אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ימי פומפיי האחרונים / אדוארד בולוור ליטון - הסופר המכשף


התמונה של אלי אשד

"ימי פומפיי האחרונים" מאת אדוארד בולוור ליטון, בתרגום שרון פרמינגר, הוצאת זמורה ביתן, 2007
"ימי פומפיי האחרונים" מאת אדוארד בולוור ליטון, בתרגום שרון פרמינגר, הוצאת זמורה ביתן, 2007

הסופר בולוור -לייטון יצר בספרו הקלאסי "ימי פומפיי האחרונים" הזהרה מפני האסון שאותו יכולים להביא כוחות הטבע על התרבות האנושית המשגשגת ביותר. ובספר זה ובבאים אחריו יצר כמעט יש מאין את מסורת הכישוף הבריטית של המאה ה-19 והיווה בין השאר מקור השראה ראשון במעלה לתנועות מיסטיות ולהוגים נאצים.

סקירה על הספר "ימי פומפיי האחרונים" מאת אדוארד בולוור ליטון, בתרגום שרון פרמינגר, הוצאת זמורה ביתן, 2007

"בליל עמים ומנהגים, ערב רב של דמויות ססגוניות, שפלות ותפארת, רדיפת בצע וחבוב היופי, הנה הם ימי פומפיאה האחרונים על האותות והמופתים של אחרית הימים, כאן יוונות מתנשאת בגוויעתה, חכמת חרטומי מצרים עשויה ורמיה ולוכדת נפשות... ומעל לכל הר האש נאפד עננה בהזהרה אלמה על יום עברה ופקודה ....כסדום כנינוה כפומפיאה."(אברהם שלונסקי בהקדמה לתרגומו של הספר בהוצאת אמנות ,1929) בימים אלה יצא לאור מחדש ספרו הנודע של הרוזן אדוארד ג'ורג' בולוור ליטון, "ימי פומפיי האחרונים" אחד מהרומנים ההיסטריים הקלאסיים של כל הזמנים המתמקד בחורבנה הפתאומי של העיר התוססת פומפיי בימי הקיסר הרומאי טיטוס. אין זה רומן שכולו נולד במוחו של יוצרו, אלא בעיקרו מתבסס על אירוע היסטורי אמיתי המצביע על עוצמת טבע הרסנית הלוכדת במפתיע את האדם ומקפיאה את רגעיו האחרונים, כאילו הכוונה לשתף בהם את בני הדורות הבאים שלעולם לא ישכחו שאין דרך לאלף את כוחות הטבע בפראיותם. זהו אירוע דרמטי שקורותיו נפוצו יותר ויותר במאות האחרונות במידה רבה הודות לספר שובה-לב ודמיון של אדוארד בולוור ליטון, שתרם גם תרומה משמעותית לעיבודיו השונים בקולנוע.הספר מתמקד בתיאור ההתרחשויות של הימים האחרוניםבעיר פומפיי. ממוקדי החיים העולצים של האימפריה הרומית, עד שנחת עליה חורבן נורא שהביא לקיצה הר הגעש וזוב, שלמרגלותיו היא שוכנת. כתוצאה מהתפרצות געשית כבירה של ההר אירע חורבן שאין דומה לו, ואשר נחשף מחדש בסוף המאה ה-18 והצית את הדמיון. פומפיי זו שנקברה תחת שכבה עבה של אפר וולקני שעוביו הוערך בארבעה מטרים, נתגלתה בדרך-מקרה בשנת 1748 כאשר איכר שעבד בשדהו נתקל בשרידיה העתיקים, קרוב ל- 1,700 שנים לאחר שהעיר המעוטרת נקברה תחת האפר. בזכור מקריות זו נחשף סיפור מדהים שאינו חדל מלפרנס את דמיוננו, אפילו בעולם שטוף בדרמות וטרגדיות כמו עולמנו. אירופה כולה שאז הייתה בשלב של תחייה מחודשת של עידן הקלאסיקה כחלק מתהליך הפניית הגב שהחלה להתבלט יותר ויותר בעיקר כנגד הדת הנוצרית. מי שהיה אז מה שאנו מכנים כיום "חילוני" גילה אז התעניינות גוברת בעולם הקלאסי הקדם-נוצרי של יוון ורומא, ובולווור ליטון שיקף היטב מגמה זאת ואף העצים אותה ביצירתו בעזרת הסיפור הנדיר של הדרמה מהגדולות והצבעוניות ביותר שידעה ההיסטוריה.

"ימי פומפיי האחרונים" מתאר את מאבקו של היווני הצעיר, העשיר ויפה התואר גלאוקוס, כנגד המכשף המצרי הציני וחסר העכבות אברסס, שנשבה בקסמיה של אהובת גלאוקוס הנוצריה היפה, והוא חוטף אותה בעזרת מכשפה הגרה על הר הגעש הרדום. מנקודה זו מתפשטת רשת סבוכה של תככים צבועים בגוון רומנטי עז. אלא שברקע תסבוכת היצרים האישית מתגעשים קרביו הנעלמים של הר וזוב, ובהדרגה התסיסה הלוהטת מתעצמת וצוברת כוח כביר המתפרץ בסופו של דבר מלועו יורק האש, הגפרית והאפר המתפוצץ השוטף עד למרחקים את הארץ הפורחת ומביא לחורבן העיר פומפי, באחד מרגעי השיא של המקום המענג את יושביו ואת מבקריו. אבל הסוף הוא טוב, והגיבורים הצעירים והנמרצים נמלטים בעזרתה של נערה עיוורת בעוד שהמכשף המצרי מוצא את מותו בעיר האבודה, ואלה ששרדו את האסון מעדיפים למצוא לעצמם מחסה בחיק הנצרות. אבל דומה שסיומת זו יותר משהיא נאמנה לסיפור שבנה לעצמו הסופר, היא מעידה על כניעתו למצופה ממנו מבחינת ליטוף טעמם של קוראיו. גישתו מעידה בבירור כי אהדתו האמיתית אינה נתונה לנצרות הצעירה שכבר איננה מהססת מלחשוף את ציפורני הפנטיות, אלא דווקא לאמונות הפגניות והמיסטיות השונות המתוארות בספר בגישה אמנותית משכנעת הכובשת את הקורא בן-זמננו. אך בצד היכולת הן מבחינת מבנה העלילה, תפניותיה, וכל המתרחש בה לקראת שיאה, ואף מעבר לו, אי-אפשר גם להתעלם מחולשותיו של ליטון כמספר שלא תמיד מפעיל מסננת צפופה כראוי לו.

האב האמיתי של הכישוף הבריטי ימי

"ימי פומפי האחרונים "מאת בורילוב .שימש כמקור השראה לסיפרו של בולוור לייטון.

אדוארד בולוור ליטון מפורסם היום גם בגלל עשבים שוטים שהשתרבבו לכתיבתו ופגעו באיכותה. חוקרי ספרות לא מעטים סבורים שהוא היה הראשון שהשתמש במשפט פתיחה מפורסם מעוקר וחסר משמעות מוגדרת בנוסח, "זה היה לילה חשוך וסוער". מאז הועתק משפט באין-ספור של רומנים "העובדים" על רגשות ורגשנות של הקוראים ומשמש היום ככותר של תחרות לכתיבה גרועה במיוחד בארה"ב.

דוגמה זו היא אחת משורת של תקלות שחלקן בוודאי זרם מעטו בטבעיות וחלקן צפו ועלו על הניר בכוונת-מחבר. אבל בזמנו, באמצע המאה ה-19, הוא נחשב למרות הערות אלו למחבר הרומנים הבריטי הפופולארי והאהוב ביותר אחרי צ'רלס דיקנס, ודומה כי די בעובדה זו למקד בו התעניינות גם אצל הקוראים בני תקופתנו.

ראוי לציין כי בולוור גם זכה להתפרסם ברבים כמחזאי, כמשורר, כמחבר מאמרים ספרותים וכמתרגם מגרמנית ספרדית וכמובן איטלקית חוץ מזה הצליח בתחום הפוליטיקה ואף כיהן כשר המושבות של האימפריה הבריטית, ובכך היה לסופר הנמנה עם בודדים שהצליחו במידה לא מבוטלת גם בתחום הפוליטיקה. אך גם בתחום זה היה בולט ויוצא-דופן ידידו בנימין דיזראלי לורד ביקונספילד שלימים הגיש למלכתו כשי נדיר את תעלת סואץ והוא אז ראש ממשלת בריטניה המולכת בימים. אכן זהו אותו לורד שהתוודענו אליו הרבה לפני-כן כד'יזראלי, חברו הטוב של ליטון. לא היה כמותו בחוגיהם שהצלחתו בתחום הפוליטיקה האנגלית האפילה על הצלחתו כסופר בעל נימה רומנטית מובהקת.

פרט לכך. הוא ידוע כמי שקבע את האופנה הויקטוריאנית שהפכה לחובה חברתית של לבישת בגד שחור לערב בדומה לבגדים שלבש גיבור אחד מהרומנים שלו, ושחוקו בידי כל אנשי החברה הגבוהה בלונדון.

לעומתו יצא לליטון שם גם בגלל עיסוקיו בתחום אחר, בו קנה לעצמו שם כאחד מאבות העיסוק המערבי במאה ה19 בכישוף ובעל טבעי, נושא שהיה לפניו בשיא עידן הרציונליות, רחוק מלהיחשב מקובל . מומחיותו בתחום גרמה לכך שנמצאו כאלה שהתייחסו לליטון כאל מכשף "אמיתי".

ליטון כתב כמה וכמה רומאנים ראשונים מסוגם על מכשפים בני אלמוות המתקיימים לאורך הדורות כמו "זאנוני" ו"סיפור מוזר". הוא השתמש בידענות במידע שצבר על תולדות הכישוף, ותרומתו הייתה רבה ומרחיקה לכת על הפיכת הכישוף והעיסוק בו לאופנתי ומקובל בחברה הגבוהה בבריטניה. ליטון הצליח להחזיר לכישוף מזוהרו בימים אחרים, והעניק לו לגיטימציה של אופנתיות, הודות להיותו סופר מפורסם וחבר מקובל בחוגי האצולה. כאיש פרלמנט יכול היה לעשות זאת ביתר הצלחה מחובב הכישוף הרגיל שמהחוגים הבורגניים. העניין הרב שליטון גילה בתחום הכישוף לא נועד לרצותו אך ורק בתחום הספרותי, אלא מעבר לכך.

הכישוף כערך מוסף ל"ימי פומפיי האחרונים"

מתברר כי ליטון לא הסתפק בהתחככות בשולי עולם הכישוף לעצמו בלבד, אלא גם עמד בראש קבוצה סודית של חובבי כישוף שפעלו בלונדון כבני קבוצה כמעט יחידה במינה באותה תקופה צבעונית שרבים בה הצללים. אמנם ליטון מסיבותיו העדיף להימנע מלפרסם ברבים את עיסוקו בכישוף, להוציא מקרה אחד שבו חזה לידידו בנימין דישראלי ב-1860 שיגיע לגדולות ונצורות בתחום הפוליטיקה, דבר שאיש לא האמין אז כי קיים סיכוי כזה לגבי הסופר הצעיר, אז איש נלהב ושטוף ברומנטיקה בדיעבד נבואתו התקיימה. לא מן הנמנע שבעצם הנבואה הזאת עודד ליטון את ד'יזראלי לנסות כוחו בתחום שלא היה בגדר חזון נפרץ ליהודים באותה עת.

רומן

רומן של בולוור -לייטון על מכשף בין אלמוות.

ליטון אף עמד והזמין לאנגליה חובב אוב צעיר ובלתי ידוע עד אז של עולם הכישוף. היה זה נזיר צרפתי לשעבר שהחל לכנות את עצמו בשם העברי "אליפז לוי", וגילה התעניינות שהלכה והעמיקה במעשי כישוף ומאגיות, ראש וראשונה בהשראת יצירותיו הספרותיות של בולוור ליטון ( כמו גם בהשפעת ספרי אונורה דה בלזק). בעת הביקור באנגליה אצל בולוור, אותו אליפז לוי הנ"ל, ביוזמת ידידה של בולוור ליטון שכנראה הוא עצמו עמד מאחוריה ועודד אותה, זימן לעולם להתוועדות את רוחו של המכשף הנודע מהמאה הראשונה אפולוניוס מטיאנה, דמות שמכבר סיקרנה עד מאוד את בולוור, והיה זה זימון שהתפרסם מאז בחוגי הכישוף ובקרב אותם אלה הכמהים להסתופף תחת כנפיו.

לעתיד הפך אליפז זה למומחה הגדול במערב בנושא הכישוף ולמקור ראשון במעלה לחומר שבו מכשפים שונים משתמשים בו עד היום, וחלק לא קטן בכלל מהחומר שאותו כתב ולימד נלקח ישירות מספרי בולוור ליטון. שהיוו עבורו מקור השראה ראשון במעלה. הרבה מעולם הנסתר עליו כתב ליטון בספריו הפך לחומר לימוד של שוחרי תורות מיסטיות כמו התיאוסופים, שהתייחסו ליצירותיו הספרותיות הבדיוניות של בולוור ליטון כאל אליגוריות המבטאות מסרים אמיתיים של ידע אזוטרי, שאין לפקפק בהם. עיסוק נחוש זה במיסטיקה ובכישוף ניכר היטב גם בספרו של ליטון, "ימי פומפי האחרונים", שבו הוא עוסק בכתות המיסטיות והכישופיות של האימפריה הרומאית. הרומן הזה, שמסתבר שהוא בעל כוונות מפליגות מעבר לסיפור שצריך לעורר בעניין בקרב קוראיו, נחשב ליצירה הספרותית החשובה הראשונה מזה מאות שנים שבה הכישוף עומד במרכז הסיפור. בולוור ליטון יכול היה לעשות זאת ללא הרמת גבה מצד החברה מאחר שהעתיק את הנושא לימי האימפריה הרומאית, זו המבורכת במחוזות של תקופות המאפשרות להרחיב בעלילות כמעט מעשה דמיון פורה, יוצר כמידתו. בספר יש הרצאות ארוכות כמו מאלפות של ארבסס על נושא הכישוף, והוא גם על דרך המעשה מפגיש את הקוראים עם אותה מכשפה שגרה על הר הוזוב (בסצינה שהועתקה אחר מכך בידי אברהם מאפו).

מקור השראה לנאצים

את "ימי פומפיי האחרונים" (1834), כתב בולוור ליטון בהשראת ביקור באיטליה ב-1833 ובהשראת צפייה בתמונה שתיארה בעוצמה את חורבן פומפיי. בהשראת אותו מסע כתב ליטון גם ספר אחר ידוע הרבה פחות בשם, "ריאנצי, אחרון הטריבונים (1835) ( ספרו האחר היחיד שתורגם לעברית בתרגום אברהם בירמן בהוצאת "דביר", 1982), על קולה דהריאנצי מנהיג צעיר ברומא של המאה ה-14 שניסה להקים מחדש את האימפריה הרומאית הפיל בהפיכה את השלטון האריסטוקראטי ברומא (1347), היה לטריבון ופרסם חוקה רפובליקנית. ב-1348 לפני שהוא מופל במעשה בגידה ונרצח בידי ההמון. מבחינת עניינו של הקורא שלנו מדובר בספרו היחיד הנוסף של ליטון שתורגם לעברית.זהו אמנם ספר שכמעט אינו ידוע היום אבל בימים אחרים בעברו זכה שיהיו לו השלכות מדהימות על מהלך ההיסטוריה. הוא נהפך לאופרה בידי מלחין צעיר בשם ריכרד וגנר, שהעריץ את בולוור ליטון והייתה זו האופרה החשובה הראשונה שאותה כתב המלחין הגרמני. האופרה הזאתנראתה ונשמעה על ידי בחור צעיר בשם אדולף היטלר, שבאותם ימים עוד היו כאלה שהרהיבו לקרוא לו בשמו האמיתי, שיקלגרובר (לימים היה איזכור שם זה באוזניו מוליד אצלו התקפי זעם נורא). היטלר וידידיו העידו שוב ושוב שהייתה זאת האופרה של וגנר שהציתה את דמיונו של היטלר ויותר מכל דבר אחר שינתה את מסלול חייו לנצח, ואתו את פני העולם של זמנו. בהשראת גיבור האופרה וסיפור חייו הוא החליט להיהפך למנהיג פוליטי שיאחד את העם הגרמני ולהגשים את כל מה שניסה גיבורו של בולוור לעשות בספר, אך נכשל. משיחות שונות שקיים במהלך חייו הפיהרר הגרמני, עולה כי היטלר ראה את עצמו כריאנצי, גיבורו של ליטון שקם לתחייה בגופו. גם לספרו האחרון של ליטון היו השלכות בעתיד שאיש לא יכול היה לצפותם מראש. היה זה ספר מדע בדיוני בשם "הגזע הבא" (1871), שתיאר "גזע עליון", המתקיים בעולם תת קרקעי המצטיין בטכנולוגיה מפותחת שבין היתר גם המציאה חומר בשם "וריל", העומד להחליף את המין האנושי שעל פני הקרקע. לספר זה הייתה השפעה עצומה על התנועות המיסטיות השונות של אירופה ובעיקר בגרמניה שם שימש מקור השראהלתנועות שונות ששימשו שכבסיס לנאציזם. בין ראשוני הנאצים נמצאו כאלה שהשתמשו בספר זה של בולוור ליטון ובגזע העליון שתואר בו כעתיד להחליף את האנושות הרגילה הנחותה, כספר שעיצב מודל וסמל לנאציזם, ונכתב בידי אדם בעל כוחות נבואה אמיתיים.

כסדום, כפומפי, כך גם ניו אורלינס

האם "ימי פומפי האחרונים" הוא ספר שיכול לעניין את הקורא המודרני המתוחכם גם בראשית המאה ה-21 ? ניתן לסכם ולומר כי כרומן היסטורי הוא רק לכאורה תוצר של זמנו (מבחינת הזמן נכתב הספר באמצע המאה ה-19), אך העלילה היא מלודרמטית וכיום כמעט מגוחכת. כאלה הן גם הדמויות שהן צבועות בעיקר בשחור ולבן, ללא עומק המחייב שימוש בפלטה הרבה יותר צבעונית. אבל מצד שני בולוור ליטון עמל רבות על תיאור מדוייק של התקופה והמקום, וגישה זו ניכרת היטב בדפי הספר, וכך גם העיסוק שלו ברעיונות של התקופה, שהם מפורטים אפילו מרתקים. מבחינה זאת ליטון מזכיר סופרי מדע בדיוני מאוחרים יותר שכמותו לא הצטיינו וגם לא התעניינו באמת בתיאור דמויותיהם, אבל גילו עניין רב בתיאור תקופות ורעיונות ובכך התמקדו הישגיהם, ובזה יתרונם. בולוור ליטון ניסה בספר זה, "ימי פומפיי האחרונים", לעשות לראשונה לאנשי העולם הקדום את מה שוולטר סקוט ניסה לעשות לגבי אנשי ימי הביניים, בבואו לתאר אותם בצורה ריאליסטית ומדוייקת לפי מיטב המידע הקיים בזמנו, ומנקודת המבט שלהם ולא זאת של הנצרות כעבור 2000 שנה. מבחינה זאת הצליח ליטון להשיג את יעדו בצורה מרשימה. למרות שהספר אינו יצירה גדולה, הרי כל מי שקורא היום, בראשית המאה ה-21, את הסיפור המדהים על גורלה המחריד של העיר המפוארת, המושחתת והשאננה העמוסה וגדושה בתענוגות מכל סוג שהוא, ובידע איזוטרי עצום בכל תחומי המדע והכישוף, העומדת להיחרב כמעט כהרף-עין באסון טבע בלתי צפוי, אינו יכול שלא לחשוב על התרבות האנושית המודרנית, המתוחכמת, זאת שגם היא נראת כעומדת כיום על פי פחת כתוצאה מאסונות טבע מתקרבים העלולים לשנות פני ארץ ששוב לא יהיו כשהיו. דוגמא לצפוי כתוצאה מעליית פני הים למשל, היא העיר האמריקנית המעטירה ניו אורלינס שנחרבה בידי סופה.

ימי פומפי האחרונים בעברית

זהו התרגום הרביעי של "ימי פומפי האחרונים " לעברית. מעניין לעקוב אחר שמות התרגומים השונים והגלגולים שעברו שמות המחבר השונים.

התרגום הראשון של הספר "ימי פומפיאה האחרונים " "חיברו באנגלית "א"ל בולור " הייה מאת לא אחר מאשר מחדש השפה העברית אליעזר בן יהודה וויצא לאור בירושלים בהוצאת ש"י שיריזלי, שנת אלף תתל"לגלותינו [תרס"ה]. בשנת 1905.( תוצאה מיוחדת מה’השקפה’ שנה ששית." ) מה שאומר ככל הנראה שבמקור התרגום הופיע בכהמשכים בכתב העת של בן יהודה "ההשקפה ")

התרגום השני "ימי פומפיאה האחרונים מאת אדוארד בולוור" נעשה בידי המשורר המפורסם אברהם שלונסקי והופיע בשני כרכים בהוצאת "אמנות " 1929 . נעשו בו קיצורים רבים מהדורה זאת כללה כמה איורים.

התרגום השלישי היה: ימיי פומפיי האחרונים /מאת - אדוארד ג'ורג' בולוור-ליטון ; נוסח עברי יעל רון-מרזל .הוצעת עופרים ,1994. שהיה נוסח מקוצר לילדים.

שני התרגומים הראשונים מאוזכרים במהדורה הנוכחית של "ימי פומפיי האחרונים " אך משום מה התרגום שלישי לעברית משום מה אינו מוזכר כלל .

בעברית הופיע גם הרומן המודרני של תומאס הריס "פומפי " ( בתרגום מרדכי ברקאי ,הוצאת זמורה ביתן ,2006) שמתאר גם הוא את חורבן העיר אך בצורה שונה עד כמה שאפשר משעשה זאת בולוור לייטון בסגנון של איש סוף המאה העשרים.

היום כאשר אנחנו שומעים השכם והערב אזהרות מפורשות על הצפוי לקרות בהשתנות תנאים אקולוגיים שונים שישפיעו בין היתר על מפלס הים העולה לנגוס באיים ולהעלימם, לבלוע נתחי יבשות, והן נאמרות מפי מדענים שאין לפקפק בהערכותיהם המבוססות, כי אז חובה עלינו להתייחס ברצינות לתחזית על הצפוי להתרחש; על אותן תופעות פתאומיות שבתוך דקות מעליית מי הים יחריבו איזורים הקרובים לחוף על כל מה שבהם, ואז אי אפשר יהיה שלא להיזכר בספרו של בולוור ליטון, שיש בו גוון של נבואה שלא באה מפיו של שוטה. מבחינה זאת דווקא בזמן הזה הרומן "ימי פומפיי האחרונים " המתאר את האימפריה הרומאית הקדומה בשיא הדרה ועוצמתה, נראה בו בזמן גם כמשל ואזהרה שהם רלבנטיים ביותר לימינו מבחינת התרעה הן מפני השאננות האנושית והן מפני זעמם הנורא והמתפרץ של כוחות הטבע בראשית המאה העשרים ואחת.

נספח:סרטי ימי פומפי האחרונים

לא פחות מעשרה סרטי קולנוע וטלוויזיה שונים נעשו על חורבן העיר פומפי . רובם מבוססים על ספרו של בולוור לייטון ,אם כי כמה מהם רק לקחו את השם ויצרו עלילה שונה לחלוטין .

1. בויים בידי רוברט ויליאם פאול מחלוצי הקולנוע ב1898 או 1900 בבריטניה 2.במאי לואיג' מאגי 1908 3. גיאובני וירוטי 1908 4. אנריקו וידאלי . 1913 5. במאי מאריו קאסאריני 1913 דיסק 6. במאי אמלטו פאלרמי . 1926 7. במאי ארנסט שודסאק 1935 לסרט זה שבויים בידי במאי "קינג קונג" אין פרט לשם שום קשר לעלילת ספרו של בולוור-לייטון.8. במאים: מריו בוננארד וסרג'יו ליאונה. 1959.9 מיני סדרה ,1984 תמונות מגרסת 1913. הגירסה המפורטת ובאופן יחסי הנאמנה ביותר לספרו של בולוור לייטון. 10. המלכה הלוחמת. בכיכובה של סיביל דאנינג .1987. הגירסה המדהימה מכל של סיפור ימיה האחרונים של פומפי. המלכה העברייה בירניקה (פילגשו של טיטוס כובש ירושלים וקיסר רומא) מגיעה במקרה לפומפיה ובין אורגיות שונות וקרבות בלתי פוסקים צופה בחורבנה של פומפי. ביקורת מפורטת יש כאן.- פומפי היום האחרון . 2003 ימי פומפי האחרונים בויקיפדיה רשימה על בולוור ליטוןבולוור לייטון בויקיפדיה בולוור לייטון באתר הויקטוריאנים רשימת אתרים על בולוור לייטון ציורים לימי פומפי האחרונים העיר פומפי בויקיפדיה זנוני:: רומן מיסטי מאת בולוור לייטוןזנוניציורים ל"סיפור מוזר" אליפז לוי מכשף ידיד ותלמיד של בולוור לייטון קולה ריאנצי ריאנצי האופרה היטלר וריאנצי "הגזע הבא" ספר מדע בדיוני מאת בולוור לייטוןטקסט הספר "הגזע הבא"אגודת הוריל ביקורת מודרנית על "הגזע הבא"אלינוער ברקת על ימי פומפי האחרונים (תודה לסופר עמוס אריכא על תרומתו בעריכת כתבה זאת)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד