אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המסה על אמנות התיאטרון / יהודה סומו - תרגום חלק ב


(הדיאלוג השני ובו דיון באשר לחלוקת הקומדיה לחמש מערכות ובאשר לארגון ולפרופורציונליות הראויים במחזה).

המסה על אמנות התיאטרון / יהודה סומו חלק א

דיאלוג שני

המשתתפים: סנטינו, מאסימיאנו וורידיקו.

סנטינו: כל שעה משולה בעיניי לנצח. אני כה קצר רוח לשמוע מה יש לאיש מובחר זה לומר ביחס לחלוקת הקומדיה למערכות.מאסימיאנו: הנה הוא. הבט – הוא יושב תחת האכסדרה ומנקה את שיניו בתום הארוחה. יום טוב, ורידיקו, מה שלומך?ורידיקו: יום טוב, רבותיי. מאחר שהגעתם בשעה כה מוקדמת, יודע אני כעת כי לא בזבזנו את זמנכם לריק בהכנת התלבושת. הנה היא. עשויה למשעי ומוקפדת לפרטי פרטים.מאסימיאנו: לא הגענו בשעה כה מוקדמת בשל התלבושת, אף על פי שאני שמח לראותה מוכנה. מיהרנו לשוב, כיוון שאנו משתוקקים לשמוע מה בפיך אודות חלוקת הקומדיה לחמש מערכות ואודות סוגיות נוספות, שמעניינות אותנו. ראשית כל, האם תציג בפנינו את דעתך באשר לנוהל, שהוצע בידי מחזאים עתיקים מסויימים, האוסר על שחקנים להיכנס לבמה למעלה מחמש פעמים? ידוע לי, כמובן, שהמחזאים בני זמננו אינם מקדישים לסוגיה זו תשומת לב רבה.ורידיקו: למיטב הערכתי, הנוהל, אשר טבעו המדקדקים בדבר, הינו שגוי בתכלית, להלכה ולמעשה. טרנטיוס, אשר לבטח נחשב למחזאי דקדקן, המקפיד בקטנות כבגדולות, הפר נוהל זה לעיתים מזומנות. במחזהו האשה מאנדרוס [andria] נכנס דאבוס [[davus לבמה שבע פעמים, ואילו במחזהו המענה את עצמוheautontimorumenos]] דומני, שחרמס [[chremes נכנס שמונה פעמים. סבורני, שתגלה תופעה זו במחזות רבים, אשר לא נזדמן בידי לבחנם מקרוב מנקודת מבט זו. ברם, אין לכחש, כי יש הסבורים, שעל נוהל זה להתקיים. אני נוטה לסבור, כי הסיבה לכך שהשחקנים הקומיים מימי קדם לא הורשו להיכנס לבמה למעלה מחמש פעמים מקבילה לסיבה, שבגינה מחולקת הקומדיה לחמש מערכות בלבד. כאשר נדון בחלוקה למערכות, ייתכן שנפתור בעקיפין את הסוגיה השנייה.[i] עד כה לא חיזקתי את דבריי בסימוכין באשר לסוגיה האמורה. אין בכוונתי להרחיב כעת את היריעה באשר למשמעויות הכלליות של המספר חמש וזאת למרות הזיקה הבלתי ניתנת להפרכה בין המשמעויות הכלליות לבין הנושא הנבדק: אצמצם את היריעה לכדי הסבר אחד – דומני, שהוא הרלוונטי ביותר – והוא-הוא מקור גאוותי. אין ספק, כי אשמח, אם הסברי יספק אותך, אולם אם הדבר לא יתרחש – ראה בהסברי חוליה במסגרת שיח מוכר, אשר נתגבש בידי במגמה לספק מענה הולם לשאלות, ששאלתני, ולא טיעון מוצק, שאין לערער עליו.סנטינו: בטוחני, שנהיה שבעי רצון מהסברך ואף למעלה מכך: אולם, אל נא תוותר על הסברך רחב היריעה באשר למספר חמש. לכל הפחות, חשוף בפנינו חלק ממנו, אשר קשור לנושא, שבו אנו דנים.ורידיקו: כפי הידוע לך, המספר חמש טומן בחובו את המספרים שתיים ושלוש – הבה נכנה אותם 'המספר הזוגי והמספר האי זוגי', המצויים במספר האחד. הזוגי נקשר בנקבי, והאי זוגי – בהיותו משוכלל יותר – נקשר בזכרי. הפילוסופים, תלמידי פיתגורס [pythagoreans], כינו את המספר חמש "המספר של הזוגיות",[ii] ואילו הפילוסופים הגויים ייחסו אותו למרקורי [mercury], אל המדעים, כאשר המדעים הללו כללו בייחוד: את ענפי המתימטיקה, החשבון, הגיאומטריה והמוסיקה. כמו כן, אנו מגלים, כי המספר חמש ממוקם בלב הרצף המספרי, וזאת בהנחה, שהמספרים משתרעים מאחד עד עשר ולאחר מכן חוזרים על עצמם. לאור זאת רואים הפילוסופים במספר חמש את המספר, המייצג את הצדק. זהו המספר הראשון מבין כלל המספרים, אשר מוכפל בעצמו, מתחלק בעצמו ושב אל עצמו, בדיוק כשם שהעיגול, בעל הצורה המושלמת, לעולם אינו חורג מגבולותיו-הוא. אם נכפיל את המספר, ניצור מעגל, המורכב מכפל המספר חמש. כמו כן, נאמר, כי המספר חמש טומן בחובו סגולות הגנה כנגד רוחות זדוניות וכי ניתן ללמוד מחכמת הנסתר, שלמספר זה יש בנמצא סגולות הגנה כנגד רעלים. הסנונית, הנקשרת לסגולות מופלאות ביחס לסוגיות העל טבעיות, מביאה לעולם בכל פעם חמישה גוזלים.סנטינו: האוכל להפריע לרגע קט ולשאול אותך שאלה? מהן הסגולות הללו?ורידיקו: אין בכוונתי להרחיב כאן את היריעה באשר לסגולותיהן של אבנים מסויימות, המצויות בקיבתה של הסנונית או באשר לסגולות המופלאות של הסנוניות ולזיקתן לאהבה ולשנאה. די לומר, כי קוסמים מייחסים חשיבות עצומה לנוצותיהן.סנטינו: אני עצמי הבחנתי בתכונה מופלאה, הנקשרת בסנוניות, והייתי סמוך ובטוח, שתציין אותה.ורידיקו: והכוונה ל...?סנטינו: ניקבתי את עיניהם של גוזלי הסנונית, אשר שהו בקן, והשארתים שם. לאחר מכן שבה אמם, הבחינה בעיוורונם ובסיוע צמח מרפא השיבה לגוזליה את ראייתם.ורידיקו: אכן כן, שמעתי על תכונה זו, כשם ששמעתי על תכונות מופלאות אחרות, הנקשרות בסנוניות. מכל מקום, מחשש שנסטה מן הנושא יתר על המידה, הבה נשוב לשאלה על אודות חלוקת הקומדיה לחמש מערכות. אם נתחיל מבראשית, אציין את שציינתי קודם לכן – הקומדיה איננה אלא חיקוי או אספקלריה לחיי האזרחים. מאחר שיעדה של הקומדיה הוא החברה, ברור, כי ככל שזיקתה לאדם תתהדק, כך יועצמו תכונותיה. כעת, כל שנותר לי לעשות הוא להציג את הקומדיה בהקבלתה לחיי אנוש ולהראות כיצד מבנה הקומדיה מלא מסתורין ורווי שלמות בדיוק כמו מבנה האדם. הוכח כבר, כי האדם הוא יצור מושלם, באנושיותו ובניצוץ האלוהי שבו: האדם טומן בחובו שתי איכויות - של עולמנו פחות הערך ושל העולם הבא, השמיימי והאלוהי. היוונים כינו את האדם בשם "מיקרוקוסמוס", כיוון שבתוך האדם טמון כלל היקום (היינו, הן העולם פחות הערך והן העולם השמיימי - רוחני) בזעיר אנפין, וכפי שנאמר בכתבי הקודש (וזוהי דוגמא אחת מיני רבות, הלקוחה מתחילת ספר בראשית): "ויברא ה' את האדם בצלמו בצלם ה' ברא אותו".[iii] לפיכך, מבנה האדם הינו נשגב ומושלם, והוא מורכב מיסודות מחומשים- חמישה חושים: ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. חמש תכונות פיסיולוגיות: צמחי, רגיש, תאוותן, רגזן ורציונלי. חמש קצות איברים: ראש, שתי ידיים ושתי רגליים (בדיוק כשם שהעולם מחולק לחמש יבשות). אם לא די בכך שגופינו מכיל חמישה קצות איברים, הרי שכל איבר ואיבר מתוך החמישה הינו מחומש: חמש אצבעות בכל יד ובכל רגל, חמישה חלקים בראש – עיניים בעלי חוש ראייה, אוזניים בעלי חוש שמיעה, אף בעל חוש ריח, פה בעל חוש טעם, ולבסוף, אף על פי שחוש המישוש מצוי בכל האיברים האמורים, נכרך הוא במיוחד באינטלקט העילי, המצוי במוח. לסיכום, המיקרוקוסמוס מכיל חמישה קצות איברים, המחולקים בהתאמה לחמישה איברים נוספים. יתירה מזאת, הגוף האנושי כמכלול מורכב מחמישה חלקים עיקריים – עצמות, עצבים, גידים, שרירים ובשר. חוקי המקרא האלוהיים, אשר ניתנו במישרין מידי האל לאנושות, חולקו לחמישה חומשי תורה (לצד ספרי קודש טמירים ומסתוריים), הנקראים באמצעות חמש תנועות בלבד. בעמוד הפותח של ספר התורה מצוי שמו של האל, המורכב מחמש אותיות, אשר באמצעותן נברא העולם כולו, וזאת אליבא דאנשי הקבלה. חמשת חומשי התורה -ללא ספרי המזמורים, הנביאים והמלכים, לרבות המלך דוד, הלא הוא מחבר שיר השירים, המוכר לכל – לא חוברו ביד המקרה אלא מתוך כוונה תחילה, שחלק מסיבותיה נתגלו ושחלקן נותרו לוטות בערפל. משה רבנו, אשר שימש מודל לחיקוי בעבור דוד המלך ובעבור אחרים, על שום שהדריך את אבותינו מימי קדם בנבכי החוקים האלוהיים ובמהות המנהיגות האנושית, נתברך בהשראה אלוהית, שהובילתהו לבחור בחלוקת התורה לחמישה ספרים, סמל לאלוהות ולמיקרוקוסמוס. בכתבו את ספר איוב, בחר משה בחמש דמויות בלבד. אם כך, מה התמה שהמחזאים היווניים והרומיים הקדומים בחרו בחלוקה האמורה עבור הקומדיות שלהם – בייחוד לאור זאת שהקומדיה נחשבת לצורת האמנות המועילה מכל, שתכליתה איננה אלא הדרכת הבריות בדרכי נועם ועונג ביחס לדבקות במידות הטובות ולהימנעות מן המידות הרעות.מאסימיאנו: האם נוכל, איפוא, לגזור מתוך הרצאתך את המסקנה, כי על הקומדיה לעצב דיוקן או אספקלריה לאדם המושלם בכל המידות?ורידיקו: כך אני מאמין. פרט לצורך בחמש מערכות, אשר תקבלנה לחמשת האיברים של האדם ולחמשת אברי-האיברים, המסתעפים מקודמיהם, מן הראוי, שכל מערכה ומערכה תזוהה עם אחד מחמשת האיברים האמורים – המערכה הראשונה תזוהה עם הראש, השנייה - עם יד שמאל, השלישית - עם יד ימין, הרביעית והחמישית - עם רגל שמאל ועם רגל ימין (בהתאמה) – וכך יתגבש המכלול כמו יצור חי, המתוכנן לפרטי פרטיו, אשר מאחד בתוכו נשמה שלטת. נשמת בן האנוש תזוהה עם נושאו המרכזי של המחזה, אשר למעשה יפיח רוח חיים בכלל המערכות. כמו כן, כל מערכה ומערכה תעוצב באופן פרופורציונלי לגוף האנושי ולא תקנה לו צביון מפלצתי בשל הגזמה או המעטה באחת המערכות.סנטינו: הייתי רוצה שתרחיב את היריעה בסוגיה הזו.ורידיקו: ובכן, בדיוק כשם שהאדם קולט את סביבתו באמצעות החושים, המצויים בראשו, כך תכיל המערכה הראשונה בקומדיה את האקספוזיציה, היינו, את הצגת העימות ואת הכרת היסודות הבסיסיים של העלילה. בהמשך לכך – כשם שיד שמאל חלשה מיד ימין ואין בכוחה להעניק סיוע רב לאדם בעת סכנה, אלא אם כן יכול הוא להיעזר בידו הימנית, החזקה יותר, ולממש את מטרותיו, כך יוצגו במערכה השנייה של מחזה עשוי היטב מזימות ותקלות, שעלולות היו להסתיים בכי רע, אלמלא הביאה המערכה השלישית לתחושת הסתגלות מסויימת ולרגיעת-מה. כמו כן, כשם שאנו פוסעים בדרכי עולם מייגע זה, כאשר רגלינו השמאלית אמורה למעוד על מכשולים ולהיחשף למקומות הרי אסון, אך בשל יציבותה ונחישותה של רגלינו הימנית, שניתנה לנו בידי האל, זוכים אנו למשענת ולתמיכה, כך - האסונות והבשורות הרעות - המגיחים ברגעי השיא של התסבוכת, וליתר דיוק, ברגעי השיא של המערכה הרביעית, ואשר עלולים להמיט אסון מוחלט על הנפשות הפועלות ולהביאנו לכדי תחושת קדרות נטולת תקווה - זוכים לגאולה peripeteia]] ולסיום בכי טוב במהלך המערכה החמישית. לסיום ניתן לומר, כי כשם שהלב מספק רוח חיים לאברי האדם, כך יפזר נושאו של המחזה את 'רוח החיים' בין כלל המערכות ויצור את הרושם, כי לכל אחת מהן יש בנמצא נחיצות ותכלית, וזאת בדיוק כשם שאף אחד מאברי גוף האדם לא נוצר לשווא.מאסימיאנו: נוכל לסכם, איפוא, כי, לפי דעתך, המערכה הראשונה של קומדיה העשויה היטב צריכה לכלול את העימות המרכזי ואת האקספוזיציה, במערכה השנייה עלינו לחזות בתקלות ובמכשולים רבים, במערכה השלישית נחוש הסתגלות-מה, הרס ואסון יאיימו על המתרחש במערכה הרביעית, ואילו במערכה החמישית יימצא הפתרון, אשר יביא לסיום מלא חדווה ואושר.ורידיקו: כן, זוהי דעתי. בסיום הקומדיה נדרש מכלל הדמויות להגיע לכדי מצב של שביעות רצון.סנטינו: לפי הרצאתך המועילה, ברור, שלקומדיה נקבעו חמש מערכות, לא פחות ולא יותר, בשל מחשבה אפריורית מוקפדת. אני נכון להאמין, כי נאסר על השחקנים להותיר את הבמה ריקה, פרט לחלל הנוצר בין המערכות, כדי שהקהל לא ייטה לסבור, שהמחזה מכיל למעלה מחמישה חלקים.ורידיקו: חושבני, שזו היתה הסיבה.סנטינו: הקומדיה, איפוא, מחולקת לחמש מערכות, ואילו כל מערכה מחולקת לתמונות – האם על דרך המקרה אוחז אתה בדעה כלשהי באשר למספר התמונות הראוי בכל מערכה ומערכה?ורידיקו: מספר התמונות, הנכללות במערכה כלשהי, הינו גורם, הנתון לשיקול דעתו של המחזאי. אני נוטה לקבל את הדעה הרווחת, כי מערכה לא תכלול למטה משתי תמונות ולמעלה מתשע. סבורני, כי מוטב לא לחרוג מגבולות אלה.מאסימיאנו: בהתאם לדבריך, מר ורידיקו, אבקש להניח, שלא תכחיש, כי המחזות, אשר מכונים 'פארסות'- אף על פי שאינני יודע מה הסיבה לכינוי זה- ואשר מכילים שלוש מערכות בלבד, אינם מושלמים.ורידיקו: לא יהא זה נכון לכנות מחזות אלה 'בלתי מושלמים' בשל סיבה זו בלבד. המחזות הללו כתובים בעט שנונה ובהתאם לכללים, והם חורגים משאר המחזות, רק בשל כך שהם מכילים עלילה בודדת. הקומדיות בעלות כפל העלילה, אשר כללו אינטרמידיות [intermedii] (שעליהן נדבר בהמשך) ואשר תוכננו להימשך בין ארבע לחמש שעות, לבטח היו משרות תחושת שיממון אלמלא קיומן של האתנחתות הללו. אחד היתרונות הגדולים, הטמונים בחלוקת הקומדיה לחמש מערכות, פרט ליתרונות, אשר צויינו קודם לכן, הוא שכעת עומד לרשותו של המחזאי פרק זמן בין כל מערכה ומערכה, שעשוי לייצג ארבע, שש או שמונה שעות, אשר חלפו כביכול בין מערכותיה של קומדיה, המורכבת מכמה וכמה נושאים. ברם, היצירות האמורות [הפארסות], אשר אינן נחשבות לקומדיות מקוריות בשל עלילתן ובשל היקפן, חולקו לשלוש מערכות בלבד ולהפסקות בין כל מערכה ומערכה מחשש להופעה חד גונית. מחברי הפארסות מאסו בחלוקה המחומשת המושלמת, המסמלת את הצורה האנושית, אך התקרבו לדיוקן האנושי, ככל שיכולים היו. שים לב בבקשה, כי אף על פי שהצגתי את החלוקה המחומשת בצורה הטבעית והראויה לקומדיה, אין פירושו של דבר, כי מחזות, שאינם מחולקים באופן זה, הם בהכרח לוקים בחסר. מוטב לומר, כי הפארסות או האקלוגים, אשר מכילים עלילה אחת, מתארגנים בצורה הטובה ביותר בשלוש מערכות. חלוקה זו מקבילה אף היא לבן האדם. האחרון מורכב משלושה נדבכים, אשר מקבילים לשלושת העולמות, שמהם מורכב היקום, והרי הם: אזור הבטן או הסרעפת עד הרגליים, המקביל לעולם התחתון, אזור המותניים עד לגרון, המקביל לעולם השמיימי, ואזור הראש – האיבר הנעלה ביותר בגוף האדם – אשר אינו אלא הבבואה האמיתית של העולם הרוחני. יכולתי להרחיב בנקל את היריעה על אודות סוגיות אלה, לו עמדו הללו במרכז דיוננו. יתירה מכך, אנו רואים, כי האדם מורכב מנפש, מגוף ומרוח, כאשר הרוח מאחדת את שני הראשונים. על כן ניווכח לדעת, כי הפארסה נוקטת באותה שיטת החלוקה של הקומדיה - דהיינו, מספר המערכות מקביל לחלקי הגוף. ניתן אמנם לצדד בחלוקה האמורה ולטעון, כי חמשת אברי האדם יכולים להצטמצם לשלושה במספר – הראש, הידיים והרגליים, ואף על פי שסוגיה זו חורגת מעט מן הנושא הנדון, ארצה להעיר, כי לשון השירה מועדפת על פני לשון הפרוזה במסגרת מחזות הסאטיר ובמסגרת האקלוגים. זאת משום שתחת מעטה דמויותיהם של הרועים, של האלים ושל האלות, משתקפים במחזות הללו חיים פשוטים, טהורים ועליזים מימי קדם, פרי דמיונם של מחזאינו הנודעים. אינני רוצה, כמובן, להצהיר, שחל איסור על המחזאים להמציא כיד הדמיון הטובה עליהם שפע אגדות וסיפורים (הרוויים במיני פלאים) בכדי להקנות ליצירתם צביון של מחזה פסטורלי. להיפך – סבורני, כי הרשות לשזור יסודות דמיוניים נתונה בידיהם, כשם שהיא נתונה בידי מחברי הקומדיות. מאחר שאין להציג את האנשים בני העת ההיא כבריות, המאושרות בכנותן ותו לא, אלא כבריות נבונות ובעלות מידות טובות, כך ראוי שלדמויות אלה יתוסף נופך של זוהר לצד איכויות נוספות, אשר תבאנה לידי ביטוי בדיאלוג ובפעולה כאחד, תגרומנה לקהל לציין לשבח את אורח החיים ההגון בימים ההם ותעוררנה אותו להעריץ את החברה התרבותית והישרה של העת ההיא. כשם שלשון השירה, הנחשבת משובחת ומעודנת מלשון הדיבור, הולמת מחזות אלה[iv] - כך נוכחותם של האלים, אשר נאסרת בקומדיה, מותרת כאן. מחברי הטרגדיות בוודאי זכאים להציג אלים במחזותיהם (אולי בעקבות טרגדיית איוב של משה רבנו, אשר כללה את דמות האל כדמות פעילה, המשמיעה קולה), ואילו הצגה דומה של דמויות אלים במחזות הפסטורלה מותרת אף בימינו. אין בכוחה של תופעה זו לגרום נזק כלשהו לדת, מפני שאין חשש, שעבודת אלילים איוולת מסוג זה תגרום לבריות לחטוא: אנו נוכחים לדעת כעת בכל העולם כולו, כי יש רק אל אחד, הראוי להערצת אמת וליראת כבוד. נגעתי בנושא זה כדי להציג אנטיתזה לדעותיהם של כמה מתחסדים, אשר תחת מסווה של מסירות דתית נוהגים להוקיע את הופעתם של אלים פגאניים במחזות, הנמנים על הסוג האמור, ולהצהיר, כי המחזות הללו משמשים דוגמא רעה. שוטים אלה אינם מבינים, כי ניתן להתייחס לאמונות טפלות ולחילול הקודש בהומור, וזאת בניגוד להתייחסותנו הרצינית לדברים מקודשים ואלוהיים בימים כתיקונם. מאסימיאנו: דבריך על אודות המתחסדים הללו הזכירו לי דברי התנגדות של חבר קנאי שלנו, אשר אינו מתיר לשלב בשום קומדיה מילה או משפט, המרמזים על פריקת עול או על פריצות. נשמח לדעת מה דעתך בנושא.ורידיקו: אין ספק, כי לו היו הקומדיות נצפות בידי קהל משכיל וספוג במידות טובות, היו הן קוצרות שבחים ולא היה כל צורך בהוספה של יסודות תאוותניים ושל ניבולי פה. אולם מאחר שהקהל לעולם יורכב מבריות פורקות עול, שדבק בהן מעט רבב ושאין הן טליות של תכלת, ומאחר שראוי שגם הללו תפגושנה הומור, הקרוב ללבן, אזיי חושבני, כי הכללת משפטים תאוותניים אחדים בקומדיה לא תיחשב לדבר-מה פסול. כשם שאנו מהללים רופא, אשר השכיל להסתיר את הגלולה המרה בתוך הריבה הממותקת, בהתאם לטעמו הקלוקל של החולה – כך אל לנו להטיל דופי במחזאי, אשר במטרה לכלול במחזותיו חומר מועיל, נדרש ממנו לעיתים להחביא זאת, ועל פני השטח לפנות אל טעמו הקלוקל של קהל מנוון. אחרי ככלות הכל, יופייה האמיתי של הקומדיה נובע מיכולתה להסב הנאה לכלל הבריות – וזאת במיוחד בימינו. כדי לעשות זאת בצורה הולמת, על הקומדיה לפנות לכל סוגי האוכלוסייה ועליה לחתור וללכוד גם את תשומת לבם של הצופים באמצעות מחוות פיקנטיות, כיוון שהדעת נותנת, כי תיפול תרדמה על הצופים הללו במהלך התמונות ההגותיות והשיחות המוסריות, אשר מטבע הדברים תלכודנה את לבם של צופים מסוג אחר. הצופים העממיים משולים לכלב, המסוגל לישון במהלך רעשי פטיש אדירים, שמקים אדונו הנפח במהלך עבודתו, אך מתעורר חיש קל לשמע צלילי שיניו של אדונו, המתחיל לאכול את הלחם, אשר הרוויח בזיעת אפו. אי לכך, אין אני מגנה הכללת יסודות פרוצים אחדים בקומדיה, כשם שאינני מגנה את הגוף האנושי בשל מקצת האיברים המוצנעים שבו, שהרי הגוף הוא המעניק מקור השראה למבנה המושלם של הקומדיה. מאחר שעל הקומדיה (כפי שכבר ציינתי) לגלות זיקה לפרופורציונליות של גופינו האנושי, אין ספק, כי באופן זה עליה לגלות זיקה גם לאיברינו המוצנעים. יש להתיר הכללת יסודות פורקי עול בקומדיה במידה, המקבילה לכמות האיברים המוצנעים וליחסן לשאר אברי האדם. היסודות הללו לא יפגמו באחדות הקומדיה ואף יקנו לה צביון שלם ומוגמר. עם זאת, יש להבחין בכך שהטבע מיקם את האיברים המוצנעים של גוף האדם באזורים מוסתרים, ועל כן על המחזאי להחביא כל אלמנט פרוץ במסגרת האספקלריה שלו לחיי האזרחים. כשם שכל בני האדם המתורבתים מכסים את האיברים האמורים בבגדים, בעור חיות או לכל הפחות בעלי העצים, כך יוסתר כל משפט וולגרי במילים מוסריות. הפעולות הללו קלות לביצוע וראויות לכל שבח. הבה נסיים בנקודה זו את שיחתנו להיום.סנטינו: במסגרת הרצאתך על אודות סוגיות אלה גרסת יותר מפעם אחת, שתאמר לנו דבר מה ביחס לניהול הבמה, לאינטרמידיות ולשיטות משחק. אין אנו רוצים לייגע אותך כעת יתר על המידה, אולם נזכור את הבטחתך, ונמתין שבעי רצון לרגע קיומה. כעת אנו הולכים. להתראות.[i] הופעת השחקנים משך חמש פעמים על הבמה. [ii] או "המספר של הכלולות".[iii] בראשית א': 27.[iv] מחזות הסאטיר והאקלוגים.בבליוגרפיהשני, איריס. פנים ומגמות ביצירותיו העבריות של יהודה סומו, חיבור לשם קבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח" בהדרכת ד"ר צבי מלאכי, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2002.de-sommi, leone. quattro dialoghi in materia di rappresentazioni sceniche, a cura di ferruccio marotti, il polifilo, italy, 1968.nicoll, allardyce. the development of the theatre, 4th. ed., george g. harrap&company ltd london, [1927], 1958.

ה

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת איריס שני