צרויה שלו ו"תרה": על הרי געש והליכי גירושין

 "מטר אחד מתחת לפני האדמה, אלפי שנים מתחת להווה שלנו, בית קטן אמצא שם והוא יהיה ביתי, עצמות נערה אמצא שם והיא תהיה אחותי." (מתוך "תרה", מאת צרויה שלו, ע' 83)  

כתבה זו מוקדשת לזכרה של החוקרת דוקטור לוסי פליטמן, שנפטרה לפני מספר חודשים, בגיל צעיר, ממחלה. לזכרה של לוסי הוקדש יום הרצאות מיוחד במסגרת פסטיבל התנ"ך השנה. היא הונצחה גם באופן נוסף, תוך אזכורה בספר שהפך לרב מכר ענק, "תרה", מאת צרויה שלו. תרה הוא כיום רב המכר הגדול בשוק העברי, רב מכר נוסף מעטה הלא כל כך פורה אך המצליח באופן קבוע של צרויה שלו.

"תרה", מאת צרויה שלו. תרה הוא כיום רב המכר הגדול בשוק העברי, רב מכר נוסף מעטה הלא כל כך פורה אך המצליח באופן קבוע של צרויה שלו.

צרויה שלו היא בת למשפחת סופרים. ביתו של מרדכי שלו, מבקר ספרות ידוע (שרעייתו הראשונה, עליזה גורביץ', הייתה משוררת שנישאה אחריו גם לאורי צבי גרינברג) ואחותו של הסופר ענר שלו. דודה הוא הסופר יצחק שלו, ודודנה הוא  הסופר מאיר שלו. היא נשואה לסופר איל מגד, בנם של הסופר אהרון מגד, והסופרת אידה צורית, שדודו היה הסופר מתי מגד. מחברת רבי מכר זו פרסמה עד כה, באופן יחסי, מעט מאוד ספרים, שישה במספר. הראשון בהם היה ספר שירה שזכה בזמנו להערכה רבה וספר ילדים בשם "ילד של אימא", 2001, שדמות האם המתוארת בו מבוססת על דמותה של צרויה שלו עצמה, ועוד ארבעה רומאנים למבוגרים שהביאו לה את פרסומה. צרויה שלו התפרסמה בספריה שעסקו בחיי זוגות, שלרוב התאפיינו בגודש של ארוטיקה מגוונת ביותר. היא, אגב, הסבירה תמיד בצניעות בראיונות שכל ההתנסויות המיניות המגוונות  המתוארות בספריה אין להם כל קשר שהוא למציאות, ולרוב נכתבו בתנאים הקשים והלא ארוטיים ביותר שניתן להעלות על הדעת. היא גם נוהגת לספר כי היא מראה את כל ספריה להוריה בשלבי כתיבתם, לקבלת יעוץ. ניתן רק לתמוה מה חשב האב, המבקר המכובד מרדכי שלו, כאשר הראתה לו את כתבי היד של הספרים הראשונים, הארוטיים מאוד, פרי עטה. הגודש הזה של ארוטיקה אמנם לא היה חדש, גם בספרות הישראלית, אבל מה שבהחלט היה חדש היה השילוב של ארוטיקה קשה מלווה בשפה ספרותית מרשימה ביותר, של סופרת מוכשרת בהחלט, שגם משכילים יכלו לקרוא את כתביה בהנאה וללא ייסורי מצפון. ומן הסתם, השילוב המנצח הזה הפך אותה לאחת הסופרות האהודות בישראל ואף בחו"ל. היא אהודה בראש ובראשונה אצל המבקרים, שהיללו אותה ללא הרף. היא הוגדרה בידי יורם מלצר כ"מי שעולה ומתבססת כסופרת המוצלחת ביותר הפועלת בקרבנו", שבח גדול מאוד אשר כותב שורות אלו אינו בטוח כלל וכלל ששלו ראויה לו, בהיכשלו מלמצוא עניין רב בתיאורי הנשים המתוסכלות והמתוסבכות המתוארות ביצירותיה ובסיפורי נישואיהן המתפרקים. הדבר שבאמת מייחד את שלו מן הטלנובלות השגורות במקומותינו הוא השימוש ביסודות הספרות וההיסטוריה הקדומה על מנת להאיר בעיות עכשוויות ביתר עושר ועומק. כל כך אהודה היא צרויה שלו עד שזכתה בכבוד המפוקפק, לצידו של רם אורן, שספריהם הם הזוכים למספר הרב ביותר של זיופים. והעלילה הזו חוזרת על עצמה ללא קץ, החל מספרה הראשון למבוגרים "רקדתי עמדתי", 1993, נאום פנימי של אישה מתמוטטת, וכך בספרה  "חיי אהבה", 1997, ספר שתורגם עד כה לתשע עשרה שפות, סיפור העוסק באישה נשואה המתאהבת אהבה מטורפת ומזוכיסטית במאהב לשעבר של אימה. שלו שילבה בסיפור המעשה הרבה אגדות חורבן שעלו כיסוד חוזר בספרה "בעל ואישה", 2000, ספר שתורגם ל-13 שפות), העוסק בחיי נישואיו המתפרקים של מדריך טיולים חובב תנ"ך והיסטוריה קדומה ורעייתו, בו מתואר הקשר בהשוואה לסיפור הת"נכי  של פילוג ממלכות יהודה וישראל, כששלו משייכת כל אחת מאותן ממלכות קדומות כדימוי לאחת משתי הדמויות העיקריות בספר. מופיעות בספר גם התייחסויות לסיפורים מקראיים נוספים, בעיקר לנבואות ירמיהו וגם למכתבי לכיש המפורסמים. צרויה שלו, שלמדה תנ"ך, משלבת קטעים כאלה בספרה, מן הסתם, על מנת להעניק יתר עומק לגיבורים העכשוויים, עד כמה שאפשר, אבל באמת שאין צורך בזה, שהרי אלה מרוכזים רק בעצמם ואף לא בדבר אחר מחוץ להם. בינתיים, שלו ממשיכה ומתארת בפרטי פרטים תיעודיים את מחשבותיהן המוגבלות של הדמויות, בעת שבפועל קורה מעט מאוד, עד שקורא זה, לכל הפחות, נתקל בקושי ניכר לסיים את ספריה מרוב השעמום האוחז בו. שלו, מכל מקום, פתרה את הבעיה בהכניסה תיאורי מין סקס משונים יותר ויותר, על מנת להותיר את הקוראים ערניים.  

"עכשיו אני יודע איפה ראיתי אותך, את מצוירת על הקיר בתרה,באתר המינואי, קוראים לך 'הפריזאית', ואני שאלתי, איפה? ואת אמרת, בתרה, זה השם העתיק של סנטוריני, האי שהתפוצץ, לא היית שם? השתמרו שם ציורי קיר יפים להפליא, ולהפתעתי שלפת שקופית מכיסך ואני בחנתי אותה מול האור, רואה את מבטי קבוע ביהירות בפנים חיוורים הדורים. זה לא יאומן, מלמלת, מתכופף אלי שוב ומביט בפני, את קיימת כבר ארבעת אלפים שנה." ("תרה", ע' 84)  

שלו עושה משהו דומה ב"תרה", כשהיא משווה את התפרקות קשר נישואין בין ארכיאולוגית ובעלה, ארכיאולוג גם הוא, קשר שהתפרק באשמתה של הארכיאולוגית (מסיבות שנותרות בלתי נהירות לקוראים, למרות הדיון הכפייתי והפרטני בהן), להתפרצות הגעשית שהשמידה תרבות קדומה באי "תרה", התפרצות געשית שאולי, לדעת החוקרת הגיבורה, היא הבסיס לסיפור יציאת מצרים, מאחר וייתכן כי אותה התפרצות געשית אכן גרמה להחשכת השמיים ול"מכת חושך" כפי שזו מתוארת בכתובים, שגרמה גם לצונאמים (גלי ענק) בים סוף, שהפכו הבסיס לסיפור קריעתו. התעניינותה של הארכיאולוגית אלה (שם שגם לו הקשרים קדומים) במקום מתעוררת בשל תגלית, ציור שהדמות בו היא דמותה של אלה (שאף משמש כציור העטיפה של הספר). מכאן מתחילה ההקבלה בין חיי הגיבורה וחורבן האי תרה, אותו היא חוקרת. השערה מעניינת, המביאה לכמה קטעים יפים בספר הקשורים בה, ויש להצר על כך שהסופרת לא פיתחה אותה יותר, במקום לבזבז את זמנם של הקוראים על פרטי הפרטים הנוגעים להתמוטטות נישואיה של הארכיאולוגית אלה, דמות נשית הנדמית מטופשת מאין כמוה, בדומה לגברים ולנשים הסובבים אותה. הדמות היחידה בספר  שעוררה שמץ של עניין בכותב שורות אלו הייתה דמות משנה, הארכיאולוג האב, דמות קרה, עסוקה  ומרוחקת שבו מוטלת האשמה בהיות ביתו כפי שהיא. ראוי היה כי שלו תפתח את הדמות מעבר לאופן האב-טיפוסי בה הוא מוצג. מעניין ש "תרה" מזכיר בנושאו מאוד את ספרו החותן, אהרון מגד, "ירחי הדבש של פרופסור לונץ", שנכתב מן הסתם בערך באותו פרק זמן, וגם הוא עוסק במערכת יחסים בין זוג חוקרי תרבויות עתיקות המשתקף בתקופה הקדומה ובעם הקדום אותו הם חוקרים. האם יש כאן מקריות? קשה להאמין שאהרון מגד וצרויה שלו לא היו מודעים, כל אחד למה שבן משפחתו עושה. ניתן לנחש שאחד מהם סיפק השראה לשני, אבל כמובן, כל אחד מהם יצר את הנושא בדרכו המקורית. אופן הטיפול של מגד בנושא דומה עשיר ומעניין יותר מזה של שלו.  

יש לתמוה מה הופך את צרויה שלו לרבת מכר ישראלית ועולמית שכזו. ניתן לשער כי באופן בו היא מתארת בשפה יפה בעיות נישואין, מין, אהבה וקינאה, המעניינות אנשים בכל השפות הרבה יותר מנושאי ארכיאולוגיה והתפרצויות געשיות על האי תרה במאה-16 לפני הספירה. אך דומה כי זוהי הצלחה קצרת ימים, בטווח הארוך, ואותם רומאנים לא ישרדו יותר מן הטלנובלות העוסקות באותן הנושאים בדיוק.  

"יותר מכל אני מבקשת להודות לד"ר לוסי פליטמן, מורה בלתי נשכחת, שסייעה לי בנדיבות במהלך הכתיבה. הרצאותיה המבריקות סללו בפני את הדרך אל תרה. לוסי נפטרה בדמי ימיה, בינואר 2005. יהי זכרה ברוך." (מילות הסיום ב"תרה")   

התפרצות הר געש באי היווני סנטוריני

הספר מוקדש, כאמור, להיסטוריונית וחוקרת המקרא ד"ר לוסי פליטמן, שעזרה לשלו במחקר אודות האי תרה וככל הנראה עוררה בה את העניין בנושא (שאמנם מוזכר בספר, אם כי רק בעמודים ספורים). מכיוון שכותב שורות אלו הכיר את ד"ר פליטמן, ומשום בשבוע זה התכנס כנס שהוקדש לזכרה, הנה מספר מילים אודותיה.

לוסי פליטמן נולדה בטורונטו, במשפחה בת 8 בנות ובן. היא עלתה לארץ בגיל 17 ומיד נסעה לשדה בוקר והודיעה לדוד בן גוריון כי עלתה לארץ. הוא המהם בשביעות רצון. היא התעקשה לסיים את מבחני הבגרות בעברית ואחר כך הפכה למדריכת ידיעת הארץ בצה"ל. באוניברסיטה העברית למדה מקרא וכתבה עבודת דוקטוראט מרתקת שעסקה במדיניות החוץ של ממלכת יהודה בימי ישעיהו, בעת שיהודה תמרנה בין מעצמות העל מצרים ואשור. עבודה שיש לה גם השלכות עכשוויות בכל הנוגע למדינות עכשוויות, המוצאות את עצמן בצורך לתמרן בין מעצמות. היא למדה מהמשורר יצחק שלו (דודה של צרויה) שהתנ"ך הוא מדריך הסיורים הטוב ביותר והפכה למדריכת סיורים שלקחה אלפי אנשים לסיורים מדליקים אל תולדות הארץ והאזור, ברחבי הארץ ובעולם, ובכללם מוזיאונים שונים. היא הייתה ידועה בהרצאות המרתקות שלה, אותן תיבלה בסיפורים בלשיים. שום תיאוריה לא הייתה זרה לה, ובהן גם האזוטריות ביותר, כדוגמת זו לפיה בני ישראל היו כוהנים במקדשי מצרים לפני יציאתם, וכי ההתפרצות בתרה יצרה גל צונאמי שהביא למכת החושך, בהסתרת השמש, ולאחר מכן לבקיעת ים סוף, התיאוריה ששימשה בסיס לספרה של שלו. היא נפטרה בגיל 50 ממחלת הסרטן, שהפתיעה את כל מיודעיה. בחייה חיבבה את התנ"ך ואת ההיסטוריה הקדומה על אלפי אנשים. לוסי מתה צעירה מדי.  

חבל שדמותה של הארכיאולוגית הכפייתית בעלת הנישואין הנכשלים שבספר "תרה" לא הזכירה יותר את לוסי האמיתית, הסקרנית, החקרנית והמרתקת. יש להניח כי במקרה זה היה הספר הופך מעניין וחי יותר מכפי שהוא.  

כתב: אלי אשד