אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארץ שפלה / ג´וזף אוניל


התמונה של דן לחמן

ארץ

ארץ שפלה / ג'וזף אוניל. הוצאת ידיעות אחרונות. תרגום ניצה פלד.

ארץ שפלה זכה בפרס פן פוקנר בשנת 2008. הוא היה מועמד לפרס בוקר האנגלי ונבחר על ידי מבקרי הספרים של הניו יורק טיימס, של הטיימס, של הווילג' וויס ואחרים כספר השנה ב2008.גו'זף אוניל נולד באירלנד, גדל בהולנד ומתגורר עם משפחתו במלון צ'לסי המפורסם בניו יורק.גיבור הספר חי בכיוון הפוך לאוניל. הנס ואן דן ברוק הולנדי החיי בלונדון, מאלה שאפשר לחשוב עליהם שהתמזל מזלם בעל משרה טובה בבנק. אשה וילד. הבנק שולח אותו לעבוד בניו יורק לאיזה זמן.עובדים מביעים את קנאתם. אלו שכבר היו בה תקופת מה מזהירים אותו. את ניו יורק קשה לעזוב, גם אחרי שנים ממשיכים להתגעגע אליה. עכשיו כשחזר הוא יודע, המזהירים צדקו. הוא הולך עם התחושה שדבר מה צמח לו פרא בחייו. הוא עושה כל מאמץ לא לחשוב לא להיזכר.שנים אחרי הוא רואה ידיעה בעיתון, שבניו יורק נמצאה גופתו של ידידו צ'אק ראמיקסון. עובדה המפעילה זיכרון וסיפור. שנתיים שהתה גופתו ל צ'אק במים עד שהתגלתה.את צ'אק פגש ואד דן ברוק על מגרש משחק קריקט בניו יורק. ניו יורק איננה עיר של משחק קריקט. אנגלים וכאלה שבאו מהאיים שהיו בשליטת אנגליה, רק הם מכירים היטב ומשחקים את המשחק. למרות שישנם כמה מגרשים לא תקניים בניו יורק וכמה קבוצות, שחקני הקריקט בלבושם המיוחד אינם נראים לכאורה בעיר. באמריקה. הם סמויים. כדורסל, כן, בייסבול, אך לא קריקט. אם אתה רוצה להרגיש מה זה להיות שחור בניו יורק, צא לרחובות לבוש בבגד הלבן של הקריקט. אומר לו צ'אק.את תיאורי המשחקים והתלונות על המגרשים, התופסים מקום מסוים בתחילת הספר, צריך לקבל כעובדה. אחרי הזמן המקדש לקריקט, והוא לא ארוך מתחיל סיפור עצמו.. באחד המשחקים האלה פגש דן ברוק את צ'אק. זה מהקבוצה המתחרה שהצליח להרגיע מריבה שלא הייתה מתקיימת במגרש אנגלי ג'נטלמני אמיתי, כי קריקט הוא גם משחק של התנהגות נאותה. משחק של תרבות היכול להשכין שלום בין עמים, לדברי צ'אק.שני הזרים הללו, הנס ון דן ברוק הלבן ההולנדי וצ'ק ראמקסינון, השחור, מטרינידד, המבוגר בעשרים שנה מברוק מתיידדים. למרות שלא נראה עליו, הנס במצב לא קל. קצת אחרי הפיגוע הגדול אשתו עזבה אותו ולקחה את בנם חזרה ללונדון. היא הייתה בטוחה שהפיגוע הבא יהיה בטיימס סקוור. מקום בו עבדה, באחד הבניינים או בתחנת התחתית הגדולה. את ביתם בשכונת טרייבקה היו צריכים לעזוב והם עברו למלון צ'לסי. החרדה לא פגה. היא נסעה.הוא עומד לפנות שחר, כי אלו השעות שהוא מתעורר בהן ומשקיף מחלונו על העיר."פנסי מכוניות,להט מחוספס של בניני משרדים שוממים, חזיתות חנויות מוארות, ערפל כתום של פנסי רחוב. כל אשפת האור הזו טוהרה לכדי זוהר באוויר שרבץ כמו גל כסוף ונמוך מעל לב העיר והעלה בי את המחשבה על הדמדומים האחרונים של ניו יורק

"בשביל מה לחזור לטרייבקה, כשהאיום המטורף עומד מעל העיר. את שניהם תקפה איזו עייפות מתמדת. לאות שהרחיקה אותם זה מזה. אלו לא בעיות של יחסים ומשפחה. זה מה שהורס אותם. הם היו יכולים לעבור לברוקלין או ג'רסי אבל שם ישנו כור גרעיני חמישים קילומטר מניו יורק. ומה אם יקרה בו האסון הבא. מה עם הנשורת. וכמה סביר שאיזה אידיוט יבנה פצצה מלוכלכת בתוך מנהטן. לא שאלות שזוגיות ניצבות בפניהן בדרך כלל.המצב הטרום אפוקליפטי מזכיר את מצב היהודים בגרמניה של שנות השלושים. אלא שזה לא רק הפיגוע. ואולי כן, אלא שקל יותר לשנות רגשות והשינוי במאורע ענק כמו קריסת התאומים. וכעת רייצ'ל חושבת שהגיע זמן לבדוק את כל נרטיב הנישואים שלהם. שום דבר הוא לא רק זה, כמובן. היא מאשימה אותו שנעשה קונסרבטיבי. שאמריקה שטפה לו את המוח, ובנם לא יגדל במדינה כזאת. כל הסיפור הזה עליה ועליו. סיפור שלדעתה הפך להיות מזויף. והוא לא מבין איך קרסו חיי הנשואים שלהם בלי שהיה להם אפילו משבר לעבור אותו, לפתור אותו. כמו כל הנשואים. יש לי תחושה שאוניל משתמש בחרדה הזו כסיבה באותה מידה שרייצ'ל משתמש בחרדת האירוע הבא נישואים נסדקים ומתפרקים מהמון סיבות קטנות.. גם הנס מתחיל לזהות את הפטליזם בעצמו. קיהיון נורא הולך ומשתלט עליהם. למרות שעדיין היו להם כמה ימים טובים.בהמשך ימשיך לטווות את חלומות האחדות של משפחתו כטיסות סוף השבוע בין אמריקה לאנגליה. אך הנשיקה שקיבל על הלחי בבואו הבהירה מיד שלא חשוב לה איך הייתה הטיסה.קריקט הוא משחק מחבטים וכדור אנגלי בעיקרו. משחק קריקט עשוי להימשך שעות על גבי שעות. ההיסטוריה שלו לוטה בערפל. אומרים שיש סימנים לשדות קריקט רומיים. האנגלים הביאו את המשחק אתם לכל המושבות שלהם. עד היום נערכות תחרויות בין כל המושבות והיבשות בהן בריטניה הגדולה תקעה דגל. מי שמתעניין יגלה שיש מצטיינים הודים ואוסטרלים וכל מה שבאמצע. מעניין שכנראה רק בארץ המשחק לא קנה אוהדים, ואולי בעיקרו לא היו כאן ג'נטלמנים אנגלים ומקומיים.אך הנס למד והחל לשחק קריקט בהולנד בימי ילדותו. ומסתבר שהיו בה מגרשים שחקנים וקהל. החיזור שלו אחרי רייצ'ל כלל משחק קריקט שכזה. יום ארוך. סנדביצ'ים שנמעכו והפכו דייסה. ישיבה של שעת משעממות על הדשה כשמדי פעם מוחאים כף. קריקט באנגליה. מסורת.כעת כשהוא לבד ומגלה שיש משחקי קריקט בניו יורק הוא מצטרף לקבוצה. באורח מוזר וללא צורך נראה לעין הביא אתו את ציוד המשחק שלו מלונדון.הקבוצה שפגש ואליה הצטרף מלמדת אותו כמה דברים. קריקט על מגרש אמריקאי למשל, ובעיקר אנגלית חדשה מכיוון ששאר השחקנים היו מאיי הודו המערבית ודיברו ניב אנגלי פרטי לחלוטין.הכניסה לקבוצת ספורט הכניסה אותו גם לעולם חדש של אחוות גברים. אין משפחות. לא מדברים על פוליטיקה ולא על ספורט אחר. אחווה פנימית שתקנית שהשיחות היחידות בה סובבות סביב תחרויות קריקט.בבדידותו הוא מתחבר עם מבקר מסעדות. לא אלו של השפים הגדולים, לא היקרות, אלא להיפך. המסעדות מהזולות המבשלות בעיקר אוכל אתני לפועלים זרים. מבקר שכותב על אוכל שאיננו מכיר. הנס מתרוצץ אתו בין המסעדות ההודיות הסוריות לומד לאכול בקלווה. כל זה לא אומר שאיננו מצליח למלא היטב את עבודתו כאנליסט כלכלי בבנק בו הוא עובד.לילה אחד הוא שומע באחת המסעדות הללו קול מוכר. קריין מפרש משחק קריקט .הוא נכנס לחדר האחורי, כמה גברים מהודו המערבית עוקבים אחרי משחק בינלאומי. צ'אק נמצא ביניהם. צ'אק עובד במסעדת סושי כשרה. הוא מכיר את כלי הכשרות היטב. הנס וצ'אק מתיידדים.כשידידותם מתהדקת הנס מגלה את החלום הפנימי הגדול של צ'אק. אצלנו יעקב שבתאי כתב על חלום לבנות קרקס על החולות. צ'אק חולם להקים מגרש קריקט תקני, לארגן קבוצות ממשיות. קריקט כמו שהוא אמור להיות. הודים, פקיסטאנים, יוצאי הודו המערבית מליוני חובבי קריקט שישמחו לחזור למסורת מוכרת. מועדון קריקט של ניו יורק.הספר נע בין ההווה לבין זיכרונות העבר שלו כילד בהולנד. כשהוא כבר בנקאי מכובד בניו יורק נפטרת אמו והוא טס להסדיר את העניינים שם"כעת עליתי על תגלית עתיקה: לעזוב משמעו לא פחות מצעד סופני. ולראשונה התעורר בי החשד שאין הם אלא חלום שחלמתי, כמו מת יקר. אמי וכל אותם נערים נעלמים. ואחרי שריפת גופתה של מאמא לא יכולתי להיפטר מן המחשבה שהיא הוטלה עוד בחייה אל כבשן הזיכרון ומכאן שכל היחסים עם הזולת מלא החיים לכאורה, הפכו בנקודה מסוימת ליחסים עם המתים"אם עד כה הסיפור היה עשוי להראות פשטני הרי שקטע זה הוא אחת הדוגמאות לתובנות עמוקות יותר הפזורות לאורך הספר ונותנות לו משקל ספרותי משלו. לא פילוסופיות מערערות עולם אבל תובנות קטנות ההופכות סיפור לספרות.במחשבות על ההווה מגיע הנס למסקנה שלא רק רייצ'ל הייתה סדוקה. הוא מתחיל לחבר את עברו אל חיי ההווה שלו.

הם הגיעו לניו יורק בשנת "מוניקה לווינסקי" לתוך כור רותח שלא היו להולנדי השקט כלים להתמודד אתו. לניו יורק הגועשת בדרך כלל נוסף נושא חדש לחוג שביבו.בניו יורק, הוא מגלה, אין בעיה להרוויח מליון דולר ברגע. כל אדם שלישי נראה כבר בדרך. רווח ממניות. חוזה קולנועי. מאמר קצר על איזו תרנגולת פראית בקווינס. וגם הוא, במומחיות שלו בשדה מחירי הנפט. הכסף נראה כאילו בא ממשקעים אטמוספריים.לשניהם יש עבודה מצוינת. לופט נפלא. כל הסיבות לשביעות רצון, אלא שלהנס לא הייתה פרספקטיבה לבחון דרכה. אז היה להם מתלה בגדים מכני שסובב את המתלים לבחור איזה ז'קט ללבוש.חייו הפכו למכרה פחם של הורות. הטיולים עם עגלת בנו הקטן הפכו להיות כמו תשישותו ופעילותו של כורה הפחם.אמריקה שבין נפילת התאומים למלחמת עיראק. מצב שאפילו הנס, הולנדי מארץ השפלה השקטה שחי תקופה באנגליה, נמצא פתאום במקום שבו דעות פוליטיות, ושאלה באיזה צד אתה עומד הופכות להיות בעלות חשיבות עקרונית שאין לו כלים או רצון להסתחרר לתוכו. הוא עדיין צריך לחזות כמה נפט יופק בעירק בין אם תהייה מלחמה או לא. הבנק, הבורסה, התחזיות, הרי זה יסוד עולמו. אידיוט פוליטי מוסרי הוא מכנה את עצמו.בתוך הבלבול של חיי הנישואים שלו, בין הטיסות הלוך וחזור בין אמריקה לאנגליה חוזר לחייו צ'ק החולמני המניפולטיבי. זה שרוצה לבנות שדה קריקט מדויק בניו יורק. שתבואנה כל הנבחרות הגדולות, שהטלוויזיה תעביר שידורים חיים לכל פינות הגלובוס וכולם ייהנו ויתעשרו כמובן. טיפוס צבעוני הצ'אק הזה, ולא רק בגלל שהוא שחור. הנס נגרר לתוך הסחרחרת שצ'אק מוביל אותו אליה.בזכות צ'אק הנס מגיע לאזורים בניו יורק, בעיקר ברוקלין. מקומות שמעט תיירים ביקרו בהם, ואני מניח שג'זף אוניל עבר בהם לאורך ולרוחב כדי לתאר אותם בצורה אמינה כל כך כאילו היה מדריך תיירים.לצ'אק הייתה מלבד ל קריקט עוד חולשה, שגם בה עסק. צ'אק עסק בהימורים. והנס אמנם לא ממש נגרר פנימה, אבל הוא ראה והבין. הוא התיידד עם צ'אק. ממש. זו לא הייתה התנשאות שללבן על שחור. הוא לא ראה בו אישיות אקזוטית. הוא חיבב אותו באמת וצ'אק הכניס איזה שעשוע חדש לחייו. כי הנס ההולנדי הישר לא היה יכול להתייחס ברצינות ממשית לצד הזה של צ'אק החביב.את הקשר בין הנס לצ'אק סיים משפט שנאמר לא ברור על ידי הנס הובן לא נכון על ידי צ'אק. עלבון ניתוק קשרים. נשים עם גברים, גברים עם גברים , ליחסים יש דינמיות. הם נעצרו וחזרו בין הנס לרייצ'ל נותקו לתמיד עם צ'אק. רייצ'ל תהייה זו שתסביר להנס שכל הסיכויים שצ'אק היה גנגסטר קטן שניצל את הנס, אך הנס לא מפסיק לחבב אותו.הנס מבין שהוא כמעט לא דיבר על דברים אישיים עם צ'אק. מה צ'אק סיפר לו חוץ מהחלום שלו על קריקט ואיזה יום ילדות בטרינידד. זהו קשר ידידות גברית?הספר לא כתוב בצורה ליניארית. הנס חוזר ללונדון. הוא ואשתו הולכים ליועצת נישואים. אך סיפור העובדה מגיע מתוך איזה קשר לדבר אחר. וקצת אחרי שוב ניו יורק צ'אק והקריקט. מהו הקריקט בעצם בספר. מה הוא מסמל המשחק הזה בו חובטים בכדור בעזרת אלה מיוחדת והכדור מתעופף לו באוויר. את הנס, ההולנדי שחי בלונדון עובד באמריקה וטס הלוך ושוב? סוג של כדור שנחבט בין שחקנים כמו אשתו וצ'אק .החיים? הקשרים? בני האדם? מי חובט נחבט ומתעופף פנימה והחוצה ממגרש הקשרים האישיים שלו.מה שכל כך יפה בספר, בכתיבה, היא הרוחב שלה., תוך כדי הסיפור, שהוא לא בדיוק מסעיר, הוא מביע דעות ומדבר על כל כך הרבה דברים, כך שרוחב הקנבס הופך להיות העיקר. ולא שכל הדברים באמת עמוקים במיוחד, אלא דווקא בגלל הרמה האנושית בה דברים נאמרים, בהתאם לגובה היכולות של הדמות הופכת את הספר לחוויית קריאה אמיתית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן