אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ערבים אחרונים עם תרסה / חואן מרסה


ערבים אחרונים עם תרסה / מאת: חואן מרסה. הוצאת מודן, תרגמה מספרדית: אורית קרוגלנסקי. לרכישת הספר בהוצאה

תחת מעטה כבד של שפה עשירה ופיוטית, לעיתים עד מחנק, מרסה מספר סיפור אהבה מתפקע מחושניות סמיכה, המבעבעת סמוך לפני השטח. מגירה טיפות זיעה דביקות המשופדות על חודן של הבחנות ציניות, סיפור עדין ועוקצני המותח ביקורת חברתית על ספרד בתקופת פרנקו סוף שנות החמישים, בו ישחקו תפקיד חשוב, האקלים הפוליטי, הבדלי המעמד וההשכלה ולא פחות מהם, תיאוריות סוציאליסטיות, רומנטיזציה של העוני והבורות של המעמד הנמוך.

מנולו הצעיר והיפה, אחד מאותם המונים שעזבו את אנדלוסיה בגל ההגירה הגדול של שנות החמישים בספרד, נוחת אצל אחיו, שהצליח לתפוס אישה בברצלונה וקיבל בירושה את חנות תיקון האופניים המשפחתית, שמשמשת למעשה הסוואה ל'עיצוב מחדש' של אופנועים גנובים. מנולו הוא פה נוסף להאכיל בבית עני בליבה של שכונת מצוקה בברצלונה, הופך את ה'ביקור' לקבוע תודות לרחמיה של אשת האח ומגלה את כישרונו בגניבת האופנועים. כסף קל, שיספק את תאוותו לבגדים מהודרים, בילויים ועשיית רושם ויחסוך לו את הצורך להשתעבד במשכורת רעב לעבודה הגונה אך מפרכת, באחד מבתי החרושת שבעיר. ערב אחד כשהוא גאה מאוד בחליפה הראשונה שהצליח לרכוש, מנולו גונב אופנוע במטרה לחדור לאיזו מסיבה יוקרתית בה יש סיכויי לתפוס נערה קטלונית, המעמד הגבוה בספרד של אותם ימים. בדרך הוא עוצר במסיבה פרטית, שאורותיה קורצים לו מבעד לגדר הגן של אחוזה כפרית. והמקריות או גחמנותו של הגורל ידחפו אותו לזרועות גחמניות לא פחות. ערבים אחרונים עם תרסה, הוא סיפור אהבה איטי המתעכב על תיאור חיי תושבי שכונות העוני בברצלונה ולעומתם צעירי החברה הגבוהה, הסטודנטים עם היומרות המהפכניות.

המספר הציני של הסיפור, מקפיד לפזר רמזים שאולי הסטודנטים אינם אלא נערים מפונקים ומשועממים, שהאידיאולוגיה והעיסוק החתרני אינו עבורם אלא מוצא אופנתי מהשעמום, משחק שלמרות שיכול להיות קטלני מקורו קודם כל בחיפוש אחר ריגושים. (ספרד בתקופת פרנקו היא מדינה טוטליטארית, כלא, עינויים ואפילו מוות אינם רק מדליה להתגאות בה כפי שרואים זאת הסטודנטים, אלא המציאות האפלה האורבת לפתחם של מהפכנים והרפתקנים כאחד ). האירוניה מבליחה לא רק במשפטים מהסוג של : "..יהיה זה אולי מוגזם לקבוע שהצעיר הלך והתאהב. באותה תקופה התאהבו בסמלים לא בנשים.." ( עמ' 72 ). אלא בנפתולי הסיפור עצמו. מנולו המחפש לו נערה קטלונית עשירה, מתביית על שתי עלמות היושבות בחלק אפלולי של הגן. אם הוא מתלבט בין שתי הנערות, זה רק מאחר ואינו בטוח אם מי מהן יצליח יותר. הבלונדינית, הפרפר חסר המנוח, מתעופפת למקום אחר והוא פונה לבחורה הנייחת שנשארה בצל, שלמרבה אכזבתו יסתבר כי אינה אלא משרתת. אולי זו הנעת הסטארטר של צחוק הגורל, שהולך להרעים על חשבונו בהמשך ואולי נתינת הזדמנות לקשור קשר אם מישהי במעמדו שתהיה מסורה לו עד קצות ציפורניה, עד נשימתה האחרונה. ".. ומרוחה התאמצה במשך כל החורף לנטרל ולקשור לגופה את זרם הגעגוע הזהוב וחשוך המרפא, אותו גרגור של חתול יוקרה מיוחם שגלש מתוך קרביו של האציליסט.." ( עמ' 75 ) הזדמנות שהוא כמובן ינצל כלאחר יד, בבוז של מי שבטוח שהוא ראוי למשהו טוב הרבה יותר.

מנולו היפיפה בטוח שעל החיים להציע לו יותר. " ...ברנרדו דיבר על השלמה. אבל השלמה עם מה ? שכר של ביזון, חתונה עם שרמוטה בלבן, ושכל החיים ימצצו לך את הדם ? המורסיאני לא ביקש הרבה,לשם התחלה : תנו לי זוג עיניים תכול לראות בו את עצמי ואכבוש את העולם .. " ( עמ' 59 ). ואלמלא אותה ציניות היה ניתן לחשוד כי מדובר בסיפור מוסר שמרני, הדואג להעניש את גיבוריו על ההיבריס שבניסיון לקפץ מהמעמד הנמוך לגבוה ולא במחאה על חוסר הסיכוי שנידונו לו בני המעמד הנמוך המוצאים עצמם בתפקיד של פיונים קטנים במשחק שאת כלליו אינם מבינים עד הסוף. מרוחה ( הנערה המשרתת ) חוטפת מכה בראשה דווקא כשמוזמנת לשייט עם טרסה וחבריה, ואם לא די בסמליות הנ"ל כשהיא לובשת סנדלים ישנים שנתנה לה תרסה, שכמובן אינם הולמים את מידותיה וגורמים לה למעוד. מעל מיטת חולייה יתחיל סוף סוף הקשר המהוסס בין מנולו לתרסה, זה שמעצם שמו של הרומן, חיכינו לו כל הזמן. תרסה שלמרות הדימוי המשוחרר שלה עדיין לא חוותה אהבה, שלא לדבר על אהבה גופנית, מלבד נשיקות פה ושם .זו שהמחבר חושד בה שלמעשה " .. השתתפותה באירועי אוקטובר המפורסמים, לא היו אלא הבעה מעוותת של תשוקה עמוקה ותת קרקעית למצוא את עצמה בזרועותיו של גיבור בלילה כמו זה .. " ( עמ' 120) אבל ההחלטה ההרואית שלה להתנסות עם גיבור מהפכני שאינו אלא סטודנט מפוחד אף יותר ממנה מתגלה כמאכזבת ומבישה למדי : " .. כאילו פחד מעונש אלוהי. פתאום הוא נרעד, ידיו התכווצו באופן מחריד על זרועותיה ( "מה הוא עושה הטיפש הזה,מה הוא עושה ?" ), והוא הצטמק ופלט צווחה קלה של שפן, וגמר כמו זרזיר .." ( עמ' 122). ותרסה מחליטה לוותר על כל התנסות נוספת בנידון. תרסה הפרפר הצבעוני היפה וחסר המנוח, המאמינה בחום באידיאלים, במחאה, בפועלים המדוכאים ומוקסמת משכונת העוני.

אותה שכונה שמנולו, שהמספר קורא לו 'האציליסט' על סמך יומרותיו ושאיפותיו, רוצה להשאיר הרחק מאחוריו. שונא, מתעב וכמובן מתבייש בה. זה לא הכסף, שמחסור בו מעיק על מנולו המשתוקק להרשים את תרסה, או לפחות לא רק הכסף מה שמפריד ביניהם אלא ההשכלה, הנימוסים, השפה, כל ההוויה התרבותית הסטודנטיאלית שלה שזרה לו. מנולו הגאה הוא האחרון שיודה בבורותו, ומספיק פיקח לשמור על פרצוף ידעני גם כשאין לו מושג על מה מדברים תרסה וחבריה, וכשהוא נלחץ אל הקיר על ידי מחזר קנאי אף ישוויץ בקשרים מהפכנים שאין לו. מרסה מספר כמו צייר המקדיש תשומת לב מלאה לכל משיכת מכחול ולו הקטנה ביותר, כמו מצלמה המתעכבת על כל פרט בנוף, כל תזוזה של גו ,רטט של כברת עור חשופה, מעקב מדוקדק אחר כל חילוף הבעה על פני הגיבורים : " .. בשפתיים הוורודות, היבשות והנפוחות מעט – בעיקר בשפה העליונה ששתי גבעותיה המחודדות ,כפי שכבר הבחין המורסיאני,התרוממו לעבר אפה בעוויה מקסימה של בוז –שם היה שורשה וסודה של ההבעה הילדותית מעט, המפונקת, ובו בזמן תוקפנית במובהק, אשר נשפכה כערפילי קיץ על השפע העוין של איבריה השזופים, וקבעה את טיבעה האמביוולנטי מעט של הנערה, שילוב של תום וחוצפה, של רפיון ורדרד ושל להט שזוף ובוגר של מרדנות .. " ( עמ' 104 ). ומספר סיפור שקט כמעט צרוד, שהוא קודם כל סיפורם של הפרטים הקטנים, המתנשמים בכבדות בחום הקיץ, של מה שאולי אינו אלא גחמת נעורים. סיפור חמקמק הנע בין אידיאות ושאיפות המדיפות ריח עז של תמימות נעורים, מחוזקות בפעילות הורמונאלית מואצת, המעמיד מחד את היצריות הבריאה והפשוטה שעליה עומד הקשר בין מנולו לנערה המשרתת, זה שאינו מספק אותו, לעומת ההשתוקקות, הבלתי ממומשת, הכובשת של יחסיו עם תרסה, על קסמם הכוזב. ערבים אחרונים עם תרסה הוא סיפור אהבה המשרטט דיוקן של תקופה, הנע בין התרסה כנגד חוסר המוצא שנגזר על בני המעמד הנמוך והסכנות שעלולות להמיט גם, ואולי דווקא, אידיאות נעלות לבין געגוע לתום הנלהב של הנעורים, שהתחלף באירוניה מעודנת וקשוחה שאינה מאפשרת לו אף את המתיקות המרירה של הנוסטלגיה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס