אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חבורת העינב / גון פנטה


התמונה של דן לחמן

חבורת העינב / ג'ון פנטה. הוצאת אחוזת בית.
חבורת העינב / ג'ון פנטה. הוצאת אחוזת בית.

ג'ון פנטה לא מוכר אצלנו למרות שלפני כעשור תורגם כבר ספר שלו, אך איכשהו נבלע בדממה פחות או יותר. באמריקה הוא סופר נחשב מאוד. אחד מחבורת הסופרים הפרועים, זה שצ'רלס בוקובסקי טען שפנטה הוא אחד מאלו שגרמו לו לכתוב והשפיעו על סגנון כתיבתו. הוא התחיל לפרסם סיפורים ב1932 אך לא זכה לתשומת לב מספיקה. כדי להתפרנס נסע להוליווד, כמו כה רבים, אך גם שם לא זכה להצלחה. הוא לא הצליח להשפיע על הוליווד אך היא הצליחה להשפיע עליו. ב1952 פרסם רומן והשתתק. הא חלה בסכרת והתעוור בשל סבוכי המחלה ושתי רגליו נכרתו. ואז למרות הנכות הכתיב לאשתו את שני הספרים האחרונים שלו שקובצו יחד בספר זה. אחרי עשרים וחמש שנות שתיקה זכה להתפרסם. משפחתו מצאה בעיזבונו ספרים שלא פרסם בחייו. פרנסיס פורד קופולה רצה להסריט את חבורת העינב אך הפרויקט לא התממש.

דווקא בבלגיה דומיניק דרודר הפך לסרט את ספרו הראשון וב2006 נעשה בהוליווד הסרט "שאל את האבק ". הספר מתחיל כמו קומדיה איטלקית עממית. סוג של בורלסקה כמעט. אישה בת שבעים וארבע מוצאת כתם של שפתון על מפתח תחתוניו של בעלה. תקרית התחתונים הפכה להיות מריבה אלימה. היא עושה סקנדל, הוא מכה אותה בהתקף אלימות ובורח מהבית היא רצה אחריו ברחוב מבקשת להתגרש. מריו בנם השני מביא אותו למשטרה להגיש תלונה. הכל מתפתח בהתאם לחוקי הדרמה הקומית. השכנים עומדים ומסתכלים בהצגה. הם נשואים חמישים ואחת שנים. זה מצחיק ונוגע ללב איך הביא אתם את איטליה הישנה לאמריקה. אך אני כמובן מכירים היטב את עקירת התרבויות הללו. הנרי, בנם הסופר, החי בלוס אנג'לס, מקבל טלפון למהר לבוא. למרות שאיננו מתרגש מהסיפור מחליט לבוא. כי אולי הפעם זה רציני יותר מהפעמים הקודמות בהם הזוג הזקן רב. בנם השלישי וירג'יל צופה מבויש במתרחש. הוא פקיד בבנק המקומי, זה שהתקדם קצת יותר בחייו מאביהם ומריו. כשהנרי מגיע הדרמה כבר נגמרה. הרי ברור ששני הקתולים הללו לא יתגרשו לעולם ומערכת היחסים שלהם מבוססת על קרבות מהסוג הזה. הגסות שלו, הכניעות שלה. הסצנות המוסיפות קצת פלפל לתבשיל החיים. ולמעשה הסיפור הממשי מתחיל כשהנרי מגיע לעיר הקטנה בה גדל. שם נטועה ילדותו, התבגרותו והסיבה שברח משם.משפחה איטלקית שחיה אמנם באמריקה אך מנהגת כמו באיזו עיירה נידחת באיטליה הישנה. אב שיכור, נואף ורעשן. אימא העומדת ומבשלת כל היום את תבשילי המולדת הישנה. סיפור הנשמע כל כך מוכר. עוד אחד מסיפורי העיירות הקטנות באמריקה.עיירה קטנה, נידחת. חלק גדול מתושביו איטלקים. בית קפה אחד ששמו רומא, איך לא, בבנין שמעליו בית זונות. שם שותים ומשתכרים הגברים הזקנים.בנעוריו הנרי העריץ את אביו. בעיקר את מלאכת כפיו. האב היה בנאי ובעיני הנרי היה קרוב יותר לפסל אמר שעשה בחומר מבנים מדהימים. אביו היה לוקח אותו לסיבובים בעיירה ומתגאה בבתים אותם בנה. בתים ונשים, אלו היו כישרונותיו המיוחדים של הזקן מההרים האיטלקיים.את הכסף שהיה משתכר היה מבזבז על משחקי פוקר. לבית לא נתן כמעט כלום. תמיד חסר לו לעוד משחק כדי להרוויח. האב לא באמת רצה ילדים, אך מכיוון שהיו לו ארבעה הוא קיווה שגם הם יהיו בנאים וסתתים. במקום זה קיבל בלם רעבת, פקיד בנק, בת נשואה וסופר.

מרגע שהגיע הנרי מרגיש שאיזו מלכודת הולכת ונסגרת עליו. שבר משפט כאן, הפיתוי הקבוע של המטעמים שאמו מבשלת לו שאיננו יכול להתנתק מטעמם ומזיכרונותיו. הוא כבר יודע שהיום שהתכוון לשהות בבית יימשך קצת יותר ממה שתכנן. הכל מסתבר. האב צריך לבנות איזה מבנה והוא מיעד את הנרי להיות העוזר שלו, למרות שהנרי לא עסק בבניה מימיו. הנרי יודע שהוא צריך לברוח אך הוא נשאר מלכודת בריח אורגנו, ריחן, רוזמרין ותימין.הספר כתוב פשוט מאוד, סיפור. אין בו הסברים פסיכולוגיים או אמירות ספרותיות מדי. הכל מונח לפני העיניים ובכל זאת המלכודת שנסגרה על הנרי נשארת מובנת בצור פנימיתסמויה לא מוסברת אך מתקבלת כמובנת. ברור שאחרת לא היה יכול לקרות.בבוקר המחרת, בלי שהסכים לעזור, הוא מוצא זוג בגדי עבודה מונחים בחדרו. אם וכל המשפחה ידעה ושיתפה פעולה. במטבח הוא מוצא את אמו מבשלת כמות אוכל שתספיק לגדוד עבודה. הוא מנסה לברר את עניין הגירושים, היא מכחישה. כתם השפתון על התחתונים היה ריבת דובדבנים שנשפכה.הנרי צריך להתכונן לעלות להרים לבנות את המבנה שאביו בעזרת בנו וידידיו מבית הקפה התחייב לבנות. ידידי אביו, חבורת זקנים איטלקיים שמרכז חייהם הוא היין , אלו הם חבורת העינב. שתייני היין המקומי המזכיר כל כך את היין ההוא מאיטליה האמיתית. הנרי הולך לתחנת האוטובוס שיביא אותו לשדה התעופה לחזור לביתו. אך איזה כוח לא מוסבר משאיר אותו על הרציף. הוא איננו יכול להימלט מהגורל.כמובן שלתוך הסיפור הזה משתזר סיפור בריחתו הראשונה מהבית. נער צעיר הבורח לעיר הגדולה. חסר בסף, חסר מקצוע. הומלס עם רצון אחד לכתוב. והסיפורים לעתים מצחיקים לעתים נוגים, תלוי באנשים שפגש, במקומות בהם לן. עיר גדולה ונער די תמים.הנרי אביו והזקנים האחרים עולים להרים לבנות את המבנה האחרון. גם הנרי גם אביו וגם האחרים יודעים שהזקן לא יחזור משם חי.והזקן בן השבעים ושש במקום לשבת על מרפסת ביתו, לראות כלבים רודפים אחד אחרי השני או בני אדם מסתובבים להם רצה להקים עוד קיר. שידעו שהוא יכול. לא היה מי שידע, שם בהרים, הזקן, בנו בן החמישים שלא הרים אבן מימיו ושלושה שיכורים זקנים והקיר האחרון.המבנה לא נראה כמו שהיה צריך להראות. הוא נראה יותר כמו קבר אינדיאני עתיק. לזקן כבר לא היה הכוח להניח אבנים ישר. שום דבר לא היה כמו שצריך היה להיות. הנרי חוזר להרגיש כמו הנער הפוחח שברח פעם מהבית.חלאה פרולטרית שהסתובב ברחובות העיר הגדולה. דחף הכתיבה שלן כבה בימים הללו. דוסטויבסקי היה צריך לכתוב עלינו הוא חושב. דוסטויבסקי הבין יחסי אבות ובנים.וזקן מת כמובן. לא סתם. לא פתאום. הוא עשה לעצמו טקס פרידה. לא בלי פרידה מחבריו הזקנים האחרים. מוטב למות משתייה ולא מצמא. ומוטב למות בין חברים מאשר בין רופאים.

חלומות בבנקר היל הוא הספר השני הכרוך באותה כריכה. גם כאן הגיבור הוא סופר. גם הוא ברח מהבית לעיר הגדולה, לוס אנג'לס. הפעם צעיר בתחילת דרכו. השנה 1934. לב המשבר הכלכלי הגדול אך הוא צעיר המוכן לעשות הכל. לנקות שולחנות במסעדה למשל. שני דברים מעסיקים אותו הכתיבה שלו ובעיקר החרמנות שלו. כל אישה שמחייכת אליו מעוררת אותו. בכל אחת הוא מתאהב מיד. את כולן הוא רוצה, מעטות רוצות אותו, בינתיים. ומה שמעורר אותו יותר מכל דבר אחר בנשים הם הישבנים שלהם. הוא מתמחה בישבני נשים מפוארים. לפחות למראה מרחוק. להתקרב הוא לא ממש מצליח. אישה אחת הזמינה אותו אליה. גם היא כתבה סיפור והוא התבקש לערוך אותו. יום ראשון בבוקר. הוא יוצא לכבוש את האישה עם הישבן המפואר "העיר נראתה נטושה, הרחוב היה שקט. נעצרתי והקשבתי. שמעתי משהו. זה היה צליל האושר. זה היה לבי שלי שפעם ברוך, בקצב. שעון, זה מה שהייתי, מכונת אושר קטנה" לא צריך לנחש שגם הכיבוש הזה שמתחיל באושר גדול ייגמר במפח נפש. כשהוא מנסה לגעת בה במטבח הוא גומר כשכול ומכוסה ונוטף ברוטב הסלט שהכינה. זונה שהוא פוגש שוכבת במיטה, ובעודה מחכה שיעשה את מעשיו היא קוראת את ננה של אמיל זולא. הוא משעמם אפילו זונות. נער. כמעט עוד ילד עדיין. מרוגש מינית כל הזמן.כמו נערים רבים הפסיק ללמוד והשתעמם הסתובב בטל. עד שיום אחד נופל לידיו בספריה ספר של שרווד אנדרסון. וכמו שקורה לעתים, ספר אחד מביא את הקורא להחלטה לכתוב. זה מה שקרה לארתורו בנדיני הצעיר. נדלקה בו אש חדשה. וכמו כמה וכמה כאלה שפרסמו איזה סיפור במגזין, הוליווד הזמינה אותו ובלעה אותו אל קרביה. כמו סייח צעיר באורווה מלאת סייחים כותבים אחרים. לכתב לא כתב, אך קיבל משכורת. מצב אידיאלי לכאורה. אלא שהוא מחכה, כמו כולם להזדמנות להוכיח שהוא יודע לכתוב. האולפן פרנס אותו, והוא שיחק דוק עם כותב חסר עבודה אחר. לבו של הסיפור הוא פרק בו הוא פוגש מתאבק איטלקי כמוהו. גם המתאבק רוצה לעשות קריירה בדרכו. בזירה הוא מתאבק נגד גבר בלונדי גדול ממנו. הקהל שונא את האיטלקי הקטן. הקרב למרות שהיה צריך להיגמר בניצחונו של האיטלקי נגמר לפי החלטת השופטים בתיקו שגם אותו לקהל קשה לבלוע. מלחמה רוויה בדם. החיפוש אחר עצמו מחזיר אותו הביתה. הניסיון לגעת באיזו שייכות. באישה שתאהב אותו באמת.. לא חלומות החרמנות שלו המביאים אותו לעשות שטויות.הוא עוזב את הוליווד וחוזר הביתה. שם לא רואים בו כישלון. אביו מחזיר לו את עורו. למעשה מעיל עור שהיה שלו, אך המחווה ברורה. שם בעיר הזו עורו עבה ומחמם יותר. בפני חבריו לכיתה הוא מנסה להראות מצליחן .

כמובן שהוא מכיר את כל הכוכבים הגדולים. כולם ידידיו ועם כל הכוכבות הגדולות שכב. אגרוף באף שהוא מקבל במסיבה מוציאה אותו שוב לדרך. חזרה ללוס אנג'לס.יש כמובן דמיון רב בין ארתורו בנדיני גיבור הספר השני להנרי מהספר הראשון. ארתורו הוא ההשתקפות הצעירה יותר של הנרי. כאן בתחילת דרכו. בדרך להיות סופר.כמו כמה וכמה מהספרים האמריקאיים של אותה תקופה לא צריך לחטט יותר מדי ולחפש סמלים ודימויים. הם ישנם אך הרוב נמצא על פני השטח. סיפור שמספר אגם על עצמו. ולגיבורים יש כמובן קרבה גדולה גם לג'ון פנטה, הסופר הממשי שכתב את הספרים הללו.שני הגיבורים באו ממשפחות עניות, לא הגשימו את חלום האבות לגרום להם להמשיך את הדרך המשפחתית. שניהם כבר רוצים להיות אמריקאים. להוציא את איטליה מתוכם. שניהם, למעשה כול הגברים גם הזקנים שותים הרבה יותר מדי.השטף הסיפורי, מה שנראה כחוסר תחכום המתאים לדמויות הללו. הצורך להגשמה ולשינוי עצמי הופכים את הספרים הללו לתענוג של קריאה. גם אם הספר הראשון מעט טוב יותר, הרי שהאיחוד שלהם הופך אותם לחטיבה אחת מרתקת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן