אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שפת הילידים ומכירת חיסול


צבי גלאון's picture

בספרו" סיפור על אהבה וחושך" מספר עמוס עוז על הסטירות שהרחיקו אותו סופית ממחנה הימין. הייתה זו הסטירה שהנחית עליו דודו אלכסנדר לאחר שפרץ בצחוק תוך כדי נאומו של מנחם בגין איש האופוזיציה (הנֶגְדָה). בדבריו תקף מנחם בגין את ממשלת בן גוריון כשאמר "כול העולם כולו מזיין יומם ולילה את אויבינו הערבים!!! ומי מזיין את ממשלת בן גוריון, לו אני הייתי ,ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו." (שם עמ' 480). בצד מחיאות הכפיים נשמע גם צחוקו החנוק והמתפרץ של עמוס עוז, שכאמור מיד שלם על כך בשלוש הסטירות שספג. פער הדורות בין המרצה הנכבד והילד בן השתיים עשרה, היה גם פער לשוני, שמקורו בתופעה של שינוי משמעות של מילים, והיעדר התקשורת המתלווה לכך בשיח הבין דורי. זהו תהליך בלתי נמנע בשפה חיה, ודוגמאות לכגון אלו יש לנו למכביר. (סבא היכן אתה, , אני בַּדְיוֹטָה השלישית, השיב הסבא) אך לא על כך בוכה הנביא. היום אנו כבר חווים את התופעה שתקשורת בין דורית היא פעמים בלתי אפשרית, לאחר שעולם המושגים החדש לקוח משפות ותרבויות שאין להן כול קשר למקורות הלשון שלנו, או לבסיסי השורש העברי.

יום אחד הסעתי בת מתבגרת של חברים למרכז מסחרי בו אמורה הייתה לפגוש חבר שקבעה איתו, לפתע צלצל הנייד ולאחר שיחה קצרה נפלו פניה, מה קרה שאלתי, "הוא קינסל הבן אֶלֶף הזה" הייתה התשובה. בן אלף הוא ניסוח מעודן לבן רחב מיריחו, אך מהו הקינסל? אם כן, אם "לסמס" (לשלוח מיסרון) כשר, אזי בהחלט יש מקום גם לקינסל , שהוא פועל הנגזר ממילה אנגלית שמשמעה לבטל (cancel) פרשן כדורגל בשידור טלביזיה משבח שחקן ידוע ואומר "זה שחקן קלאצ'" והוא בטוח כי מאזיניו מבינים, את שם התואר הזה. תופעה זו בלשוננו שיש בה חיקוי והתבטלות, תיאר בשעתו אחד העם בשורות הפתיחה למאמרו "חיקוי והתבוללות" וכך הוא כותב: "בשם חיקוי אנו מכנים, על הרוב לגנאי, כל מה שאדם אומר ועושה חושב ומרגיש, לא ממעמקי עולמו הפנימי, כתולדה מוכרחת ממצב כוחותיו הנפשיים וייחוסם אל העולם החיצוני, כי אם מפאת הנטייה הטבועה בו להידמות אל האחרים ומפני שהם כך אף הוא כך." ה"הם כך", בדברי אחד העם, הם היום "קבוצת האיכות הנאורה" (סגי נהור) הדוברת אנגלית כשפת אם, וככול שאתה דומה לה יותר לפחות בשפתך אף אתה נאור כמותה. כאשר חידש משה שרת את המילה מידע במקום הלע"ז אינפורמציה היא נקלטה מיד ובשמחה, על שיש לנו מילה עברית יפה במקום מילה לועזית , אז עוד רצינו להוכיח גם לעצמנו כי אנו יכולים גם לדבר בשפה של עם מחדש ומתחדש, ואילו היום גאווה זו אינה קיימת עוד. אז איזה סיכוי יש ל"סחריר" מול ה"ספין" ? עדיף לקחת החלטות ולערוך קמפיין ולארגן פרימריז ולשדר פרומו והרשימה הארוכה הזו ודאי מאוד מוכרת.גם תופעת השלטים הכתובים באותיות לטיניות מוכרת ונפוצה כידוע, והמבקש לראות שלטים בעברית כול שעליו לעשות הוא לעבור ביישוב ערבי, שם רוב השלטים הם בעברית. אצלנו השֶלֶט חייב להכריז כי בעליו אינו פרובינציאל וביישוב הערבי הוא מדגים את ההכרה כי מציג השלט הוא בן מיעוט הפונה לקבוצת הרוב. אך גם לא על אלה בוכה הנביא.ככול שפה חיה הנמצאת תחת השפעות תרבותיות רבות עוצמה גם העברית משתנה ונתרמת מהשפות התורמות , ובאותה עת העברית היא גם שפה תורמת. את המילים –שבת- ו –אמן- תרמנו כבר בתרגום השבעים (בין השנים 285 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס) שכן הם הביעו רעיון שלא הייתה לו מקבילה אז ביוונית, אך כאמור גם היום נמצא עברית בשפות רבות מיני ספור.למשל ה"בּוֹס" הנפוץ כול כך הוא המילה העברית "בית" בגלגולה דרך ההגייה האשכנזית של הצירוף "בעל בית" (בלבוס) . כול אלה הם בצד התהליכים שד"ר צוקרמן מכנה אותם המעבר לשפת הילידים, מעבר זה הופך, לדבריו, את העברית ל"ישראלית" שכן , "אין שום טעם לכפות דקדוק על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו." אם כי אותו בלשן מכובד מוכן גם להודות כי "לאמתו של דבר, אינני מתכחש להמשכיות העברית בתוך הישראלית אלא מעלה על נס המשכיות נוספת: זו של שפות האם של מחיי העברית" (צוקרמן מעריב 18/11/09 בתשובה לרוביק רוזנטל)בכול התופעות האלה לא ניתן כנראה להילחם, שכן כוחם של החיים גדול יותר, ולכן לא על כך בוכה הנביא. הנביא בוכה על מכירת החיסול המתקיימת בצד כול שאר התהליכים שתיארנו כאן.

על אובדן הכללים הקובעים שפה מתוקנת המייצגת תרבות. על כך שלשון דורות עברו כפי שנשתמרה לנו אינה מוכרת עוד, לא כלשון מקרא, ולא לשון המקורות שלאחריה. אם יש קשיי הגייה של גוף ראשון עתיד, מתגברים על הקושי בעזרת גוף שלישי. ניחא. ואם שני שוואים בראש מילה מחייבים שינויי הגייה שקשה להגותה (וִיְרוּשלים) תבוא הגייה סגולית במקום חיריק. ניחא. ועם אותיות ב.ו.מ.פ. מחייבות הגיית שורוק לפניהם וקשה להגות זאת נוותר גם כאן להגייה סגולית.ניחא. אך למה לבצע גם מכירת חיסול. האם שמתם לב כי מילת התנאי הקטנה "אם" אבדה לשפה העברית והצירוף השגוי שאין בו מידה טובה אחת החליף אותה- והוא – "במידה וְ "צירוף שגוי זה נפוץ כבר כל כך שספק אם אפשר יהיה לשרשו. הוא מופיע במסמכים של משרדי ממשלה וגם בחוזרי בתי הספר להורים, כן בבתי הספר שהיו פעם שומרי החומות של שפת עבר. והאירוניה היא שמילת התנאי "אם" מקיימת את תהליך ההישרדות שלה ועתה היא מחליפה של המילה הקטנה "לוּ" שציינה תנאי בטל. "אם הייתי יודע" , ממלא את מקום המשפט "לו ידעתי" . פעמים אין ספור כבר שמעתי דוברי עברית שאצלם ה"מקל" שהיה פעם שריד יבש של עץ שנכרת, הוא גם בתפקיד של פועל בבניין הפעיל הווה, המציין מצב שבו מישהו מציב תנאים נוחים יותר, משמע ,מֵקל. וכך גם הפך ה"מֵבין" לְ "מַבין" ועוד פעלים בבניין זה. כמו כן אנו נמצאים בעיצומה של מכירת חיסול של הסביל של הפועל "משך". אני מודה כי שגיאה זו בכול פעם שאני שומע אותה בשיחות רחוב ובשידורי הרדיו של כתבים רבים עד אין ספור ובכתבות של עיתונאים , ליבי נחמץ על מכירת חיסול זו. שמתם לב כי הגשמים ממשיכים לרדת, וגם ישיבות הממשלה ממשיכות, וכך גם ירידת השערים בבורסה ממשיכה , אין עוד דבר נִמְשך , כולם פְעילים כול כך, ורכיב חיוני להבעה תקינה ומובנת המאפשרת אבחנה בין מצבים והמעידה על חשיבה הולך ונעלם במכירת חיסול זו.על אלה הנביא בוכה. על היות שפתנו נפרצת, ועל כך שעתה הכול מותר! כך מתקבלת שפה רדודה הנעדרת עושר לשוני שבאמצעותו תיארנו דקויות של רגש ומחשבה, וצללנו לתוך ים המקורות ומשם דלינו את עולם הדימויים וההשאלות (מטפורות) כדי לכתוב פרוזה שיש בה גם יופי ואומנות, וגם שירה מרוממת רוח.ואילו עתה אנו בעיצומו של תהליך בו אנו מאבדים את השפה העברית כאבן יסוד בתרבות שלתוכה נולדנו.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גלאון