אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המתבגר / פיודור דוסטויבסקי


התמונה של דן לחמן

המתבגר

המתבגר / פיודור דוסטויבסקי

לפני שנים רבות, כשמלאו לי עשרים וחמש, החלטתי לצלול לתוך עולמו של דוסטויבסקי. ליום הולדתי קניתי לי את חמשת הרומנים הגדולים שלו. החטא עונשו, האחרים קרמזוב, אידיוט, שים, ועול ימים. זו הייתה שנת דוסטויבסקי שלי. חודשים ארוכים קראתי אותו עד שהתבלבלו לי במוחי. ארבעה מהם קראתי, רק את עול ימים לא הצלחתי לקרוא. מאז עשיתי לי מנהג שבכל פסח וסוכות אני חוזר לאחד הספרים שלו. ועדיין אינני יכול להגיד שירדתי למלוא עומקו. לעול ימים לא חזרתי. כבר לפני יותר משנה פורסמה ידיעה מטעם הוצאה לאור שנילי מירסקי, גדולת המתרגמות שלנו שוקדת על תרגום חדש של האחים קרמזוב ובינתיים עוד לא התפרסם. לעומת זאת בימים אלו יצא לאור תרגומו החדש של פטר קריקסונוב, כוכב עולה בשמי התרגום מרוסית לעול ימים. הפעם בשם "המתבגר" כל תרגום כזה הוא מבורך. אין דין העברית של שנות החמישים בהן תורגמו ספריו לדין העברית של שנות האלפיים.בתוך הספר שתל דוסטויבסקי רמזים לדברים שקרו במציאות והוא משתמש בהם כנושאים הבאים לידי ביטוי בשיחות של גיבורי הספר. כמו עניינו של חוג מהפכני שנתפס והועמדו אנשים למשפט שהשפיע על דוסטויבסקי. מן הראוי לפנות אל מפתח הדברים בסוף הספר בכל פעם שיש הפניה כזו. עובדות שיעזרו להבין מיני אירועים ומשפטים סתומים. דברים שכנראה היו ידועים לקוראים בזמנו של דוסטויבסקי, אך הפרטים נשכחו זה מכבר. ובוודאי שמחוץ לרוסיה של ימינו.כמו בכמה מספריו האחרים גם כאן גיבור הספר הוא צעיר הנמצא בקונפליקט עם עצמו מחשבותיו והסביבה.ארקדי דולוגוקי בן העשרים ואחת הוא הגיבור המספר של הסיפור. כבר מן השורות הראשונות פוגשים בנפשו המסוכסכת. מצד אחד הוא מצהיר מיד שרק מי שמאוהב בעצמו בצורה נבזית כותב אוטוביוגרפיה, אך הנה הוא איננו מרגיש מאוהב בעצמו אך מוצא לעצמו סיבה לשבת לכתוב. הוא מתלבט מכיוון שאיננו רוצה לכתוב בצורה נדושה ודוחה, מלים החוזרות כמה וכמה פעמים. נדוש ודוחה. הוא מרגיש שהוא חכם ומעבר לנדושות. אמנם בכתיבה הוא איננו מצליח להראות את כל חכמתו, לדעתו, אך הוא יודע כמה הוא חכם. דבר שילך ויתפורר במידה לאורך הספר. הוא אימפולסיבי מאוד ומה שנראה בעיניו שמירה על כבודו בעיני אחרים מוכיח יותר על רגש נחיתות.הוא רוצה לכתוב רק את תיאורי הדברים שקרו לו. בלי להיכנס לתיאורי רגשות ומחשבות, אבל איך אפשר בלי. הרי זה יהיה נדוש ודוחה. עוד לא התחיל הספר וכבר אנו נכנסים מיד לנפשו הסוערת של נער מתבגר.ארקדי הוא בן לא חוקי. האיש שגידל אותו היה איכר באחוזתו של איש אמיד, אך אביו הביולוגי היה בעל האחוזה. שם משפחתו של ארקדי הוא דולוגוקי. דולוגוקי הוא שם של בית נסיכים ממשי ומאוד חשוב ברוסיה של הימים ההם. ובכל מפגש ארקדי נשאל אם הוא הנסיך דולוגוקי, שאלה עליה הוא עונה " סתם דולוגוקי" סתם. מימי ילדותו הוא סתם דולוגוקי. סתם דולוגוקי וממזר.כעת אחרי שקראתי את הדפים הראשונים בתרגום החדש השוויתי אותו לתרגום הישן, ואינני יודע מה עצר אותי אז מבחינת שפה. ארקדי חוזר אל ההתחלה. כשהאיכר מקאר דולוגוקי בן החמישים התחתן עם סופיה, איכרה בת שמונה עשרה, כי כך רצו האדונים.ורסילוב, אלמן בן עשרים וחמש ואדון האחוזה הגיע לביקור בפרובינציה. הוא היה יכול לבחור לו אישה אחרת. יפה יותר. זכותו של הבעלים. אך הוא בחר באישה הנשואה הפחות יפה. ורסילוב אינו יכול להסביר למה. אך עשרים שנה אחרי מסתבר שזה לא היה ליל אהבים אחד אלא פרשה שנמשכה. והרי סופיה לא הייתה חכמה, לא ידעה קרוא וכתוב כמעט. על מה היה להם לדבר. אך הנה ורסילוב וסופיה הולידו את ארקדי ומקאר דולוגוקי מקבל עליו לגדל את הילד כבנו.ואולי זו האיכרה, הצמיתה הנחותה התאהבה בגינוני האדון של בעל האחוזה. במבטא הצרפתי, בנגינת הפסנתר. מי יכול לדעת. אך הנה, האדון פדה את הצמיתה ולקח אותה אליו לכל מקום אליו נסע.היא מצידה לא ניתקה אף פעם באופן מוחלט את הקשר עם בעלה שנעזב מאחור. את ארקדי מסרו לידי זרים והוא לא ראה את אמו אלא אחת לכמה שנים. עד שבגיל תשע עשרה נבט בו רעיון. רעיון אותו ינסה להגשים ויוליך אותו הלאה. רעיון נשגב של נער בן תשע עשרה.דוסטויובסקי פרסם חלק מיצירותיו בהמשכים, דבר שלימד אותו לנטוע רמזים לגבי ההמשך, לשתול ברגע מעניין בעלילה משפט שמבטיח הסבר בהמשך שיגרום לקורא עניין להמשיך ולקרוא כך הוא פותח לכאורה אפשרויות לעוד עלילות בספר. והמתח הולך ונבנה. הטכניקה הזאת עובדת גם בספר זה.אם בתחילה נראה שהצעיר כותב בעיקר תהליך פשוט של השתלשלות חייו. בהמשך יופיעו רמזים לגבי " הרעיון" שלו ועוד מיני הפיות לפרושי מאורעות שונים המבטיחים משהו עמוק יותר מסיפור חיים כרונולוגי.לדבר אחד צריך להתרגל בקריאה. אינני יודע אם גינוני ההתנהגות המתוארים היו במציאות הרוסית של המאה התשע עשרה או שהם הקצנה של דוסטויבסקי ואותו דבר לגבי צורת השיחות. אך משמקבלים ומתרגלים להתנהגות האחרת מפסיקים לשים לב אלא אם דוסטויבקי כותב כך שהשאלה עולה מחדש. מהי הספרות ואיך היו החיים.ארקדי עובר לפטרבורג. ורסילוב איבד את הונו והם עניים כעת. מסדרים לארקדי עבודה אצל איזה נסיך. משרה שעניינה לא ברור, מין נער בידור שכזה כי הנסיך נחשב ללוקה בעצביו. ומיד כמובן כל דמות שהוא פוגש הופכת להיות חלק מהמארג שיצטרך להיפתר אי שם לאורך הספר. כל אחד הוא עניין סמוי הצריך להתברר. עניין שתהייה לו השלכה על ביצוע " הרעיון" וחייו של ארקדי.על מה מדברים שני גברים, האחד צעיר והשני מבוגר? נשים. כמובן שנשים. הצעיר בלהט תסכולו מסביר למבוגר למה הוא שונא נשים. אלו שהולכות בשדרה ושובל ארוך נסרח משמלתן וכשהוא הולך אחריהן הן ממלאות את אפו אבק. הוא שונא נשים. נשים רוצות שוויון זכויות. (ברוסיה? במאה התשע עשרה? ) נפשו הרוטטת של ארקדי לא מסבירה לו את העניין של נער בן תשע עשרה בנשים.מכיוון שזה דוסטויבסקי השיחה תעבור במהרה להיות גם שיחה על אלוהים. אי אפשר אצלו לא לערב קודש וחול, אמונה וקודש מול חילוניות. והשיחות מתגלגלות ומהן לומדים גם פרטים ממאורעות שקרו לאחרים, וכמובן במקום אחר ישתלבו בסיפור בצורה מהודקת ולא רק כרגע רכילות בין שני אנשים.כמעט כל הגיבורים הצעירים בספריו של דוסטויבסקי מתעסקים בשאלות גדולות של טוב ורע. של אמונה ואתאיזם. של אידיאות פילוסופיות גדולות העוברות דרך הבנתם של צעירים בגילם וניסיונם. כשהם מתבגרים הם הופכים להיות התגשמות אחת האפשרויות. הטובים, הרעים, הגחמנים, המאמינים והאפיקורסים. כולם כבר בשלים וחסרי שאלות ודעתם מוצקה.ארקדי שלנו איננו שונה, האידיאות מאכלות את מוחו. בעיני אחרים הוא עשוי להראות חצוף וחסר נימוס, אך הוא מתנהג כך בעיקר בגלל פזיזות וחוסר הבנת מצבים. כל מבט שלא ברור לו נראה מיד עוין ומעורר בו רצון אלים כזה או אחר. בן תשע עשרה עומד בסוף ילדותו ותחילת בגרותו. רגיש לעצמו ולכבודו. רק גמר את הגימנסיה ועוד לא הצליח "להידחק" לתוך עורו שלו.דוסטויבסקי אמן בטוויות סיפורים מורכבים המערבבים שרשרת של אנשים שונים שהיחסים ביניהם משפיעים על כל האחרים וכך הולך הסיפור ומתרחב מדמות אל דמות כשבמרכזו ארקדי המנסה להבין את הסבך בו חיים האנשים סביבו והשפעתם על חייו שלו. אך מכיוון שהוא עסוק מדי בעצמו לרוב איננו יודע באצת מה הסיפור העומד מאחרי הדמויות ותהליך הגילוי יהיה זה שיוליך את הספר.אך עיקר העיקרים איננו הסיפור, למרות מורכבותו והעניין שלו. המרכיב העיקר וליבו של הספר הן המחשבות הקודחות של הצעיר המתבגר המחפש את דרכו בייסורים, והשיחות שמנהל ארקדי עם אנשים שונים שהוא פוגש. אחרי שיחה שכזו מביאה את אחד מידידיו להתאבד מכיוון שהגיע למסקנה שהרוסים הם זן אנושי משני, ואין טעם לחייו אם הוא חלק מזן אנושי שאינו מהמעלה הראשונה.השיחות העוסקות במה שמעבר לסיפור ומחפשות תשובות של אמת פילוסופיה ומחשבות עמוקות בנושאים שונים. ולמרבה הפלא הכל משתזר והקריאה איננה קשה במיוחד.ברגע אחד הוא מגלה סוף סוף מה הרעיון הסודי שלו, זה שמכוון את כל צעדיו. הוא רוצה להיות רוטשילד. עשיר כמו רוטשילד הוא בטוח שיש בו את העקשנות וההתמדה לקיים את הרעיון. עשיר כדי שיתייחסו אליו. הוא מכיר בעובדה שלכסף יש עצמה רודנית. הכסף מאזן את כל אי השוויונות. כשלמעשה בלי להבין זאת הו מקווה שהכסף יכסה את כל רגשי הנחיתות שלו. כולם ירצו אותו בשביל הכסף, אם לא בשביל עצמו. לכסף יש עצמת כוח נסתרת. הכסף מעניק חופש שמעניק שלווה.כדי לממש את הרעיון הוא צריך הון התחלתי שאין לו. הוא מרגיל את עצמו לאכול רק לחם ומלח. הוא גר ברחוב. הוא צעיר זועם, עוד לפני שנולדו הצעירים האנגליים הזועמים. הוא רגיש לעצמו. מנסה להבין את סיבוכי החיים של המבוגרים ובעיקר הוא בטוח שיוכל להציל אנשים שהסתבכו במיני תככים חברתיים. ובינתיים הוא מלא פנטזיות על חייו כאיש עשיר. לא פינוקים שהכסף יכול לקנות מעניינים אותו, לא העצמה הפנימית שלו. הוא ימשיך ללכת ברגל ברחובות במעיל מרופט. מה זה חשוב אם יהיה עשיר כרוטשילד ובידו הכוח.פרויד והמונחים שהביא אתו עוד לא קיימים. דוסטויבסקי עמל קשות להביא את נפשו המתלבטת והסוערת של ארקדי. נער מתבגר הנקרע בין כל כך הרבה קונפליקטים בו זמנית. ומצבי רוח שונים המסכסכים אותו בתוכו. לעתים דומה שהוא נתון באיזו פסיכוזה ולעתים שהוא אימפולסיבי חסר דעה, למרות רצונו להיות חכם. צעיר כמו רוב בני דורו, וצעירים בכלל מנסה לגשר את חייו בין סבלו הנפשי ומיני תיאוריות חברתיות מבלי לראות את הקשר. ואת כל זה הוא טווה בעלילה מרתקת. מאחורי כל במעשים, הריצות וההתרוצצויות, הדבר החשוב לו ביותר הוא מציאת קשר של אמת עם אביו האמיתי אליו הוא מתגעגע בתוכו מצד אחד ומצד שני הוא מביא להתפוצצות מכאיבה כל מפגש ביניהם.הניסיון להתייחס לעובדה שהוא בן לא חוקי בצורה פומבית מבלי לחשוב מה זה אומר על אמו. ואת כל זה, מבלי להבין הוא מנסה לעטוף בשאלות מוסריות וחברתיות. נער מתבגר ותימהוני. תחושה שחוזרת ועולה תוך כדי קריאה מדי כמה דפים. מלא הורמונים משתוללים שלא מוצאים דרך לכיוון נשים ומיניות ומשגעים את מוחו. מבלי שהמושג היה מוכר לדוסטויבסקי הוא מצליח כה יפה וכה עמוק לרדת לעומקם של המעשים המוזרים.אי אפשר לאהוב את הזולת ולא לבוז לו. האדם נברא עם חוסר יכולת גופנית לאהוב את רעהו. כך אומר לו אביו באחת השיחות שלהם על מהותו של העולם. ומסכסך עליו את דעתו המסוכסכת ממילא.

פיודור דוסטויבסקי

ארקדי, בכל פעם שאפו נתקע בקיר ומקבל מכה מהשטויות שעשה בכל עיקול של העלילה. הוא מודה שוב ושוב שלא ראה אלא את עצמו. שכל הזמן חשב על עצמו, ובכל לא למד מהניסיון ויצא לעשות מעשה שטות חדש שיזיק. אם לא לו אז לאחרים סביבו. צעיר גחמני שכזה.אביו שמנסה לעצור לרגע את ההתנשאות והגאוותנות חסרת המעצורים, שלמעשה איננה אלא מיני רגשי נחיתות, אומר לו:"כל העצות המושיעות שניתנות לפני הזמן הנכון, כל זה הוא רק פלישה למצפונו של אדם אחר, על חשבונו.... אי אפשר להשיג שום דבר במהלך כזה, אף אחד לא יקשיב לך, איך שלא תפלוש, וכולם רק יפסיקו לאהוב אותך"אך ארקדי כמובן בטוח שהוא חכם יותר איננו מקבל עצות מאחרים ומרגיש שהוא מעל לדברים הללו או כל דבר אחר. דרך מכר שלו הוא מגיע לבתי הימורים וכך, מבלי להרגיש, זה הרוצה להיות רוטשילד הופך להיות מהמר. צעיר ההולך ומתמכר ואיננו מבין את הקורה אתו.

דוסטויבסקי טווה סיפור מורכב ההולך ומסתבך ככל שאנשים רבים יותר נעשים מעורבים בו, כשלכל אחד מהם רק רסיס מידע אחד עליו הוא מבסס את פרשנותו ומעשיו. כל הולך הסיפור ומסתבך יותר ויותר וגורר בעיקר את ארקדי הצעיר לתוך מערבולת שאינה ברורה לו, למרות שכמו האחרים נדמה לו שהוא יודע ומבין הכל.בכל המבוכים שהוא נכנס אליהם הוא פוגש מישהו אתו או בהשפעתו ינהל שיחה עם האדם או עם עצמו. ומה שהוא מבקש מבלי לקרוא לדבר בשם היא משמעות. משמעות החיים. הסערה כולה נועדה ליצור גלים שיביא תשובות.בשיחה אחת ארקדי רוצה להבין מה יהיה בסופו של העולם, של המדינות המודרניות ומה יהיו דרכי ההתחדשות של החברה האנושית. אביו, שאתו מתנהלת השיחה מנבא שיגיע רגע שהעולם יפשוט רגל, ואז יגיעו היהודים. המוני יהודים ותקום מלכות יהודית. מלכות שגם היא תתחמצן ותעלם בסופו של דבר.התאפקתי והתיישבתי לרשום את הסיפור... אינני יודע באיזו מלה משתמש דוסטויבסקי ברוסית אך נדמה לי שמלבד בסלנג ישראלי נמוך לא התקבלה החלטה אקדמית להפסיק להשתמש במלה לכתוב. אך ייתכן ואני לא באמת בטוח שעצם השימוש במלה הגיע אלינו מהרוסית. אך בעברית זה מעצבן אותי כשאני נפגש בזה. גם כששני נערים רבים והאחד אומר לשני "אתה קטן ומושתן" לא נראה לי שרוסית של המאה התשע עשרה אצל דוסטויבסקי הכילה את המלה מושתן. וכך יש בספר עוד כמה מקומות שהקפיצו לי את העין. התרגום הוא ניסיון להביא את הטקסט קרוב מדי לעברית בת ימינו. אך ככל שהספר מתקדם נראה לי שזו החלטה מודעת של קריקסונוב להביא את השפה שתהיה קרובה לימינו. כי ברור ברי שמשפט כמו "אתה לא יודע שום כלום על שום דבר". (בתרגום הישן מופיע המשפט אינך יודע ולא כלום.) אינו משפט רוסי דוסטויבקאני בן המאה התשע עשרה והוא מקרב מאוד את השפה לזמננו ואותו דבר משפט כמו "הוא התעלק עליה" ייתכן כמובן שדוסטויבסקי הכניס מלות סלנג שצעירים בני זמנו השתמשו בהן, אך אינני בטוח אם הפתרון לתרגם לסלנג ישראלי שהיה בשימוש לפני 10 – 20 שנה הוא הפתרון הנכון. ואולי התרגום הזה יקרב את הספר לצעירים דווקא.עכשיו אחרי שגמרתי לקרוא את המתבגר אני יכול להבין למה לא הצלחתי להתגבר עליו לפני שנים. אין ספק שאותם חודשי דוסטויבסקי מלאו אותי ועייפו אותי. בעוד ששלושת הספרים, אידיוט, האחים קרמזוב, והחטא וענשו, היו כבירים בעיני נער, מתבגר נראה לי מן ההתחלה קצת פחות טוב. אמנם רומן מצוין על התבגרותו של נער. ספר עם עלילה מסובכת ומלאת פיתולים אך ברמה מסוימת פחות טוב מהאחרים. היום כמובן נהניתי ממנו הרבה יותר, אך עדיין אינני יכול להחליט אם הוא עומד באותה רמה של האחרים.אך כל מי שיש לו עוד ניצוץ צעיר וחבלי התבגרות קרובים ללבו ייהנה מאוד מהמפגש עם הספר הזה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן