אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טירוף / לאורה רסטרפו


התמונה של דן לחמן

פשר היה לחשוב שהיא אישה בעלת נטייה לכפייתיות. אחת מאלו שרוחצות ידיים כל רגע, שלא בטוחות שסגרו את הבית או שסגרו את הברז. אבל אגוסטינה היא אחרת. אחרת מפני שמה שיש לה קרה בהתפרצות פתאומית. בלי הסבר ובלי סימנים מקדימים.

התקף פסיכוטי. פסיכוזה מלווה בהתקפים מיסטיים. כולן מוליכות להגדרה טירוף. לאורה רסטרפו, סופרת שזה ספרה הראשון המתורגם לעברית היא ילידת בוגוטה שבקולומביה. בארצות דוברות הספרדית היא סופרת מוכרת שזכתה בפרסים, ופעילה פוליטית שעסקה בתיווך בין אחת מתנועות הגרילה ובין ממשלת קולומביה וכן מרצה לספרות.

כבר מתחילת הקריאה מסתבר שרסטרפו היא כותבת מעניינת ורבגונית. מהמשפטים הראשונים הקולות המדברים, המספרים לקורא, או אחד לשני בסיפור משתנים לעתים בתוך אותה פסקה ומשפט. זו הייתה יכולה להיות תחבולה ספרותית אך ככל שמתקדמים יותר סגנון הכתיבה הזה כובש יותר. יש קול מספר המכניס אותנו קטע בסיפור ההופך מיד לגוף ראשון מספר של אחד המשתתפים בסיפור.

אגילר עזב את ביתו לנסיעת עסקים. ארבעה ימים. כשעזב הכל היה בסדר. אגוסטינה הייתה בסדר. אמנם הייתה לה איזו הרגשה, נבואה שחורה, אך זו לא הייתה פעם ראשונה.

כשחזר מצא אותה בבית מלון ישבת בהבעה מוזרה, אטומה. ומאז היא לא בסדר. מאוד לא בסדר.

לא אוכלת, מלבד לחם פשוט ומים טהורים. ממלאת את הבית בכלים מלאי מים אותם היא מפזרת בכל מקום בבית. בפרטים הקטנים מתחבא טירוף ולא התקף של קומפולסיביות מוזרה. היא איננה מסבירה מה קרה.

קולות אחרים מספרים. כמו שאומר לה מידאס, שעדיין אין יודעים מיהו, שהיא פרוסת עוגה, כל אחד בסיפור הזה הוא פרוסת עוגה שאיננו מכיר את העוגה השלמה, מלבד האופה. רק האופה מכיר את העוגה השלמה.

הכוח הנבואי של אגוסטינה איננו חדש. הוא הופיע אצלה כבר בילדותה, אלא שלעתים פעל ולעתים לא. ומנין צצה פתאום דודה סופי שאגילר לא שמע עליה מעלם כדי לעזור לו ולאגוסטינה. מניין ידעה בכלל שאגוסטינה במצב קשה.

הנה מחילה לצוץ הביוגרפיה של אגוסטינה. סבא מטורף, כן. אב אלים. אח קטן. אך מי המספר? ישנם כמה קולות מספרים והם מתחלפים כולם מנסים להסביר, כל אחד בדרכו, את אגוסטינה. לא רק את הביוגרפיה אלא מנסים להיכנס גם לתודעתה.

אגילר אוהב את אשתו, אוהב מאוד, ורוצה לעזור לה, אלא שהיא נלחמת באהבתו. היא שהדיבוק נכנס בה, כי הרי ברור שהיא איננה האישה שהוא מכיר.

 

טירוף / לאורה רסטרפו. הוצאת הספריה החדשה.

טירוף / לאורה רסטרפו. הוצאת הספריה החדשה.

 

יש בספר מיני רמזים נוצריים כבר מן ההתחלה, בין אם זה אחיה הקטן המתואר כישו עם שיער שחור, ובין אם זה בשמות של אנשים או שימוש במונחים דתיים כמו דימוי גוף הקם לתחייה. אך לא רק. יש לה גם אחיזה במיתולוגיה. כי הרי מידס הוא זה שכל שנגע בו הפך זהב, ומידס בספר הוא אחד מעשירי העשירים של בוגוטה. הזהב היה כסף סמים. וכמו באגדה לא היה יכול לגעת יותר בדבר.

אגילר מגלה שלמרות שהם חיים יחד שלוש שנים הוא איננו יודע עליה כלום. הוא אוהב את אגוסטינה של ההווה והעבר לא עניין אותו וכעת הוא צריך לחפש אחריו,.עכשיו הטירוף שלה עשוי לבלוע גם אותו והוא איננו יודע איך להלחם בו. הוא עצמו מרצה לספרות לשעבר באוניברסיטה שנסגרה בשל מאורעות שונים בעיר. כעת הוא מחלק מזון כלבים למחייתם.

הוא חשב שייתכן שאגוסטינה סוממה באיזה סם מזויף, דבר הקורה הרבה בקולומביה, אך בדיקות מראות שדמה נקי מחמרים זרים.

כמובן שתוך כדי הסיפור אפשר לשמוע הדים לחיים בקולומביה. ברוני סמים, יחס לאינדיאנים וצורות חיים בארץ מושחתת. אלימות החודרת לכל בית, גם לאלו הרחוקים לכאורה מהכספי הסמים. כולם מעורבים ברצונם או שלא ברצונם. ובכל רגע נתון כל אחד עשוי להיות נתון לאלימות ולחצים של ברוני הסמים ועוזריהם.

הביוגרפיה של אגוסטינה ההולכת ונפרשת לאיטה מגלה את חיי הילדים בבית האלים. האח שחור התלתלים, ישו הקטן, שה האלוהים הסובל מאלימות אביו. את הטקסים השחורים שאגוסטינה עורכת כדי רפא את ביצ´י הקטן מסימני המכות, וכלי העזר, התמונות הפורנוגראפיות שאביהם צילם בהן את דודה סופי העירומה.

השיגעון הוא לא פתאומי. אולי לא הייתה לו סיבה להתפרץ ואולי נפער באגוסטינה הפתח. כי הרי הוא עובר במשפחה מדור לדור. בכל דור המשוגע שלו וכל אחד משוגע בדרכו. דודה לוסי מזהירה את אגילאר לא להסתבך כי השיגעון מדבק.. הוא כמו שפעת. כשהאחד חולה כל המשפחה עשויה להדבק.

בין לבין, בפרקים שלו מידס מספר איזה סיפור. משהו שלא נראה קשור כלל לטירוף של אגוסטינה. סיפור שהוא מחוץ לחייה אך ברור שאולי בסיפור המקביל דווקא יהיה זנב הסבר למה שקרה לה.

אגילר מבוגר מאגוסטינה בשש עשרה שנים. היא אשתו השנייה. ילדיו חיים עם אשתו הראשונה. חשוב ללאורה רסטרפו לספר לנו שאגילאר בדיוק קורא את : דברי ימי מנזר"
של סאראמאגו. ספר שגם בו מופיעה דמות קוראת את העתיד. כך רסטפרו משלבת שכבה נוספת לשכבות המתערמות בספר.

כשאגילר חוזר מנסיעתו הוא מוצא במשיבון הודעה לבוא לאסוף את אשתו בבית מלון בעיר. כשהוא מגיע גבר לא מוכר מוסר לו אותה כשהיא כבר מוטרפת. הוא לא יודע מי הגבר איך הגיעה למלון ומה פרץ את אישיותה. כך נבנה המתח. כן, בכל כך הרבה אנשים מתקיימת הסקרנות לגבי שיגעון ודרכיו מפתה אותנו להמשיך במסע הגילוי. מהנקודה הזו מתחיל המסע של אגילאר ושל הקוראים לנסות להבין. מסע הלוך וחזור בזמנים.

לגלות שאגוסטינה הרתה פעם למידאס, מלבין הכספים של רשת הסמים שסרב להתחתן איתה. העובדות נאספות לאט וממקורות שונים.

מה שהופך להיות מעניין הוא שינוי כוח היחס בספר. את אגוסטינה אנו פוגשים מטורפת, כבר מן ההתחלה. מגלים שהיו לה סימנים מוקדמים, לעתים חזקים יותר ולעתים פחות, אך למעשה היא נשארת מטורפת כמו שהייתה. מי שמשתנה הוא אגילר ההופך להיות המעניין יותר בספר. ההתמודדות שלו המודעת והלא מודעת הופכים אותו לסוג של גיבור. הוא מגלה שהיא איננה זוכרת שום דבר. גם לא אותו. היא לא יודעת מיהו. כל מה שהיא עושה הוא לפתור תשבצים. הוא מנסה לטפל ולהחזיר אותה לשפיותה אך בלי הצלחה.

" אגוסטינה כבר לא רצתה לשמוע כלום עלי או על התשבץ או על העולם המחורבן הזה. האם באשמתי היא משתגעת? או שהשיגעון שלה מדביק אותי? "

מה שיגעון, האם אפשר לזהות בילד שיגעון עתידי. דמיונות יש לכולם. כל ילד אוסף לו את החרדות הפרטיות שלו. לכל ילד המוזרות הקטנה שלו. אין כמעט דרך לנבא איפה עובר הגבול. מתי יתפרץ גל לא ברור מערער כל.

אכן כל המערך הפנימי משתנה. אגילר הולך ומאבד כיוון. כמו שניבאה והזהירה דודה סופי. הוא אוהב אותה אך מאבד אותה לשיגעון שלה. מה עושה גבר אוהב להחזיר אישה שנעלמת בתוכה. התהליכים שהוא עובר הם המעניינים והוא הופך להיות הגיבור הממשי של הספר.

מה הוא אמור לעשות. איך להוציא אותה ממצבה. ואולי , אולי טוב לה יותר בתוכה. הוא מתלבט. הוא יודע שהוא אוהב אותה, אך איננו מבין שלא התייחס אליה. שאיננו יודע עליה דבר. אבל הוא כן ידע על ההתקפים שלה ולא רצה להתייחס אליהם, ואולי קיווה שיעברו, כי הוא כל כך אוהב אותה.ובתחילה התקפי המוזרויות היו חלק מהעניין שהיה בה. מה הוא אהב. מה הייתה בשבילו כשהייתה שפויה. השיגעון שלה גורם לו לאיבוד הזהות שלו. כאילו רוקנו אותו למלאו אותו בדאגה. כרית מלאת דאגה. והבעיה המרכזית היא שהוא איננו מבין כלל את השיגעון שלה ומה הוא צריך לעשות כדי לעזור.

לאיטו אנו מתחילים להבין את המערבולת בה נתונים כל גיבורי הספר. הבנה שאולי לא תפסיק את המשיכה כלפי מטה אך תסביר את הכוחות המושכים אותה.

הספר מעלה רמזים, חידות ושאלות. חידת מערבולת משפחתית שבאה בסופו על פתרונה, כמו כל השאלות שמקבלות תשובה. אני חייב להודות שהיו רגעים שנדמה לי שיש קצת חזרה על הדברים אך מיד בעמוד הבא חזר לו הזרם הנכון. וגרם לחווית קריאה. לאורה רסטרפו הצליחה ליצור עולם מרתק שבו משפחה, כמו כל משפחה, יש לה את השלדים שלה, יש לה את הדברים שאסור לדבר עליהם ותמיד יש מישהו שהא החוליה החלשה במשפחה שאין לדעת איך כל הדברים הללו ישפיעו עליו.

הספר מחולק לפרקים כשבכל פרק מספר אחר. כל פרק כתוב בקצב אחר בהתאם לקצב הדיבור של הדובר. אין חלוקה לפסקאות וצריך לקרוא את הפרקים, הדי קצרים, הנשימה אחת ולהיכנס למקצב השפה. להבנה ההולכת ומצטברת של השאלה המרכזית. ממה השתגעה אגוסטינה. ספר שבפיוטיות בהבנות הפנימיות בקורים הנטווים לאיטם גורם להנאה גדולה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן