אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראובן קריץ: הזהויות הבדויות חלק ב


התמונה של אלי אשד

ראובן קריץ: הזהויות הבדויות חלק א מי זאת רותי שמיר ?

קריץ הוא אחד הסופרים היותר פוריים ולכאורה פחות מבוקרים בספרות העברית. המבקרים נטו להתעלם מספריו ללא כל קשר לחשיבותם. אך קריץ יכול היה להתנחם, לכאורה לפחות בדבר אחד. סטודנטית ישראלית בשם רותי שמיר בגוף מוזר בשם "האוניברסיטה הבינלאומית של השולחן העגול" בארה"ב, גוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד" בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואזוטריים שונים. רותי שמיר הנ"ל בחרה בקריץ כנושא למחקר "הסופר שבחרתי הסופר שחקרתי" וכתבה עליו ובעברית ב-1991 בעזרת מלגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר עברי חי כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוויה שונים בתולדות חייו של קריץ. למעשה זהו הספר המפורט ביותר הקיים בעברית (ואולי בכל שפה שהיא ) על חייו ויצירתו של סופר חי או מת כלשהו. עבודה זאת הופיעה במספר מצומצם של עותקים בהוצאת "שמיר". ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ושוב ובהוצאת "שמיר" אלא שבמקרה זה הוצאת "שמיר" הייתה רק שם אחר להוצאת "פורה " של קריץ שהוא המו"ל של הספר על עצמו.היא הופיעה כספר תחת השם "שורה שלישית בצד: סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל. הספר הזה הוא גם הספר המתמיה ביותר שנתקלתי בו שעוסק בסופר חי. אין במהדורה המקורית של הספר (שאינה התזה עצמה שבה לא נתקלתי מעולם בשום מקום) שום אזכור של המרצה שעבורו הוכנה העבודה ,ואין שום תודות כמקובל בעבודות כאלו ,וכך גם במהדורה המעודכנת. הקורא צריך להבין שמייד עם כתיבת התזה מיהרה הגברת שמיר להוציא את עבודתה בהוצאת "שמיר". הספר הנ"ל הוא סקירה מעניינת ומאלפת ביותר בראש ובראשונה בגלל שפע הפרטים האישיים על קריץ, האנשים שהכיר במהלך חייו שלמד איתם והרצה עימם ,על תחביביו ונסיעותיו לחו"ל, אירועים קטנים מחיי משפחתו, קשייו בקידום מקצועי. ועוד הרבה. כמעט מספר אינסופי של פרטים קטנים ואנקדוטות מחיי קריץ שהקורא לומד על קריץ ועל כל יצירה שאי פעם שרבט דרך הטקסט ומאות ההערות שמצורפות אליו בכל עמוד. בסיום הספר של שמיר יש כתובת למשלוח מכתבים אליה לאוטווה שבקנדה.

כל זה מעניין ואפילו מעניין מאוד אבל תזה כזאת לעולם לא הייתה עוברת. שום מרצה שאני מכיר לא היה מסכים לקבל תזה כזאת. ובראש ובראשונה הגברת שמיר הייתה נדרשת למחוק את ההערות מחייו של קריץ על מושא העבודה כ"לא רלבנטיות". שוהם סמית כשסקרה את העבודה טענה שלא היה קיים מוסד כזה בראשית שנות התשעים כשה"תזה" פורסמה לראשונה. בדיקה ברשת גילתה שאכן יש מוסד כזה והוא אכן אזוטרי מאוד . כפי שאפשר לראות כאן. אבל האם אוניברסיטה אמריקנית הייתה מוכנה לקבל תזה בעברית?

אני מכיר רק שני אנשים בתחום הספרות העברת שיש להם אובססיה כזאת לפרטים קטנים כפי שמוצגת בעבודה של שמיר, האחד מהם שמו ראובן קריץ והסגנון של התזה ושל ההערות הקטנות שבה דומה בדייקנות לסגנון כתיבתו שלו.מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו. הדמיון הוא כל כך מדהים עד שנוצר רושם ההולך ומתחזק תוך כדי הקריאה שהמדובר בספר שנכתב בידי ראובן קריץ עצמו על עצמו תחת שם בדוי נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו. אחת מהשניים: או ששמיר החלה להזדהות כל כך עם מושא כתיבתה שהחלה לכתוב (ולחשוב) בסגנונו המדוייק או שמושא הכתיבה הוא גם הכותב תחת שם בדוי שהוא זהות בדויה בדומה ל"ריקי קלר". עם זאת מעניין ששמיר אינה מהססת לבקר את ספריו של קריץ על פגמים וחזרות שונות שיש בהם. מאז יצאו מהדורות חדשות של ספרים של קריץ לאור עם הפרקים הרלבנטיים מספרה של שמיר בסיום כל ספר. כולל כאלה שיש בהם ביקורת שלילית. כולל ספר אחד שבסיומו שיש ביקורת מבטלת לחלוטין של שמיר שכמעט אומרת לקורא שלא היה לו על מה לבזבז את כספו כאשר קנה את הספר.בספר יש גם שגיאות והשמטות מוזרות למשל על ספרו המצוין של קריץ על סיפורת דור מלחמת העצמאות מצויין ביובש כי לא היו כל התייחסויות ביקורתיות עליו מעבר לציון הוצאתו ולכך מיוחסת העובדה שקריץ התייאש ולא המשיך את הספרים הבאים בסדרה שאותם תכנן.

דבר שאינו נכון לפחות מבקר אחד דן עומר בשבועון "העולם הזה" שהרבה לעקוב אחרי יצירתו של קריץ כתב מאמר מפורט על ספר זה שקריץ הפרטן והדקדקן לא הזכיר אותו משום מה .וקשה להאמין שהוא נעלם מעיניו.האם רותי שמיר קיימת באמת ?או שמה היא זהות בדויה של קריץ שהומצאה שנים לפני תופעת הזהויות הבדויות באינטרנט שדרכה יכול קריץ לבקר לסקור ולנתח באובייקטיביות כביכול את ספריו שלו עצמו? לראובן קריץ הפתרונים. לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו. קריץ: זה היה לפני 17 שנים. לא נוח לי לדבר על זה, כי העניין מוזר מכל הבחינות, ומכמה בחינות אולי גם עדין. מדובר כנראה ב"עבודת גמר" שלא היה כנראה צורך להגיש אותה של מוסד או מכון הקורא לעצמו אוניברסיטה, אבל אין לו סגל מרצים ואין לו קמפוס ויש לו הנהלה של מנהלי-כבוד, שאינם מקבלים משכורת, אבל יש לרשותם כנראה סכומים לא מבוטלים של כסף, שלא ברור לי, מה מקורו. ממוסד זה היא קיבלה סטיפנדיה נדיבה, וקיבלה לא במקרה, אלא כנראה כתוצאה של קשרים אישיים ישירים או עקיפים אל מישהו. מוסד זה חילק (בקמצנות רבה?) תארים שכנראה אינם מוֹכָּרים על ידי מוסדות אקדמיים אחרים. ברור שבשביל לכתוב ולהוציא את הספר (בעיקר את המהדורה השנייה, המעודכנת) היא באה ארצה ונעזרה בי בסדרת ראיונות בעל פה ובכתב ובעזרת מקורות (כגון מכתבים אל קלר) שהיא ראתה אצלי. לכן לא ניתן באופן אובייקטיבי למתוח את קו הגבול בין החלק שלה והחלק שלי. עד כמה שאני זוכר, אין בספר אף משפט של הערכה, ומדובר רק בסקירות רבות הרוצות כנראה לתת תמונה. אגב, אף פעם לא ראיתי (ולא עלה על דעתי לבקש לראות) את תעודת הזהות או הדרכון הישראלי או הקנדי שלה, ולא פגשתי מישהו, שאמר שהוא מכיר אותה, וכל הכתוב כאן, שתמיד מלוֻוֶה ב"כנראה", הוא השערות שלי. כששאלתי משכה בכתפיה או ענתה בדברים מעורפלים, עד שחדלתי לשאול, וכששאלו אותי, נהגתי כמוה. הייתה לי כתובת שלה בקנדה, שהיא החליפה פעמיים במשך הזמן וכבר מזמן לא שמעתי ממנה ואינני יודע, אם שמה רותי שמיר. בספר של רותי שמיר יש פרק מסכם על כל אחד מן הספרים, אבל מתוך אלה נדפסו בהסכמתה פרקים שנקראו "אחרית דבר" בספרים שמהדורות חדשות שלהם יצאו בין 2000 ל2003: "פעם בקיבוץ" (מהדורת 2000 של "נפנוף של מטפחת"), "לילות לשולה", כל הרומנים שתחילה יצאו בחתימת "ריקי קלר" ועתה נדפסו מחדש בחתימת קריץ – "קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת" (2001), "דופקים" (2001), "בשדרות השקיעה" (2001), "עוזאי" (2002), וכן המהדורות החדשות של "בוקר חדש" ו"אחות קטנה" – בסך הכול 8 ספרים.-שאלה מר ראובן קריץ האם יש מישהו נוסף מלבדך שמכיר את הגברת שמיר ויכול לספק עליה עדות בלתי תלויה?

- אין תשובה.

- מר מיקי קריץ האם אביך הוא "רותי שמיר" והוא זה שכתב את "שורה שלישית בצד" ?

מיקי קריץ : הספר "שורה שלישית בצד" הוא אכן כולו יצירה של אבי.. ואני מציע שתשאל אותו למה כתב אותו.

דהינו ראובן קריץ יצר ספר שלם של דמות בדויה כדי לשוחח דרכה ולנתח דרכה ולבקר דרכה את יצירתו שלו . אולי אירוע חסר תקדים בתולדות הספרות העברית ואולי גם העולמית (אני לפחות לא שמעתי על אירוע מקביל לכך שמישהו כתב ספר שמבקר את יצירתו שלו עצמו תחת שם אחר). אם כי מבקריו של קריץ, שחשדו בו, שהוא זה שיזם פרקי "אחרית דבר" אלה של רותי שמיר, טענו נגדו, שהדבר אינו מקורי וקדם לו בכך הסופר האמריקני-אנגלי הנרי ג'ימס, שכתב פרקי מבוא או אחרית דבר שכביכול נכתבו בידי חוקרים לרומנים שלו. (וכך עשה גם סופר המדע הבדיוני נורמן ספינרד שהוסיף אחרית דבר א'קדמאית לספר של היסטוריה חלופית בשם the iron dream שנכתב בצורת פנטזיה גזענית שנכתבה בידי סופר המדע הבדיוני הידוע אדולף היטלר בהיסטוריה חלופית שבה היגר לארה"ב. לספר מצורפת אחרית דבר ניתוחית אקדמאית מזויפת שמנתחת את "ספרו של היטלר" מההתחלה ועד הסוף כאילו היה ספר אמיתי.

-מה אתה מתכנן לעתיד ?

קריץ : בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם. גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו

סיכומו של קריץ

הסופר והחוקר ראובן קריץ אכן זכאי לתשומת לב רבה יותר ממה שזכה עד כה . האיש סבל לאורך הקריירה שלו מצרה צרורה ונמשכת:

או שנראה כמי שמפגר אחרי זמנו או שהקדים לחלוטין את זמנו ובשנים רבות. כסופר על חיי הקיבוץ הוא נראה כדמות מיושנת כמעט ארכאית בז'אנר שאיבד את זכות הקיום מאחר שהמוסד שבו הוא עוסק -הקיבוץ נראה כעולם ההולך ונעלם.

אבל כחוקר הראה את עצמו כראשון מסוגו בכך שהעז לעסוק ברצינות בז'אנרים כמו ספרות הפנטדיה בעברית וספרות האירוטיקה שהוא הראשון שהעז לדון בהם ברצינות שנים רבות לפני שזה נעשה מקובל בחוגים האקדמאיים.ספרו האחרון כחוקר של קריץ עד כה נכתב גם הוא עם בנו איש המחשבים והאינטרנט מיקי שפירסם ספרים כמו אינטרנט על באמת: השער הישראלי לאינטרנט ( הוצאת כנרת 2000 ) ואת "לשחות באינטרנט: המדריך הישראלי ללימוד יסודות האינטרנט וסודותיו ( הוצאת כנרת 2007 ). זהו הספר ":בוא נשוחח: על הכתב והתקשורת, על המחשב והאינטרנט ועל כל מה שביניהם" (הוצאת אסטרולוג , 2006 ) קריץ ( והוא גם בעלה של הסופרת תמי- שמש קריץ ) שבו השניים כמו מנהלים דיאלוג משועשע אבל גם רציני מאוד בינהם ( אם כי זה לא ברור מי כותב מה השניים מקפידים שלא לציין את שמותיהם במהלך הדיאלוג) ובו האב עוסק בתיאור תרבות הכתיבה והספר שהתפתחה לאורך אלפי שנים והבן עוסק בתרבות המחשבים והאינטרנט שהתפתחה בשנים האחרונות. והספר הזה הוא מומלץ כאחד הספרים\ הטובים ביותר שנכתבו בעברית על נושאים אלו. בין השיטין ניכרת בספר חרדתו של האב מהיעלמות תרבות הכתב והספר שלה תרם במשך שנים רבות ,חרדה שהבן מנסה לשכוח אותה( אם כי קשה לאמר אם בהצלחה רבה) בהראותו לאב שיוצרים כמוהו יכולים להמשיך לפעול בהצלחה גם ברשת ואולי אף ביתר הצלחה מאשר זאת שזכה לה בעולם הדפוס. אני טוען שראובן קריץ הקדים את זמנו (בספרות המבוגרים לפחות) כמי שיצר לעצמו זהויות בדויות שונות כאמצעי להראות על האמורפיות בזהותו של היוצר ובכך הקדים את הבלוגרים כיום באינטרנט כמו גם משוררים מסוגה של "צאלה כץ המנוחה " ואף הלך הרבה מעבר להם.

לקריץ יש אידיאולוגיה של הספרות כדרך חיים המנחה את היוצר ואת קוראיו חברי הרפובליקה הספרותית ומאפשרת להם להבין טוב יותר את חייהם שלהם ואת המציאות שבה הם חיים.

ובמסגרת זאת יש לדמויות הבדויות שהוא יוצר של יוצרות זכות קיום לא פחות מאשר ליוצר האמיתי שלהן . ראובן קריץ והזהויות הבדויות שאותן יצר יכולות להרגיש את עצמן "בבית" בעידן האינטרנט מקומן של מיליארדי זהויות בדויות חדשות. כתוצאה גם היום בעידן האינטרנט יצירתו של קריץ ראויה לעיון מחדש. אני ממליץ לקוראים יעיינו ביצירתו שלא איבדה מליחה וספרים כמו "סטודנטית" ו"עוזאי" שעם כל זה שהם מציגים תקופות שחלפו להם והיא רעננים כפי שהיו לפני עשרות שנים.

הטבח והרכב :ראובן קריץ על יצירתו ראובן קריץ בויקיפדיה ראובן קריץ בלקסיקון הסופרים הרזומה האקדמאי של ראובן קריץ ( בגרמנית ) ראובן קריץ על היצירה בוקר חדש אלון ועירית אחות קטנה שוהם סמית על "אחות קטנה" של קריץפעם בקיבוץשירי רחל יוסי פלס על "על שירת רחל" של קריץ פיתוי המוזה מן הגורן: קובץ מאמרים ספרותיים

ספרי ריקי קלר עוזאי קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת בשדרות השקיעההוא והיא בוא נשוחח מאת ראובן ומיקי קריץ אמיל אז'אר

בני משפחתו של ראובן קריץ האתר של מיקי קריץ אורי קריץ בתו של קריץ וחוקרת ספרות מיקי קריץ כנו של קריץ חוקר אינטרנט וחינוך תמי שמץ קריץוגם הגבירה עתליה חייה המסתוריים של צאלה כץ: גילגול מודרני של "ריקי קלר" האיי מייל של ראובן קריץ

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד