אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלודרמה /חורחה פרנקו


מלודרמה /חורחה פרנקו. הוצאת זב"ם, תרגום רינת שניידובר לרכישת הספר בהוצאה.

מלודרמה – השם לבדו מעורר חשד קל, איזה מלודרמה המכבדת את עצמה לא הייתה מעטרת עצמה בשם הגון כגון 'שקיקת הבשר', 'לב עורג' ( הורג ? גם טוב ) או לפחות 'היפיוף ועונשו' ? הן גם בשר על האש זקוק לניחוחו שילך לפניו וישים מצור אימתני על כל אף שיתקע במקרה בכריכה. האם מדובר במחסור חמור במעוף או שמא השם מרמז על אותה מודעות עצמית, חוץ סיפורית שלרוב כל כך חסרה למלודרמה אמיתית ? מה יצליח פרנקו לרקוח מכל אותם חומרים עסיסיים ולעוסים ? כיאה למלודרמה, פרנקו לא מאבד רגע ופותח את הסיפור בפצצה הניחתת על וידאל, גזר דין מוות שגזר עליו גופו היפה. וידאל שיפה כמו חטא וחי משניהם, יופיו וחטאי אחרים, חושש כמדומה יותר ליופיו מאשר לחייו ואינו מסוגל למסור את הבשורה לפרלה, הממתינה לו בדירה פריזאית מפוארת שירשו ממילורד, רוזן צרפתי מעודן. הישג שדרש מוידאל מאמצים מרובים. קודם כל לשכנע את פרלה שתעזוב את הבר שניהלה בקולומביה, ותבוא לפריז להתחתן עם הרוזן ואחר על מנת להתאים את פרלה הגסה, הפשוטה וההמונית לדרישות המעודנות של הרוזן, סידרת חינוך מפרכת לשני הצדדים מאחר ופרלה יסתבר, בלתי ניתנת לאילוף, כמו כוח טבע, ולא פחות קפריזית ממנו.

וידאל נעלם לפרלה, הנותרת בדירה המפוארת רק עם אנבל, ספק קרובה רחוקה ספק משרתת, המנהלת עם פרלה מלחמת התשה יומיות של צעקות ועלבונות הדדיים, ופותח בסיפור קדחתני, לא ברור אם מאיזה גן עדן שמימי או גיהינום ארצי להחריד. סיפור הנע לסירוגין בין עבר להווה, קולומביה ופריז.אם זה בזכות איזה קשר מיוחד, מיקומו הלא הברור או אינטואיציה, וידאל המספר, יודע כמדומה הכל על פרלה. פרלה שגוזרת תמונות, יוצרת קולאז'ים כשהיא מרכיבה פרצופים על מקומות שלא ביקרו בהם, מפרידה זוגות בשביל לאחד אחרים, משדכת ביו גילאים שונים על מנת ליצור, את התמונה, ואיתה את המציאות בהתאם למה שאמור היה להיות, צריך היה להיות לפחות אה לה פרלה : ".. ובגזירה ובהדבקה שלה הפגישה פרלה בין החיים למתים, הרכיבה את העתיד כרצונה, הכליאה בין מקומות ויצרה מציאות חדשה .. "פרלה המתמודדת בדרכה האקסטרווגנטית קצרת הרוח והבוטה עם העלמו של וידאל ועם איומיו של קלמנטי אחינו המעוות של הרוזן שירושתו נחטפה ממנו על ידה. למי שעדין לא ברור לא לאן נקלע, פרנקו רומז : "..בכל תסבוכת רצינית מופיע תמיד איזה צולע, ובתסבוכת הזאת הצולע מעוות ." ולא שוכח לקרוץ כשהוא מתאר את העורך דין האומלל שנאלץ להתמודד עם פרלה : ".. בטוח לא משהו טוב," הוא חושב בקול רם. כמו בטלנובלות. ..". פרלה הופכת את הסלון המפואר למזבח לוידאל שנעלם. מזבח המעוטר בתמונותיו, בקולאז'ים היצירתיים שלה, באוסף איקונות קדושים ההולך וגודל ונרות נשמה המתרבים עם כל יום שעובר ווידאל לא חוזר. כשהיא דורסת את נבואותיה התבוסתניות של אנבל בדבר מותו של וידאל בתיאוריות יצירתיות לא פחות מהקולאז'ים שלה, שגם הן מבוססות קודם כל על משאלות ליבה ונחישותה הנחרצת להאמין בהן ובמקביל מטביעה את ההווה המענה בעזרת בקבוקים שלמים אגוארדיאנטה - היין הקולומביאני הזול החביב עליה, אף שעתה היא יכולה להרשות לעצמה שמפניה.פרנקו משתמש בקישורים אסוציאטיביים בין אם מדובר בגשם, בין אם בזית או בשאלת גמישותו וחוסר אמינותו של הזמן, כדי להחליק הלוך ושוב בין מספר נתיבים עלילתיים : פרלה המשקה עצמה בדירה המפוארת שעברה הסבה למקדש לזכרו של וידאל, וידאל המתמודד עם החדשות הלוהטות של מותו הפותח אליו זרועות לחיבוק מתמשך, כורה זהב שקדן המתאהב בנערה פורחת שבמהרה תהפוך לקשה מן הסלעים בהם מתחבא הזהב ובלתי מתמסרת כמוהו, וידאל שבגיל צעיר מגלה בדרך כואבת את אילו דלתות יכול היופי לפתוח : ".. לפעמים גם קורה שבבוקר אתה מתעב את האדם שרק אתמול בלילה אהבת בטירוף .או שיורד מבול ביום בהיר ,או שפתאום, בלי שום התראה, אתה מגלה שאתה מת על זיתים. או ,כמו בפעם ההיא ,בכנסיית סנטה חמה במדיין, כשבשלוש אחר הצהריים נכנסתי אליה ילד, ובשלוש וחצי כבר יצאתי ממנה גבר .את המהפך הזה לשו הידיים הרכרוכיות של.." ואחרונה ולא חביבה, ליביה אמה השנואה של פרלה, ששונאת בעוצמה את כולם חוץ מהכומר, וקודם כל את וידאל, שניסיונותיו הרבים והיצירתיים לגרום לה להתקף לב, עולים בתוהו. מצליחים לחלץ ממנה מכסימום שרשרת קללות ונבואות שחורות יצירתיות לא פחות. פרנקו יוצר דימוי מסוים על מנת לשבור אותו, או יותר נכון לערער אותו, כשכל פעם הוא מטפטף פיסת מידע נוספת, המערערת את יציבותה של התמונה שנבנתה, שאט תשנה את פניה.

הוא משחרר את האינפורמציה במשורה, מספיק בשביל לנתב את הקורא לכמה כיוונים, לאלץ אותו להשלים פערים, להניח הנחות, שהערות אגביות כביכול במהלך הסיפור יאלצו אותו להטיל בהן ספק, לבדוק אותן, ואז בלית ברירה להניח הנחות אחרות שגם הן בבוא תורן שוב ילכו ויתערערו, בעודו מחזיק את הקורא שהופך חשדן מרגע לרגע, מצד אחד בשטף הקדחתני של העלילות המתחלפות זו בזו לסירוגין, ומצד שני בניסיון לנחש, לעמוד על מהות הקשרים ביניהן, על מהות היחסים בין הדמויות, כשהוא מותיר אותו להתלבט ארוכות בין כמה אופציות אפשריות שהוא מסמן לו כבדרך אגב.גם כשמדובר במסגרת בדיונית, סיפור נדרש קודם כל לבסס את אמינותו ,אבל פרנקו לא חושש לשבץ מדי פעם, דיאלוג אנונימי, שלכאורה מעמת את 'הסיפור' עם 'העובדות'. הערות ממוסגרות, מעין אתנחתאות של המחבר המתייעץ עם דמות עלומה ( שהקורא כמובן ממהר לנחש אותה ), לכאורה הערות יובשניות שאין בכוחן להתמודד עם החיות הכובשת של 'הסיפור' ובנגיעה קלה של אירוניה אף מעצימות אותה. ואולי עוד הפתעה ששומר פרנקו בשרוול, הצעה חיישנית, פקפקנית לסיפור אחר המבצבץ לו מבעד לקולאז' הססגוני הבוטה והקדחתני של וידאל.את נפלאות הריאליזם המאגי מחליפה מלאכת סיפור מתוחכמת חסרת מעצורים ושתלטנית שלכאורה נסחפת בהתפרצויות בלתי נשלטות קצרות רוח ואסוציאטיביות המאפיינות את גיבוריו, אך למעשה היא מעידה על שחקן מיומן ווירטואוזי המחזיק את הקלפים קרוב לחזה, זורק כל פעם קלף שתפקידו לגרות את היריב (הקורא ) להעלות השערות, ניחושים, לנסות לקשור את החוטים המתנפנפים לעיניו, במשחק המוחות במתוחכם שהוא מציב בפניו. פרלה ומשפחתה, וידאל, ילדותו ומה שהביא אותו לפריז, קולומביה של מחפשי הזהב, קולומביה של שלטון הגנגסטרים ווידאל הבורח מחיבוק המוות של המחלה, פרנקו מקפץ בין נתיבי העלילה השונים בקלילות מעוררת השתהות, מעמיד יחסי משפחה אכזריים ומורכבים ודמויות גרוטסקיות שבראשן זוהרת פרלה הפנינה הקשוחה והסוערת, ששמה ערמומי לא פחות משם הרומן, מלודרמה, שאולי יש בו את כל החומרים ליצירת מלודרמה זולה, אבל פרנקו מפליא להפוך אותם לספרות גדולה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס