אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מהפך: עלייתו ונפילתו של מיתוס מהפכני


גבירותיי ורבותיי: יותר מתפנית אבל פחות ממהפיכה!

חלק ראשון: (שוב) גילינו את אמריקה.

[גרסא ראשונית ומצומצמת של מאמר זה הופיעה באתר "מחלקה ראשונה" ]ב-17 במאי 1977, שעה 23:00, היו רוב אזרחי ישראל צמודים אל המסך השחור-לבן של הטלוויזיה, עיניהם נשואות אל המנחה המרכזי של משדר הבחירות בערוץ 1 האחד והיחיד. גלי הים עמדו מנגד; הכוכבים עצרו את נצנוציהם במתח; ואף הרוח האביבית הקלילה נשבה חרש, במחתרת, שלא להפריע לרגע הגורלי.והנה זה בא: "גבירותיי ורבותיי: מהפך!", הכריז חיים יבין - לאור תוצאות המדגם שהראו - לראשונה בתולדות מדינת ישראל, על נצחונו הברור של מנחם בגין מפקד האצ"ל, מנהיג "חירות" וראש ה"ליכוד", לעומת תבוסתו המוחצת של יצחק רבין, אחד ממפקדי הפלמ"ח ומנהיג ה"מערך".שבחים רבים הורעפו של ראשו של חיים יבין, בזכות הברקתו הלשונית הסנסציונית.

וכך הציג את הדברים יבין עצמו לד"ר אמיר גילת, בתכנית "יומן אקדמי":"בגין הולך להיות ראש ממשלה!... זה כמו שאמרת שסנחריב מלך אשור מגיע לירושלים. פשוט לא ייאומן[...] לצעירים של היום לא מובן משמעות המהפיכה. היום מותר להגיד 'מהפיכה'? כי אז כשאמרת 'מהפיכה' - עם בגין – אלוהים ישמור! היה כמו פוטש, נראה היה נורא. ואז, כדי לרכך את המסר הזה, המצאתי או חידשתי או הוצאתי מהגנזים את המילה 'מהפך'[...]".[1]ההשקפה, לפיה חיים יבין הוא זה אשר "המציא או חידש או הוציא מהגנזים" את המילה "מהפך", היכתה שורשים עמוקים בציבור הרחב בישראל, והדברים הלא כתובים על ספר האינטרנט.אלא שלא רק בקרב הציבור הרחב. מיטב חוקרי הלשון, התרבות והפוליטיקה בישראל מביעים עמדה כמעט אחידה בנושא:העיתונאי רפי מן, במידה מסויימת של זהירות, טוען בספרו "לא יעלה על הדעת"[2] שהשימוש במונח במשמעותו הפוליטית-תרבותית "לא היה נפוץ" לפני מאי 1977;ד"ר עמוס כרמל, קובע בספר "הכל פוליטי"[3] שיבין "חידש" את המונח;הבלשן ד"ר ראובן סיוון, הביע עמדה דומה בספרו "הוויות וחוויות בלשוננו המתחדשת"[4] ;חוקר הלשון רוביק רוזנטל, החזיק גם הוא באותה דעה במשך שנים רבות, אם כי לאחרונה חל שינוי מסוים בעמדתו.[5];בסוף שנת 2008, העניקה אגודת העיתונאים לחיים יבין אות מפעל חיים – פרס ראוי כשלעצמו – אך לענייננו: "כשהוצגו הנימוקים להענקת אות מפעל חיים ליבין, ניתן דגש מיוחד למלה שטבע בשנת 1977 – "מהפך"";[6]אך מכל שורת החוקרים, הגדיל לעשות הלשונאי הוותיק ד"ר אבשלום קור, שהקדיש את פינתו הטלוויזיונית "הגיע זמן לשון" למילה "מהפך". ד"ר קור יצא בהכרזה פסקנית ונחרצת שלא הותירה שום מקום לספק:"מקרים מעטים הם, שיש לנו תאריך מדויק, שעה מדוייקת ואפילו צילום של הרגע, שנולדה בו מילה חדשה בעברית: בחודש אייר תשל"ז, מאי 1977[...] הופיע חיים יבין בכל בית בישראל[...][7] ואכן, מאז אותו 'צילום של הרגע', משמשת התיבה "מהפך" לא רק לתיאור שינוי כיוון דרמטי בבחירות, אלא גם לתפנית במשחק ספורט, לשינוי כיוון בעלילת הסרט, לתמורה יסודית במדיניות חוץ או כלכלה וכן הלאה, כפי שניתן לראות משלוש דוגמאות מתוך שפע אינסופי:נבארו, שניצחה ב-10 מתוך 12 המשחקונים האחרונים במשחק, אמרה בסיום: "אני שמחה להגיע שוב לגמר ושמחה שהצלחתי לבצע מהפך במשחק"".[8]"ברננקי רוצה מהפך במדיניות הבנק הפדרלי: קביעת יעד אינפלציה מפורש[...] הצעתו של ברננקי מהווה שינוי נכבד במדיניות הידועה של הבנק הפדרלי, שמתמרן בין עידוד הצמיחה והתעסוקה בארה"ב לריסון האינפלציה".[9]"אין ספק שהקולנוע הישראלי עבר מהפך דרמטי בשנים האחרונות ומייצר פנינים שלא מביישות גם את גדולי הפסטיבלים[...]"[10]*המילה "מהפך" – ועל כך אין חולק – קיימת בשפה העברית מאות רבות של שנים, אולם רק במספר מצומצם של תחומים מקצועיים, במשמעות צרה ומוגבלת ליודעי ח"ן.השימוש המפורסם ביותר הוא כמובן "מהפך (לרוב בצירוף "מהפך-פשטא"), אחד מטעמי המקרא, ששייך לקבוצת המשרתים המחברים (לעומת קבוצת המפסיקים המלכים)[11] .פירושים מקצועיים נוספים:· אסטרונומיה: תרגום ל"טרופיק", כלומר נקודת המפנה שאחריה היום מתחיל להתקצר והלילה להתארך;[12]· ימאות: מעבר פתאומי וחזק של מפרש אורכי והמנור שלו מצד אחד של הסירה לצדה השני;[13]·התעמלות: פניה לאחור בשכיבת סמיכה (בניתור ידיים ורגליים), וכן מַהְפַּךְ-יְעָף – חצי סיבוב הגוף על ציר האורך כשהוא מרחף רגע באוויר.[14] כל הפירושים האלה שרירים וקיימים, אך ברור שהם אינם עונים על הקטגוריה הכוללנית והנרחבת של המילה מהפך, כפי שמוכרת לנו כיום.

חלק שני: סדקים בחומת המיתוס (או: אמריקה כבר היתה כאן הרבה קודם).

לנוכח אמונה מושרשת כה עמוק לא רק בקרב הציבור, אלא גם בקרב חוקרי לשון קפדנים ובקיאים, מה גדולה היתה תדהמתי כאשר מצאתי לגמרי במקרה, בספר שקראתי, ואשר ידעתי מלכתחילה שיצא לאור בשנת 1975, את הדברים הבאים: "[...]בראשית 1949 התחולל "מהפך תפקידים" בין הצדדים לסכסוך. עם הקמת מדינת ישראל[...] איבד הצד היהודי את היוזמה ההיסטורית[...] הרצוי היה לו למצוי[...]".[15]וככל שהמשכתי לקרוא כך גברה תדהמתי:"[...]הערבים מצידם הגיבו בעוצמה רבה על הרצון היהודי המתממש והתנגדו בחריפות לחלום הציוני המתגשם[...] כדי למנוע את המהפך, הקטסטרופלי לגביהם, הטמון בתכנית הציונית"[...]".[16]מתוך סקרנות, החלטתי לערוך חיפוש ניסיוני ב"פרוייקט בן-יהודה" באינטרנט, הכולל יצירות ספרות, שירה וביקורת בעברית, שפג תוקף זכויות היוצרים עליהן. ושם מצאתי להפתעתי הרבה, מתוך כתבי חיים ארלוזורוב, כלומר בוודאות לפני מחצית יוני 1933:"שנים הם התנאים העיקריים אשר בזכותם חל, במחצית השניה של המאה הי"ח, אותו מהפך, אשר סלק את כל המשברים וסכנות הקפאון, והתחיל לשנות את פני הדברים מעקרם".[17]חשוב לציין, שבמאמר זה משתמש ארלוזורוב פעמים רבות במילים הקרובות "מהפכה" ו"מהפכני", לצד ה"מהפך" המצוטט.מחקר מעמיק נוסף, העלה ממצאים מעניינים ביותר:הנה, למשל, בשנת 1956 ביצע מנהיג ברית-המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, מהפך דרמטי ביחס אל סטאלין ופשעיו: לראשונה הודה מנהיג המפלגה הקומוניסטית בכך שהמנהיג הדגול היה רוצח המונים ופושע מחריד.

כעת, אם נישאר נאמנים לאמונה הרווחת, הרי שייחוס המונח "מהפך" למה שביצע חרושצ'וב – מונח שאז לא התקיים בשפה העברית – יהיה בבחינת אנכרוניזם. כמו להגיד שלנפוליאון סוף כל סוף "נפל האסימון" והוא נסוג מעכו, לאחר שהבין כי אין ביכולתו לכבוש את העיר. איזה אסימון? בתקופת נפוליאון לא היו טלפונים ציבוריים מיושנים...אולם, עיון בדברי הימים ההם – כתובים שחור על גבי לבן – מעלה תמונה שונה לחלוטין. באותם הימים התפתח ויכוח בין הסופר משה שמיר, איש השומר הצעיר דאז, לבין מתנגדיו שכתבו את דבריהם בעיתון "דבר". שמיר מחה על כך ששלילת פשעי סטאלין לא כללה גם התנצלות על המדיניות האנטי-ציונית. מצד שני, ענו לו מתנגדיו, שהוא עצמו צריך להתנצל בפני שניים מחברי מפ"ם שנאסרו בידי הקומוניסטים:"[...]אבל האמת המתגלה מכל הפרשה הזאת היא, שבעצם לא נשתנה שם דבר. העיקרון המונח בכל המהפך האנטי-סטאליני הסנסַציוני הוא שבעצם דבר אינו משתנה, רק עובדות שהיו נסתרות הגיעה השעה לגלותן[...]"[18] "[...]אפשר שלפנינו שינוי ערכין ותפנית חדה, והדבר ייבחן בשאלה פשוטה: האם פירוש המהפך האנטי-סטאליני בקומוניזם העולמי, כי בעצם הימים והשנים בהם שלט סטאלין בדרכיו הפסולות, צריך היה להתקומם נגדו?[...]". "[...]האם יש מצבים בהם חייב כל קומוניסט נאמן להתקומם נגד מנהיגיו ונגד מנהיגי מפלגתו, לבל תחזור פרשת סטאלין? או שמא כל פירושו של אותו מהפך, כי להתקומם אסור, וכי המנהיגים צודקים תמיד, אלא מפעם לפעם – לפי צו מגבוה – נתחרט[...]"[19] "[...]המסקנה היא אחת: עלינו לתבוע כי קו השינוי והמהפך, המוחק ללא רתיעה היסטוריה של שלושים שנה שעברה על גופיהם ורוחם של מאות מיליונים אנשים ועשרות עמים, כי קו השינוי הזה יעבור גם תחת חשבוננו[...]"[20]ומסכם משה שמיר:"[...]כנות המהפך העובר על ברית-המועצות תיבחן במדיניותה כלפי הציונות וכלפי ישראל[...]"[21]לעומת זאת עונים לו מתנגדיו, תוך כדי שימוש באותו מטבע לשון:מסקנה נכונה. אולם, מכובדנו שמיר, זהו רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא, שקו השינוי והמהפך צריך שיימתח ללא רתיעה גם על-ידיך ועל-ידי חבריך. אם גולדשטיקר ואורן יכולים לשמש כאן סמלים, הרי לא די בכך שפראג תשחרר את אורן כפי ששחררה את גולדשטיקר, אלא עליכם לבקש סליחה מגולדשטיקר על שהפקרתם אותו ולא הגנתם עליו כפי שהגנתם על חברכם אורן, רק אז יהיה המהפך שלם."[22]*בשנת 1870 אוחדה גרמניה, בהנהגתה הנמרצת של פרוסיה, המדינה החזקה והדומיננטית ביותר בקרב שלל הנסיכויות הגרמניות.

הדברים ידועים היטב לכל מי שבקיא מעט בתולדות המאה ה-19. אולם פחות ידוע ששני דורות בלבד לפני כן, פרוסיה היתה דווקא המתנגדת החריפה ביותר לאיחוד גרמניה. נשמע מוזר? אכן כן. אבל לא זה המקום להתעכב על שאלה זו. מכל מקום, ברור שבין שנת 1820 ל-1870 התחולל – איך לומר זאת – שינוי כיוון חד, פניית פרסה של ממש במדיניותה של פרוסיה. איך היינו מכנים זאת היום? מהפך? מן הסתם כן. אבל כיצד התייחס לכך שלמה אבינרי בשנת 1960? להלן דבריו:"[...]כיצד השתנתה ההערכה להגל באורח כה קיצוני מאז ועד עתה? אחת הסיבות העיקריות לשינוי הגישה אל הגל נובעת מן המהפך בעמדה הפוליטית של פרוסיה לגבי השאלה של איחוד גרמניה. התפקיד שמילאה פרוסיה, בראשותו של ביסמרק באיחודה של גרמניה סביב 1870 משכיח מבני-דורנו את העובדה שפרוסיה של 1820 היתה הגורם הפעיל ביותר נגד כל ניסיון של איחוד[...] מתוך שיכחת המהפך הזה בעמדתה של פרוסיה לגבי הבעיה של איחוד גרמניה, מטילים היסטוריונים מודרניים את דימויה של פרוסיה של 1870 על פרוסיה של 1820[...]"[23]אבינרי אינו מסתפק בכך. בספר אחר שיצא לאור ב-1967[24], מופיע "מהפך" לא פחות משבע פעמים.*רצה הגורל, וחלק ניכר, אולי אפילו רוב ה'מהפכים' של טרום מאי 1977, היו נחלתם של מבקרי וחוקרי ספרות. כנראה שהתפניות ושינויי הכיוון בעלילותיהם של שירים וסיפורים, כמו גם בסגנונותיהם והשקפותיהם של משוררים וסופרים, יצרו צורך עצום בהתאמה של שורש ה.פ.ך. לשירות ביקורת הספרות:עדי צמח, 1968:"[...]חשים שכאן קורה משהו, שכאן נשבר דבר מה בשיר. המהפּך, ההתפכחות המרה, מתחוללים בדיוק כאן, בנקודת האמצע התימאטית של השיר[...]"[25]דב סדן, 1970:"[...]הטירחה להוכיח, שהשירה הזאת לא ידעה משבר מכריע, היא כטירחה מיותרת בעינינו, שכן כורחו ומציאותו של מהפך במערכת חיים ויצירה הוא בחינת כבר היתה כזאת לעולמים. ומי לנו מופת לאהבת-עם כאביר משוררי-הפולנים, אדם מיצקיביץ; והלא בחזיונו "דז'אַדי" התוודה על מהפך כזה, על דרך ציונה הברור של נקודת-המפנה – שינוי שמו של גיבור חזיונו[...][26]"דן מירון, 1970:"[...]מסתבר, איפוא, שבהכרזה על האופי הבלתי-רומאניסטי של ״מנחם־מנדל״ רומז שלום־עליכם על מהפך יסודי שחל ביצירתו אחרי 1892. מה שהיה קודם לכן סעיפה הנחשב והעיקרי – "רומאנים" – נשתקע ונעלם לזמן רב[...]", (עמ' 34-35)"[...]הנסיעה לקישינוב נהפכת אצלו לראשיתו של גורל חדש. איש מגיבורי הסיפור, כולל מנחם-מנדל עצמו, אינו עומד על טיבו של המהפך שהתארע כאן. גם לנו, הקוראים, הוא מסתבר רק בהדרגה[...]" (עמ' 62)"[...]מעל לכל, בולט כאן המהפך האירוני שחל בשימוש במושג "היום הטוב". יום ההתעשרות המקוּוה של בני-מאזעפעווקא הוא "היום הטוב" שלהם. מושג החג היהודי בעל המשמעות הרוחנית-הדתית מציין כאן חג שכולו ממון. מהפך זה מתחזק פי כמה בשעה שמשתמש המחבר בלשון חבקוק והרמב"ם[...]". [..." (עמ' 207)[27]*לקראת בחירות 1977, נערכו בחירות פנימיות במערך, שבהן ניצח רבין את פרס ברוב זעיר של 41 קולות בלבד. אילו היה פרס, שר הביטחון המפא"יניק – מנצח את רבין, ראש הממשלה המפא"יניק – היה זה בהחלט מהפך, אבל לא מרעיש עולמות.לעומת זאת, ניצחונו של בגין ועליית הליכוד לשלטון, היוו לא רק מהפך במובן הפוליטי הרגיל, אלא גם רעידת אדמה אידיאולוגית, חברתית ותרבותית עמוקה.אולם שינויים חדים ו'פניות פרסה' חריפים אינם המצאה של העת החדשה. הם התקיימו מאז ומתמיד, הן אצל מנהיגים והן בקרב מדינות ועמים. מקרה מבחן מעניין בנידון זה הוא בנימין זאב הרצל.

מקובל על רבים וטובים (אם כי לא על כולם), שמשפט דרייפוס, הוא-הוא נקודת-המפנה שבעקבותיה השתנה הרצל מיהודי מתבולל ואדיש למוצאו, לציוני לאומי גאה ונחרץ. כך, למשל, נראים הדברים בראיה 'מודרנית':ד"ר יצחק וייס, שכתב לאחרונה ספר על הרצל:"כדי למכור את הציונות לקהל האמריקאי, העדיף הרצל לקשור את המהפך הציוני שלו עם מאורע מתוקשר כמו משפט דרייפוס".[28]רונית לרנר, במסגרת עבודה בבית הספר:לפרשת דרייפוס הייתה השפעה ישירה על בנימין זאב הרצל, אז עיתונאי, שסקר את פרשת דרייפוס. הרצל העיד שפרשה זו זעזעה אותו וחוללה את המהפך שהוביל אותו לפתרון הלאומי ולהקמת התנועה הציונית.[29]וכיצד נראו הדברים לפני 75 שנה? מסתבר שהיו רבים שלא היתה להם סבלנות עד להמצאה הספונטינית ערב בחירות 1977:עיתון "דבר", 1935:"[...]הנה הולך הוא [הרצל] כדרכו וכמנהגו בפאריס כעיתונאי, על מנת לאגור חומר למלאכתו, אולם הוא נעצר בהילוכו בקריאות גנאי על דרייפוס הבוגד[...] הוא אינו מאזין עוד למהלך הישיבות בפרלמנט, אין זה נקלט בו. נתחולל בו מהפך גדול, שאינו יודע בעצמו שחרו[...]"[30]אבא אחימאיר השתייך לשמאל ועבר לא רק לימין, אלא לקצה הימני ביותר של המפלגה הרוויזיוניסטית. עם זאת, משהו נותר בו מהימים ההם.יעקב שביט, 1972:"[...]לא היתה זו המורשת היחידה שנטל עמו אחימאיר מן השמאל, המארקסיסטי והציוני, כשהחל לכוון את עטו כפובליציסט ותעמלן נגד מפא"י וההסתדרות הכללית. הנה כך יכולים אנו שוב ללמוד כי מהפך, כל כמה שיהיה דראמתי וקיצוני, לעולם אינו משחרר אדם מיסודות שונים ואוריינטציות שונות של עברוֹ[...]"[31]ציר ברייכסטאג (הפרלמנט) הגרמני מטעם המפלגה הקומוניסטית, נכלא בבית הסור על-ידי השלטונות הנאציים, וכשהוא יוצא משם הוא מגיע הישר אל זרועות השלטון. תפנית קיצונית למדי, אפשר לומר...עיתון "דבר", 1935:"[...]הציר הקומוניסטי ברייכסטאג לשעבר, טורגלר, ששוחרר לפני זמן-מה מבית הסוהר, נמצא כיום בבית הספר למדריכים של מפלגת הנאצים[...] היא עסוק שם בחיבור ספר שיסביר את המהפך הפוליטי שלו מן הקומוניסטים אל תומכי "הממלכה השלישית"[...]"[32]גם מהפכים פוליטיים 'פשוטים', דהיינו במובן הצר של תפנית בתוצאות בקלפי, חיו והתקיימו בשנים עברו, ואפילו נקראו באותו שם ממש:עיתון "דבר", 1931:נצחון הממשלה "הלאומית"[...] המהפך הלאומי היסודי צוין עם היודע תוצאות הבחירות[...][33] ידיעה זו, כולל המירכאות הכפולות הציניות סביב המילה "לאומית", נראית אמנם כחיקוי ל"דבר", של ה-18 במאי 1977... אלא שהיא נכתבה בעמוד הראשון(!) בסוף שנת 1931.

המהפך הוא אמנם מהפך, אבל הבחירות התקיימו לא בירושלים אלא בלונדון, והממשלה "הלאומית" איננה ממשלת הליכוד אלא ממשלת השמרנים...אירוע דומה מאוד, שדרך אגב מתואר כאסון השני בחומרתו רק למפלה של 1931 המצוטטת לעיל – נמצא בספר מאת חנוך ברטוב, 1970:"[...]לרוח-הנכאים ולביקורת העצמית הטוטאלית ניתן ביטוי קיצוני בנאומיו של אנוך פאוואל. בשנת 1967 הלכוּ וגברוּ האותות שבישׂרוּ מהפך קיצוני בדעת-הקהל, רשויות עירוניות שהיו עשרות שנים מצודותיה של מפלגת העבודה – כגון עיריית לונדון רבתי וערי המידלאנדס בצפון – נפלו בזו אחר זו לידי השמרנים[...]"[34]ואכן, בבחירות הכלליות של 1970 השלימו השמרנים את ניצחונם המפתיע.דוגמא מעניינת במיוחד, היא התיאור שמסר העיתונאי הוותיק פנחס יורמן ("דבר"), על הבחירות בקנדה בשנת 1972. הדברים פורסמו בדצמבר 1972, אך הופיעו שוב בספר שפורסם בסוף 1976, כחצי שנה בלבד לפני ש"נולדה" המילה 'מהפך':"[...]בסוף אוקטובר נוצח ראש ממשלת קנדה, פייר אליוט טרודו, בבחירות כלליות, שהוגדרו כ"מדהימות ביותר" בתולדות שכנתה הצפונית של ארצות הברית. מדהימות בשל המהפך הפתאומי בקלפי : כל הסקרים ניבאו ניצחון למפלגתו הליברלית של טרודו. הבוחרים העניקו רוב קטן לאופוזיציה השמרנית. "הקנדי" של קנדה ספג תבוסה משפילה[...]"[35]*אחת הדרכים שבהן ניתן להיווכח שה'מהפך' היה שגור באופן שוטף בשפת הדיבור, היא ההתמקדות במקרים שבהם נעשה שימוש במונח בנאום או הרצאה בפני קהל חי. כך, למשל, מיד לאחר פתיחת דבריו של מנכ"ל הסוכנות היהודית משה ריבלין (עוד לפני שמישהו הספיק לאבד את הריכוז..), בהרצאה שנשא בקיץ 1974, אנו מוצאים את הדברים הבאים:"[...]נכון הדבר שהעמיקה ההזדהות היהודית, אבל זו הזדהות של אנשים עם משהו שהם צריכים לעזור לו, ולא עם משהו, שהם חלק ממנו. וזה הבדל עקרוני. רמזתי למהפך, שנראה בעיניי חמור ביותר, שקרה ב-1973. עד אז הסתכלו עלינו כעל הגוף הנותן עזרה, ואפילו כאשר תרמו לנו נתפסה התרומה כחלק בלתי נפרד מהעזרה שאנחנו הושטנו לעם כולו[...]"[36]חוקר הספרות, דב סדן, נשא דברים במסיבה בקיבוץ עין-שמר, ושם אמר בין השאר:"[...]הבדיקה הזאת חובה מיוחדת היא לי, כי המהפךבין האתמול המשותף והמשתף ובין היום הנפרד והמפריד בא בשל אתמול רחוק, שסופו קובע את המחר הרחוק. אף מהפך זה ניתן לציין תאריכו - והוא מאמרי "על הבאר הסתומה – ארבע דרשות לימים נוראים"[...]"[37]דוגמא מעניינת נוספת מגיעה מתוך מקראות לשיעור של יהושפט הרכבי, המזרחן הנודע שגם הרצה באוניברסיטה העברית. בשנת 1972, יצאו לאור המקראות, בהוצאה חובבנית משהו, כאשר ניכר לעין שהכוונה היא לשימוש פנים-חוגי לשם לימוד, ולא להפצה בחנויות. והסטודנטים של הרכבי קראו במאמרו המתורגם של בכיר אש"ף, יוסף צאיג, גם את הדברים הבאים:"[...]יש לקרב את הקצינים לחייליהם, לעודדם לגמישות ותושיה, בתוך מסגרת השרות הסדיר, להחליף את הפיקוד הצבאי באופן שוטף ולהכניס בו דם חדש וצעיר. מהפך כזה בהתעסקותו של הצבא ידרוש, במידה רבה, כמובן, מהפך מתאים באופיין של הממשלות הערביות[...] המהפך באופי השלטון ותפקידו לא יוגשם ללא לחץ עממי, אשר חוד החנית שלו יהיו גורמי המחשבה והמאבק[...]"[38]*במיעוט קטן מהמקרים, ישנו ספק קל שמא מדובר ב"מְהַפֵּךְ", שהוא אדם, ולא אירוע, כדוגמת הפסוק המשנאי "עני המהפך בחררה".

חררה במקרה זה הוא מעין מאפה, ועל פי ההלכה, עני ה'מהפך' בו, כלומר 'מתעסק' עם המאפה (או עם כל דבר אחר), שמורה לו זכות הראשונים לקבלו או לקנותו - עד שיוותר מרצונו.מְהַפֵּךְ – כלומר הופך פעמים רבות - יכול להיות אלוהים המשנה סדרי עולם, או כל אדם המטלטל מערכת, השקפות מקובלות וכן הלאה.וכאן בא לעזרתנו הניקוד החלקי. בימינו אנו, כמו בימים עברו, משמש הניקוד החלקי להבהרת מבטאה של מילה הנתונה בספק, כגון אבחנה בין הדוֹגמה הלועזית לבין הדוּגמה העברית. בשנת 1934, יצא ספר לכבוד המשורר הלאומי – "ספר ביאליק" – ובאחד המאמרים בו, אנו קוראים:"[...]התשובה חיובית היא, חזרה היא, שיבה אל נקודת המקור, ואין היא רק מין ריאקציה פסיכולוגית, אלא היפוך גמור בשלמות הויתו של האדם[...] כל מה שמרומז במוסדות השבתון לדרגותיהם מהפָך פנימי גמור הוא אשר הוטל גם על הפרט וגם על הכלל[...]"[39] ניקוד מלא יותר מספק לקוראים אברהם קריב, בספרו "שבעת עמודי התנ"ך", 1968:"[...]ספר איוב איפוא ספר מַהפָּך הוא בתנ"ך. בספרי הטענות הגדולות, ספרי הנביאים, אלוהים הוא הטוען על-ידי שליחיו, והאדם הוא הנטען. בספר איוב, בעל הטענות הוא האדם, שעבר משולחן הנאשם לשולחן המאשים[...]"[40].אך ללא ספק הגדיל מכולם לעשות נתן אלתרמן. ב-26 בדצמבר 1958, בעמוד השני של עיתון "דבר", פורסם "הטור השביעי" הידוע, שהתפרסם דרך קבע במשך עשרות שנים, ושם אנו קוראים, מנוקד במקור מראש ועד קצה:"[...]אָפְנַת הַתְּהִיָּה הַכְּלָלִית עַל מַהוּת מַשְׁמָעוּת הַמֻּשָּׂג "יְהוּדִי".לֹא, אֵינִי מִתְכַּוֵּן כָּאן אֶל עֶצֶם דַּרְכָּהּ שֶׁל בְּדִיקַת עֲרָכִים וְסִדְרָם בַּסֻּלָּם,כְּהֶמְשֵׁךְ לְהָגוּת יְהוּדִית שֶׁמֵּאָז[...] זוֹ מְלָאכָה שֶׁחָדֹל לֹא חָדְלָה מֵעוֹלָם[...][...]קַל וָחֹמֶר שֶׁיֵּשׁ לַעֲסֹק בָּהּ עַכְשָׁו, בִּתְקוּפַת מַהְפָּךְ וּמִפְנֶה. אֵין סָפֵק[...]"*אז אם המונח "מהפך", במשמעותו הפוליטית-תרבותית הרחבה לא נולד ב-17 במאי 1977 – מתי כן נולד?ובכן, ניתן לומר במידה סבירה של ביטחון, שלא היה ולא נברא מונח כזה בלשון המקרא, המשנה, ועד וכולל תקופת ההשכלה. לידתו של ה'מהפך' היא במאה העשרים, בתקופת תחיית הלשון, והוא בא לעולם יחד עם ה"נקודה". אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר היא מאמרו של משה גליקסון עורך "הארץ", שנכתב בעיתונו במרץ 1925, לכבוד ביקורו בארץ של אבי "הצהרת בלפור" – הלא הוא הלורד בלפור:"[...]השם באלפור נעשה לנו סימן וסמל למהפכת חיים פנימית, סימן הקיצור לנקודת מהפך היסטורית, לערכי חיים וליחסי חיים חדשים. הכרזת באלפור נעשתה לא רק גורם פוליטי מכריע[..] היא נעשתה לרבים מאתנו גם מוטיב נפשי-תרבותי להתחדשות-יסודות[...]", (עמ'120-121)"[...]אנו מרגישים בכל נימי נפשנו: הכרזת באלפור נעשתה לנו כבר נקודת-מהפך היסטורית: פעולתה, הפוליטית והאנושית, לא תחדל ולא תיפסק[...]", (עמ' 123)[41]תאריך לידתו המדויק של המונח "מהפך", בצירוף "נקודת-מהפך", נמצא קרוב לוודאי במחצית השניה של חודש אוקטובר 1910, בחג סוכות תרע"א. בסוכות תרע"א התכנסה ועידת פועלי ציון, וביניהם חברי מערכת עיתון "האחדות", ושם התנהל ויכוח, כאשר בן-גוריון תבע להעביר את מרכז הפעילות המדינית אל ארץ-ישראל ותורכיה, ולחדול מהסתמכות על גורמי-חוץ, כגון אירגונים ציוניים בחו"ל או נציגויות של מדינות זרות:"[...]עדיין לא הבינו כולם, כי השגת זכויות מדיניות והגנת האינטרסים המדיניים זוהי תעודתם של אזרחי המדינה עצמה, בנידון דנן – של יהודי א"י ותורכיה. וזו צריכה להיות "נקודת-המהפך" בהשקפתנו המדינית[...]"[42]הדברים אינם חשיפה ארכיונית חדשה. התייחסות ל'נקודת-מהפך' זו ניתן למצוא, למשל, אצל אחד הביוגרפים של בן-גוריון, שבתאי טבת,[43] וכן אצל s,r חיים בוגר (בוגרשוב), ממנהיגי הציונים הכלליים, במאמר "נקודת-המהפך של בן-גוריון".[44]

חלק שלישי: סיכום

המחקר שמתואר במאמר זה, לא כולל סקירת עיתונות יומית ושבועית משנות השבעים, ולגבי התקופה שלפני כן בוצעה סקירה בעיתון "דבר" בלבד. כמו כן נסקרה שורה ארוכה של ספרים וכתבי-עת, שיצאו לאור החל משנות השלושים של המאה העשרים ועד סמוך ממש ל-17 במאי 1977.בכל אופן, התמונה העולה ברורה, והיא אף חדה יותר בהתחשב במגבלות המחקר, ובמבחר הדוגמאות המצומצם עקב קוצר היריעה: המונח "מהפך", במשמעות ש'לא היתה קיימת' לפני 17 במאי 1977 – הופיע כ-350 פעמים קודם לכן (ועוד היד נטויה), כאשר 80 מופעים לפחות הם מהתקופה של שנתיים וחצי בלבד טרם ה"מהפך", כלומר בתדירות ממוצעת של למעלה מפעמיים בחודש; המילה "מהפך" הופיעה בעשרות רבות של ספרים וכתבי-עת, כמעט לכל אורך המאה העשרים, במגוון פרסומים – החל מספרים עבי כרס, עבור בספרות יפה וכלה בכתבי-עת ועיתונים יומיים; נאמרה בעל-פה ובכתב על-ידי עשרות רבות של אישים מכל דרג ותחום – פוליטיקאים בכירים, מבקרי ספרות, אנשי-רוח, עיתונאים, אקדמאים ואחרים; ונקראה ונשמעה על-ידי מאות אלפים (אם לא יותר) של קהל קוראים ומאזינים במשך עשרות שנים.אבל אף אחד לא קם.אף אחד לא קם ואמר: 'רגע אחד! הרי אני 'המצאתי' את אמריקה קודם...', אף לא אחד מאלה שהשתמשו ב'מהפך' פעמים רבות, כגון חנוך ברטוב, שלמה אבינרי, דב סדן ורחל פרוינד,[45] , וגם אף לא אחד מקוראיהם או שומעיהם של הנזכרים לעיל ואחרים.האם לא נתקל מעולם חיים יבין במילה ש'המציא', קודם להמצאתו? ייתכן. ייתכן שלא נתקל; או שנתקל ופרח מזכרונו. ייתכן ששכבה המילה אי-שם במעמקי תודעתו – ופרצה החוצה בעת הצורך.אך מה שסביר יותר להניח, כי אכן המציא חיים יבין את המילה 'מהפך' באופן ספונטני וללא תלות באחרים, כשם שהיה יותר מאדם אחד שהגה את רעיון הטלפון או הרדיו או המטוס, וההבדל הוא שמי שהגה מילה – יכול להוציאה אל הפועל בהבל פיו, מבלי להזדקק לרישום פטנט או למימון ניסויים במעבדת מחקר... באותה מידה היו לא מעט אנשים – והדברים הלא כתובים ובדוקים – שגם הם המציאו, כל אחד בתורו, את אותה המילה.* ממצאי המחקר מעלים כמה תהיות והרהורים, שספק אם קיים עבורם מענה מניח את הדעת.·כיצד זה חמק ה'מהפך' מהמכ"ם של אברהם אבן-שושן ושלל מחברי המילונים האחרים, כולל מילוני סלנג ומילונים דו-לשוניים?·כיצד נפלו, כפרי בשל, שורה נכבדה של חוקרים ומומחי-לשון בפח היקוש של המיתוס הפופולרי?ואחרון חביב: מה רבה ועצומה היא השפעתה של הטלוויזיה, ובמיוחד ערוץ בודד שמרכז סביבו את רובו של העם בישראל, באחד השידורים הדרמטיים והמכריעים בתולדות המדינה. מה רבה עוצמתה של תקשורת המונים, אשר יכולה להשתיל בתודעתם של מיליונים מידע שגוי ולמחוק, כמו ב'טיפקס' את המידע הנכון – כאילו הוכנסו כולם אחד אחד למעבדה עתידנית והוחדר שבב מיוחד לראשם. עד כדי כך, שיש לערוך חיפוש דקדקני על-מנת לשחזר, בזהירות, את המידע הקודם ששרד, איכשהו, בכונן הקשיח הקולקטיבי.על-מנת להסיר ספק, אין במאמר זה משום קריאת תיגר על כישוריו של חיים יבין או על זכאותו לפרסים ולשבחים שקיבל. אדרבא: הוא זכה בהם בצדק בשל הישגיו המרובים. אולם ראוי ורצוי לערוך רוויזיה בסוגיה המרכזית של מאמר זה, ולהציב את הברקתו הלשונית של יבין בהקשר המלא והנכון. אכן, גבירותיי ורבותיי: הגיעה עת המהפך.[46]

-----------------------------[1] youtube.com/watch?v=fuzxo26zyzc ; שודר ב-17/06/2007, דקה 21:00 עד 22:00. [2] עמ' 112.[3] עמ' 496.[4] עמ' 81.[5] nrg.co.il/online/47/art1/890/762.htm[6] "העין השביעית" 01/12/2008. .the7eye.org.il/articles/pages/301108_raviv_drucker_and_rina_matsliach_talk_about_public_opinion_surveys.aspx[7] youtube.com/watch?v=y35cpezf_r0[8] .one.co.il/article/156206.htm מאת שי אלון, 11/04/2010.[9] themarker.com/tmc/article.jhtml?elementid=dm20051116_01 16/11/2005[10]cafe.themarker.com/review/636801/[11]daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2776[12] ר' הסבר בעיתון "דבר", 01/06/1969, עמ' 7.[13] he.wiktionary.org/wiki/מהפך ויקימילון, בערך "מהפך".[14] לקסיקון למונחי החינוך הגופני / צבי נשרי – תשל"א.[15] "הסכסוך – למה ועד מתי?" / דוד קמה – הוצ' שקמונה 1975, עמ' 49.[16] שם, עמ' 128.[17] benyehuda.org/arlosoroff/034.htm ר' בכתובים: "ההתישבות בתקופת המשבר של המהפכה התעשינית", / חיים ארלוזורוב, כתבים, כרך ד', הוצ' שטיבל תרצ"ד 1934.[18] "בקולמוס מהיר" / משה שמיר, הוצ' ספרית פועלים 1960, עמ' 200.[19] שם, עמ' 201.[20] שם, עמ' 202. פורסם גם ב"דבר", במדור תגובות בשם: "נוכח האליל המנופץ", 22/04/1956, עמ' 2.[21] שם, עמ' 202.[22] "דבר", במדור תגובות תחת הכותרת: "נוכח האליל המנופץ", 22/04/1956, עמ' 2.[23] "הגל והלאומיות הגרמנית" / שלמה אבינרי, מתוך: "קשת; רבעון לספרות, עיון ובקורת" חוברת ט', סתיו 1960.[24] "משנתו החברתית והמדינית של קארל מארקס" / שלמה אבינרי, הוצ' הקיבוץ המאוחד 1967, עמ' 138; 139; 140; 207; 217.[25] "מקרא בשמונה שירים עבריים מימי הביניים" / עדי צמח. חוברת 38, עמ' כ"ה, הוצ' הסוכנות היהודית תשכ"ח 1968.[26] "אבני מפתן: מסות על סופרי יידיש" / דב סדן. כרך 2, עמ' 131, הוצ' י"ל פרץ 1970.[27] "שלום עליכם: פרקי מסה" / דן מירון. הוצ' אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה 1970.[28] news.iol.co.il/?w=/90/1098404[29] "הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי" / רונית לרנר, עירוני יד' תל-אביב, 2009.[30] "דבר", בכתבה "ספרים, מאספים, מחברות", 08/11/1935, עמ' 16.[31] "אני במזרח ולבי במערב", מאת יעקב שביט. מתוך: קשת, שנה 15 חוברת א', עמ' 154, בעריכת אהרון אמיר, הוצ' עם הספר, סתיו 1972.[32] "טורגלר יוצק מים על טחנת היטלר", "דבר", 11/08/1935, עמ' 4.[33] "דבר", 29/10/1931, עמ' 1.[34] "ישראלים בחצר סט. ג'יימס" / חנוך ברטוב, עמ' 100, הוצ' הקיבוץ המאוחד תש"ל 1970.[35] "סחרחרת עיתונאית" / פנחם יורמן, עמ' 150. הוצ' מסדה 1976. "מהפך" נוסף נמצא גם בעמ' 46 בספר זה.[36] "יהדות, ציונות ומדינה: הרצאות ודיונים בימי עיון שקיים מרכז ההסברה בקיץ 1974" בעריכת שלמה רוזנר, הוצ' מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, סיון תשל"ה, מאי 1975, עמ' 96.[37] "בלשון מדבר בעדו: פרקים שבעל-פה" / דב סדן, הוצ' עקד תשל"ב 1972, עמ' 83-84 (מתוך הפרק: "שלושה ביקורים ומה שביניהם", דברים במסיבה בקיבוץ עין-שמר.[38] "תכנית הפעולה הערבית נגד ישראל, 1949-1967:, מקראות שיעור של י. הרכבי, כרך ראשון, הוצ' האוניברסיטה העברית, תשל"ב 1972, עמ' 64. מצוטט מהמאמר של ד"ר יוסף צאיג: "אסטרטגיית הפעולה הערבית לשחרור פלסטין". תרגום מערבית: גדעון ברוידא.[39] "ספר ביאליק", בעריכת יעקב פיכמן, הוצ' ועד היובל תרצ"ד 1934. הציטוט מתוך מאמרו של צ. דיזנדרוק: "תִּקּוּן הַחֶבְרָה עַל דַּעַת הַיַּהֲדוּת", עמ' 70.[40] "שבעת עמודי התנ"ך" / אברהם קריב, הוצ' עם עובד תשכ"ח 1968, עמ' 211.[41] "כתבים" / משה גליקסון, כרך 2, הוצ' דביר תשכ"ג 1963. מתוך המאמר "באלפור" בעיתון "הארץ", 26/03/1925.[42] "אסופות", כרך 5, כתב-עת בהוצאת ההסתדרות הכללית, יוני 1957, עמ' 124. דברי בן-גוריון פורסמו גם בביטאון "האחדות" מיום 11/11/1910, במאמר "עבודתנו החברתית-מדינית", עמ' 3. [43] "קנאת דוד: חיי בן-גוריון" / שבתאי טבת. כרך 1, עמ' 177, הוצ' שוקן תשל"ז 1976.[44] "הבוקר", 25/09/1957.[45] כל אחד מהם – 10 פעמים לפחות.[46] רוביק רוזנטל הוא הראשון שפתח בשינוי הכיוון. בספרו "מילון הצירופים" (עמ' 528), נכתב ש'מהפך' נמצא גם בכתבי ארלוזורוב ומשה שרת – וזאת עקב מידע שקיבל מהמחבר, מידע שהיה מוגבל וראשוני נכון לאותו זמן. יש לקוות שהסדק שפתח רוזנטל יתרחב בהמשך.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.