שי חגג - המשורר שכמעט הפך לראש העיר


התמונה של שושנה ויג
32 צפיות

"הוא יודע, אבל אלו ימים משונים". מילים אלה אינן שלי הן כותרת ספרו החדש של המשורר הצעיר שי חג'ג'. נדמה לנו שרק במרכז הארץ מתרחשת לידת ספרי שירה ואין כך הדבר , לא רק במרכז, בתל אביב, במרכז המטרופולין האורבאני הענק, מתעוררים כל בוקר משוררים ומשוררות לקול ציוץ הציפורים, גם נצרת עילית הצמיחה לנו משורר ועוד משורר פורה בקנה מידה שאין לו כמעט שיעור במחוזותינו. המשורר שי חג'ג' יליד 1974 חובק שבעה ספרי שירה. הישג חסר תקדים בעולם שלנו שבו השירה נתפסת כענף שולי. אין לשירה קונים והכותב אינו כותב אלא לרוב מהכורח הזה שמשתלט עליו ואין לו אפשרות להימלט משליחותו.שי חג'ג' חבר באגודת הסופרים העברים בשנים האחרונות זכה לעדנה בתחילת דרכו האמנותית. הוא היה בן טיפוחיו של המשורר הנודע נתן יונתן ז"ל. את ספריו הראשונים ערך נתן יונתן. בטקס השקת ספרו השביעי הציג שי, איש צנוע, סרט טלוויזיה עדות על הקשרים המיוחדים שנרקמו בינו לבין המשורר נתן יונתן. בשנים האחרונות עם הסתלקותו של נתן יונתן מצא שי חברים חדשים בזכות החברות באגודת הסופרים. מנחם מ.פאלק סגן יו"ר האגודה עודד וליווה את שי בלידת ספרו האחרון ושניהם עבדו יחד צמוד עד להפקת הספר המרשים.ב5.2.09 נערך ערב ההשקה החגיגי בבניין העירייה היפהפה של עיריית נצרת עילית. התקבצנו כמה אורחים מכובדים בני המקום וגם משוררים מרחוק כדי לברך את שי לרגל הוצאת ספרו. הצטופפנו במונית קטנה שעשתה דרכה מתל אביב לנצרת עילית. משוררים מן המרכז שבאו לחלוק כבוד לחברם. בלפור חקק יו"ר אגודת הסופרים העברים, מנחם מ. פאלק סגנו ורעייתו פאולה, אורנה רב הון, דבי סער וגם אני כותבת המאמר. נסענו במונית ולאורך הדרך לא שיערנו עד כמה מרגש יהיה האירוע. לא בכל יום עורכים למשורר השקת ספר שירה בלובי של בניין העירייה. בהגיענו למגרש החנייה התעופפו באוויר ריחות של וניל ושוקולד, נכנסנו מסוחררים מריחות המאפה והשוקולד של מפעל השוקולד הסמוך. זה היה בתזמון הולם. הריחות המתוקים היו אפיון למתרחש בין כותלי רחבת הכניסה. ענן של אהבה התעופף לו באוויר, וכולנו רצינו להחזיק בו עוד ועוד. גם כשהסתיים האירוע עוד עמדנו וניסינו לספוג את האוויר המתוק - השקה עם אהבה.העיר הצעירה נצרת עילית היא עיר מהפכנית. עיר שבה האזרחים הצליחו לחולל מהפך, לא, אין זה מובן מאליו ששי חג'ג' יקיים את אירוע ההשקה ברחבת העירייה. עד לפני נובמבר 2008 עת התרחשו הבחירות לרשויות המקומיות היה שי חג'ג' נמנה בין הילדים הרעים של העיר נצרת עילית. הוא כתב במרץ באתר מחתרתי זעקה לשינוי ההנהגה המקומית. ובאמת, השלטון הוחלף . מנחם אריאב מי שהיה ראש עירייה כשלושים ואחת שנים ואף יותר וכמי שהיה אחראי על התנהלות העיר בארבעת העשורים האחרונים מצא את עצמו מחוץ לכותלי בניין העירייה שהוא עצמו בנה.

שי

שי חג'ג' עם ראשי העירייה של נצרת עילית מגדל העמק והסגנים וגם עם יו"ר האגודה ואני

המנהיגים החדשים של העיר נצרת עילית ושל העיר הסמוכה מגדל העמק קישטו את האירוע בנוכחותם. והם שהעניקו לערב ההשקה ערך מוסף. אין זה מובן מאליו שראש עירייה יכבד בדברים טקס השקת ספר שירים ויעמוד לצידו ראש עיר נוסף. ישבתי בקהל ופשוט הייתי כולי קנאה מהכבוד שזכה לו המשורר הצעיר שי חג'ג'.את האירוע ניהל בצניעות המשורר בעצמו, שי חג'ג'. הוא לבש לבן והיה נראה כמו איש נצרתי מימי קדם. בפניו של שי יש תווים של עצב , תווים של אדם מיוסר. כשמביטים בשי חשים כיצד העצבות נוהרת ממנו אל עבר המתבונן בו. עיניו הכחולות מרושתות בנימים קטנים של דם ונדמה שהוא חבול ומוכה ונרדף. העצבות שלו כמו לא נוטשת אותו. שי מזן האנשים שקשה לאמוד את גודלם, הוא צנוע וממעט לדבר אלא אם כן הוא צריך. ולכתוב, או, הו, לכתוב הוא יודע כמו שצריך. הכתבות שלו והעיתונאות זורמת בעורקיו והוא כותב. הוא כותב כל הזמן. אי אפשר לייבש לו את הדיו.

כל כך הרבה כבוד חלקו לו המכובדים שהגיעו לאירוע וכל כך הרבה הערכה קיבל מהנואמים שאין כמעט אפשרות להעביר את מידת הגדולה של האירוע. פתח את האירוע בברכה הרב הראשי של נצרת הרב ישעיהו הרצל בכבודו ובעצמו. הרב דיבר על התכונות המיוחדות שצריכות להיות למשורר. והוא הרב יודע שתכונות אלו מצויות באישיותו של שי חתן האירוע. לא כל אחד יכול לעסוק בשירה, אמר הרב, ושי הוא אחד ומיוחד. נפשו המתחבטת והרגישה היא נפשו של המשורר. עוד ציין הרב כי האירוע מתקיים בדיוק סמוך לפרשת בשלח, שבת שירה. בשבוע של שבת שירה מקיימים אירוע שירה. והוא אמר ששי זה ראשי תיבות: שירה יהודית.מי שמע על רב שפותח אירוע תרבותי. לא זכיתי לראות אירוע כזה לפני כן, ועמדו בי דמעות של התרגשות. לדעת שקיים בעולם תיקון לערכי האדם.לדעת שיש אנשים שזוכים למלוא ההערכה במקום שלהם. בקהילה שלהם. אותו שי שלפני כחודשיים לא יכול היה לדרוך בבניין העירייה בלב גאה. נכנס לבניין העירייה עם המון גאווה עם המון הערכה מצד כל האוחזים בהנהגת העיר, גם הדתית וגם החילונית.ומה עוד ? ראש העירייה שמעון גבסו, ממלא מקום ראש העיר נצרת עילית עדי ברקו היו באירוע גם ראש העיר מגדל העמק חיים ברדה כולם קמו ונשאו דברים בשבחו של שי המשורר הצעיר שממלא את העיר והסביבה בגאווה על עשייתו ופועלו. הסגן הרוסי יוסי שפושניק אמר לו: " זה כבוד לנו שיש משורר פואט בתוכנו". התרגשותו של הסגן מן המוצא הרוסי הייתה ניכרת. הוא הודה שקרא בנעוריו את פושקין וכעת הוא מתרגש שבעירו יש משורר. בסיום האירוע ישב שי חג'ג' מאחורי דוכן קטן ומכר את ספריו בהקדשה לקהל המסור שלו. החברים והידידים עמדו בסדר מופתי ורכשו ספר שירה רענן.ושי דרכו החדשה רק החלה. דרך של הנהגה מקומית. הוא קיבל עליו גם תפקיד של ניהול רובע אחד מרובעי העיר. מנחם מ' פאלק בירך את שי חג'ג' והתייחס בדבריו למלאכת עריכת הספר:"עריכת ספר שירה אינה מלאכה כל כך פשוטה. היא דורשת התייחסות למספר גורמים: האחדה הלשונית לצד שמירה על רובדי הלשון, עריכה פנימית של השירים ועריכה מבנית של כל הספר.מתוך אלו צומח עמוד השדרה של הספר כולו והופך אותו מסתם מקבץ של שירים ליצירה מגובשת, סביב מוטיבים ברורים.אך כאשר משורר עורך ספר של משורר אחר, המלאכה אף קשה יותר. על העורך להיזהר שלא ישתלט על הטון הייחודי של כותב השירים, שלא יכפה את הפואטיקה והסגנון שלו על האוטנטיות של המשורר שספרו מצפה לראות את מכבש הדפוס.מלאכה זו מחייבת את העורך והמשורר הערוך לאומץ לב, לפתיחות, להקשבה הדדית וכמובן, הרבה הרבה יצירתיות, ובעיקר שיתוף פעולה בין השניים (ואני מאמין בשיתוף פעולה ולא עבודה ייחודית של כל אחד לעצמו.)אלה הדברים שהתקיימו במקרה ספרו החדש של המשורר שי. אביא כאן דוגמאות לכך. במספר שירים כמו: "אני מכיר", "עכשיו", ואחרים אני כעורך כיבדתי את רצונו של המשורר לשמור על שם השיר. לעומת זאת, בשיר "בלדה לאיש" הופיעה המילה "עשיר" והצעתי שיהיה כתוב "ממונאי", הצעה שהתקבלה על שי. כמו כן, המילה "זילות" שאינה מופיעה בשירים כעת, הייתה באחד השירים והכותב השתכנע שהיא מרובד לשוני שאינו מתאים לאותו השיר. אלו דוגמאות קטנות של ויתור הדדי. ושם הספר המקורי היה "הוא יודע, אבל", כאשר אני כעורך הצעתי את "אלו ימים משונים" (שם שהקרין גם לשמות הפרקים). השם הסופי הפך לשילוב שני השמות, שיתוף פעולה ושביעות רצון של שני העוסקים במלאכה, הכותב 'יולד הספר', והעורך 'מיילד את הספר'.למיטב הבנתי, כך הפכו השירים מביטוי אישי לחוויה ייחודית ומרכוש של המשורר בלבד, ליצירה שמתעלה מעל החד פעמי והופכת לרכוש הכלל, ספר שירה יפה וראוי לכלל הציבור. "בספרו החדש הרבה שירי אהבה, ואפילו שירי אהבה נועזים. לשער הזה שבו פורסמו שירי האהבה של שי חג'ג' בספרו החדש קוראים "ימי תעתוע" ואכן, הימים החדשים האלה בהם שי מקבל מעמד חדש של כמעט ראש עירייה בראש שלו, הם באמת ימים אחרים. הניצחון המתוק הוא כמו ריח השוקולד המציף בריחניות את בניין העירייה בנצרת עילית. שיהיה רק בהצלחה לך, שי.על הספר כמה דברים מפיו של יו"ר אגודת הסופרים. דברים שנשא בטקס. מנאום בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים"אני רוצה לפתוח בשיר של שי:אֶתְמוֹל בָּעֶרֶבבְּיַלְדוּתִי, מַמָּשׁ בַּשִּׁעוּרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלִּמְּדוּנִיבְּבֵית הַסֵּפֶר, אָמְרוּ שֶׁאֱלֹהִים נָתַן לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.עַד הַיּוֹם אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַדֶּרֶךְלַדְּבַשׁ,לֶחָלָבוְלִפְעָמִיםאֶת הָאָרֶץ.אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב חִפַּשְׂתִּי אַחַר אֱלֹהִים.וְהָרַב אָמַר שֶׁאֱלֹהִים נִמְצָא בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּיםו'אַתָּה, שֶׁתָּמִיד מִתְמָרֵד'הוּא הוֹסִיף. 'לֹא תִּוָּכַח ,אֶלָּא אִם תְּשַׁנֶּה גִּישָׁתְךָ'.מֵאָז, כָּל יוֹם שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה,כָּל יוֹם שֶׁאֲנִי אִתָּךְאֲנִי נוֹכַחלָדַעַת שֶׁאָכֵן אֱלֹהִים נִמְצָא בַּפְּרָטִים,בִּמְיֻחָד בָּעֵינַיִם שֶׁלָּךְ.וְהָאָרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כָּךְ גַּם אַתְּ.עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹגֵר,אֲנִי נוֹכַח בְּכָךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.שי מתגלה בכל שיריו כמשורר רומנטיקן. כל שיריו הוא משורר על האהבה. גם כשהוא כותב על מקום הוא כותב על אהבה, גם כשהוא כותב על הסביבה הוא כותב על אהבה, וגם כשהוא כותב על אמונה הוא מדבר אהבה.בשיר שקראתי הוא מחפש אחר ארץ זבת חלב ודבש, ובסופו של דבר הוא מגלה את מטמוניה ויפיה של הארץ באשה האהובה: הוא מגלה שהיא זבת חלב ודבש. והניסיון אפילו מאמת את הזהות הזאת בין הארץ ובין האשה:עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹגֵר,אֲנִי נוֹכַח בְּכָךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.יש סיפור חסידי על רבי שמחה בונים מפשיסחה, מראשי חסידות פולין שאמר לחסידיו: רציתי לחבר ספר בגודל של רבע גליון נייר ולקרות את שמו אדם, ויהא בו כל האדם. אבל נתיישבתי (בדעתי) שלא לחברו.אותו רייב שמחה גמר בדעתו שלא לכתוב. אך שי חג'ג' הגיע לספרו השביעי והחליט לכתוב ספר שיתן בקליפת אגוז את מהותו כיוצר.ואכן ספר שיריו "הוא יודע אבל, אלו ימים משונים" הוא ספר הצופן בתוכו את הקודים של כל ספריו, וכספר שביעי הוא מבטא את השלמות של הבריאה לאחר ששת ימי הבריאה.האהבה בשיריו של שי היא הכוח המניע את העולם. כשהדובר השירי בשיריו מנסה לברר את החידות של העולם, בהכרח הוא מגיע גם לאשה ככוח שבלעדיו הכול נותר חסר משמעות.וכך משורר שי:הִשָּׂרְדוּתאִמָּא לִמְּדָהּ אוֹתִי שֶׁשֶּׁקֶט הוּא מַחְצַב נָדִיר.אַבָּא, שָׁנִים רַבּוֹת עָמַל, וְעָזַב אֶת הַבַּיִת.אֱלֹהִים מַקְפִּיד עַל עָוֶל נִצְחִי וְנָהִיר. וּמִידֵי יוֹם מַזְהִירִים שֶׁאוֹזְלִים בַּכִּנֶּרֶת הַמַּיִם.מֵהָרוֹפֵא לָמַדְתִּי עַל שְׁבוּעָה אֲמִתִּיתמֵהַמַּרְצֶה עַל מְצִיאוּת וּשְׁקָרֶיהָהַזַּבָּן צִמְצֵם וְהִכְנִיס הַכֹּל לְשַׂקִּיתאֲבָל, מִי יְלַמְּדֵנִי לִחְיוֹת שְׁנִיָּה בִּלְעָדֶיהָ? בשיר של שי השקט הוא מחצב נדיר, המים הם כוח טבע שאי אפשר בלעדיו. אך האהבה היא החיים עצמם. מי ילמד את המשורר לחיות שנייה אחת ללא האהבה?שי חג'ג' חוצב לו דרך משלו בשירה העברית, וספרו אכן מבשר שנכונו לו ימים חדשים. הכותרת של הספר מדברת על ימים משונים, אך בקראנו את השירים אנו יודעים שהמציאות היא זו שהשתנתה בעקבות שיריו של שי.ואכן משורר שי באחד משיריו "על אבן"כִּי אַךְ טִבְעִי הוּא לָלֶכֶת,לִבְרֹחַ אֶל נְתִיב הָאוֹרהַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר זֶה לָלֶכֶתהַחָכְמָה הִיא מָתַי לַחְזֹר.הערב באנו אל שיר בנתיב האור. כולנו מוצפים אור רב בערב הזה. באנו לחגוג עם שיר את השקת ספר שיריו. באנו לכאן כבר בעבר לנצרת לערב שנקרא "שירה עילית", כדי לקדם שירה גם בפריפריה. והנה התאמתו דבריו של שי:הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר זֶה לָלֶכֶתהַחָכְמָה הִיא מָתַי לַחְזֹרשי, אנחנו חזרנו לכאן. באנו כחברים מאגודת הסופרים העברים להביע כלפיך הוקרה וחיבה, ואנו מאחלים לך הצלחה בתוך הרפובליקה הספרותית שכולנו חברים בה. יישר כוח!"לא רחוק מן המקום שבו התקיים האירוע עומדת לה כנסיית הבשורה, שבאה לבטא את דמותו של ישו הנצרתי. לרגע חשבתי לעצמי שהפנים המיוסרות של שי מזכירות לי את דמותו של ישו באיקונות שנמצאות בכנסיות.שי, בהצלחה בכל המישורים גם במישור היצירתי וגם במישור המוניציפאלי!!!

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר