אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הטיגריס הלבן / ארווינד אדיגה


התמונה של דן לחמן

ה טיגריס הלבן / ארווינד אדיגה . הוצאת ידיעות אחרונות. תרגום : יואב כ"ץ

הטיגריס הלבן / ארווינד אדיגה . הוצאת ידיעות אחרונות. תרגום : יואב כ"ץ

לפני כעשר שנים התחיל לעלות זרם כתיבה של אנשים המנציחים את מורשת העבר שלהם. בין אם אלו היו הודים או ישראלים. בתוך חברות שמוחקות עבר הצורך הזה להנציח היה ברור ורצוי. תמיד הייתה האימא בעמדה ובישלה או הסבתא שקצצה כוסברה ובחשה כורכום וכמון כתבלינים לקציצות. ובים לבין מישהי התאהבה במישהו מהמשפחה הלא נכונה בכפר. נהגתי לקרוא לזה ספרות התבלינים. לא שהספרים היו רעים, אך הגל הזה בכמותו הפך להיות מעייף במקצת ובכל זאת מצד שני כמה מטובי הסופרים באנגליה וגם בארץ יצאו מהגל הזה. ארווינד אדיגה נולד במדראס אך למד באוסטרליה וספרות אנגלית בניו יורק באוניברסיטת קולומביה. חזר להודו והיה שם כתב של הטיים. כמו בן כתב לעיתונים אנגליים. הטיגריס הלבן זכה בפרס בוקר 2008 וזו כבר הבטחה מסוימת. את רוב הספרים שזכו בפרס אהבתי.הספר מתחיל בצורה מצחיקה מאוד. בלראם האלוואי שומע ברדיו שראש ממשלת סין עומד להגיע לבנגלור ללמוד על המקום. בלראם כותב לו מכתב ומציע את עצמו כמלמד ומסביר.אל שולחנו של הוד מעלתו וֶון ג'יאבָּאוֹמשרד ראש הממשלהבייג'ינגבירת האומה רודפת השלום - סיןמשולחנו של: "הטיגריס הלבן"אדם חושבוגם יָזָםמתגורר במרכז העולמי לטכנולוגיה ומיקור חוץ "אלקטרוניקס סיטי" שלב א' (ממש ליד דרך הוֹסוּר)בָּנְגַלוֹר, הודומר ראש הממשלה,אדוני.לא אתה ולא אני מדברים אנגלית, אבל יש דברים שנשמעים יותר טוב באנגלית.את אחד הדברים האלה לימדה אותי פִּינקי מָדַם, מעסיקתי לשעבר ואשתו לשעבר של מר אשוֹק המנוח, ובשעה 23:32 היום, שזה לפני עשר דקות בערך, כשהקריינית של "רדיו כל-הודו" אמרה, "ראש הממשלה ג'יאבאו יבוא בשבוע הבא לביקור בבָּנגַלור," אמרתי את הדבר ההוא תכף ומיד.למעשה אני אומר את הדבר ההוא בכל פעם שמבקרת בארצנו אישיות חשובה כמוך. ולא שיש לי משהו נגד אנשים חשובים. בדרכי שלי, אדוני, אני מחשיב את עצמי לאחד מכם. אבל בכל פעם שאני רואה את ראש הממשלה שלנו ואת עוזריו הנכבדים נוסעים לנמל התעופה ברכבים השחורים שלהם ויוצאים ועושים בפניכם את כל ההצגה של הנָּמַסְטֶה מול מצלמות הטלוויזיה ומספרים לכם כמה הודו מוסרית וקדושה, אני מוכרח לומר את הדבר הזה שנשמע יותר טוב באנגלית.רגע, אתה באמת עומד לבקר אצלנו השבוע, הוד מעלתך, נכון? לרוב אפשר לסמוך על "רדיו כל-הודו" בעניינים כאלה.צוחק איתך, אדוני.חה!בגלל זה אני רוצה לשאול אותך ישירות אם באמת תבוא לבנגַלור. כי אם תבוא, יש לי משהו חשוב לספר לך. תבין, הקריינית ברדיו אמרה, "מר ג'יאבאו נטל על עצמו משימה: הוא מבקש לדעת את האמת על בנגלור." הדם קפא בעורקי. אם יש מישהו שיודע את האמת על בנגלור, זה אני."משם והלאה הולך ומשתרע המכתב הארוך שלמעשה הוא הספר. שחרזדה הודית. שבע לילות של סיפור מתמשך. בלראם כותב ומתאר את החיים בהודו כמו שהוא מכיר אותם. חיים של זה שהתחיל בתחתית הסולם. חיים בזבל, בזבל של הזבל, וההמשך יוליך אותנו להבין לאן הגיע .מתוך צורת הכתיבה מתחילה לעלות משמעות קצת יותר עמוקה ועדיין בצורה מצחיקה.ראש ממשלת סין רוצה לפגוש יזמים.בלראם יודע שהסינים הם מתקדמים. את הודו הוא מתאר כארץ שאין בה מי שתייה, אין חשמל, אין ביוב, וכך האלה. יזמים דווקא יש. בלראם הוא אחד מהם ולכן מתאים לפגוש ולהסביר עניני יזמות לסינים. אצלנו היו אומרים שהוא איננו פטריוט, לתאר כך את ארצו לזרים.לא צריך לקנות ספרים אמריקאיים על איך להפוך יזם בשבעה שיעורים קלים. המאה הבאה היא של האדם החום והצהוב. ההודים והסינים. כיצד ישנה העתיד הזה את חייו של האדם החום, החי בעיקר בצד החשוך של החיים.ההינדים מתחילים כל סיפור בתפילה לאחד האלים. בלראם מסביר לסיני שיש להינדים 36.000.004 אלים. איך אפשר לבחור איזה ישבן לנשק להצלחה? האלים הם לא כמו פוליטיקאים לא עובדים קשה, והם נבחרים כל פעם מחדש. לא כל שנה מחדש.בלראם מודה שהוא טמבל הודי. כזה שלא למד כלום ולא יודע כלום, שכולו שבבי מידע מבולבל ולא נכון, אבל כל אלו שגמרו שתיים עשרה שנות לימוד ושלוש שנים באוניברסיטה, כולם מקבלים הוראות מטמבלים. כדי להיות יזם צריך להיות גם טמבל. בלראם התחיל את הקרירה שלו כמשרת, כנהג פרטי. הוא כבר איננו כזה. כעת יש לו מעל ראש במשרדו נברשת ענקית ומוזרה. מתחת לנברשת זכוכית הזאת המטילה זהרורי אורות כמו בדיסקוטק הוא יושב לכתוב לראש הממשלה הסיני.למרות שהוא יזם חשוב הוא לא ממש מוכר, לא מוכר אם מתעלמים מהכרזה ישנה שהמשטרה תלתה בחיפושיה אחריו, כשעוד היה מושך ריקשה. מסתבר שעוד נגלה דברים, יהי לו סיפור מורכב ומעניין.בהתחלה הספר נראה פשוט למדי. משעשע בדרכו, בפניה לראש ממשלת סין בסיפור לא ממש מסעיר למרות שיש בו רצח מובטח כבר מתחילתו. אך בקריאה עמוקה יותר מתגלה הנושא האמיתי של הספר והוא מזעזע. הודו וחייה האמיתיים.בלראם לא נולד בבנגלור. הוא נולד בחשיכה, לא בלילה אלא בהודו החשוכה. כל הערים הנמצאות על שפת ים הן הודו המוארת, כל הערים בתוך הארץ לאורך הגנגס הקדוש הן הודו החשוכה. הגנגס אולי קדוש אבל לטבול בו ממש לא כדאי. כל הצואה של הודו, חלקי גופות של בני אדם, שרידי גופות של תאו ובעיקר זורמים בו מינים רבים של חומצות תעשייתיות. הגנגס הוא מקום למתים הינדים ותיירים אמריקאים.ככל שמתקדמים בקריאה מרגישים שאת הספר הזה צריכים לקרוא כל הצעירים שנוסעים אליה. הספר הזה מאזן ומתנגד להרבה מאוד מהסיבות והדברים אותם נוסעים לחפש בה. הוא מתאר הודו אחרת וחיים אחרים מאלו שפוגשים מבקרים. לא אשרמים ולא נמסטה ושם סימן לרוחניות. זהו סיפורו של העוני מתוך העוני. בבית שתאואת מים חשובה יותר מבני אדם כי ממעט החלב שלה אפשר יהיה להאכיל כמה נפשות. ואת הכפר חמסת המשפחה השלטת.את הכינוי הטיגריס הלבן קיבל ממפקח חינוך שעשה ביקורת פתע בכפר והסתבר שהוא היחד היודע לקרוא, נדיר כמו טיגריסים לבנים.את הטיפוס לקראת הקרירה שלו התחיל בלראם כשגנב ארנק מלא כסף ממעבידו. ומעט אחר כך גם שיסף את גרונו.אלו החיים. הודו הייתה גן חיות מסודר כל זמן שהאנגלים שלטו בה, אך ב ב1947 האנגלים עזבו וכלובי החיות נפרצו. הסדר החדש היה שלא כל כך חשובה הקסטה ממנה באת חשובה הכרס שהצלחת לגדל. מי שהייתה לו כרס היה יכול להרים ראש. היו אלף קסטות ואלף גורלות. עכשיו יש שתיים, כרסים גדולים וקטנים. הגורל הוא לאכול או להיאכל.בלראם מרגיש צורך להסביר לסיני את מהות הדמוקרטיה כי בסין יש מערכת ביוב טובה ומדליות אולימפיות ומיני דברים אבל דמוקרטיה אין להם. להודים אין ביוב אבל יש דמוקרטיה. ממשלה שנגד שריה עומדים תלויים מעל תשעים תיקים פליליים על אונס, גניבה, שוחד, ועבירות קלות אחרות שכאלה. אלו שנשפטו מנהלים את משרדם מהכלא. גם ראש המדינה מעל במיליארד רופיות והעביר אותם לבנק אירופה שבו כל האנשים לבנים אבל הכסף שחור.שלוש מגיפות גדולות משתוללות בהודו. טיפוס, חולירע וקדחת בחירות, שהיא המסוכנת מכולן. אביו של בלראם עבר שתיים עשרה מערכות בחירות אך אף פעם לא הצביע. תמיד מישהו מהמפלגה הצביע בשבילו. כך זה בהודו החשוכה. בהודו המוארת כנראה אנשים מצביעים בעצמם.בלראם השאפתני מצליח אחרי גלגולים שונים לקבל עבודה כנהג פרטי במשפחה עשירה. נהג ומשרת. אך לטיגריסים יש תכונה מעניינת הם מתקרבים בשקט גמור לטרפם, ואם בלראם עוד לא יודע, או לפחות איננו מעיד על עצמו כיודע ומתכנן צעדים לעתיד, הטיגריס הלבן מתחבא בגוף השחור ומחכה בשקט להזדמנות שלו. כי הרי אנו כבר יודעים שהרג את מעבידו והצליח בחייו.המפגש של מי שבא מהודו החשוכה עם דלהי הוא מהמם. המפגש עם זיהום האוויר הבלתי נסבל, דחיסות המכוניות, פקקי התנועה הקבועים, בעיקר חוסר אויר נקי לנשימה. בלראםשכעת הוא נהג פרטי של אחד העשירים גלה את גיהינום העירוני של הודו המוארת.בלראם סקרן לראות פעם קניון מבפנים, הוא מסיע לשם את מעבידו ואשתו. כדי להיכנס הוא צריך לקנות לראשונה בחייו נעליים במקום סנדלים, חולה במקום טי שרט הודי. על מה חולמים עניים הודים? שיהיה להם משהו לאכול שישמינו ויראו כמו העשירים. על מה חולמים העשירים? על הרזיה, על איבוד משקל, לנסות ולהראות כמו עניים. דלהי התמלאה מכוני כושר ומגרשי משחקים שונים, עוד צל של האמריקניזציה והגלובליזציה שחדרו בשקט לחיים. העשירים גילו את הוויסקי והאלכוהול האסור עליהם. חברות ענק של שרות טלפוני ללקוחות בעולם. דלהי הופכת לעיר קניונים מלונות פאר מגדלים ושכונות סגורות. הרחובות, המדרכות נועדו לעניים, שיהיה להם איפה לישון.הודו חייה חפי עקרון לול התרנגולות.כל העופות סגורים צפופים בכלוב מנקרים אחד את השני ומחרבנים אחד על השני. נלחמים לזכות במעט אוויר לנשימה. הם יודעים מהו סופם וכמה הוא קרוב ובכל זאת לא ממרדים. עניין של חינוך עתיק. איש אינו בורח מגורלו. 99% לכודים בלול והשאר, המעטים הצליחו לחיות מחוץ ללול. המעטים הללו אילפו את כל האחרים הלא פחות מוכשרים. ואפילו אם תיתן להם מפתח לחירותם ישליכו אותו חזרה. לכן בהודו אין משטרה חשאית כמו בסין, אין הוצאות להורג והגליות. וחלילה שלא יהיה חינוך מחדש. רק טיגריס לבן מצליח להיות אחר. בלראם הוא עדיין תרנגולת. הוא משרת את אדונו ומערכת היחסים שביניהם הופכת להיות חשובה. חשובה לשניהם וחשובה להתפתחות הספר. הוא מסיע את אדונו עם תיקים מלאים כסף מזומן לשחד שרי ממשלה ופקידים גבוהים. הוא מגלה את המוסר האחר.בגן החיות הוא מגלה את היופי. לא הארה ולא יוגה, לא ג'ראס. יופי. ברגע שמתחילים לראות את היופי מפסיקים להיות עבדים. במקום מהפכות ונשק צריך ללמד כל ילד הודי לצייר. כך יקיץ הקץ על העשירים. אך שם הוא גם ראה טיגריס. טיגריס לבן בכלוב, והוא הבין את הצורך שלו להשתחרר מהכל. זו הייתה נקודת המפתח לשינוי הממשי.הספר כתוב בשפה פשוטה מאוד. אדיגה איננו מנסה להתחכם ולכתוב בשפה גבוהה על אנשים פשוטים. שפתו של המספר טבעית ושוטפת והדימויים שלו נשמעים אמינים בהחלט לאיש ברמה שלו. על התרבות קשה קצת לדבר כי מי מאתנו מכיר אותה באמת, אך נראה שאדיגה לא ניסה לכתוב ספר מערבי על המזרח. התחושה של המקום עוברת מכל דף. הרוחניות ההודית היחידה בספר היא הכניעות בה מקבלים ההודים השחורים את השעבוד המנטאלי והכלכלי שלהם על ידי הודים שחיים בצד המואר. וזוהי ככל הנראה הודו האמיתית.אדיגה עושה כאן תרגיל כתיבה. את הסיפור הרי מספר בלראם. הוא מסופר לכאורה בתמימות של הודי לא מתוחכם, תמים וילדותי. אנחנו עוברים יחד אתו את השחתת נפשו בלי שהוא עצמו מבין אותה, ולמרות הדברים האיומים שהוא עושה אנחנו מלווים אותו בחיבה מסוימת. הוא הרי הצליח ליצור בינינו קרבה שאפשר להבין מתוכה את מעשיו ולא להתחלחל. ואנחנו הרי כולנו צהובים. מצד שני יש מבט ביקורתי מנתח לעתים ארסי לעתים אירוני.ראש ממשלת סין שאליו מיועד מכתב הווידוי הזה המלמד איך נהפכים מילד כפרי תמים ונבער ליזם כלכלי עירוני ומסוכן. ספר מפתיע מאוד ומרתק מאוד. ספר לא צפוי על הודו בלתי מוכרת. הודו שממנה ברח ולא חזר אליה אדיגה.. הספר כפי שכבר אמרתי קיבל את פרס הבוקר השנה. כספר שונה לחלוטין, מעניינת הבחירה, ותישאל השאלה איך האנגלים שעוד יש להם איזה געגוע להודו שהכירו יתייחסו אל ההודו שבספר. זה סיפורו של תרנגול אחד שברח בדרך לא דרך מהלול. הצליח אבל....דבר אחד מעורר אצלי סימני שאלה וזו בעיית התרגום. כמה פעמים בספר מופיע האיש העשיר בעיירה בשם " הפריץ" אינני יודע באיזו מלה השתמש הסופר אך אין ספר שאין שום פריץ פולני שהגיע לעיירה נידחת בהודו.דבר דומה הוא כשהמתרגם קורא לשכונת עוני "מעברה" לא שכונת עוני ואפילו לא השאיר את המלה " סלאמס" שהיא מוכרת דיה בארץ. מעברות לא היו בהודו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן