אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חידת מותי / מאת אמנון זקונט


התמונה של אלי אשד

חידת מותי מאת אמנון ז'קונט. הוצאת כתר 2009, 356 עמודים.

ביקורת על "חידת מותי" מאת אמנון ז'קונט. הוצאת כתר 2009 ,356 עמודים. הופיע במגזין "טיים אאוט" .חידת מותי - ספרו החדש של אחד מבכיר סופרי המתח שלנו - אמנון ז'קונט, על חיפוש אחרי אבן החושן של הכוהן הגדול, הוא כרגיל אצלו ספר מתח מיומן ומהנה, אלא שהוא צופן בקרבו כמה מסרים שעלולים להיהפך לרעילים.

guilty pleasure

אני חובב מוטרף של ספרי הז'אנר של מותחנים מסוגו של "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון או המיוחלת מאת קתלין מקגואן.

אלו הם מותחנים שבהם הגיבור מגלה סוד בעל משמעות דתית חובקת עולם שיכולה לכאורה להפיל את האפיפיור מכיסאו הרם. למשל שישו הנוצרי הוליד ילדים ממרים המגדלית, או לא מת על הצלב או שמשה רבנו היה פרעה מצרי וכו'.

זאת לאחר שהוא פותר סדרה של חידות לא מסובכות במיוחד שאפילו הקורא בבית העוקב אחרי הרפתקאותיו של הגיבור ( לרוב ארכיאולוג ,או ספרן) יכול לפתור בעצמו ומתחמק ממזימותיו של ארגון סתר עתיק יומין שמעוניין מנצל את המידע לצרכיו או לדאוג להמשיך להסתירו. אבל בו בזמן זאת החיבה הזאת מלווה בבושה. ככל שאני אוהב לקרוא בספרי הז'אנר בדרך כלל אני מזדעזע מרמתם האלמנטארית של הסיפורים ושל הדמויות. אבל זה מילא רוב המותחנים באשר הם הם כאלה. מה שחמור מכך אני מתעב את המסרים שיוצאים ממנו, וספרו החדש של אמנון ז'קונט הזכיר לי שוב מדוע אני בעמקי ליבי סולד כל כך מרוב ספרי הז'אנר עם כל זה שאני קורא בהם בשקיקה.

חפש את המטמון

אמנון ז'קונט הוא אחד מסופרי המתח המוכשרים ביותר הפעילים היום בישראל. שני ספריו הראשונים על סוכני מוסד מרי נפש "פסק זמן" ו"איש הסגריר" היו פנינים של ממש בז'אנר סיפורת הריגול הישראלית אולי הספרים הטובים ביותר שנכתבו על אנשי שירותים חשאיים בידי מישהו שכנראה (לדבריו של ז'קונט לפחות ) היה קשור אליהם רק בצורה פריפאראלית ולא משמעותית אם כי לך תדע.

במידה לא קטנה ניתן לאמר על ז'קונט שהוא האיש שיצר מכובדות כלשהיא לז'אנר ספרי המתח והריגול בעולם הספרות הישראלית,מכובדות שלא היה לז'אנר זה לפניו.

ספריו הבאים של ז'קונט היו בגדר ירידה דרסטית ברמתם אבל כולם ללא יוצא מהכלל הם ספרים מהנים ומבדרים ומספקים את הסחורה המתבקשת לקורא המחפש משהו לא מאתגר מידי לקריאה אבל סביר בהחלט ברמתו הסיפורית."חידת מותי" אינו יוצא מכלל זה . הז'אנר האמיתי שאליו שייך הספר של ז'קונט הוא ישן בהרבה מ"צופן דה וינצ'י" הז'אנר שייך למשחק רדיו ואחר כך טלוויזיה בשם "חפש את המטמון" שבו השדרן יצחק שמעוני בדרך כלל היה נותן למאזינים שורת רמזים שבאמצעותם הם יכולים למצוא אוצר ולפענח תעלומה היסטורית וכך לזכות בפרס לפעמים כספי ולפעמים מה שהיה שווה אז הרבה יותר את כל כרכי האנציקלופדיה העברית, אך איך השתנו הזמנים.ז'קונט עוקב באדיקות אחרי כללי הז'אנר הזה. הגיבור של ספרו הוא ארכיאולוג סימפטי בשם גדעון לוריא שלו יש בעיות עם ביתו בת העשרה הבזה למקצועו ה"לא רלבנטי" שמונע ממנה לנסוע לחו"ל ולקנות בקניונים את מיטב המותגים כמו כל חבריה.אלוהים אדירים לאיש יש רק דירה בקרית אונו ! עד שיום אחד מועבר לו בדרך מסתורית כתב יד קדום של נציב יהודה בימי שלטון בבל גדליהו בן אחיקם, בן למשפחת סופרים חשובה שהיה לה יד ורגל ביצירת התנ"ך כפי שהוא מוכר לנו כיום , שנרצח בידי מתנקש מרדני כנראה צאצא של בית דוד , ועל שמו אנו צמים כל שנה את "צום גדליה".

ובכתב היד הזה כמיטב מסורת הז'אנר יש רמזים למציאת אוצרות שונים ובהן אבן החושן של הכהן הגדול של בית המקדש! אנו מגלים כבדרך אגב שלמשפחתו משפחת לוריא יש טענה שהם כביכול צאצאי בית דוד הקדום. (ואכן ישנה טענה כזאת במציאות מבוססת על זיופים גסים ופרימיטיביים שנוצרו בידי מישהו ממשפחה זאת במאה ה-17) .

יש עוד אנשים שרודפים אחרי האוצר וגם שלטונות המחלקה האוניברסיטאית מעקמים אף מסיבה זאת או אחרת על המרצה האמיץ . אך סוף טוב הכל טוב הארכיאולוג מתיידד עם בחורה סקסית ומפענח את כתב הצופן האלמנטארי למדי של גדליהו בן אחיקם (שאמנם ספק רב אם אפשר היה לפענחו ללא גישה לויקיפדיה ולקטלוגי ספרים נדירים של המאה ה-19).

הסוד נחשף קבל עם ועולם לירושלים מתווספים עוד כמה חפצי קודש,הבת של הארכיאולוג יכולה סוף סוף לזקוף את ראשה בגאווה ,הנה אבא הארכיאולוג נהפך לסלב! וצאצא כביכול של שושלת הכהנים של בית המקדש זוכה הודות לתגלית לתשומת לב ציבורית שמשפחתו לא זכתה לה מעולם. לכאורה מותחו קליל ונעים לימי הקיץ.

התעמולה לבית דוד

לא ניתן אלא לתמוה עד כמה ז'קונט מודע למשמעות האמיתית של מה שהוא כותב. הוא מן הסתם כתב את חידת מותי : כמותחן לימי הקיץ ותו לא עוד דרך להשיג קצת כסף לתשלום המשכנתה .

למעשה כמו כל ספרי הז'אנר זהו ספר בעל מסרים רדיקליים או אם נרצה ארכי שמרניים ( וחלק מסופרי הז'אנר בהחלט מודעים לכך).

את רוב הספרים בז'אנר אפשר לפרש תעמולה מוסווה למען בית דוד ושושלתו או ישו ושושלתו שהם כביכול אנשים נעלים על ההמונים המטומטמים שמן הראוי להחזיר להם את השלטון על פני המשטר הדמוקרטי הלא יוצלח הזה .

והמסר המוסווה הוא: רק צאצאי שושלות עתיקות יכולים לשנות את העולם לטובה.

והדבר המזעזע הוא שכפי שגלישה אקראית באינטרנט מראה :יש אלפי אנשים, ואולי מאות אלפים ואף מיליונים שמוכנים בהחלט לקבל את המסר המטופש הזה.

שרוצים שפתאום יקום לפתע מישהו מ"בית דוד" או "צאצא של ישו ומרים המגדלית" ויתפוס את השלטון ,וכל זה רק מאחר שיש לו את "הגנים הנכונים". גם אצל ז'קונט זה כך. אפילו גדליהו, הוא מספר לנו במהלך הסיפור, אותו צאצא מתוחכם של שושלת סופרים הנציב מטעם הבבלים ביהודה,אפילו הוא הכיר בעליונותם של אנשי שושלת בית דוד ובכך שרק להם מותר לשלוט על העם היהודי. ורק צאצא שושלת דוד הארכיאולוג מתברר לנו מסוגל לחשוף את סודותיו.

המרוויח האחר מהסיפור הוא צאצא שושלת הכוהנים הגדולים שרק הם יכולים להרוויח ממציאת האוצר כביכול שנחשף בספר ולהביא לשינוי העולם אפילו אם אותם אבני החושן של בית המקדש הם חפצים פרימיטיביים שכמוהם אתה יכול לקנות בכל שוק במזרח ,וערכם לתרבות העולם ולקידום ערכים מוסריים מאיזה שהוא סוג הוא אפס מאופס ופחות מזה. הספר הוא נעים לקריאה. אבל כשסיימתי את הספר הרחתי באוויר ריח רע של מסרים דתיים פוליטיים מסוכנים שהמחבר בעצמו בטיפשותו במסווה של מותחן קליל עוזר להפיץ בין הקוראים.

פסק הדין: אפשר לקרוא אבל בזהירות. ראו גם

חידת מותיפרק ראשון ב"חידת מותיאריק גלסנר על "חידת מותי "מיכל אורנן על "חידת מותי"אבי אהרון על "חידת מותי" האתר של אמנון ז'קונטאמנון ז'קונט בויקיפדיה אמנון ז'קונט בלקסיקון הסופרים

עוד ספרים מהז'אנר

הצופן של דן בראון הצאצאית של מרים המגדלית צופן שאול המלך רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד