אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מואיז בן הראש משוגע מרוב עבר, משוגע מרוב מחשבות, משוגע מרוב אהבה


התמונה של שושנה ויג

פרס ראש הממשלה למואיז

בגיליון האחרון של "אפיריון", כתב העת הים תיכוני לספרות ולאמנות מייסודו של המשורר ארז ביטון, התפרסמו מספר שירים של המשורר המרוקאי- ספרדי- ישראלי מואיז בן הראש. אני מציינת במכוון "שיוך עדתי" כיוון שהמשורר מעניק משקל מרכזי בשירתו לאי השתייכותו למקום. בחרתי לכתוב על שירים מתוך המקבץ המתפרסם בגיליון ועל ספרו של מואיז בן הראש "משם באתי".

רחל קלאהורה עורכת "אפיריון" מעמידה בכל חוברת מקבץ שירים למשורר ובגיליון הזה זכה המשורר מואיז בן הראש בכבוד הראוי לו כיוצר. עמודי הגיליון 12- 20 מוקדשים לשירת מואיז בן הראש. כריכת ספרו החדש "משם באתי" בהוצאת מובן, 2008 מאיירת את עמ' 12. ומהעמוד הבא שרשרת של שירים רוויי כאב. בסיום החוברת מעמ' 54 שירים שמואיז בן הראש בספרדית לאחר מכן הוא תרגמן לעברית. למשל, השיר "על השיבה" נכתב ב- 1999 בגרסה הספרדית ואחר כך נכתב בעברית בשנת 2000.

אין ספק שהמשורר מואיז בן הראש הוא אחד מן המשוררים הבולטים בני זמננו. מואיז הצליח להתקבל וזכה להכרה בשירתו דווקא מעבר לים ואחר כך אצלנו. בשנים האחרונות עקבתי אחר מפעל יצירתו ואט אט התגלה עולמו של יוצר. עולם אותו בורא היוצר. מואיז הצליח לבנות את מעמדו כיוצר גלובלי, מה שלא עשו משוררים רבים וטובים, גם אלה שאותם מכנה מואיז "אשכנזים". המשורר אינו תלוי מקום ואינו תלוי מולדת ואולי הוא תלוי מקום ותלוי מולדת רק אנו לא הצלחנו לקלוט אותו. מואיז בן הראש עלה לארץ בשנת 1972 ממרוקו, ומוטיב קינת המהגר שזור לאורך שיריו באורח בולט. אף אחד מספריו הראשונים נקרא "קינת המהגר" . ניתן לאפיין את שירתו של מואיז כשירה "בכיינית". אין ספק שהוא מנהל דיאלוג ארוך ומתמשך עם הקהל שלו שאינו קיים בארץ באופן, שהוא מאוד היה רוצה. בינתיים מואיז כותב, הנייר סופג הכול.

מואיז כותב בספרדית ובאנגלית וגם בעברית. משורר רב לשוני. בזכות הקשרים שיצר במהלך העשורים האחרון, הפך כאמור, ליוצר מוערך בעולם הגדול. באתר האינטרנט של "אמזון" ניתן לרכוש את ספריו בשפות האנגלית הספרדית וכן, גם בעברית. כאן אצלנו עשו עימו תיקון בהכרה באיכות יצירתו במתן פרס ראש הממשלה לשנת תשס"ט.

מנימוקי השופטים :

"יצירותיו בשירה ובפרוזה של בן הראש מהווים כמעט סוגה ספרותית משל עצמה בנוף הספרות הישראלי. שיריו וסיפוריו עוסקים בכאבי העקירה וההגירה של בן הראש מארץ מולדתו, בתחושת הגלות וכאב הקריעה מתרבות עולמו הקודם, ובעיקר בתחושת ה"השתקה", אותה חווה היוצר מול הממסד הישראלי על רבדיו השונים. עם זאת, ביצירותיו באים לידי ביטוי כוח יצירה מקורי ועז, בצד ביקורת והתרסה ואמונה בדרכו כמשורר וכסופר. ראוי כי החברה הישראלית תהיה קשובה יותר לאמנותו של בן הראש שהיא אמנות וצעקה בעלי יחוד ועומק בנוף התרבות הישראלי."

לא בכדי מתפרסמים שיריו של מואיז בן הראש בגיליון של כתב העת "אפיריון". שיריו של מואיז יונקים משיריו של ארז ביטון. הביטחון לכתוב על התחושות של בן מרוקו, שאינו מוצא את מקומו כבן הארץ, מושרשים בשירתו של ארז ביטון. אין ספק כי, הפריצה של ארז ביטון לתודעה הלאומית בשנות השבעים של המאה העשרים הובילה משוררים שחשו קיפוח כמוהו לפרוץ בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. כשקוראים את שיריו של מואיז בן הראש נדמה כי השד העדתי לא מת, הוא קם לתחייה ובועט בשיריו של מואיז בן הראש. השד הזה לא עושה הנחות לקוראים.

משם באתי

הקובץ "משם באתי", שהתפרסם בשנת 2008 בהוצאת "מובן" (קיצור שמו של מואיז בן הראש), כותרתו מסמנת את המקום "משם", סימון זה מלמד על התייחסותו של המשורר למקום. קודם המקום ואחר הפעולה. ציון חזק של מקום בהדגשה פואטית מוביל לתחושה של בעייתיות. הימצאותו של הדובר במקום אחד ורצונו להיות שייך למקום אחר. הסימון מזכיר את התפיסה של ימי הביניים שמופיעה בשירתו של יהודה הלוי "לבי במזרח", "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" וזוהי תפיסה המיושמת בכותרת של הספר וגם שיר בקובץ בלשון הכי פשוטה. והמשמעות ההפוכה של מואיז מעוררת תחושה של כאב. היוצר לא מתגעגע לארץ ישראל כי אִם לגולה.

בהדגישו את המקום בכותרת הספר העצים המשורר את תלישותו. גם העדר ציון המקום המדויק ממחיש זאת. מהו המקום הזה "משם" או "שם". ככל שמעיינים בספר מתברר לקורא עד כמה חי המשורר בעולם שבו תחושת התלישות מעסיקה את אותו. המשורר אינו תלוש בגלות כפי שכתבו סופרים אשכנזים במזרח אירופה בתקופתה גלות ("התלוש" של י.ד. ברקוביץ) אלא תלוש כאן בארץ אבותיו. המשורר תלוש בעת שיש כאן תחייה חדשה ומדינה שיש להתגאות בה. משעלה לארץ החל מסע געגועיו לעברו. והוא כל כך מתגעגע לעברו שהעבר שלו הולך ומתרחב. אין גבולות לעברו של מואיז. העבר שלו אינו העבר שמתקשר לחוויותיו האישיות אלא עבר שמתקשר לעם היהודי. היהודים שגלו מספרד, אנוסי ספרד, נרדפי האינקויזציה הם חלק אינטגראלי מהעבר שלו. שמונה מאות שנה של עבר מונחים על כתפיו של מואיז בן הראש.ואלה משוקעים בשירתו. הוא כותב באחד משיריו על אנוס שאשתו נלקחת ממנו. והוא המשורר מנהל איתה דיאלוג כמו הוא בן מאות שנים ועדיין זוכר את אשתו האנוסה.

אין צורך להכביר מילים בשירו על השיבה מספר המשורר על סיפור שיבתו מבין דפי ההיסטוריה. ויש שירים נוספים בקובץ המספרים את סיפורם של האנוסים.

על השיבה

חָזַרְתִּי כְּדֵי לִדְרשׁ אֶת שְׂפָתִיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלִּיאֶת רַבָּנַי וְאֶת מְשׁוֹרְרַיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת הָעִבְרִית שֶׁלִּיוְאֶת הַסְּפָרַדִּית שֶׁלִּיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת גִּבְעוֹתַיוְאֶת הָרַי וְאֶת עָרַיוְאֶת יָמַיחָזַרְתִּילִדְרשׁ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלִּיוְאֶת בְּרִיאוּתִיאֶת צִפּוֹרְנַי וְאֶת סְפָרַיחָזַרְתִּי מִמַּעֲמַקֵּי הַהִיסְטוֹרְיָהכְּדֵי לְסַפֵּר לָךְ אֶת סִפּוּרִיחָזַרְתִּי אַחֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָהחָזַרְתִּי כְּדֵי שֶׁתִּרְאִי אוֹתִי וּתְסַלְּקִי אוֹתִיחָזַרְתִּי לָקַחַת אֶת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַכֶּסֶףחָזַרְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָךְ וְלַעֲזֹבסוֹף סוֹף לָלֶכֶת בְּמוֹ יָדַיחָזַרְתִּילִרְאוֹת אוֹתָךְ נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁאַחֲרֵי שֶׁהָיִית עֲצָמוֹת לְלֹא בָּשָׂראַחֲרֵי שֶׁהִתְעוֹרַרְתְ יוֹם אֶחָדלְלֹא עוֹרבִּזְמַן שֶׁאֲנִי זָכַרְתִּי אוֹתָךְבִּזְמַן שֶׁמְּשוֹרְרַיִךְ שָׁרוּ שִׁירִים עַל קִבְרִיוְהַמַּרְתְּפִים שֶׁל הָאִינְקְוִיזִיצְיוֹת שֶׁלָּךְרָדְפוּ אוֹתִי עַד מֶקְסִיקוֹ, עַד סַנְטִיאָגוֹדֶּה צִ'ילֵה, עַד הַגּ'וּנְגֶּלוְאַתְּ הִשְׁתַּקַּפְתְּ בַּזָּהָבוְרָאִיתָ עַצְמֵךְ עֲשִׁירָה וְיָפָהמֵאָה שְׁנוֹת אַשְׁלָיוֹת גְּדֵלוֹתחוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה הָיָה גְּאוֹנִילִזְרֹק אֶת יְהוּדַיִךְ וְאֶת הָעֲרָבִים שֶׁלָּךְ סְפָרַד מְאֻחֶדֶת וִיחִידָהמֵאָה שָׁנָה עִוֶּרֶת אֶל מוּל הָאֲדָמוֹת הַחֲדָשׁוֹתנוֹתֶרֶת לְבַד הוֹ סְפָרַד נוֹפֶלֶתבִּזְמַן שֶׁאֲנִי זָכַרְתִּי אוֹתָךְאִמְרִי אִמְרִי וָלֶנְסְיָה, אִמְרִי קָאדִיז,אִמְרִי גוּאָדֶלְקִיבִּיר, אִמְרִי גוּאָדֶלָחָרָה,אִמְרִי בַּרְצֵלוֹנָה, וְאִמְרִי לוּסֵנָה, אִמְרִיאִמְרִי גְּרָנָדָה וְאִמְרִי חֶרֶז,אִמְרִי טוֹלוֹקְס וְאִמְרִי מָלָגָההֵם כְּמוֹ טִפּוֹת יַיִןעַל לְשׁוֹנִי שֶׁהַמִּדְבָּר יִבֵּשׁאִמְרִי בָּדָלוֹנָה, אִמְרִי סָלָמַנְקָהאִמְרִי וִינָרוֹס וְאִמְרִי אַלְחֵסִירָסאִמְרִי סֵאוּטָה וְאִמְרִי מֶלְיָהבְּכָל הָאֲרָצוֹת אוֹתָךְ זָכַרְתִּיבְּיָוָן וּבְטוּרְקִיָּה, בְּמָרוֹקוֹ וּבְתוּנִיסְיָהבְּגֶרְמַנְיָה וּבִנְיוּ יוֹרְקוַאֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִםלָךְ עָרַגְתִּיבִּזְמַן שֶׁאַתְּהִתְפָּרַקְתְּנֶעֱלַמְתְּ מִן הַהִיסְטוֹרְיָהאֶל תּוֹךְ הָאִינְקְוִיזִיצְיָה שֶׁלָּךְ, הַמַּרְתְּפִים שֶׁלָּךְשָׁנָה אַחַר שָׁנָה, מֵאָה אַחַר מֵאָהבְּלִי יְכֹלֶת לְהוֹדוֹת בַּטָּעוּתבְּלִי לָשִׂים לֵב לְטָעוּתֵּךְאֲבוּדָה זְמַן כֹּה רַבכְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתָךְ בְּלִבִּימַפָּתֵךְ מְצֻיֶּרֶת עַל כִּלְיוֹתַיכְּמוֹ צִפּוֹר לְלֹא כְּנָפַיִםעַל פִּילבִּקַּרְתִּי בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת הַצְּבָאִיִּים שֶׁלָּךְשֶׁל מָוֶת, שֶׁל סַנְבֵּנִיטוֹס וְשֶׁל סַנְמַלְדִיתוֹסחָשַׁבְתְּ שֶׁאַתְּ הוֹרֶגֶת אוֹתִיוּבְלִי לָשִׂים לֵב הָפַכְתְּלְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל אֵירוֹפָּהבִּזְמַן שֶׁשִּׁכְנַעְתְּ אוֹתִילִהְיוֹת נוֹצְרִי טוֹבבִּזְמַן שֶׁרַק הִצַּגְתְּ לְרַאֲוָה אֶת חֶסְרוֹנוֹתַיִךְהָאֵל הָאֱנוֹשִׁי הַמְקֻלָּל שֶׁלָּךְהָאֱמוּנָה הַמֻּטְעֵית שֶׁלָּךְאַחֲרֵי שֶׁמִּמַּנְתִּי בְּכַסְפִּיאֶת הָרֵקוֹנְקִיסְטָה שֶׁלָּךְכֵּן, בְּכֶסֶף יְהוּדִיהָאֵל הָאֱנוֹשִׁי הַמְקֻלָּל שֶׁלָּךְוְהַבּוֹגֵדהוּא מֵעוֹלָם לֹא סָלַח לָךְעַל אַף שֶׁאֲנַחְנוּ, יְהוּדַיִךְ,הָיִינוּ תָּמִיד מוּכָנִים לַחְזֹר, לִשְׁכֹּחַ.הָאֵל הָאֱנוֹשִׁי הַמְקֻלָּל שֶׁלָּךְלָקַח אוֹתָךְ לַגֵּיהִנּוֹם, עֲבֵרָה אַחֵר עֲבֵרָהמִקְּלָלָה לִקְלָלָהמִדָּם לְדָםוְהַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר לָךְחָזַרְתִּי לִדְרשׁ כָּל מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לִיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת שְׂפָתִיוְאֶת מַפְתְּחוֹתַי וְאֶת חֲלִיפוֹתַי וְאֶת עִקְּבוֹתַי וְאֶת יַמַּיאֶת גַּלַּי וְאֶת חוֹפַיאֶת צְלָלַי וְאֶת מִלּוֹתַי עַל הַבֹּץאֶת בָּתַּי וְאֶת סְפָרַיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת הַכֹּלכְּדֵי שֶׁתִּדְחִי אוֹתִיחָזַרְתִּי לִדְרשׁ אֶת הַכֹּלכְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִנְדֹּדוְלִזְכֹּראֶת כָּל מַה שֶּׁלְּעוֹלָם לֹא תּוּכְלִי לְהַחְזִיר לִי. ניו יורק 26-4-1999

מבחינה פואטית השיר "על השיבה" בנוי בטון רטורי של חזרות.שם הפועו "לדרוש" חוזר 5 פעמים בפתיחת השיר. הפועל "חזרתי" מופיע כאנפורה בטורים רבים בתחילתו של השיר. החזרה עם רגש אמביוולנטי, בטון של האשמה גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. זרקת אותי ואני חוזר על מנת שתיזרקי אותי שוב, הוא אומר לספרד. הוא חוזר בידיעה ברורה כי אינו שייך לעברו. בחזרתו לספרד הוא גם זוכר את ערבים שנזרקו יחד עם היהודים. בשיר יש תחושה שהדובר הוא נציגה של היהדות הוא בא לתבוע בשמה של המגורשת את עלבונה, הוא ממשיך מודרני של משוררי ספרד בתור הזהב. במילים אחרות המשורר יודע לשאת דרשות ולא רק לבוא בדרישות כלפי מי שפגעו בו.

בית הכנסת קדוש בגולה

השירה של מואיז בן הראש היא שירה בה לאמונה יש תפקיד מרכזי. געגועיו של המשורר לאמונה שהייתה בגולה היא זו שמחוללת את שירתו של מואיז. הילד מואיז לא הצליח להעמיק שורשים בארץ החדשה ובנה עולמו כשהוא חי בעולמות רחוקים כששירתו מחברת בין העולמות.

הקדושה בשירתו של מואיז אינה בארץ ישראל אלא בתטואן, עיר הולדתו במרוקו. דווקא בגולה חש המשורר את טעם הקדושה. במילים פשוטות הוא כותב. לא במטאפורות ולא בדימויים. לא צריך לחפש משמעות. המשמעות יצוקה באותיות במילים. מילות הקודש של השפה העברית ממחישות את העולם הזה של המשורר.

בית הכנסת שלי

וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי לָמָּה אֵינִי הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶתדִּמְיוֹנִי עָף יָשָׁר אֶל מְחוֹזוֹת אֲחֵרִיםאֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת מִכִּסְּאוֹת עֵץ פְּשׁוּטִיםבְּקוֹמַת הַקַּרְקַע שֶׁל בִּנְיָן לֹא מַרְשִׁיםשָׁם לָמַדְתִּי אֶת הַמַּנְגִּינוֹת וְאֶת הַסֻּכָּרִיּוֹתבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלִּיבָּעִירשֶׁבָּהּ פָּסְקוּ שֶׁאֵין לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁהָעֲנִיִּים שֶׁיָּדָם אֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לֹא יִתְבַּיְּשׁוּעִיר שֶׁל עֲשִׁירִים רַבִּיםוּבֵית כְּנֶסֶת עָנִי בָּהּבֵּית כְּנֶסֶת צָנוּעַ, לֹא מְפֹאָרהַפְּאֵר בְּלֵב הַתְּפִלָּהזֶהוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלִּישֶׁסָּגַר אֶת שְׁעָרָיו בִּשְׁנַת 2002בְּמִנְיָן אַחֲרוֹן מָהִירסָגַר אַךְ נוֹתַר בְּלִבִּי לְתָמִידבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלִּייְהוּדִים שֶׁלִּילְאָן הֲלַכְתֶּםהִתְפַּזַּרְתֶּםהִשְׁאַרְתֶּם אוֹתִי לְהִתְפַּלֵּל לְתָמִידתְּפִלַּת יָחִידבְּבֵית כְּנֶסֶת שֶׁנִּמְצָא אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִיםמִתְּפִלָּתִיאֲנִי אָקוּם לִסְלִיחוֹת אַךְ אִישׁ לֹא יִסְלַח יוֹתֵראֲנִי אַשְׁלִים מִנְיָן עִם עַצְמִיוְעִם הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלִּיעֲשֶׂרֶת זִכְרוֹנוֹת הָעֵץ וַעֲשֶׂרֶת זִכְרוֹנוֹת הַזָּהָבמשורר מקופח, באמת?!

המשוררות של מואיז צמחה על בסיס של קיפוח עדתי. בשירו "מובן כל כך מובן" מדווח הדובר על שיחה בינו לבין שני משוררים. אלה מצלצלים אליו מדי כמה חודשים ומתעניינים בפרסום יצירתו. המשורר האחד תמה על הוצאת ספריו בהוצאה שאינה מוכרת ולא בהוצאה אליטיסטית. והמשורר השני תמה על תלונתו של בן הראש על כך שאין הכרה בארץ במשוררות שלו, הלא פרסמו אותו בעיתונות. מעיון בשיר לומדים כי העדר פרסומו כמשורר בארץ ישראל מעיק על היוצר או שמא תחושת ההשפלה וחוסר הכבוד ליוצר כמותו מובילים אותו לכתיבת שירה.

לטעמי, ההגדרה שאין ספרים שלו בחנויות הספרים בשל השתייכותו העדתית היא טענה גורפת. אין ספרים של משוררים בחנויות הספרים- זוהי עובדה! גם משוררים אשכנזים לא מצליחים למכור ספרים!

מואיז נוטל את "המסכנות" לדרגה עממית, הוא בהחלט בוכה על גורלו האישי ומקשר את גורלו לגורל קולקטיבי ובכך הוא הופך למשורר שיש לגיטימציה לעמידה שלו או שמא יש גוזמא בעמידה הזאת. בכל מקרה הנוכחות שלו אינה מוטלת בספק!

האם ניתן להתווכח עם רגשותיו של המשורר המוכה והחבוט? יש הרגשה שבובליל ושפרה מ"האח הגדול" נפגשו בשירה למקרא השיר "מובן כל כך מובן" של מואיז בן הראש, או שמא המרקם ממנו אנו בנויים כאומה מורכב מפרטים שונים, שיש בהם מקופחים ומקפחים, מתנשאים ומושפלים התחושות הללו מתחלחלות גם לספרות. הבעיה של שיר כזה היא חד סטריות, לא שומעים כאן מה חושב האשכנזי וכיצד הוא מגיב. נשארים רק עם תחושותיו של היוצר.

מכאן ניתן לומר שיחסיו של מואיז עם דומים לו הם יחסים של התגוננות. הוא בעמדה של מי שצריך להתגונן על היותו משורר, להתגונן על העדר הספרים שלו בחנויות הספרים, להתגונן על כך שמתייחסים לשירתו. קבלתו של המשורר בקהל הדומים מובילה לתחושה של זרות וגם להצטדקות.

מובן כל כך מובן

הוּא מִתְקַשֵּׁר פַּעַם בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁיםאוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִפָּגֵשׁוְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר עַל המַנטרָה שֶׁלּוֹלָמָּה אַתָּה לֹא בּוֹלֵט יוֹתֵרדַּוְקָא יֵשׁ לְךָ שִׁירִים טוֹבִים מְאֹדוְאַתָּה מְפַרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָםאָז לָמָּה אַתָּה לֹא מוֹצִיא אֶת סְפָרֶיךָ בְּהוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵרוְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹמְשׁוֹררִים תְּמִימִים הֵמָּהאַתָּה הֲרֵי לֹא מִבֵּין וְלֹא תָּבִיןמִמָּרוֹם אַשכנזיותךָמָה זֶה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁכְּנַזִּיהַסִּבָּה הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹדאֲנִי מָרוֹקָאִילָכֵן אֲנִי לֹא מוֹצִיא לְאוֹר אֶת סְפָרַיבְּהוֹצָאוֹתבּוֹלְטוֹת יוֹתֵרוְאָז הוּא מַתְחִיל לְהַסְבִּיר הֶסְבֵּרִים מִמִּינֵי הַהֶסְבֵּרִיםוּלְסֵפֶר סִפּוּרִים מִמִּינֵי הַסִּפּוּרִיםהוּא אוֹהֵב לְשִׁיר סְלִיחוֹת סְפָרַדִּיוֹתוְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בָּאָה מִמַּרוֹקוֹ לְפוֹלִין בְּמֵאָה השתֶם עֲשָׂרָהכִּי הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, הוּא לֹא יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתִיאַחַר כָּךְ יֵשׁ טֶלֶפוֹן מֵהַמְשׁוֹרֵר הַשֵּׁנִיהֵם מִשּׁוּם מָה מִתְקַשְּׁרִים בְּתוֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹתוְאוֹמֵר לִי מָה אַתָּה רוֹצֶהכָּתְבוּ עָלֶיךָ בָּעִתּוֹנִיםוְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹ דָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּטיוֹתֵר פָּשׁוּט מִזֶּה אִי אֶפְשָׁראֲנִי רוֹצֶה לְפַרְסֵם סְפָרִים וְשֶׁהֵם יִהְיוּ בַּחֲנוּיוֹת הַסְּפָרִיםוְשֶׁהַקּוֹרְאִים יִקְנוּ אוֹתָם וְיִקְרְאוּ אוֹתָםאִלְמָלֱא כָּךְ לְשֵׁם מָה לְפַרְסֵם סְפָרִיםאֲבָל הוּא אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא לֹא מִבֵּיןוּכְשֶׁאֲנִי מַסְבִּיר הוּא לֹא שׁוֹמֵעַכַּמּוּבָן כֹּל סִבָּה הִיא הַסִּבָּה וְתָמִיד הָאֵין נָבִיא בְּעִירוֹוַאֲנִי לֹא נָבִיא וְלֹא בֵּן נָבִיא וַאֲנִי לְצַעֲרִי הָרַב רָחוֹק מֵעִירִיכְּמֶרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָהוְאָז הוּא אוֹמֵר שׁוּב שֶׁהוּא לֹא מִבֵּיןאַחַר כָּךְ אֲנִי מְסַפֵּר עַל הַסֵּפֶר שֶׁעוֹמֵד לָצֵאת בִּסְפָרַדוְזֶה נִשְׁמַע לָהֶם אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה וְשֶׁקִּבַּלְתִּי מִקְדָּמָהשֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁ"ח וְזֶה גַּם לִי נִשְׁמַע אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָהוּבִכְלָל כְּבָר הִפְסַקְתִּי אֶת הַנִּסָּיוֹן לְהָבִין אוֹ לִהְיוֹת מוּבָןהַכֹּל מְגֻחָךְ עַד כְּדֵי כְּאֵב וְהַכֹּל מַצְחִיק עַד כְּדֵי דְּמָעוֹתוְאִישׁ כְּבָר לֹא יוּכַל לְהֵזִיז אוֹתִי מִמְּקוֹמִיחוּץ מֵהֶעָנָן הַשָּׁחֹר שֶׁמָּעַל רָאשִׁי וְהַשָּׁנִים שֶׁעוֹבְרוֹת מעלַי וּמַרְחִיקוֹת אוֹתִימֵעַצְמִי וממוֹלדתִּי וּמִבֵּית אָבִי וּמִבֵּית סָבִירַק שָׁם הָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מוּבָן, לְפָחוֹת לְעַצְמִי.ניתן לומר שמואיז בן הראש ייכנס לתוכנית הלימודים בספרות בקרוב, לפחות אני הייתי ממליצה על השיר "חגים מסביב". הבכיינות השתלמה והפכה את שירתו לקריסטלית. הזדככותו של המשורר הייתה אמיתית, השירה הכואבת של מואיז בן הראש חלחלה והעמיקה בינינו, וראו זה פלא גם "האשכנזים" הכירו בשירתו וקרבו את מואיז אל במת הכבוד.

מזל טוב, מואיז, ברכות.

קישורים

אמזון - מואיז בן הראש

ספר השירים "משם באתי" חינם

האתר של מואיז בן הראש

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג