 |
|
עכשיו זה כתוב / אילנה ברנשטיין. הוצאת בבל |
אילנה ברנשטיין היא סופרת שכתבה כבר כמה וכמה ספרים העוסקים ברובם ביחסים תוך משפחתיים, בעיקר זוגיים. גם ספר זה מצייר מערכת משפחתית. האם אפשר לקרוא למה שמתרחש שם יחסים?
הספר מתחל כשהאישה, שבינתיים אין לנו מושג מיהי שוכבת ליד גופת בעלה. "רציתי לספר מה עשיתי. להראות לעולם שאני לא רכוש של אף אחד. שגם לי יש גבולות". זה לא סיפור שמתחיל ברצח ונגמר בלוויה. אם כי שני האירועים מופיעים בספר. הספר הוא בעיקר על תהליך הנמשך שנים.
האם אילנה ברנשטיין התכוונה לספק איזה כתב הגנה לנשים שרצחו את בעליהן? להזהיר נשים ולחנך גברים. שתי דמויות ממלאות את חלל הספר. האישה והבעל. אין כמעט אנשים אחרים. יש להם בן ובת יש לה ידידה אבל אין אנשים.
היא בת חמישים, כמעט, חסר יום יומיים. הוא בן שישים ושתיים. הם נשואים שנים ארוכות בהן הוא לא הפסיק להתעלל בה. הוא מנהל בית ספר, ייתכן אפילו שהיה מורה אהוד על תלמידיו. בבית היה אחר. בבית היה גבר מתעלל חסר רגש לחלוטין. אם היו שואלים אותו היה מצהיר שהוא אוהב אותה כמובן. הוא לא יודע מהו באמת.
השכנים יעידו שהם משפחה נורמטיבית. אין צעקות או ריבים, ילדים שקטים. מעורר קנאה כמעט. ומה שהשכנים לא יודעים שהוא מזיין אותה, יום יום, ויותר. תגידו מה רע? הרע שהוא לא שואל אם היא רוצה, וכשהיא רוצה לא ישאל אם היא מוכנה לעשות זאת בדרכים שלו, ובסופו של דבר לא אכפת לו אם היא לא נהנית. הוא אונס אותה בתוך חיי הנישואים שלהם. היא אישה נאנסת שמחוץ למבט החברתי על אונס. לא על ידי זר. לא מחוץ לבית. אונס משפחתי שכזה. הלחצים הנפשיים והגופניים שהוא מפעיל עליה נותנים את אותותיהם. אנחנו לא יודעים איך הייתה פעם. כעת היא נתפסת כאישה ילדותית מאוד. תלויה לחלוטין בבעלה השתלטן . ומחוקה. היא איננה אישה מוכה. הוא איננו מכה אותה, לא. הוא משפיל אותה ומבזה אותה ומתעלל בצורות שאולי הוא אפילו לא מבין שזה מה שהוא עושה. היא אישה מנוצלת מינית, נאנסת מחדש מדי יום והופכת להיות תשובה לפנטזיות מיניות פורנוגראפיות של בעלה. היא מאבדת צלם אנוש. הוא לוקח ממנה את על עצמיותה. התיאור המפורט של המערכת החולנית הזו קשה לעיכול. קשה להבין אישה הנכנעת עד כדי כך. נכנעת עד כדי איבוד צלם אנוש. לרגע נראה שגם לה אין כמעט זכות קיום, לא רק לו. לעתים היא נשמעת טיפשה, או לפחות מאוד לא אינטליגנטית.
אך היא אישה שהייתה יכולה להיות מצליחה. היא עובדת. והוא לוקח ממנה את כל המשכורת שלה ואיננו משאיר לה מספיק כסף למחיה, למרות ששניהם משתכרים יפה. היא צריכה לבקש ממנו רשות לכל דבר והוא מחשבן לה מה לקנות. הוא קמצן נוראי המחשב כל אגורה. מאלו שלא ייסעו באוטובוס ויעדיפו ללכת הרגל כדי לחסוך את מחיר הנסיעה. אך כשהוא מת ומנהל המשרד שלה בא לבקר בביתה הוא מגדיר אותה בפני בני משפחתה כגאון פיננסי. ואתה תמה איך גאון כזה יכול להיות אדם מעוך כל כך. כלומר שמחוץ לבית עדיין מרצדים בתוכה שרידים של אפשרות של אישיות אחרת.
מכיוון שהספר מתחיל ברגע השיא שלו. כשהבעל מת, לכאורה אין יותר מתח עלילתי בספר. אך כשמתגלה שהיא רצחה אותו, הרי שהמתח עובר לכיוון של איך, מתי, למה. ואחר כך לכיוון השאלה איך או מתי יתפסו אותה. אך זה איננו ספר מתח או ספר בלשי. בכלל לא. השאלה הזו הופכת למשנית עד לא קיימת בהמשך הקריאה.
הספר כתוב בגוף ראשון. האישה מתארת את חייה. ולכן בכל פעם שמתייחסים אליה הן בכתיבה והן במחשבה כ"היא" אנחנו הולכים ומוסיפים להפיכתה לחפץ שזה לב התחושות שלה והטענה המרכזית נגד בעלה. הוא שלקח ממנה את אישיותה ואת עצמיותה והפך אותה לצל של עצמה ולצל אדם.
הם נוסעים לרומא. וגם לפני יום הולדת חמישים שלה. היא מתכננת את הרצח כבר זמן רב. היא מגיעה להחלטה ששם במלון היא תבצע. וזה מה שהיא עושה, לא לפני שגם שם הוא מתעלל בה בדרכו ומחזק את החלטתה.
כל כמה שהוא קמצן בבית ובחייהם המשותפים לאחר מותו מתגלה שקנה לו דירה נוספת בה הוא חי חיים אחרים, מפנקים ועשירים. הוא גבר עם צרכים מיניים מוגברים, אולי לא ממש ביזאריים אך כאלו המעליבים אותה. היא חשה מושפלת בכל יום מחדש. אם הוא בוגד בה, אין סימנים ואולי לא אכפת לה לגלות. כל מה שהיא רוצה זה למחוק אותו.
היא מקווה, שכשתשוחרר תוכל לרכוש לעצמה את אישיותה מחדש. קשה להאמין. היא מבטלת את עצמה כל כך הרבה שנים עד שקשה להאמין שעוד נותרה בה אישיות. למרות שהיא מקווה שכן. שהיא עוד תשתנה.
אם ברנשטיין רצתה להכניס את הקורא דרך הכתיבה שלה ללחץ הנוראי בה חיה הגיבורה הרי שהצליחה. מדף לדף הלחץ עולה. אך מצד שני הלחץ והנוקדנות של עוד פרט ועוד פרט גם גורמת לרצון להשתחרר. לעתים עד לרצוח את האישה הזו ביחד עם הבעל. האסקופה הנדרסת הזו כל כך מקוממת לעתים. הספר הופך להיות מעיק מאוד זה לא מקומם. זה לא מרגיז. עוד פרט ועוד עובדה הופכת להר של מועקה.
הוא איש איום ונורא, ובכל זאת הזעם מתעורר דווקא עליה. איך היא נותנת לעצמה להימחק על ידיו. איך איננה מתקוממת. למה חיכתה כל כך הרבה שנים כשכבר החליטה לעשות מעשה. וזה מה שאילנה ברנשטיין מנסה לגרום לקורא. לעבור יחד אתה את המטחנה הנוראית עד איבוד כל מה שעצמי, כי הרי משפחה זו משפחה ומשפחה לא מפרקים בגלל קמצנות או עודף מין או מיני דברים ששכנים לא יכולים לראות או להבין.
זה איננו כתב הגנה. החדירה הזו לקרביים איננה מביאה להבנה או רחמים. היא כל כך מקוממת עד שלרגעים הנקמה בזוג הנורא הזה היא התחושה שלהפסיק לקרוא את הספר יהיה רגע של מרפא. אך האמת שאי אפשר להפסיק. החיטוט הזה. הנוקדנות בפרטים הופכת להיות כמו חיטוט בפצע עצמי. כל זה איננו בא להגיד שבגלל אישיותה מגיעה לה התייחסות כזאת. לכל אדם נתונה הזכות לכבוד אישי, לכיבוד גבולותיו ורצונותיו. אין הצדקה לניצול נוראי שכזה, לא מיני ולא נפשי.
לעתים קרובות אני שואל את עצמי אחרי קריאה של ספר למי הוא מתאים. האם זה ספר לנשים? נדמה לי שברנשטיין מנסה ללמד את הנשים למרוד ביחסים חולניים כאלה. אולי לא לרצוח אך בוודאי לנקוט יזמה. האם גברים יכולים להפיק תועלת מהספר? אני בספק. אנשים הנגועים אינם מבינים שהם כאלה. הוא איננו איש המתעלל מרוע לב. הוא לא חושב שיש בו פסול או שיש דרך חיים אחרת, כך שגברים שיש בהם את המבנה הנפשי הזה לא יבינו מה רע בהם.
זה לא ספר קל לקריאה בעיקר מפני שאין לקורא שום אפשרות של הזדהות של ממש עם אחת משתי הדמויות. הכעס והעלבון קשים. ברנשטיין לא מנסה להסביר או לגרום לנו לחבב את "הרע" כמו בספרים אחרים. היא מצלמת מצב לפרטיו.
אך אם ברנשטיין מצליחה לגרום לנו את כל מה שגרומת לנו הקריאה הרי זו הוכחה ליכולת הכתיבה שלה.
|
|
|
Re: עכשיו זה כתוב / אילנה ברנשטיין מאת: דן לחמן
|
1 |
|
פל מל ( 2008-06-24 12:08:51 ) בתגובה לemago |
|
|
ברשותך דן אני אשקול אם אני רוצה לקרוא את הספר. אני בטוח שאני כל כך אתרגז במהלך הקריאה
שזה לא שווה את ההנאה. אני מכיר הכרות אישית אישה שסבלה מהתעללות במשך שנים מבעלה
האימפוטנט. שנים עד שיום אחד היה לה את האומץ לקום וללכת אחרי אישפוז של כמה ימים במחלקה
אורטופדית
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ליזי ל. ( 2008-06-24 13:20:41 ) בתגובה לפל מל, ( 1 ) |
|
|
הרבה פעמים חוזרות לבעל המכה ?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
לינדה ( 2008-06-24 15:00:01 ) בתגובה לליזי ל., ( 2 ) |
|
|
מנטליות. פשוט מנטליות. כמו שיש מנטליות של מכה , יש גם מנטליות של מוכה. זה מקביל למנטליות של
עבד ואדון
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מיכלוש79 ( 2008-06-24 22:21:28 ) בתגובה ללינדה, ( 3 ) |
|
|
אז עכשיו את מאשימה את הנשים?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2008-06-25 08:09:00 ) בתגובה למיכלוש79, ( 4 ) |
|
|
טרגדיה היותר גדולה.האישה בספר איננה מוכה וזו הטרגדיה הגדולה שבספר.
השפלה יומיומית שקטה היא שונה ממכות שיש להם סימנים ממשיים. כשהכל
מתרחש בשקט כשהשכנים לא שומעים ואיש לא יודע הוא פוגע ונוראי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2008-06-25 17:41:03 ) בתגובה לדני לחמן, ( 5 ) |
|
|
האם הנרטיב מנסה ומצליח להסביר מה ההצלחה של הגבר להשאיר אישה כזאת תחת השג יד מכה?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2008-06-25 22:36:27 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 ) |
|
|
הספר מתייחס לדבר כמצב נתון
לכן כל כך קשה.
אין נסיון להסביר או לרכך בדרך אחרת
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סיגלית ( 2008-07-13 00:21:41 ) בתגובה לemago |
|
|
בדיוק קראתי עוד המלצה עליו במקום אחר. נראה שאחפש אותו.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אורה עשהאל ( 2008-07-21 21:42:24 ) בתגובה לemago |
|
|
אני אוהבת לקרוא את רשימות הביקורת של דן לחמן. הן מושקעות ורגישות.
החלטתי להגיב היות והתגובות שקראתי מתייחסות למציאות ולא לספרות, והרי
חשוב להתייחס לספר. נראה לי שאילנה ברנשטיין כתבה ספר הנקרא בנשימה
אחת, ושיש בו הרבה מעבר להתרשמות הראשונה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
דני לחמן ( 2008-07-21 22:43:05 ) בתגובה לאורה עשהאל, ( 9 ) |
|
|
לי דווקא הייתה בעיה עם הכתיבה
לא שזה כתוב רע
אבל לאורך הרבה דפים הרגשתי שזו הייתה יכולה להיות כתבה ארוכה באיזה עיתון סוף שבוע.
הנושא קשה. הדמות מעבירה כאב אמיתי. אבל ראיון אמיתי עם אישה כזאת לא היה יוצא הרבה אחרת.
אז זו המציאות אך לא בהכרח הספרות.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כשאי אפשר להפסיק לקרוא- זו ספרות יפה
|
20 |
|
פרלה ברכה ( 2009-09-28 19:07:32 ) בתגובה לאורה עשהאל, ( 9 ) |
|
|
אורה קראתי את תגובתך ואני אכן מסכימה איתך. לא יכולתי לעזוב את הספר
לרגע ולמרות שלדן היה קשה להזדהות עם הדמויות- לי בתור אישה שאמה עברה
התעללות די דומה ומכירה את זה מקרוב- היה קל מאוד להזדהות עם האשה .
וזה לא שאני מצדיקה את המעשה שהיא עשתה- לדעתי הסופרת בכתיבתה רצתה
לההדגיש ולהראות כמה קשה המלכוד שבו אישה העוברת התעללות נמצאת עד כדי
כך שהיצאה, המפלט האחרון מהמילכוד הנורא הוא בעצם רצח.
לדעתי אילנה ברנשטיין בחרה בסגנון מסוים של הכתיבה וזה מה שנותן את
התחושה שהסיפור אמיתי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
גדעון ברוידא ( 2008-08-06 15:38:09 ) בתגובה לemago |
|
|
דן לחמן כותב: "האם גברים יכולים להפיק תועלת מהספר? אני בספק." וזה ממש
לא מדוייק. גברים יכולים ללמוד הרבה מהספר הזה: הנה מוציאה "סופרת" ספר
על אשה שרוצחת את בן זוגה. והרצח הזה כשר למהדרין. בבית המשפט תטען
האשה, שהוא הטיל עליה "טרור כלכלי". ו"טרור כלכלי" בשיח הישראלי הוא
אלימות בתוך המשפחה. וכבר יצאו נשים בישראל זכאיות מרצח בני זוגן על רקע
של אלימות (אמיתית או לא) במשפחה. מעתה, גם "טרור כלכלי" ייכנס אחר כבוד
לחוק הפלילי ונשים תצאנה זכאיות מרצח בני זוגן, כי "טרור כלכלי" הוא
עילה מספקת לרצח. ומה יש לגברים ללמוד מהספר?: גברים יקרים - לפני שאתם
מתחתנים, עליכם לשוחח עם אחד מ-30% של המתגרשים, ולדעת לקראת מה אתם
הולכים. יש לכם 30% סיכוי להגיע לכלא, או לחוסר כל, או לקבר - ומעכשיו
הכל חוקי!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
איך מגיע אדם למסקנה זו?
|
12 |
|
הלן ( 2008-08-07 11:30:19 ) בתגובה לגדעון ברוידא, ( 11 ) |
|
|
הספר אינו מלמד דבר,פרט לעובדה שאינך יכול לדמיין לעצמך מה עובר בבית
של האנשים הכי קונבציונאליים ,לכאורה.
למופרעות של הגבר בספר אין מה ללמד אחרים. הוא חולה נפש שאינו מזיק
לסביבתו ,למעט מערכת היחסים המעוותת, החולנית,שאין לה קשר להדדיות,
כבוד או אהבה.הוא חולה כי הוא מסתיר חיים אחרים, חי באומללות עצמית,
המאמללת אשה בעלת דימוי עצמי נמוך,שאין לה למי לפנות,משום שיקשה על
סביבתה להאמין.והזמן אינו פועל לטובתה .זאת מערכת ספיראלית, שבה האשה
טובעת לעומקים וחיה חיי שקר מול ילדיה והכי משמעותי-מול עצמה.
יש המון נשים כאלה.לחברה אסור להתעלם מרמזים.......והקורבן אינו
אשם!!!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נורית ( 2008-08-28 16:54:11 ) בתגובה לגדעון ברוידא, ( 11 ) |
|
|
אנחנו לא במריבה כאן.
ולא בתחרות- מי יותר מסכן.
לפני זמן אמר לי גבר בנימה מזלזלת משהו -
שיש מין נורמה כזו לנשים היום -לספר שנוצלו מינית כך או אחרת.
ואיפה הן היו קודם?-הוא שאל.
לפני כמה שנים, כשספרתי לגבר אחר על הטרדה מינית שהוטרדתי בילדותי
ע"י שכן , הוא אמר שלפחות שליש מן הנשים שיצא איתן ספרו לו על הטרדה
מינית של ממש.
נראה שיש משהו בענין הזה.
ויתר ממשהו (אישית אני יכולה לומר שעד שנתי ה-40, בה עלה בטפול ענין
ההטרדה שעברתי כילדה, היו חיי המין שלי אומללים )
הספור הזה - הוא ספור מן החיים.
אין לי מושג מה גרם לי להשאב אליו בקלות שכזו.
אני מניחה שרק העובדה שאני יודעת שיש כאלה, כך או אחרת, רבות.
וזה לא אומר שאין נשים מטרידות אף אם הטרדתן אחרת. ומציקות ומסרסות
ושולטות ומה לא.
אבל אין זה מנקה את היאש הזה ושכמותו.
וכן- לגברים יש מה ללמוד מן הספר הזה:
את הידיעה שיש כאלה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תגובה לגברים יש מה ללמוד
|
17 |
|
תמי ( 2009-06-20 20:56:42 ) בתגובה לגדעון ברוידא, ( 11 ) |
|
|
גדעון ברוידא היקר,
לא צריך להיות כל כך פסימי.
גבר אוהב שיפתח את הלב וגם קצת את הכיס יזכה רק ליחס חם מאהובתו. מה
יעשה הגבר העשיר עם כל כספו ???.
גבר קמצן שדוגל בערכיו ללא שום פשרות יזדקן לבד.
חבל על כל המלחמות, המאבקים והמילים היפות שאתה ועמיתיך מנהלים.
תמי מרעננה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: תגובה לגברים יש מה ללמוד
|
18 |
|
גדעון ( 2009-08-24 19:51:57 ) בתגובה לתמי, ( 17 ) |
|
|
תמי (?) מרעננה שלום:
למה תמיד מגיע נושא הקשר בין גברים לנשים לכסף?
ככה גידלו את הנשים מאז שהיו ילדות?
אולי גישה כזו גורמת להרבה נשים להזקין לבד.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תגובה ללוחם ( 2009-09-07 20:04:28 ) בתגובה לגדעון, ( 18 ) |
|
|
כסף מתקשר לכל עניין. אין מה לעשות.
ככה גידלו את הגברים שהיו ילדים ? להתקמצן? יתכן שגישה זו גורמת לגברים
רבים להתבכיין להתלונן ומה לא..
ת.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: עכשיו זה כתוב / אילנה ברנשטיין מאת: דן לחמן
|
13 |
|
גדעון ברוידא ( 2008-08-15 18:19:54 ) בתגובה לemago |
|
|
תגובה להלן:
הלן, תודה על תגובתך. אני מדמיין לעצמי ספר של "סופר" גבר, שיכתוב רומן דמיוני על איש שרוצח את
אשתו כי היא היתה "מעורערת נפשית" ו"עשתה לו את המוות" ו"היתה חולת נפש" וכו´ וכו´. ראשית, אף
הוצאת ספרים לא תנפיק את הספר הזה, ושנית - ה"סופר" יחטוף על הראש על הזמנתו לרצוח נשים. עד
עכשיו אני חושב שאת מסכימה אתי. אלא מה? לנשים מתור לפרסם ספרים הזויים כאלה ולומר מעל בימת
הכנסת הצהרות הזויות על רצח גברים. נוח לך לחיות בחברה כזו? נוח לך לחיות באווירה שבה מותר
לרצוח בעלים, וזה בסדר כי הם היו רעים? ומה אם בעל כזה הוא אחיך, או דודך, או ידיד?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: עכשיו זה כתוב / אילנה ברנשטיין מאת: דן לחמן
|
14 |
|
הלן ( 2008-08-27 15:02:04 ) בתגובה לגדעון ברוידא, ( 13 ) |
|
|
שלום גדעון,
אני מגנה בכל תוקף רצח כלשהוא !!!!!אין בספר עידוד לרצוח. יש בו תיאור עובדתי של מה שקרה
במשפחה x .
הייתי רוצה שאנשים קרובים, אחים , שכנים, מורים, וכל מי שמכיר וחושד ,יעז לדווח לרשויות.......
אפילו באופן אנונימי.אני מאמינה שהרמזים קיימים ,אך מנגנוני ההגנה של האנשים חזקים יותר , ועל כךאני
מיצרה.
אותה " סופרת בשם:אילנה ברנשטיין עשוייה גם להיות גבר. ואני מסכימה , שבחברה שלנו עדיין מוכנים
לגלות יותר אמפטיה כלפי נשים , אך בוא נעלה מעל הסיפור הזה לרמת העיקרון- לחברה מסביב יש המון
מה לעשות. די להיות מרוכז רק בחיים שלך !
יש לחנך ליותר איכפתיות ולמינימום דיעות קדומות. תופעה מעיין זו עלולה להגיע לכל מערכת יחסים ללא
קשר להשכלה,מין ועדה.
שנה טובה !
הלן.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: עכשיו זה כתוב / אילנה ברנשטיין מאת: דן לחמן
|
16 |
|
תירזה ( 2009-03-15 09:59:41 ) בתגובה לemago |
|
|
ואאו אילנה איזה ספר כתבת!!~במקרה הגיעה לידי , לא סוג הספרים שאני רוכשת כי קוראים אותם
מסיימים והם מעלים אבק על המדף בניגוד לספרי עיון בתחומים רבים שתמיד ניתן לקרא שנית
אבל שמעי אינני מתחרטת !! את נותנת זבנג ! בום ענק !! מתחת לחגורה למי שכמוני או כמו לחמן או נניח
רבים אחרים החןשבים בנאיביות רבה ומצמררת מתוך הבועה השאננה שאותה הם חווים ביום יום ללא
כל מאמץ מיוחד מצידם כי כך רצה למענם הגורל וטוב שכך...שכך אכן הם פני הדברים אצל כולם!!
ואילו התכנים האפלים שאת מעלה אילנה מהקרקעית האנושית האוניברסלית תכנים שבאופן זה או
אחר מצויים ושרויים בנפש כולנו בעוצמה כזו או אחרת שפעמים לא ניתן נכון! קשה להודות בכך להניח
עליהם את האצבע, כולנו או ברובנו אם נרצה בכך ואם לא, חשים בהבהובם ובפריצתם המפתיעה
החלשה יותר או החזקה יותר, אל תוך חיינו ולפעמים כל" משתיק קול" כזה או אחר, אינטליגנציה נאורה
ועזרים פסיכולוגיים טרנדים ומקובלים היום לשימוש ,אין בהם הכןח להדוף את הזרמים התת קרקעיים
הללו שאת אילנה מתארת בעין פקוחה כל כך ולא ממצמצת, ובדיוק עיתונאי חוקר ונימרץ כאילו היית
שם בבית יום יום שעה שעה עם אותה אישה נהדרת שלוקחת לבסוף אומנם בקצב שלה ובפיתרון המתאים
לה טוב או לטוב ככל שיהיה לוקחת לבסןף את חייה ובונה דבר מה חדש.
ניראה כאילו עמדו לפניך בשיטת הסרט הנע מאות ואלפי נשים שאותן חקרת תיעדת ושמעת..והנה אלה
החומרים שכתבת ושיתפת אותנו בהם. אין ספק שלדברים
יש נוכחות יש בשר אצל כל אחד ואחד שמעיז ומסתכל לעצמו בלבן של העינים אם מדובר בנשים ואם
מדובר בגברים ...אני שלצורך הענין נאורה ואינטליגנטית וכנל בעלי ואני מודה לאל שטובים חיי מחיי
אותה גיבורה שלך אילנה אין זה אומר עם זאת שטחו עיננו מלראות , עיני שלי לפחות, שהדברים הנ´ל
בבסיסם עומדים שם ולא תמיד נתונים לשליטתנו איננו יודעי כל סופרמנים ומתכנני על היכולים לפתע
לפרק משפחה סביבה וקהילה במחי יד...הדברים סבוכים הרבה יותר ממה שחושב לחמן ודומים לו.. זוהי
חשיבה קלה ומתרצת...
רב הניסתר על הגלוי ולא תמיד הרוע המבצבץ ברור לנו נהיר ! יש לו שם? ומעיר בנו הכרה שיש לפעול.
לו היו הדברים כך לא היו נכתבים עשרות אלפי הספרים המאמרים והמחקרים בדומה לחומר שאת
העלית אילנה , לא היו עשרות אלפי מתגרשים מסביבנו יום יום... אם כן
סימן שהעובדות שהעלית אילנה קיימות לא רק בשיכבה סוציו אקונומית כזו או אחרת..., אלא הקיום של
הרוע לכל רבדיו על כל עוצמותיו קיים אצל כל אחד מאיתנו וראוי לא לשפוט על כן איש ולא לעטות
מסיכה ולאמר אצלי אין חייה כזו והכוונה למספר מגיבים על ספרך ונותני עיצות ...
עשית אילנה עבודת צילום ומחקר ניפלאים וטוב שניכתב הספר .אם אינני במקרה הטוב, מזדהה עם
האונס שבספר כי מצבי שונה, מנגד ישנם בספרך מצבי חיים אחרים דקים וכואבים שלפעמים איש לא
נותן את הדעת עליהם שעימם כן מצאתי עצמי מזדהה ומחוברת היטב, ואני אכן לוקחת את התכנים הנ´ל
האמיתות הללו למחשבה שנייה ושלישית..
כל אחד אם רק יפקח עיניו ולא ימצמץ יוכל למצוא עצמו היטב בספרך אילנה אם רק יעז ולא יפחד
להביט על הבהובי הרוע המפעפע בחשיכה מוכן תמיד לפרוץ החוצה מגבולות הפוטנציאל הרעוע
העוטף אותו..
|
הגב להודעה זו
|
|
|
 |
| | | | | | | | | | | | | | | | | | |
