אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רחל הרפז / האניות עגנו במלטה


התמונה של הרצל חקק

האניות עגנו במלטה, הלב ממשיך להפליג

על ספרה שלרחל הרפז, "האניות עגנו במלטה" בהוצאת גוונים, 245 עמודים

ספר חדשהרים עוגן בנמל הספרות העברית, ספרה של רחל הרפז – "האניות עגנו במלטה".את רחל הכרנו מספרה הקודם, שכבש לו קהל קוראים, הספר – "ענדי לך שרשרת ברזל" – שיצאלאור אף הוא בהוצאת גוונים. בשני הרומנים שכתבה הרפז, יש תחושה של סיפורקסום – מסכת עלילתית המספרת את סיפור ארץ ישראל, המזמינה את הקורא לצאתעימה למסע במנהרת הזמן.

ספרה החדש "האניות עגנו במלטה" מתאר את עלילת חייה של יעל גיבורת הספר,הנקלעת בין תקופות ובין אהבות, ולבירינט חייה המפותל מתחבר לסיפור הארץישראלי. המסע לוקח אותנו למרחבי עולם: מזרח ומערב, הודו ואמריקה ונודדלמלטה, שם היא מגלה מהו המסלול הנכון עבורה, אך תמיד הייתה זו הארץ אליהשבה, ותמיד היה זה הבית אליו ערגה.

גם הפעם בחרה הרפז לכתוב רומאן היסטורי המציב מול עינינו תקופה, תופר קטעיהווי ואורחות חיים ביד אמן. הספר מתאר את סיפורה של יעל בשנות היישוב, טרםקום המדינה. התבגרותה של יעל מתארת את ההתאהבות הראשונה שלה, הלבטים והקשרהזוגי. התקופה אותנטית: ימי המצור והצנע בירושלים, האווירה של ימי המנדט,הטופוגרפיה של ירושלים שהחליפה מראיה: קולנוע אדיסון, קולנוע עדן, קפהעטרה ברחוב בן יהודה, האוניברסיטה בטרה סנטה.

גם ימי מלחמת העולם השנייה, שנים אחדות טרום המדינה, מוצגיםבאותנטיות, כך למשל ההתגייסות של מתנדבים יהודים צעירים לצבא הבריטי:

"

התמקמנובמחנה ליד טריפולי והמתנו לפלישה של בעלות הברית לאיטליה. לאחר שסיציליהנכנעה סופחנו לאחת מאניות הצי הבריטי והתכוננו לפלישה לדרום איטליה. בדרךעגנה האנייה במלטה. מלטה נחשבה לצומת אסטרטגי בין שתי היבשות, ודרכה עברההאספקה לצבא בעלות הברית. בשל כך הפציצו הגרמנים ללא הפוגה את האי ואתהאניות שיצאו מן הנמל ובאו בו. במשך חודשים ארוכים הומטרו מן האוויר אלפיטונות של פצצות ושיתקו את החיים באי, אך תושבי מלטה עמדו באבדות ובהרסורוחם איתנה" (עמ' 47).

השיר "האניות עגנובמלטה" (שירו של שלמה פיינטוך-אפרת) משמש ציר לכל חלקי הספר, ובתוך האהבותושיברן חוזר המוטיב של מלטה כמוטיב מחבר. גם גיבורת הספר חוזרת תמיד אלהשיר ששמרה אותו בתוכה, בפינה של הכמיהה.

"

בפסנתרהחדש ניגנתי מכל אשר חשקתי, מסלקת ממני את שרידי השבר, ויום אחד ניגנו ליהאצבעות את 'האניות עגנו במלטה', השיר שהביאו עמם החיילים מן האי המופצץ". (עמ' 184).

בתיאור התקופה נחשף פרקהיסטורי שכיום כנראה אין רבים המכירים אותו. פרק המצפה אולי גם לסרט שיאירתקופה זו, וייתכן שספרה של רחל יכול לשמש בסיס לסרט כזה. ואם סרט – הריהפסקול שלו היא המוזיקה שעוברת כחוט השני בין דפיו. זו המוזיקה המלווה אתיעל מילדותה; הנגינה בפסנתר, הרגישות לצליל והמשמעויות הנובעות ממנו,החופפות לאירועי חייה.

לרגעים נדמה שהצליל הוא הגיבור הראשי של "האניות עגנו במלטה".נחמד לקרוא את התיאור של נכדה הקטן, יותם, שמביא לה מתנה את "מקל הנדודים"שחרת עליו את התווים הראשונים מתוך הסונטה של מוצרט האהובה עליו.

בספרה הקודם "עִנדי לך שרשרת ברזל", ראינו כיצד השרשרת המוצקה מחברת שניעולמות זרים, האחד לרעהו. והפעם הרפז – ענודה שרשרת זהב. הספר נכתב מתוךתודעה ספרותית של אישה שגילתה את משמעות חייה ורוצה להטביע חותם אישי,חותם יצירתה.

רחל הרפז אוהבת את תחושת המסע. כסופרת יצאה למטה לחקור תופעה מיוחדת בתשלושת אלפים שנה. אלה הם מסלולי הדרכים שאפשר לראותם באי לאורך קילומטרים.ישנה סברה, שאת המסלולים האלה חרצו אין-ספור גלגלי עגלות שעברו הלוך ושוביום-יום, במשך שנים, והעמיקו את כובדן בסלעי הדרך. המסלולים נפרשים מכמהכיוונים, ולעתים יש מפגש בצומת. הרפז הפנימה את חווית המסע, את אותה עמידהמול החריצים המקבילים זה לזה – התואמים את המרחק בין גלגלי העגלות –ומחשבותיה נפרשות בפי יעל, גיבורת הספר:

"

ומהאני מחפשת פה? אהבה אחת? הרי בדרכים האלה זרמו אלפי עגלות ואלפי אהבותשהשאירו חותמן עד היום. אני תוהה מה תהיה החותמת שלנו על הדורות הבאים.מקווה שלא תהא זו חותמת של הרס ושבר. ואחר כך אני מהרהרת על החותמת הזעירהשאשאיר אני אחריי".(עמ' 195-196)

הקורא חש כמו נשאבלחצוב בנִקבָּה עתיקה יחד עם החוצבים המתנהלים מכיוונים שונים, כל זאת כדילהגיע למפגש שבצומת. ואכן ברגע מסוים אירע בצומת מסלולי העגלות המפגשששינה את חייה של יעל.

מפגשים והצטלבויות דרכים מעניינים את הרפז הן במישור המקום והן במישורהזמן: ברומן הקודם- "ענדי לך שרשרת ברזל" - היינועדים למפגש מרתק בין הנער מחברון לנערה ממנחמיה.

כקוראים סחפה אותנו הרפז לצעוד בתוך מסלולי החַציבה, שחלקם התנהל במדבריותעיראק, ללכת עם המשפחה בצאתה מבבל למסע רגלי אל ארץ הקודש, לעיר האבותחברון. הצטלבות העלילות הובילה אותנו לעקוב אחר מסע מקביל שהתנהל מרוסיהבדרך אל הארץ: סיפורו של גימנזיסט צעיר המצטרף לביל"ויים, מגיע לארץומתיישב במנחמיה שבעמק הירדן, כאיכר העובד את אדמתו.

נפגשתיאיתה לריאיון בעקבות ספרה החדש "האניות עגנו במלטה", להלן מבחר מתשובותיה:

שאלה: מה הוביל אותך לעלילה הזאת?תשובה:הכל התחיל משיר. נזכרתי בשיר ישן, "האניות עגנו במלטה" והשיר הזה נשמעבארץ בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופת קום המדינה וגםאחר כך. באותו זמן נפתחה הארץ לאנשים שבאו מתרבויות שונות, בעלי מנהגיםואורחות חיים אחרים, שפה זרה ועבר טעון. עימם הגיעו גם השירים. השיר"האניות עגנו במלטה" נשא עמו סיפור נוגע ללב. מילותיו ומנגינתו כבשו אתלבי ובהבזק של רגע ידעתי שהוא יהיה המוטו של ספרי.

שאלה:האם ישנו קשר אידיאולוגי או משמעותי עם ספרך הקודם?תשובה:ישנו קשר אידיאולוגי, גם משמעותי. "ענדי לך שרשרת ברזל" מספר על שתי עליותלא''י במחצית השנייה של המאה ה-19. מעיראק יוצאת משפחה, צועדת רגלי במדברומגיעה לחברון עיר האבות – מרוסיה יוצא נער עם קבוצת הבילויי''ם, עולהלארץ ונמנה על מייסדי המושבה מנחמיה שבעמק הירדן."האניות עגנו במלטה" מתאר את המאבק לכינון המדינה ולמימוש הישראליותכריבונות, ואין ספק שתהליך זה נבנה על התשתית שהקימו חלוצי ספרי הקודם.

שאלה:האם יש דמיון או שוני בין המתיישבים הראשונים לבין הישראלים החדשים?תשובה:זו אותה מסירות, זה אותו חירוף הנפש וזו הקרבה מיוחדת של הפרט למען חייםחופשיים של יהודים בארצם. מאפיינים אלו מלווים את הראשונים וממשיכים הלאהאל הקמת המדינה, אל מלחמת השחרור והמלחמות שבאו אחריהן. התעצומות כמומתמשכות מן הספר הראשון אל הספר החדש תוך שהן מקפלות בתוכן את שנוייהעיתים. השוני נמצא בהתנהלותו של הפרט. אצל החלוצים מקומו של הפרט מִשני.הכלל קודם לו, ואילו אצל הדורות שלאחר העצמאות יש גם לפרט מִרווח לחייםמשלו. הוא משמיע את קולו האישי, חותר לממש את עצמו וצופה אל העולם הרחב.

שאלה: מדוע את מתמקדת בעלילות שקשורות בהיסטוריההישראלית?תשובה:אני חשה השתייכות עמוקה אל הארץ ואל ההיסטוריה שלה. בספרי הקודם הייתהראשוניות. גיבוריו הם מצד אחד איכרים, שעבודת האדמה הייתה הגדרתם כיהודיםבארצם, ומן הצד השני אנשי אמונה, שעבורם עצם החיים בארץ הקודש הייתההגדרתם כיהודים בארצם. אני חשה לגבי היסטוריה זו כחלק ממורשת. גאה להיותלה המשך. בספרי החדש מתבטאת ההיסטוריה בשאיפה לעצמאות, לכינוןהמדינה ולהיותנו עָם שיש לו בית מוצהר משלו. וכאן, השתייכותי אינה כתחושהבלבד אלא כשותפה להיסטוריה החדשה, שעימה צמחתי.

שאלה:האם חשת הזדהות עם דמות מסוימת בספר?תשובה:כן, בוודאי. כתבתי את יעל, גיבורת הספר, בגוף ראשון - כתיבה מקָרבת,משחררת מעצורים, דברים שהתקבעו...היא מאפשרת לגדול עם הגיבורה. ולא שאנימנַכסת אותה אלי – נהפוך הוא, הגיבורה מנכסת אותי אליה. על אף שיצרתיאותה, אני רואה אותה צומחת בין קלידי המחשב וגוררת אותי לעלילתה שלה.במקומות רבים חשתי הזדהות עימה, לעתים הייתי היא, בעיקר כשנכנסתי אל תוךהצלילים העוברים כחוט השני לאורך הספר, ואכן יעל נמצאת בתוך הצליל שמשיקלעלילות הסיפור ומשמעויותיו. לכתוב את יעל זה כמו להיות בתוך הצליל, זהכמו להיות בתוך הספר.

שאלה: מדוע יעל לא שבה אל דן שמאז המשבר בחייהם עבר תפנית משמעותיתבאישיותו, ואם לא אל דן - מתבקשת השאלה מדוע לא נשארה עם יואל שעימו חוותהימים יפים?תשובה:שנים ארוכות נמשך הקונפליקט הזה..משבר הזוגיות של יעל ודן. הם פשוט שוניםזה מזה באישיותם, ברגישויות שלהם ובמגמות חייהם. הקונפליקט נשאר סמויודחוי, וכמו המתין לרגע צאתו לאור. אך בעצם הקונפליקט הראשוני נמצא אצליעל עוד מילדותה, כאשר ויתרה להוריה על רצונה להתגייס לצבא, כשנואשהמשאיפתה להיות פסנתרנית נודעת, כשאפשרה לדן להחליט ולנווט את חייהם. לאורךהספר הקונפליקט הכפול (עם דן ועם עצמה) צובר תאוצה וברגע של אמת היא מנסהלצאת ממנו ולבנות את אישיותה מחדש בכוחותיה שלה. במלטה, שם פגשה ביואל,חלום נעוריה, היא ניצבת בצומת דרכים. צומת - תרתי משמע:הצומת הממשי שייך למסלולי העגלות, ששלושת אלפים שנה לפני כן חרצו גלגליהןעקבות בסלעי האי, לאורך קילומטרים של דרכים. זהו הצומת הפיזי. וישנו גםהצומת הפנימי - כשיעל מניחה לשני הגברים בחייה להישאר ליד, וכמעט, ותוךכדי כך היא מגלה את הצומת האישית שלה, ומשנה את דרך חייה. היאכותבת את הספר, שחלמה לכותבו מנעוריה, הספר המחובר למלטה, שבין דפיו היאמדפדפת בחייה שלה. שלוש המילים המסיימות את הספר: "מקלידה מילים ראשונות"פותחות את השורות הבאות בחייה.

שאלה:לְמה התכוונת בפרק האחרון כאשר יעל זימנה לשולחן השבת שלה את דן, בעלהבנפרד, ואת יואל מן החלומות?תשובה:לפיוס. פיוס ההולך ומשתרג בין שירי השבת שהתפזמו ליד השולחן, משתחל בשיריהעצמאות, מעז להיכנס בתוך השיר "האניות עגנו במלטה", ובסופו של יום, מרומםהפיוס את השלושה ב"ירושלים של זהב".

שאלה: ניכר לאורך כל העלילה שאת מייחסת מקום מיוחד לבית. מדוע, אם כך, נתתלגיבורת הספר להרוס אותו?תשובה:בית הוא לעולם בית, ואין לו תחליף. אני מדברת מן המקום של יעל ומן המקוםהאישי שלי. פה אנו נפגשות טוטאלית, נמהלות זו בזו. בית ילדותה של יעל היה'קסום', וצריף-העץ שבחצר היה 'מכושף'. כשבגרה ועברה נתח של חיים, גם חוותהמשבר משמעותי, היה לה הבית למקום מבטחים והצריף לנחמה. לצריף קראה "צריףלבבי". לאט-לאט הבית היה למושג בעל משמעות רחבה וכוללת, ברמת של הפשטה,כאשר גבולותיו הפיזיים נפרצים והבית מתרומם מתוכם כיֵשותאוניברסאלית. נפשה של יעל צברה חוסן מהיבט זה נטול הגבולות,והיה בכוחה לקבל את הריסת בית ילדותה ע''י הקבלן שרכש אותו ממנה, בידעהשתמיד יישאר הבית בתוכה, יצוק על יסודותיו.

שאלה:ומהי משמעות הכספת החוזרת פעמים מספר בספרך?תשובה:הכספת הזו היא דמיונית. אין רואים אותה ואין ממששים בה. את הכספת אפשרלפתוח עם קוד מיוחד ולהניח בה דברים יקרי ערך – אמונה, אהבה, משפחה,מנגינה, חלומות, תשוקות, שאיפות...כשיעל מאמצת אל חיקה את בתה שזה עתה נולדה, כולה נפעמת מתחושת הבראשית,מפלא הבריאה, היא רואה בעיני רוחה את הכספת שמכוח אותה בריאה שייכת גםלבתה שנולדה, גם לבנה שנולד אחר כך. אם כך הכספת שייכת לה ולילדיה, והקודלפצחה הוא אותו קוד. זה שייך לכול אחד מהם. יעל, המפוכחת עתה, אומרתלעצמה, שבעצם הכול ניתן לבחירה: ירצו – יפתחו, לא ירצו – לא יפתחו אתהכספת, שהיא משמעות החיבור ביניהם. כל אחד וחייו שלו, כל אחד והבחירה שלו.

שאלה:הספר נראה מתאים לתסריט של סרט מותח. האם כך הרגשת כשכתבת אותו?תשובה:המתח נמצא כבר מן השורות הראשונות של ספרי. זהו סוג של מתח פנימי המתרחשבנפש מול האירועים שבחוץ. המתח מניע את הדינאמיקה של העלילה וזרועים בורסיסי מסתורין. בסיפור-תסריט זה ישנו חומר המספק מתח למָנוע של סרט.בתהליך הכתיבה לא נתתי לעצמי להתרווח פה ושם בסיפור, אלא הייתי טוענתאותו, ושוב טוענת במתח נוסף, מתח שלעיתים משך עד לקצה.

לסיום:

הכספת של רחל הרפז עודה מהווה סוד בפני הקוראים. שני ספריה הותירו טעם שלעוד.המוזיקה המתנגנת בספר "האניות עגנו במלטה" והעלילה הקסומה הנארגת בתוךהמסתורין שבה, מפעמים בנו לכל אורך הקריאה. צליליה של המוזיקהשונים ומחליפים מנעד, ויש תחושה שהם מפיחים רוח במפרשי הספינות של רחלהרפז. אלה בוודאי עוד יפליגו למחוזות חדשים.

קריאה נוספת אימגו

- ענדילך שרשרת ברזל / רחל הרפז

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר