אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דר נדיר צור: עיתונאי מזן נדיר


התמונה של שושנה ויג

 ד"ר נדיר צור

העיתונאי ד"ר נדיר צור פרסם בעת האחרונה כמה ספרים.

ב-2004 הופיע הספר – רטוריקה פוליטית – בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בסדרה "קו-אדום".

ב-2004 הופיע מפרי עטו ספר ילדים –מי מדליק את החושך בלילות ?

ב-2005 הופיע ספר הילדים –ספר על ספרים.

ב-2005 הופיע ספר הילדים –מדוע בכה התוכי בלילות ?

אכן, יבול מרשים. ניסיתי להתחקות אחר האדם שמאחורי הספרים ולא התאכזבתי! מצאתי אישיות מעניינת, אישיות מסתגלת לשינויים ולמצבי נפש וגוף שונים לאורך מסלול החיים. וכן, רגישות לאחר.

נדיר, עורך תוכניות רדיו ב"קול ישראל", מחלק את זמנו בין האקדמיה לבין משרתו כעורך בקול ישראל. את דרכו החל ככתב בגלי צ.ה.ל בראשית שנות השבעים, לימים לאחר שפקדה אותו מחלת שיתוק הילדים ב- 1979 מצא את מקומו כעורך תוכניות רדיו. בה בעת הוא תמיד חטא בכתיבת תמלילים לפזמונאים שהושרו בפי אברהם פררה, מייק בורשטיין, אופירה גלוסקא, חני נחמיאס ובני ברמן. מאז 1988 עובד ב"קול ישראל". בתפקידים: עורך-חדשות בחטיבת החדשות; עורך "היום-הזה"; עורך "צבע הכסף"; מנהל מחלקת ילדים, נוער ובתי-ספר; ועורך משדרי האקטואליה ברשת ב' - "הערכת מצב"; "על ימין ועל שמאל" ו"הדרה".

לצד הפעילות המקצועית מוצא נדיר פנאי לפעילות ציבורית: יושב-ראש חוג ידידי מילב"ת - "מרכז ישראלי לאבזרי עזר, בינוי ותחבורה לנוחות הנכה". ב-2003 זכה המרכז בראשותו של השופט מאיר שמגר, נשיא בדימוס של בית-המשפט העליון, ל"אות נשיא-המדינה למתנדב". יושב-ראש תא מסיימי המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. חבר באגודה הישראלית למדע-המדינה והעמותה לחקר הפוליטיקה. חבר באקו"ם – אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל. אחראי על קשרי החוץ באיגוד הארצי של עיתונאי ישראל.

בעת שאני רושמת חלק מזערי מהישגיו של ד"ר נדיר צור אני תוהה ביני לביני: לולא מסלול חייו שהוסט מן הנתיב הנורמטיבי למסלול האחר, לולא היה מתנסה בניסיון המחלה, האם נדיר היה אותו נדיר? אני מאמינה שכן. נהרות ידיו נשפכים לתוך מעשיו הטובים (עמיחי), הם שהקנו לנדיר את האיכויות שעוד ידובר בהן בעתיד.

נדיר צור הקדיש לי מעט מזמנו כדי שאתייחס ליצירותיו, ואני כהרגלי כותבת על נדיר, והמילים הן רק צל צילה של התרשמותי מאישיותו.

1. הספר "רטוריקה פוליטית" יצא לאור בספריית קו אדום של הוצאת הקיבוץ המאוחד. מדוע ביקשת להפוך מחקר אקדמי לשם השגת דוקטוראט לספר שעומד לרשות הרבים?

נדיר צור: "רטוריקה פוליטית" הוא עיבוד עממי, של מחקר שביצעתי לשם קבלת תואר אקדמי, שבמקורו ניתח רטוריקה של ששה מנהיגים ישראלים במצבי-לחץ, בהשוואה למצבי-שיגרה. מצבי-הלחץ שנדונו בספר, קשורים לסכסוך הישראלי ערבי: מלחמות, טרור ומאבקים מדיניים; וכן, מגעים לשלום, אשר יצרו תחושות חרדה ואי-ודאות, בקרב מונהגים ומנהיגים כאחד. התובנות שהושגו במחקר זה, מהוות חידוש תיאורטי ביחס לקשר הקיים בין כלי-השפעה שמפעילים מנהיגים לבין מצבים שונים שעמם הם מתמודדים בתהליכי מנהיגות. לחידוש זה מן-הסתם, יש משמעות מעשית, חברתית ופוליטית. חשיפת הדברים והפיכתם נחלת הכלל, לא רק כהערות שוליים, או כסימוכין לביסוס מחקרי המשך אקדמיים, עשויה להעניק לציבור כלי נגיש וברור לזיהוי מצבי-לחץ, או לסיווג טיפוסי מנהיגים. יש להניח שגם מנהיגים בהווה, או מי שלוטש עיניים למנהיגות, עשוי להפיק מהספר ידע בתחומי הפוליטיקה, פסיכולוגיה רטוריקה והיסטוריה.

2. בראשית הספר כתבת על הסקרנות שלך לבחון כיצד מתפתחים מנהיגים, ואתה מגדיר יפה את יכולת ההשתנות שלנו לאורך החיים. מנהיג הכיתה אינו הופך למנהיג בחיים. האם ההתחקות שלך אחר אפיוני מנהיגים אינה נובעת מן הרצון שלך לסמן מאפייני מנהיג אידיאליים? היש כאלה?

נדיר צור: בספר הצגתי סיווג של שני טיפוסים מרכזיים של מנהיגים – "מנהיגים מתגמלים" ו"מנהיגים מעצבים" הנחלקים לאחד-עשר סוגי משנה. טיפוסים אלה נבדלים אלה מאלה באופי היחסים שהם מקיימים עם ציבור המונהגים שלהם. בעוד ש"מנהיגים מתגמלים" מספקים את צרכי הכלל ובתמורה לכך מעניק להם הציבור "אשראי" להנהיגו ולבצע מדיניות הרצויה להם, "המנהיגים המעצבים" מנסים להוסיף על סיפוק צרכי הכלל הבסיסיים גם שינויים ושיפורים חברתיים, שבעקבותיהם הם זוכים ל"אשראי" נרחב יותר ולעוצמה פוליטית גדולה יותר. מקובל להתייחס ל"מנהיגים המעצבים" כאל מנהיגים "טובים-יותר". הללו, משפיעים יותר בזמנם ושמותיהם נזכרים בין דפי-ההיסטוריה יותר מהאחרים. כאלה היו - משה, פריקלס, צ'רצ'יל, גאנדי, או גורבאצ'וב; ובישראל – בן-גוריון, מנחם בגין ו-רבין. אולם, חרף היותם בעלי השפעה ומטביעי חותם, אין הם מנהיגים אידיאלים במלוא מובן המילה. ביחסים בין בני-אדם, קשה לרצות את כולם, כל הזמן. התמודדות עם גורמים רבים כל-כך בתהליכי מנהיגות פוגמת בשלמות. לכן, מי שמחפש מנהיג-אידיאלי, מוטב שימצא אותו בספרים אוטופיסטים.

3. אתה מונה בעמ' 169 חלק ממסקנות המחקר על מאפיינים משתנים ברטוריקה של המנהיגים הישראליים אותם בחנת. רטוריקה אינפורמטיבית, רטוריקה מגייסת, רטוריקה מניעה, רטוריקה אפוליגטית, רטוריקה "מרדימה", רטוריקה טקסית. אתה יכול לשרטט לפני הקורא אילו סוגי רטוריקות נפוצות? האם מנהיגים משנים את סוגי הרטוריקה שלהם במהלך הנהגתם?

נדיר צור: בספר הגדרתי רטוריקה כאומנות השכנוע. או, כיכולת לגרום לאחרים לשנות את התנהגותם, באמצעות דיבור. רטוריקה, בשונה משיח רגיל, עשויה לשנות את עמדות נמעניה וליצור בהם עמדות חדשות, או לחזק עמדות קיימות. יש המתייחסים לרטוריקה כאל מעשה מניפולטיבי, של גניבת-דעת, ורואים בה אפילו חדירה לתת-ההכרה. גורגיאס איש ליאונטי, שהיה "סופיסט" וחי ביוון במאה הרביעית לפניה"ס, טען שרטוריקה מהפנטת ו"מכשפת את נפש הזולת". הוא היה הראשון שהשתמש במונח – "רטוריקה". מנהיגים משתמשים ברטוריקה על-מנת לשכנע את הציבור במדיניות שהם רוצים להפעיל בהווה או בעתיד. בתהליכי-מנהיגות שגרתיים או במענה למצבי-לחץ, נתקלתי בשישה סוגים עיקריים של נאומי שכנוע שמנהיגים נושאים בפומבי. 1. רטוריקה אינפורמטיבית - הקשורה למידע מגמתי על אירועים, בדרך-כלל בעבר או בהווה. 2. רטוריקה מגייסת – שנועדה לגייס מונהגים לתמיכה במדיניות יזומה בעיקר בעתיד. 3. רטוריקה מניעה – שנועדה להניע מונהגים לבצע פעולה אקטיבית. 4. רטוריקה אפולוגטית – שנועדה להסביר כשלון, מדיניות שגויה, או להסיר ספקות מלב מונהגים בעניין אחריות למחדל (בעבר או בהווה), ובכך לזכות באמינות (בעתיד). 5. רטוריקה "מרדימה" - המופעלת על מונהגים במטרה להסיח ולהסיט את תשומת-לבם. בין-השאר השמעת התבטאויות בנוסח: "המצב נתון תחת שליטה", "אל דאגה, יהיה בסדר!" במצבי לחץ וחרדה. ו-6. רטוריקה טקסית - שנועדה לגבש ציבור ולטפח בו ערכים וסמלים משותפים. למשל, דברי יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 בעצרת למען השלום, בכיכר מלכי ישראל שבה נרצח: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה".

הספר "רטוריקה פוליטית" יצא לאור בספריית קו אדום של הוצאת הקיבוץ המאוחד

4. המחקר שלך עוסק בדמויות מנהיגי המדינה : דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין ויצחק שמיר. האם מצאת במהלך המחקר נתונים שלא הובאו לידיעת הציבור? האם אבחון הרטוריקה בעתות לחץ ובעתות רגיעה לימד אותך דברים שלא ניתן להגיע אליהם ללא מחקר?

נדיר צור: מחקרים במדעי-החברה מאפשרים להאיר את חיי החברה, מזווית חדשה, מקורית. להביט על מציאות בדרכים מגוונות ולהשקיף על מצבים חברתיים או פוליטיים דרך פריזמה שמבהירה מוקדי עניין אחדים, ומאפילה על אחרים. מחקר מדעי גם מעניק תובנה שתאפשר לנבא התנהגות עתידית, או שתתחום בגבולות נורמות התנהגות של חברה או של פרט בחברה (כמו, מנהיג). זאת, בשונה ממחקר היסטורי, המגולל את פרטי המציאות, בהתאם למסמכים וגילויים מן העבר; ומצייר תסקיר מפורט של התרחשויות ומצבים. לפיכך, אין בספר גילויים מרעישים על מעשים שעשה מנהיג זה, או אחר. ואף שאני עיתונאי לפרנסתי, לא התיימרתי במחקר זה לחשוף "סקופים". לעומת זאת, אני מאמין שהמחקר שופך אור על ממדים שונים בהתנהגות מנהיגים, או מניעים שונים ביחסים שבין ששת המנהיגים לציבור הישראלי בתקופתם. למשל, מצאתי שגולדה מאיר, הרבתה בנאומיה ל"הרדים" את הציבור. הדבר מתקשר במידת-מה עם ההפתעה שפקדה את ישראל עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. או למשל, לוי אשכול. אף שלא היה "מנהיג מעצב" ובציבור הצטייר כמנהיג הססן, מצאתי שברטוריקה שלו הוא שאף להניע את הציבור לפעול ולגייסו למדיניות שונה משל קודמו. הדבר מתיישב עם שינויים היסטוריים וליברליים חשובים שבצע בתקופת כהונתו. דוגמה אחרת היא השינוי ברטוריקה של יצחק רבין, בין תקופת כהונתו הראשונה בשנים 1974-1977, לבין כהונתו הנוספת בשנים 1992-1995. השינוי ברטוריקה התקשר בשינוי שחל באופי מנהיגותו, מ"מתגמל" למנהיג "מעצב".

5. האם במהלך המחקר חשת אמפטיה מסויימת למנהיג מסויים בשל הגילויים החדשים?

נדיר צור: כן. אני חושב שללוי אשכול נעשה עוול היסטורי. הנאום "המגומגם" שלו הוסיף על התדמית ההססנית וה"נבכ'ית" שדבקה בו שלא בצדק, וגרם לסילוקו מתיק הביטחון, ארבעה ימים לפני מלחמת ששת-הימים. העברת התיק לידי משה דיין, הפכה את דיין לגיבור מלחמה, שעל ההכנות לה, ניצח במידה לא מועטה, לוי אשכול.

6. האם המחקר שלך יכול לסייע לבוחרים בעת שלנו כאשר ברור שאנו מתרגשים לקראת בחירות? איך אומרים האם אפשר לתת בהם סימנים על פי ממצאי המחקר או כל מנהיג נוקט בדרכי הפעולה שלו, ובאמצעי הריטוריקה שהוא משעבד לעצמו?

נדיר צור: בבחירות לכנסת ב-2003, כאשר אריאל שרון נבחר לראשות הממשלה בראש רשימת הליכוד, היו שהאמינו שבשונה ממועמד "העבודה" לראשות-הממשלה, עמרם מצנע, שרון לא ייסוג משטחים ולא יחזיר לפלשתינאים אף שעל אדמה. בדיעבד, אפשר לכאורה לומר, ששרון הצליח לשכנע את הציבור שלא יעשה מעשה, שמראש תכנן לעשותו כעבור שנתיים מבחירתו. יש כיום לפחות כשליש מהציבור, שמאמינים ששרון הוליך אותם שולל באמירה: "דין נצרים כדין תל-אביב". לעומתם, יש אחרים שמאמינים, שבאומרו שישראל תבצע "ויתורים כואבים", התכוון בברור לגוש-קטיף. המחקר שערכתי, אינו מתיימר לספק כלים לפסוק, איזו התבטאות מבין השתיים תקפה, או מדוע כל אחד מן המגזרים בחר לעצמו אמירה אחרת - מהאחת השתכנע ואת האחרת דחה ולא נאחז בה. מה שאפשר ללמוד מהמחקר הוא – שרטוריקה איננה רק מה שנגלה לעין ממבט ראשון ועל-כן יש לבחון את מכלול המרכיבים שמביאים מנהיג להתבטא בדרך שבה בחר לשכנע את הציבור.

7. האם יש שאלה ששאלת את עצמך לפני המחקר או במהלכו ואשר לא הצלחת לבחון?

נדיר צור: ודאי. כמו רבים לפני ואולי כמו חוקרים שעוד יבואו בעתיד, אני חושב שטרם פוצחה חידת המנהיגות. לכל אדם יש פחות או יותר הערכה את מי הוא מעדיף כמנהיג; מי עשוי לספק את צרכיו הפרטיים מתוך משאבי הכלל; מי ידאג לכלל ולא רק לקבוצה מצומצמת המקורבת לו; מי ישכיל להנהיג את המדינה בזירה הבינלאומית ומול שכניה (ידידיה, או אויביה); איזה מנהיג יעניק למדינה השראה ליצור, להתקדם מבחינה כלכלית, טכנולוגית, ויעצים את רוחה ותרבותה; ועוד. גם על חידת הרטוריקה לא השבתי לעצמי. זו לא פוענחה בעבר, אף כי נכתבו עליה רבבות מחקרים. שאלת מיליון הדולר – איך משכנעים את הזולת ? כשם שכל אחד יודע מה זה יופי, מי יפה ומי לא; כך הוא יכול לזהות מנהיגות ולהעריך אותה לפי סולם פרטי. הבעיה היא – שאין סולם המשותף לכולם. אני ממשיך לחקור בידיעה שלעולם לא אפצח את התעלומות, אך לפחות אמצא כלים חדשים ומקוריים להתייחס אליהם אחרת ולהבינם יותר.

8. בתחילה סברתי שאראיין אותך על ספרי הילדים לחוד אולם הצד הזה של כתיבה לילדים כנראה ראוי שאקדיש לו מעט בכתבה הזאת. שני ספרי הילדים שהגיעו אליי כבר עברו את מבחן הכניסה, והתאומים שלי כבר זכו ליהנות מקריאתם. הספר על התוכי מדבר על הצורך לחופש. כל אחד צריך חופש כתבת לי בהקדשה. מנין נולד הספר הזה? אתה מוכן לספר?

נדיר צור: הכתיבה היא בעבורי עבודה וגם הנאה. אני אוהב לכתוב. אני אוהב לשחק במילים, לבנות משפטים, להשתמש במילים רבות ככל האפשר. מספרים, כי אבא אבן, שהיה שר-חוץ בממשלת גולדה מאיר, אמר כי ידעה כחמש-מאות מילים בעברית, וכאשר דיברה השתמשה רק במאתיים. לדעתי, הנוער של היום משתמש אף בפחות מילים ממנה. הבעיה היא שככל שמצטמצם מספר המילים שאדם יודע, כך מתקשה הוא יותר להביע את עצמו ולתקשר במדויק עם הזולת. כך להערכתי, הופך אדם לחייתי. הוא משתמש בתנועות-גוף ובשפת-גוף ובמקרה הגרוע – "מדבר עם הידיים" (תרתי-משמע). לכן, אני רואה "שליחות" בהעשרת השפה, בהחזרת מילים מן העבר לשימוש בהווה, להשתמש בפחות מילים בלעז ולהעדיף חלופות בעברית ולגוון את השיח תוך שימוש במילים נרדפות. במסגרת "שליחות" זאת, אני כותב גם לילדים. כי שם מתחילה השפה. שם גם מתחיל החינוך. הסיפור על התוכי קשור לזכות לחירות. שכן לא רק בני-אדם זכאים לחיות בחופש ובכבוד. גם בעלי-חיים. הסיפור מאיר את הפן השני של חיים בתוך כלוב.

9. ספר הילדים השני הוא על ספרים ספר על ספרים. האם הספר הזה שמיועד לילדים שאך זה רכשו מיומנות הקריאה נכתב מתוך העידן שלנו, עידן שבו בחרנו לוותר על הספר לטובת הישיבה הדוממת מול המחשב? אתה מנסה לפתות את הילדים לשוב לקריאה? לשוב להאזנה? לשוב ולהחיות את יצר ההרפתקנות שנולד מחוויות התעוררות הדמיון? מנין נולד הספר הזה?

נדיר צור: כפי שאמרתי קודם. השפה מתחילה בילדות, בינקות. מיד לאחר שנגמל הילד מהבכי, שזו השפה הראשונה שלו – לבקש את צרכיו, או לזכות בתשומת לב, מתחילות להופיע מילים – אמא, אבא, אוכל, מוצץ, דובי.... בד בבד עם הטלוויזיה, שתפסה בהרבה מקרים את מקום ה"בייבי-סיטר" ומאוחר יותר עם המחשב, אסור לזנוח את הספר. שם, חבויות מילים, דמויות, או מקומות. שם אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים, להפנים נורמות וערכי התנהגות, לחקות גיבורים ולפתח את הדמיון ואת כושר היצירה. ובעיקר, להעשיר את היכולת לתקשר עם בני-הבית ועם החברה בגן, בבית-הספר ובכלל. אמנם, הטלוויזיה והמחשב הם כלים חשובים בהתפתחות הילד, אך מאות שנות קריאה הוכיחו כי ספרים הם מקור להנאה, ללמוד, ליצירה. כמי שחקר רטוריקה, ועל כך שאלת בראשית הדברים, אני מאמין שמנהיג שקרא הרבה בחייו, ידע לשכנע טוב יותר בעת שהוא יושב על כורסת המנהיג. הדוגמה המובהקת לכך, היא מנחם בגין, שהיה אחד הנואמים הטובים מבין המנהיגים שחקרתי. ספר על ספרים – מספר על תהליך כתיבת ספר והוצאתו לאור. הספר הוא מעין "מבוא" לקריאה. "מבוא" לאוריינות.

נותר לי להודות לד"ר נדיר צור, נותר לי להמתין לספריו הבאים. נותר לי לקוות לטוב של מעשיו הטובים, לנהרות ידיו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג