אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלתרמן: תיבת הזמרה חוזרת / זיוה שמיר


דן לחמן's picture

זיוה שמיר היא פרופסור לספרות עברית שכתבה וחקרה את שירי אלתרמן ופרסמהכבר שני ספרים על שירתו. בימים אלו מתפרסם ספרה החדש "תיבת הזמרה חוזרת"העוסק בניתוח שירי הילדים של אלתרמן.אלתרמן הוא משורר שגם מישלא מכיר אותו, מכיר אותו. מי שלא קרא שירה מימיו מכיר אותו דרך שיריוהמולחנים הרבים. מכירים חלקים מחייו הציבוריים, גם אלו שאיננו מזהיםכשיריו המושרים, מוכרים בכל זאת. המבוגרים זוכרים כמובן את שירי תחילתהדרך, "כלניות" או את "כחול ים המים". הצעירים יזהו בלי בעיה את "שירמשמר" המוכר יותר ממילות הפתיחה שלו "שמרי נפשך" או את "ערב עירוני" שיריהמחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר, אותם תירגם מאידיש. ואת "שיר הפונדקית"מהמחזה "פונדק הרוחות" ויש עוד רבים כאלה ואלו שמניתי הם אולי הפחותפופולאריים.נתן אלתרמן נולד בוורשה ב 1910. אביו ניהל גןילדים יהודי בוורשה כבר ב1909 והשתמש בשירים מחורזים שנכתבו עברית. איאפשר לחשוב שנתן, הבן הקטן לא שמע ולא הושפע. דודו, אחי אמו, עסק גם הואבספרות נוער וערך כמה מגדולי הרומנים של הזמן לספרות נוער. אביו כתב כמהמשירי הילדים הנודעים שהושרו שנים רבות לאחר מותו. מעטים יודעים שהשיר "ישלנו תיש" נכתב על ידי אביו של נתן.הוא עולה ארצה ולומדבגימנסיה הרצלייה. אביו רוצה, וגם שולח אותו ללמוד אגרונומיה בצרפת. מקצועבו לא עבד מעולם אך יתכן שהרגיש שהוא מאכזב את אביו כשפנה לכתוב בעיתונים.אכזבה המשתקפת ברבים משיריו ומהווה נושא חשוב בכתיבתו. מה הרגישאלתרמן כשכתב את הסיפור המחורז מעשה בפ"א סופית, סיפור בו אות המחליטהלפרוש כי כמעט לא משתמשים בה בכתב. הסיפור עוסק ומלמד להתייחס לשונה. הואמתאר חברה בה אנשים קטנים חלשים ודחויים לומדים שאי אפשר לוותר על אף פרטשבה. ומלמד את הילדים, דרכם את החברה (המקריאים לילדים) את הצורך לקבל אתהיוצא דופן. בן המיעוט שגם בלעדיו החברה איננה יכולה לקיים את עצמה ויש לותפקיד בעולם וצריך אותו כדי להחזיר סדר.אלתרמן איש קשה מאוד,לא ידידותי. הוא נשוי לשחקנית התיאטרון רחל מרכוס אך ניהל רומן פומבי ארוךשנים עם הציירת מאיירת צילה בינדר, שרישום שלה נבחר לעטיפת הספר הזה ולפנישנים רבות ציירה פוסטר שהיה אהוב בזמנו ומפורסם להצגה פיגמליון בקאמרי.בתו, תרצה אתר, הפכה למשוררת בזכות עצמה. בהיותה בניו יורק היא עוברת משברנפשי והוא נוסע לראות אותה שם. את השיר שכתב לה "שיר משמר" מכירים כולם.זמרים רבים הקליטו אותו.שמרי נפשך כוחך שמרי שמרי נפשךשמרי חייך בינתך שמרי חייךמקיר נופל מגג נדלק מצל חשךמאבן קלע מסכין מציפורנייםשמרי נפשך מן השורף מן החותךמן הסמוך כמו עפר וכמו שמייםמן הדומם מן המחכה מן המושךוהממית כמי באר ואש כירייםנפשך שמרי ובינתך שיער ראשךעורך שמרי שמרי נפשך שמרי חייךהיא כתבה לו שיר תשובה "שיר הנשמרת":אני נזהרת מדברים נופליםמאש.מרוח.משירים.בתריסים כל מני רחות מכים.כל מני עופות מדברים.אבל אני שומרת את נפשי מהם, וגם איני בוכה.אני זוכרת שבקשת שאהיה ברוכה.אני ברוכה. השמים רצים.הם אינם נודעיםבשער ראשי שלך.ידועשהיה יושב מדי לילה בקפה כסית בדיזנגוף ושותה לשכרה. הוא היה חריף לשוןוסרקסטי. סיפור שהתהלך עליו בזמנו אמר שדרש מהתיאטרון הקאמרי שאורנה פורת,השחקנית שנולדה בגרמניה והתגיירה בארץ, לא תשחק בשום אופן במחזותיו. הואהתקרב לעולם הפוליטיקה ובמשך שנים היה קרוב לתנועת העבודה אך אחרי מלחמתששת הימים הצטרף לתנועת ארץ ישראל השלמה. העוקבים אחריהתרחשויות בשדה השירה בארץ יודעים שנתן זך כתב מאמר ביקורת התקפי עלאלתרמן. זך טען באותה ביקורת שהסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכאנייםומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. הוא תוקףאת הסימבוליזם של אלתרמן שאינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנההקבוע של הכתיבה. עוד הוא טען שהעושר של הלשון והשימוש המרובה בסימבוליםבשירי "כוכבים בחוץ" יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. וניסהלהראות שאלתרמן מקובע ומנסה לכתוב שירה צרפתית בעברית. אלתרמן נעלב. אךאומרים יודעי דבר, בסופו של דבר שהודה בנכונות הביקורת וחשב רק שהיה צריךלפרסם אותה אחרי מותו.אלא שכמו בימינו מלבד הנוגעים בדבר בקרבקוראי שירה אדוקים, קוראי ביקורות שירה או באקדמיה קשה להגיד שהייתה השפעהגדולה לביקורתו של זך. כשם שפולמוס אודות שירה הנכתבת בארץ שהתקיים בימיםאלו על דפי עיתון הארץ נשאר חשוב לקוראי ביקורות והתפלמסויות שכאלה.אלתרמן עדיין נחשב אם לא לגדול המשוררים הרי שאחד מאלו שחיו בימינו. אלאשמלחמת הדורות בשירה איננה דבר חדש. שלונסקי ניסה לנתץ את שמו של ביאליקוליצור חבורה שתכתוב אחרת, אלתרמן שרצה דווקא להסתפח לשלונסקי מצד אחד לארצה לעלוב בביאליק ומצד שני וחיפש לו דרך ביניים.הוא כתבשירים ממינים שונים. החל באלה הנחשבים בעיני כל לשירה נעלה אך הוא כתב גםשירים קלילים וסאטיריים לתיאטראות כמו המטאטא. שירים כמו "יונה, אני אוהבאת השמים" או "צריך לצלצל פעמיים". שירים שעסקו בענייני היום אותם פרסםבעיתון בטור "הטור השביעי" שקובצו אחר כך לספר. אלא שלא רק שירים כאלהכתב. הוא כתב רבות גם לילדים ושירי הילדים שלו היו ועדיין מאודפופולאריים. כשכבר כתב שירה והתחיל להיות מוכר הוא תירגםבמקביל שירי ילדים. ולא היה שלב לאורך השנים בו לא כתב דבר מה לילדים. כמוביאליק לפניו ושלונסקי באותם זמנים.היו לו כינויים אחדיםכמשורר. בשל קרבתו לפוליטיקה יריביו קראו לו "משורר חצר" אוהביו החלולקרוא לו "משורר לאומי" כינוי שהיה מפוקפק למדי בחוגי אוהבי השירה החדשההאקזיסטנציאלית.כשאומרים משורר לאומי עולה מיד דמותו שלביאליק. היה זמן שביאליק לא רצה להיות משורר לאומי. הוא כתב שיריםסאטיריים נגד הרצל, שאחד העם סירב לפרסם וכך מכיוון שלא ניתן לו להזדהותפוליטית נהיה משורר" של כולם". אלתרמן, שכתב בעיתון "דבר" והיה מיודד עםבן גוריון לא עמד בקריטריון "של כולם", הוא היה מזוהה. שלונסקי חריף הלשוןקרא לו "בן גרוריון" אך האמת שדעותיהם היו חלוקות על רוב הדברים. ביאליקכתב שירי ילדים וערך ספרי לימוד כמעשה למען העם, הקהילה. אלתרמן היהבוהמיין וחי את חייו שלא למען ולפני הציבור. אלא שכמו שאלתרמן מתייחסבשירתו לשירה של אחרים, נעמי שמר בשירה " היאחזות הנחל בסיני" מזכירה אתספרו כוכבים בחוץ, כחלק מהמסורת הנמשכת.בזמנו פנה ביאליקלמשוררים יהודים באמריקה וניסה לפתות אותם לתרגם את שייקספיר לעברית ובכךלעשות לעצמם שם גם בארץ, הם לא נענו. והנה דור אחד אחרי, קבוצתו שלשלונסקי שאלתרמן לא היה חלק מהם, אך גם אלתרמן עצמו החלו לתרגם אתשייקספיר לעברית. רובם לא תרגמו מאנגלית אלא משפות שהיו אמונים עליהם,בעיקר רוסית. אך המפעל והאפשרות להעלות את שייקספיר על הבמה הישראלית היהמבצע עצום בחשיבותו והתרגומים נפלאים, בהתאם לרוח התקופה וגם באופןאבסולוטי.בימי מלחמת העולם אלתרמן עובר שינוי במחשבתו וסגנונוומתחיל לתת את דעתו בתוך שיריו למתרחש בעם. כשכתב ספר ילדים באותה תקופה(האפרוח העשירי 1943) הכניס שורה על נטישת גוזלים באירופה. שורה שלא אמרהדבר לילדים אך דיברה אל המבוגרים המקריאים לילד. כשהוא רואה איך המלחמהמשפיעה גם על חבורת המשוררים המתחילים להיפרד הוא כותב שיר קצר:"איש עם ערב הביט\ והרהר: אנה באו רעים\ לא המוות אמרנו, יפריד\ אבל הפרידו החיים" אךכשהוא כותב לילדים באותה תקופה הוא מחנך אותם בעקיפין ומספר להם על מייסדיהקיבוצים, המוכנים לוותר על רווחה למען הכלל והוא מסיים את שירו "איזה מיןבני אדם משונים" הוא מלמד ולגלג ובנימה הומוריסטית עושה את שיריו לנתפסיםולא דביקים בלחץ המורים והציונות. הוא מבכה את התפוררות החברה והפיכתהלפרטים בודדים בניגוד לאחווה המדבקת שהייתה בה קודם לכן.אפשררק לנסות להסביר מדוע דמותו של יוסף התנ"כי דיברה אל אלתרמן. האם היה זהמשום שהיה איש חלומות כילד. האם משהו בביוגרפיה המשפחתית שלו שאין לנועליה פרטים גרמה לו להזדהות עם יוסף. אותו נער חולם שנפל לבור וסופו שנהיהמלך. אלתרמן מרבה להשתמש ברמזים והפניות לדמותו של יוסף בכמה וכמה משיריהילדים שלו. משם, מסיקה זיוה שמיר, לוקח אלתרמן את מוטיב המשפחה הנותנתלילד את כל המשקעים הרגשיים האפשריים: אהבה, קנאה, שנאה, איבה וידידותומסר של אחדות סינרגטית פנימית בין בני משפחה חוזרת בכמה וכמה משיריהילדים שלו. יוסף שהוא גם איש רוח וגם איש מעשה גם חולמני וגם מציל אתמצרים מרעב.אי אפשר להתעלם מהלוליינות הלשונית בכתיבתו שלאלתרמן לילדים. על פניו נראה שהשירים פשוטים וחביבים וכאילו נתבקש להמחיזאותם בהצגות גני ילדים ובתי ספר, אך קריאה מדוקדקת מראה בהם עומק לשוני רבהמכילים אידיאות עמוקות, שירים בעלי עלילה והומור. הוא מטיף ציונות במרומזאו מלמד משהו על מי שגיבור בעיניו. הוא יכול לכתוב למשל על בנימין מטודלה,נוסע ותייר ומלמד בעקיפין את הילד שאלמלא לא היה בנימין יושב לכתוב לאהיינו יודעים עליו וטיוליו.במקומות אחרים אלתרמן נלחםבסטריאוטיפים של הצבר. ובמקום יפי בלורית הוא כותב על מזכיר קיבוץ ממושקף.גם מזכיר ולא עובד אדמה, גם ממושקף, ואת קוצר הראיה אפשר כמובן להרחיבלכיוונים שונים ולהעמיק בכוונותיו של אלתרמן, דברים שזיוה שמיר עושה ולאמוותרת על פסיק. היא מרחיבה, בודקת שורות שלו מול שורות של אחרים או מולהתנ"ך היא מרחיבה לעבר עולמם של משוררים כמו טשרניחובסקי ומראה איך שאב גםממנדלי מוכר ספרים או שלום עליכם. זיוה שמיר מרחיבה ומפרטת במקומות שאנייכול רק להכניס מילה.הוא משנה את דעתו בהתאם להתרחשויות בארץ.אם ב-1932 היה יכול לכתוב את השיר "אל תתנו להם רובים" אחד השירים האנטימלחמתיים ביותר שנכתבו המתאר את מוראות המלחמה הרי שב-1939 הוא כותב את"זמר הפלוגות", שיר שייהפך להמנון המתגייסים למלחמה.אלתרמןאוהב חיות וקרקסים וכותב לילדים שירים רבים המתרחשים ומתארים חיי קרקס.קופים ותוכים מדברים, משפחת מתעמלים סינית, לוליינים וליצנים לרוב החוזריםגם בשיריו הקנוניים. הם משמשים לו הן כדבר עצמו לצורך תיאור והן כסמליםשונים בהתאם לצורך. הוא אוהב את הצעקנות, הרעשנות הוולגריות. הלוליינותמשמשת לו הן לתיאור הסתכנות והן אפשרות ללוליינות לשונית גדולה. תיאורהקרקס כאמנות המקובלת כנחותה מאפשרת לו ליצר בשפת תרבות על."התיבה"המופיעה בשם הספר היא כמובן תיבה המכילה דברים רבים. אך היא גם תיבה כמלה.וגם אותו עמוד בבית הכנסת הנקרא תיבה. ותיבתו של נח ששם כמובן נפגשות כלהחיות. והוא מסביר בפתיחה:"מהי תיבה מזמרת?,מה טיבה ובמה כוחה?בשעה שפותחים אותה,לו רק כזרת,קול זמר עולה מתוכה,כי חבוי בתוכה מנגנון זעיר,הנעור בסב המכסה על ציר,ובכוחו מתחילה לזמר ולנגן היא,אכןכשמה כן היא. וכבר אפשר לראות שיר על תיבה המכיל בתוכו גם הסבר מכנילילדים. ודברים מוסווים שכאלה ישובו ויחזרו לאורך שירתו של אלתרמן ובעזרתזיוה שמיר גם יצליח הקורא לעקוב אחרי כאלה דברים. את מסעהלעומק ניתוחי שירי הילדים מתחילה זיוה שמיר עם המסכת המחורזת "זה היהבחנוכה" שנכתב ב-1933 והיה הראשון ממחזור השירים לילדים. במסכת משחקים כליהבית במלחמת המכבים. המטאטא הוא מתתיהו כי יש לו זקן ארוך, הקומקום הואפיל יווני כי יש לו זרבובית ומשקל, הפרימוס הוא יהודה המכבי, הן בשלהלהבה, והן בשל צבעה האדום המרמז לדוד המלך. זיוה שמיר מוצאת הרבה עומקיםכבר במסכת הזאת.במעשיה "האפרוח העשירי" בביצה האחרונה שלאנבקעה להורים תרנגולים שוכן אפרוח. יש משהו מקברי בסיפור על משפחתתרנגולים המכינה עצמה לחג, כי מה קורה לתרנגול בערב חג אם לא שחיטה ובישול.האפרוח משתגע,את ראשו בקיר חובט...אי אפשר להתבקע,אי אפשר להיולד.ילדלא יבין זאת. אך אלתרמן מעניק לאפרוח תודעה משל עצמו והוא מלא חרדות.חרדות קיומיות של מבוגרים, חרדות ששכחו אותו. חרדות שאחיו ימשיכו בלעדיו.איןספק שילדים קטנים חשים בחרדות שונות ויכולים להזדהות, גם אם לא להבין, אתהחרדה שאלתרמן מתאר. בהמשך החרדה הופכת למאבק אדיפאלי ולמאבק מציאת מקומובעולם של ילד הזקונים. כמו במקומות אחרים בשירתו אלתרמן רומז לסיפור יוסף.ואם זה לא ממש ברור הרי שברגע מסוים חרדים הוריו כי "טרף טורף" אלא שסיפורהאפרוח המבוהל שלא נבקע מסתיים בכי טוב כמו בשירי ילדים.במעשייה"מעשה בפ"א סופית" אפשר לגלות יצירה שעיקרה בתחומי הפסיכולוגיה של יחסיהפרט והחברה. יש בה תיאור של נצחונו של ילד (אות הנראית מוזר) ביישן שסופושהוא מביס את הסביבה העוינת והמחרימה וגורם להכיר בשקרים מוסכמים ולשנותאת דעתה.הסיפור נסמך ומזכיר את הברווזון המכוער של אנדרסן אךאצל אלתרמן דברים אינם באים כפשוטם, אלא נרמזים בדרכו שלו. הוא איננומזכיר את הברווזון אלא כותב על חרטומן, שגם הוא סוג של ברווז.אלתרמןבוחר לכתוב על פ"א סופית, אות שאיננה מופיעה הרבה בכתב וילדים בדרך כללמתקשים לכתוב. האותיות המבזות את הפ"א הן בשל מראיה והן בשל אופייה והיאעושה מעשה ויוצאת מהאלף בית ואז הן מגלות לפתע:עופ לא עופ...תף לא תפ..סוס לא שט...ברז לא נט...העולם כמעט חדל מלפעול. האותיות מזמינות אותה לחזור ולהצטרף. והכול בא על מקומו בשלום.אךאם קוראים היטב, אין סוף טוב לסיפור. האותיות אינן מתחרטות על הבוז הקודםואינן מגנות את צרות ראייתן. הן רק מוכנות להפסיק להקניט אותה, כי אי אפשרבלעדיה. "הסכמה כללית" של החברה המגנה יכולה להשתנות ברמות מסוימות, אם כילא ממש לשנות את הדעה שמתחת לפני השטח.האם זה סיפור תמים? ממשלא. מלחמת האותיות מתחילה בחופשת הילדים, אך לא הילדים הם הבטלים אלאהספרים הם הבטלים מקוראים וכך פורצת המלחמה. היא פורצת מן הבטלה. בעקיפיןרומז אלתרמן לצורך להעסיק ילדים בחופשה אך לא זה החשוב מכל בסיפור. האותהמגונה מתוארת על ידי האחרות: רגלה רגל חסידה ואפה אף פיל, מעלה זיכרוןקריקטורות אנטישמיות. על קבלת האחר מדבר אלתרמן. נגד שנאה חינם וחסרת סיבההמסתמכת על סימנים פיזיולוגיים. את מסע המלחמה מתחילה האות יו"ד הקטנהוהתלושה ביותר. אם מתוך רגש נחיתות ואם מתוך סיבות משלה היא מפנה נגדהאחרת את תשומת הלב של כולן וגורמת לפרץ שנאה אל האות השונה חרופת האף. מישמחזיר את הסדר לעולם היא האימא היוצאת למרפסת וקוראת לבנה יוסף. היא לאיודעת על המלחמה. אבל היא מביאה לשימוש מחדש באות. ושוב, יוסף. אותו יוסףשחוזר אצל אלתרמן. אלא שכאן כמובן נוסף הצליל של להוסיף וסוף.המחזורהאחרון בספר התיבה המזמרת הוא "שירי שיחתן של בריות" קבוצות של חיותבמספרים שונים וממקומות שונים על הגלובוס מדברות בגוף ראשון רבים, מקהלהמדברת, המתארת את אופיין ומעיהן. אלתרמן מאניש את החיות וגורם לילדיםלזהות בעקיפין טיפוסי אדם שונים. סנאים מרמיטות פרות משה רבנו טווסים צביםג'ירפים זיקיות וסייחים. כל אחד ותכונת האופי שלו. התוכיים אומרים:האחד (זה הקט המחדד מקורואנחנו תשעה תוכייםתשעה עופות לא שתוקיים.כל לשון מאנגלית עד שפתה של מליה,נדבר. כל שפה, מרומית עד תרכית.יש אומרים כי אי שם בהרי הימליה,יש אפילו תוכי המדבר תכית.הטווסים המואשמים ביוהרה אומרים:אבל מה לעשות? בשעהשזנבות טווסים נפרשיםהלא אין להכחיש כי שארכל העופות הן פשוט אפסים. הג'ירפים לא רק מספרים, אלתרמן כותב כך:אנחנו ג'ירף וג'ירף וג'ירףמשנה ונפלאת סגלתנו.אנחנוהגענולגבהרב, לא הגיע אליו בעל חי זולתנו.כךשלא רק האנשה המקרבת חיות לילדים, אלא גם צורת הכתיבה עצמה יוצרת מימדשהראיה משתתפת בו. השירים אינם פשוטים. הקורא הצעיר יקבל רסיס ידעבהיסטוריה, מדעי החברה, פסיכולוגיה פואטיקה ופוליטיקה.אםבשירת המבוגרים ישנם פונדקים ופונדקאיות, יין, תיבות נגינה, נוודים ועודמיני זרים, לילדים הוא מעדן את סמליו כמובן. מקרב את עולמם ומרחיב אתאופקיהם מתוך השירים הנראים כה פשוטים וכה מתנגנים מעצמם. את החיות הילדיםמכירים בחלקם, את תכונות האנוש הם לומדים מהשיר. החיות בשירים הן בעלות כלחולשות האנוש. גאווה ויהירות, עצלנות וחוסר מחויבות, רגשי נחיתות ורגשיעליונות, התחסדות וצביעות, גסות המתחפשת לעדינות ואגוצנטריות המתחפשתלאנינות של בני תרבות.מה יבינו הילדים? ילדים מפנימים. השאלה מה יבינו ההורים, המורים והגננות. אלו הקוראים על עצמם והמקריאים ואמורים לפרש לילדים.כפישכבר כתבתי, זיוה שמיר מצליבה ומעמתת שירים שונים מתקופות שונות. דבריםשאלתרמן כתב באותה תקופה ל"מבוגרים" בניגוד או השלמה לילדים. מולהתרחשויות היסטוריות ומול כותבים אחרים. היסטוריה יהודית והבנתו את הטבע.את חיי העיר, את שולי החיים המבדחים המעציבים פורצי הגדר הנורמטיבייםויוצאי הדופן. על כל אלה ועל הרבה דברים נוספים יש לאלתרמן מה להגיד ברוחבראיה. לעתים הנאמר ברור על פניו לעתים צריך את עזרתה של זיוה שמיר לרדתלסוף ועומק דעתו של אלתרמן.בספר פרקים נוספים שלא התייחסתיאליהם. הספר מעניין מאוד. מרחיב דעת. בסוף כל פרק נמצא השיר או המעשייהאותו מנתח הפרק. כך שאפשר לא רק להתרשם מהניתוח אלא לבדוק ולמצוא אתהדברים עצמם בשיר.אוהבי שירה ייהנו מאוד מהניתוחים בספר.אנשים שאינם קוראים שירה או שתופסים את עצמם כלא "מבינים" יגלו כמה דבריםאפשר למצוא בשיר, גם כשעל פניו כולו סיפור על אות או תיש. אולי זה ינציחבהם את הרגשת "הלא מבין" אך מצד שני יעניק להם מימד של עומק ויתכן שבמקוםמשיכת יד חצי מבטלת מול שיר הם יתחילו לחפור. נכון שלא כולם יכולים להגיעלעומקים של זיוה שמיר שהיא אמונה על שירה וניתוח שירים. אבל כל אחד יכולבסופו של דבר להבין צירופי מלים

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן