אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יונה וולך - כתיבה במהירות הביוגרפיה


התמונה של שושנה ויג

חלק א: מת בארץ

יונה וולך

יונה וולך מתה לפני עשרים שנה, למרות זאת היא לא נעלמה מן המרחב שלנו. יונה וולך הפכה למותג מאוד אקסקלוסיבי בשנים האחרונות. כן, היא מאוד מבוקשת אף שאין לה אפשרות להגיע בעצמה. הנוכחות שלה עדיין מורגשת והיא עדיין "בועטת" אף שחלפו כל כך הרבה שנים. לאחרונה הייתה התעוררות כאשר האהוב האחרון שלה יובל, שחזר בתשובה, ביקש למנוע הלחנת שיריה. בסופו של דבר התרצה ושיריה שוחררו מכבליו.

לו יכולה הייתה להציץ בהתפתחויות, שהתרחשו כאן בשני העשורים בוודאי הייתה מוצאת, שהעולם הווירטואלי הוא סוג של עולם הזייתי, אשר היא בדרכה בנתה אותו עוד לפני שאנו חלמנו על כך, ועל כך בהמשך.

יונה וולך נחשבה למשוררת פרובוקאטורית, אולי כי נולדה לתוך מדינה קטנה ושמרנית והקדימה את זמנה? אחת הפרובוקציות הבולטות בחייה היא השיר תפילין שיר שפורסם בקובץ אור פרא (עמ' 50), שיר שהכניס אותה לתודעה הישראלית כמשוררת הבהמה, ולא סתם בהמה אלא בהמה מיוחמת. כינוי שהדביקה לה פוליטיקאית בעימות טלוויזיוני. למי שאינו מכיר את השיר מן הראוי לציין כי בשיר המשוררת מאחה שני עולמות: עולם הקודש באמצעות תפילין, ועולם החולין באמצעות התייחדות וידע בשרים. כמובן, זיקה שעוררה סערה ציבורית בסדר גודל שלא היה מוכר. אם ננסה להיזכר במעוררת הסנסציה לא נצליח להיזכר בשמה של הפוליטיקאית שחיפשה לה סקופ צהוב, אולם וולך נשארה בתודעה.

במסגרת הלימוד האקדמי לא פגשתי בשירת יונה וולך עד אשר החלטתי לכתוב עבודת מחקר. הרבה רכילות הייתה ומעט משירתה ידעתי. ההכרות עם השירה הייתה הכרות עם השירה שלימדו אותי בתיכון, ביאליק - טשרניחובסקי. לביבות וקניידלך אם תרצו. למדתי ללמד שירה שמרנית, שירה שהכריזו עליה שירה לאומית. ביאליק ואלתרמן. את שירת וולך הכרתי מאוחר בשנות השלושים לחיי כשחיפשתי מה לחקור. אני מתוודה שממש לא הכרתי את שירתה ולא היה ממה להתפעל וממה להתרשם. ועל כן משפגשתי את כתיבת וולך זה היה בעבורי גילוי מרעיש.

וולך הצליחה להעביר אותי באמצעות יצירתה תהליך התוודעות לעולמה, אף שלא היינו חברות, ומעולם לא פגשתי אותה פשוט התאהבתי במשוררת, התחברתי לכל מה שכתבה, לפיצול האינסופי שהיה בה. לעולמות שבנתה לה. מצאתי בשירתה שירה אמיתית.

היא לא חסכה מעצמה וגם לא מן המושאים עליהם כתבה תיאורים, שאם אצטט חלק מהם בהרצאה הקרובה, בוודאי חלק מכם יחושו אי נוחות. אך שירה טובה בעיניי אם מתקיימים בה שני דברים. האחד היא גורמת לתגובה של הקורא. סוג של תגובה, הווה אומר שלא נותרת אדיש לשיר. השיר גרם לך לאיזו חבטה, מכה ולפעמים מכה בבטן הרכה שלך. והדבר השני שצריך להתקיים כדי להגדיר שירה איכותית, שירה שעם השנים משתבחת. שירה המתקיימת ושורדת היא שירה איכותית. הנה ראו כמה משוררים מנסים לחקות את שירת יונה וולך. ולא אחת שומעים משוררים שמקבלים עליהם את המחמאה להיות מושווים ליונה וולך.

מי הייתה וולך?

וולך נולדה ביוני 1944 ונפטרה בספטמבר 1985. היא נולדה למיכאל ואסתר. בית ההורים מופיע בשירתה ואני אתייחס לכמה שירים שמקבעים את זיכרון המשפחתיות בשירתה.

השיר הראשון הוא שיר ללא כותרת:

אַבָּא אֲנִי כּובֶשֶת אֵיפה

אַתָּה מִתְאַבֵּךְ עַכְשָו וְכַמָּה

אֲנָשִים שֶאֲנִי אוֹהֶבֶת בְּעֶצֶם

אֵיפה הֵם מִתְאַבְּכִים עַכְשָו

שיר מרובע שמחזיק מעט מילים אך מתאר את תחושת האובדן של הדוברת. הדוברת משווה בין האובדן של האב לתחושת האובדן של אנשים אהובים. האין שמשתלט על חיי האדם בולט בשיר הקצר. השיר הוא שיר שיש בו גלישות מטור לטור כמו נאמר בנשימה אחת, נשימת כאב אחת ללא הפסקה, ואשר לא נגמרת לעולם. כלומר השיר מתאר בתמציתיות את הגעגועים והדאגה של הדוברת לאביה. השימוש בשורשים כ.ב.ש וא.ב.ך מלמד על זהות משותפת בין הבת לאב. משמעות הפועל כובשת בשיר היא: מעלימה ומטמיעה בתוכה. הפועל מתאבך משמעו: מתהפך ונעלם באדמה או בעשן. המשוררת מצליחה לשדר לקורא מסר של שותפות גורל בינה לבין אביה המת. אביה מתואר כישות חיה כבעל נוכחות, כאדם עמו היא מנהלת דיאלוגים. דיאלוגים העוסקים בשאלות הגדולות של החיים שעמן נאלצה להתמודד בשלב מוקדם בחייה. יש לשים לב שהשיר הקטן והמצומצם כל כך מרוכז בכאב הטורים פותחים כולם באות א' ואף בצליל a.

יונה וולך עטיפת הספר (loosen the fetters of thy tongue, woman")

יונה וולך הייתה בת ארבע כשאביה נהרג בתום מלחמת השחרור ב 1948. זוהי חווית ילדות שטבעה בה את התפתחותה הנפשית השסועה. העדר דמות אב שעליה תוכל להישען. היא הייתה יתומת מלחמה אף שלא נהרג אביה בקרב אלא מטעות כדור תועה. בריאיון להלית ישורון בחדרים 4:

"סתם, שעתיים אחרי שביתת הנשק. בגלל טעות בקשר. לא צריך היה להילחם שם. פשוט טעות. פתאום הוא התרומם. לא צריך היה להתרומם. זה בכלל לא צריך היה לקרות".

חוקר הספרות מחזיק לא רחוק ממנו את ספת הפסיכולוג ולפעמים ביודעין או שלא ביודעין משכיב את הנחקר על הספה של פרויד. אפשר לומר שוולך חיפשה כל חייה את דמות האב, אך כיוון שלא הייתה לה דמות אב או לא נותר מדמות האב זיכרון לא הצליחה למצוא את דמותו. מה כבר יכולה ילדה בת ארבע לזכור מאביה? בשיר הבא היא מנסה להעלות את זיכרון האב. בשיר בכל שנה בקיץ (אור פרא,80) נמצא את תמונת האובדן:

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ

אָבִי בֶּן שְלֹשִים וְשֵש שָנִים

שוּב מֵת בְּאוֹתָה צוּרָה

נוֹפֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ

עַל הָאָרֶץ

הַצְּחִיחָה

אֲבָנִים וֲעֲשָבִים יְבֵשִים

וְקִלּוּחֵי הַדָּם

זוֹרְמִים

עִם הַחַיִּים.

 

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ

אָבִי שוּב צָעִיר

בֶּן שְלֹשִים וְשֵש

פּוֹרֵחַ בְּשִיא חַיָּיו

מֵת שוּב

עַל הָאָרֶץ

 

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ

הַיַּתְמוּת פּוֹרֶשֶת כָּנָף

וְצִלָּהּ עַל הָאָרֶץ.

תָּמִיד אָבִי

לֹא מִתְבַּגֵר

נִרְאֶה אוֹתוֹ דָּבָר

שָלֵם וְנָאָה

כְּאוֹת הַחַיִּים.

השיר נכתב שנים לאחר מות האב, אולם ניכר כי השפעת המוות על חייה היא מרכזית. תחושת ההחמצה והאובדן של הבת לא פגה עם השנים, אלא הולכת ומתחדשת מדי שנה בקיץ. כפל משמעות של המלה פורח בבית השני, האחת במובן פריחה-שיא החיים, והשנייה: סלנגית- נפרד מן החיים. המוות מופיע גם בקובץ שירה בעמ' 38:

"מִשֶּהוּ מֵת בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת

וְמִשֶּהוּ כְּאִלּוּ עֲבָרוֹ זֶרֶם

אֵינִי יְכוֹלָה לִרְאוֹתִי אַחֶרֶת

מֵאֲשֶר נְמוֹגָה נִרְאֶה שֶזֶּה

...."

תמונת העדר האב הפכה לתמונת תשתית בשירתה. בכלל ההתעסקות עם שאלת העומק מעסיקה את המשוררת. היא נוגעת בדם ברבים מן השירים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג