שני ספרי סוד לשני תאומים - הרצל ובלפור חקק


276 צפיות

משורר של חצות /בלפור חקק – שירים [הוצאת "צור אות" בשיתוף שלהבת] 328 עמודים.אנא בכח, אנא בשיר / הרצל חקק – שירים [הוצאת "צור אות" בשיתוף שלהבת] 328 עמודים.פורסם בכתב עת פסיפס, יולי 2010 בעריכת איתמר וחנה יעוז קסט.

משורר

משורר של חצות /בלפור חקק – שירים – הוצאת צור אות בשיתוף שלהבת 328 עמודים.

שני ספרי שירה ראו אור במקביל ,הספרים מאת המשוררים התאומים, בלפור והרצל חקק. ישנם מישורים חופפים ואין ספור ניואנסים שטווים חוט ארוג מקשר בין התוצר הפואטי הכפול. ככל שאני מבקשת להתייחס לכל ספר בנפרד ולכל אישיות יוצרת בנפרד, מובילות אותי העובדות הכתובות בספר אחד אל עבר האחר כדי למצוא בו מקבילה רעיונית, נוף זהה, אווירה תאומה ,השראה משותפת, רעיון, אידיאה באחיזה שוות ערך, ואף מטאפורות דומות.הפורמט החיצוני של שני הספרים דומה מאד. הצבע השחור שולט בכריכת שני הספרים עם זריקות של צבע חום בשניהם. מספר העמודים זהה, וכן הסידור הפנימי וההיצג השירי בשוליים הפנימיים של הספר. על כריכת הספר של הרצל חקק מופיע צילום של ציור שציירה אורנה אדורם, בהשראת שיריו של בלפור חקק, ואף הופיע [הציור] כחלק מתערוכה שהוצגה בבניין "תפוח פיס" ברח' הארבעה. בלפור חקק בחר לפתוח את הקובץ בשיר הנושא את שם הספר: "משורר של חצות". שיר זה פורט מחשבות סביב אמירה אידיאית שמתכתבת עם פסוקים מתוך "אנא בכח". [ציטוט עמ' 9 ] :"כשחולפת שעת התיקון/ אנא בכח/ הניצוצות נאכלים בגדולת ימינך/ ללא מנוח/ חשך ממני/ כל מרפא ומזור/ ואני מחכה אז בכח המילים/ שהדברים הצרורים יותרו/ שהלילה יחזור/ שאוכל בכל המילים/ להעלות את האור".התכתבות עם "אנא בכוח"שם הספר של הרצל חקק הוא: "אנא בכח, אנא בשיר". [מקבילה רעיונית, כנאמר לעיל]. הגדרת משורר – שירה מופיעה בכותרת השיר של בלפור חקק תוך התכתבות עם "אנא בכח", ובשם הספר של הרצל חקק, מצטרפות שתי ההגדרות – שיר, ומובני "אנא בכח". אצל שניהם ישנה המשוואה: שיר- שירה- משורר = "אנא בכח" – אמונה, תפילה, סוד, קבלה.בספר של בלפור חקק, בשער הראשון:"סוד", מופיע בעמוד הכותרת שיר קצרצר שנקרא: "סוד: "לא פעם זוכה אני לגילוי סוד/ אותיות כה צלולות ומפתיעות,/ אותיות רוחניות חקוקות בנפש/ נושאות אותי אל זמן הפלאות."

שיר זה מרמז על תכני תיקון וקבלה ורמיזה על פענוח אותיות על פי הקבלה וחיבור [אצלו] של אותיות למילים, לשורות, לשירים. שעת התיקון [יש לשים לב למינוח – חצות ] אצלו [על פי השיר : "משורר של חצות" ] מחוברת להארה, לבחירת המילים הנכונות. [גם בקבלה ישנה מגמתיות להפוך במילים ולשחק באותיות ובצירופים, במובן של העמדתן בשלוש ספירות תחושתיות, הנמוכה, הבינונית עד לספירה הגבוהה –הרצויה של יצירת ה"אני" האנושי הטוב יותר – הנכון יותר ]. ואומר בלפור בשירו, שאצלו האור יעלה דרך מציאת המילים הנכונות. האמירה האידיאית בשיר: "משורר של חצות" כביכול מאד מובנת, אבל ההתפלספות הפואטית בתוך אותה אמירה מרתקת, כי היא משחקת באותה תמונה שמרכיביה הם – ניצוץ, אור, מילה, שיר, רגש, נפש. נוצרת איזו אווירה והיא היצירה האומנותית. כאן הדרך יותר מרתקת מן המסקנה. השער הראשון [אצל בלפור חקק ] : "שירי סוד" מדהים בעיניי. ההליכה בתוך מושגים רוחניים, ספק גבוהים, ספק ארציים מעבירה תחושת קודש. הרצל חקק בחר לסיים את הספר [גם בעמוד האחרון, אחרי פירוט סדר השירים, וגם על הכריכה הפנימית ] בשיר: "זמן הסתר": "לא כך היו פני הדברים.// מתחת לסומק, לבערה, הייתה זו מציאות/ נזירית, תאווה אמיתית, צימאון/ לחיים.// לא כך נבין פכפוך, חיים./ רק מהצד, מעבר. אל תוך, מראית היופי / הסתור, הכסף בין העצים, לשתות/ בוהק מים/ אגלי האור שהעצים, נרעד."מובני - הארה, אור, סוד, נסתר, נזירות, תיקון, שלקוחים מתורת הקבלה משויכים לתכני כתיבה של שני משוררים אלה.שערי הספרים, הדרש והסוד

אנא

אנא בכח, אנא בשיר / הרצל חקק – שירים הוצאת צור אות בשיתוף שלהבת 328 עמודים.

לספר של בלפור חקק ששה שערים. שמות השערים : שירי סוד, שירי ירושלים,שירי סיפורים ומיתוסים, שירי משפחה, שירי ארספואטיקה, שירי אהבה, שירי חתימה.לספר של הרצל ששה שערים. שמות השערים: ברכם טהרם- ברכת הילדות, הקודש האבוד, קבּל רנת- דור לדור, לחן ממעוף האור, שגבנו טהרנו- - מורשת נשגבה, טוהר תקומה דווה, זוכרי קדושתך- תפילת הדרך, שפת אם זוכרת, יודע תעלומות- אהבה ופליאה, סוד ההשראה. אנא בכח השירה- פואמות: צער היצירה, תלאות הגאולה. יש לשים לב שכותרת כל שער היא ביטוי מן הפיוט: "אנא בכח". שורה אחר שורה, כל שער מהווה שורה מן הפיוט.הפרולוג אצל הרצל חקק, בראש השער הראשון נקרא: "שער ברכה": "כי שם, כי עם, לזכך חיים. ברכי נפשם./ מחכים בענן אור, משתנים, מחליפים מילים./ הן אבנים ונצח קמים מחורבן, מתבוסה,/ קמה שירה לבטא לשונה, זמנה פלאים."[זכור לי חיבור על הפיוט : "אנא בכח" שחיבר בלפור חקק ושפורסם בגיליון "פסיפס" מס' 67 בסתו 2007 ]. בלפור חקק בחר לפתוח את הספר, [עוד לפני השיר שהוזכר בכותרת השער הראשון ] בטקסט קצרצר : "פתיחת מידד" [ מידד הוא שמו השני של המשורר] : "קום מידד/ ויתחדשון מילים על ידך/ דהא רשותא אית לך לגלאה/ רזין טמירין על ידך/ מה דלא אתיהיב רשו[ת] לגלאה/ לשום בר נש עד כען". הקטע הזה הוא בהשראת ספר הזוהר, פתיחת אליהו: "'קום רבי שמעון ויתחדשון מילים על ידך".מגמת ה"דרש" וה"סוד" שולטת בשירה.עיונים בקבלה, ברוחניות, מדרשים, בפסוקי חכמים. הכול מהווה מקור השראה לשירה.עוד הברקה מטאפורית מופיעה בשיר: "נהירו" [עמ 9 ] לבלפור חקק. "ביום הרת/ לב האיילה נחרד,/ באותו היום/ שבעלי העיניים הפקוחות/ ראו את הדרך העולה/ באותו לילה/ פקד המלך את האיילה". המטאפורה של האיילה מופיעה גם בשיר : "סוד האיילה" [עמ' 10] : "כשהמלך יפקוד את האיילה/ ישתתקו כל המיתרים/ המשוררים לא יאמרו שירות". זמן האיילה וסוד האיילה יוצרים עולם מושגים רווי סוד ופשר, מוגשים לעיון. אפשר לעבור כך משיר לשיר ולהביא הברקות רעיוניות ומובאות מן המקורות, ואלה בונות דרך פיוטית רוחנית מרתקת.בשיר בעמ' 14 [בלפור חקק] ישנו אזכור מפורש של עבודת המקובלים:"מרוב שמות קדושים וצירופי אותיות/ רועדים השמיים בצפת /.http://www.e-mago.co.il/ החכמים מקובלי עליון סרים מרע/ מצרפים צירופי קסם/ לחולל את השם המופלא".ובשיר בעמ' 15 מביא בלפור חקק את עצמו בקדושה אל החולין, אל השוק : "באזני עם הארץ/ הבאתי מן הפתקים והגווילים/ באמצע השוק". זוהי אווירת השער: "שירי סוד".סיפורים ומיתוסים בשירי התאומים

בלפור

בלפור חקק

בשער: "שירי ירושלים" כותב בלפור ["ציפור מים" – עמ' 47] : "אני המשורר בירושלים/ עולה כציפור בודד על גג/ בשנתי אני נודד/ משקיף על העולם העשן,/ כחולם אני/ ואולי ישן/ מביט לראות הקלו המים". הוא כמו מרחף בעולם לא ראוי והוא רוצה להביא את התיקון. הוא כבעל כנף מטאפורי, היונה שיצאה מתיבת נח לאחר המבול, זאת שמבשרת על תקומה חדשה, על היוולדו של עולם משופר: "צפור מים אהיה/ צפור שיר גווילים/ מעל כל המבולים./ אביא גאולה לעולם/ אביא גאולה לעיר/ עלים של זית/ עלים של מילים."בשער השלישי – "שירי סיפורים ומיתוסים" ישנה התייחסות למעשיות מן הפולקלור, הן היהודי והן האוניברסלי. הנראטיב נשען על גיבורי ת"נך, תרבות ומיתוס כמו : חוני המעגל, ונוס, פיגמליון, גלתיאה, סינבאד מבגדד [אלף לילה ולילה ], מיכל בת שאול, שמשון ודלילה, אליס בארץ הפלאות, רבי ליוא [הגולם מפראג], טוביה החולב, ויקטור הוגו, אדית פיאף, ג'ק לונדון, ביאליק, יצחק שלו וכן מחזור של ארבעה שירי עקדה [עמ' 128] אברהם מול יצחק, רק מחזור זה יכול להוות נספח פואטי, יחידה לירית בזכות עצמה..כאן מובאת מיטב המסורת של סיפורי עם מיתולוגיים, של גיבורי רוח וכוח. בשירים יש קצת מן המציאות, קצת מן הדמיון ,קצת התרחשות טבעית וקצת על טבעית, קצת ממשות וקצת הפרזה והגזמה ספרותית. קצת מן הטריוויאלי וקצת כמו מדרשים תלמודיים ואגדות חסידיות.בגלל הכמות הגדולה של החומר קשה לציין את כל גיבורי המיתוס שזוכים כאן למבט אחר, של משורר מעמיק.אילן המשפחה של התאומיםבשער :"שירי משפחה" אציין את השיר: "על הזמן" [עמ' 143] : יש לשים לב למוטיב הזמן, שעובר כמוטיב חוזר בשירה. בלפור חקק הולך ובודק את משעולי הזמן והתקופה. כל הנאמר משוטט בתוך הזמנים, הוא מעמיד את עצמו כצלע נוכחת בכל אחד ואחד מן הזמנים המתוארים. הזמן תמיד יהיה מחובר למילה,לטקסט ,לסיפור. "כיוון שגדלתי לעיני סבי/מתוך המילים והסיפורים/ קרא לי סבא לאוצרותיו,/ והפקיד בידי את השעון/ שעון הזהב/ ואת המחוגים והזמנים/והפקיד בידי/ שאכתוב מעכשיו/ את האותות/ ואת המועדים והשנים".גם כאן ישנה התייחסות לאיזו שליחות ציבורית, לאיזו הפקדה שניתנה למשורר כדי להביא דברים לקהל שומעים. אולי דברים של מוסר, של לקח, של רוח, של חשיבה, של מופת,של מורשת.שירי אהבה ותיקון הנפש וגם ירושלים

הרצל

הרצל חקק

השער השישי [עמ' 233] "שירי אהבה". נושא טקסט קצר בעמוד הראשי, בשם: "צופן": "את אהבתי לך הצפנתי/ בשירים במילים מתחת לווילון אפור/ ולך רק נותר לפענח הצפנים/ שם אני יחף חשוף ללא עור".משמעות הדבר שגם באהבה הבן זוגית ישנו איזה צופן חסוי ומולבש דימוי הוילון האפור, זה שיוצר אפלה שצריך להאיר אותה, נדבך אחר נדבך, לחשוף, לקלף, לבדוק, עד ההגעה להכרה, להבנת האובייקט הנאהב. גם במפגש הבין זוגי ישנה דרך שמובילה לאור המיוחל.הספר של בלפור חקק עשיר בכמות השירים, בתכנים, בנושאים נרחבים, בפניות לתחומים רוחניים רבים, למרכיבי תרבות. כל שער זוכה לתת שער, לטקסט מקדים, לעוד שיר פותח. הכול בשם הרצון למצוא תיקון לנפש ולאישיות. הכמות הרבה של השירים איננה פוגמת באיכות הכתיבה. כל שיר בנוי ומעובד בקפדנות כאילו היה אחד יחיד. הנראטיב מגוון ואינו נוטה לחזור על עצמו בהיגדים.על כך יש להעריך, על הפוריות המבורכת.בספר של הרצל חקק, השיר הפותח את השער הראשון: "ברכם טהרם" נקרא : "אנא, לשיר מכלי שבור". וכך הוא מתחיל: "היש מולדת לו. לשיר הסובל באֵלם./ ידי שבורה לפצע המילים. גונזת אור./ נצרבת ריח עֵדן. נספגת שפה. נכחלת."השיר מדבר על הצורך בפורקן היצירתי. על כאב השתיקה הפואטית. חוסר יכולת להביע במילים תחושות מתואר כשבר, כאין, כרוח יבשה.גם שיר זה מתכתב עם הפיוט : "אנא בכח" ומופיעים בו ביטויים, שלקוחים מן הפיוט, דוגמת: "להתיר השתיקה הצרורה.אצל הרצל חקק מודגשת המחשבה הפרטית, הקולקטיב בשוליים. גם הרצל חקק מחכה לכוח, לאור שיבוא מתוך המילים, מהלשון העברית – הלשון הנבחרת, לשון התהומות. המילה – "תהומות" נותנת אווירה לא קלה, אווירה ששולחת למקומות לא מפוענחים. גם הרצל חקק נוגע בקווים של קודים מסתוריים, של היבטים רוחניים. אבל נדמה, על פי השירים, שהרצל חקק יותר מפויס בחיפוש. הוא פחות תזזיתי מבלפור, יותר קרוב לאמת של עצמו. בשיר בעמ' 11 : כותרת ראשונה -" פנס של פח להאיר עיר דומעת" נכתב בכותרת שנייה: "ילד מנסה להבין ":"להבין, עולם ילדות./ חלום.// מה נשאר./ בית שהולך לכל מקום./ ילד שכמעט אבד.//עם דמעה/ עם חיוך. מקדש מעט".ישנה חזרה לאחור, לילדות, להבזקים, לסיטואציות, למצבים.גם השיר: "זמן מכושף, זוהר אחר, [עמ' 10] חוזר לסצינה מן העבר. זוהי הליכה בשוק, בחיפוש אחר קערת נחושת לפסח."בזמן אחר, בשוק הכותנה בין בתי החושך/ שם בעיר הקדושה שלי, בעיר העתיקה/ ראיתי מוכרים קערה מנחושת, קודש עמוקה./ שפתי סבתי ניגנו באוויר, מראה הקערה שלנו בבתי סידוף.", זוהי חזרה לבית סבתא, למנהגים, להתנהלות הכמו- מקודשת. לסבתא היה מקום נכבד ביצירת האווירה: "לסבתא שלי היו לחשים שעברו בירושה." כך זכורה הסבתא גם כמי שמבקשת את קדושת המסורת, להתקרב לדמויות משיחיות: "פני סבתי הטובה מחכות/ שאליהו הנביא יבוא ויחמם כאן ידיו."הרצל חקק מהלך בתוך ירושלים במובנים היסטוריים, דתיים, תיאולוגיים בשיר: "גאולה ומוות" נכתב: "תפילה ישנה, קול קוראן/ מבקש נשמת הבתים./ לאור הברכה בממילא/ בית קברות עתיק. מצבה כפולה,/ אותיות עלומות./ מה פשר החבצלות. מעבר לשמות."זוהי הליכה בירושלים. הכל צועק מערך ניגודים. התפילה היהודית הישנה וכנגד קול הקוראן, היינו, המואזין. בית קברות עתיק עמוס בהיסטוריה וכנגד חבצלות רעננות. כלולות ומוות, פחד ומשחק,לבנה רוקדת וזמן טובע, חג וחולין, ענווה, יראה ושלווה וכנגד חלומות חיים ממרחק. אלה מרכיבי הניגוד שטבועים גם בשם השיר: "גאולה ומוות".הליכה בנופיה הרוחניים של ירושלים מופיעה בשירים רבים. השיר: "החומה והזיכרון" פותח במילים: "יפה לנצח" והן מכוונות לירושלים.הזיכרונות הם בנוסח- "אלף לילה ולילה" [ גם אצל בלפור הופיעה חווית סינדבאד מבגדד – אלף לילה ולילה]זוהי ירושלים של הרצל חקק "ירושלים טובלת,/ משתחווה לה. זמן חדש./ על הבית, על הגן, ירושלים נושלת."גם הרצל חקק משלב ביצירה גיבורי תרבות, אנשי ספרות והיסטוריה, כמו: בנימין זאב הרצל ויצירתו -אלטנוילנד, זלמן שניאור, למדן, ברנר, גנסין, דוד שמעוני, וכן סיפורי פולקלור, כמו סיפורי העגלה הישנה. סיפור- שיר מילדותו הוא השיר בעמ' 38 : "הפרימוס בוער, הטעם אחר". טעם האוכל שהתבשל בפרימוס היה שונה, האמא בישלה את האוכל והכל קיוו לזמנים טובים יותר, ואז באה ההתפכחות: "קמנו להבין שאין כתר בחיים./ רק פשטות עד שמיים.// איזו מלכות, ואיזה נעליים." עוד שיר משפחה בעמ' 95 : "מלכת הלבבות", בשיר: "מסע אל החלום": לדור אילם/ היית עולם שלם./ בתוך הפשטות של שנות החמישים/ הפלגת איתם,/ אמא מכינה סירים רוחשים, סבתא מכינה מעמול, והאגוז/ נמתק לקראת המסע".שירי המשפחה מרגשים ומוליכים אל ימי התום והפשטות, בהם הכול היה סביב ההסתפקות במעט והדבֵקות במסורת.גם אצל הרצל חקק יש אזכור של התיקון. בעמוד 178 : "תיקון לזמן החושך". ציטוט: "חיים לאט, מסתפקים במועט./ הקרח נושם במקרר.//..http://www.e-mago.co.il/ הפשטות הפכה לאגדה./ כולם הולכים/ חשכים לצידה."גם אצל הרצל חקק יש שפע, עושר תרבותי ועושר מילולי. ובכל זאת אצל הרצל חקק יש פיכחון, יש יותר סיפורי משפחה ומבט פיקח ומשלים עם החוויות. פחות סוד ויותר חוויות ממשיות.אין ספק,ששני ספרי שירה אלה מעשירים את הספרייה היהודית.

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר