אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסופר עזרא המנחם - ממקדוניה לירושלים


התמונה של בן ציון יהושע

עולם פטאלי שכוחות סמויים שולטים בו

"רוחה של ירושלים הולכת עמי לכל מקום" עזרא המנחם

ילד בן שש נע בדרכים כפליט

הסופר עזרא המנחם 1907 - 1993

עזרא המנחם נטל דמויות שהלכו בצל החיים בסמטאות העיר העתיקה ואת קורות המשפחה והסביבה הספרדית והמזרחית והלביש לבוש ספרותי לירי למה שחזו עיניו. בימת החיזיון של רבים מסיפוריו היא ירושלים העתיקה, ממנה קלט את רשמיו העזים כנער אך לא נעלמו מנגד עיניו גם מראות סקופלייה, הלא היא סקופיה, עיר הולדתו בה עשה את ילדותו. הוא יצר גלריה של דמויות והוא מאיר אותם באור קסום. אלו יהודים שנעקרו ממכורתם בגולה, איבדו את ממונם ורכושם מאחוריהם והגיעו אל חיי עוני ומחסור עד כדי בטן מצומקת מרעב. הם אינם רוטנים ואינם מפנים אצבע מאשימה כלפי שמים או ירושלים. לא רק שהם מבליגים על סבלם הם אף מעודדים ומחזקים את רוחם של מי שהגיעו מקרוב.

סיפורו של הסופר עזרא המנחם (1907 - 1993) משתרע על שלוש תקופות בתולדות ירושלים וארץ ישראל – שלהי המשטר הרודני העות'מאני, ימי המנדט הבריטי, המאבק על שחרור הארץ מידי הבריטים, מלחמת השחרור וראשיתה של מדינת ישראל. עזרא המנחם נולד בסקופיה כיום בירת מקדוניה (שהייתה חלק מיוגוסלביה לשעבר) ערב חג החנוכה, כ"ד בכסלו תרס"ח, 30 בנובמבר 1907. עזרא, הבכור מבין שמונת ילדי המשפחה, עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1913, בהיותו בן שש, וגר עם משפחתו בעיר העתיקה בירושלים.

עקירת משפחת מנחם ממקדוניה הייתה בשל מלחמת הבלקן - יהודים ברחו מאזור הקרבות והגיעו לארץ שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. מלחמת הבלקן הראשונה התנהלה מ-8 באוקטובר 1912 עד 18 במאי 1913, בין הליגה הבלקנית, שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון ובין האימפריה העות'מאנית. במלחמת הבלקן לקחו חלק כ-600,000 לוחמים מן הצד הטורקי ומן הצד היווני ובולגריה ובנות הברית שלה. המלחמה בטורקים נעשתה בהתלהבות גדולה במטרה להשתחרר מעול הסולטן העות'מאני. האזור היה רווי דם והיהודים היו בתווך. כתוצאה ממלחמת הבלקן הראשונה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה, אך הטריטוריות שנכבשו על ידי הליגה הבלקנית שימשו סלע מחלוקת עליו התנפצה הברית והייתה הסיבה העיקרית לפתיחת מלחמת הבלקן השנייה (29.6.1912 – 18.7.1913). יהודים נסו על נפשם בחוסר כל וללא מעמד אזרחי. הם נעו בדרכים שהמוות שלט בהן. יהודים רבים מן הבלקן הגיעו אז לארץ כפליטים חסרי-כל והחלו לבנות את עצמם מבראשית. מי שנותר במקדוניה נספה בשואה. רכושם של הנספים נגזל על-ידי המקדונים. הבולגרים שהגנו על היהודים שלהם בחירוף נפש, למרות שהזדהו עם המשטר הנאצי, ראו ביהודי מקדוניה 'זרים' והם הוסגרו לנאצים ולעושי דבריהם. מתוך 8,000 יהודים שנותרו ערב מלחמת העולם השנייה במקדוניה 90% הושמדו.

היציאה ממקדוניה גזרה על משפחת המנחם עוני ומחסור בירושלים אך הם נהגו באצילות נפש. לא הושיטו יד אלא במו ידם החרוצה שיקמו את עצמם. הם לא בחלו בעבודות קשות. עשו הכול כדי לקיים את עצמם. עזרא המנחם הוא אפוא היסטוריון ספרותי שהביא סיפורים על נתחי חיים, על מאבקים והתמודדות מתוך אצילות נפש. הוא העניק לסיפורי החיים מימד ספרותי עמוק ובעל רבדים.

פקיד הבנק שהיה לסופר

עזרא המנחם גדל והתחנך ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים, שבה התגורר עד 1928. בספרו 'מסיפורי נער ירושלמי' ((ת"א תשמ"ח-1988, עמ' 7) הוא מביא תיאור מלבב של בית התלמוד תורה שבו למד בילדותו, שהצטייר בעיניו על רקע "אורות מעריב רכים וטובים. מקומו היה סמוך לחומה, ליד בית המדרש העתיק והחרב על שם הרמב"ן ונשקף אל ההרים... צִילם של שני ברושים רמים פרוש היה עליה תמיד. מעל כיפתו של בית התלמוד תורה, עליה הייתי מטפס תדיר, נגלה לעיני עולם חדש. ירושלים כולה, על ארבע רוחותיה, היתה פרושה לה שם כעל כף היד. מאחוריי ניצבו משכנות היהודים, צפופים, דחוקים, כשחוּלים במחרוזת, בנויים נדבכים נדבכים, תחתיים, שניים ושלישיים. פניהם היו מוסבות למזרח...הרחק בקצהו של עולם, מתוח היה קו אופק סגול-תכול. מקום הולדתה של השמש. בפאת השמים נתקבצו הרי מואב עדרים עדרים, מעולפים תכלת וארגמן". התחנה החינוכית הבאה שלו היה בית המדרש למורים של ה'עזרה'. מלחמת השפות והמרד של תלמידיו שסירבו ללמוד גרמנית גרמה לו מבוכה גדולה. בליבו פנימה רצה בכל מאודו ללמוד במוסד יוקרתי זה והוא היה פוסח על שתי הסעיפים. סופו של דבר שלימודיו הופסקו בטרם עת והנער עזרא נעשה נער שליח בבנק. בהיותו בן 21 עבר עם משפחתו לגור בשכונת יגיע כפיים, לא הרחק ממחנה 'שנלר' בשכונת גאולה בירושלים, שעד מלחמת העולם השנייה שימש בית יתומים סורי בניהול גרמני. ימים של עוני ומחסור אילצו אותו לצאת בגיל צעיר לחיי עבודה ועמל. בגיל צעיר הפסיק את לימודיו והחל לעבוד כנער שליח. בשנים 1924 עד 1949 עבד בבנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי), שם החל לכתוב ולפרסם את סיפוריו בירחון "גיליונות" בעריכתו של המשורר יצחק למדן. גם ס. יזהר ושושנה שרירה פרסמו את ביכורי יצירתם ב'גליונות'. בסיפוריו תיאר את ירושלים העתיקה והחדשה ובעיקר את בני עדות המזרח. ספרו "סיפורי העיר העתיקה" זיכה אותו בפרס ירושלים לספרות לשנת 1968. לאחר 25 שנות עבודה בבנק עבר לעבוד בבית ההוצאה 'מוסד ביאליק'.

"רוחה של ירושלים הולכת עמי לכל מקום"

בשנת 1953 עזב עם אשתו ושני בניו את ירושלים ועקר לתל אביב, שבה עבד בהוצאת הספרים עם-עובד. משרתו האחרונה הייתה בקול ישראל, שם הגיע עד למשרת האחראי על תוכניות הספרות והאמנות. בכוח כישרונותיו עמל ויגע בשתי ידיו כדי לבנות את עולמו הרוחני והיצירתי. עזרא המנחם לא היה הסופר הספרדי היחיד שנשא לאישה אשכנזייה, קדמו לו הסופרים יהודה בורלא ו-יצחק שמי (שנשא אשכנזייה גם לאחר שהתאלמן) .

גם כשהוא מגיע לעיר החול והחולין במטרופולין של תל-אביב, שבה הוא עושה חיל, ליבו ונשמתו עדיין שרויים בין חומות העיר העתיקה ובירושלים שמחוץ לחומות. הוא אף מעיד על כך. במכתבו מיום 17 בינואר 1981 כתב עזרא המנחם לפרופ' נורית גוברין: "סיפורי זה 'העריק' לא נכתב בירושלים אלא בגבעתיים שאליה עברתי עם משפחתי לפני כשלושים שנה [כלומר בשנת 1951], אולם רוחה של ירושלים הולכת עמי לכל מקום. 14 שנה התגוררתי עם הורי בירושלים העתיקה, בין חומותיה ממש, החל בשנה השביעית לחיי, עם עלייתנו ארצה מיוגוסלביה [סקופיה במקדוניה], ועד שמלאו לי 22 שנה, עת עברנו לדור אל מחוץ לחומות – פרק זמן נכבד, שהטביע את חותמו על יצירתי'. סיפורו המשפחתי הוא בעצם סיפורם של יהודי מקדוניה.

'היסטוריון ספרותי' של מחוזות חייו

עזרא המנחם נטל את קורות המשפחה והסביבה הספרדית והמזרחית שחזו עיניו והלביש להן לבוש ספרותי לירי. דמויות שהלכו בצל החיים בסמטאות העיר העתיקה היו לבימת החיזיון של רבים מסיפוריו. בין החומות קלט את רשמיו העזים כנער אך לא נעלמו מנגד עיניו גם מראות סקופלייה, הלא היא סקופיה עיר הולדתו, בה עשה את ילדותו. הוא יצר גלריה של דמויות והוא מאיר אותם באור קסום. יהודים אלה שנעקרו ממכורתם בגולה, איבדו את ממונם ורכושם מאחוריהם והגיעו אל חיי עוני ומחסור עד כדי בטן מצומקת מרעב. הם אינם רוטנים ואינם מפנים אצבע מאשימה כלפי שמים או ירושלים. לא רק שהם מבליגים על סבלם הם אף מעודדים ומחזקים את רוחם של מי שהגיעו מקרוב. למרות אהבתו לדמויותיו אין בכתיבתו אידיאליזציה. כשהוא מתאר את סקופלייה – הוא כותב עליה בסגנון סופרי העיירה במזרח אירופה:

"רוב רובו של היישוב הזה היה מורכב, כביכול, שוליות ולאו דווקא אומנים. אם תאמר חייט – קרי מטליא בגדים. אל תאמר סנדלר אלא אושכף [בערבית סקאפי: מטליא נעליים טלאי על טלאי]. ואם סוחר – הרי סוחר בבגדים בלים. תימה כיצד עדה שלמה עסוקה ראשה ורובה בדברים שבפסולת, כדי להתקין מהם, על ידי הטלאה והדבקה, מלבושים וכלי בית למיניהם'. אף על פי שלא קמו בקרבם גדולי תורה, אמונתם העמוקה הייתה לשם דבר. אם בגברים כך, בנשים על אחת כמה וכמה" (בצל ימים, עמודים 137-136).

לשונו הפיוטית לא אחת נשמעת כשירה ערבה שמוטבע בה חותם של אהבה על דמויותיו. יכולתו אינה רק בתיאור החיצוני של הדמויות וסיפור חייהן אלא חודר הוא לנבכי נשמתם. הוא מכיר את דמויותיו לפניי ולפנים וכותב עליהם מתוך אהבה. אחת הפנינים היפהפיות בספרו 'בצל ימים' הוא הסיפור 'האלמנה ריקה'. אלמנה קשת יום, שחייה הם מסכת רוויה צער וכאב. הוא מכנה אותה בלשון סגי-נהור 'ריקה', שמשמעה בלאדינו 'עשירה' והרי היא ענייה מרודה. כדי לקיים את משפחתה היא מוכרת 'סחלאב' חם בחורף ולימונדה קרה בקיץ ובין לבין מעט ממתקים וגרעינים לילדים בפתח ביתה עד שהיא מוצאת את עצמה סועדת זקנים במושב זקנים. ריקה שהתאלמנה בבחרותה נותרה אלמנה 'עניה סוֹעֱרָה לא נוחמה' והיא סועדת כל זקן ונצרך ומאירה את החשכה שירדה עליהם. ניסינו ללמוד מהביוגרפיה המשפחתית ולהשליך על דמויותיו הספרותיות ומצאנו את מקבילתה של 'האלמנה ריקה' – האלמנה שמחה אשת דודו שלמה, שלא ידעה שמחה מימיה. היא גיבורת הסיפור 'האלמנה ריקה'. היא משיאה את בתה שרינה לעושה הממתקים הירושלמי הידוע ניסים חביליו, שבניו מבוגרים ממנה. אלה נישואי הצלה מפני חרפת הרעב של משפחתה, נישואים שאינם לרוחו של המספר.

עולם פטאלי, שכוחות סמויים שולטים בו

פרופ' נורית גוברין (ספרה 'קריאת הדורות, כרך א, עמוד 454-461). היטיבה לנתח את סיפורו של עזרא המנחם 'העריק', שבו מובא סיפורו של עריק מן הצבא בשלהי השלטון הטורקי בארץ. מסיפור זה ניתן ללמוד על עומק כתיבתו של עזרא המנחם ועל עולמם הפנימי של גיבוריו.

שתי פרשיות בתורה קרויות 'תוכחה' – פרשת בחוקותי (ויקרא כו) ופרשת 'כי תבוא' (דברים כז-כח). בפרשיות האלה מופיעה מסכת קללות, המעוררת פחד בקהילות ישראל לעלות לתורה בפרשיות 'תוכחה'. אי לכך, זיכו במצווה את ה'קרבן' שהיה בדרך כלל שמש בית-הכנסת או עם הארץ, שלא ידע במה מדובר. סופרים עסקו

בסיפוריהם בנושא שכר ועונש ובתופעה החברתית. גיבורי הסיפורים הם קרבנות של שבת תוכחה. נורית גוברין בחרה לעסוק בארבעה יוצרים שסיפוריהם בנויים על מוטיב התוכחה – מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ל"א אריאלי, דבורה בארון ו'העריק' של עזרא המנחם, שפורסם רק בשנת 1975. הסיפור נכתב על רקע העדה הספרדית בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה. רצף הקללות מפרשיות 'תוכחה' מגשימות את עצמן והן מקור האסון שניחת על גיבורי הסיפורים. גיבורי סיפורו של עזרא המנחם שרויים בתחום האמונה התמימה, הלך מחשבתם פטאלי, והם כפופים לחוקיו של עולם סמוי, שכוחות נסתרים שולטים בו. בעולמם של גיבוריו החטא והעונש באים לאלתר, הולכים צמודים ומהווים את סדר העולם. הגיבורים, המנסים לחרוג מן המקובל, לקבוע בעצמם את גורלם, לעשות דין לעצמם, ללכת אחר רגשותיהם ולעקוף את המסורת המקובלת מדורי דורות, אינם מצליחים, נענשים, ומשלמים מחיר כבד. בסיפור 'העריק' נענשת הנערה, שהיא היוזמת, היא האקטיבית והיא הפורצת והמורדת. פילוסופית החיים של הנער, העריק מן הצבא הטורקי, היא שמחזיקה אותו בחיים, ומשהוא מפר אותה הוא נענש: שנות שירותו הצבאי הרגילוהו שלא לתמוה, יבוא אשר יבוא, עד אליו לא יגיע. בכוח אמונה זו נותר בחיים חרף המלחמה.

פגישתם הראשונה של העריק והנערה מתוארת כהתנגשות האור בחושך, כהתגלות אלוהית על כל סממניה ומרכיביה: הנערה היא האור והיא מקור המזון והחום. "שני אישוניה האירו דרכה לפניה. ראשה ומחצית גופה היו עטופים שביס תרוג וידה הימנית החזיקה טבלה מצומדת למותניה, מלאה רקיקים, שכיסתה עליהם מפה לבנה מחוררת. חומם וריחם סחררו את ראשו" (עמוד 7) היא היפוכו המובהק של הבחור השרויה בחשיכה. לקולה יש טעם של דבש. הנערה מחזירה לבחור את כוח הרצון שאבד לו. למרות החום והאור הבוקעים מלוע התנור במאפיה שבה הוא עובד האסוציאציה היא של אש הגיהינום בשל הסיאוב שדבק בו בצבא הטורקי. בלילה הוא נובר באשפה. ירושלים מעלה צחנת מתים. בתוך הסְחִי והמָאוֹס שבו הוא שרוי הוא מוזמן לעלות לתורה לקריאת ה'תוכחה', שכולה קללות. אנו מצפים למעט תקווה, מצפים לנישואיו של אמאדו עם אסתריקה. הנישואים אינם נערכים, אסתריקה מופקרת לגורלה ויולדת לבדה בחצר. הוולד נמצא ללא רוח חיים. בעוד היא דועכת אמאדו מתעורר לחיים כי הוא שייך לכוחות האופל והסטרא אחרא. מסתבר כי את מסכת הקללות הוא הנחית על אסתריקה, האישה שאהבה אותו והוא שילם לה רעה תחת טובה עד שהגיעה לטירוף משום שאינה יכולה לשאת את המתח הנפשי שאליו נקלעה שלא בטובתה. אמאדו נענש בשל כפיות הטובה, עבירה על המוסר, בשל אי קבלת אחריות.

גיבורי סיפור זה כמו סיפוריו הרבים של עזרא המנחם הם עניים מרודים, עלובים, פליטים, מהגרים החיים בשולי החברה, הנתונים לניצול ולשעבוד. במכתבו לפרופ' נורית גוברין (17.1.1981) כותב לה עזרא המנחם: "פרשה זו ('התוכחה') זכורה לי מילדותי כאשר הייתי בין באי בית הכנסת בשבתות (מקום של קבע היה לי בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי, כיון שנמניתי עם 'המשוררים' [=הפייטנים הצעירים] בבית כנסת זה) ומעמד קריאת הקללות גרם לי מורא ורחמים על ה'קרבן'. ככל הזכור לי לא זו הייתה תחושתו של הנוגע בדבר, שראה בעלייתו לתורה מעמד של כבוד אשר גם שכר בצידו. לעומת זאת גיבור שלי, גלגולי חייו עשוהו אדיש למתרחש סביבו" סיפור זה הוא דוגמה הן ליכולתו התיאורית של עזרא המנחם והן ליכולתו לבנות סיפור עם רבדים גלויים ורבדים סמויים. הוא בונה את חיי הנפש של גיבוריו, יורד איתם לתהומות ונישא עימם לכוכבים. הוא מגייס את המיתוס. האמונה העזה של אותם אנשים המאמינים באמונה שלימה בכוחה של המילה ורואים בה תוקף מחייב .

בסיפורו 'הדינר' הוא מספר על דודו ר' שלמה מנחם, שנאלץ לעקור מעיר הולדתו בעקבות מלחמת הבלקן (1913-1912), שבה הובסה טורקיה והתערער הביטחון. החל מסע טרנספר של טורקים ויוונים, אילצה את המשפחה לעקור ממכורתה. האחים שלמה ואברהם – אביו של עזרא המנחם - נאלצו לנטוש אחריהם את כל רכושם ולעקור עם משפחותיהם לארץ ישראל בחוסר כל. ר' שלמה מנחם היה יהודי בר אוריין שכל ימיו עסק בתורה וביתו היה בית ועד לחכמי ארץ-ישראל ולשד"רים שאותם אירח ברוחב לב. שלמה מנחם, שהתפרנס כחלפן, עלה עם רעייתו שמחה ושמונת ילדיהם. אחיו אברהם, עלה אף הוא עם בני ביתו וביניהם הבן שנודע לימים כסופר עזרא המנחם. מותו של ר' שלמה הותיר אחריו משפחה ברוכת ילדים ללא פת לחם.

מספר על כך בלשונו הציורית עזרא המנחם בסיפורו 'הדינר':

"דודי ר' שלמה נטע עצמו בירושלים והיה כצמח ששרשיו יונקים מכבר מקרקעה, הוא נשתקע בלב עיר הקודש, בין חומותיה. הוא נתכוון להיאחזות של ממש ללא טלטול ועקירה. כיוון שיצא עני ממכורתו, ריק ויבש כדלי שעלה מן הבאר, ישב הוא ובני ביתו בניקיון שיניים, אלא שגדולה הייתה בעיניו מצוות ישיבה בעיר הקודש, עד שלא חש במעיו המצטמקים והולכים ולא ראה את עיניהם הנמקות של ילדיו. על אף עוניים הרב הם היו יהודים גאים שלא רצו להיות סמוכים על שולחן הקהילה כעניים בפתח" (עזרא המנחם, 'עפר הארץ', ת"א תש"ח, עמ' 92-82).

בין ספריו של עזרא המנחם: בין החומות, תש"א - 1941; עפר הארץ, תש"ח ; בצל ימים, תשי"ד; סיפורי העיר העתיקה, 1968 ; אנתולוגיה שלי, 1969 (סיפורים על פגישות של עזרא המנחם עם סופרים אחרים); אשמורות, 1977; סיפורים מירושלים, 1981. מצחצחי נעליים שבדור, מסיפורי נער ירושלמי, 1988. ספרו יוצא הדופן הוא שבילים בפולין, תש"ב, שבו הביא את חוויותיו מביקור אצל הורי אשתו בפולין ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. עזרא המנחם גם ערך סידרת פרסומים על 'הישראלי כיהודי' ועל 'הגות במקרא'.

עזרא המנחם הלך לעולמו בשנת 1993 בגיל 86. ראוי שיצירתו הצבעונית והקסומה תשוב ותתפוס מקומה בכותל המזרח של ספרותנו.

מקורות:

נורית גוברין, קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה, כרך א (הוצאת גוונים), תל-אביב תשס"ב-2002. ראו בפרק 'תוכחה מגוּלָה', עמ' 461-443.

אדיר כהן, סופרים עבריים בני זמננו, הוצאת מ. מזרחי, תל-אביב (לא צוינה שנה). עמ' 146-144.

אריה ליפשיץ, 'רומאנטיקן ירושלמי', מאזנים, כרך מח, גל' 4 (תשל"ט), עמ' 288-285.

לקסיקון הספרות העברית החדשה, ערך 'המנחם עזרא' (אינטרנט).

ויקיפדיה, ערך 'עזרא המנחם' (אינטרנט)

קריאה נוספת אימגו

- מולא רפאל מספר הסיפורים של שכונת הבוכרים- יהודה בורלא - ריאליסט לירי שגלה מעירו- מאאתיים סיפורים ירושלמיים / יהודה עצבה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע