אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התנך חי, בועט ו... שר!


מלכה שקד, לנצח אנגנך, המקרא בשירה העברית החדשה. שני כרכים: האנתולוגיה, 542 עמ'. כרך העיון, 655 עמ'. הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2005.

מפעל ענק ויפהפה, שאני עומד מולו משתומם, איך העמידה אותו אשה אחת ויחידה, מלכה שקד, ללא צוות ענק של עוזרים, ללא עורכי משנה, וללא מסייעים ומאספי חומר? אבל כן עם אהבה עצומה למקרא, וכן עם אהבה גדולה והבנה גדולה בשירה העברית, וכן, עם שאר רוח ורגישות, המסגירים ללא שום ספק, שמלכה שקד, בצד היותה חוקרת ומורה, מלקטת ומסבירה, היא גם ואולי יותר מהכל – משוררת.

קודם כל האנתולוגיה. אוצר בלום של שירה עברית משובחת. על קנה החריזה של נושאים מן התנ"ך, חרזה מלכה שקד אנתולוגיה אורכית – ולא רוחבית – מקיפה ומעמיקה, שמביאה את המיטב שבמיטב מן השירה העברית במאה וחמישים השנים האחרונות. מאחרוני משוררי התחייה ועד למשוררים הצעירים של חבורות "משיב הרוח", "דימוי", "כתובת" ו"הליקון". ואולי מרכיב האורכיות, האנכיות, הוא בין גורמי העניין באנתולוגיה. מעט מזעיר מכל משורר, ובדילוגים גדולים, מבלי להתבזבז על הרוחבי, הצצות קצרות אבל תובנות מעמיקות, שיש בהן כדי לשמר את העניין בקריאת השירים לכל אורך האנתולוגיה.

/

מלכה שקד, לנצח אנגנך, המקרא בשירה העברית החדשה. שני כרכים: האנתולוגיה, 542 עמ'. כרך העיון, 655 עמ'. הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2005.

ואגב כך הקורא לומד שלא בכל שנה ושנה במאה וחמישים השנים האחרונות נשמר אותו העניין, אותו המתח, אותו הקשר, אל הנושאים מהתנ"ך ואל דמויות המפתח מהמקרא. היו שנים או תקופות קצרות שהן כמו חורים שחורים מבחינת הדבקות בשרשי התנ"ך. אבל אחריהן באו שנים אחרות, שבהן שוב התגבר העניין בתנ"ך כבמקור הראשוני והבלעדי של הספרות העברית הכתובה. היו מלחמות, היו תקופות של מודרניזם בעל נהייה אירופית חילונית מובהקת, של הימשכות אחר זרמים אופנתיים בספרות האנגלו-אמריקאית למשל, שבה התנ"ך אינו המקור הראשוני דווקא. אבל אותו חוט שני, של הצמידות וההיצמדות אל התנ"ך, ממשיך ונמשך לאורך כל התקופה שנידונה בשני הכרכים של מלכה שקד.

אפשר לומר שמלכה שקד פיתחה את היסוד האנתולוגי, האסופי, עד לגבולותיו ממש. דרך לוח הזמנים המקראי, וסדר הספרים התנ"כי המסורתי, מוליכה המכנסת את הקורא מבעד למאות ואולי אלפי השירים, של מאות המשוררים העבריים שכינסה, כאשר כל התעכבות על דמותו של גיבור מקראי, או על פרשיה מקראית, היא מעין התפצלות ענפים המרחיבה לרגע את הגזע הראשי. ויחד עם זאת אין היא מתעכבת בנקודות הפיצול הללו יותר מדי. שיר אחד משל משורר או משוררת, שני שירים, לעיתים נדירות שלושה באותו עניין, וכבר אנחנו הקוראים רצים הלאה. אל משורר אחר, אל התייחסות שירית אחרת, אל תפיסה פואטית שונה, לשון שונה ואווירה אחרת. וזהו סודו של העניין המתמשך בקריאה. זה כוחה של אנתולוגיה. זה יתרונה המובהק על ספר שירים רציף משל אותו המשורר. ואת היתרון הזה מלכה שקד היטיבה מאד לנצל.

ועוד חידוש ייחודי חידשה כאן מלכה שקד: המדור המיוחד שקבעה לנשים. מדור מיוחד, בסוף כרך האנתולוגיה, המביא אוצר עשיר ומגוון של שירה עברית על דמויות הנשים המרכזיות של התנ"ך. בצד משוררות רבות, שדמויות הנשים הגדולות של התנ"ך לכדו את דמיונן את כוח היוצר שלהן ואת האמפטיה הבלתי מסותרת שלהן, מביאה מלכה שקד גם שירי משוררים גברים רבים המתייחסים גם הם, מנקודת ראותם השירית הם, אל אותן נשות התנ"ך. אפשר לומר שיש כאן הליכה אופנתית אולי, היענות זמנית לדרישת המודה הפמיניסטית אולי, אבל מעיון בשירים וברשימת המשוררים יסתבר לקורא שלא כך הדבר. אכן ישנה התייחסות מיוחדת בשירה העברית לדמויות הנשים במקרא. ואכן, ישנה התייחסות נשית מיוחדת לדמויות אלה. ואכן, עד כמה שהדבר אולי לא נהיר מספיק, ישנה שירת נשים עברית על נשים. שרק בריכוזה ובהנחתה שיר ליד שיר, שיר אחרי שיר, משוררת ליד משוררת, משוררת אחר משוררת, ניתן לראות תמונה כוללת ונכונה יותר. ואיך שנראים הדברים לכותב שורות אלה למשל, יש כאן אכן איכות חדשה ישנה שאולי לא הושם אליה לב כמו שצריך.

הכרך השני, כרך העיון, הוא עבודה עצומה בפני עצמו. מלכה שקד עשתה כאן עבודת ענקים, כאשר ניתחה את המכלול השירי הגדול של האנתולוגיה, והעמידה שורה של תובנות, ניתוחים ומסקנות חשובים מאד. המחקר הספרותי הטהור אינו בתחום המומחיות של הכותב כאן, ואף על פי כן אני מוכרח לציין שנהניתי מאד גם מהכרך השני, כקורא. שלל של רעיונות מעניינים, גילויים אפילו, מסקנות מרתקות וקשרי קשרים בין יוצרים ויצירות שגילתה והעלתה מלכה שקד. ישבתי עם שני הכרכים, האנתולוגיה מימין וכרך העיון משמאל, וככל שהתקדמתי בקריאה, שלחתי ידי פעם אל זה ופעם אל זה. כדי להיווכח שוב, איזו עבודה מעמיקה ומפתיעה עשתה כאן המחברת. אני ממליץ לקוראים לקרוא בסדר זה את "לנצח אנגנך": פעם ראשונה לקרוא את האנתולוגיה, ולהשתכר מהטכסטים העבריים. להתבסם מאוקיינוס הכתובים העתיקים, ומהקצף המודרני של מאת השנים האחרונות על פניו. אגב כך יערוך הקורא פגישות מאוחרות ומרגשות עם משוררים שזה זמן ארוך לא קרא שיר משלהם.

וקריאה שניה לקרוא לאט, ולדלג לפי הצורך והעניין מכרך האנתולוגיה אל כרך העיון. הדברים מושכים ונמשכים וזו כמובן רק הצעה אישית בלבד. יש להניח שיקרה לקוראים מה שקרה לי, ששירים מסויימים משכו אותי עד ששכחתי שאני צריך לחזור לכרך העיון. ושעיונים מלאי השראה של מלכה שקד משכו אותי לקראם עד הסוף, עד ששכחתי שאני חייב לחזור גם אל כרך השירים. "לנצח אנגנך", של מלכה שקד, על שני כרכיו, הוא אוצר בר קיימא בספרייתו של כל אוהב שירה עברית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר