קובה ו-פידל קסטרו בספרות העברית המקורית

גן העדן המורעל קובה ופידל קסטרו בספרות העברית המקורית

50 שנה מלאו למהפכה הקובנית. זאת שבעקבותיה עלה פידל קסטרו ביחד אם אחיו ראול קסטרו והארגנטיני צ'ה גווארה ואחרים לשלטון בקובה. ובעקבות מהפכה זאת הפכה מדינת האי הקטנה מעוד ארץ לטינית מנומנמת שנשלטה בידי שליחי המאפיה האמריקנית שהקימו שם קאזינו בכל פינה כשלוחה של לאס וגאס ורודנים זעירים ומרושעים מסוגו של בטיסטה לארץ אחרת לגמרי.

פידל קסטרו, שנראה בתחילה כעוד דיקטטור לטיני שבא על מנת להיעלם במהרה מהשלטון והזיכרון, התגלה כמשהו שונה לחלוטין. הוא אמנם עלה לשלטון כנראה בתמיכה אמריקנית אבל כמעט מיד פנה כנגד תומכיו הפך את קובה לנמר קטן, ואם זה היה לטובתה או לרעתה של קובה על כך יש ויכוח.

קסטרו התגלה לא כעוד רודן תאב כוח מהסוג המקובל ,אלא כרודן שהוא חובב ומעריץ רעיונות ויש לו הרבה מאוד מה לאמר במגוון של נושאים, נאומיו הם הארוכים ביותר של כל שליט שהוא. ואפילו הוא חובב ספרות ושירה,  גם ידוע המקרה שבו שלח למשורר הישראלי נתן זך קופסה של סיגרים קובניים.

קובה הפכה לנציגה של ברית המועצות ליד חופי ארה"ב ונטלה חלק מרכזי במשבר הטילים שדרדר את העולם אל פי פחת גרעיני בימי הנשיא קנדי. קסטרו הפך את קובה ל'כוח עולמי חזק' משפיע מעורר יראה וגם השראה ובשלב מסויים אף שלח צבא לאפריקה לסייע למשטרים הקומוניסטיים שם באתיופיה ובאנגולה, צבא שהתגלה ביעיל למדי.

את השינויים הדרמטיים שאותם יצר קסטרו בתדמיתה העולמית של קובה אפשר לראות בספרות העולמית על קובה.

לפני עלייתו של קסטרו לשלטון קובה תוארה ביצירות כמו "האיש שלנו בהאוואנה" של גרהם גרין כמו האב טיפוס של הארץ הלטינית המנומנמת ששום דבר חשוב לא יכול לקרוא בה ואנשיה עסוקים רק בסקס ובפיאסטות ובריקודי סלסה מהבקרים ועל הלילה.

זה לא כך במותחנים המרובים מאוד שנכתבו על קובה לאחר עליית קסטרו שבהם מוצגים הקובנים של קסטרו כאנשים יעילים ומסוכנים אם גם אכזריים מאוד המהווים סכנה אמיתית לביטחונה של מעצמת העל השוכנת ליד חופיהם ארה"ב. איש לא היה מעלה על דעתו לחשוב דבר כזה לפני עלייתו של קסטרו לשלטון.קסטרו ללא ספק הביא למהפכה גם בתדמית של הקובנים בעולם מהפכה שאמנם לא הייתה חיובית דווקא. 

קובה בספרות הישראלית

בישראל הייתה קובה ידועה לפני קסטרו ובשנים הראשונות לשלטונו בעיקר הודות לספר "הזקן והים" של ארנסט המינגווי שתיאר את מאבקו של דייג קובני בדג ענק. ספר שזכה לפרס נובל והפך בבתי הספר בישראל לחומר לימוד חובה. בעברית הופיעו לאורך השנים כמה וכמה ספרים שניתחו את יצירת המופת הזאת עבור תלמידי בתי הספר. סביר להניח שרוב הישראלים ששמעו על קובה מיצירת ספרות שמעו עליהם לראשונה מספרו של המינגווי שתורגם לעברית שלוש פעמים.

אבל מה היה היחס בספרות העברית המקורית לקובה של קסטרו? במקרה הטוב אמביוולנטי ביותר אם לשפוט על סמך יצירות הספרות הבודדות שהופיעו בעברית על קובה.

מעניין לבדוק את הדרך בה מוצגת קובה בשלוש יצירות על קובה של סופרים עבריים אם כי שניים מהם הופיעו בשמות בדויים והוצגו כמתורגמים. ובהחלט לא השתייכו לספרות העברית הנחשבת (זאת לא עסקה בקובה כלל?) אבל כמדומה שכולם מציגים אותו בדרך אחת.

אלו הם "סטלג מפרץ החזירים" של "מיק באדן" (שמו הבדוי של אלי קידר שהתפרסם בעברית כיוצר ז'אנר ה"סטלגים" של הספרות הקלה), 'המרגל שערק פעמיים' מאת ברט ויטפורד (עמוס אריכא) ו"יומה" של ירון אביטוב".

הספר המקורי הראשון על קובה שהופיע בעברית היה ספרו של "מיק בדן" (שם בדוי של אלי קידר ) סטלג מפרץ החזירים / תל אביב : חרמש, 1963( הוצאה בבעלותו של המחבר אלי קידר)

ושויך לז'אנר ה"סטלגים" עלילות שבויים במחנות כלא של הנאצים והיפנים לרוב במלחמת העולם השנייה סיפורים שהיו גדושים בסקס ובסדיזם עד להתפקע.. "סטלג מפרץ החזירים" היה יוצא דופן בכך שהתרחש בקובה בהווה של הופעת הספר ולא בעבר של מלחמת העולם השנייה

הסיפור תיאר ניסיון אמריקני כושל להפיל את קסטרו זמן קצר לפני מבצע מפרץ החזירים ובריחת הגיבורים מבית כלא קובני אכזרי. בקטע קצר ומפתיע הסופר קידר אף הכניס את ראול קסטרו אחיו של פידל ראש שירותי הביטחון של קובה בעת כתיבת הסיפור ומנהיג קובה היום המופיע בסיפור בהופעת אורח כמי שמשתולל מזעם ומנבל את פיו על אנשיו כאשר נודע לו על הפלישה של הגולים מארה"ב.

קובה מופיעה שם כארץ אקזוטית מצד אחד ביתם של נשים סקסיות ויפות אך בוגדנית מסוכנת ורצחנית מצד שני. ודומה שהתדמית הזאת לא השתנתה לאורך השנים.

פטריק קים בקובה

קובה הופיעה כמה וכמה פעמים בסדרת ספרי פטריק קים על סוכן אמריקני אדיר כוח מומחה בקרטה מסוקס אצבעות שעלילותיו נכתבו בידי שורת סופרים ישראליים שכתבו תחת השם הבדוי "ברט ויטפורד". בסיפורים כמו "שליחות מהוואנה" ( מאת חוקר הספרות גלעד מורג שתיאר את קים יוצא נגד חוליות קובניות שחודרות לפלורידה כדי לפוצץ מחסני נשק שלמתנגדי משטר בקובה.) ובעיקר הספר 'המרגל שערק פעמיים'. בתרגום ע. דולג. (שמו הבדוי של הסופר עמוס אריכא) בהוצאת רמדור ב- 1971. . בספר זה פטריק קים מגיע למחנה אסירים פוליטיים בקובה בעקבות מנהיג משטר קובני לשעבר במסווה של עריק מהסי אי איי. קים מגיע למחנה אכזרי של אסירים פוליטיים בקובה במסווה של עריק מהסי אי איי בעקבות מנהיג משטר קובני לשעבר וידיד טוב של קסטרו שהסתכסך עם קסטרו בגלל התנגדותו לקשרים ההדוקים עם הסובייטים.הוא מבריח את המנהיג לארה"ב וזה מתפלל ליום שבו קובה תחזור להיות דמוקרטית.

בספר זה מוצג מחנה השבויים ("מחנה השבויים צ'ה גווארה" על שמו של לוחם החופש המפורסם שהפך לאייקון בקובה ומחוצה לה) כמטפורה לארץ כולה כבית סוהר אכזרי אחד גדול שבו קסטרו ואחיו ראול הם הסוהרים הראשיים

ושוב קובה אופיינה בספר זה כביתן של יפיפיות סקסיות עזות יצרים מחד ושל בריונים קשוחים ואלימים ואנשי משטרת חרש מסוכנים מצד שני .ורוחו של הרודן פידל קסטירו נראתה כשורה בכל.

וכמדומה שספרים אלו מראים היטב כיצד נראתה קובה בידי רבים וטובים בישראל ובמערב כולו.

מעניין במיוחד המקרה של ירון אביטוב שהוא הוא הסופר הפורה ביותר בעברית על נושא קובה והקובנים הוא ,חי בה במשך שנים ופרסם עליה מדריך טיולים כמה ספרים וכ-50 כמו קובץ הסיפורים "הלילה של סנטיאגו" מאמרים שונים. עד שאיתרע מזלו ומצא את עצמו עצור באשמת ריגול בבית סוהר הקובני שאותו תיאר בספרו "יומה" כמעין מיקרוקוסמוס בזעיר ענפיו של כל קובה שכל כולה היא בית סוהר אחד גדול . והפך ממעריץ של העם הקובני לשונא גדול של קסטרו ושל משטרו.

ואת השנאה הזאת הוא מעביר יותר מכל בספרו "יומה "שמתאר את חוויותיו בקובה ואת תצפיותיו השונות על העם הקובני ועל מנהיגו קסטרו ויש בו תיאור מעניין של אהדה בסיסית ההופכת לאיבה קשה משאול ככל שאביטוב נעשה מודע יותר ויותר לדרך שבה מדכא המשטר את אזרחי קובה ולהבדל הגדול העצום בין תדמיתו המטופחת היטב של קסטרו ובין המציאות הקשה והאפורה בשטח. כמדומה שאפשר להשוות אותו בכך לאנשים שהתפכחו מהקומוניזם המזרח אירופי לאחר שהיו מעריציו הגדולים במשך שנים .

בספריו של אחיטוב כמו בספרים שתיארנו למעלה קובה מוצגת כ"גן עדן מורעל". ארץ מקסימה שהושחתה ונהרסה בידי מנהיגה שהפך אותה לבית סוהר אחד גדול.

האם המצב ישתנה בעתיד לאחר עלייתה של ממשלה חדשה ומתונה יותר בקובה ?מן הסתם הקומוניזם שוב אינו נראה כאוייב גדול כפי שהיה ויש שמקום להניח שלאחר שקסטרו ואחיו ראול ילכו לעולמם קובה תחזור ותופיע בספרות כפי שהייתה לפני בואם מקום מנומנם גן עדן סנסואלי ומושחת ותו לא ללא נחש קומוניסטי ובתי סוהר איומים ומחנות אסירים מפלצתיים בפנים...