אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כשהמלאכים נחים / דונלד הרינגטון


התמונה של דן לחמן

דונלד הרינגטון/ כשהמלאכים נחים. הוצאת טובי. תרגום: אסף גברון, עריכה עליזה ציגלר, 241 עמודים.
דונלד הרינגטון/ כשהמלאכים נחים. הוצאת טובי. תרגום: אסף גברון, עריכה עליזה ציגלר, 241 עמודים.

אינני מכיר את הוצאת הספרים "טובי" נדמה לי שזה הפר הראשון שלהם המגיע לידי. אני מתחיל בזה כי זו כנראה הוצאה חדשה ואולי חסרת ניסיון.

אני רוצה להתחיל הפעם מהחוץ. עטיפת הספר ורודה ועליה ציור מהסוג המייעד את הספר לנערות חולמניות. אלמלא לא המליצה לי עליו ידידה שקראה אותו באנגלית כל הסיכויים שלא הייתי מגיע לקרוא אותו. חיצונית אין בו שום דבר מפתה. אך כן, כשפתחתי אותו גיליתי ניר אחר מהמקובל. הספר מודפס על ניר צהוב באותיות גדולות ושונות מעט מהמקובל. משהו שעורר בי איזו נוסטלגיה שלא ידעתי לחבר אותה מידית למקום ולזמן.

דונלד הרינגטון כתב ספרים אחדים המתרחשים בעיירה סטיי מור. עיירה דמיונית. מאז ש-פוקנר המציא את המחוז הדמיוני בו התרחשו כל ספריו סופרים רבים הלכו בעקבותיו והמציאו להם עיר או מחוז בו לא יהיו קשורים למציאות מדויקת ויוכלו לפתח ולתאר את המקום לפי צרכיהם. אין ספק שמקונדו העיירה הדמיונית של מרקס בספר "מאה שנים של בדידות" היא אחת המפורסמות בעיירות הדמיוניות בספרות.

אם בספריו האחרים התעסק הרינגטון בחיי המבוגרים בסטיי מור, כאן גיבוריו הם ילדי הכפר בחבל האוזרק, ובעיקר דוני שמפיו מסופר הסיפור. הספר מתחיל כשדוני, בן אחת עשרה, בדרך לשתיים עשרה, פונה אל מישהו "אתה" שהוא עוד לא יודע את שמו. בתחילה לא ברור אם זו דמות אמיתית או חבר דמיוני כמיטב המסורת של ילדים בודדים הממציאים להם חבר. ואולי זה ילד שהתיידד אתו בהמשך. אתה זה שהציל אותו מצרות שבעיני ילד הן החשובות ביותר בחייו. דוני גר בכפר סטיי מור שלפי עדותו היו בו רק שני מעמדות. העניים והיותר עניים. דוני חי אצל דודו ודודתו ולא טורח להבהיר כלל היכן הוריו ולמה דודו הוא המגדל אותו.הימים ימי מלחמת העולם השנייה. בית הספר הוא כיתה אחת בו לומדים בני כל הגילים. בבית הספר מלמדים אותם להתגונן מפני התקפות אויר גרמניות, הם זוחלים אל מתחת לשולחנות. וזו איננה המצאה כי כבר נתקלתי בתיאור הזה בספרים קודמים המספרים על תקופת המלחמה, כך שתרגיל ההתגוננות הזה היה חלק מהשיטה באותם ימים.הכפר סובל ממחסור בגברים. כל הגברים הכשירים נלקחו למלחמה והצעירים מתקרבים לגיל ומחכים לגיוסם. הילדים מתחלקים לשתי קבוצות. החזקים יותר והחלשים. המקובלים והפחות מקובלים. האאוטסיידרים. ובהתאם לאווירת הימים החזקים הם קבוצת בעלות הברית והחלשים הם הנאצים והיפאנואידים. וכבר כאן עושה הרינגטון מהפך קטן ביחס שלנו אל המאורעות האמיתיים. ליבנו ניתן כמובן לנאצים וליפאנואידים כי דוני הנחמד הכובש את לבנו בסערה הוא כמובן נאצי יפאנואיד. דוני הוא מצד החלשים. החלוקה הראשונית לקבוצות הללו מולדה כשחולקו לשחק בייסבול. אחר כך כבר לא יכלו להתחמק מהשם גם ביחסיהם האחרים עם בני גילם. דוני נבון יותר מהאחרים. הוא אוסף חדשות משפחתיות וקצת רכילויות ומיני שמועות ובגילו הוא כותב, עורך, מדפיס ומחלק עיתון מקומי. עיתון של ילד המחולק לתושבים. באחד הגיליונות הוא מספר בתמימות על אחד מהגברים שנשארו בעיירה המבקר את אחת הנשים הבודדות. היא אומרת לו שזה דודה. הידיעה מעוררת סערה בעיר, כי למרות שכולם שם קרובי משפחה ובני דודים, אותו גבר איננו דודה האמיתי של אותה אישה. ילדי בנות הברית מתנכלים לו, מכים אותו ושוברים את ידו. ואת כל הקורה לו הוא מספר לאותו "אתה" ייקח לנו זמן להבין שאתה הוא אכן אתה. בתחילה דוני מגלה שבאתה הוא מתכוון לקורא העיתון שלו, אך מהר מאוד השם מורחב הרבה יותר. אתה זה הקורא בספר הזה. ובכלל כל משחקי הילדים הם משחקי מלחמה בין הברית והציר. משחקים שאלימות אמיתית של ילדים מעורבת בהם.בעיתון האמיתי, המחוזי, מרואיינים חיילים שהו במלחמה והם מספרים איך צחקו לתושבי ארקנסו, המדינה בה שוכנת סטיי מור על שבאו לצבא יחפים וכאלו שאינם יודעים לקרוא. לדוני יש זוג נעליים אך הוא מעדיף ללכת יחף, כמו כולם, הוא אינו מבין מה רע בזה ולמה זה מקור להתבדחות על חשבון חיילים מוויסקונסין. עניין הקריאה הפריע לו יותר. האם אין לו קוראים של ממש? והוא מבין שהחב הסודי שלו הוא הקורא שלו. ייקח יותר זמן לקורא להבין שהוא זה שהציל את דוני הקטן ברגעים הקשים של חייו."קורא שלי, זה שם מצוין, ויעברו הרבה שנים עד שאגלה לאכזבתי איזה מופקר אתה, כי אתה קורא לא רק אותי ואת ארני פויל ( העיתונאי המחוזי) אלא גם את כל האחרים."

הפוליטיקה הגדולה פולשת לחייו שאחד מחבריו הצעירים מכריז שהוא רצה להיות ראש העיר, תפקיד שאיננו קיים כלל בסטיי מור, כי אין בו כלל עירייה בכפר. ודוני עוזר בהכנת אספת בחירות ראשונה בחייו.גם את הארוטיקה האנושית הוא מגלה במקרה כשהוא רואה את אחת הבנות רוחצת עירומה בנחל. עולם של ילדים. כי יחסי מין בין חיות הן כמובן הדבר הכי טבעי בכפר.הרבה אמונות הסתובבו בסטיי מור. ילדות האמינו שאם ישתינו על כותנת הלילה שלהן לפני השינה יקומו בבוקר ופניו של זה שיהיה בעלה לעתיד יראו על הכותונת. ואם לא פניו לפחות ראשי התיבות של שמו. בנים האמינו בדברים אחרים.אין כמעט מבוגרים בספר. עולמם של הילדים הוא היחידי החשוב. וכשדוני כותב בעיתון שלו שקבוצת בנות הברית חושדת באדם הגר רחוק ונחשב למתבודד של הכפר שהוא מרגל גרמני הילדים האחרים מתנפלים עליו ושוברים את זרועו. כך הוא מגלה את החבר שלו. הקורא. קורא שיהיה לו חבר וגם יציל אותו בשעות קשות.המציאות של המבוגרים אלו שמהווים חומר למשחק בעול הברית נגד הציר חודר לחיי הילדים כשמר, ראש קבוצת היפאנואידים, זה שרצה להיות ראש עיר התגייס לצבא. הוא נשלח לאיווג'ימה שם היה צריך להלחם ביפנים האמיתיים ונהרג על חולות האי. המוות הממשי המחלחל לחיי הילדים. אך הקוראים נדרשים לשנות שוב את נקודת ההתייחסות שלהם. קודם היו בעד הילדים היפנואידים, לטובת מי הם עכשיו במלחמה האמיתית. ומה בין שני המשחקים הללו של הקטנים והמבוגרים.והילדים צריכים לשנות את נקודת ההשקפה שלהם גם, כי איך יכול להיות מישהו יפנואיד וגם גיבור שנהרג ודוני לומד שיש דברים שהוא יודע ואיננו יכול לכתוב בעיתון שלו. המוות עושה את צעדיו ומתקרב לעיירה פעם משמעותית נוספת. אחרי שאחד מבני הכפר נהרג בקרבות איוו ג'ימה דוני שומע ברדיו הסודי שהנשיא רוזוולט מת. לא שברור לו למה זה חשוב, אבל תחושת אבדן אב גדול מכה בו בחזקה, ויחד עם זה הוא מבין שזו ידיעה שבשבילה הוא צריך להוציא מהדורה מיוחדת של העיתון הפרטי שלו. התקדמותו לקראת כתיבה רצינית שלו. כך גם חודרת ההיסטוריה הממשית המתרחשת כה רחוק לעולמן ש הכפר הקטן. ואז נהרג בחזית גם ארני פייל כתב המלחמה הנערץ על דוני. את המהדורה המיוחדת האחרונה שנגעה למלחמה הוציא דוני בגלל התפטרותו של היטלר. הוא לא הבין לאשורה את הידיעה שהיטלר התאבד. נראה היה שכעת תבוא תקופה חדשה על ילדי הכפר.

הרצח הראשון המתרחש בכפר הוא של פרדה. ילדי בעלות הברית הרגו פרדה של משפחת יפנואידים. מעשה שהביא לשינוי בחייהם.לראשונה בחייהם עובר מטוס מעל שמי הכפר. ולא רק עובר אלא גורר אחריו דאון הצונח וממנו יוצאים שלושה עשר חיילים שבאו להתאמן באזור, ולזמן מה חיי הילדים מתערבבים בחיי החיילים. דוני זוכה לראיין סוף סוף קצין בצבא ולומד מהי צנזורה ועל מה אסור לכתוב בעיתון מטעמי ביטחון.המלחמה שמגיעה בסוד לסטיי מור מתרחשת כולה בכדורי סרק, בניגוד למלחמה המתרחשת במזרח הרחוק שם משתמשים בכדורים אמיתיים לצערם כל כולם.תריסר החיילים שנחתו בדאון הם רק חלק מכיבוש העיירה על ידי הצבא. תרגיל צבאי שלם נערך באזור כהכנה לכיבוש יפן וכך הכפר כולו שותף פתאומי במלחמה המתרחשת בשני מקומות. ביפן ובכפר. וכעת שוב מתערבבים להם כל הערכים תריסר החיילים הראשונים מדמים את היפנים במלחמה. אך הילדים וכך גם כל הכפר מתיידד אתם. החיילים הבאים שבאו, האמריקאים שבאו לתקוף את היפנים בתרגיל מפסידים בתרגיל המלחמה. היפנים ניצחו. עם מי הילדים צריכים לשמוח. עם הידידים היפנים? עם האמריקאים האמיתיים?דוני ההולך מתבגר מתאהב באחת הבנות ואיננו חש יכולת להתעניין בקרב הנערך בכפר בין הצבא ליפנים. השאלה מה חשוב יותר, מלחמה או אהבה מנקרת בו ונראה בהחלט שהאהבה הראשונה שלו תופסת את כל תשומת לבו. המלחמה הפסידה בקרב.הכל ממשיך והולך על מי מנוחות עד... עד שהמוות, האמיתי הטראגי מקיש על דלתו של דוני ומשנה אותו. אנחנו הכלים האנונימיים של המוות אומר לו הקצין של החיילים. עוד מלה טובה משאיר לו הקצין למזכרת עולם כשהם מדברים על כתיבת חדשות לעיתון "חדשות נהיות ישנות. חדשות אף פעם לא שורדות. כתיבה טובה נשארת לעולמים".החיילים שהתאמנו לכבוש את יפן לא יגיעו אליה כי בינתיים תיזרק שם איזו פצצה של אטומים שדוני לא מצליח להבין את פשרה. ואחרי המלחמה הכפר מתפזר.

תושביו כולם עוברים למקומות אחרים וסטיי מור הופך לכפר רפאים ואף אחד לא נשאר עוד בstay more דוני ייפרד מאתנו הקוראים :"אז הסיפור הזה, העולם הזה, אם הוא בכלל התקיים, יתקיים רק בראשך, ככל שתצליח להיאחז בו. זאת תהייה ההבטחה שלך. ההבטחה שלי תהייה למצוא את כל הסיפורים של סטיי מור. אנחנו נקשור קשר : הסוד שלי אליך הוא שאתה תהיה , כמו שאכן היית, היוצר האמיתי של העולם הזה. הסוד שלך אלי יהיה שאתה ידעת את זה, לכל אורך הדרך." ועל זה ועוד כמה דברים נסב הספר היפה הזה.הרינגטון מצליח לצייר בחן רב את ילדי סטיי מור. את חולשותיהם את אופיים את עולמם. כשהציר המרכזי הוא כמובן דוני. הרואה הכל ומספר הכל. אני מניח שבאנגלית הוא מנסה גם לשמר את צורת המלים המקומיות. אצלנו אסף גברון נתן להן את המצלול בהחסרת אותיות ראשונות ממילים.'ני 'תה 'צה ובכל פתר את המצלול המיוחד. בספר כרוך כספר נוער, כתוב כאילו הוא מכוון לנוער, נוער יוכל לקרוא אותו ואפילו ליהנות אך את העומק שלו יבינו רק המבוגרים. הספר המתוחכם הזה מספר סיפור משעשע מאוד על כפר ישנוני וילדים משחקים שכמאחרי כל משחק מסתתרת המציאות הגדולה של מלחמת העולם. ושל חייו של ילד אחד בן שתיים עשרה המתבגר לעינינו ומחייב אותנו אליו לעולם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן