אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חלומות פרטיים / רוז טרמיין


התמונה של דן לחמן

חלומות

חלומות פרטיים / רוז טרמיין. הוצאת ידיעות אחרונות.

נושא מהגרי העבודה מעסיק יותר ויותר את אירופה ולכן בא לידי ביטוי בספרים הנכתבים בה. ספרה של רוז טרמיין נכתב מנקודת ראותו של העובד הזר. זה שיהיה עובד זר. בקרוב כי הספר מתחיל בנסיעה שלו מארץ ששמה אינו מוזכר לאנגליה. היא איננה מתבוננת "אובייקטיבית" העין המספרת היא של הגיבור. ומסתכלת על הגיבור.לונדון מחוז החלומות. הוא לא מכיר את השיר לונדון לא מחכה לו, לונדון לא מחכה לאף אחד אך יכולה לבלוע בתוכה כל אחד שמגיע אליה. הוא דווקא מחכה ללונדון.לב, בן ארבעים ושלוש בקרוב, נוסע באוטובוס ללונדון. חמישים שעות נסיעה ואפילו לעשן אסור. חמישים שעות בהן יריח את ריח שכניו לנסיעה. ישמע את כאבם נחרותיהם,יריח את ריח האוכל, וכשיגיעו ללונדון ייפרדו ללא מלה. ללא מבט. כמעט, מלבד שכנתו למושב, לידיה.לב התאלמן לא מזמן, אשתו מתה מסרטן. הוא איננו יכול להשתחרר מהכאב. הוא אהב אותה ויחזור אליה בזיכרונותיו. ואולי יצליח להשתחרר ממנה במקצת כשינהל רומן כושל עם עוזרת טבח אנגליה. הוא השאיר מאחריו גם ילדה קטנה ואמא זקנה. לו רק היינו חסידות אומרת לו שכנתו למושב. מורה לאנגלית שנמאס לה לראות כל השנים את אותו הנוף מחלון כיתתה. היא לא רצתה למות עם המראות האלה.דף וחצי וכבר ברור שזה הולך להיות ספר מעניין. לרוז טרמיין יש לא רק את העין לראות, יש לה שפה וברור שהיא יודעת להשתמש בה. תחושת ספרות טובה נולדת מיד. בהשתקפות פניו בחלון האוטובוס רואה לב את אשמתו שנשאר חי. אמרו לו שהוודקה בלונדון יקרה.על שטר עשרים הלירות האנגליות שלו מצויר גבר שחי מ1857 עד 1834. (הקומפוזיטור אלגר, ששמו יחזור בסצנה מרשימה בהמשך) הוא אינו יודע מיהו, אך ברור שגם אם אותו איש מצויר שמע את שמם של היטלר וסטלין לא פחד.לב היה ידוע כחלמן. מנהל העבודה שלו במנסרה אמר לו "חלומות סופם חתרנות". הוא נזכר בנסיעה שערך עם ידידו רודי לעיר רחוקה כי הגיעה אליהם שמועה שיש שם מכונית שברולט פניקס למכירה. הם נסעו לקנות את הצ'בי. המכונית מרובת הפגמים הפעימה את רודי. הוא קנה אותה במחיר יקר מדי. המוכר היה פרופסור למתמטיקה שלא התפשר במחיר. בנסיעה חזרה הביתה, בצ'בי, אמר לו רודי, יותר קרוב לגן עדן כבר לא אגיע. תקשיב למנוע, זה קולה של אמריקה. בתחנת דלק כשיצא למלא נפלה הדלת. בקבוק הוודקה האחרון שלהם שימש כמגן נגד השלג, המגבים של הצ'בי לא עבדו. כל כמה קילומטרים עצרו לצקת וודקה על החלון. האוטובוס הגיע ללונדון. תחנת ויקטוריה.התקלה הראשונה שלו מיד עם הירידה מהאוטובוס. אין לו מטבעות להכניס בשער המסתובב לשירותים. מיי יו הלפ מי הוא פונה לאנגלים אבל אף אחד לא מביט בו. משם תלכנה התקלות ותצטברנה. ערים גדולות, גם בארצו הן קרקסים, מחפשי העבודה הם הדובים המרקדים.יש לך משהו לתת לי? אני חוקי. מי מבין את הפניה הזאת בחיפוש עבודה. איך מוצא זר, גם אם הוא חוקי, מקום עבודה בעיר שאיננו מכיר ואיננו דובר את שפתה. ואיפה ישן איש כזה. ומה הוא כבר יכול לעשות מלבד להעלות זיכרונות. ואכן במקביל לשיטוטיו בלונדון עולים בלב זיכרונות רבים משם. עכשיו זה כבר שם. אבל לב הוא בר מזל. הוא מסתדר.מלבד זיכרונות הוא יכול להשוות את מה שידע וחשב על לונדון לפני שהגיע אליה. עכשיו הוא צריך לראות את לונדון האמיתית. ברכבת התחתית אף אחד לא דומה לאלק גינס בגשר על נהר קווי, הנוסעים בני צבעים שונים וגזעים שונים. הנערות שחורות העור שהיו פעם רזות, נדמה לו שהיו בתמונות ישנות, אוכלות עכשיו יותר מדי והן שמנות רובן. האחרים אוכלים כאן יותר מדי. הוא רעב.לידיה, אישה שנסעה אתו באוטובוס ויש לה קצת מכרים בלונדון עוזרת לו למצוא עבודה כשוטף כלים במסעדה.לב מוצא חדר אצל כריסטי, אינסטלטור אירי שתיין, שגם הוא גולה בדרכו, המאמין שהחברה האנושית היא תשעים אחוז צואה שאינה זורמת לכיוון הנכון. לכן בחר להיות אינסטלטור ולהזרים אותה לים. החדר הוא חדר של בתו הקטנה שהלכה עם אשתו כשהתגרשו. לב מתחיל לשמוע סיפורי חיים אנגליים. להבין את כריסטי שמתגעגע לבתו ולהבין שגם אירי בלונדון יכול להיות בודד כמוהו.ככל שמתקדמים בקריאה נכבשים בכוחה של טרמיין ויכולת הכתיבה שלה. הפרק הראשון, הנסיעה כתוב בשפה דימויית מרגשת. ההמשך, בלונדון כבר כתוב בשפה יותר מעשית, כשהיא כותבת על לב מדבר אנגלית היא כותבת את צורת הדיבור המתורגמת מלשון אחרת. אך בהמשך שפתה תתמוסס, ואולי יכולת הכתיבה והתיאור.לב שוטף כלים במסעדה וצריך ללמוד מלים חדשות ושמות מאכלים שלא שמע עליהם מעולם. אך לתוך הטון המעשי מתגנבות המחשבות שלו ומחזירות אותנו למשפט או שניים ללב מהאוטובוס.לאיש שעל עמדת שטיפת הכלים קורא השף אחות. הוא נותן ללב בנדנת כותנה שנראה כשביס. לב עומד מול משטח השניים וחצי מטר נירוסטה מבריקה. עמדת הייבוש. האחות לב מתחיל לטפל בכלים החולים. המלוכלכים. במסעדה הם קוראים לו אולב. זה מה ששמעו.חלומותהוא הגיע ללונדון בימים חמימים, החורף, הקור ירד עליו בהפתעה תוך יום. קור עצוב. הקור תמיד שיבש עליו את דעתו. ובתוכו הוא מלא עצב וגעגועים הביתה. לבתו הקטנה. לב כמעט ולא מדבר אנגלית. הוא איננו מבין את סביבתו וכמעט איננו מתקשר. סופי שעובדת אתו במסעדה לוקחת אותו לפאב, שם הם פוגשים מחזאי חדשני. המחזאי מסביר לו מה החדשנות במחזה שכתב שכולו מתרחש בחר השירותים. חלל שעדיין לא הועלה על הבמה. לב בוהה, מניע ראש ולא מבין כמובן. הוא מרגיש שהמחזאי חושב שהוא טיפש. הוא מתמלא תחושה של אי התאמה וזעם.מול כל תקרית לונדונית עולה בו זיכרון מעירו הנחשלת, שם החיים פשוטים מאוד. מובנים ומלאי רגשות. שם חש כאב כשאשתו מתה, אך לא בדידות תהומית כל כך.לידיה רוצה אותו, הוא יודע. היא הצליחה להבין טוב ממנו את האווירה האנגלית, אך הוא מגלה בתוכו משיכה לסופי שאליה התנהג רע בפאב. הוא מבקש עצה מכריסטי בעל הבית שלו. אני מבין יותר טוב ארנבות משוגעות ממאדים ולא נשים. הם מרגישים בגלות לידיה ולב. אלא שהיא יכולה להתבטא טוב ממנו ולומר את הדברים. וסופה שהיא מוצאת לה חיים טובים.הוא רץ לסופי ומגלה שלהתאהב מחדש איננו דומה כלל לרכיבה על אופנים. זה לא כמו רכיבה שהפסקת וחוזרת אליך כשאתה מתחיל מחדש. התאהבות מחדש היא דבר חדש לחלוטין.לב נמצא בעמדת התבוננות באנגלים. הוא זוכר ומשווה את חייו שם ואת חייהם כאן. הוא מתגלגל לאיזו בכורה בתאטרון והוא רואה את אצולת האמנות. אנשי הבכורות. כל אחד רוצה להבקיע את הכדור הבא לשער. להיות ההצלחה הבאה.לב לא מפסיק חשוב על אשתו שמתה, למרות הרומן שלו עם סופי. האומללות הישנה ההיא חוזרת ותוקפת אותו מחדש. הוא זר בלונדון. הוא עובד במסעדת יוקרה, אך לא רואה ולא מתעניין באורחים שיכולים לשלם שם עבור ארוחה. אצולת הכסף אצולת התרבות. הוא זר. לא מתחבר לאצולה משום סוג.סצנת אלימות נוראה מכריחה את לב לעזוב את לונדון. הוא יוצא לאזור הכפר לעבוד באיסוף צמחי אספרגוס. עולמו מצטמצם לתלמים וכאב גב.עם מי יכול לב להזדהות באנגליה. עם המלט כמובן. הוא קורא אותו לאיטו ומגלה בו שורות המתארות אותו בדיוק. לפחות אלו שהוא מבין. להיות או לא להיות. הוא לא הכיר את המשפט קודם, אך הכיר את השאלה בתוכו.את הגלגולים הבאים שלו צריך לקרוא. טרמיין יודעת לגלגל סיפור. היא יודעת איך לעבור מתיאור שקט לתיאור אלים. איך לתת משמעות גם לקטנים שבאירועים. הגדולים מובנים מאליהם. לב מצויר לאורך הספר כאיש טוב, גם כשהוא מתנהג בצורה שלא נראית מתאימה לו, לקורא היא מובנת. טרמיין מפגישה את לב עם זרים אחרים בלונדון, סינים, הודים, טורקים. כל אחד מהם מספר בקיצור ובדרך משלו את הקשיים של זר בעיר הזו. אך לא לעומק. נראה שהיא לא רוצה להתאמץ בתיאור הקשיים, ומניחה שהקורא כבר יודע עליהם הכל.טרמיין עושה לקורא חיים קלים. נכון שלב עומד בפני מכשולים בדרכו, אך טרמיין אינה נכנסת למקום האמיתי. לא שחסרים לי סיפורי כאב קורעי לב, אך ההסתכלות כמעט לא נוגעת בייסורי מהגר העבודה מכשילות מעט את הספר.סיפורו של לב נראה לעתים כסיפור אגדה. בכל צרה או צומת שהוא מתלבט בה מופיע מישהו ועוזר לו. גם אם הוא מוצג כגברי סקסי ששותה וודקה ונשים נופלות לרגליו, חייו קלים למדי, יחסית. הוא מוצא עבודה, נשים שאוהבות אותו. הוא לא באמת נתקל בקשיים של שנאת הזר. של איבוד העצמי כעובד שאיש אינו רואה.זה לא ספר ענק, הוא קצת יותר מספר שמספר רק סיפור. קיוויתי שהאמירה על מהגרי העבודה תהיה עמוקה יותר, אך לב הוא מקרה פרטי. גם אם את המשמעות טרמיין הופכת הכל לברור מאוד. יחד עם זאת מעבר להסתייגות הזו הספר קריא מאוד. ספר קיבל את פרס אורנג' שאינני מכיר, ספר טוב לסוף הקיץ.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן