אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רכבת לילה לליסבון / פסקל מרסיה


התמונה של דן לחמן

רכבת לילה לליסבון / פסקל מרסיה. הוצאת מחברות לספרות. מגרמנית: טלי קונס, עטיפה: עדה ורדי

כמה אנשים אתם מכירים שיום אחד, פגשו במקרה, בפינת רחוב, אדם לא מוכר כלל. והנה אדם אחד, פינת רחוב אחת בגשם, יכולה לשנות את חייו של אדם אחר. בספרות זה קורה לעתים. וכשזה כתוב היטב זה גם עשוי להיות משכנע.יש קושי מסוים בכניסה לעולמו של הספר. ה"סמליות הספרותית" שלו מכבידה בהתחלה. אך מי שיעשה את המאמץ הראשוני ולא יחפש ריאליזם מדויק יכנס לעולם אחר וחשוב.

ההתחלה יכולה להיחשב כמבטיחה ספר מתח אישה זרה פגישה מוזרה היא נעלמת. מי היא. מרגע זה צריך לקבל מקובל שהספרות איננה בהכרח סיפור יומיומי. לא הרבה אחר כך הספר משנה כיוון. ומרסיה מתגלה להיות כותב חכם מאוד. ספרותי מאוד. הרבה טיפות של ריאליזם אך לא זה מה שעומד בליבו של הספר. בחיפוש המטפיזי הוא לב הספר.

פסקל מרסייה הוא סופר שנולד בשוויצריה אך חי בברלין כפרופסור לפילוסופיה. ולמרות סימן השאלה הראשוני למקרא העמוד הראשון אני מקווה ללכת אחרי ראימונד גרגוריוס. מורה לעברית, לטינית ויונית עתיקה. מלמד דברים שאינם חלק מהדברים שילדים צעירים צריכים או פוגשים בחיי היום יום שלהם. שפות עתיקות שמלמד אדם שעולמו היומיומי שונה משל האחרים.גרגוריוס יוצא את ביתו מזה שנים יום יום באותה שעה מדויקת, מגיע לבית הספר בדיוק רב ומעביר את אותם שעורים שנה אחרי שנה, באהבה. הוא נחשב למורה מצוין.ביום גשום הוא רואה על הגשר, אותו הוא חוצה מדי יום באותה שעה אישה. נדמה לו שהיא עומדת לקפוץ לנהר. כשהוא ניגש אליה היא כותבת משהו על מצחו. מספר טלפון אותו איננה רוצה לשכוח. האישה פורטוגלית, פורטוגזית. הוא אוהב את צליל המוזיקה שבהגויה. בבית הספר יעתיק גרגוריוס את המספר הרשום על מצחו.

המלומד היבש הזה, המכונה מאחרי גבו "פפירוס" עומד בפני רגע מיוחד. הרגע שבו לא מחק את מספר הטלפון מיד הכריע את כל חייו. והוא עדיין לא ידע.האישה אמנם נעלמה אך המלה portugues במבטא המיוחד שלה הבעירה אש חדשה במורה לשפות עתיקות. בלי להקדיש לזה מחשבה הוא משאיר את תיקו, את ספריו הישנים הנאמנים ועוזב את הכיתה באמצע השיעור לתמיד. הוא לא יחזור יותר להיות מורה. הוא קונה לעצמו תקליטים ללימוד עצמי של השפה הפורטוגזית ובאותה הזדמנות ספר בשפה שעדייו איננו מבין אך שמו מצא חן בעיניו "צורף של מלים" גם שמו של הסופר נשמע לו מעניין amadeu inacio de almeida prado הנגינה של השפה כובשת אותו כליל.ומכאן ואילך הספר מתחלק לכאורה לשני ספרים, זה של פראדו שגרגוריו מתרגם לעצמו והשני הוא סיפור מסעו של גרגוריוס בעקבות פראדו והשינוי בחייו.גרגוריוס חושב לעצמו משפטים ראשונים ומבין שהם המשמעותיים ביותר שאמר או חשב מימיו " מהבוקר אני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו אחר בחיי. שאני לא רוצה עוד להיות מונדוס שלכם. אין לי מושג מה יהיה הדבר החדש. אבל זה לא סובל דיחוי, אפילו לא הקטן ביותר. הזמן שלי אוזל. ויכול להיות שלא נשאר ממנו הרבה" והכל מתוך משפטי פתיחה של מחשבות שכתב פורטוגזי נעלם.

הוא יושב עם הקורס המוקלט לפורטוגזית ומתעלם מצלצולי הטלפון המחפשים אותו ומצלולים בדלת. הוא יודע שזמנו מתקצר. סופו של דבר יפרצו את דירתו.האישה אולי נתנה לו את הדחיפה הראשונית לעשות מעשה, אך כעת כשהוא יושב ומתרגם לעצמו את הספר שקנה הוא מתפעם. משהו חדש עולה בו כאש פנימית.אינני יודע בוודאות שפסקל מרסייה התכוון בכוונה להפנות את תשומת לב הקורא אל פרננדו פסואה. אך אין ספר שאותם פרקים קצרים שמתרגם גרגוריוס מזכירים לא במעט קטעים את "ספר אי הנחת" של פסואה. מה הן המלים שואל הסופר הפורטוגזי, מה משמעות המלים המהוהות שאנו משתמשים בהן יום יום. איך להפטר מפסולת המלים ולנסות לחזור אל משהו פנימי נקי ומכוון באמת.גרגוריוס הוא איש של מלים. שפות עתיקות אמנם אך כשהוא קורא שורה האומרת "על המלים להיות ללא רבב, כמו שיש מלוטש, ועליהן להיות טהורות כמו צלילים בפרטיטה של באך, שהופכים לדממה גמורה את כל מה שאיננו הם עצמם" הוא נכבש סופית. הוא יודע שעוד יום של היעדרות יביא פריצה לביתו אך הוא איננו יכול להתנתק.אישה נסערת, ספר הגיגים ומחשבות של פורטוגלי קורס פורטוגזית למתחילים, המחשבה על הזמן העובר, בגלל דברים כאלה עוזבים חיים מוכרים? בגלל הדברים הללו בורחים באמצע החורף הקשה לליסבון?. כן. גרגוריוס עולה על הרכבת לליסבון בלי שום מחשבה שנייה.ככל שהוא הולך ומתרגם לעצמו את הספר, ברכבת ואחר כך במלון הוא הולך ונכבש בצורך לדעת יותר על הסופר. אך גרגוריוס נשבה בקסם ובאור הקורן שיש במשפטים טובים.פראדו הסופר תמה מה היה אילו חי חיים אחרים לגמרי ולא נעשה רופא במצוות אביו. לגרגוריו היה נדמה עד כה שחי את חייו בדיוק כמו שרצה. כעת מתעורר בו סימן שאלה בעיר זרה. איזה חיים חדשים יהיו לו בארץ הזרה.בלילה נשברו משקפיו. האור של ליסבון בבוקר הראשון גרם לו להבין שסיים את עברו ואין אלא לפרוץ אל עתיד חדש. יהיה אשר יהיה. במשקפיים החדשים שיקבל יראה את הכל קצת אחרת. אולי יותר טוב.בבוקר הוא יוצא במרדף אחרי הסופר המיוחד הזה. הוא חייב למצוא את פראדו כדי לתת משמעות לשינוי. למציאותו בעיר הזאת. בחנות ספרים עתיקים לא מכירים לא את פראדו, לא את הספר ולא את ההוצאה. אך בעודו מסתובב בחנות ומשתכר משמות הסופרים הפורטוגזיים הוא נתקל בשמו של פסואה. בספר livro do desassossego "ספר אי הנחת". כמה שונה נשמע השם בשפת המקור. איזו מוסיקה עולה ממנו. והוא מבין שיש לו עוד סיבה להיות בליסבון.אצל ספרן זקן הוא מגלה סימן הכרות ראשון. פראדו היה רופא אהוב ומכובד עד שהציל את חייו של איש המשטרה החשאית המכונה" הקצב" בימי הדיקטטורה. הדיקטטורה של סלאזאר. מאז התרחקו ממנו.הספרן הכיר את הרופא אך לא ידע שכתב. הוא כן שמע שעבד בסתר לעמן המחתרת. כשגרגוריו מוצא את הקבר המשפחתי של משפחת פראדו הוא רואה עליו את הכתובת "כשהדיקטטורה היא עובדה המהפכה חובה".

פראדו רצה להיות כומר, אך לא הייתה בו מספיק אמונה. כומר חסר אמונה. בכל מפגש של גרגוריוס עם אנשים שהכירו את פראדו מתגלות עוד עובדות נשפך עוד אור על האיש הזה, אך מה באמת קורה עם גרגוריוס. מהי המשיכה הבלתי ניתנת לסיפוק והסבר, רק מלים שקרא בספר? פראדו מסמל ומסמן לו דרך חיים אחרת.אהבה אומר פראדו היא תשוקה, הנאה ובטחון. התשוקה נעלמת ראשונה ההנאה אחר כך ובסוף הביטחון, לכן מה שחשובה יותר מכל היא הנאמנות. לא רק לאישה. הנאמנות גם לעצמך.

כל דמות מספרת על פראדו, כל אחד העריץ אותו. כאילו היה איזה מלאך שנשלח לגעת בבני האדם. כמעט לא יאומנו הזיכרונות. מאז ילדותו כתלמיד כולם ראו בו את היוצא דופן, הבלתי נשכח. זה שנגע והשאיר חותם בכולם.ואולי זה מה שמכביד קצת בקריאה. כובד הסמליות הרבה הנודפת מכל תאור. חוסר האנושיות או החום. ובכל זאת זה ספר שסופר כתב על סופר אחד, גם אם לא סופר מהמציאות אלא סופר מומצא. אלא שפראדו לא היה מלאך. הוא היה שליח אלוהי שריפא את כל מי שנגע בו. גם אויבים. להציל צריך היה את כולם. שליח אלוהי שלא האמין באלוהים. מין ישו מודרני, איוב, שאיננו מפסיק להתווכח עם אלוהים. אלוהים שבעיניו הוא גאוותן ומתנשא. כזה הצריך הוכחה מתמדת מבני האדם לגדולתו שלו. מין חוסר בטחון אלוהי בעצמו.הספר היה יכול להיות כמעט בלשי שהרי גרגוריוס יוצא לחפש אדם שנעלם. מישהו שכתב כמה דפי הגיגים. לא ספור. הגיגים על חיי עצמו, על החיים בכלל.מה שמסתתר מתחת לחיפוש הוא לא רק הניסיון להבין את פראדו. לגלות מי היה ואיך היו חייו. גרגוריוס רוצה דבר עמוק יותר. הוא רוצה לדעת בסופו של המסע איך זה היה להיות הוא. האם זה אפשרי בכלל לדעת איך זה להיות מישהו אחר. גרגוריוס מחפש את עצמו בפראדו ואולי הוא מחפש ללכת לאיבוד בפראדו. פראדו השליח האלוהי, שאהב את התנ"ך, את המלים של התנ"ך את השירה המפוארת, אך לא את אלוהים המשתמע מהמלים הללו. לא את הכוונות והמעשים. איך הוא יכול להיות אלוהים אם הוא צריך לעשות מעשים שעשה. ובספר ישנם כמובן הדברים אליהם מתכוון פראדו.מרכז כתיבתו של פראדו הוא מכתב לאביו. מכתב ארוך ומתחשבן. אי אפשר שלא לחשוב על מכתבו של קפקא לאביו. מרסיה עוקב אחרי גרגוריוס שקשור בנימי נפשו לספרות עתיקה ומגלה את פראדו הכותב בדרכו המיוחדת והשונה.הדרמה מתבשלת לאיטה. דרמה קטנה אך קורעת לב ממש. הדמויות שפוגש גרגוריוס ומה שקורה אתן, הגורל, מתחילות לחדור אל מתחת לעור.עולם הערכים שהנאמנות לא מרשה לבגוד בהם. הדרמה הגדולה היא לא סיפורי המחתרת נגד סאלאזר או אהבות לא מוגשמות. הדרמה של שני אנשים גדולים, אב ובנו שלא מצאו לעולם את הדרך האחד אל השני.לא כל האבות הם האבות של קפקא, ולא כל הילדים הם קפקא. לרוב פחות, פעם אחת כמו, אחרת אבל כמו. אחרת כי כאן ישנה גם תשובת האב.אב, אלוהים ובדידות. אלו הנושאים שהעסיקו את פראדו. אב ואלוהים קשורים זה בזה. הבדידות הייתה נושא חדש להתמודד אתו. הבדידות כדבר מפחיד מבלי להבין. איך אפשר לו לשכב ליד אשתו, להרגיש את חומה, לשמוע אותה נושמת ולהיות בודד.בודד בין הרבה אנשים. מהו הכוח שהבדידות מפעילה בנו וגורמת לנו לרצות את האחרים שיחשבו עלינו כי אנחנו לא יודעים להיות לבד. לא יודעים למלא את זמננו בעצמנו. צריכים תמיד את אישורו הכוזב של האחר.

סארטר איננו מוזכר בספר והמשפט הזולת הוא הגיהינום ייתכן ש אינו מוכר לפראדו. אך פראדו כתב את המשפט "האחרים הם בית המשפט שלך" האם מישהו מעוניין בי? ממש בי ולא בעניינו שלו בי?אינני יודע, ואולי אני כן מה העלה בזיכרוני את "תיאורמה" סרט ישן מאוד פאוזוליני. על בחור זר הנכנס לרגע לחייה של משפחה בורגנית. נוגע בכל אחד, אצל פאוזוליני נוגע זה כמובן מינית, נוגע באם בבן בבת ובאב, כל אחד מהם מגיב בצורה חמורה לנגיעה החד פעמית הזאת. רק המשרתת בה לא נגע נעשתה קדושה המרחפת מעל העיר. אינני זוכר את הפרטים המדויקים לא ראיתי את הסרט שלושים שנה. אך משהו בקדושה המוזרה של האחד הנוגע באחרים, בכל מי שהוא פוגש נמצאת לכל אורך הספר. למרות העניין שבספר הרגשתי כמעט לכל אורך הקריאה איזה קושי.אולי מפני שזה ספר לקריאה איטית מאוד. ספר בעל דרישות. לא מפני הקטעים הפילוסופיים, לא בגלל עולם הדימויים. אני עדיין מחפש את התשובה. לקושי. אולי מפני שהמסע של גרגוריוס איננו רק זה שאחרי פראדו ובוודאי לא רק זה שבתוך עצמו. הקושי הוא בזה שהספר מנסה להביא את הקורא לצאת במסע לתוך עצמו. לגלות לעצמו דברים בצורה שלא חשב עליהם. פראדו היה סוג של גאון שחשב וכתב הקורא איננו כזה. אך פראדו פותח לו דלת. מרסייה שלח לאותו לעולם לנסות לגעת. לשנות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן