אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקוראת המלכותית / אלן בנט


התמונה של דן לחמן

הקוראת המלכותית / אלן בנט. הוצאת ידיעות אחרונות.

כבר אמרתי יותר מפעם שהספרות האנגלית היא כנראה המעניינת ביותר הנכתבת בימינו. לא שחסרים סופרים טובים במקומות אחרים בעולם אך ככמות גדולה של כותבים האנגלים, שאני כולל בהם כמובן את האירים ההודים וכל סופרי המושבות לשעבר, הם המעניינים ביותר. וכל זה מבלי שאמנה כמובן את האמריקאים שיש להם סופרים מצוינים הכותבים אנגלית, אך אינם אנגלים. הבריטיות היא נקודת מוצא מרתקת. ולא חשוב אם זה ברנס, מקיואן או סוויפט.

מכיוון שלאנגלים אין בעיות פוליטיות מהסוג שיש לנו במזרח התיכון, הם יכולים להרים עיניים ולהרחיב את מבטם ולכתוב שלא על מה בוער להם כרגע. כמובן ש-גלובליזציה או טרור הם נושאים המעסיקים אותם אך לא בתוך מערכת חייהם המיידית. גם בימים שהיו להם קשים, ימי תאצ'ר הם כתבו באופן רחב יותר. אלן בנט הוא אחד הכותבים הוותיקים ששמם רק מתחיל לחלחל אלינו. אנו נתקלנו בשמו לראשונה לא מזמן כשמחזהו נערי ההיסטוריה עלה אצלנו. כתיבתו השנונה הרשימה מיד.כעת פורסם תרגום ספרו "הקוראת המלכותית" קוראת מלכותית יש רק אחת באנגליה. המלכה. שם הספר במקור קצת שונה the uncommon reader . צריך להיות אנגלי וצריך שתהייה לך מלכה כדי שתוכל לכתוב עליה ספר מדמיונך, ספר שאיננו ביוגראפי ואיננו קשור לחייה האמיתיים של מלכה אמיתית, המוכרת בתדמית הציבורית שלה. זו שחיוך קבוע דבוק לפניה ויד אחת מורמת מעט לברכה. לפני שנים רבות ראיתי הופעה של בט מידלר בלונדון. בין השירים היא התבדחה על כמה וכמה מבני המלוכה. על המלכה אמרה. "מה יש לה בארנק הקטן שלה? תעודת זהות? מה כתוב בתעודה כמקצוע, מלכה?" צארלס עוד היה נסיך צעיר. דיאנה נערה שלא ידעה מה צופן לה העתיד והרגע היחיד שהיה קרע וחוסר אהדה למלכה לא נראה כלל באופק. האנגלים השתוללו מצחוק, הם יכולים לקבל באהבה בדיחה על האישה המוסדית הנערצת ואינם רואים פחיתות כבוד לצחוק ממנה. בנט איננו צוחק ממנה כלל. הוא מאניש אותה בצורה חדשה לגמרי.עכשיו שאנחנו לבד, אני משתוקקת לשאול אותך דבר מה. האם זה נכון ש-ז'אן ז'נה היה הומוסקסואל ואסיר, וחשוב יותר, האם הוא באמת סופר כה טוב כמו שאומרים עליו?הנשיא הצרפתי המבקר ביקור רשמי באנגליה מתפלץ. לא הכינו אותו לשיחה כזאת ושרת התרבות שלו הייתה רחוקה בשולחן הסעודה.אך המלכה, לא תמיד הייתה חובבת קריאה. את הספרים גילתה במקרה כשיום אחד טיילה עם הכלבים שלה בחצר וגילתה שספרייה ניידת מביאה ספרים לעובדי הארמון. היא לקחה את הספר הראשון שנפל לידיה. של אחת אייוי קומפטון ברנט. אני זוכרת את האישה עם תסרוקת הבננה, חשבה. הרי נתתי לה תואר אצולה. על מה כבר לא זכרה. נער המטבח בא לשאול אלבום של ססיל ביטון. את ביטון היא זוכרת היטב, הצלם הזה שצילם אותה הרבה פעמים. אני משערת שתמצא בספר תמונה שלי היא אומרת לנער הנדהם מהקרבה למלכה.וכבר מצטיירת לנו אישה שהייתה יכולה להיות הרבה יותר חברותית ועממית מדמותה המצטיירת לנו.בערב היא מספרת לבעלה על הספרייה והאלבום של ביטון. הוא מת, אני חושב. כן, כולם כבר מתים. לא חשוב אם הספר מתרחש בימינו או בסוף שנות התשעים, צריך לזכור שאליזבט עלתה על כסא המלוכה ב1952. אמנם הייתה צעירה, אך כבר לא ילדה. אף אחד כמעט כבר לא זוכר אותה כאישה צעירה. כשהיא מחזירה את הספר שואל אותה הספרן אם נהנתה, כי קשה לקרוא את הספר עד הסוף. אני קוראת עד הסוף. כך חינכו אותי. ספרים, לחם, פירה תפוחי אדמה. זה מה שהיא יודעת לעשות. לא עוזבים באמצע משהו שהתחלת. היא הרי אשת מעשה. אולי לא דברים מעניינים במיוחד, לפחות לא כל היום, אך היא אישה עסוקה.נער המטבח בא גם הוא להחליף ספר, הפעם הוא לוקח אלבום של דיויד הוקני. אליזבט מציצה ולא מתרגשת מישבני הגברים הערומים. הוא לא ממש גומר את הציורים שלו. היא אומרת. זה הסגנון מסביר לה הנער.כשהיא עוברת על שמות הסופרים, הם לא אומרים לה דבר מבחינת כתיבתם, אך היא מכירה את ההיסטוריה המשפחתית של כל אחד מהם. עם מי התחתנו מי נעשה קומוניסט.אלו החומרים הממלאים את מוחה בכל מה שאינו נוגע לענייני השלטון. ממש כמו כל נערה המכירה שחקני קולנוע ואת מעלליהם הרומנטיים. אלא שאצלה נוספת היסטורית המשפחות הגדולות.למחרת היא מודיעה שיש לה התחלה ש שפעת והיא נשארת במיטה. אין לה שפעת, אך היא רוצה להמשיך לקרוא בשקט. כך הולכים חייה להשתנות, ובנט עוזר לנו להבין את השינויים שהיא עוברת לפי הספרים שהספרן מציע לה לקרוא.אליזבט מעלה את נורמן סיקינס, נער המטבח, בדרגה. מוציאה אותו משטיפת הכלים ומעבירה אותו לקומה שלה. כעת הוא הממונה על החלפת הספרים שלה. אלא שהוא אוהב ספרים רק אם הסופרים הם הומואים או שיש בהם עלילה הומואית. למי שלא הבין את הבחירה שלו בססיל ביטון והוקני. ולא באמת מכיר ספרות רחבה יותר. נורמן שהוא ג'ינג'י לוהט זוכה לכינוי "גזר המסדרונות".נורמן שעבד קודם בבית אבות רגיל לגחמות של נשים זקנות, והמלכה נתפסה בעיניו ככזאת, למרות מעמדה. אך לא ייקח זמן והוא ילמד כמה פיקחית היא ובעיקר כמה מבוזבזת אך טעמה הראשוני בקריאה היה נדוש. מכל הדברים אליהם חונכה, לקרוא לא חינכו אותה.בספר הבא שמביא לה נורמן סיפור על הכלב טוליפ, ביוגרפיה דרך עיני כלב היא מגלה שעובד מסור של הבי.בי.סי היה הומוסקסואל, דבר שלא הטריד אותה. מה שהפתיע אותה הייתה העובדה כמה קל היה להשיג במחיר סביר את חיילי המשמר שלה. הפתיע, אך לא הדהים.בביוגרפיה של א.מ פורסטר, אותו זכרה במעומעם כאיש עבש אותו פגשה לרגע, שמחה לראות שאמר עליה שאילו הייתה בחור הוא היה מתאהב בה.כשהיא חושבת על כל הסופרים שפגשה אנשים כמו פריסטלי, ט"ס אליוט או טד יוז שעליו אפילו נדלקה לרגע, הסתבר לה שהם ממש פחדו לדבר אתה. לה, שלא קראה אז, לא היה מה להגיד להם על יצירתם והם היו נבוכים בחברתה. איזה בזבוז. היא חושבת במאוחר.יום אחד הספרייה הניידת לא מגיעה, וגם לא בשבוע שאחרי. אליזבט, בעזרת נורמן מגלה שנפלה קורבן לקיצוץ תקציבי רוחבי של העירייה שצמצמה את פעילות הספרייה.מזכירה האישי איננו מבין את התלהבותה החדשה "אנחנו צריכים להישאר עם האצבע על הדופק אמר לה. אני מחזיקה אצבע על הדופק כבר חמישים שנה. אני חושבת שלא יזיק אם מדי פעם להזיז את האצבע יהיה כדי להפוך דף" והוויכוח ממשיך עד שהמלכה מסבירה למזכיר שספרים לא נולדו כדי להעביר את הזמן. ספרים נולדו כדי לתת לנו מושג ולהכיר לנו חיים אחרים.לא הייתי יכול לשים בפי המלכה בספר או בחיים משפט המבטא גם את תחושותיי לגבי קריאה. אני שמח שבנט ואני חולקים דעה.הקריאה מביאה אותה להרגשה של אנונימיות מבורכת. של קוראת אחת מתוך אלפים רבים של קוראים. כאילו יכלה לצאת מהארמון ולהסתובב ברחוב ולהיות לא מוכרת. זו היהירות של הספרים מה אכפת להם מי קורא אותם. כל הקוראים שווים. והיא המלכה דווקא תופסת את עצמה כאישה הדמוקרטית ביותר בסביבתה המוכרת לה.. וכן, נורמן נער סמרטוט הרצפה הפך להיות לה ידיד חדש או כמו שהיא קוראת לו עוזר ספרותי.עם השינוי בהרגלי חייה והשינוי בתפיסותיה הכלליות היא מבינה שכל נאומיה הציבוריים הם ברבריים מחוסרי עניין וסגנון. הספרות משפיעה על חייה החדשים. היא הפכה לקוראת קומפולסיבית הבולעת ספרים אפילו בעת הנסיעה בכרכרה הפתוחה בדרכה לפרלמנט. היא מנפנפת להמונים ביד אחת וקוראת את הספר החבוי בתוך המרכבה. מיום ליום היא מגלה איזו עוינות מעוררת הקריאה שלה בסובבים אותה. אפילו הכלבים שהפסיקה להשתובב אתם הבינו שהשתנתה בגלל הספרים ושנאו אותם.היחידים שנהנו מהשינוי היו בני משפחתה הקרובים. היא הפכה רכה יותר ופחות קפדנית. מלבד בשעות בהן שאלה אותם מה הם קוראים או מדוע אינם קוראים.אליזבט, הבובה המלכותית הפכה לאדם בעל הנאות גדולות. "אני חושבת על הספרות כארץ רחבת ידיים, ואני נוסעת לגבולותיה הרחוקים אליהם לעולם לא אגיע" כשקראה את הביוגרפיה של סילביה פלאט חשה שלא הייתה רוצה להיות בסביבתה אך הביוגרפיה של לורן באקול מלאה אותה קנאה באישה שנגסה בחיים נגיסה גדלה רווית מיצים.היא מצטערת שלא ניצלה את מעמדה לפגוש בכל הסופרים האהובים עליה, אך כשהזמינה אותם לארמון נעלבה מחוסר ההתייחסות שלהם אליה, ומהשיתוק שאחז בה היא חשה חסומה בחמישים שנות קור רוח ושליטה עצמית. שלכל רגע בחייה ידעה עד כה מה נוסח השיחה המקובל. עם הסופרים הייתה חסומה. לא היו נוסחי שיחה מקובלים. מוטב לפגוש בהם בין דפי הספרים שלהם. בחיים אין להם מה להגיד אחד לשני. נורמן שטרח על רשימת המוזמנים והכניס לתוכה כל סופר הומוסקסואלי שעלה על דעתו התאכזב לגלות שהסופרים מתעניינים הרבה יותר בנערי הארמון החטובים מאשר בו. התוצאה היחידה של מפגש המלכה עם הסופרים הייתה ההחלטה שלה לקרוא פחות סופרים חיים.היא הפסיקה להקריא את הנאומים המשמימים באירועים ציבוריים והתחילה להקריא שירה לפי בחירתה. לחופשת הקיץ שלה לקחה את שלוש עשרה הכרכים של בעקבות הזמן האבוד של פרוסט. הנשיא הצרפתי לא עזר לה בעניין ז'נה אך הצליח לעניין אותה בפרוסט.כשהמלכה יוצאת לסיור בקנדה דואג מזכירה לפטר את נורמן. מכיוון שאסור היה לגרום למלכה עגמת נפש לא היו מספרים לה על מחלות עובדים או מוות, כך שהיא התרגלה לראות שמשרתים באים ונעלמים, גם אם חיבבה חלק מהם באופן אישי. נורמן נעלם.המלכה שכל חייה הם הצגה אחת גדולה שהיא השחקנית הראשית בה ידעה להכניס פעם מיני טקסטים ספונטאניים לכאורה כדי שתראה אמיתית. כעת כל הטקסים הפכו משעממים. המלכה החלה לזייף בתפקידה הראשי.יכולתי כמובן להמשיך עוד ועוד כי מכל שורה עולה הבחנה חדשה האומרת דבר מה על המלכה, האמיתית או הבדויה. על הדמות הקרויה מלכה והאישה האמיתית שחונכה להיות המלכה הבדויה ומוצאת את דרכה החוצה מהבדיון. ובכל זאת, הרי הספר כולו בדיון וזה מה שכל כך מרנין בו. החכמה וההתחכמות.בנט כתב אמנם ספר על המלכה. אך למעשה כתב על הספרות. על כוחה להביא שינוי בחיי כל אדם. הספר נפלא באמת. תענוג צרוף, וגם, כל מי שהספרות החדשה אכזבה אותו או שלא קרא לאחרונה בכלל ייהנה מהספר הזה. ספר לא עבה לא דורש מאמץ וכל עמוד בו תענוג צרוף.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן