אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאהלר - חיים במשבר ביוגרפיה / סטוארט פדר


התמונה של דן לחמן

מאהלר

מאהלר - חיים במשבר ביוגרפיה / סטוארט פדר. הוצאת רסלינג.

על אלמה מאהלר נכתבו כמה וכמה ביוגרפיות כולל אוטוביוגרפיה שלה. על מאהלר עצמו לא הזדמן לי לקרוא אלא דרך השתקפותו בעיני אלמה ואלו שכתבו עליה. אלמה הייתה אישה צעירה שהפכה עם השנים לעזר ומוזה לכמה מגדולי היוצרים של התקופה.בדרך כלל יש בי סוג של התנגדות להצצה לחיי היוצרים, אך מאהלר עצמו התמודד עם הביוגרפיה שלו ביצירותיו. הוא נלחם להפוך את חייו לצלילים בנוסף למלים.סטוארט פדר מפגיש אותנו עם מאהלר האיש. אדם שעמד בצומת כל כך מרכזית. התרבות הוינאית בשיאה. סוף המאה, רגע השינוי. הוא נחשב לאחרון המוסיקאים הקלאסיים – רומנטיים. על הדלת התדפקו ונשמעו כבר ברג וברן ושנברג. ומתחילה תקופה שונה לחלוטין ולא רק במוסיקה. יצירות הענק של מאהלר הן סוג של מצבה לתקופה, בלי ידיעתו.בשנת 1925 סיפר פרויד על מפגש שהיה לו עם גוסטב מאהלר בשנת 1910. לשני ענקי הרוח הללו היו כמה דברים משותפים. שניהם יהודים שניהם מוינה ושניהם מפורסמים כל אחד בשטח יצירתו. תורתו של פרויד כבר היה ידועה. מאהלר היה מנצח בית האופרה המלכותי. מנצח בעל שם עולמי שניצח על תזמורות בבירות העולם וקומפוזיטור בתחילת תהילתו.באותו קיץ שהו שניהם בערי קיט. פרויד בהולנד. מאהלר בחבל טירול האוסטרי. מאהלר ביקש להיפגש עם פרויד. מברקים נשלחו שלוש פגישות נקבעו ובוטלו על ידי מאהלר. לרביעית הגיע.פרויד, המציא את טכניקת הריפוי בדיבור כשהפציינט שוכב על ספה, אלא שלגבי פרויד זו הייתה יותר בגדר המלצה מקביעת חוק. באותה מידה גם ביטל את האנליזה הארוכה וערך טיפול קצר מועד למאהלר, שבעתיד יחזור עליו גם עם ברונו ולטר.פרויד פגש את מאהלר הם טיילו ארבע שעות ברחובותיה של ליידן ודיברו. פרויד אמר שעשה למאהלר פסיכואנליזה תוך כדי הטיול. אחד הדברים שהסביר למאהלר שאלמה בחרה בו בין השאר כתחליף לאביה הנערץ שהיה צייר. maler בגרמנית. מאהלר המדוכא באותם ימים אכן חזר לביתו מאושש יותר.איך התנהלה השיחה ביניהם לא נדע לעולם. ולמעשה היא לא חלק מהספר. זו רק פתיחה להציג את מאהלר ומצוקותיו באותם ימים.את הקיצים שלו בילה מאהלר בעיירת נופש. שכר לו בית, ובגן חדרון קטן שם היה מלחין. הרחק מהמולת העיר ועונת הקונצרטים. הנוף הטירולי שנשקף מהחלונות הביא לו השראה. בביתן זה כתב ב1908 את השיר על הארץ. ושנה אחר כך, ב1909 עסק בכתיבת הסימפוניה התשיעית שלו.שלוש שנים קודם לכן היה לו בית אחר, אך לאחר מות בתו הבכורה. אלמה מאהלר, אשתו מצאה את הבית הזה. הם לא יכלו לשאת את רעיון השיבה לבית בו מתה בתם.קיץ 1910 היה בעל חשיבות גדולה בחייו. קיץ רדוף משבר. המשפחה חזרה מעונת ניצוח בניו יורק.

אך הוא הגיע לקראת מטלה גדולה, מלבד ההלחנה. ב12 לספטמבר נקבעה השמעת בכורה של הסימפוניה השמינית שלו. זו שאמרגנו נתן לה את השם סימפונית האלף, למורת רוחו של מאהלר. אכן סימפוניה ענקית. תזמורת מוגדלת מקהלת ענק וסולנים. החזרות התנהלו בוינה לייפציג ומינכן, ומאהלר היה עסוק באיחוד כל הגופים שהשתתפו בביצוע.בראשית יוני בילתה אלמה אשתו בסנטוריום. באותם ימים כל אלו שיכלו להרשות לעצמם בילו קיץ בסנטוריום. מה שקראו אצלנו בית הבראה בזמנו. אלא שאלמה אושפזה בסנטוריום לחולי עצבים. בסנטוריום אושפזה בעקבות דיכאון, וכנראה התמכרות לאלכוהול. היא לא הייתה מאושרת בנישואיה אתו. לא אהבה את מסעי הניצוח שלו, כשעזב אותה לבד. הוא לא ידע להתייחס להתקפי הדיכאון. והיה מציע לה מני הצעות לשיפור עצמי.

מאהלר

מאהלר

כשעוד היה רווק בן 34 כתב לידידו "לא אוכל לסבול מראה של אישה לא מסודרת, עם שיער סתור והופעה מוזנחת. עלי להודות גם שההתבודדות חיונית לי כשאני מלחין. כאמן יוצר, אני דורש אותה ללא תנאי. רעייתי תצטרך להתרגל לכך שאגור בנפרד ממנה. במרחק מספר חדרים אולי, ושתהייה לי כניסה נפרדת. היא תיאלץ להסכים לבלות בחברתי רק זמנים מסוימים, שייקבעו מראש, ואז אצפה שתהייה מטופחת ביותר ולבושה בגדים נאים. בקיצור, צריכות להיות בהן מעלות שאפילו הנשים המעולות והמסורות ביותר לא ניחנו בהן"האם הבין את הקשיים שהוא מעמיד. את התפקיד הכמעט בלתי אפשרי. איזו מן פנטזיה זו הייתה על חיי נישואים. החיים לא הביאו לו את האישה הפנטסטית הזו. הוא מצא את עצמו משתומם מול צרכיה שלה. אהבתם נתקלה בחומת הנרקיסיות של כל אחד מהם.גם היא חיפשה בעל מהאידיאלים. וכך היפה בנשים התחתנה עם איש מפורסם. היא הייתה צעירה ממנו בעשרים שנה. למדה הלחנה.עם הזמן הרגישה שהיא מקריבה את עצמה למענו. וכשהתמוטטה הוא לא היה יכול להבין את חלקו בדיכאון שלה. היא ייחסה את מצבה ל"בלאי הנגרם כשנפש עזה כל כך, כשלו, דוחקת אותך ללא הרף" היא ויתרה על כשרונה כמלחינה.ב1907 אובחן כחולה לב, אך לא הפסיק את חייו הפעילים. הוא התכונן לבוא להרים לעבוד על הסימפוניה העשירית שלו. הוא היה בן חמישים והיא בת שלושים. במהרה גילה שבהרים פגשה את האדריכל וולטר גרופיוס והתפתח ביניהם רומן. הוא נשבר. זו הייתה הסיבה למפגש עם פרויד.מאהלר התמודד עם השאלה האם מוסיקה יכולה לחשוף חומרים ביוגראפיים. מכיוון שכתב גם בתקופות משבר קודמות אנליסטים מוסיקאליים מזהים את הסימנים.משבר אחד כשהיה בן שלושים ונלחם עם הסימפוניה השנייה. בן ארבעים עבר משבר נוסף, אחריו כתב את השיר המסיים את מחזור השירים קרן הפלאים של הנער. ועבר להלחין שירים רציניים יותר.על משבר 1910 לא הצליח להתגבר למרות המפגש עם פרויד. הוא אמנם הצליח לכבוש פסגה חדשה כשניצח על הסימפוניה השמינית, אך בגידתה של אלמה ומחלתו וגילוי מחלה ממארת נוספת הביאו למותו באותה שנה.מכאן עובר פדר לסיפור משפחתו של מאהלר שעליה לא אתעכב, מלבד ציון עובדה אחת שלא הייתה מוכרת לי. בימי שלטונה של הקיסרית מריה טרזה ( 1717 – 1780) אולצו היהודים לשאת טלאי צהוב על בגדם. ורק ב1781 חוקק בנה חוק "רפורמת היהודים" באותה עת נאסר גם השימוש בשמות " יהודיים" כל שכל יהודי אוסטריה קיבלו שמות שהיו מקובלים אז.להוריו של גוסטב נולד בן, שמת סמוך ללידתו. לפי מניין החודשים אמו כבר הייתה בהריון. שלא כמקובל, התינוק החדש קיבל את השם גוסטב ולא את שמו של התינוק שמת.. גם בטהובן נולד לאחר מות תינוק קודם, אך הוא קיבל את שם התינוק שמת. לגוסטב נולדו עוד אחים ואחיות שמתו בילדותם. מוות שהשפיע בהמשך על כתיבתו. החל מיצירתו הגדולה הראשונה " שיר המקונן" ועד שירים על מות ילדים שנים אחרי.גוסטב התגלה כבר בילדותו המוקדמת כבעל שמיעה מוסיקלית. שירי האיכרים, שירי הערש. שירי עם מורביים ושירים יהודיים. על כולם חזר בדיוק רב. לימים אפשר יהיה לשמוע את הדי שירי העם והרחוב במחזור " קרן הפלאים של הנער" אך יותר מכל השפיעו עליו המנגינות הצבאיות ששמע מהקסרקטין שמול ביתו. תרועות החצוצרות הצבאיות תחזורנה בעתיד בכה רבות מיצירותיו. לפחות בימי ילדותו שמרה המשפחה על יהדותה בצורה זו או אחרת. אביו היה חבר בוועד בית הכנסת וגוסטב נלקח לשם לעיתים קרובות. משפחתו ששמה לב לכישרונו המיוחד הפכה להיות תומכת במיוחד וגוסטב הקטן ריכז את כל תשומת הלב המשפחתית, למרות כל הילדים שנולדו ומתו אחד אחרי השני.בנוסף למוסיקה גוסטב היה תולעת ספרים. הוא קרא ללא הפסקה, וכמו שאמר הספרים אלו הם חבריו הטובים ביותר. אך בלימודים הכללים היה תלמיד חלש שקיבל ציונים נמוכים.בגיל 15 גוסטב רוצה ללמוד בקונסרבטוריום היו רק שניים חשובים ברחבי האימפריה. האחד בפראג והשני בוינה. גוסטב חלם על וינה. אביו רצה שימשיך בדרכו יהיה סוחר, אך הסכים שגוסטב ייבחן אצל אחד המורים החשובים ואם הלז ימליץ האב יקבל את הדין. או כמו שכתב באותו זמן סטפן צוויג על נטיית היהודים "לכבוד גדול הוא לכל משפחה אם יש בקרבה פרופסור, מלומד או מוסיקאי, הממלא את תפקיד איש הרוח בעולם, כאלו הוא מאציל מהודו על כולם על ידי הישגיו" פרופסור אפשטיין מהקונסרבטוריום מאשר. גוסטב הוא מוסיקאי מלידה. לאביו אין ברירה אלא לשלוח את גוסטב הצעיר לוינה. ב1889 מאהלר כבר לא נער. הוא מנצח על האופרה של בודפסט ומביא אליה לראשונה את ווגנר ו-טבעת הניבלונגים. אך זו הייתה שנת מוות איומה. הוא עצמו היה חולה, בנוסף ללבו סבל מ"הבעיות התת קרקעיות" שלו. טחורים. אביו נפטר אחיותיו מתו וגם אמו. שנה טראומטית. ללווית אמו לא הגיע כי לא רצה לבטל על קונצרט בבודפסט.באותו זמן כואב עמדה לעלות בקונצרט הסימפוניה הראשונה שלו. היצירה הראשונה שהציג לקהל לא זכתה להצלחה. חברים מתחמקים ממנו, והוא הרי קיווה שהסימפוניה תטיל עליהם קסם. הוא התגעגע לוינה אך חש תלוש. " אני נטול מדינה שלוש פעמים. בוהמי ביו אוסטרים, אוסטרי בין גרמנים ויהודי בפני כל אומות העולם"הוא עומד לסיים את החוזה בבודפסט לטובת המבורג. אך התקופה אינה מקלה עליו. הוא נלחם בתוכו עם הסימפוניה השנייה ומתקשה בהלחנה שלה. עלה בו רעיון לבצע בקונצרט את הפרק הראשון בלבד. ברהמס שמע אותו מנצח על דון ג'ובאני והיה מלא שבחים. הוא התיידד עם ריכרד שטראוס ועם וילם מנגלברג מנצח הולנדי גדול של אותם ימים שעזר לו בהמשך להחדיר את יצירותיו להולנד, שהייתה אכן אחת הארצות הראשונות בהן נעשה מפורסם ואהוד.כמפרנס, משפחתו מטרידה אותו באותן שנים. הוא חוזר וכותב על ההוצאות הרבות שלהם. על הכספים שהוא צריך להשקיע בהם.המבורג משחררת מעט את הלחצים של גוסטב. כאן הוא לא צריך לנהל את בית האופרה אלא רק לנצח. הקלה המביאה אותו להתחיל להלחין את מחזור השירים "קרן הקסמים של הנער" עליו ישקוד זמן רב ובכל הזדמנות יעבוד על שיר אחר. באותה תקופה עבר משבר יחסים עם שני אחיו. הוא הרגיש שהם סוחטים אותו כספית ולא להצליח לתקשר אתם בצורה אישית אלא רק כמטיף ומפרנס. הוא החליט להתנתק מהם.באותו קיץ, לראשונה אחרי זמן הלחין עוד חמישה שירים למחזור קרן הקסמים של הנער. מרש האבל הגדול, זה שהפך להיות הפרק הראשון של הסימפוניה השנייה הוצא מהמגרה. אחרי חמש שנים גוסטב חזר להרהר בסימפוניה.קרן הקסמים ניפצה את מחסום הכתיבה. השיר על הדרשה לדגים מתוך מחזור הקרן הפך להיות בהרחבה וללא קול האדם הפרק החשוב הבא בסימפוניה. ואת השיר "אור קדומים" מתוך מחזור השירים הוסיף בתזמור נרחב לסימפוניה. הייתה לו מחשבה לסיים את הסימפוניה עם מקהלה, אך הוא חשש שישוו אותו לבטהובן ויאשימו אותו בחיקוי. בסופו של דבר לא מצא פתרון אחר ומקהלה מסיימת את הסימפוניה. מאהלר עצמו הסביר שאת ההשראה הסופית לפרק " התחייה" שנתן לסימפוניה את שמה קיבל בטקס הלוויה של פון בילוב, מנצח חשוב של אותו זמן.המלים היו חשובות לו מתחילת הדרך. ל"שיר המקונן" העוסק ברצח אח את אחיו כתב את המלים בעצמו. אחר כך כבר כתב לטקסטים קיימים. סוגי שירה שונים. אך לא היסס לשנות או להוסיף בתים משלו שיתאימו לחזון המוסיקה שלו. בכל מקום שחסר לו הצליל קרא למלה לתת פרשנות מדויקת. ואכן בסימפוניה השנייה השלישית הרביעית והשמינית ישנם פרקי שירה. ועוד קודם לכן כתב את מחזור שירי שוליה נודד. ולא פלא הוא שארבעת הסימפוניות הראשונות מכונות סימפוניות קרן הפלא, כי שירים שלמים עברו בצורה מעובדת ממחזור השירים לסימפוניות.בהמבורג פגש והתיידד עם צעיר שהפך להיות עוזרו. ברונו שלזינגר הפך עם הזמן להיות ברונו ולטר. מנצח ענק בפני עצמו. כבר אז כנער בן 18 העריץ את מאהלר. בעתיד יעשה רבות להפצת המוסיקה של מאהלר, כשניצח עליה ראשון בבירות שונות בעולם.ב1897 עזב את המבורג כשהוזמן לנצח ואחר כך להיות מנהלו של בית האופרה הקיסרי בוינה. הנחשקת במשרות המוסיקאליות. כדי לקבל את המשרה היה חייב להתנצר. משרות ממשלתיות בדרג הזה היו סגורות בפני יהודים. באותה העת רבים מהם התנצרו לטובת משרה. אך אוסטרים רבים לא שכחו לו את מוצאו המקורי.גוסטב החולני לא הסכים לבטל שום קונצרט שנקבע. "מחלה אינה אלא העדר כישרון" אמר ועמד מדמם על דוכן המנצחים. גוסטב מקבל גם את משרת מנצח הפילהרמונית של וינה. הוא משלם על המאמץ באין סוף תחלואים לפי פדר כולם פסיכוסומאטיים. מיגרנה, סחרחורות על הדוכן, דלקת גרון כרונית, מחלת לב וטחורים.ב24 לפברואר ניצח על קונצרט מינויים אחרי הצהרים ובלילה על הצגת ה100 של חליל הקסם. אלמה שינדל בת ה21, היפה בנשות וינה הייתה נוכחת בשני האירועים והתרשמה עמוקות.זה עתה התחילה מאה חדשה. הוא בן ארבעים וחשש למות כאביו בגיל 62 או כאמו בגיל 52 גוסטב החל לחשב את קצו המתקרב. מוצרט ושוברט מתו לפני שמלאו להם ארבעים. החל מקיץ 1901 עבד על הסימפוניה הרביעית. זו שהיא הכי אופטימית וקשורה לטבע.

אלמה

אלמה מאהלר

גוסטב היה קטן קומה וצנום. מה מצאה בו אלמה היפה. נכון אמנם שרדפה אותו רכילות על הרומנים שלו עם זמרות באופרה וכל הנגניות איתן שכב, כנראה. אך את אלמה משך דבר אחר. מעבר לעצמת. היא הייתה בטוחה במעלותיה האינטלקטואליות, ובמורשת התכונות האמנותיות שירשה ממשפחתה. אך לא היא ולא גוסטב היו מודעים בשלב זה לנטיות הדיכאוניות שלה. ובנוסף לכל זה הייתה גם כבדת שמיעה במקצת.מנהל הבורגתיאטר התאהב בצעירה. אך יחסים לא התפתחו ביניהם. גוסטב קלימט אהב אותה, אך חינוכה המיני מנע ממנה להתמסר לו ויחסיהם נעצרו. ומלבדם עוד גברים שחשיבותם בחייה היו פחותים.אלמה התאהבה במאהלר עוד לפני שנפגשו. היהודי ההולל והמופקר התאהב בנערה הפלרטטנית. אלמה בעלת החינוך האנטישמי כותבת ביומנה שריח גופו מפריע לה וכך גם צורת הדיבור שלו.עוד לפני שהוזכרה חתונה הוא מזהיר אותה שקשה לחיות על ידו. שהוא צריך את החופש שלו.אחד הדברים שהיא עושה למענו, היא משמידה את המוסיקה שכתבה. בבית יהיה רק מוסיקאי אחד, למרות שגם לה היו תקוות להיות אחת. את עלמה חביבה אך אישיות אין לך. את תהיי אשתי. את תוותרי על המסיקה שלך ותראי במוסיקה שלי גם את שלך יש לך רק מקצוע אחד עכשיו, לדאוג שאהיה מאושר. עלייך לתכנן את עתידך בהתאמה מוחלטת לצרכי.בסוף 1901 השלים את האדג'טו המופלא של הסימפוניה החמישית. שיר אהבה לאלמה. והיא הבינה אותו ככזה כששלח לה את כתב היד. המפגש הארוטי הראשון שלהם לא הצליח. מה לא צלח היא לא מגלה ליומנה, אך אחרי יומיים היא מעידה בשורה אחת על אושר מעל האושר. הם תחתנו כשהיא כבר בהריון מוקדם.קצת אחרי נישואיהם ניצח לראשונה על הסימפוניה הרביעית. הפשוטה והבהירה ביותר מבין יצירותיו. תמונה ישנה שצוירה על רקע זהב, הגדיר אותה הוא.באחד מפסטיבלי הקיץ ניצח גוסטב לראשונה על הסימפוניה השלישית. ריכרד שטראוס אתו התיידד נכח באולם. אחרי הפרק הראשון פרצו מחיאות כפיים סוערות. אלמה שמה לב כשככל שהתלהבותו של הקהל עלתה ירדה התלהבותו של שטראוס.שטראוס היה בברלין מה שמאהלר היה בוינה. מנצח מבוקש וקומפוזיטור מצליח. גוסטב הגדיר את הקשר הזה כידידות של תבונה. מצד שני אמר לאלמה זמני יגיע כששלו יחלוף.אלמה קנאה בחיי הזוג שטראוס. אשתו הייתה זמרת אופרה וריכרד עזר בקידומה. גוסטב אסר על אלמה לבנות קריירה משלה. סיבה נוספת לקנאה היה הצד הכלכלי. שטראוס לא התבייש להודות בחיבתו להרוויח כסף. כשנסע לנצח על סימפוניה שלו בקרנגי הול בניו יורק קיים גם קונצרט באחד מבתי הכולבו תמורת תשלום הגון. גוסטב לא התעניין בצד הכלכלי ואלמה מצאה את עצמה לא אחת בבעיות כלכליות.

גוסטב לא העריך את כל יצירותיו של שטראוס "יש פה וולקן החי ופועל מתחת לערמת פסולת מתכת". על לעובדה ששטראוס היה גם אנטישמי לא הגיב.חייה של אלמה היו שגרתיים וכולם נסבו סביב גוסטב הקפדן. כשהיה יוצא מהאופרה היו מטלפנים להודיע לה. היא פתחה את הדלת מראש כדי שלא יבזבז זמן על פתיחת הדלת. ארוחת הצהרים כבר חיכתה לו מוכנה על השולחן.כשאלמה מנסה להתלונן על חוסר העניין שלה בחיים השיב לה האם זו אשמתי שחלומותייך לא התגשמו. באותם ימים מתחילים לצוץ הסימנים הראשונים לדיכאון שלה. הלידה הייתה קשה מאוד. הילדה נולדה בלידת עכוז. גוסטב אחרי שנרגע צהל "זאת הילדה שלי מראה לעולם את החלק שמגיע לו"בתם השנייה נולדה ב 15 ביוני 1904. מאהלר עסק בפרק הראשון של הסימפוניה השישית. לנושא המרכזי קרא אלמה. זו הפעם היחידה שניסה לתאר אדם בצלילים. אך מצב רוחה הירוד השפיע עליו בהמשך ההלחנה.1907 הייתה שנה מוצלחת. הבכורה של השישית עברה בהצלחה. הוא קיבל הזמנות ניצוח שונות. ואז הוא פונה לסיים מחזור שירים אותו התחיל להלחין ב1901. שירים על מות ילדים. האבל שישוב ויחזור כמוטיב מרכזי ביצירותיו ברור כשזוכרים שאחיו ואחיותיו מתו כשיהיה בן, 19 5,6,11,13,14 .לא פלא ששיריו עוסקים בפרידות לאין סוף. החל משירי שוליה נודד בו יוצא המאוהב המאוכזב לדרך שתביא למותו ועד לשיר הפרידה הגדול המסיים את השיר על הארץ ונגמר במלים " אני הולך לנצח, נצח, נצח, נצח.אלמה, כששמעה על השירים שהוא כותב בקשה שיחדל. אל תתגרה ביושב במרומים אמרה לו. בגינה משחקות הילדות, היא כותבת, והוא יושב וכותב על מותן. היא מרגישה יותר ויותר מבודדת ככל שמסעי הניצוח שלו מתרבים. אני מבינה שאדם נאלץ לנופף בנוצות הטווס שלו בפומבי ולהתרגע בבית. זה גורלה של אישה. אבל אין זה גורלי. ואם כל זה לא הספיק, עדיין הייתה צריכה להתמודד עם מצבם הכלכלי הרעוע אותו סחב אתו עוד מימי רווקותו.החל מ1906 החל מלווה אותו צל. המבקרים לא אהבו את דרכו בניהול האופרה, ברפרטואר, ובבחירה של עוזר כושל כמו ברונו ולטר. והתלוננו שבחלק גדול מדי מזמנו הוא נמצא במסעי ניצוח ומעט מדי בוינה. הוא החל חושב על התפטרות. הצעת ניצוח במטרופוליטן בניו יורק עזרה לו להחליט. בפעם הראשונה הוצעו לו תנאים שהבהירו לו כמה מעט השתכר בוינה.קיץ 1907 הביא אתו שינוי. בתם הבכורה מתה. גוסטב כדי לשנות את האווירה אומר לרופא עכשיו תבדוק אותי. בדיחה שלא הצליחה. הרופא שמע את אוושת לבו. מרגע זה התחיל גוסטב לחכות לסופו. הרופא אסר עליו את כל הפעילויות הגופניות המאומצת אותן עשה. לא ריצה, לא טיפוס הרים ולא הליכות מייגעות. פעילות שעזרה לו להעלות רעיונות. הוא השקיע את עצמו בעבודה כדי להפיג את האבל, היא נותרה להלחם לבדה. ייתכן שאז התחילה לשתות. אין ספק שאז גברו התקפי העצבים, כמו שקראו לדיכאון שלה. בנוסף הוא אסר עליה ללבוש בגדי אבל כדי לא לעשות הצגה לעולם.אלמה וגוסטב שניהם האמינו באמונות טפלות. היא חשבה שמחזור שירים על מות ילדים ניבא את מותה של בתם. באותו זמן קיבל גוסטב במתנה ספר שירים "החליל הסיני" חלק מהשירים דברו אל לבו. וכמו שאלמה כינתה אותו, "מחפש היגון התמידי", מצא מלים שמבטאות את הרגשות שאותן היה יכול להלחין. העבודה הנמשכת על השיר על הארץ החלה.. היצירה המלנכולית הגדולה שלו.בדצמבר 1907 עוזב הזוג את וינה בדרכו לאמריקה. וינה איתו איבדה את הבכורה המוסיקאלית ולא תחזור יותר להיות מה שהייתה זמן רב. מאהלר היה בהחלט סופה של תקופה. וברן המלחין המודרני ערך כינוס הפתעה לפרידה על הרציף. הופיעו מעל מאתיים איש. בשני הקונצרטים האחרונים שלו בוינה ניצח על פידליו של בטהובן באופרה ועל הסימפוניה השנייה שלו.בראשון לינואר 1908 ניצח לראשונה בניו יורק על טריסטאן ואיזולדה. הביקורות התמוגגו. גם מבקרים שבעתיד יצאו נגדו התפעלו מהבנתו העמוקה את המוסיקה. החוזה הראשון שלו היה לעונה קצרה. אך מבחינתה של אלמה מוצלחת מאוד חברתית. היא פגשה את כל אנשי השם והכלכלה של ניו יורק וניצנים של פריחה מחודשת התעוררו בה.הוא סיים את הסימפוניה השמינית וחשש להתחיל בתשיעית. העובדה שבטהובן לא כתב יותר מתשע סימפוניות הייתה לו סמל מסוכן. במקום סימפוניה כתב את השיר על הארץ. כעת החליט להתחיל סימפוניה חדשה ולמספר אותה כעשירית.מאהלר גמר את התחייבותו בניו יורק וחזר לוינה. בניו יורק היו אמנם שתי תזמורות סימפוניות אך הן לא נחשבו לטובות במיוחד. הפילהרמונית של בוסטון נחשבה לטובה ביותר. מרי שלדון מיליונרית פילנתרופית כל כך התרשמה ממאהלר שהחליטה להקים תזמורת חדשה כדי שמאהלר יוכל לנצח עליה ולהביא מוסיקה טהורה.מנהלה של המטרופולין נאלץ להתפטר. במקומו התמנה מנהל הסקאלה ממילנו שהביא אתו מנצח צעיר חדש. ארתורו טוסקניני. דברים עמדו להשתנות שוב.המאהלרים חזרו לעוד עונה בניו יורק. היחסים עם טוסקניני היו קורקטיים. ארטורו פתח את העונה עם הרקוויאם של ורדי. גוסטב היה נימוסי ביחסו לטוסקניני. אך ארטורו כתב לידיד שמאהלר, הוא איננו אמן אמיתי, אין בו לא אופי ולא גאונות. אם הוא מנצח כמו שהוא כותב הוא מנצח טריוויאלי.כעת היו צריכים להתחלק ברפרטואר. טוסקניני ניצח על אופרות איטלקיות ומאהלר על גרמניות. אך הקונצרט עם התזמורת החדשה זכה להצלחה ביקורתית גדולה. בראיונות גוסטב נשמע מתנשא. באתי לחנך את הקהל אמר. התזמורת שהוקמה סובלת מבינוניות אמריקאית. והאמריקאים בתגובה לא באו לקונצרטים.אך 1910 הייתה שנה חשובה. הזמנות ניצוח ברחבי אירופה ובעיקר השמעת הבכורה של סימפוניה השמינית במינכן כשהוא נעזר בברונו ולטר. הקונצרט בפריז לא היה הצלחה גדולה. דביוסי יצא באמצע, המוסיקה נשמעה לו שוברטית מדי. אלמה הייתה ממילא בדיכאון מתמשך, שגוסטב לא ידע איך להתייחס אליו וממילא היה עסוק בהכנות לקונצרט במינכן.בקיץ יצאה אלמה המדוכאת לבית מרפא שם פגשה את גרופיוס. ארכיטקט צעיר יפה תואר. ומיד החל ביניהם רומן. גוסטב חש באיזה שינוי שחלחל במכתביה אך לא הבין מה. כשחזרה לוינה המשיך הרומן בסתר כשאימה עוזרת לה להסתיר מגוסטב, כי בסופו של דבר גרופיוס היה צעיר, נאה, מוכשר, נוצרי ורב אונים. כל מה שמאהלר כבר לא היה.אישיותו של גרופיוס הביאה אותו ליצור ביקור בביתם של המאהלרים והם בילו ערב בשלישיה. גוסטב לא התעמת עם אלמה. הוא הפסיד במלחמה הזאת. בהמשך חייו יהיו לגרופיוס קשרים נוספים עם נשים תפוסות ותמיד יגרום למפגש עם הבעלים. סוג של רמז הומו ארוטי בנפשו.מאהלר שמחלותיו חזרו הכין את עצמו לעבודה על הסימפוניה העשירית, אותה כבר לא יגמור. למרות התמוטטותו הנפשית חייו של גוסטב היו מחולקים בין חייו הפרטים והמקצועיים. הוא המשיך לתכנן את העונה הבאה בניו יורק ובעיקר את ביצוע הבכורה של שמינית שלו במינכן.אלמה כותבת לגרופיוס אם אשאר אתו יחיה. אם אעזוב ימות. והוא בהתרגשות מבקש ממנה שתחזור להלחין. אלמה הייתה בעלת יומרות מוסיקליות שהתחתנה עם גאון. היא לא חזרה להלחין יותר לעולם.גוסטב המדוכא חזר וחלה בכל המחלות הפסיכוסומאטיות שליוו אותו בשנים קודמות. כנראה שאלמה היא זו שהפנתה את גוסטב לפרויד באותו קיץ של 1910.האם זה מקרה שהעיר ליידן בהולנד נבחרה למפגש. לפחות פרויד היה יכול להיות מודע לסמליות של שם העיר שבגרמנית משמעה "לסבול" פרויד, אחרי שנה קשה בחייו היה זקוק לחופשה, אך למען מאהלר הסכים לוותר על יום ולפגוש אותו.פרויד ומאהלר היו עסוקים בהאזנה. מאהלר למוסיקה ופרויד למלים. פרויד לא היה מוסיקלי וכנראה לא שמע ולא הבין את המוסיקה של גוסטב. האם זה אומר שלא יכול היה להאזין לאיש המתלבט שבא אליו. העובדה שמאהלר חזר לאוסטריה מאושש יותר מליידן, אם כי לא לזמן רב בשל נסיבות חיצוניות.ב12 לספטמבר 1910 התקיימה השמעת הבכורה של השמינית. אנשי רוח מכל רחבי אירופה הגיעו לקונצרט במינכן. האופטמן, תומאס מאן, סטפן צוויג, מנגלברג, שטראוס ריינהרדט ולילי להמן. כל מי שהייתה לו נגיעה בביוגרפיה של מאהלר נכח בקונצרט. ההצלחה הייתה אדירה. תומס מאן כל כך התרגש כך שכשתחיל לעבוד על הסיפור " מוות בוונציה" החליט להשתמש במאהלר כאב טיפוס לגיבור.זמן קצר לאחר מכן נסע שוב לאמריקה שם גילה לתדהמתו שבמקום 45 קונצרטים להם התחייב נקבעו לו 65 קונצרטים. הוא כבר היה חלש מדי לעמוד בעומס הזה אך לא הייתה לו ברירה.אלמה מציפה את גרופיוס במכתבים מניו יורק, לעתים אפשר ממש לקרוא משאלה מוסווית שלה שגוסטב ימות כדי שתתאחד עם גרופיוס.בחג המולד ניתן הסימן הראשון להתרופפות בריאותו. אלא שהענן האמיתי היה זה שעלה מכיוון התזמורת, נכון יותר תורמים התחילו לעלות שמועות שמחפשים מחליף לעונה הבאה וזאת בנוסף לחוסר אהדת המבקרים ועדת התורמים לקחה לעצמה זכות לקבוע את תכנית הקונצרטים כשבוינה " אפילו הקיסר לא היה יכול להתערב"ב21 לפברואר עולה חומו. רופאו מבקש ממנו לבטל את הקונצרט שנקבע לאותו ערב, אך גוסטב מעולם לא ביטל קונצרט בגלל מחלה. זה היה הקונצרט האחרון עליו ניצח. בבדיקות שערכו טובי הרופאים אושרה מחלת הלב הקשה שלו. גוסטב שהבין שסופו מתקרב ביקש למות בוינה.אלמה מטפלת בגוסטב כאם. מאכילה אותו ודואגת לו. אך לגרופיוס היא כותבת " גיליתי שאני מסוגלת לעשות יותר מאי פעם....לא החלפתי בגדים 12 יום. הייתי אחות, רעיה, הכול" אך המכתב נפתח במלה אהובי ומסתיים במלה כלתך.העיתונים ותושבי וינה עקבו אחרי כל רגע של מחלתו. כל הפרטים פורסמו. מאהלר הגוסס היה שיחת העיר. ב18 במאי 1911 מת גוסטב בחצות. אלמה החליפה גברים רבים ועוד שני בעלים ומתה בניו יורק ב1964 בת 86מצד אחד ביוגרפיה על איש כזה מעוררת סקרנות גדולה, מצד שני יש לי תחושה שהיא מקלקלת את האזנה למוסיקה. אני מנסה להגיד לעצמי, ועכשיו זה קשה יותר, שלא חשובה אישיותו של היוצר. חשובה היצירה. אני לא רוצה לחשוב על מאהלר האיש כשאאזין לסימפוניה שלו. ואני רוצה לחוש את אי הנחת שהוא מביע בלי לדעת שכתב את הקטע בגלל שהמרק לא היה טעים לו באותו יום.פדר מנח פסיכולוגית לא רק את מאהלר איש אלא גם כל יצירה ויצירה בהתאם לזמן כתיבתה. ברור שיש קשר שכזה, אך לטעמי פדר מפריז באנליזה הפסיכולוגית של המוסיקה. כשאני ( אישית) מאזין למוסיקה לא עולות בי אסוציאציות מחיי המלחין עם כל מכה בתוף ובמצלתיים. המוסיקה בכללותה הרגשית האבסטרקטית במידה היא האופפת ומדברת אלי.נכון שהספר מתחיל בפגישה בין מאהלר ופרויד, נכון שמאהלר עצמו חשב שמוסיקה היא גם ביוגרפית אך הניסיון של פדר לנתח פסיכולוגית את מאהלר הביוגרפיה שלו למצוא בה את המקור ליצירותיו קצת מכביד ונראה מלאכותי מדי.בחלק האחרון של הספר פדר עושה ניתוח של פרויד. נכון שהוא מקוצר מאוד, אך אחרי הביו7גרפיה מלאת הפרטים של מאהלר הפרק על פרויד נראה מיותר ומעייף.

קריאה נוספת אימגו

הסימפוניה השניה של מאהלר בפילהרמונית

קינת מרסיאס / יואב רינון

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן