אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צייד בודד הוא הלב / קארסון מק`קאלרס


התמונה של דן לחמן

צייד

צייד בודד הוא הלב / קארסון מק`קאלרס . תרגום אברהם יבין.

לא לעתים קרובות אני מתרגש כשאני רואה ספר חדש על שולחן התצוגה בחנות. כשראיתי את "צייד בודד הוא הלב" התרגשתי באמת.לפני כחמישים שנה גמרתי לקרוא את ספרי הנעורים ועברתי אל עולם הספרות היפה. סארויאן ולי הרפר היו בין הראשונים למשל. ספרות המספרת סיפור בצורה שרק בחוש יכולתי להבין שהכתיבה אחרת. סיפור על אמריקה שאיננה הוליווד או ניו יורק הוליוודית. אנשים רגילים חיים, חיים רגילים במקומות קטנים, כתובים בשפה רגילה. צייד בודד הוא הלב היה אחד הראשונים שהופיעו אז לראשונה. קראתי ומאוד התרגשתי. היה קל להתחבר לספר. גיבורים שחלקם צעירים מאוד, כתיבה זורמת, שהספרותיות נחבאת בה. לא כמו פוקנר אותו אקרא שנים מאוחר יותר.ספרים רבים קראתי יותר מפעם אחת, לספר הזה לא חזרתי משום מה, וכעת הוא תורגם מחדש ונותן לי את ההזדמנות.עיירה קטנה, דהויה, שלושים אלף איש בערך. אי שם בדרום. חם מאוד. סינגר וספורוס, שני גברים, חרשים אילמים. אחד רזה וגבוה השני נמוך ושמנמן. אחד אנושי מאוד ספורוס משתגע. ומשאיר את סינגר לבד.ביף טוב הלב, בעל "קפה ניו יורק" בית קפה מסעה ובר שכונתי ואשתו. אצלו מתאספים רוב הגיבורים. מיק, ילדה בת שתיים עשרה, סוג של טום בוי. לא רוצה להיות דומה לאחיותיה לכן לובשת בגדי בנים. סקרנית ומתעניינת. לרוב יושבת ליד החלון להקשיב לרדיו מבית השכנים. היא מחבבת את המנגינות של אחד מוצארט. היא חולמת על פסנתר ובינתיים מנסה להפוך יוקלילי שבור לכינור.ג'ק בלאונט, זר בעיר, הולך ומשתכר, מדבר על דברים שאיש איננו מבין בבר. מהפכן בלי מהפכה. קורא מרקס ומגמגם מלים שיכורות. נלחם לשנות את מה שלא ניתן בעזרת אלו שלא מבינים.קופלנד, רופא שחור. נלחם לשנות את חייהם של אחיו השחורים. גם הוא קורא מרקס, גם הוא רוצה לשנות. לא מספיק רחוק כמו מהפכה אבל קצת פיקוח ילודה. קצת מחשבה. הוא מנסה להסביר לאחיו השחורים את הסיבות להפחית במספר ילדים. למנוע בורות, למנוע עוני. שני אנשים, תלמידי מרקס וכל אחד מנסה להשיג דבר אחר. הרופא השחור והשתיין הלבן. הפכים וזהים. גם הלבן וגם השחור מאמינים שמרקס יודע איזו אמת ועכשיו הם יודעים אותה. הם אינם מאמינים יותר באלוהים. הוא התחלף להם במרקס.מיקרוקוסמוס של חיים פשוטים. ימי מקקארתי עוד לא הגיעו. להאמין שבעזרת מרקס אפשר לרפא את העולם, בגלוי. בלי חרדה להיחשב אנטי אמריקאי. עיר קטנה. בתוך מרחבי שום מקום. חיים פשוטים, כאילו כלום ומשקפים כל כך הרבה.לילדיו קרא קופלנד המילטון, שנועד להיות מדען. קרל מרקס שנועד להיות מורה. ויליאם עורך דין ופורשיה רופאת ילדים. הוא ניסה ללמד אותם להסיר את עול העצלות והכניעה, אך הם היו קטנים. אין אלוהים אמר להם אך חייהם קדושים. דייזי, אמם דיברה אתם על גן עדן וגיהנום ולקחה אותם לכנסיה. אך מה מבינים ילדים קטנים ושחורים. גם אם הם בניו של רופא.במפגש טעון בחן בלאונט לקופלנד, שני אנשים בעלי דעות זהות כמעט לא יכולים למצוא שפה משותפת בגלל הבדלי הצבע. למרות העוני של הסביבה, למרות שבעיית הכסף מעסיקה את כולם, איש אינו מבין את ההטפות השונות של השניים הללו.וביניהם עוד כמה דמויות. עובדת הבית של הילדה שהיא ביתו של הרופא. שחורה כמובן. שכונה בעיירה קטנה. כולם מכירים את כולם. כולם נפגשים. כך הולכות ומתקבצות הדמויות שיהפכו למרקם ממנו בנויים החיים בעיירה הקונה. הם יהוו תשתית לסיפור ההולך ומתרקם.

קארסוןקארסון מק`קאלרס. קרדיט צילום: carson mccullers photographed by carl van vechten, 1959 july 31

הדברים מתפתחים כך חדרו של סינגר (זמר) החירש אילם הופל להיות מקום מרכזי בחיי האחרים. הם באים כולם, אחד אחד, מדברים אתו, בטוחים שהבין אותם ויוצאים מאושרים יותר משנכנסו. אך לבו של סינגר נשבר בו כשנסע לבקר את ספורוס בסנטוריום בו אושפז. אנשים מדברים הרבה, הוא אומר לספורוס שכנראה כבר לא מבין כלום.בקיץ הלהוט מיק החלה לחוש דברים חדשים. פיתחה לה חיי סוד משלה. אך דבר חשוב אחד הבינה בפתאום. אביה שהיה פעם בנאי נגר שבר את ירכו ומאז הפך להיות מתקן שעונים בבית. לא היו לו לקוחות רבים. ערב אחד בפתאום הבינה כמה הוא בודד בתוך המשפחה. ולבה נשבר.בימים החמים הייתה מדמיינת איך היא מחליקה בשלג בשוויצריה יחד עם טוסקניני מהמוזיקה. בלילות, וזה היה הסוד, הייתה מתגנבת לחצרות בהן היו חלונות פתוחים והרדיו היה מנגן. מיק מסוגלת להגדיר בדיוק את הרגשות שהמוסיקה מעוררת בה, ולכן גם לזכור אתה מיד ולתמיד.כשהיא רוצה להודות לאלוהים על המתת הזה, היא יודעת שאין אלוהים אך אילו היה בדמיונה היה מצטייר כמר סינגר החרש אילם.בסוף הקיץ, בסתיו התחילה לחוש בשינוי. לא היו לה המלים להסביר לעצמה ולהגיד אני מתבגרת. אך זה מה שהתחיל לקרות לה. ובסתיו הזה מתה גם אשתו של ביף, בעל המסעדה.הדברים הקטנים שקורים בעיירה, קטנים לסביבה ומזעזעים את הנוגעים בדבר. וסינגר, סינגר מנחם במבט, בלי להגיד מלה. וברור שהוא מנחם ומשתתף באמת בצער.אם לא ברור עד כה, בא מונולוג שנושא מול סינגר ג'ק השיכור בו הוא מדבר על ישו. ישו ומרקס. החירות שניתנה לאמריקאים, אומר ג'ק לא התכוונה לתת את הכלים לעשרים אחוז של עשירים לנצל שמונים אחוז של עם עני. ישו מרקס וסינגר איך היו יכולים לשבת יחד לשולחן אחד. סינגר החרש המיטיב להבין לליבם של בני האנוש הסובלים. סבל קטן בעיני אחרים אך הסובל סובל. וסינגר מנחם.הרי, נער יהודי שכן שמיק מתחילה להתעניין בו, מסביר למיק מה הם דמוקרטיה לוחמנית פשיזם ונאציזם ומה עושים ליהודים באירופה. הם מתכננים יחד איך להרוג את היטלר, והיא לא מבינה מה היא מרגישה אליו פתאום. ואז, כמעט באופן מקרי הם מקיימים לראשונה בחייהם יחסי מין. אין תיאור של המאורע. שני הילדים הולכים לשחות במקום נסתר,משתעשעים בשמש, ואז, שש מלים "ואז היה הדבר. וכך הוא היה". אני מנסה להיזכר אם קראתי אי פעם תיאור כל כך נוגע ללב ומרגש של התחושות והפחדים של שני ילדים שגילו את המין. לכאורה אין בספר סיפור מרכזי ואין בו דרמה. אך יש מספיק מהדבר הזה המושך להמשיך ולקרוא. חיים אמיתיים. אנשים פשוטים בחייהם. ובתוך כל מה שלכאורה כתוב פשוט מסתתרים משפטים יפים כל כך, לעתים פואטיים. נדמה שהספר כתוב בעצלתיים כמו החיים בעיר הקטנה. בזרימה אחת פשוטה.

אין בתוך השקט השגרה והחיים האיטיים מסתתרת הבדידות האנושית. בדידותם של שני אלו שרוצים לתקן את החברה, אחד שחור שני לבן שניים שהקדימו את זמנם ואינם מובנים לסביבתם. בדידותה של מיק המתבגרת, שאילו הייתה חיה בעיר גדולה הייתה אולי הופכת למוסיקאית. אך כאן היא מתמוטטת לתוך השיטה הקפיטליסטית, לא תגמור בית ספר ותתחיל לעבוד.. בדידותו של בעל המסעדה. ובעיקר סינגר. חירש, בודד אך כזה שבגלל חירשותו כל אחד תולה בו איזו פרשנות אישית. כל אחד הופך אותו לאל בית כמו בשבטים עתיקים, כל אחד לפי צרכיו.גם אין בו דרמה,לכאורה בסיפור, במקום שישנו ישו ישנה צליבה. גם אם לא בדרך ההיסטורית ולא בידי אחרים. סינגר מת ומותו משפיע על כל האחרים, כל אחד בדרכו.

צייד בודד הוא הלב. פתיחת הסרט

ובתוך כל זה כמובן אמריקה כמה שנים לפני השינוי. גזענית תעשייתית. עיר שאין בה תרבות חיים אלא רק התקיימות.וכמה יפה כל זה ארוג זה בזה וכמה נפלא זה כתוב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן