אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראי שבור / מרסה רודורדה


תרגום איתי רון . הוצאת כרמל

ראי שבור/מרסה רודורדה. הוצאת כרמל

ראי שבור הוא רומן מרוחק מלוטש ויפיפה כתכשיט,צלול כזכוכית וחד זווית כמו שברייה שמתעקשת להינעץ בחיים החולפים,לחתוך אותם לרגעים קטנים שמחזירים אור על ההמשכיות,חותכים את הרצף ומאירים אותו חליפות,נאבקים בזמן ואדישים אליו כאחד .רומן המעמיד את החיים כמשהו הנתפס ואינו נתפס,אוסף רגעים קטנים שקיומם והתפוגגותם יוצרים רצף ונבלעים בו,כשהזיכרונות,ההרגלים,הטקסים הפטישיסטים והתכשיטים,אותם ניסיונות פתטים להיאחז ברגע החולף,לחיות אותו שנית גם הם בתורם נסחפים ברוח השינויים הממשיכה להתגלגל הלאה.בראי שבור,טווה רודורדה,אוסף רסיסים שתופסים כל אחד פיסה קטנה ואינטימית ממה שיכול היה להיות סאגה,תולדות היווצרותה והתפוררותה של משפחה מהמעמד הגבוה. האם מדובר בתמונה פנוראמית של משפחה הנולדת ומתפוגגת אל המציאות החברתית וההיסטורית בה היא מתקיימת , או בסיפורה של אישה אחת,חזקה וחושנית,המנהלת את חייה לפי הקודים הפרטיים שהיא מנסחת לעצמה ? רודורדה מעמידה ראי שאינו עומד על כנו כי אם מעין מצלמה מעודנת ורגישה, גם אם מעט קפריזית,המדלגת בקלילות לאורך השנים,מנציחה אירועים קטנים,חיים של האנשים השונים המקיפים את תרזה .תרזה על נוכחותה השופעת ,הדשנה,בעליה,מאהביה,ילדיה,נכדיה ומשרתותיה,הכל בלשון רבים כמובן. תרזה האישה היפה והחושנית גם אם המונית במקצת ,שנושאת עליה תכשיטים כמעט כמשקל גופה,קונטרה לנערה הענייה והגאה שעדין נמצאת בפנים,אותה גאווה,שברגע שרגליה היפות יתנפחו ולא ישאו אותה יותר תעדיף להסתגר בחדר עם השוקולדים,היין,נוצות הטווס והזיכרונות.תרזה שהיא כמדומה הציר המרכזי ,למי שיתעקש על חיפוש ציר מרכזי – כי רודורדה מקפידה לשקף בשברי הראי שלה לא רק את תרזה ומשפחתה , ידידיה ומשרתיה ,אלא גם את התור על החלון ,הגן בחליפות העונות ולבסוף אף את החולדה בבית החרב .

למין הסצנה הפותחת מבהירה רודורדה שאף התחלה אינה ממש התחלה,הסצנה הפותחת,מתארת את הזקן העשיר והחולה,הגורר עצמו לחנות התכשיטים על מנת לקנות לאשתו הצעירה תכשיט יקר,מאחר ולא הייתה מרוצה מהשידה המפוארת שהביא לה במתנה.הגנדרנות הנשית תמהר להתברר ככיסוי למהלך פרקטי להחריד,שיאפשר לתרזה – האישה הצעירה והיפה לא רק לשמור על התכשיט כי אם גם לממן את גידולו של בנה מחוץ לנישואין,שאותו נאלצה להשאיר מאחוריה ולהסתיר קיומו על מנת להינשא לזקן העשיר .אבל פרקטיות בהחלט לא ממצה את יחסה של תרזה לתכשיטים ,שהיא תתמיד לענוד ברוחב יד – או יותר נכון לרוחב החזה השופע,לאורך שנותיה,כסימן היכר לא רק לעושר החדש,כי אם גם לביטחון.

הרגישות לפרטים הקטנים מלווה אצל רודורדה ברגישות ומשיכה חזקה ליופי ותכשיטים יתפסו מקום מרכזי בחיי הנפש של הדמויות,פנינת העניבה ,ענק אבני החן ,עגילים ואפילו הוורד באגרטל.אצל תרזה כמי שעלתה מאשפתות לערך הכספי ולערך הרגשי חשיבות דומה , עבור ביתה סופיה, שנולדה לעושר , ישחק קודם כל ההיבט הרגשי.וזווית נוספת תעניק המשרתת השומרת את העגילים שאינה יכולה לענוד בפומבי אותם נתן לה מעסיקה הבוגדני שזה כבר עבר להתעסק עם משרתות אחרות .התכשיטים הם מצבות זיכרון קטנות , לרגעים , לרגשות , למי שהיית , למערכות יחסים .הקונפליקט בין החפץ –התכשיט לכשעצמו,למשמעות המוענקת לו ממחיש את הניסיון האנושי הפתטי להלחם בקונפליקט בין הרגע הבודד להמשכיות , להיאחז במשהו יציב כנגד סחרחרת השינויים . אפילו אלאדי החותן הנהנתן , זה שלכאורה חי את הרגע רק בכדי לרוץ לעבר הרגע הבא , מסתיר פולחן פטישיסטי המנסה לשווא להחיות רגע אחד מיוחד .

להקמת המשפחה תגיע תרזה כשמאחוריה מוצאה הפשוט והילד שהשאירה מאחוריה על מנת להתחתן עם הזקן העשיר שבמהרה הותיר אותה,אלמנה עשירה ומכובדת .חברתה תכיר לה את סלבדור , אציל צעיר ועשיר עוד יותר. סלבדור המעודן שגם לו צללים בעברו:"..סלבדור ואיידאורה עצם את עיניו כשהכינורות החלו חושפים לאיטם את הנושא הראשון מתוך האלגרו קון בריו .. על הבמה בין נגני הכינורות הראשונים ישבה נערה שפיסת תחרה נתלתה ברפיון במשולי חצאיתה. האמרה הפרומה נראתה כה חצופה עד שהסיחה את דעתו מן המוסיקה ...".אולם קונצרטים , דחוס במאזינים , תזמורת שלמה על הבמה , המוסיקה מרעימה ומה שתופס את תשומת ליבו , מה שמכשף אותו היא פיסת האמרה הפרומה , שמלבד האזהרה החרישית שמדובר בנערה שגם היא תתגלה כפרומה מעט בשוליים , מייצגת קודם כל את מה שבאמת מעניין רודורדה , לאן היא מתעקשת להפנות המבט,לאותם פרטים קטנים וזניחים לכאורה, שלרוב נעלמים מהעין ,הולכים לאיבוד בין ים הפרטים המרכיבים את התמונה הגדולה .

רודורדה מקפידה על מסירה אגבית של האירועים ה"גדולים",שגם הם בעצם נרמזים על ידי הפרטים הקטנים ויותר נכון נוצרים על ידי אוסף פרטים קטנים,שיחות,מחשבות,זיכרונות.ומפנה מבט חד וממוקד לפרטים הקטנים,לעלים על העץ,לניחוח הסיגליות,המשרתות המצחקקות , הרוחצות בגן כשהאדונים אינם ,או כשהם מסתתרים ומציצים מבעד לסדק והורד באגרטל – אדום ופתוח למחצה . השניות , מה שקולטת העין,מה שקולט האף,הרגעים הקטנים כמה שמרכיב את החיים:" .. ידיעת השעה המדויקת היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים.אדם עשוי שניות,דקות .." חושב אלאדי החותן כשהוא ממתין למאהבת, ובאמצעות אותם פרטים קטנים היא דרוכה לקלוט את המלנכוליה החרישית העוטפת את סלבדור , מניחה אצבע על הרעב המתמיד המניע את אלאדי .

רודורדה מתעניינת באותם חיים פרטיים ,חשאיים,אותם רגעים קטנים שמעצבים את תודעת הגיבורים ,כמעט יותר מאשר במעשיהם. במחשבות,ההתלבטויות וזיכרונות ,שהאירועים ב'עולם' כמדומה רק ממסגרים אותם.ואולי יותר נכון ביחסי הכוחות ביניהם,כמו היחס בין הרומן הסודי החושני והסוער, לבין המשך קיומו בזיכרונם של אלו שנטלו בו חלק , שנים רבות לאחר שהפסיקו להיפגש . הזמן החולף , על השינויים החברתיים שלו יתבטא באישה המוותרת על פרי בטנה , כדי להינשא לאיש עשיר ,ולעומתה תועמד דור מאוחר יותר האישה המתעקשת להמשיך בקריירה הבימתית שלה , שהפעם דואגת שהילדה תגדל אצל האב העשיר , שהתחתן עם עשירה וחזקה ממנו . בתה של תרזה , סופיה הקרה השולטת ביד ברזל בבית ובעסקים , כבר מאבדת חלק מהעוצמה של תרזה מלאת החיים (שלא לדבר על יופי ) והדור הבא יהיה חלוש עוד יותר: רמון חלוש שכל , וז'אומה החלוש גופנית , ומריה הבת המאומצת , פראית אכזרית ומכשפת , שכמו להבה נשרפת מהר . ולעומתם הבן מחוץ לנישואין של תרזה , שנותר בשקט בצד , ענף משפחתי חורג שאף אינו יודע שהוא חלק מהמשפחה וממשיך את חייו השקטים הרחק ממנה ,למעט ביקורי נימוסין אצל ה'סנדקית' שלו . שעצם קיומו , מדגיש מחד את כוחה של הידיעה , חוסר המודעות הוא שמותיר אותו 'בחוץ' - מחוץ למשפחה . ומצד שני את הקיום הנפרד שיש לדברים , קטנים וגדולים בעולם , שפשוט ממשיכים לחיות את חייהם שלהם . כמו הגן , הצמחים ,הציפורים , העכברים והבית , שמחד כמדומה יש להם קיום משל עצמם , אבל מצד שני הם חלק בלתי נפרד מהזמן התקופה וחיי האנשים שהם מקיפים אותם .

גם לחומרים מלודרמתיים להחריד, רודורדה ניגשת באותה עדינות חמורה ודייקנית , כמו בתיאור הסבתא השולחת את המשרתת להניח את נוצת הטווס שתמיד הקסימה את הילד המת בארונו : " .. קח סניור ז'אומה .. תראה אותה למלאכים .." ארמנדה הניחה את הנוצה בתוך הארון, סמוכה מאוד לגופת הילד המת ..." .ולחילופין בציניות עוקצנית שבה היא מתארת את אלאדי המשווה בין הנשים בחייו: " .. בפילאר סגורה הוא התאהב נואשות ומיד.היא הייתה נעימה,היה בה משהוא שהוא לא הצליח לעמוד על פשרו, משהו פשוט ומעודן כאחד שעשה אותה יקרה לליבו." כה שונה מסופיה ..כן, סופיה, במובנים מסוימים היא דומה , אם כי אך במעט ,לאמה! " סופיה היתה יבשה כצנונית,חשאית, עתירת סגולות מעוררות השתאות שהיה קצת קשה מדי לעמוד על טיבן .. " .

מבעד לרסיסים משונני הזויות שחדותם ונוקשותם(מפרק לפרק רודורדה לא רק מעבירה את הסיפור מאדם אחד למשנהו אלא לעיתים גם מדלגת על פני שנים רבות ) נוגדת את הרוך,תשומת הלב המלאה לפרטים ועדינות התיאורים,עולה תמונה מרוסקת ,מקוטעת,שלא רק שאין לה כל יומרה, או כוונה לסחוף ,כי אם לחדד את המודעות לקונפליקט המתמיד והבלתי עביר כמדומה שבין הרגע האחד הקטן,הרגע שצריך לוותר עליו על מנת ללכוד את הרגע הבא,להמשכיות,לרצף.ובכך מעמיד את הנרטיב כמשהו מלאכותי ולא מעט שרירותי.

יתרונו של הראי השבור הוא שהוא משקף גם את חלקיו , מחדד את שבריריות הקיום , ומעמת עם קוצר ידה של מלאכת הכתיבה ,עם הפערים הגדולים שנותרים מחוץ לסיפור,תהומות שמשאירים לקורא את הברירה אם לדלג עליהם באדישות או לקחת את הסיכון ולצלול אליהם בכוחות עצמו.'ראי שבור' – הספר - לא רק שאינו סוחף , אלא ממש מכריח את הקורא לעצור ולחשוב ,על יחסי הכוחות בין העבר להווה , על חלקו של הזיכרון,על כוחו של הרגע ועל מקומה של המשמעות שאנו מיחסים לדברים,על הגדרות כמו קטן וגדול או בקיצור על אותו דבר אמורפי שנהוג לקרוא לו חיים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס