אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גיורא לשם: הזהות המושאלת


התמונה של אלי אשד

"משורר בורא עולם במלה והמילה דם ודממה"גיורא לשם הנה ימים באים ע' 48

דבר אירע בתחום הבלוגים הספרותיים בישראל העורך והמשורר והמסאי הוותיק גיורא לשם פתח לאחרונה בלוג בשם "עת לעט". הוא נואש מכל העיתונים והחליט שהעתיד של הכתיבה על ענייני ספרות נמצא בבלוגים והנה הוא כאן וזהו אירוע מיוחד שכן גיורא לשם אינו עוד "יוצר". הוא אחד המסאים הספרותיים האחרונים שנותרו לפליטה ואין כמוהם יותר בגלל קיצוצי המקום בעיתונים ובכתבי העת. אוסף מסות של לשם בשם "ציירי הנמרים". פורסם בימים אלה וזמן מה לפני כן פורסם ספר שירה של לשם בשם "הנה ימים באים" שהוא ספר שירה יוצא דופן מכל בחינה. והוא מהפכני גם ביצירתו של לשם עצמו. לאור זאת הנה רטרוספקטיבה על יצירתו.הדרקון המינורי לשם פרסם את ספר שיריו הראשון עוד ב1966 אך זה עורר הד מועט ביותר. "דרקון מינורי" כינה אותו ירון גולן. לאורך השנים הוא פרסם עוד שלושה ספרי שירה נוספים שעוררו גם הם הדים מועטים בלבד. בינתיים נטש לשם את עולם השירה ונכנס לעולם המחשבים שם כידוע הפרנסה מצויה יותר בשפע. רק בתחילת שנות השמונים בעקבות מחלת לב קשה חזר לעולם הספרות .תוך זמן קצר התגלה כמסאי עמוק ומוכשר במיוחד בתחום אמנות הולך ונעלם זה. אחר מכן הפך למזכ"ל אגודת הסופרים. לשם הינו אחד ממייסדי הוצאת "קשב", ההוצאה החשובה היום בישראל של ספרי שירה, יחד עם רפי וייכרט ו-משה דור. עד לאחרונה נמנה לשם על חברי המערכת של ההוצאה לה תרם תרגומים ויצירות חשובות.בין תרגומיו כדאי להזכיר את תרגום שירי ויליאם בלייק "נישואי העדן והשאול" ובמיוחד תרגום הספר המסות של יוסף ברודסקי "המנוסה לביזנטיון" שלו הוסיף לשם מסה מרתקת ומחכימה על הסופר שניכר כי השפיע עליו מאוד. תיאורו של ברודסקי את בינזטיון השאיר את חותמו על לשם כמשורר ואנו רואים זאת ביצירתו "הנה ימים באים" כפי שאדגים בהמשך..המסאי כוחו האמיתי של לשם הוא בז'אנר שונה מאוד מהשירה, ונדיר הרבה יותר - המסה הספרותית. בתחום זה לשם הוא אחד היוצרים הבודדים והחשובים בשפה העברית בין המסאים הספרותיים של דורנו. קשה לחשוב על מישהו, להוציא אולי יורם ברונובסקי המנוח, שמשתווה לו ברוחב הידיעות שלו במגוון רב כל כך של תחומים: ספרות, מיתולוגיה, היסטוריה ( בעיקר של מרכז ומזרח אירופה) ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, ומדע וטכנולוגיה. מגוון ידיעות זה הוא הכרחי עבור המסאי הטוב היודע לקשר בין כל תחומי הדעת שבארסנל שלו. מצער הדבר כי לא צמחו לנו יותר אנשי אשכולות כאלה.ספר המסות הראשון שלו "מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם" (1991) הוא לדעתי אחד מספרי המסות הטובים ביותר שקראתי על הספרות העברית ולו רק בגלל המסה שנתנה לספר את שמו. בספר זה הראה לשם כיצד השירה שירה העברית שפעם הייתה אלמנט מרכזי בחיי התרבות והעם או כהגדרתו "סם מעורר לאומי" הולכת ומאבדת מהשפעתה ונהייתה שולית ואפילו החלה להתגאות בכך, משל זה מן הרצוי שהיא תהיה מיועדת רק למיעוט איזוטרי.

הספר הוא התקפה ארסית שהייתה מאוד לא אופנתית אז על האופנה שהשתלטה על השירה עברית בראשותו של נתן זך של אוניברסליזם, לכתוב שירה על תקן של אזרח העולם (או יותר נכון אזרח ארה"ב ו/או אירופה לעולם לא אזרח אסיה ו/או אפריקה). עולם שבו כל מקום הוא תמיד אותו המקום והעיר אינה תל אביב או חיפה אלא יכולה באותה המידה להיות ניו יורק או לונדון או פריז או כל מקום אחר על פני האדמה. התוצאה של כל זה הייתה מבחינת לשם "השירה הרזה" הדלילה הלא פיוטית מעצם טבעה. לשם מצידו דרש לעסוק בספרות העברית בהקשר הלאומי שלה ומתוך הנוף המקומי שלה. הספר הוא מעין כתב הגנה יחיד במינו, היחידי שפורסם עד היום, על המשוררים המקומיים "הכנעניים" כמו משה בן שאול, משה דור, ו-אריה סיוון שהעדיפו לעסוק במקום שבו חיו ולתאר אותו והתקפה כנגד המשוררים האוניברסאליים אנשי הרוח התלושים מסוגן של נתן זך שדווקא הם זכו לדומיננטיות ובראש ובראשונה משום שיכלו לטעון שדעותיהם הם השולטות בעולם כולו - או יותר נכון באקדמיה האנגלית והצרפתית. דהיינו כוחם נשאב גם בגלל זה שרעיונותיהם נלקחו ישירות ממה "שהיה" מקובל בעולם האקדמאי האירופאי שבשוליו הסתופפו. הדבר האחרון שאפשר היה למצוא אצלם היה מקוריות רעיונית אמיתית כלשהי משל עצמם. לעניות דעתי ניתן לראות בגיורא לשם כמגן הגדול בספרותנו על אופצית השירה והספרות הילידית שאינה הולכת בכוונים אופנתיים בחוגים האקדמאיים במערב. ימי וינה "קלטים עובדי כוכבים ומזלות קבורים מתחת לחרבותיהם ושריונם רומאים בורגונדים,הונים שדים בני-נכר מאפסי מרחק ,עצמותיהם השחוקות שוכנות עפר ...והיהודים הכלבים בתכריכיהם מעכר לגדרם בתחום שבת"הנה ימים באים ע' 13 גיורא לשם, המשורר המקומי והתל אביבי כל כך, שתל אביב ומקומות שונים בה כמו "קפה תמר". שבו הוא יושב עם סופרים ומשוררים מזה שנים רבות מספור, זורמים דמו ,פנה לפתע לתאר עיר באירופה את וינה שבה מעולם לא היה ולא נולד בה. אבל הוא מתאר אותה כאילו חי בה כל חייו "הנה ימים באים: שיר בי"ז פרקים" (הוצאת קשב ,2007) ספר ששמו לכאורה בהחלט אינו מייצג את תכניו. זהו תיאור היסטורי פואטי של אפיזודות ודמויות שונות בתולדות העיר וינה מראשיתה בימי קדם המסתוריים דרך ההיסטוריה שלה כבירת האימפריה האוסטרית והאוסטרו הונגרית וכלה בחורבן האימפריה לאחר מלחמת העולם הראשונה.ואל היהודים שלה ואל תושביה בכלל הוא חש קשר אמיץ. היכן ,היכן היא חרותך אשר למענה לא נכנעת למצרים ,לפלישתים ,לאשורים ואף לא לבני מדי ? ..היכן היא מסירות הנפש של אבותיכם ,שהייתה יפה מכל הרגשות ,בהקרבת עצמם לא למען ילדיהים אף לא למען נשותיהם אלא למען שם ההויה ? האם הסתרת בעליית גג?האם קראת שמע במרתף? ( הנה ימים באים ע' 33)

בין האירועים המתוארים במחזור השירים שספק רב אם הישראלי הממוצע וגם קורא ספר השירה הממוצע שמע עליהם בימי חלדו מתוארים טבח שבוצע ביהודי וינה בשנת 1440 לאחר שרובם גורשו והשאר התאבדו בשחיטה ומהשרידים נשרפו 122 נשים ו94 גברים.לשם רחוק מאוד מלהיות אדם דתי, הוא אדם חילוני, אפילו להכעיס ,אבל בשירים האלו יש תחושת הזדהות עמוקה עם אותם נרצחים קדומים במאה ה-15, ומן הסתם יש כאן התייחסות סמויה לתקופת השואה. וזוהי תחושת הזדהות שכיום קשה למצוא אותה אצל משוררים מדורות צעירים יותר מאלו של לשם או אפילו בבני דורו שלו. אך לא רק היהודים של וינה מעוררים את עניינו של לשם אלא העיר ותולדותיה ואזרחיה באופן כללי . הוא עוסק במצור השולטן התורכי סולימן המפואר על חומות וינה בשנת 1529 החדירה העמוקה ביותר אי פעם של תורכים למערב אירופה. משוררים שלא אכיר לעולם שרים את שירתם מה היא אומרת ?במקום שאני שוכב שתיקה היא האמת משירה ישחרר רק המוות ( הנה ימים באים ע' 54)הפואמה "סופר המלך" שהיא סטיה גיאוגרפית אך לא היסטורית מנושאי הספר היא נוטשת לרגע את וינה ועוברת לטורקיה ואיסטנבול ( ביזנטיון של ביוסף ברודסקי שהשראתו ניכרת כאן היטב) והיא אולי השיר החזק והמרשים ביותר בספר כולו, הוא עוסק במערכת היחסים הטעונה בין השולטן שמלמד באירוניה אכזרית את הסופר שלו הלכות שלטון מה הן. "בן אדם הוא להב ממרטהושיט את הלב השותת "ולא בא להטיל שלום בארץ כי אם חרב" אמר וחייךוהסב את פניו (ע' 48) "התורכים חיבבו עלינו פילגשים וקפה."(ע' 62) ובין השאר אגב אורחא עוסק לשם בתרומה הגדולה של התורכים לוינה בתי הקפה שהתפשטו מוינה עד לתל אביב והפכו לאחד מסמליה כשם שהפכו לסמל של וינה בעבר.תור הזהב של וינה רשעות היא תחביב וינאי פרנסתם של פרנסי העיר את מוצרט הטילו אל קבר ההמונים ואת מאהלר,היהודי החולה -ברוך שפטרנו " בכותרת ראשית –שלחו לכל הרוחות לאמריקה הברברית .( ע' 91)

חלקו השני של הספר עוסק בוינה של הקיסר פרנץ יוזף, וינה החיננית ההדוניסטית שטופת תענוגות המין מכל סוג וגם תענוגות התרבות הספר והמוזיקה בתקופת תור הזהב התרבותית שלה. הספר עוסק במוזיקאים כמו אנטון ברוקנר ו-גוסטב מהלר ובתבערה הגדולה שהביאה לחורבן האימפריה האוסטרו –הונגרית לאחר סרייבו.בניגוד לצפוי וכנראה במכוון לשם אינו ממשיך לימי מלחמת העולם השנייה כנראה משום שהם מייצגים כבר וינה "אחרת". עבור מי שמתעניין בפכים הקטנים של ההיסטוריה האירופית הספר הוא מרשים ומקסים. אבל על מנת להבינו וליהנות ממנו כהלכה יש צורך בידיעה מוקדמת כל שהיא בהיסטוריה ומיתולוגיה ותולדות התרבות למרות ההערות שהמחבר מפזר פה ושם כתושב וינה המשקיף על ההיסטוריה שלה לאורך הדורות.מי שמחפש שירה לשמה ללא כל קשר לתרבות ולהיסטוריה ייתכן שיהנה מהספר הרבה פחות שכן אין דרך ליהנות מהשירה כאן ללא ההקשרים השונים. את הספר מסיימת מעין מסה פואטית מהורהרת בשם "התדרים של בריאת העולמות" שהיא יצירת אמנות בפני עצמה, מסה שירית ואניגמטית למדי על תהליך השירה והזיכרון העומד מאחוריה. אין לה קשר רב למסות הספרותיות הרגילות של לשם והוא נמנע מלהגיד בה דבר וחצי דבר על התכנים והרעיונות של "הנה ימים באים". בחזרה לוינה"אם כי "הנה ימים באים" עומד לחלוטין בזכות עצמו, לא יזיק כלל לקרוא מיד לאחריו או לפניו את ספר המסות השני של לשם "ציירי הנמרים" (הוצאת קשב 2008) שיצא לאחרונה להבהרה נוספת של כמה מהמוטיבים והדמויות המתוארות בו. בספר זה לשם חוזר ומתאר (לצד נושאים אחרים) אישים ואירועים מתולדות וינה ובו חוזרות כמה מהדמויות בשירים כמו המוזיקאי מהלר וסטיריקן היהודי הארסי קרל קראוס ששנא כל ימיו את הציונות ואת היהדות ואת "המודרניות" והתגעגע לתרבות וינאית מושלמת שלא התקיימה מעולם. זוהי דמות שעימה כמדומה יש ללשם קשר רגשי מיוחד.כמדומה שקראוס עבור לשם מייצג את גורלו של היהודי החילוני "האוניברסליסטי" לאורך הדורות יהודי שאינו מרגיש את עצמו בנוח בשום מקום. לשם מעולם לא היה תושב וינה בעברו למעשה יצר לעצמו בספר זה זהות מושאלת וזיכרון מושאל. אבל העיר וינה על ההיסטוריה שלה והנופים שלה והמראות שבה היא עיר מוחשית ואמיתית עד כמה שאפשר. היא אינה עיר שנמצאת "אי שם" בכל מקום.מבחינה זאת אם כי הוא מתאר מקום זר ואחר מהמקומות שבהם הוא שוהה בדרך כלל. לשם שומר באופן דקדקני על כללי השירה טובה על פי גיורא לשם. הוא מתאר בפרטנות את הזמן והמקום מתוך נקודת המבט של "מי שנמצא בו" ולא מנקודת מבט אוניברסלית ומרוחקת כל שהיא של "אזרח העולם".לעניות דעתי ביחד עם ספרי המסות שלו דווקא בספר "הנה ימים באים" שהוא רחוק כל כך לכאורה לפחות מנושאיו הרגילים של לשם הוא הגיע לשיא יצירתו עד כה.מבעיתה המחשבה כי במלחמת גוג ומגוג על כסאו ישב התינוק הנמול בן הנידה כדין עליון של אחרית הימים שטוף דמם של תמימים ,הוזה חזיונות בחרפת חורף פוקד בצלב ידיו אל נשמות ערטילאיות לימין ולשמאל מהן עולות בגרם השמים ומהם מזדחלות בפנים אפלות אל שאול תחתיות (הנה ימים באים ע' 42)

קישורים גיורא לשם בלקסיקון הספרות העברית גיורא לשם באתר בבל הבלוג של גיורא לשם לשם על גלות המשוררים גיורא לשם נגד בני ציפר פואמה של גיורא לשם הנה ימים באים שולי האש מסיבוב כפר סבא ציידי הנמרים הוצאת קשב הבלוג שמעון אדף מראיין את בעלי הוצאת קשב

ביליוגרפיה על גיורא לשם ירון גולן "דרקוון מינורי " הארץ. מןסף 31.5.1985 ע' 15. ( על "צבעי יסוד ") אלישבע איילון "ספרות מתלבטית עם זהותה " על המשר 10.4.1991 ע' 19 ( ראיון עם גיורא לשם על מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם " ) . אילן שיינפלד "שירה עם מודעות היסטורית" על המשמר 11.1.91 . ( על מסביוב כפר סבא לאזרחות העולם ) שמואל שתל . מביאליק ועד סילביה פלאת. עתון 77, גל' 135־136 (אייר-סיון תשנ"א, אפריל-מאי 1991), עמ' 8־9. ראובן דותן "חוויות יסוד או מוטיבים מרכזיים בשירת גיורא לשם " מזניים כרך סז חוב' 8 ,1993, ע' 68-69. ( על ה"הסוסים האחרונים בתל אביב ")צביקה שטרנפלד "הצהרת הון אינטימית " ידיעות אחרונות מוסף ספרות 23.7.1993 ע' 32 ( על הסוסים האחרונים בתל אביב ) שמואל שתל "ספר שירה מלא " "על המשמר 18.12 .92 ע' 20 ( על הסוסים האחרונים בתל אביב ) אליעזרה אינ-זקוב "משורר הזמן היהודי " מאזניים 73 ( חוב' 11) 1999 ע' 58-59. רן יגיל " נאחז בביאליק " מעריב מוסף שבת –מדור ספרות 11.6.1999 ע' 27 ( על "שולי האש "?)" משה גרנות "היסטוריה וגיאוגרפיה כיסודות הפיוט פסיפס 65 2006-2007 ע' 30-32 ( על הנה ימים באים ) • עמוס לוייתן . עולם האתמול. עתון 77, גל' 319 (ניסן תשס"ז, מארס-אפריל 2007), עמ' 33־34. רן יגיל "על תבונה ורגישות " ( גם ליהדות החילונית יחש מסורת ענפה המסות של גירוא לשם נמותנות לה במה ראויה ומושכלת .מעריב

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד