אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המאהבת של ברכט / זאק-פייר אמט


התמונה של דן לחמן

המאהבת של ברכט / ז'אק-פייר אמט. הוצאת עם עובד. תרגום: תהילה מישור
המאהבת של ברכט / ז'אק-פייר אמט. הוצאת עם עובד. תרגום: תהילה מישור

לפני כשנתיים הוצג כאן הסרט הגרמני "חיים של אחרים" שסיפר על חייהם של מחזאי גדול ואשתו השחקנית החיים במזרח גרמניה תחת מעקב השטאזי. אותה משטרת בטחון ידועה לשמצה. בזמנו לא נתתי את דעתי לשאלה איך זה שחלק כה גדול של אותו עם שרק עכשיו השתחרר מעולו של שלטון אימים הנאצי התמסר והתמכר בשקט ובמהירות כזאת לשלטון חדש לא פחות נורא. לא חשבתי על זה אולי מכיוון שהסרט לא התייחס לשאלה. אולי כי לא נעשתה ההשוואה המתבקשת בין חיים תחת שלטון אחד לשני רק בגלל הבדלי השם. רק מפני שלקומוניזם היה לפחות לזמן מה שם טוב ולנאציזם אף פעם לא היה כזה. כי הסרט התייחס לחיים עצמם. חייהם של האנשים. כעת תורגם מצרפתית (תהילה מישור) הספר "המאהבת של ברכט" המתאר בדרכו שלו סיפור דומה, שחלקו לפחות נטוע במציאות. ברטולט ברכט עומד במרכז הספר. אינני מכיר את הסופר ז'אן פייר אמט הצרפתי אך מתוך קריאה די ברור מה עניין אותו באמת בסיפור האמיתי ומה התוספות הבדיוניות ספרותיות שבו עיטר את הסיפור.הייתי בתאטרון של ברכט. לא ראיתי את אופרה בגרוש או אימא קוראז' ראיתי את ארתורו אוי. לזרים הייתה ניתנת ויזה לחצות את הגבול בין שני חלקי ברלין. עברנו בשעה שבע בערב, והיינו חייבים לחזור עד חצות. שתי האטרקציות הגדולות של מזרח ברלין היו התיאטרון של ברכט והאופרה. מוסדות תרבות נפלאים באמת. ברכט, שזכה להצלחה גדולה עם מחזהו "אופרה בגרוש" בשנת 1929 ברח מגרמניה יחד עם אשתו השחקנית הדגולה הלנה וייגל. בתחילה עבר מאימת הנאצים המתקרבים מארץ לארץ באירופה, אך בסופו של דבר הגיע לאמריקה שם חי שנים אחדות. בתקופת מק קארתי נחקר בוועדה לפעילות אנטי אמריקאית כמו כל כך הרבה אמנים. הוא ניסה לקבל אזרחות שוויצרית, אוסטרית, איטלקית או מערב גרמנית ונענע בכל מקום בשלילה.

למעשה נאלץ לקבל את הזמנת השלטון של מזרח גרמניה.אין ספק שברכט האמין בקומוניזם. החיים בארץ הקפיטליסטית לא שינו את דעתו. אך ייתכן שהחיים במרחק הבהירו לו מהי שיטת היישום של התיאוריה החברתית הזו.השלטונות המזרח גרמניים בקשו ממנו לחזור. הם הצטרכו לשם תרבותי גדול ומוכר. הובטח לו חופש ותיאטרון משלו. בפברואר. כשעזב העיר הייתה מעוטרת בדגלים של צלבי קרס. הוא חזר לעיר הרוסה ואפורה.השלטונות הזדקקו לו אך לא סמכו עליו. אי אפשר היה לדעת מה הן דעותיו האמיתיות אחרי ששב מאמריקה. והם רצו לדעת. לדעת כל פרט. חברי המשלחת שפגה אותו היו מכריו מהעבר. כעת "חברים" במפלגה. נהג המונית אומר לו שאילו היו בעלי הון במזרח הם היו בנים את העיר מהר יותר. בעלי ההון שאינם יותר. ידידיו בבגדים תפורים בגסות סובייטית, ברכט במעיל עור מערבי תפור מצוין.כבר מתחילת הספר ניכר טיב הכתיבה המיוחד של אמט. הפרקים קצרים, בכל פרק כמה משפטי מפתח. הוא לא מרחיב מדי. הזרימה של הטקסט היא החשובה. הטקסט שהוא סוג של זרקור המאיר את הפינות ולא רק את המרכז. בכר, אחד מידידיו זוכר את ברכט הצעיר, המתעשר החדש מאופרה בגרוש. צעיר המטייל על גגות התיאטראות הישנים ורקדניות תלויות לו על כל יד. היו לו דעות משלו ורצון לנתץ את התיאטרון הבורגני. אך לקרוא את מארקס לא היה לו זמן.מריה אייך היא דמות בדיונית בסיפור. אך היא תורמת לעובדות ידועות על הרומנים שניהל ברכט עם שחקניות צעירות, כשאשתו הלנה מביטה מהצד ומנסה לאמוד כמה זמן ימשך כל רומן שכזה. מריה היא שחקנית צעירה ויפת תואר. במוצאה אוסטרית. משפחתה שיתפה פעולה עם הנאצים, בעלה מתחבא בזהות בדויה בפורטוגל, בתה נמצאת אצל סבתה בצד המערבי עובדה המקלה לסחוט אותה. והעניין מובהר לה בבירור. יודעים עליה הכל. כמה מצחיק, חושב לו טרוב, המגייס שלה. הנאצים שברחו שותים יין ונהנים מהחיים בספרד או פורטוגל ואלו שנשארו, סובלים את התוצאות

אם תסכים להצעה לעקוב אחרי ברכט, ולמה שלא תסכים והרי במערב תעבור חקירה משפילה ולא יובטח לה דבר ואולי תצטרך לרדת לזנות כדי להתקיים. כאן אם מובטחת לה חברות בטוב שבתיאטראות, יינתנו לה כל צרכיה. אזרחות, פרוטקציה רפואית, קפה, סוכר, כלי אוכל מכסף, עצי הסקה, כיור שירותים חדשה. ובעיקר חדר מגורים וחברות בתאטרון של ברכט. כל מה שתצטרך לעשות זה לנסות להבין על מה הוא חושב באמת. איך פועל מוחו. כמה מערבי הפך. הוא הרי חיי כמה שנים בהוליווד, אין לדעת כמה הושפע. אם יהיה צורך, לא תהייה לה ברירה אלא גם להיות פילגשו. ובינתיים היא עוברת שיעורי התאמה לחברה החדשה, כדי לעזור לה לפתח נכון את ליבה לב לוהט וטהור, כמו שרצוי לשלטונות החדשים.לאמנים יש אחריות כבדה בהתבססות השלטון הנאצי, אומר לה המדריך החדש שלה. הם ישבו בחדרי ההלבשה והתאפרו כשברחובות שעטו גדודי האס אס. דור של מריונטות. את לא תהיי מריונטה, אומר לה המדריך שמגייס אותה להיות מריונטה של השלטון.מהר מאוד מסתבר שלא ברכט הוא גיבור הספר אלא שניים אחרים. מריה אייך ומדריכה ברזי השלטון הנס טרוב. שתי הדמויות הפיקטיביות שבספר.מריה מקבלת את תפקיד אנטיגונה במחזה בעיבודו החדש של ברכט. כל אנטיגונה עד היום מדברות על העבר. את תהיי הראשונה המדברת עלינו. בלי להתעסק באסטטיות הלניסטית זעיר בורגני. את תבהירי איך לקבור את בנינו גרמנים. טרוב עוסק בעיקוב מסוג אחר אחרי ברכט. העיתונים שהוא קורא. הדעות שהוא משמיע. התעניינותו בנשק גרעיני, בפיזיקה קוונטית ובשחקניות הוליוודיות יפות. ברכט נחשב למרכסיסט פרימיטיבי. טרוב אוסף בשקידה פרטי פרטים על חייו של ברכט, בימים שהיה בדנמרק שוודיה ופינלנד. בחיי התרבות בהוליווד שם בילה זמן עם גולים גרמנים אחרים כמו פריץ לאנג אך גם עם צ'ארלי צ'אפלין, הסלון קומוניסט.כמובן שתוך כדי איסוף הפרטים על חייו של ברכט בגלות אמט נותן לנו אפשרות להציץ. בעיקר ביחסיו עם רות ברלאו. אשת תעשיין דני עשיר אתה ניהל רומן. אישה שעוד תחזור לחייו. דווקא עם מריה הוא איננו ממהר. האנטיגונה שלה חשובה לו יותר ממריה האישה הצעירה.כדי להתרחק במקצת מהחזרות ברכט נוסע לכפר קטן. לא לבד כמובן. הלנה נוסעת אתו, מריה נוסעת וגם רות ברלאו, המאהבת הוותיקה. כולן יחד. כשהמחזה עלה סוף סוף הוא לא זכה להצלחה גדולה. מריה נדחקה מעט אחורה. יופייה לא עמד לה. והיא "בלב טהור ולוהט" מסתחררת מתפקידה כמודיעה ומוסרת יותר ויותר דוחות על ברכט והתיאטרון. בשלשה הזה הספר נעשה קצת פחות מעניין, אולי בגלל שדמותה של מריה לא מספיק מעניינת. אך דווקא דמותו של טרוב כובשת מקום של עניין גדול יותר. כמו בסרט חיים של אחרים, העוקב הופך להיות מעניין. הוא מתאהב במרגלת שלו ואיננו יכול לומר דבר. התפקיד ונושא החקירה חשובים יותר. ולא רק. גם היא מתאהבת בו, אך הוא יודע שלא יצליחו לממש את אהבתם, בעיקר כדי להגן עליה ולהבריח אותה למערב כשיסתיים תפקידה. החלק הראשון של הספר שוטף מעניין, אולי כי ברכט אישיות מוכרת, הדעות עליו חלוקות, כאדם. יש להניח שאמט עשה תחקיר משלו ויצר ברכט אמין ולא נחמד. אחר כך הספר מסתרבל במקצת. זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממנו. גם אם הסרט חיים של אחרים היה הרבה יותר מרגש.

קריאה נוספת אימגו- ברטולד ברכט / הנפש הטובה מסצ'ואן תיאטרון הקאמרי- ברטולד ברכט: קרדיטים: סוגיה פמיניסטית? / חנה בית הלחמי- החיים והספרות / מרסל רייך רניצקי- חיים של אחרים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן