אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דמות משה בספרות הגרמנית חלק ה


התמונה של משה גנן

-דמות משה בספרות הגרמנית מימי הביניים עד ימינו-דמות משה בספרות הגרמנית מימי הביניים עד ימינו חלק ב-דמות משה בספרות הגרמנית מימי הביניים עד ימינו חלק ג- דמות משה בספרות הגרמנית מימי הביניים עד ימינו חלק ד

המחקר החדש מקבל אפוא את משה כדמות ספרותית, ואתו את סיפור יציאת מצרים כסיפור המעצב את דמות האומה. דמותו של משה חשובה בהוותו איש מופת לבאי עולם בכלל, ולעם היהודי בפרט. המקבל את דמות משה מקבל את העם היהודי, שמשה מייצגו, מורו הגדול, איש המופת שלו. דמות שמה משקף את דמות העם היהודי. עם זאת, אין המחקר חדל מלחפש את מקורות הדמות בתרבות עמי המזרח. כמו שרמזנו לעיל, את המקורות הספרותיים לדמות משה נמצא בספרות אכד.

כך כותב אקהרדט:

eckart, otto, "die tora des mose: die geschichte der literarischen vermittlung von recht, religion und politik durch die mosegestalt :

mose, der in den drei monotheistischen weltreligionen als religionsstifter verehrt wird, hat durch die jahrtausende hindurch eine große faszination ausgeübt. …einigen vertretern der alttestamentlichen wissenschaft, und es waren stets die besten unter ihnen, war schon lange bewußt, …, da noch jeder "external evidence" fehlte, daß der histori¬sche mose sich hinter dem mosebild der von ihm erzählenden literatur ver¬birgt. im gegenzuge haben andere versucht, aus der konkursmasse der su¬che nach dem historischen mose durch rückschlußverfahren aus quellenmaßig besser bekannten zeiten der geschichte auf ihren ursprung oder in einem analogieverfahren zu fragen, was und nicht wer mose gewesen sei. (berichte aus den sitzungen der ]oachim ]ungius-gesellschaft der wissenschaften e. v., hamburg, jahrgang 19, 2001 heft 2 eckart otto die tora des mose: die geschichte der literarischen vermittlung von recht, religion und politik durch die mosegestalt vorgelegt in der sitzung vom 19. januar 2001, hamburg 2001)."die entscheidende formierungsphase in der literaturegeschichte des pentateuch ist …die persische zeit. das aber bedeutet nun keineswegs, daß es nicht aufgegeben wäre, nach der vorexilischen wurzeln des pentateuch zu suchen.

אקהרדט מפנה את תשומת הלב לכך שסיפור לידת משה ומתן השם האטיולוגי לו כבר שייכים לעולם האגדה. זהו סיפור הלידה הפלאית, לידה לאישה שבתחילה היא עקרה, ובמקרה של משה גם לידה בנסיבות פוליטיות קשות, תחת צו פרעה לפיו על העברית להשליך ליאור את כל היילוד. הלידה הפלאית – לידה בגיל גבוה של האישה, לידה לאישה עקרה, לידה תוך התערבות מלאך מבשר ועוד מוטיבים אפשריים נלווים מופיעה בסיפורי המזרח הקדום, מסיפור יצחק הנולדת לשרה ( בראשית פרק יז; " וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?"), במקרהו של שמשון, של מריה הקדושה ועוד.אקהרדט מתרגם את המקרא (שמות 2.1):

ein mann aus der familie levi ging hin und hatte illegitimen ($) verkehr mit einer levitin. die frau wurde schwanger etc.

ואמנם, המפרשים מסכימים – בהסתייגות: "וילך איש - אמר רבי יהודה בר ביזנא, מהו וילך? שהלך בעצת בתו. תנא; עמרם גדול הדור היה. כיון שראה את גזרת פרעה, גרש את אשתו. עמדו כולם וגרשו נשותיהם. אמרה לו מרים; אבא! גזרתך קשה משל פרעה; שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה גוזר בעולם הזה ובעולם הבא. והלך עמרם והחזיר את אשתו; והחזירו כולם את נשותיהם. ולפי הפשט מעשה זה לפני גזרת פרעה היה, שהרי נולדו להם אהרן ומרים קודם לכן; אלא משבא לספר מה שאירע להם בשעת גזירה מבניהם, התחיל לספר גם מתחלת נשואיהם". (חזקוני על שמות פרק ב פסוק א).לפי זה, לידת משה עראה בין השמשות, כשיוכבד הייתה – ולא הייתה – נשואה לעמרם בעלה: אולי כתוספת קו ללידה הפלאית. מכל מקום משה נולד אחר שני אחיו, מרים ואהרון.

"jedem leser stand vor augen, daß mose einer nicht-ehelichen beziehung eines leviten mit einer levitin entsammte, und also illegitime herkunft war" (s. 12).

על פי אקהרט זו הסיבה שיוכבד נאלצה להסתיר את הבן הלא-חוקי שנולד לה. קו זה נחוץ לאקהרדט כדי לזווג בין משה לסרגון, בין סיפור לידת משה לסיפור לידתו של סרגון. אמנם, יש ואדם הולך בעקבות רעיון גרנדיוזי שאין לא בסיס של סבירות, שהרי אם פרעה ציוה על כל יילוד להיות מושלך למים, דאגת הורי משה ללידתו ה"אי-לגיטימית" היתה בוודאי קטנה מדאגתם לכל ילדי ישראל הנולדים - .ואלה הם תולדות סרגון, מלך אכד, כפי שהם מסופררים על ידו: וניתן להשוות ולראות את העולה בקנה אחד עם סיפור משה ואת השונה בין שני הסיפורים:

סרגון המלך הראשון של אכד. גם הוא הושם בתיבה משוחה גופר שהושטה בנהר: גם הוא נמצא על ידי אדם טוב, שאהב אותו וגידל אותו בביתו: גם בחייו שיחקה תפקיד חשוב אישה, שהודות לה ולעזרתה הוא הפך מלך על עמו, "עם שחורי הראש".

"sargon, the mighty king, king of akkadê am i,/ my mother was lowly; my father i did not know;/ the brother of my father dwelt in the mountain./ my city is azupiranu, which is situated on the bank of the purattu [euphrates],/ my lowly mother conceived me, in secret she brought me forth./she placed me in a basket of reeds, she closed my entrance with bitumen,/ she cast me upon the rivers which did not overflow me./ the river carried me, it brought me to akki, the irrigator.akki, the irrigator, in the goodness of his heart lifted me out,/ akki, the irrigator, as his own son brought me up;/ akki, the irrigator, as his gardener appointed me./when i was a gardener the goddess ishtar loved me,/ and for four years i ruled the kingdom./ the black-headed peoples i ruled, i governed;/ mighty mountains with axes of bronze i destroyed (?)./ i ascended the upper mountains; / i burst through the lower mountains./ the country of the sea i besieged three times; /etc… (from: george a. barton, archaeology and the bible, 3rd ed., (philadelphia: american sunday-school union, 1920), p. 310, ancient history sourcebook: the legend of sargon of akkadê, c. 2300 bce : etcsl) .

מסקנתו של אקהרדט: אחר שהוא עומד על הסיבות הפוליטיות בגללן בחרו מחברי המקרא בסיפור סרגון כדוגמא לסיפור לידת משה, הוא כותב:

in ex 1,11 wird zu beginn der erweiterten fassung dei vorexilischen mose¬-exoduserzahlung berichtet, daß die agypter fronaufseher einsetzten, um israel mit den von ihnen beaufsichtigten fronarbeiten zu bedrücken und is¬rael die vorratsstadte pithorn und rarnses baluen zu lassen. w.h. schrnidt hat noch einmal die argumente zusammengestellt, die es ausschließen, in diesem vers sowohl sprachlich wie auch sachlich rnit einern ägyptischen hintergrund zu rechnen. viel näher liegt als referenztext die neuassyrische konigsinschrift ninive a, die davon berichtet, daß der könig manasse frondienst beirn bau eines königlichen lagerhauses in ninive zur zeit des königs asarhaddon zu leisten hatt.

איך שלא יהיה, אם נניח כי משה, אם במצרים אם באשור, אם בתקופת המלך מנשה ואם בתקופה אחרת לא היה ולא נברא, הרי שעלינו להכיר בכשרונו המוחלט של מחבר תולדות משה ויציאת מצרים ליצור דמות עשירה ודמויית חיים. אקהרדט מחזיר אפוא את משה אל מקורותיו, אל ארץ בבל ואשור.

der autor der vorpriesterschriftlichen mose-exoduserzahlung projiziert die von der neuassyrischen hegemonialmacht erzwungene fronleistung des staates juda, als dessen reprasentant der könig manasse genannt wird, in die fiktive situation israels in ägypten und macht aut diese weise das ge-schehen zur erzählten zeit der adressaten des mose in. ägypten transparent für die adressaten der mose-exodus-erzahlungen im 7. jh. v. chr. dietransparenz des ägypten -motivs für die zeitgenossische neuassyrische he¬gemonialmacht war im 8./7. jh. v. chr. schon durch die prophetie eingeübt und judaischen ohren geläufig. in einer unheilsankündigung im buch des propheten hosea werden ägypten und assyrien folgendermaäen paralleli¬siert:"er (sc. israel) kehrt zurück zum land ägypten, und assur wird sein konig sein" (hos 11,1).

זהו אפוא השלב האחרון בציור דמות משה, אליו המחשבה הגרמנית הגיעה: תוצאה הכרחית, מאוחרת, של המחקר המדעי, של גילויי דליטש, עמן כאן נוכל לצעוד ולצפות אל עתיד. אין שואלים עוד לדמות משה ההיסטורית, כיון שאי אפשר להגיע להכרת דמות כזאת – כמו שאין להגיע לחקר הלשון הראשונה, אם כל הלשונות, כיון שלא נשארו לנו עדויות שניתן להישען עליהן לגבי שפה כזו. בלא משה היסטורי יש לנו רק משה דמיוני, לא מצרי וגם לא מסופוטמי, אכדי; אבל משה שזיקתו, כזיקת אבותיו, כור מחצבתו הוא מסופוטמיה. זהו משה פרי הדמיון היוצר של סופר דגול, - והתנ"ך מלא ביצירות של סופרים משכמם ומעלה – כבספר איוב, משלי, שיר השירים וכיו"ב. יוצר זה – סופר, יוצא בית מדרש בבלי, אולי מהמאה ה5- לפני הספירה, בגלות בבל – כתב את ספרו – על יציאת ממצרים. היה זה לא אחר, אולי, מאשר עזרא הסופר: הוא חזה בלבו את שיבת ציון, ובהתגשם שיבה זו הוא קרא בספר התורה אשר ציוה משה . זה משה המצויד בחוקים שמקורם בחוקי בבל, שאף בהם היו יושבי הe-dubba- , בית הלוחות, הוא בית המדרש הבבלי מאומנים ומיומנים: זה משה הדמיוני, יציר דמיון הסופרים יצעד בראש עמו ויוציאם מבית העבדים. זה משה שדמיון הסופר זיווג בו בין דמות עזרא הסופר ודמות נחמיה, איש הצבא והאדמיניסטרציה: אנשים, שישבו בקרת השליט ונתחנכו על ברכי השלטון והמלוכה וידעו את אשר נדרש כדי לחשל עם מתוך האספסוף. ואולי אמנם היו לפניהם מקורות מסוימים, ידע שנאסף: אלא שעתותיהם היו היסטוריות ולא אגדיות, כמו החומר שנאסף אל תוך דברי התורה. מובן, שמחקר אפשרויות אלה – של כתיבת תולדות יציאת מצרים בידי הסופרים בגלות בבל ובמוך אחריו – מחקר צריך, והוא איננו ניתן לעריכה במסגרת עבודה זו. זו היפותיזה – ויש לאששה – או לדחותה מכל וכל, והדרך פנויה. לקיום ספר התורה לפני יאשיהו אין עקבות. אין ספר כזה מוזכר לא בספר שופטים, שמואל, לא בימי דוד ושלמה. פרקטית, על כן, הוא לא היה קיים, או כאילו לא היה קיים. קיומו והשפעתו - בימי עזרא, ואף נכון יותר, בימי נחמיה ניכרים. על פניו, שעת הִיוָצְרוֹ – בידי מי שלראשונה הכריז על קיומו ולימדו לעם בפרהסיה.

קריאה נוספת אימגו- משה / זיגמונד פרויד

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת משה גנן