אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסביב לעולם בשמונים יום - אחרית-דבר


מסביב לעולם בשמונים יום / ז'ול ורן. הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2008. תרגום אביטל ענבר

מבוא

ידידי הטוב, העיתונאי, הסופר והמתרגם אביטל ענבר סיים לפני כשנה עבודת תרגום יוצאת דופן: הוא תרגם, בפעם השנייה, אחרי 25 שנה כמעט, את אותו הספר "מסביב לעולם בשמונים יום" של ז'ול וורן, שיצא לאור בימים אלה. ענבר הוא פרנקופון נודע, מומחה נודע לתרבות הצרפתית, לגסטרונומיה הצרפתית וליינות צרפת, שכתב ספרים רבים על תענוגות צרפת וחבלי הארץ השונים בה, ותרגם למעלה מ 140 ספרים וביניהם ממיטב הספרות הקלאסית מצרפתית ובין הספרים שתרגם היו החשובים שבספרי ז'ול וורן. את הספר תרגם ממש מחדש ומעניין להשוות את התרגומים...בחוויית התרגום, ובהארות המחבר משתף אותנו אביטל ענבר.הביא לדפוס רמי נוידרפר

אחרית-דבר לתרגומי החדש ל"מסביב לעולם בשמונים יום" (*)

והקסם עודנו פועל...אביטל ענבר

בגלגולי הקודם כמתרגם (1976-1989), שבמהלכו תרגמתי כ-130 ספרים, בעיקר מצרפתית לעברית, "הסתערתי" על ז'ול ורן, שגדלתי על כמה מתרגומיו הישנים לעברית, ותרגמתי בזה אחר זה את רוב ספריו החשובים: ילדי רב החובל גראנט, עשרים אלף מיל מתחת לפני הים, חמישה שבועות בכדור פורח, מסע אל בטן האדמה, מיכאיל סטרוגוב – ומסביב לעולם בשמונים יום.והנה, אחרי כמעט חצי-יובל שנים, הוצע לי לתרגם שוב את "מסביב לעולם בשמונים יום". התלבטתי מאוד. קיננה בי תחושה של בזבוז זמן על מלאכה שכבר עשיתי, על מאבק חדש בקשיים שכבר התגברתי עליהם בעבר. מה הטעם? אך בסופו של דבר, החלטתי להתנסות בחוויה. והיה לה טעם של חדש מתחילתה ועד סופה. וכלקח מהחוויה המרתקת, בדעתי לעשות זאת שוב, בספרים נוספים.בעיני, החלק המעניין ביותר והקשה בעבודת התרגום הוא עריכתו והשלמתו. המלאכה הממושכת והדקדקנית, החוזרת ונשנית, שבמהלכה מתגברים על כל הקשיים נקודה אחר נקודה, ומלטשים נוסח שהוא בראשיתו גם בוסר וגם רצוף "חורים" עד לכלל גירסה רהוטה ושלמה, הנוסח הסופי המוגש לבית ההוצאה, ושלאחר בדיקה ועריכה, הגהות ובדיקת המתרגם, מוצע לקורא. מה התחדש בעבודה זו לעומת העבר? הרי אלה אותו הטקסט המקורי, אותו המתרגם, בדיוק אותם המילונים כמו בשנות השמונים! השוני העצום הוא האינטרנט, כלי יוצא-דופן בחיפוש פתרונות לתרגום מושגים, להבהרתם, לבדיקתם. כלי חקר יעיל. עולם אחר, אינסופי ובלתי-מוגבל בהשג-היד, עולם וירטואלי שהיה גורם נחת מרובה לז'ול ורן, וחוסך ממנו שגיאות לרוב... כשחיפשתי באינטרנט שם של מקום, או של דמות, המוזכרים בספר, וניסיתי לברר היכן נמצא המקום, או מי היה האיש, וכל התשובות האפשריות, לעיתים מאות במספר, הוליכו לאותה הפיסקה בספר בתרגומיו השונים לעשרות שפות, יכולתי להניח כמעט בוודאות שז'ול קשישא, ספון בחדר-העבודה שלו, בדה את המקום, או את הדמות, מלבו. בדיקות נוספות אישררו זאת ללא צל של ספק. ז'ול ורן היה לא רק חוזה, הוא היה גם בדאי. ***מה קרה למתרגם בחצי-יובל שנים מבחינת תפיסתו את הטקסט של ז'ול ורן, הסגנון שאימץ בתרגום ספר זה לעומת הקודם, הפתרונות שהגה לנקודות הבעייתיות? אין לי מושג. במהלך התרגום והעריכה אף לא פתחתי ולוא פעם אחת את הספר הישן על-מנת להיעזר בו. עשיתי תרגום חדש בתכלית. וגם אם הקפדתי שלא להריק את ז'ול ורן לעברית מודרנית ועדכנית שייתכן ואינה הולמת את המקור הארכאי, הרי יש עניין בעימות התרגום החדש בתרגום הישן, כחומר לחוקרים השוואתיים ולכיתות של מתרגמים. אפשרות חדשה הנפתחת בפני מורים ותלמידים... הרי לא נפוץ שמתרגם מתרגם פעמיים אותה היצירה. אני עצמי, רק בשלב ההגהה הסופית של התרגום החדש השוויתי קטעים אחדים בין הנוסח החדש לתרגומי הישן, והשתאיתי. או-אז התחוור לי עד כמה אחידותו של תרגום השבעים הוא נס משמים... המהדורה שנתבקשתי לתרגם הפעם כוללת הערות רבות שנכתבו בידי המו"ל הצרפתי העכשווי. באותה הרוח, ביקשתי לחדש: במהלך התרגום, קראתי את ז'ול ורן קריאה ביקורתית - שאינה פוגמת כלל ועיקר בהנאה. היא רק מוסיפה לה רובד נוסף של עומק וחקרנות. רציתי שהמהדורה הנוכחית תהיה ביקורתית, ותעניין לא רק "פריקים" של ז'ול ורן, אלא גם כל קורא סקרן. ז'ול ורן הציב בפני עצמו מטרות דידקטיות כשכתב את ספריו, אבל הספר (ובוודאי גם שאר יצירותיו) רצוף שגיאות של מקומות, של לוח זמנים, של עלילה, של היגיון ועוד.

על כן, בסופה של אחרית-הדבר, הוספתי לטובת הקורא יותר ממאה "הארות" פרי עטי. חלקן מבארות שמות ומושגים נוספים על אלה שהמו"ל הצרפתי העיר עליהם, מיקצתן מבהירות ביטויים ומושגים אנגליים שז'ול ורן, כדי שהטקסט ייראה אנגלי יותר, עשה בהם שימוש נרחב בתוך הטקסט הצרפתי, ושהותרתי על כנם, באנגלית (ונדמה לי שהדבר שונה בידי המו"ל). ובעיקר, כמחצית, הארות בעניין מיקצת ה"מעידות" של ורן, שיבושים עובדתיים, עניינים של היגיון וגם איזכור נושאים משמעותיים הקשורים בעלילה או ברקע הדידקטי שלה, ושבאופן תמוה למדי נעדרים מן הסיפור. הקורא הסקרן יכול היה לאתר, במהלך קריאה חוזרת, שלל טעויות נוספות מסוגים שונים אף משונים. ויכול מחקר מעין זה להוות נושא לעבודת סמינריון או עבודת תואר.למשל: מסעו של פיליאס פוג הוא מסע גיאוגראפי, אך אף-על-פי שהוא נתון במסגרת ידועה של זמן, אין לו רובד היסטורי. הוא אינו משובץ בהקשר ההיסטורי שבו הוא מתקיים. מלחמת האזרחים בארה"ב, שהוכרעה רק שבע שנים לפני המסע, שחלק גדול ממנו מתנהל לכל רוחבה של ארצות הברית, וששינתה כליל את ההיסטוריה האמריקנית, אינה מוזכרת אלא ברמז עקיף המחייב כשלעצמו הערת-הבהרה (ראו להלן). הנוכחות העצימה של צרפת בארה"ב, שבאה אל קצה רק 57 שנה לפני המסע, אינה מצוינת כלל. וזאת אף-על-פי שהרכבת עוברת ביישובים רבים ששמותיהם צרפתיים או ממקור צרפתי! כמו כן, ולדעתי תמוה עוד יותר, אין כל התייחסות ולוא מרומזת לאירועי-הדמים של ה-commune בצרפת (ראו בהערות), שזיעזעו את צרפת ב-1870-71 והדיהם טרם שככו ב-1872.זהו ספר על עוצמתה של הטכנולוגיה העדכנית ביותר דאז (רכבות, מסילות-ברזל, אוניות קיטור חדישות) והתמורות המרשימות שהיא מחוללת בחיי האדם, אבל אין אף לא מילה אחת של הבהרה על הפלא ההנדסי החדש, תעלת סואץ, הגורם החדש המהותי ביותר בקיצור המסע מסביב לעולם, או על חציבת המנהרה של מון-סני באלפים, שדרכה עוברת הרכבת של פוג ופספארטו מצרפת לאיטליה!זהו ספר על כוחו של הכסף ומגבלותיו, והכסף הוא ללא ספק אחד הגיבורים הראשיים במסביב לעולם. ורן, שטרח לתרגם לפרנקים של תקופתו כל סכום שהוא נוקב בו, בכל זאת טועה לא פעם. הפן היחיד שהוא מן-הסתם מדויק, זו שפת הימאות, שהיא מקצועית, ומבוססת על ידע עצמי בדוק ומעשי: לז'ול ורן היו כמה מפרשיות, והוא שט בהן בנהר הסן ובתעלת לה מאנש. הנקודה היהודית עולה פעמיים באופן ישיר: במירווח של עמודים ספורים מציב ורן בדרכם של הנוסעים, בהודו דווקא, שתי דמויות של יהודים, סוחר יהודי זקן ונוקשה ומיד אחר-כך של שופט יהודי הוגן ששמו עובדיה. קראתי פעם, שז'ול ורן היה אנטישמי. האם זה נכון? איני יודע. האם זה חשוב? תיק"ו. וגם אם היה אנטישמי, לא היה מן הקיצוניים, כמו, למשל, פייר לוטי. מסביב לעולם, הרווי אירוניה מהולה בהערצה לבריטניה ולתכונות בניה, הוא קודם-כל סיפור של אבירות ואהבה. פיליאס פוג מסכן את כל אשר לו, הכרוך במסע עצמו, וגם את חייו למטרות אציליות של הצלת נפשות – למען משרתו, ובעיקר למען אישה שגם אם היא הודית, הרי, ולא בכדי, מתוך "קורקטיות פוליטית", או, שמא, מידה מסוימת של גזענות, הוא משווה לה תווים של "לבנה כבת-אירופה", "אישה מקסימה במלוא המובן האירופי של המילה". הוא ג'נטלמן אבירי למופת, המוותר על הכל כדי להסתכן ולהציל את האישה ההודית הצעירה מן המוקד. הכרת-הטובה שלה, המתפתחת לאיטה לכלל אהבה, אינה מוצאת בו כל הד. הוא נותר צונן ופלגמטי. אבל בהגיע רגע-האמת, האהבה הדדית וסוערת. אך לולי נטלה היא את היוזמה, באופן מאוד לא מקובל בזמנו, ובעיקר כדי להציל, הפעם, את חייו, היו השניים חולפים זה לצד זה בלא שרגשותיהם העמוקים ייפגשו! עוד חץ מושחז שיורה ורן באיפוק האנגלי האגדי והמוגזם. אבל ז'ול ורן רצה בהפי הנד רומנטי של עושר ואושר, והקורא, שהעלילה מדהירה אותו קדימה על כנפי המתח, זוכה בעמודים האחרונים לפורקן ולסיפוק: ה"טובים" ניצחו! אבל ה"רע" גם הוא לא לגמרי שחור אלא אפור, והוא נסלח. הג'נטלמן האבירי גם ניצח וגם זכה באהבת-אמת, "אישה מקסימה, שככל שיכול הדבר להישמע בלתי-מתקבל-על-הדעת," קובע ורן בציניות, או בספקנות, "הפכה אותו למאושר בגברים!" סופר צרפתי ברמ"ח ושס"ה, שכתב ספר אירוני-מעריץ ומותח על אזרח בריטי, והעניק לו סופטוב כמעט הוליוודי! מה עוד יבקש הקורא?תוך שאני מתרגם, שוב, קראתי את הספר בעונג, ונמתחתי. חרף עובדה שהסיפור היה זכור לי בקוויו הכלליים. אבל אצל ורן, המתח מצוי בפרטים הקטנים. ומה גיליתי אגב כך? שחרף כל השגיאות, קסמו של סיפור העלילה פועל – כפי שפעל לפני חצי יובל שנים, במהלך התרגום הראשון, כמו בילדותי, וכמו לפני יותר ממאה ושלושים שנה, כשהספר ראה אור לראשונה בצרפת. המתח בעינו, הסיפור יפה כתמיד. ז'ול ורן לנצח. הספר ראה אור בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2008. מהדורה צבעונית מוערת ומעוטרת בציורים חדשים מסדרה של קלאסיקות לנוער של הוצאת גאלימאר, ספרים שכולם צבעוניים, מוערים ומעוטרים.(*)אחרית-הדבר וה"הארות" לא נכללו בתרגום, ולמו"ל פתרונים.

הארות המתרגם (מיבחר)

ההארות המקוריות ממוספרות, ומפנות למראי-מקומות בגוף התרגום. מראי-מקומות שאינם נמצאים בו עוד. אבל חלוקת ההערות לפרקים יכולה לעזור במשהו לקורא להבין מושגים ארכאיים שלפעמים נאלצתי לחפש בנרות את משמעותם, וגם להיכנס לעובי קורתו של מה שחסר בספר. להדפיס ולשמור לקריאה! תחילה אזכיר בכמה מילים את העלילה: פיליאס פוג, ג'נטלמן לונדוני מעט מסתורי, אדיש וצונן, שחייו סדורים ומסודרים, והמבלה את כל ימיו במועדון עם אדונים כערכו, נקלע להתערבות, שהוא מסכן בה מחצית הונו. הוא מתחייב לסובב את הכדור בשמונים יום! יחד עם פאספארטו, משרת צרפתי ששכר כמה שעות קודם לכן, וששואף לחיים שלווים, הוא יוצא, חמוש בתיק מסע גדוש כסף, מחציתו השנייה של הונו, למסע מטורף סביב העולם, הרצוף מכשולים והפרעות מכל הסוגים והמינים שרק נסים, תעוזה והרבה מאוד כסף מאפשרים לו לצלוח אותם בשלום. המסע הזה, המתנהל ברכבות, בספינות, בסירות, על גבו של פיל, על מגלשת-רוח בשלג, במנהרות, על גשרים ובתעלות, בהרים, בג'ונגלים ובערבות שלג, מאפשר לו להציל ממוות נורא אישה הודית יפה, שמצטרפת אליו. הוא מלווה על ידי פיקס, בלש ממשטרת לונדון, המאשים את פוג שגנב סכום עתק מהבנק של לונדון, וביום האחרון גורם למעצרו, ולאי עמידתו בהתערבות. פוג הפסיד, ויודע שכל הונו ירד לטימיון. אך לפחות הביא עימו אישה שאוהבת אותו ומוכנה לחיות איתו בכל תנאי, גם בחסרון כיס. אך ברגע האחרון ממש, בזכות חוק טבע שפיענח המדע ושטכנולוגיה פשוטה מורה עליו בבירור, מתחוור שהוא בכל זאת הגיע בזמן, וניצח בהתערבות. פרק 11872, שנת המסע, היא השנה שבה חברת הנסיעות הלונדונית תומאס קוק אירגנה את המסע התיירותי הראשון מסביב לעולם, שנמשך שבעה חודשים – הספר ראה אור במקביל. אשר לשם הגיבור, בין 1869 ל-1872, אמריקני בשם ויליאם פרי פוג ערך מסע מסביב לעולם ודיווח עליו, בעיתון בקליבלנד, תחת השם round the world, מסביב לעולם.esquire הוא תואר-כבוד נחות מאביר, המשמש גם כ"מר", ומופיע אחרי השם. שרידן, אגב, התגורר במס' 14.המשורר הרומנטיקן הסוער ג'ורג' גורדון ביירון, הולל ומהולל, צלע קלות, וצליעתו שנחשבה "חיננית" הוסיפה לו לווית-חן בעיני הנשים. "בית הדין של שומר החותם, בבית הדין של ספסל-המלכה, בבית הדין של שר-הממונות" הם ערכאות שונות ומיושנות במערכת המשפט של אנגליה."אדם שבוודאי נסע ברחבי תבל – למצער, ברוחו". בדיוק כמו ז'ול ורן עצמו, שלא נסע כלל בעולם. וחבל שלא היה לו אינטרנט...קלארט הוא הכינוי ההיסטורי שטבעו האנגלים ליינות בורדו, והמשמש גם בימינו. אשר לתיבולו, הרי מנהגים נפסדים אלה, השחתתם של מיטב היינות עלי-אדמות בטעמי לוואי של קינמון למיניו ושל שרך, שמקומם יכירם אולי בתה, או ביין מסוג פשוט שמחממים והידוע כתרופה בדוקה להצטננות, נראה שלשמחתם של חובבי-היין האמיתיים, הם כבר פסו מן העולם... על מה פוטר המשרת? על שהגיש מים לגילוח בחום של שמונים מעלות פארנהייט במקום שמונים-ושש - בהתאמה, 28.88 ו-30 מעלות צלזיוס. פוג התגלח במים צוננים כמו אופיו...השם פאספארטו: בצרפתית, passe-partout. מילולית: עובר בכל מקום. שתיים מהוראות המילה הן: מפתח "מאסטר" ("מפתח גנבים"), הפותח את כל הדלתות, וכן, "מתאים לכל הזדמנות", שנאמר על בגד, או על אמירות שגורות. פרק 2

frontin הוא דמות של משרת לא ממש ישר אבל מחוכם ובעל מענה-לשון בקומדיות של המאה ה-18, ו-mascarilles הוא משרת הדומה לו למדי בתכונותיו, דמות שהופיעה בין היתר אצל מולייר. מינרבה היא אלת החוכמה, האמנויות המלחמה ועוד במיתולוגיה הרומית, ו-oysters-rooms הן מסעדות של צדפות ומאכלי-ים.פרק 3reading sauce הוא רוטב עז על בסיס בצל, תבלינים ועשבי תיבול, ולעיתים גם סויה. גבינת צ'סטר - השם הנכון הוא chesire, גבינת צ'שייר, גבינה קשה מחלב פרות, אחת העתיקות ביותר באנגליה. (ראו גם פרק 25). royal british sauce הוא רוטב לא מוכר, לפחות לי. אותו הרוטב, ללא התוספת המלכותית, אינו אלא רפרפת-ביצים...נכים - ורן כותב invalides, וכוונתו ככל הנראה לחיילים משוחררים ששימשו זקיפים.ליברה - בצרפתית livre, באנגלית libra, יחידת-משקל של 454 גרם. "בלשים" - ז'ול ורן כתב את המושג détectives במרכאות, מפני שסבר שהוא עצמו טבע אותו, ב-1871, בספר זה. "ראבר" - robre, בוויסט, זכייה בשני משחקים רצופים, המעניקה בונוס. מון סני (mont cenis), שנכרתה בו המנהרה הראשונה בהיסטוריה (1857-1871) מתחת לאלפים, שאורכה 13.7 ק"מ. מעניין שז'ול ורן אינו מתייחס כלל לפלא ההנדסי העצום הזה, שהושלם רק שנה לפני יציאתו של פיליאס פוג למסעו! פרק 4בשכבר-הימים היה ה-guinea מטבע-זהב ששוויו 21 שילינג. בימינו אלה הוא מושג בלבד, אמצעי חישוב אנגלי מאוד, ששוויו לירה שטרלינג ועוד שילינג אחד! ההכנות ליציאה לדרך: האדון ומשרתו חולקים אותו התיק? מאוד לא אנגלי. מקינטוש מעיל-גשם בריטי, על-שם ממציאו הסקוטי, עשוי אריג מצופה גומי. נמכר לראשונה ב-1823, והפך לשם נרדף למעיל-גשם. פרק 5(alabama הייתה אוניית-מלחמה שבנו האנגלים לצי של מדינות הדרום במלחמת-האזרחים (1861-65). היא פגעה פגיעה קשה בסחר הימי של מדינות הצפון במהלך המלחמה, וסופה שטובעה. בתום המלחמה באה ארה"ב בקובלנה קשה על בריטניה בגין הפרת הניטראליות, ויחסי שתי המדינות נתערערו. רק בספטמבר 1872, ימים או שבועות לפני תחילתו של המסע מסביב לעולם, קבע בית-דין בינלאומי בז'נבה שבריטניה פעלה בניגוד לחוק והטיל עליה לשלם לארה"ב פיצויים בסכום-עתק. פיליאס פוג חוצה את ארה"ב כחודשיים בלבד אחרי הכרעת הדין, ואף-על-פי שבזמן כתיבתו של הספר עדיין לא היה יכול ז'ול ורן לדעת שהפרשה יושבה, הבלש פיקס מציין זאת (ראו פרק 25). מעניין שציון פרשת אלאבאמה הוא האיזכור היחיד, אך העקיף והאגבי בספר כולו, למלחמת-האזרחים העקובה מדם, טרגדיה הנוראה שפקדה את ארה"ב שנים ספורות קודם למסע.פרק 6

מעניין לציין, שכרייתה של תעלת-סואץ, יוזמתו של הצרפתי פרדינאן דה לספס, שבריטניה התנגדה לה, הושלמה רק שלוש שנים לפני מסעו של פיליאס פוג, ובכל זאת אין ז'ול ורן מספר בספרו מאומה על המפעל העצום הזה, ששינה את פני הספנות, או על נסיבות השיט של פיליאס פוג בתעלה! "מאה ושישים הקילומטרים של התעלה" - זו הפעם היחידה בספר כולו, שבה נוקב ז'ול ורן מרחק כלשהו בקילומטרים. סטיבנסון המוזכר הוא אחד מבניה של משפחת מהנדסים וממציאים בריטית, מחלוצי תעשיית הרכבות בבריטניה. הנודע בהם היה ג'ורג' סטיבנסון (1781-1848), ממציא ההנעה בקיטור על מסילת-ברזל ומי שקבע את תקן הרוחב המקובל ביותר של מסילות-ברזל בעולם והניח את המסילה הראשונה ממנצ'סטר לליברפול. סטינבסון התנבא "נבואות אימתניות" בעניין התעלה, והצלחתה המיידית מעידה שבשיט ובתעלות הבינו הסטיבנסונים פחות מאשר ברכבות.jack sheppard היה גנב רב-מעללים בראשית המאה ה-18, שהצטיין בבריחותיו מבתי-כלא בלונדון. הוצא להורג בגיל 22.פרק 7אם נוהל החתמת הדרכון שוב אינו חובה, לא ברור כיצד יכול סירובו של הקונסול להחתים אותו לעכב את הנוסע! פאספארטו מספר מה רצה לראות בפאריס כשחצו אותה ביעף: בית-הקברות פר-לאשז והקרקס של שאנז-אליזה! אנחנו באוקטובר 1872: פאריס מתאוששת מהמלחמה בין צרפת לגרמניה, שצרפת הובסה בה, כרגיל (ושבמהלכה נכתב הספר), ובעיקר מאירועי הקומונה הנוראים של 1870-1871. אוכלוסיית פאריס התמרדה נגד הממשלה שקמה, לאחר הכניעה לגרמניה, בחסות הכובש הפרוסי. המערכה על העיר הייתה עקובה מדם, והטיהור שלאחריה, בראשות ראש-הממשלה הצרפתי תייר, שישב בוורסאי, היה אכזרי עד-בלי-די, מלווה במעשי-טבח רבים. ב-1872, עדיין היו אלפי פאריסאים נתונים במעצר, ובפאריס פעלו ארבעה בתי-דין לשעת חירום שגזרו מוות על אלפים והיגלו רבים. נידונים הוצאו להורג בקבוצות, במכונת-ירייה. אשר לבית הקברות פר לאשז, שפאספארטו מציין אותו, מעניין מדוע, כאחד משני המקומות שרצה לבקר בהם שוב, הוא שימש במאי 1871 זירתו של קרב נורא בן שבוע ימים בין שני הצדדים, שהסתיים בניצחון הממשלה, ובטבח המוני של שרידי הכוח המורד באחד מאגפי בית-העלמין. בכך, אגב, החלה מה שמכונה הרפובליקה השלישית, ששרדה עד התבוסה לגרמניה ביוני 1940, שהובילה כרגיל לכיבוש פאריס.pale ale היא בירה בהירה, לבנה."באניאנים" - ז'ול ורן ודאי לא התכוון לעצי באניאן, פיקוס בנגלה, אלא כנראה לכינויים המיושן של סוחרים ממערב הודו, אשר לפארסים, parsis, ראו בהמשך. "סלאם", chelem, בברידג' ובוויסט, מצב שבו הצמד המכריז מצליח לזכות ב-12 מתוך 13 הלקיחות האפשריות. "סלאם גדול" הוא תוארה של הצלחה מושלמת, 13 מתוך 13.פרק 10בפרק 9 הזכיר ורן באניאנים שפאספארטו רואה בחוצות עדן, כאן הוא מדבר על בוניאס שמהלכים ברחובות בומביי. ומכיוון שאינו מתכוון לכרוב-יבלות תורכי או לרוקט, שוב עסקינן כנראה באותו שם מיושן של סוחרים ממערב הודו. ז'ול ורן מבחין בין persans, פרסים, בצרפתית, ל-parsis, שהם המאמינים בדת זרתוסתרה, שהייתה בשכבר-הימים דת רשמית בפרס, אבל נושלה בידי האיסלם, וחסידיה שנרדפו על נפשם בידי המוסלמים ברחו מארצם עוד במאות השביעית והשמינית. שמם השני היה guebre .פרק 11transire beneficiando - ביטוי לאטיני: לעשות טוב בזמן שעוברים עלי אדמות). טראפ הוא שם מיושן, ממקור סקנדינאבי, לסלעים וולקאניים במבנה רב-שכבתי.

אורנגז'ב - aurangjeb, קיסר של הודו מהשושלת המוגולית במחצית השנייה של המאה ה-17, שרצח את שני אחיו, כלא את אביו והשתלט על כס המלוכה, וגם התעמר קשות בדת ההינדית ובמקדשיה. הקיסרים המוגולים (mogul) שלטו בצפון הודו מראשית המאה ה-16 ועד 1862, שאז הלך לעולמו האחרון שבהם, והארץ הייתה למושבה בריטית. התאגים - thugs, כת שעסקה בחנק נוסעים, ולא הייתה קיימת עוד ב-1872."חאז'ור" - אפשר וז'ול ורן התכוון ל-cajou, עץ טרופי המצמיח אגוזי מאכל הידועים לנו יותר בשמם האנגלי cashew.עניין המסילה הקטוע, תמוה: אולי אפשר להניח שהעיתונים יכלו להטעות את פיליאס פוג בלונדון, אם כי אדם אשר כמוהו היה בקיא בכל המתרחש בעולם, אך לא את הגנרל, החי בהודו, "היכול להיקרא יליד", אליבא דז'ול ורן! למען האמת, הקו הושלם בראשית 1870. ה"פאשלה" העלילתית של ורן והסברה התמוה מקבלים יתר חיזוק בכך שדוודא זרים, שזה ביקורם הראשון בהודו, ידעו על הקטע החזר במסילה ונערכו לכך, ואילו הגנרל לא? פרק 12הלמות התופים - ורן משתמש במילה טם-טם, כלי שאינו משתייך לתרבות אסיה, ומן-הסתם התכוון לגונג. יוגרנאוט או יאגרנאוט, מהמילה בסאנסקריט jagannātha, הוא אחד משמותיו של האל קרישנה וגלגולו של האל וישנו כאדונו של עולם, והוא מתואר רכוב על-גבי מרכבה נהדרת. פרק 13"פיליאס פוג וחבריו-לדרך התערבבו בשורותיו האחרונות של ההמון" - קשה לשער ששלושה אירופאים, בהם גנרל בריטי וחסיד אחד של זרתוסתרה, המקפידים כל העת לבל ייתגלו, יחשפו את עצמם, גם אם אפשר להניח שבשורותיו האחרונות של ההמון צועדים המאמינים הקנאים פחות. פרק 14תיאור יופיה של האישה הצעירה, המתעוררת מהשפעת הסם: ז'ול ורן כותב uçaf uddaul. מלך-משורר שזה שמו לא נמצא בכל רחבי הווב: החיפוש מעלה שוב ושוב את הציטוט מתוך הספר.... אשר למלכה, שוורן כותב את שמה ahméhnagara, הרי בחלקה המערבי של הודו המרכזית, לא הרחק מפונה, קיימים מחוז וחבל ששמם ahmednagar ובשכבר-הימים היוו ממלכה. במאה ה-16 הייתה שם מלכה, ושנהרגה בקרב ב-1600. פארתינג הוא רבע-פני אנגלי. המטבע שהיה בעל הערך הנמוך ביותר. "מה עמוקה הייתה פליאתה למצוא את עצמה על railway, בתא הזה, לבושה בגדים אירופיים, בקרב נוסעים שאינה מכירה כלל ועיקר!" אין לשכוח שהמסע מתרחש בעיצומה של תקופת המלכה ויקטוריה, שהייתה ידועה כעידן של צניעות יתרה. בפרק 12, מתוארת תלבושתה של הנוסעת, שנקלעה לחברה של גברים, כך: טוניקה שזורה בזהב ומכוסה במלמלה קלה, הדגישה את קימורי גופה. ברור שאין זה לבוש צנוע דיו לאותם הימים! בפרק זה, מתואר גופה תיאור פלסטי מאוד, בוודאי מושתת על התבוננות. השאלה המתבקשת היא: מי, משלישיית הגברים, הפשיט את מרת אאודה והלבישה בגדים אירופיים? הג'נטלמן האנגלי קר המזג? לא יעלה על הדעת. הגנרל? עוד פחות. נותר פאספארטו, שהוא גם משרת, גם צרפתי... אגב, מדוע לא עטפה ורן בשמיכת-מסע והניח לה להתפשט ולהתלבש בכוחות עצמה, בתחנה הקרובה, ולאחר שתשוב לעשתונותיה? מה היתה הדחיפות להחליף את בגדיה בהיותה "תחת השפעה"?"קברו של לורד קורנוואליס, המזדקר על הגדה השמאלית של הגאנגס": הגנרל צ'ארלז קורנוואליס, שפיקד על כוחות בריטניה במלחמת-העצמאות של ארה"ב נגד האנגלים, ונכנע ב-1781. מ-1786 היה למושל הכללי של הודו הבריטית, וביסס את השליטה האנגלית בחצי האי. הוא הלך לעולמו ב-1805. הוא קבור בהודו, ליד הגאנגס, והבריטים הקימו לכבודו אנדרטה, שעודנה קיימת.פרק 15במירווח של עמודים ספורים מציב ורן בדרכם של הנוסעים, בהודו דווקא, שתי דמויות של יהודים, סוחר יהודי זקן ונוקשה ומיד אחר-כך שופט יהודי הוגן.פרק 16עובדה היסטורית, אך זניחה: סר ג'יימס ג'יגי'בוי אכן זכה ככתוב בתואר-אצולה מידי הממשלה האנגלית. "סיסים מאלזיים יקרי-ערך, שקניהם הטובים-למאכל הם מעדן מבוקש בקיסרות השמים": מתקינים מהקינים מרק יוצא-דופן. כיום, מחירו של חומר-הגלם מרקיע שחקים: מאות דולרים לשקית. פרק 17"הולנד החדשה" היה שמה של יבשת אוסטרליה עד 1830, לערך. בתקופת המסע מסביב לעולם, כבר נקראה אוסטרליה. "הרוח נשבה לעיתים בעוצמה רבה, אך למרבה המזל הייתה דרומית-מזרחית מה שסייע להתקדמות האונייה". סביר להניח שז'ול ורן התכוון לרוח דרום-מערבית, רוח מכיוון דרום-מערב, ההודפת את האונייה בכיוון צפון-מזרח! אנאם וקוצ'נסין הם שני-חבלי ארץ בווייטנאם של ימינו.פרק 19הונג קונג הוחזרה לריבונות סין ב-1 ביולי 1997, ועם זאת נשמר לה מעמד מיוחד, מעין אוטונומיה המאפשרת למושבה-לשעבר לשמור על מעמדה הבכיר כמרכז פיננסי ומסחרי."סירות-פרחים שכל אחת מהן הייתה כערוגה צפה על המים" - על-פי סיפורה של הרפתקנית זרה שביקרה בקאנטון שבדרום סין ב-1879, לסירות אלו היו מוניטין גרועים מאוד של בתי בושת צפים. על-פי אוצרת במוזיאון ויקטוריה ואלברט, flower boats, a euphemism for floating brothels, were elegantly decorated boats moored permanently, with pimp boats that ferried the clients to and fro. מיטת השדה שבירכתי מאורת האופיום - קשה להשכיב כמה אנשים, מסוממים או לא, על מיטת-שדה אחת. ייתכן והכוונה למחצלת גדולה, ועליה כריות, או לדגם של מיטה מן המאה ה-19, גדול במיוחד, המיועד לכמה בני-אדם. porter היא בירה שחורה חריפהפרק 21."המיליון של הבנק" - בפרנקים? לפי שער-החליפין שנעזר בו ז'ול ורן להמרת הלירות בפרנקים, 55,000 לירות הן 1,375,000 פרנק. פרק 22טאיקון, או שוגון, תפקיד/תואר שבוטל ב-1867. מיאקו, היום קיוטו –הייתה בירתה של יפאן מ-794 ועד 1868. "צוק ההסכם" ביוקוהאמה: לפני חנוכת הנמל, ב-1859, חתמה יפאן על שורה של הסכמי ידידות וסחר עם המעצמות, הראשון בהם עם ארה"ב, ב-1854. במקביל, נבנתה עיר ולה רובע נפרד למגורי הזרים, ורבעים יפאנים. ורן כותב על הקירימון, מעין חלוק-בית מוצלב בצעיף-משי, שחגורתו הרחבה נפרשת מאחור לקשר מופרז, "שדומה כי בנות-זמננו שאלו אותו מהיפאניות". אכן. הסופר והאספן הנודע והעשיר עד למאוד אדמון דה גונקור, שהגה בשלהי המאה ה-19 את הפרס הספרותי הנושא את שמו ואת שם אחיו, היה האיש שהחדיר לצרפת את תרבות יפן, שכה השפיעה על ציירים רבים (ואן גוך, למשל), וגם על האופנה.פרק 23dilettanti היא מילה איטלקית, שהוראתה חובבים."מעין בארנום יפאני": פיניאס טיילור בארנום (1810-1891) היה אמריקני, שייסד בניו-יורק קרקסים יוצאי-דופן, שביקרו גם באירופה, וכה התפרסם עד ששמו היה למושג ולמילה נרדפת לקרקס – [אשר לשם, באטוקלאר באלטוקאר, כמו בשלט?)."מדינות הברית" - בתקופת מלחמת-האזרחים בין הצפון לדרום סביב סוגיית העבדות (1861-1865), זה היה כינויין של 23 המדינות ה"צפוניות" שלחמו תחת הנהגתם של הנשיא אברהם לינקולן והמצביא יוליסס ס. גראנט נגד שבע מדינות הדרום, שפרשו מהמבנה הפדראלי של ארה"ב ולחמו תחת הכינוי the confederate.פרק 24"כיצד עבר עליהם השיט מהונג-קונג ליוקוהאמה" - מהונג-קונג ועד לנקודה בים סמוכה לשנחאי אכן שטו בטאנקאדר, אבל משם ועד יוקוהאמה, המשיכו על סיפונה של אונייה שז'ול ורן לא טרח לגלות לנו את שמה.פאספארטו "התנצל על ששיכרון האופיום עט עליו בפתע במאורת-עישון ביוקוהאמה" - ז'ול ורן התכוון אל-נכון להונג-קונג. סכונר, schooner, באנגלית, סוג של ספינת-מפרשים רב-תורנית, שהראשונים להשתמש בה היו ההולנדים, כבר במאה ה-16.(74) "במהירות של שנים-עשרה מילים בשעה, לא הייתה אוניית-הנוסעים זקוקה ליותר מעשרים-ואחד יום לחציית האוקיינוס השקט". לפי החישוב, 6,048 מילים. בפרק 23 מדובר רק על "ארבעת-אלפים ושבע-מאות המילים של האוקיינוס השקט"."האיש כבר הותיר אחריו בדרכו, בדמי הוצאות נסיעה, פרסים, משפטים, קנסות, פיל ושאר הוצאות למיניהן יותר מחמשת-אלפים לירות" - יותר מחמשת אלפים לירות היה הסכום שקונן עליו פיקס כבר בכלכותה. ממנה ועד יוקוהאמה, כבר הוציא פיליאס פוג הרבה יותר. בל נשכח את הפיל ואת הערבות ועוד!פרק 25אקדחי-פגיון הם אקדחים שרווחו במאה ה-19, ושבכל אחד מהם היה מובנה להב של סכין, כמו ברובה מכודן.פרק 26ה-grand trunk , שאליבא דז'ול ורן היא הרכבת ההיסטורית שחצתה את ארה"ב לכל רוחבה, היתה, למעשה, כינויה של רשת הרכבות ההיסטורית של קנדה, שהייתה בבעלות בריטית. "ה-railroad עקף את צלעי ההרים, בלא שחיפש בקו הישר את הדרך הקצרה ביותר מנקודה אחת למשנה, ובלא שהתעמר בטבע" - כבר אז, לפני 135 שנה, והרבה לפני שהוטבע המושג, היה ז'ול ורן ער לצורך לשמור על איכות הסביבה, ולהקפיד על התנהגות ידידותית לטבע, והדבר בא לידי ביטוי בעוד מקום אחד לפחות בספר.בופאלו הוא ראם, ואילו הביזון שונה ממנו.פרק 27בפרק מסופר סיפורם של המורמונים, וכולל את המשפט: "כיצד הפך סמיית' לבנקאי נועז וקיבל ממציג מומיות פשוט פפירוס ועליו סיפור שנכתב בכתב-ידם של אברהם ושל עוד מצרים נודעים" - האם הצגתו של אברהם אבינו כ"מצרי" היא טעות של ז'ול ורן, או, שמא, חלק מניסיונו הברור להגחיך את המורמונים על הקורא?"ימת המלח הגדולה, שאורכה כשבעים מילים ורוחבה שלושים-וחמישה, שוכנת שלושת-אלפים ושמונה-מאות רגל מעל לפני הים" – שהם כ-1,140 מטר. מדידות בימינו אלה מורות על כ-4,200 רגל, שהן כ-1,240 מטר. asphaltite הוא שם ישן לים המלח.פרק 28"אך המהנדסים, כפי שכבר נאמר, לא התעמרו בטבע אלא התחכמו לו בעוקפם את המכשולים, ועל-מנת להגיע לאגן הגדול, לאורך כל מסלול ה-railroad נחצבה מנהרה אחת בלבד, שאורכה ארבעה-עשר אלף רגל".

על-פי מקורותיה של חברת סנטראל פאסיפיק, בשנות השישים של המאה ה-19 נכרו לאורך התוואי כמה וכמה מנהרות. הארוכה ביותר היא סאמיט טאנל, שאורכה 1,666 רגל, הווה אומר 508 מטרים. אין הדבר גורע מהעובדה, שהנחתה של מסילת הברזל בהרי הרוקיז הייתה משום מפעל יוצא-דופן ואפילו מדהים בממדיו ובקשייו לא רק במושגי המאה ה-19, אלא גם באלה של ימינו, והמהגרים מסין הם שעשו את עיקר המלאכה המפרכת. לנחלים ז'ול ורן משתמש במילה הספרדית rio, אף-על-פי שמדובר בצפון-מערב ארצות-הברית, איזור שלא היה נתון להשפעה ספרדית כמו דרומה של הארץ הגדולה, והנחלים שהוא מונה קרויים בעיקר קריק, מושג שגם בו הוא משתמש. הרכבת "נכנסה למדינת ואיומינג, לשעבר דאקוטה". שני אי-דיוקים: ראשית, מדינת ואיומינג נוצרה משטחים שנלקחו ממדינות יוטה, אידאהו, אורגון ודאקוטה, אבל שתי המדינות דאקוטה הצפונית ודאקוטה הדרומית הוסיפו להתקיים. שנית, ב-1865 הוכרזה ואיומינג כ"טריטוריה", ולמעמד של מדינה זכתה רק ב-1890! "דומם אחד" - בוויסט, כמו בברידג', משחקים בזוגות, ובכל משחקון משחק רק אחד משני בני הזוג שזכה בהכרזה כנגד זוג המתחרים, בשעה ששותפו, החושף את קלפיו ואינו משחק, הוא הדומם, או הדמי. כאן מתכוון פיליאס פוג למצב לא-שכיח שבו משחקים רק שלושה, ועוד שחקן וירטואלי שהוא הדומם. "שבעת-אלפים חמישים-וארבע רגליים אנגליות". ברגל 12 אינצ'ים, ואינצ' שווה ל-2.54 ס"מ. כך שרגל = 30.48 ס"מ. פאס ברידג' שוכנת איפוא בגובה 2,150 מטר.שלחו שומר מסילה לעצור את הרכבת: בדיוק ב-1872 הוחלפה שיטת הסימון הידנית במערכת חשמלית אוטומאטית. ייתכן והשומר לא נשלח כדי להפעיל את התמרור, אלא כדי להסביר את המצב. עקב מצבו הרעוע של הגשר. נדרשים הנוסעים על-ידי ורן לצעוד שש שעות עד תחנת הרכבת הקרובה. (92) להד"ם, שהרי רכבת החילוץ יכולה להגיע עד סמוך מאוד לגשר, שהנוסעים יעברו עליו ברגל, ואין צורך שיצעדו עד התחנה! מכונאי הרכבת, "ינקי אמיתי ושמו פורסטר" הוא הפורסטר השני בספר. הראשון הוא משרתו המפוטר של פיליאס פוג, שפאספארטו החליפו! פרק 29הרכבת חולפת ליד " ג'ולסברג" - עירו שלו ז'ול... כמו במאי-קולנוע נודעים, שנהגו, דוגמת היצ'קוק, לגלם תפקידים זוטרים בסרטיהם, ורן מכתיר יישוב בידיוני בשמו... "שריקת הקטר, עזה יותר מהנבל של אמפיון", בנם של זיאוס ושל הנימפה אנטיופי מלכת תבי. האל הרמס לימדו מוסיקה ונתן לו שי נבל של זהב. הוא פרט על הנבל, וקסם נגינתו גרם לאבנים לנוע מאליהן ולבנות את חומת העיר. "ג'ון בול" הוא דמות דמיונית, המסמלת את בריטניה כפי שהדוד סם מסמל את ארה"ב.פרק 30הגיגיו של הבלש פיקס בפרק זה, מעידים עליו שהוא בלש לא ממולח במיוחד: פיליאס פוג הלך-לבלי שוב בישימון השלג הזה? לאן בדיוק? היכן ימצא מקלט? אצל האינדיאנים?"ומתי תעבור הרכבת הבאה מסאן-פרנסיסקו?" שואלת מרת אאודה את הכרטיסן. ""מחר בערב, גברתי", הוא משיב לה. איפה הוא חי! הרי בסוף פרק 28, הגשר המט לנפול קורס לתוך הנהר מיד לאחר שחלפה מעליו הרכבת במלוא הקיטור. עקב כך המסילה קטועה, ושום רכבת מסאן-פראנסיסקו אינה יכולה לעבור עד לתיקון הגשר (עניין של חודשים), וזה הדין גם ברכבת מאומהה לסאן-פרנסיסקו! אוי, ז'ול!בקרב עם האינדיאנים על הרכבת נפצעו כמה וכמה. מדוע החליט ז'ול ורן שדווקא פרוקטור שונאו ייפצע פצעים אנושים, ועוד במפשעה?! לוח הזמנים של ורן באשר למירדף אחר האידיאנים להצלת פאספארטו ושאר החטופים, לא סביר מבחינת לוח-הזמנים. פיליאס פוג והחיילים יצאו לרדוף אחר האינדיאנים כמה דקות אחרי השעה שתים-עשרה בצהריים. הם נראו ממרחק בשבע בבוקר של בוקר המחרת, ושבו סביב שמונה. הווה אומר, הם נעדרו כעשרים שעות. עשרה מילים בשלג, ועוד עשרה חזור, דרושות לשם כך עשר שעות? ניחא. מה עשו ביתרת הזמן? הקרב היה קצר, שהרי לא היו להם נפגעים. עוד עניין תמוה: כיצד השיגו ברגל אינדיאנים רכובים על סוסים?פרק 31מזחלת-הרוח המקורית כל כך שעליה גומאים פיליאס פוג ומלוויו עשרות מילים של ש קפואה, מכונה סלוף - sloop, מילה ממקור הולנדי, שהוראתה היא ספינת-מפרש חד-תורנית."ממעוף היונה, כפי שאומרים האמריקנים" – כנראה המצאה של ז'ול ורן. ככל שידוע, אין ביטוי אמריקני שכזה שפירושו "בקו ישר"."הערבה, שהמזחלת חצתה אותה בקו ישיר, הייתה שטוחה כים. היא דמתה לאגם ענקי שקפא. ה-railroad המשרת את האיזור הזה עלה, מדרום-מערב לצפון-מערב דרך גרנד איילנד, קולומבוס..." – ליתר דיוק לצפון-מזרח.? הרכבת "הגיעה לשיקאגו, שכבר קמה מהריסותיה". ז'ול ורן "נסחף" מעט: ב-8 באוקטובר 1871 נשרפה העיר כמעט לחלוטין בדליקה ענקית. הדבר איפשר את בנייתה מחדש בהתאם לתוכנית ארכיטקטונית, מה שהעניק לה צביון מיוחד – אך רק ב-1875 שוקמה כליל. פיליאס פוג ופמלייתו עוברים בעיר בסתיו 1872, שנה אחרי השריפה!פרק 32

האחים לאזאר-יצחק ואמיל פּרר (pereire), נצר למשפחת בנקאים יהודית מפורטוגל, שמצאה מקלט בבורדו ולאחר תקופה ארוכה עלתה משם לפאריס. האחים, שחיו בשמונים השנים הראשונות של המאה ה-19, הטביעו את חותמם על צרפת כולה: הם הקימו את חברות הרכבות הראשונות, יסדו חברת ספנות מהגדולות באירופה, המוזכרת כאן, בנו את הנמל החדש של מארסיי – ולקחו חלק פעיל בפיתוח פאריס בידי אוסמן בתקופת נאפוליאון ה-3. כבעלי חברת הרכבות האזורית, הם חיברו את בורדו לחוף אגם ארקאשון, ובנו שם עיר-קיט הדורה. פיליאס פוג ופמלייתו "תקועים" בניו יורק, ו"צריך היה למצוא דרך לצלוח את האוקיינוס האטלאנטי בספינה – אלא אם כן לעשות זאת בכדור פורח", מה שהיה הרפתקני מאוד, ומכל מקום לא ישים". חמישה שבועות בכדור פורח נכתב ב-1862, כעשר שנים לפני מסביב לעולם, ואפשר שז'ול ורן חש שכבר מיצה מבחינה ספרותית את אמצעי-התעבורה האווירי הזה...

פרק 33אירלנד כולה הייתה באותה התקופה בשליטתה של בריטניה. ופיקס היה יכול איפוא לעצור את פוג כבר שם. אבל הדבר היה פוגע במתח.פרק 34"פיליאס פוג היה חופשי! הוא קרב אל הבלש. הוא הישיר בו את מבטו, ובתנועה המהירה היחידה שאי-פעם עשה ואי-פעם נאלץ לעשות בחייו, הוא הסיט את שתי זרועותיו לאחור, ואז, בדיוק של אוטומאט, הלם בשני אגרופיו בבלש האומלל. "יופי של מכה", נצטעק פאספארטו, שהירשה לעצמו משחק-מילים מחריד, ראוי מאוד לצרפתי, והוא: "לכל הרוחות! הבוקס האנגלי, כמו שאומרים, הוא ממש פיקס!" משחק מילים גרוע, הוא משחק-מילים המחייב הסבר. une belle application des poings d'angleterre , אומר פאספארטו. ובתרגום חופשי, "הטחה נאה של אגרופי אנגליה". poings הם אגרופים, אבל points d'angleterre, שנשמע בדיוק אותו הדבר, היא צורה מסוימת של תחרת-מחט. כך שאמירתו של פאספארטו יכולה להישמע גם כך: "יישום נאה של תחרת-מחט אנגלית". תרגום באנגלית למשחק-המילים שאיתרתי הוא that is what you might call a fine english punch and judy!. הוא כולל את המילה punch, מהלומת-אגרוף. אבל punch הוא גם דמות בת כמה מאות בשנים של תיאטרון-הבובות האנגלי, שמופיע עם בת-זוגו judy! אגב, בתרגומי הראשון כתוב: "זוהי נחת זרוע שכולה נחת רוח!"פיתרון מניח את הדעת לא מצאתי לא אז וגם לא עכשיו.פרק 36בלונדון, ממתינים בקוצר רוח לבואו של פיליאס פוג: "באותו הערב היו חמשת עמיתיו של הג'נטלמן מכונסים למן השעה תשע בטרקלין הגדול של הריפורם קלב". וזו, כמובן, טעות, שכן פיליאס פוג רשאי להגיע עד 8.45. אך אפשר להבין את הנוסח של ז'ול ורן גם כך: הם יושביים כבר תשע שעות. הווה אומר, שהאדונים שהו בטרקלין למן השעה אחת-עשרה לפני הצהריים. לאיזו תכלית בדיוק? וכי ויתרו על ארוחות הצהריים והערב? שמא התכוון הסופר לשעה תשע בבוקר? תיק"ו.פרק 37כיצד פוג איחר ובכל זאת הגיע בזמן? "בהתקדמותו מזרחה הלך פיליאס פוג כלפי השמש, ועל כן, מבחינתו, הימים התקצרו בארבע דקות בכל פעם שעבר מעלה אחת בכיוון האמור". אלא שעובדה זו מציין הגנרל האנגלי כבר במהלך הנסיעה ברכבת לרוחבה של תת-היבשת ההודית! ו"וזה הדבר ששעונו הנודע של פאספארטו – שהורה בקביעות את שעת לונדון – היה מציין, אילו בנוסף על הדקות והשעות, הייתה מורה גם את הימים!" - וזה הדבר שהורו עליו שני האורלוגינים שבבית, שציינו גם את היום בחודש, ככתוב בפרק הראשון!

נספח – תרגומי סביב לעולם בשמונים יום, מאת רמי נוידרפר

הספר "מסביב לעולם בשמונים יום" תורגם לעברית פעמים רבות, כמתחייב מהשינויים הרבים בשפה. התרגום הראשון לעברית נעשה לא פחות ולא יותר מאשר על ידי מחדש השפה העברית, אליעזר בן יהודה, שהיה פרנקופיל נודע, בשנת 1909. התרגום הופיע קרוב לוודאי בעיתונו "הצבי" והוא ניתן לקריאה במלואו באינטרנט.וכך מתחיל הספר בגרסת בן יהודה:"פיליאס פוג היה ג'נתלמן אנגלי, אחד מבעלי בית הועד לאצילים "ריפורם כלוב" בלונדון. הוא היה איש עשיר, לא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצוה ביד נדיבה. הוא היה מדבר מעט, ומנהגו כל הימים היה בחשבון מדיק, ואשר עשה ביום הראשון בשבוע, היה עושה ביום השני, ביום השלישי וכו' בלי כל שנוי. כפי הנראה סבב הרבה בארצות תבל, כי איש לא ידע כמוהו את מפת הארץ, ובכל פעם אשר התגלגלה השיחה בפניו על אחת הארצות ומנהגי יושביה, היה פוג מתקן בדבור קצר ומדיק את משגות המדברים. בדרך אחת היתר קצרה היה בא בכל יום מביתו לבית הועד ושם היה קורא עתונים ומשחק בקלפים. איש לא ראה אותו מעולם במקום אחר; סעודת הצהרים והערב היה אוכל בהכלוב, על שלחן שעליו אכלו יתר באי הבית, אך לא דבר כמעט את איש ולא הזמין מעולם איש לסעודתו. שעות הסעודה היו קבועות בצמצום גדול, ובחצי הלילה בדיוק היה שב הביתה ויישן שנתו עשר שעות בצמצום." עוד נספר ונדבר בזה התרגום, ובאיש שהיה אוכל בהכלוב... מספיק אם אציין כאן שהתרגום מאד לא נאמן למקור, אך נאמן היה להקורא העברי של זמנו.להלן רשימת התרגומים לעברית על פי אתרו המצוין של פרופסור צבי הראל ז"ל:"סביב הארץ בשמונים יום”, אליעזר בן יהודה, ירושלים, 1891. "סביב לעולם בשמונים יום”, ל. אליאב [=אריה ליב יעקובוביץ׳־עקביא], בימ״ס תל אביב, ורשה, 1924."סביב לעולם בשמונים יום”, ל. אליאב [=אברהם אריה עקביא], יזרעאל, תל אביב, 1942. "סביב העולם בשמונים יום”, חיים טרסי, עמיחי, תל אביב, 1964. "מסביב לעולם בשמונים יום”, איטלה רימיני, מ. מזרחי, תל אביב, 1967. "סביב העולם בשמונים יום”, שרגא גפני, שלגי, תל אביב, 1979. "סביב העולם בשמונים יום”, אליעזר כרמי, רביבים, תל אביב, 1980. "מסביב לעולם בשמונים יום”, אביטל ענבר, מועדון קוראי מעריב, תל אביב, 1985. "סביב העולם בשמונים יום”, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1998. "סביב העולם בשמונים יום”, עשי וינשטיין, קוראים, 1999."סביב העולם בשמונים יום: בתמונות”, סמדר קוגו, עופרים, כפר מונש, 2002. "מסביב לעולם בשמונים יום”, איטלה רימיני, דני ספרים, קרית־גת, 2002."מסביב לעולם בשמונים יום -‫ מהדורה מוערת ומאוירת", אביטל ענבר, כנרת זמורה-ביתן, אור-יהודה, 2008, הערות: ז’אן-פייר ורדה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביטל ענבר