אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארץ פרומה / כריסטיאן קראכט


התמונה של דן לחמן

ארץ

ארץ פרומה / כריסטיאן קראכט. הוצאת אחוזת בית

זה איננו ספרו הראשון של קראכט המתורגם לעברית. לפני שנים יצא לאור הספר "1979" שעסק בזוג הומואים מזדקנים הנוסעים למסיבה בטהרן. כבר שם אפשר היה לעמוד על טיבו המיוחד.קראכט כתב ספר המתרחש בגרמניה, נכתב גרמנית על ידי סופר שוויצרי החי בבואנוס איירס. פיסת מידע מעניינת. כשהספר יצא לאור בגרמניה קיבל ביקורות רעות בעיקר, אך עם הזמן הפך שם לספר פולחן של צעירים. קראכט הוא סופר פרובוקטיבי המזכיר מיד עם תחילת הקריאה לפחות שני סופרים אחרים ונראה כאילו הוא ממשיך דרך מסוימת. קרואק כתב את "בדרכים" ב1957 ספר המתאר מסע של ביטניק העולה ויורד מרכבות או מכוניות נוסע ממקום למקום ופוגש ביטניקים כמוהו. קרואק הפך להיות אחד ממורי הדרך של דור הביט. ונחשב למנציח דור.כשלושים שנה אחריו יצא לאור הספר "אורות בוהקים עיר גדולה" של ג'יי מקינרני. סיפור המתרחש כולו בניו יורק. אין בו מסעות. ספר שבקריאה ראשונה היה מהפכני למדי והנציח דור עם דרך חיים חדשה לכאורה. רק לכאורה. הצעירים "סובלים" מאותה ריקנות מוחלטת.. גם כאן הסיפור פשטני. גבר צעיר מאבד את אשתו היפה לסמים ואלכוהול. הריקנות אותה ריקנות ואותו חיפוש, אלא שהפעם הגיבור כבר חי בעיר גדולה, מכיר את המועדונים הנחשבים וחי על הסנפת קוק בלתי פוסקת. הוא עשיר יותר מגיבור "בדרכים" הוא לא היה זקוק לטרמפים אם היה יוצא למסע. במקום הדרכים הוא נודד בין מועדונים והאנשים הנכנסים ויוצאים מחייו.ושוב עברו שנות דור. ב1995 יצא לאור הספר ארץ פרומה. ומיד מורגשת השפעת סופרי העבר על כתיבתו של קראכט. שוב בחור נוסע ממקום למקום. אנשים נכנסים ויוצאים מחייו, מפגשים לרגע. הפעם הוא עוד יותר עשיר. הוא כבר נוסע במכוניות ספורט. לובש את בגדי המעצבים היקרים ביותר. והוא ריק וחייו חסרי משמעות כמו הקודמים לו. העולם מסביב אולי השתנה. בני האדם נשארו באותו חלל. אותה ריקנות מלאה אלכוהול וסמים. המספר, שאת שמו לא נדע מספר את הסיפור בגוף ראשון. הוא נמצא בנקודה הצפונית בגרמניה. אין גבול אך יש קיוסק מפורסם למאכלי ים. הוא מאביס את עצמו ושותה בירות. הוא עם קארין, בחורה שהכיר בדיסקוטק נחשב, שתויה כמוהו, הם מדברים בגדי המעצבים שלהם. היא חושבת שגוטייה איבד את המגע. לקרואה טוב יותר. הוא לובש, כמוה, מעיל גשם בארבור יוקרתי. בארבור שם שיחזור כמה פעמים ויהפך לסמל של הגיבור. דעתו על אנשים אחרים תיקבע אם הם כן או לא לובשים מעילי בארבור. יותר עומק מזה לא יהיה, לפחות לא בפרק הזה. הם הולכים לפגוש חברים על החוף. שם הוא נזכר באגדה ששמע בילדותו על עיר שטבעה במצולות. הם ממשיכים למועדון, ממשיכים לשתות, הם כמובן שותים בעיקר שמפניה. ולמחרת הוא נוסע להמבורג. הפעם הוא מתחכך בעם, נוסע ברכבת לילה. שגם בה הוא ממשיך לשתות.הוא לא רק מספר, הוא נכנס לפרטים קטנים. אם הוא מורח חמאה על טוסט הוא יוסיף מיד מאיזו תוצרת החמאה למשל. כך הוא הולך וממשיך במה שעשוי להישמע כסיפור קומפולסיבי.הוא רוצה, אך לא מספר לנהג המונית המסיע אותו מתחנת הרכבת לבית ידיד כמה הוא אוהב ללכת להפגנות. לא בגלל שהוא מאמין במטרה, כמו שהנהג כנראה היה יכול להאמין, הוא חושב, כי הרי לא הוציא מילה. הוא אוהב את האלימות המצטברת בהפגנות הן מצד המפגינים והן מצד המשטרה. חוויה מלאת אדרנלין. ומחר כולם ידברו על מעגל האלימות המתפשט. לנהג המונית הוא משאיר טיפ גדול כדי שיבין שאלו הלובשים בגדים יקרים הם הטובים.נייג'ל החבר שלו, לובש רק טישרטים מסמורטטים עם לוגואים של חברות גדולות. זה בשביל לעצבן את כולם, הוא מסביר. את השמאלנים, הירוקים, נאצים, נהגי אוטובוס. את כולם.הוא עוזב את המבורג כי תפס את נייג'ל באמצע אורגיה. הוא לא נשמע כמו איש מוסרי במיוחד, אך אורגיה שבה נייג'ל דוגמנית כושית וועוד גבר אחר משתתפים בה מחרידה אותו.בטיסה לפרנקפורט הוא מבקש מושב באזור הלא מעשנים. כל גבר שחוצה את קו הראיה שלו נראה לו נאצי. במטוס הוא כמובן מדליק סיגריה כדי שיוכל לצעוק על הפשיסטים הלא מעשנים שרוצים שיכבה את הסיגריה.לפעמים נדמה לו שהוא מבין את האנשים סביבו, ידידיו, הבנה שנעלמת ונמוגה מיד. אבל זה בגלל החיים הנאציים בגרמניה. לגישה המלחמתית של כולם.במסיבת רייב ענקית שהוא נקלע אליה הוא מרגיש כמו טקס מימי הביניים. איפה בעצם היו ימי הביניים הוא שואל. הם לא היו על יד ורשה. הם היו על יד לייז', גנט, או אאכן. כך מתגלגלות מחשבותיו מול כל אירוע או אדם או כל מה שעיניו נתקלות בו.הוא נוסע למקומות רק כדי לברוח מהם. פוגש אנשים שהם לכאורה חברים אך איננו יכול לעמוד ביחסים קרובים אתם או מול התנהגויות שלא לטעמו. הוא נמלט מחבר מסומם. מממכר הומו. ולא בגלל שהוא מוסרי במיוחד. אין לו שום בעיה לגנוב מעיל בהתחלה ואחר כך גם מכונית פורשה. הוא לא יכול לעמוד בנטל התנהגויות של קרבה אנושיות. הוא מגיע לציריך. מקום שם גרמניה לא נמצאת יותר. גרמניה הפכה לתחושה רחוקה. מכונה גדולה מעבר לגבול. מכונה שמייצרת דברים שאף אחד לא מתייחס אליהם. בשוויצריה הוא יכול לשנוא את גרמניה יותר. גרמניה על כל פרטיה המוכרים לו.קראכט מושפע מאוד מהספרות האמריקאית. הצורה שלו לחזור על משפטים מזכירה מאוד את הולדן מ-התפסן בשדה השיפון. ואולי הולדן היה מתבגר להיות אחיו הספרותי של גיבורנו הגרמני.קראכט כתב ספר שהוא פשוט לכאורה. זורם. ספר שהוגדר בגרמניה כספרות פופ. פופולארית. צריך להגיע לדפים האחרונים בהם הוא מחפש את קברו של תומס מאן כדי להבין שלכתיבה העמוקה הזו לא יגיע, ואיננו רוצה כלל. הוא בא לשקף ולשנוא את מה שהוא משקף.העולם שהוא רואה רובו מורכב מודעות הפרסומת של הפירמות הגדולות אותן הוא שונא כמובן.הכיעור הגרמני. ולמרות שהוא מעיד על עצמו שאיננו תרבותי הוא איננו מפסיק לצטט מראי דרך תרבותיים מכל השטחים. סופרים ישנים וחדשים, ציירים עתיקים, וקולנוענים נוסח וים ונדרס.וגם כמובן פס קול של שירים שמלווים את כל המסעות. כל הזמרים והלהקות שהוא נזכר בהן.הספר נקרא בשטף כמו חייו של הגיבור בריצה ממקום למקום. חנן אלשטיין המתרגם הכניס לספר ביטויים המקרבים את הספר למקומותינו (להתחרפן - אהבלה). אבל מכיוון שהספר הוא משקף לא רק את הגיבור אלא גם תקופה כאן החריגות הללו לא מפריעות כי הספר נכתב בשפה העדכנית לרגע.בצרפתית היו מגדירים את הגיבור כשרוי במצב בלזה (blasé') עייפות, או אדישות בעיקר מתוך שפע.הוא אדיש חושב. עייפות החומר. עייפות מהחיים. ומה שמסקרן לאורך הספר הן תגובת המחשבות שלו. השפה בה הוא מתנהל בתוכו.זה ספר מסע של אליס מודרנית לעולם הזוועה. היא לא הייתה מסתדרת עם כל מה להתייחס. יחד עם זה יש משהו כמעט מהפנט בקריאה . מפחיד ונוגע ללב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר