אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בלב האפלה / ג´וזף קונרד


התמונה של דן לחמן

בלב

בלב האפלה / ג'וזף קונרד. הוצאת ידיעות אחרונות.

ג'וזף קונרד נולד בפולניה. הפך בנעוריו לספן. עבודה שהובילה אותו למקומות הנידחים והמוזרים ביותר בעולם. עם הזמן הגיע לאנגליה עבר לעבוד על אניות בריטיות ובמשך השנים הפך להיות קברניט. אחרי כעשרים שנה עזב את הים, התיישב על היבשה והתחיל לכתוב. במהרה הפך הילד הפולני לאחד הסופרים החשובים שכתבו אנגלית בדורו.השפה הייתה לו תחליף לטלטלת הגלים. ובמלים ניסה לטלטל את מוחות הקוראים. ב1924 הוצע לו תואר אבירות, אך הוא סרב לקבל אותו.הוא כתב את "לורד ג'ים", את "לנגד עיניים מערביות" ופרסומו הגדול בא לו מספרו "לב האפלה". הספר יצא לאור ב1899. ב1979 הפך אותו פרנסיס פורד קופולה, בשינוי המתבקש לסרטו הענק "אפוקליפסה עכשיו".שולמית ויאיר לפיד קראו לתרגומם בלב האפלה שזה שם מתורגם נכון מאנגלית (heart of darkness ) אך המלה אפלה מקובלת יותר. מאפליה הייתה מפחידה במידה מסוימת עוד לפני שהתחלתי לקרוא. ואפילו לא ידעתי אם יש מלה כזו בעברית. מאפליה מבשרת רעות, אין ספק.אני זוכר שהספר, למעשה נובלה לא ארוכה יצאה לאור לראשונה בעברית. חוברת דקה בעטיפה כחולה בתרגום שכנער היה קשה להשתלט עליו. אז קראו לספר "לב המאפליה" מטבע לשון שהיה בשימוש בידי עיתונאים ופוליטיקאים לאורך זמן.כעת תורגם הספר מחדש. שלומית ויאיר לפיד עשו את המלאכה והספר הפך להיות קריא.הספינה נלי עגנה על גדות התמזה סופרים רבים תיארו ספינות נהרות שקיעות. קול כמו קולו של קונרד נדיר יותר. כבר מן ההתחלה כשהספר עוסק עדיין במקום ועוד לא בסיפור האווירה שקונרד יוצר במלים מוליכה לאיזו פנימיות מטפיזית."שפך נהר התמזה נמתח לפנינו כמו תחילתו של נתיב איסופי. באופק הולחמו זה לתוך זה מים ושמים עד שלא ניתן להבחין ביניהם........הנהר הזקן נח רוגע במלוא רוחבו תחת שקיעת היום. אחרי דורות של שירות מסור לבני הגזע שאכלס את גדותיו, והוא הרשה לעצמו להשתרע באצילותו השלווה של נתיב מים המוביל לקצווי תבל הרחוקים ביותר. הבטנו בזרם המרשים, לא בשצף קצף של יום קצר הבא ונעלם לעד, אלא באור האצילי של זיכרונות נצחיים"אם יש ספינה עוגנת ויש זיכרונות יהיה גם מלח שיספר אותם. הם יושבים על הסיפון כש צ'ארלי מרלו אחד הספנים מתחיל לספר את סיפורו.מרלו היה ספן, אך גם נווד. רוב הספנים נושאים בתוכם את הבית אל הספינה. מרלו היה שונה.מרלו מנסה לתאר לעצמו ולהם איך נראתה היבשה הזו כשהרומאים הגיעו לכאן בפעם הראשונה. הנדודים שלו מפליגים רחוק עד שם. שום יין איטלקי לא הגיע אתם, הם שתו רק ממימי התמזה. והמאזינים סבלניים ומחכים לסיפור האמיתי.הסיפור שמתחיל במסעותיו בים ההודי, הסיני, המינון הרגיל של ספן במזרח. עד שחזר לאירופה. נמאסה לו היבשה עד שהצטרך שוב לרדת לים.מאז ילדותו משכו אותו מפות, ובעיקר חורים לבנים במפות. מקומות כמו הקוטב או כמו הכתם הגדול מכולם שלאט לאט הלך והתמלא בשמות נהרות וצבעים. אפריקה. את געגוע הילדות הזה הוא הולך להגשים כשהוא מתנדב לקבל פיקוד על ספינת קיטור קטנה. קודמו בתפקיד נהרג במריבה עם איזה זקן כושי בגלל תרנגולות. החשוב הוא שהתפנה מקום עבודה.לארצות רבות באירופה היו חברות שקראו לעצמן חברות סחר. סחר שפירושו לנצל את הארצות שנחשבו נחשלות. חברת הסחר של איי הודו המערבית של הודו של אפריקה. כל מדינה וחברת הסחר הנצלני שלה לפי אזורי השפעה.קונרד לא מציין את שם הארץ בה מתרחש הסיפור. אך מכיוון שידוע שהוא עצמו שייט לאורך נהר הקונגו מניחים שזה הנהר עליו מתרחשת כל עלילת הספר.כל תאור בספר מקדם תחושה מאיימת. משרד החברה, בנין דומם כמו מבנה בעיר מתים, בה הוא חותם על חוזה הוא די דחוס. שתי עובדות זקנות סורגות דבר מה לא ברור בצמר שחור. "שומרות הסף של דלתות האופל, סורגות בצמר שחור תכריכים חמים....היי שלום הסורגת הקשישה של הצמר השחור. ההולכים למות מברכים אותך"ואכן רבים מאלו שחתמו חוזים נסעו ומתו שם באפריקה.בלבהוא מתקרב לחוף הנראה לו מרחוק מחייך, מקדיר פנים, מפואר, מרושע כאילו לוחש לו "בוא ותגלה" כאילו לא נשלמה בריאתו. ומאחריו הג'ונגל הירוק כהה, כהה עד שחור כמעט.מרלו נדהם מהמפגש הראשון עם העובדים הכושים הכבולים אחד לשני. והם נראים בעיניו שדים. שדי האלימות, התאוות והתשוקה הלוהטת. והוא יודע שבעוד רגע יפגוש שד נוסף, נרפה מתחזה, חלוש מרוב עושק וטמטום, והוא יהיה לבן.הקולוניאליזם הדורסני כמו שנגלה לראשונה לעיני מרלו איננו רק זה המתעלל בשחורים. גם הלבנים משלמים את חלקם במחיר הכיבוש והם מתים שם כמו זבובים חולים.בתחנה על החוף בה הוא מתעכב הא פוגש את מנהל החשבונות. הלבן היחידי שמנסה לשמור איזו מראית אירופית לבוש בחליפה לבנה בגדים מעומלנים גם בחום הנורא הזה חום שבו הזבובים אינם עוקצים אלא דוקרים.מנהל החשבונות יהיה גם הראשון שיזכיר את שמו של קורץ. הסוכן הטוב מכולם היושב בלב הארץ ושולח הכי הרבה שנהב. ולא רק שהוא הסוכן הטוב ביותר מנבאים לו עתיד שיתקדם להנהלת החברה.מרלו מספר את הסיפור בלונדון כמובן, אך ההתרחשויות שהוא מתאר הן כאילו ברגע ההתרחשות. הזיכרונות של כל צעד שלו לא נותנים לו מנוחה. על המסע הראשון שלו לתוך היבשת הוא מספר :"שבילים. שבילים בכל מקום, רשת רמוסה של שבילים פרושים על פני הארץ השוממה, דרך העשב הגבוה, העשב השרוף, ........ והבדידות, הבדידות, אף אחד, אפילו לא בקתה. האוכלוסייה פונתה כבר לפני זמן רב..."השפה אולי חסכנית אך קצב הכתיבה, קצב הדיבור של מרלו והתיאור המדויק במלים בודדות סוחפות אל תוך מעבה האפלה המתקדמת. הוא מגיע אל התחנה הראשית ששם הוא צריך לקבל את ספינתו, אך זו מסתבר שקעה במים. זה ייקח חודשים עד שיעלו אותה חזרה אל פני המים ויתקנו אותה. שם הוא גם שומע פעם ראשונה איזו שמועה שקורץ חולה. לא ידוע מה בדיוק, אך דבר מה השתנה.עשרות אנשים מסתובבים בתחנה. כולם אמורים לעשות דבר מה, אך איש איננו עובד באמת. לכולם חסר משהו, משהו לא ברור, ובלי אותו משהו לא ייעשה כלום. אך בכולם בוערת תשוקה אחת, להגיע אל מקום איסוף השנהב, לקבל אחוזים. הכסף הוא מה שהביא אותם לאפריקה. ובינתיים העבדים השחורים מתים סביבם מבלי שמישהו מתייחס או נותן את דעתו לסבלם, למחלותיהם לגסיסתם. ותמיד בדרך כל שהי מוזכר שמו של קורץ המוכשר מכולם. קורץ הגאון. היעיל. קורץ שיהיה בקרוב המנהל הכללי של החברה.מרלו נזכר וחושב על הדברים שאמר לו רופא החברה עוד באירופה. מעניין לראות איזו השפעה יש ליבשת הזאת על האנשים איזה שינויים הם עוברים שם. ומרלו מתחיל לחוש בשינויים הללו אצל הלבנים שסביבו. ועדיין הוא רק על גדת האפלה. עדיין לא נכנס לתוכה. ובעוד הוא מחכה שבועות על גבי שבועות לחמרים לתיקון הספינה השמועות על קורץ הולכות ומתרבות. קורץ שהשתנה. קורץ שנעשה מוזר. קורץ כשהספינה מוכנה הוא סוף סוף יוצא למסע. הוא אוסף לו כמה כושים קניבלים לדעתו אך למזלו אינם אוכלים אחד את השני לעיניו. והוא מתחיל לשוט על הנהר. הנחש העקלתוני. הג'ונגל השתקני מאיים בשקט שלו."הדממה הזאת של החיים לא דמתה לשלווה בשום אופן. זו הייתה דממה שלעוצמה שאי אפשר לפייסה, המהרהרת במטרותיה הסתומות. היא הסתכלה עליך במבט נקמני.... הטבע נראה לא טבעי. אנחנו רגילים לראות את הגרסה הכבולה באזיקים של המפלצת המנוצחת, אבל שם, שם יכולת לראות משהו מפלצתי וחופשי"צ'ארלי מגיע אל הספינה שלו ואז מתחיל המסע המזוויע למצוא את קורץ, קמין שיצא מדעתו והתחבר לכושים להקים לו שם ממלכה קטנה של קניבלים שהוא השולט בה. כל מי שראה את הסרט של קופולה יודע כבר במה המדובר. קורץ. המפגש הראשוני אתו. האיש שכוחו העיקרי היה מילולי והשתגע מחוסר יכולת לדבר. איש ששתיקה נכפתה עליו. כי אין מי שיבין אותו. שיגעון שבו הכל הפך להיות שלו. הנהר שלו. השנהב שלו. האישה שלו. האישה המיועדת.קורץ שהנהיג טקסים חדשים שהמציא. ריקודים מוזרים בלילה. קורבנות שהוקרבו לו. קורץ שהפך בדרך משלו לאחד מהם, אחד השחורים הילידים ועזב מאחריו את תרבותו האירופית.מה שאמר הרופא למרלו מקבל את משמעותו הסופית השינוי שחל באדם שכנראה היה מבריק במפגש שלו עם היבשת. מה שהתחיל כמרוץ להשגת יותר ויותר שנהב הפך להיות שיגעון שתלטני ממין אחר לחלוטין. קורץ שהפך להיות סיוט אנושי למרלו.קורץ הפך להיות האפלה הבלתי חדירה.קורץ ממלמל חלקי משפטים בין אם מתוך הקדחת או השיגעון, ואז הוא אומר את שתי המלים המפורסמות שלו " האימה, האימה" ומת.סיפורו של מרלו למלחים בלונדון על סיפורו של קורץ תם.

אפוקליפסה

קופולה העביר את הסרט לוייטנאם, שינה אותו בהתאם ויצר מערכת דימויים נפלאים לסרטו, שונים כמובן מאלו שבספר בהתאם למקום ולתקופה אך הם המשקפים היטב את משמעותו הפנימית ורוחו של הספר. למרות גדולתו של הסרט, וככל שהסרט מדהים בדבר אחד איננו יכול להתחרות. בכתיבה של קונרד המלים של קונרד מדהימות יותר מכל צילום. מכות בלב ויוצרות אימה מוחשית חיצונית ופנימית יותר בעיניו וראשו של הקורא. והכול מלבד רגע אחד בסרט סופו של מרלון ברנדו לוחש " the horror' the horror" הרגע שגורם לצמרמורת המדויקת שישנה בספר ושכנראה רק ברנדו היה יכול לצקת בשתי המלים הללו את מלוא המשמעות. בתרגום החדש משתמשים במלה אימה. בתרגום הישן השתמשו במלה זוועה. הזוועה הזוועה לוחש קורץ- ברנדו.השאלות המתעוררות מול האפלה. מי הוא המתורבת האמיתי, זה המכיר את המקום בו הוא, את הג'ונגל, וחי בו בצורה הולמת או "בן תרבות" שהיא זרה לחלוטין למקום שאין לו מושג איך מתמודדים עם האפלה הירוקה. האפלה המסמלת כה הרבה רבדים שונים במפגש עם היבשת, במפגש עם הספר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר