אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גתה: עולמות הרוח


התמונה של משה גנן

... אֵיךְ יִתְרַקֵּם הַכֹּל וְיֶחְבָּר לִכְלָל,אֶחָד בְּמִשְׁנֵהוּ יִחְיֶה וְיִפְעַל!אֵיךְ כֹּחוֹת שָׁמַיִם יוֹרְדִים וְעוֹלִיםוּדְלָיֵי זָהָב זֶה מִזֶּה נוֹטְלִים!...חֶזְיוֹן פֶּלֶא!. .. אֵי אֶתְפְּסֵךְ, בְּרִיאָה? אֶתְכֶם, שְׁמֵי עַד,שְׁדֵי טֶבַע, אֵי? מְקוֹרוֹת כָּל הַחַיִּים,בָּכֶם שָׁמַיִם וְאֶרֶץ תְּלוּיִים.(פאוסט, לילה).מַחְשְׁבוֹת נַעֲלוֹת וְלֵב טָהוֹר, הֵם אֲשֶׁר עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ מֵאֵל( שנות הנדודים של וילהלם מייסטר, פרק 10).אקדמות:

גתה

גתה

הקורא במאמר זה יפגוש עולם מיוחד במינו – את עולמו של גתה כפי שזה עולה מכתביו. מגמת המאמר היא לבוא במגע עם אחדים ממאפייני השקפת עולמו של גתה בדבר סדרי הטבע, כמו גם – במידה מסויימת – בדבר מקומו של האדם במסגרת סדרים אלה[1]. אין אפשרות, במסגרת מאמר זה, לעמוד על כל הבטי עולם זה. יצירת גתה ענפה.לא נוכל להתייחד עם מחקרי גתה בבוטניקה, במינרולוגיה, בפיסיקה וכיו"ב לפרטיהם[2]. נשתדל לעמוד על אספקטים אחדים, בקוי הגות עיקריים, וזאת על פי כתבים נבחרים, יצירות מספר בלבד. קוי הגות אלה נראים לְעוֹלָם תקפים, בניגוד לכמה ממסקנותיו בתחום מדעי הטבע, שלא זכו להערכה ולא התקבלו במדע.לא רק בתחום המדע לא התקבלו מסקנותיו, - גם בתחום האמנות כך.

גתה ראה את האמנות כחלק מהטבע,כדבר המוכתב על ידי הטבע. במאמר זו לא נעסוק בתפיסת מהויות האמנות של גתה.גתה שאף לאיחוד מחדש של מדעי הטבעעם "מקור מחצבתו" של מדע זה – על פי השקפת גתה - עם השירה. הוא חלם על איחודם מחדש. הסיודוס[3], לוקרטיוס[4],ואחרים בעולם העתיק כתבו שירה מדעית. דרכים אלה – של המדע ושירה – נפרדו. גתה שאף לאחדם מחדש."בני אדם נמנעו מלהודות באפשרות איחוד המדע והשירה. האדם שכח שערש המדע הוא השירה; לא נתנו דעתם על כי בנקוף תקופה מסויימת של פירוד ביניהם הם שבו בידידות ולטובת שניהם הם נפגשו, על רמה גבוהה יותר" (גתה, "מורפולוגיה, גורל הדפוס", עמ' 68).אלא שגתה מעמיד את האדם במרכז היקום, במרכז ההווייה: וכיון שכך, בכוח האדם לתפוס את העולם באמצעות כלים שניתנו לו וחבויים מכבר בנפשו. ביכולת האדם לתפוס את המציאות בכוליותה – קודם כל – ועל פי כך בפרטיה היות והוא חלק מהטבע, ממין אחד עימו: הוא חלק מהכוליות הקוסמית הגדולה.גתה פשוט משוכנע שלא הרוח לבדה המשמיעה קולה דרך התפיסה האנושית הסובייקטיבית, אלא הרוח בת הטבע עצמה בראה לה באדם כלי בטוי, דרכו היא מגלה את סודותיה. אין זה האדם המדבר על הטבע, אלא הטבע המדבר דרך האדם על עצמו. זו אמונתו של גתה (רודולף שטיינר, סתרי הפילוסופיה, הוצאת החברה לאנטרופוסופיה, ניו יורק 1973). רעיון היות האדם חלק מהיקום, הוות היקום בנפשו יסוד נצחי, קורן כוחות מטיבים, מין מרכז מידע פנימי, מובע על ידי גתה בתמונה הלקוחה מ "שנות הנדודים של וילהלם מייסטר, ספר ראשון, פרק 10. "אבל בלילות בהירים, יפים אלה התוכן הבטיח לוילהלם לשתפו בפלאי שמי רום הַמְּכֻכָּבִים. בתום שעות אחדות הַתּוֹכֵן הוביל את אורחו אל מעלה מדרגות מתפתל אל מצפה כוכבים. הם יצאו אל משטח גג שטוח של מגדל גבוה ומעגיל. לילה שקט, מואר כוכבים זורחים ומהבהבים הקיף את האורח, שלראשונה בחייו חש מעליו את קשת השמים המגביהים עליו בכל הדרם. נפעם ונדהם הוא הביט בנגלה לו. ..."מה אני מול מכלול היקום? הוא שאל את נפשו. "מה כוחי מולו? אי מקומי בו?" אחר התכנסות-מה בלבו, וילהלם מוצא את התשובה לשאלותיו: הוא חלק מהיקום. העולם נתפס אפוא על ידי נפש האדם. הנפש בכוחה לתפוס את הקיים מהיותה בנויה לפי חוקי העולם, וה"חומר" ממנו הנפש בנויה היא החומר ממנו העולם בנוי[5]. דומה מבין את הדומה. כך בספר נדודי וילהלם מייסטר , ספר ראשון, פרק 10 טוען וילהלם כי הוא נושא עולם זה בחובו: "אני מביא אותו אתי, אני נושא אותו בתוכי".

גתה

ציור של גיתה: נוף

תפיסת העולם של גתהנפנה מבטינו אל תמונת העולם של גתה, כפי שזו באה לידי ביטוי בשיר-בפרוזה שלו; "הטבע"[6]. וכך הוא כותב: 1) טבע! אנו מוקפים בו וחבוקים בו, בלי כל יכולת לחרוג מגבולותיו או יכולת להגיע אל מעמקיו. מבלי שנבקש ומבלי שנוזהר הוא סוחף אותנו הלאה והלאה במעגלות מחולותיו, מניע אותנו עד שאנו נופלים עייפים מבין זרועותיו. 2)צר הוא תמיד צורות חדשות, הנולד טרם היה עוד כמוהו, והבא לא עוד ישוב ויהיה. הכל חדש ומחודש והוא תמיד מה שכבר היה.3)יצורי בריאתו הם פרטים יחידים, ואין הפרט נחשב בעיניו. הוא בונה וסותר בלא הפסק., ואין להגיע לחקרו.4) פועל בחכמה ובטעם, - וטעמו לא של אדם אלא של הטבע. ידיעתו אל הכל מגעת, כל כוללת ומקיפה, מחשבותיו אין להם חקר .5)עולמו כל יום מתחדש, כי כל יום הוא בורא מתבוננים חדשים בו. החיים הם המצאתו היפה ביותר, והמות הוא תחבולה של אומן המאפשר לו ליצור תמיד חיים חדשים. 6)עטרת היצירה היא האהבה. רק בעזרתה מתקרב האדם אל האל. הטבע בורא הכל פרטים-פרטים, ומחברם יחד. כל יצור בעולמו לבדד ישכון, והוא קושרם אהדדי. לגימות מספר מגביע האהבה מפצים עבור חיים מלאי יגע ועמל.7)כל יצור ומהותו, צורתו. הוא מסווה עצמו תחת אלף שמות וצורות, ובסוף הוא אחד. 8)הוא הביאני והוא גם יורה את הדרך בצאתי. אני מוסר את עצמי בידיו. יעשה נא בי כרצונו. הרי לא יעלה על הדעת שהוא ישנא את ברואיו. ..."

ננסה להתאים נקודות אלה אל תוך תמונת עולמו של גתה – יחד עם נקודות נוספות בתחום זה כפי שאלה עולות בכתביו. נשאל: מה הם החוקים שהנפש חווה בעולם, ושלפיהם העולם נוהג, שבאים לבטוי ביצירות גתה? רק אחדים מהם נוכל להציג כאן.העולם גדול ומורכב. ננסה לסכם, אף על פי כן, על פי נקודות, או חוקים, את פעולות הרוח בעולם:חוק מס' 1: בטבע כולו – כלומר בדומם, בחי, באדם – שולטים אותם חוקים[7]. דוגמא: כך מתבסס סיפור חיי הדמויות ב-wahlverwandschaften ("הַקִּרְבָה שֶׁבַּבְּחִירָה") על חוק המשיכה:לפי השקפת עולמו של גתה שוררים בעולם האדם והיקום מקרה והכרח כאחת. ..אך מהו אותו כוח נסתר, כל יכול, מה היא אותה אהבה,ההופכים כאן לגורל? מהותה היא מסוג מהות המשיכה, שראוי להשוותה עם כוח המשיכה של היסודות בטבע. נראה, כי כאן גתה היה קרוב למחשבה כי מקור כוח המשיכה בין כל ישות חיה הוא ככוח המשיכה בין יצורי הטבע חסרי החיים, כאילו התגלתה לו בכך האחדות בין הטבע הפיסי עם עלומות הרוח,או, מוטב, כאילו הגיע להכרה שטבעו הפיסי של האדם נשלט על ידי חוקי הטבע השולטים ביקום. בכך נמצאת דעתו קרובה ביותר לתפיסה הפילוסופית של מדעי הטבעשל הרומנטיקה.נראה כי מה שגרם למחבר לתת שם מיוחד זה ("הקרבה שבבחירה"), הלקוח מתחום עבודתו הפיסית –כימיקלית[היה רצונו] לרמוז לאחדות השוררת בטבע, ולרדת עד אל שורשיו הרוחניים: שהרי חוק אחד שולט בעולם הרוח ובעולם החומר. החוקים הפיסיקליים מואנשים. הם חלים על נפש האדם. חוק אחד שולט בכל, בדומם, בחי, באדם.הכל מכל הוא טבע, החל מהאבן חסר החיים ועד להישגיו הרוחניים הכבירים ביותר של האדם, והכל בטבע נשלט על ידי אותם חוקים שמימיים, נצחיים שמקורם בכורח שהמציאות מכתיבה: האל עצמו לא היה יכול לשנות בכל אלה דבר" ("חזון ואמת", ,dichtung und wahrheit ספר 16)[8]:מכאן נובע גם חוק מס' 2: האמנות היא הביטוי העליון של חוקי הטבע.גתה לא החשיב אמנות ויופיכממלכות נפרדות מהמציאות: הוא ראה את אלה כקיימים על דרגה גבוהה יותר של סדרי הטבע. הוא כתב ב"מסעות באיטליה" למראה יצירות אמנות שענינו אותו במיוחד : בדומה ליצירות הנעלות ביותר של הטבע, היצירות הנבחרות נוצרו על ידי בני אדם בהתאם לחוקי הטבע האמיתיים. כל שהוא רק בדמיון שרירותי דוהה מפני אלה. כאן ההכרחי: כאן האלהי . כשהאמן נוהג בדרך היוונים, כלומר על פי חוקים לפיהם נוהג הטבע,, אזי עבודותיו מכילים אותו יסוד אלהי הקיים ומצוי בטבע עצמו. לפיכך, עבור גתה האמנות היא גילוי פנים של חוקי הטבע הנסתרים. מה שהאמן יוצר הוא גילויי הטבע על דרגה גבוהה של שלמות. האמנות היא ההמשך האנושי של הטבע – האנושי על הדרגה הגבוהה ביותר.(poetry and truth, book xvi, p. 113 in steiner, rudolph, the riddles of philosophy, the anthroposophic press, spring valley, new york, 1973).גתה הטיל ספק בגישות הטכניות הקרות ועקרות. לדעתו, האמנות אפשרית כי נפש האדם, שהיא כמובן מיסוד הטבע,משקפת בתוכה ומתוכה את העולם:הֵן גַּם בְּלֵב אָדָם קַיָּם יְקוּם:מִכָּאן יִשָּׂא עֵינָיו אֶל עַל, אֶל רוּםהָאֵל, אֲשֶׁר יָדַע כִּמְקוֹר כָּל טוֹב: לוֹ אֹדֶם יִקְרָא, וְהוּא קָרוֹב:זֶה טוֹב, לוֹ שֶׁמֶשׁ, אֶרֶץ מַעֲנֶקֶת,אוֹתוֹ יִירָא, יֹאהַב כְּאֵם מֵינֶקֶת.(prooemion)חוק מס' 3: בראשית היה הדבר, הvernunft, logos,- על פי השקפת עולמו של גתה (ועל פי יוחנן השליח; "בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים והדבר היה האלהים", en arxe en o logoj, kai o logoj en ton qeon, kai qeoj en o logoj.. מקור אפשרי: משְׁלֵי – " והייתי אצלו אָמוֹן" (=אמון="פדגוג", ע"פ המדרשים). הרוח הממלא את הכל הוא רוח התבונה.תפיסה זו מקורה בתורות שפינוזה. הרוח, האל, הטבע נוכח בכל.

עצה לו ותבונת תמיד, - אך לא כאדם מחשבותיו; מחשבותיו הם שלו, של הטבע. תבונתו כל כוללת,וחקר אין לו. זו נקודה מס' 4 בשיר "טבע" שלעיל.דתגתה התבטא לא באמונה בדת ממוסדת או בתורה פילוסופית ממושכלת כלשהי, אלא בהכרה במהות אלהית הנוכחת בטבע: הוא האמין כי"לא בדת מוצהרת או בתורת הדיאיזם השכלתנית חשים אנו במהות הטבע, אלא בנוכחותו בכל של האל בטבע..., באמונה החדשה ברוח כצופן עליון לחיים מלאים ומוגשמים lange) , עמ' 8)אתה מזהה את המציאות העליונה, היא בסיס ויסוד כל תורת שפינוזה, עליה הכל עומד, ממנו הכל נובע. אין הוא מצביע על קיומו של האל, היש הוא האל. 'כאן אני על ותחת ההרים, מחפש את האל בעץ ובאבן..."lange) , עמ' 5) - כותב גתה לידידו פרידריך היינריך יעקובי במכתבו מיום 9 יוני 1785 .חוק 4 )בראשית היה הרוח. הוא ברא את העולם. ("ורוח אלהים מרחפת" וכו', בראשית 1.2).9) טבע! אנו מוקפים בו וחבוקים בו,בלי כל יכולת לחרוג מגבולותיו או יכולת להגיע אל מעמקיו. מבלי שנבקש ומבלי שנוזהר הוא סוחף אותנו הלאה והלאה במעגלות מחולותיו, מניע אותנו עד שאנו נופלים עייפים מבין זרועותיו. (die natur, 1).חוק 5 ) לרוח זו היו כמה תכונות, דרכן, והודות להן הוא פעל:א): הרוח הוא רצון; היולי בתחילה, אחר כך מצוייד, או ספוג בתבונה, nous ."זה נכון!" קרא הקפטיין. "ואלה המקרים החשובים והראויים ביותר לתשומת הלב, בהם משיכה זו, קרבה זו, כוחות אלה המאחדים והמפרידים ניתנים להמחשה; בהם שני הזוגות כאילו מתמזגים: כאשר ארבעת היסודות, שהיו עד כה מזווגים בזוגות, באים במגע ומוותורים על תצורותיהם הקודמות ויוצרים זיווגים חדשים. בפירוד וחיבור זה, בחיפוש וקריאה זה אל זה אנו יכולים לראות מין גורל קבוע מראש: אנו מוצאים יסודות אלה מצויידים בכוח רצון קמאי, יכולת בחירה, וחשים שהכינוי "בחירה מתוך קרבה" שבפינו מוצדק הוא עד גמירה". מדוע אם כן אינך מתאר מקרה כזה?" שאלה שרלוטה."מקרים כאלה אינם קלים לתפיסה במלים" – ענה הקפטיין. כפי שכבר ציינתי, ברגע בו אוכל להמחיש לפניך את הנסיונות עצמם, הכל יתבהר ויהפוך פשוט יותר. בלא כך, יהא עלי לשעממך בנוסחאות כימיות, שלא תוכלי לרדת למשמעותן. עליך לראות במו עינייך יסודות חסרי-חיות כביכול אלה, אך הנוהגים באופן דינאמיים מאד, ולהתבונן מתוך ענין איך הם מושכים, אוחזים זה את זה, הורסים וממיסים את עצמם זה בתןך זה, ואז חוזרים ומופיעים בהרכבים חדשים, בלתי צפויים, עמידים ובעלי ייחוד. רק אז תוכלי להודות כי הם עשויים להיות בני אלמות, או אפילו מסוגלים להרגיש ולחשוב..." (wahlverwandschaften, p. 42ff). ב) רצון הרוח הוא בעל כיוון ומגמה. המגמה היא – אל על. מכאן היווצרות המדרגות, ,(stufen)מדרגות קיום, מדרגות רוחניות. (תפיסה זו מתהדהדת גם בשירו של הרמן הסה: "מַדְרֵגוֹת":כְּפֶרַח שֶׁיִּבֹּל, הַנְּעוּרִים וְתֹםאֶל תּוֹךְ זִקְנָה יַבְשִׁילוּ, יִפְרְחוּ תְּקוּפוֹת,תָּנֵץ חָכְמָה, תִּפּוֹל וַתָּעַל רוֹם,מֵתָה לָעֵת וְלֹא תַּחֲזִיק לָנֶצַח,הַלֶּב מוּכָן לְהִפָּרֵד תְּכוּפוֹתלָמוּת וּלְהִוָּלֵד חָדָשׁ וְשׁוּב וְשׁוּבלְהִתְמַסֵּר בְּעֹז, בְּלִי צַעַר, בֶּטַחכִּוּוּן אַחֵר לָלֶכֶת, עֹל וְקֶשֶׁר.וּבְכֹל חָדָשׁ קוֹסֵם אֵיזֶה כִּשּׁוּף,מָגֵן, עוֹזֵר בְּאֵל חַיִּים תֵּת פֵּשֶׁר.מֶרְחָב מֶרְחָב בְּזֹךְ וְאֹשֶׁר נַעֲבֹר,אֶת יְהָבֵנוּ לֹא נַשְׁלִיך עַל שׁוּם דָּבָר,עוֹלָמוֹת הָרוּחַ לֹא יֹאמְרוּ: עֲצֹר,הֵם יוֹבִילוּנוּ עַד שֶׁשְּׁלַב לִשְׁלַב חָבַר.לֹא נְכַסֶּה, נַשְׁמִין, דּוֹרְכִים בְּחוּג אֶחָד,שְׂבֵעִים בְּנַחַת עַד שֶׁנֵּרָדֵם.רַק הַנָּכוֹן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בָּאַחַת,לֹא יִתְפְּסוֹ שִׁתּוּק, וְגַם לֹא יִנָּחֵם.אוּלַי אָז גַּם שְׁעַת מוֹתוֹ, כְּמוֹ רְאִי,מוּלוֹ עוֹד מְרְחָבִים שֶׁל זֹךְ תִּפְתַח:חַיָּיו קוֹרְאִים. הַלֵּב, דְּרִישַׁת שָׁלוֹם נָא שְׁלַחוְהִפָּרֵד, אִם כֵּן, וְגַם הֱיֵה בָּרִיא).ג) הרוח רצה להתבטא, וברא לשם כך את החומר. החומר הופיע מעוצב בצורה. הצורה היתה חלק מכלי הבטוי של הרוח, אחד מאמצעי הביטוי של הרוח.ד) הרצון רצה להתבטא באופן הַמְּגֻוָּן ביותר האפשרי לו. "אם מוכן הנך לעלות אל הפסגות, הושט נא יד וראה בעין פקוחה את שפע מתנות הטבע לפניך." ("metamorphose der tiere").עם זאת, יש לציין כי ליד חוק הואריאציה האינסופית מתקיים גם החוק של החזרה; ויש ושתיהן, החזרה וההשתנות מתאחדות. המתקבל: חזרה בואריאציות.בממלכות שונות של הטבע – או לעתים באותה ממלכה עצמה – הטבע חוזר על עצמו. "והוא תמיד האחד/ המתגלה ברבוי/הקטן בגדול, הגדול בקטן,/הכל על פי טבעו:/תמיד משתנה, תמיד מתקיים בלא שנוי/קרוב ורחוק/ רחוק וקרוב/, מקבל ומשנה צורה... ) תרגום חופשי,. .( "parabase" קיים חוק החיקוי "במודע", ליד חוק ניצול הישגי טבע שונים מלשעבר. הציפורים הן ממערכת חי גבוהה בהרבה בהתפתחותה, אךהמעוף משותף לה ולרמשים.חיות ים שונות מחקות את הצמחייה. קיימים רמשים וחיות משוריינות, צמחים, רמשים, חיות המתגוננות באמצעות רעלים, קוצים, אמצעי הסוואה. רמשים, חיות, ובני אדם בונים ביתם – וכו'. משהטבע ממציא דבר, אין הוא שוכח אותו אלא משתמש באותה המצאה שימוש חוזר.מטרת הרוח היא להתבטא, להכיר את אפשרויותיו. הרוח רוצה להגיע להכרת העולם והכרת עצמו; הרצון מבקש להתפתח, להתגלות תמיד בצורות מאורגנות על רמה גבוהה יותר. (ראה לעיל, (stufen. ואמנם קרה שבדרך התפתחותו הוא זנח צורות-מעבר שסיימו את שירותן בדרך ההתפתחות, שלא היו נחוצות או אפשריות יותר.הרוח פעל בכל עת בכל גילוייו, בחומרים על צורות הקיום השונות שלהן, באבן, בצמח, בחיה, במערכות הכוכבים ובכל גלוייו האפשריים של היקום.("צר הוא תמיד צורות חדשות, הנולד טרם היה עוד כמוהו, והבא לא עוד ישוב ויהיה. הכל חדש ומחודש והוא תמיד מה שכבר היה (נקודה 2 בשיר-בפרוזה "הטבע" המובא לעיל).בכל מחקריו ביקש גתה להגיע ל- לצורה שבראשית הדברים, ה-urgestalt, - למעין ה"אידיאה" של אפלטון: מכאן הוא ביקש לצאת כמכוח מניע המחולל את מגוון אלפי הצורות הקיימות בטבע. ישות- ראשית זו, בעיני גתה, היה הן ממשי, הן אידיאי.מכאן חוק 6); מהישות הראשיתית האידיאית, אף אם איננה קיימת בפועל, נגזרות כל הישויות הממשיות הקיימות או היכולות להיות קיימות.בעלי תוצאות של ממש עבור המדע המודרני היו רק תגליותיו בבוטניקה, אותן הציג בחיבורו; מחקר במתמורפוזה של הצמחים (1790). בחיבור זה הניח חוק יסוד של החיים האורגניים: "צורות היסוד מתגלות במקרי-השתנות אין ספור, ובכל בליל ההשתנות לאין ספור מתגלה חוק הנצח, הקיום-לעד, המתקיים – הבלתי משתנה לעד". (lange, s. 36).הטבע הוא הכל,החל מהאבן האנאורגני עד אל פסגת יצירות האמנות של האדם, והכל נשלט על ידי אותם חוקי נצח, חוקי הגזירה הקדומה, ובכך חוקי אלוה: אדרבא, חוקים אותם האל עצמו לא יוכל עוד לשנות. " (poetry and truth, book xvi). p. 113 (in steiner, rudolph, the riddles of philosophy, the anthroposophic press, spring valley, new york, 1973).

מכאן מצא גתה כי חוק אחד לכל. הבנה זו אפשר נולדה עימו כבר עת עיוניו, בנעוריו, כשחזר מלימודיו בלייפציג, בספרים של האלכימיה.לנגה כותב: לאחר שגתה סיים את שלש שנות לימודיו בלייפציג וחזר אל בית הורייו לפרנקפורט על נהר המיין , חולה ובמצב רוח רע, הפכה קרובתה וחברתה הטובה של אמו, שושנה קתרינה קלטנברג, אם מנזר קתרינה הקדושה והנשים בלבן, היכרות רחוקה למדי מטעמו, לאשת סודו הקרובה ביותר. גתה נהנה מסובלנותה חדלת הגבולות, מאדיקותה העמוקה, הישרה ותמה. לבד מכך הם שניהם נמצאו מתענינים בנסויים אלכימיים. בשונה מאחרים שפגש בחייו, לשושנה קלטנברג המעודנת היתה השפעה דתית עליו ... (lange, s. 4) הוא כתב עליה ב"שנות הלימודים של וילהלם מייסטר", וגם בספרו "אמת ושירה": הרעיונות בהם עסקה ניתן היה לגלות את מקורם בפילוסופיה הניאו-אפלטונית. גתה למד על העולם דרך ההזדהות, האהבה. הוא הזדהה עם דמותה של סוזן פון קלטנברג וצייר אותה בקוים סימפטיים ב-.wilhelm meisters wanderjahre-חוק מס' 7 ) מכאן, שאין קיים חומר שאיננו מוּנָע על ידי הרוח, אך גם הרוח שואף להתבטא בחומר כי אחרת אין לו אחיזה וקיום בעולם, או על כל פנים אין לקיומו בטוי ואיננו מורגש.8) הרוח, מהיותה ביסודה רצון, היא דינאמית. הרוח, בהיותה רצון, היא בעלת מגמה. היא מבקשת להתפתח. היא מבקשת בכל עת וזמן לעלות על מדרגה גבוהה יותר: היא מודעת לרצונה ושואפת. לרוח מטרה מסויימת, להגשים את רצונה - כתפילת הנוצרים – יתגשם נא עולמך על פני הארץ כמו גם בשמים. גם בהקשר זה נוכל להזכיר את האמונה - המתבטאת בין היתר בכתבי שייקספיר המתבססים על חכמת ימי הביניים – בדבר השתקפות כל המתרחש בשני העולמות, בעולם המאקרוקוסמוס ובמיקרוקוסמוס. עלינו לזכור כי גתה חי על סף התקופה החדשה ויצא מעולם ימי הבינים. הגותו היתה בחלקה מקשרת בין שני העולמות האלה. כך גם בדבר נקודה זו בה אנו עומדים. וכך כותבים על עולמו של שקספיר א. א. מנדילוב וא. שלוי בספרם: שקספיר, עולמו ויצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ו: "בימי שקספיר היה המבנה הקוסמולוגי המסורתי נתון במסגרת סימטרית, ששיוותה אחידות לעולם היציב בעזרת סידרה מקובלת של יחסים אנאלוגיים. סרר-היקום הקיף אלוהים ומלאכים, בעלי-חיים ובני-אדם, עולם הצמח ועולם המינראלים, שעמדו בהירארכיה של דרגות וסוגים, אשר כללה בתוכה הכל, החל בליחות הגוף והאלמנטים וכלה בכוכבים במסילותיהם. ההקבלה המדויקת בין הספירות השונות והאיזון בין מרכיביה ויסודותיה של כל אחת מן הספירות ובין מרכיביה ויסודותיה של כל ספירה אחרת ליכדו את המאקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס לכלל תמונת-עולם מספקת. אחדות הארמונית זו, המבוססת על עקרונות אלוהיים, מילאה את המעגל הסגור והשלם של היקום והייתה בבחינת משענת בטוחה לנפש החוקרת והשואלת. …ומעל הכל, בראש הסולם כולו, עמד מלך המלכים, בורא העולם. במסגרת הסכימה הזאת היה לכל דבר מקומו שהועיד לו אלוהים, וכל שינוי קל בסדר זה היה עלול לערער את המבנה כולו. מכאן שהמין האנושי היה קשור בקשר אמיץ עם הטבע והיווה חלק בלתי נפרד מן היקום". (עמ' 59) גתה, שהיה אחוז בתרבות ימי הביניים, שהיווה גשר בין תרבות ימי הביניים ותרבות העת החדשה, שירש, כמו שראינו, לא מעט רעיונות מעיקרי התרבות שקדמה לו, ומשם הוא שאב גם חומרים ל"פאוסט" שלו, הרגיש כבן בית ביצירות שייקספיר שהיו אהובות עליו, וירש גם חלק מתמונת עולמו של זה.

חוק 9): מבנה העולם הוא בינרי וניגודי. ארץ ושמים ( מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס, זכר ונקבה וכו').גתה נוטה לא אחת לחשוב בניגודים...ולמעשה הוא מאמין כי החיים נשלטים ....על ידי כפילות ניגודית מתמדת:הדואליות של התופעות מתבטאת למשל בניגודים שבין העולם לבינינו, האור והחושך, הגוף והנשמה, הרוח והחומר, האל מול העולם, האידיאלי והריאלי, החושים מול התבונה, הדמיון וההבנה, הקיום והגעגוע, ימין ושמאל, וכו'. magnet. (bowman, derek, life into autobiography, a study of goethe's "dichtung und wahrheit", p. 19,herbert lang, 1971). כל הניגודים מקבלים את פתרונם במבנה העל, באשר הם כלולים ב-, רוח העולם, ב-spiritus mundi. 9) כל הנברא מבקש להגיע לביטויו המלא, הייחודי, ועם זאת אין דבר הקיים רק לעצמו: יש אינטראקציה בין הנבראים ואין האחד יכול להתקיים בלי משנהו. כל תקשורת היא העברת חומרים או תכונות, השפעות הדדיות. השמש מְתַקְשֶׁרֶת עם עולם החי והצומח, הירח עם האדמה והים. החומר האורגני מְתַקְשֵׁר עם החומר האנאורגני. כוחות סינכרוניים ודיאכרוניים מעבירים אנרגיות בתצורות האבן שכל אחת מבע לה וייחוד ומודיעה על קיומה הייחודי לזולתה בעולם. הרוח והמים מתקשרים עם האבן והצמחייה: היוצא הוא כי רוח עולם זה – המופיע בצורות שונות כבר ב"פאוסט", מחזהו של גתה - כותב את עצמו אל תוך כל גילויי היקום, כבמעין כתב[9] שאיננו מייצג אמנם דיבור אלא את מהות הדברים עצמם, - כעין פיקטוגרף, בו המסמן והמסומן אחד הם, כתב ללא תיווך השפה [10]. המסומנים רומזים אל מקורם (רוח העולם), על רבגוניותו הבלתי נדלית, כוח ההמצאה שאינו נדלה. כל נברא ודמותו המיוחדת, בלא חזרות על צורה שהייתה פעם[11].

wie an dem tag, der dich der welt verliehen,die sonne stand zum gruße der planeten,bist alsobald und fort und fort gediehennach dem gesetz, wonach du angetreten.so mußt du sein, dir kannst du nicht entfliehen,so sagten schon sibyllen, so propheten;und keine zeit und keine macht zerstückeltgeprägte form, die lebend sich entwickelt." (urworte. orphisch: daimon, dämon).,

ובתרגומו של א. פרסמן ("ליריקה", ספרית הפועלים תש"ז): "כְּמוֹ בַּיּוֹם, בּוֹ לְעוֹלָם נִתָּתָ,הַשֶּׁמֶשׁ פְּנֵי הַמַּזָּלוֹת הִקְבִּילָה,שִּׂגְשֵׂג ושגות לֹא עוּד הִתְמַהְמַהְתָּ,כְּחֹק, לְפִיו צֻוֵּיתָ וַתַתְחִילָה. כֹּה תְּהֵא! אֵין בְּרֹחַ מִפָּנֶיךָ אַתָּה, כֹּה אָמָר כְּבָר נָבִיא, וְגַם סִיבִּילָה.וְלֹא הַזְּמַן, וְלֹא כֹּחַ יְפַלַּחצוּרָה טְבוּעָה, כִּי תְּחִי וְתִתְפַּתֵּחַ. לכל אבן, צמח, אדם צורה משלו: אלה נקבעו בו, כביכול, משעת היבראם, מקדמת דנא, על פי קונסטלציה קוסמית מסוימת. צורתם הרוחיית טבועה בהם ואין ממנה מנוס, - כמו הניצן שהפרח העתידי מנובא בו, קבועה בו מראש, ואין בידיו אלא להתפתח ולפתח את עצמו לכדי צורה זו; זה ייעודו וזה גורלו.רוח הקוסמוס כותב את מהותו אל תוך כל יצור בעולם: זה הכתב הקדום מכל בעולם. הוא נוכח בכל תופעה וישות בעולם; בשמים ועל הארץ. על הארץ הוא נוכח בכל אבן, בעולם החי, בהתנהגות האדם. אין נפקא מינא כיצד נקרא לו - spiritus mundi –, האל, הטבע, הנפש – הוא כותב אל תוך היקום את תָּוָיו הנצחיים, המתקיימים לעד. הוא מבטא את רבגוניותו האינסופית – את העושר הבלתי נדלה של מהותו, את כוח ההמצאה האינסופי שבו – באין סוף צורות, צבעים, בחומרים שמספרם אינסופי, ("חומרים" בחומר וברוח), בעורקי-עד של אין סוף אפשרויות של קונסטלציות, סטרוקטורות והרכבים. הוא מבטא את עצמו בצמח ובחיה, בפלורה ובפאונה, באין-סוף מבעי הפנים, באין-סוף אופני מחשבה, באין סוף גוני אידיאות והגות. (אולי לכך כוונת דרידה במושג של תקופתו – אף כי סביר להניח שלא גתה למד ממנו אלא הוא מגתה – של ה- (differance .רוח זו מבטא את עצמו בפלורה. לכל צמח מארג (texture) משלו, קומה והדר וצורה וצבע וריח, באמצעותו הוא מבטא את עצמו, את עצמיותו הנפרדת לפני האלוהים; אדרבא, את האלוהי עצמו כפי שזה בא בו לביטוי: (וראה השיר "על הטבע" לעיל, נק' מס' ( 7 : " כל יצור ומהותו, צורתו. הוא מסווה עצמו תחת אלף שמות וצורות, ובסוף הוא אחד. הוא מופיע כייחוד ואין הוא מתגדר בייחודיותו. הוא בונה וסותר תמיד, ואין לבוא אל תוך חדר עבודתו".כל צמח, פרח מתקשר עם עצמו ועם העולם, עם העולם שבתוכו ועם העולם שמחוצה לו; עם השמש ממנה הוא שואב את כוח חיותו, לו הוא מודה על צבעיו, כבמענה; עם האדמה, הציפורים והצרצרים,המקיפים אותו בשירתם מלאת הגיל, ריקוד האירושין שלהם וריקוד התודה על הזנתם; עם הנמלים ועם היצורים הזעירים האחרים. ההפרייה בעצמה היא מין קומוניקציה, ואף אולי המות הוא כן, החזרה אחרונה של חומרים אל האדמה, חיים שכל נברא קיבל מאמא אדמה[12]."הטבע מתגלה גם במובן אחר. האדם סוגר את עיניו, מחדד את שמיעתו, וּמֵהָאִוְשָׁה הזעירה ביותר עד לרעש אימים, מהצליל הפשוט ביתר עד להרמוניה העליונה, מהצעקה מלאת הרגש עד לדבר התבונה הדקה ביותר אין זה אלא הטבע הדובר, ישותו, כוחו, קיומו ויחסו הגלוי, כך שהעיוור שנמנע ממנו לראות את עולמנו האינסופי, יכול לתפוס את העולם אף משמיעה בלבד. כך דובר הטבע ..עם עצמו ועמנו, דרך תופעות אין ספור". (die farbenlehre[13], מבוא). דבר איננו קיים עבור עצמו ואיננו יכול להתקיים לבדו על פני האדמה; השמש מתקשרת עם מערכותיה,עם הכוכבים, מושכת ודוחה אותם; האדמה מתקשרת עם השמש ועם הירח, הירח עם האדמה והים; האבנים עם הרוח והגשם, ודיאכרונית (אך גם סינכרונית) עם הכוחות המגנטיים של האדמה, אלה שמקדמת דנא כתבו ורשמו עליהן את מסר כוחם הנצחי ואת מהותם האינדיבידואלית ואת הרכבם של הסלעים.כל אלה הם תווים וסימנים באמצעותם יסודות אלה מתקשרים עם העולם וזה עם זה, אלה הם האופנים, אופני הקרבה והדחייה, כמו במקרים של היסודות הכימיים ) ה"קרבה מתוך בחירה"), המהווים את התרכובות והתערובות המושכות ודוחות זו את זו. עטרת היצירה היא האהבה. רק בעזרתה מתקרב האדם אל האל. הטבע בורא הכל פרטים-פרטים, ומחברם יחד. כל יצור בעולמו לבדד ישכון, והוא קושרם אהדדי.לגימות מספר מגביע האהבה מפצים עבור חיים מלאי יגע ועמל. (מהשיר-בפרוזה "לטבע", נק' 6).זהו אם כן אותו סדר-עולם, מעשה ידי אותה יד בלתי נראיתהכותבת על לוח היקום את הגורל, את העתיד, את העבר את וההווה של מהותו, את צורתו הנכונה על פי טבעו, את המסכה בה כל יצור יופיע בעולם. זהו הכתב הקוסמי, האפותיאוזה של הסמיולוגיה, המדע העליון, שגתה אולי חיפש. פתרון כתב זה הוא מגמת המדע, הוא מטרת החיפושים לפתור את השפה, את הקוד בו נכתב העולם, הדרך והמטרה בו ועבורו נברא העולם.חוק מס' 10): האל ברא את העולם על ידי שהוא הוציא את אשר בו, באל, מהכוח אל הפועל. המניע למעשה הבריאה הוא בצורך האלוהות להביא את עצמו לביטוי: בצורך של כל אמן ויוצר לראות את אשר חבוי בו מבראשית מוגשם למעשה, מוצא מהכוח אל הפועל. הבורא, היוצר, ( המאציל) מבקש לראות את עצמו ביצירה. המניע ליצירה הוא רצון זה עצמו ~ הגשמה עצמית, פיתוח התכנים החבויים ומוכנים להיפתח כניצן באבו; הרצון להכיר את החבוי, את העצמי. ביסוד מעשה זה עומדים כוחות האהבה. זהו אם כן מעין מעשה נרציסיסטי – אך גם מתבטאת בו אהבת היוצר אל ברואיו, - כוחות, מבנים, צורות וכו' – בהן הוא קיים, בהן הוא מגלה את עצמו.proömion בְּשֵׁם זֶה שֶׁאֶת עַצְמוֹ בָּרָאמֵהַנֶּצַח אֶת עַצְמוֹ לִיצִירָה קָרָאבְּשֵׁם זֶה שֶׁבָּרָא לָךְ אֱמוּנָה,אֵמוּן וְאַהֲבָה, פְּעִילוּת, רָב אוֹנָהּ,בְּשֵׁם זֶה, שֶׁכֹּה רַבּוֹת קוֹרָא לוֹ שֵׁם,הַיֵּשׁוּת שֶׁנּוֹתְרָה לֹא יְדוּעַה אַף כִּי כֵּן[14].כְּכָל שֶׁאֹזֶן, אַף, עַיִן מַגַּעַת,תִּמְצָא אַךְ דּוֹמִים שֶׁיָּדְעוּ מִיֵּשׁוּתוֹ לָקַחַת.כָּךְ שֶׁלְּמָעוֹף נִשְׁמָתְךָ הָרוֹחֵף בְּאֵשׁיֵשׁ דַּי וְהוֹתֵר וְלֹא עוֹד תְּבַקֵּשׁ.הוּא הַמּוֹבִיל אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ בְּתֹם, בָּאֲשֶׁר תִּדֹּד יִיף הַדֶּרֶךְ, הַמָּקוֹם. לֹא עוֹד תִּסְפֹּר כֹּל צַעַד, לֹא תְּחַשֵּׁב הַזְּמַן,וְכֹל צַעַד שֶׁהוּא נֶצַח בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן נִתַּן.כִּי מָה הָיָה הָאֵל לוּ ֶרַק מִחוּץ פָּעַל,לוּ לֹא בְּתוֹךְ; מֵעַל, מִחוּץ יִתְגַּל.הַנָּכוֹן לוֹ מִבִּפְנִים לִפְעֹל, אֶת עַצְמוֹ בַּטֶּבַע, אֶת הַטֶּבַע בּוֹ לִמְהֹל,כָּךְ שֶׁכָּל הַחַי בּוֹ, טוֹוֶה מַהוּת וְיֵשׁ,רַק בְּאוֹנוֹ, רוּחוֹ, אֶת עַצְמוֹ יְבַקֵּשׁ. בְּתוֹך אָדָם פְּנִימָה גַּם קַיָּם עוֹלָם,מִנְהָג בְּרִיּוֹת הִנּוֹ אַף הוּא מִכָּאן,לִקְרֹא לְטוֹב אֹשֶׁר יֵדַע, שֶׁבּוֹ, בְּשֵׁם "אַל", אֱלֹהָּ שֶׁבְּלִבּוֹ,וְעֵדִים הַשָּׁמַיִם וְהָאֲדָמָה,אוֹתוֹ יירָא, וְיֵשׁ אֵלָיו בָּאַהֲבָה יִכְמָהּ.. סיכום קצרצר:עולמו של גתה עשיר מכדי לסכמו במעט עמודים – לגבי כותב מאמר זה היה בכך ראשית היכרות, במעין נותן הטעם. באשר אדם נוגע, החומר שופע. זאת, עד כי עולה בדעת כי ראוי היה להקדיש לנושא עבודה נרחבת יותר, במסגרת רחבה יותר גם מבחינת ההיקף, גם מבחינת הגדרת הנושא. ביבליוגרפיה

bowman, derek, life into autobiography, a study of goethe's "dichtung und wahrheit", p. 19, herbert lang, 1971françois-poncer, andré, "der sittliche gehalt der "wahlverwandtschaft", (=wv) s. 84 in goethes roman 'die wv', herausgegeben von ewald rösch, 1975, wissenschaftliche buchgesellschaft, darmstadt .goethe, johann wolfgang von, elective affinities, (=wahlverwandschaften), tr. by elisabeth mayer, and l. bogan, a gateway edition, chicago, 1963 goethe, johann wolfgang von, gedichte, erster teil, aus "gott und welt", deutsches verlagshaus bong & co., אין תאריך lange, victor, goethe, philipp reclam jun. stuttgartsteiner, rudolph, the riddles of philosophy, the anthroposophic press, spring valley, new york, 1973

7. מנדילוב, א. א. וא. שלוי, שקספיר, עולמו ויצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ו 8.מקורות בלתי מזוהים שונים באינטרנט.[1] לגבי האדם השאלה שגתה מעלה ועונה עליה היא: כיצד יכול האדם לתפוס את מהות סדרי הטבע?[2] העיקר בין אלה הוא כי במחקריו גתה לא הצטמצם בצד הפיסי, אלא לקח בחשבון בכל עת גם את הצדדים הנפשיים וחקר את השפעתיהם. [3] יצירותיו הידועות ביותר הן "מטלות וימים", תיאור ימים עברו, בריאת העולם: "תיאוגוניה": אלה הם שירי לימודים. [4] ) לוקרציוס: על דבר הטבע (lucretius: rerum natura)[5] וכך בספר בראשית 2.7 [6] fragment über die natur' , קטע על הטבע נכתב ב-1780 ופורסם ב-1781. הוא מיצירותיו המוקדמות של גתה. וראה עוד: schriften der goethe-gesellschaft, publications of the goethe society, ed. by bernhard suphan, weimar, vol. vii, 1892, article by rudolf steiner : וכן עוד “nature — an essay in aphorisms”, anthroposophical quarterly, london, vol. vii, no. 1, easter, 1932, pp. 2–5.[7] "כֹּל צֶמַח מְבַשֵּׂר אֶת הַחֹק הַנִּצְחִי/כֹּל פֶּרַח דוֹבֵר אֵלֶיךָ בְּקוֹל/אַךְ אִם תְּפַעְנַח אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הָאֵל/בְּכֹל אֲשֶׁר תִּפְנֶה תִּרְאֶה אוֹתוֹ, וְלוּ בְּשִׁנּוּי פָּנִים". (המטמורפוזה של הצמחים).[8] (poetry and truth, book xvi), p. 113 in steiner, rudolph, the riddles of philosophy, the anthroposophic press, spring valley, new york, 1973).[9] "כֹּל צֶמַח מוֹדִיעֲךָ רַק אֶת חֹק הַנֶּצַחכֹּל צֶמַח, פֶּרַח מְדַבֵּר אֵלֶיךָ בַּקּוֹל,אַךְ אִם תְּפַעְנַח אֶת אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִםבַּכֹּל תִּרְאֵם בִּקְדֻשָּׁתָם, גַּם אִם לְבוּשָׁם שׁוֹנֶה" . ("die metamorphose der pflanzen") [10] "לי, הבקי, נכתב הכתב,שמובנו הקדוש לא לכל גלוי" (antepyrrhema"; 1819).במאה זו גילויי ההירוגליפים של מצרים הרשימו מאד את החוקרים. (champolion). גתה עיין, כידוע, בכתבים אלכימיים. כאן – אולי במעט אירוניה והומור – הוא קורא לעצמו =(oed) skilled alchemist. ,adept נראה לומר כי דרידה לקח מגתה רעיונות אחדים, ובין אלה את רעיון קדימות הכתב על הדיבור; רק לא גילה את מקורותיו.[11] הצורות דומות, ואין האחת זהה לשניה, וכך מצביעה המקהלה על סתר החוק, על חידה קדושה" ((die metamorphose der pflanzen.[12] בדרך בה גתה ביטא זאת כה יפה: כל גילויי נקודות המבט של הטבע קשורים אהדדי ותלויים זה בזה: "אנו רואים בחיה הבודדת עולם קטן, הקיימת לשם עצמה, בכוחה היא. לכל יצור סיבה לחיות. כל אבריו פועלים את פעולתם זה על זה, עומדים בקשר ויחס זה לזה, ומחדשים בכך את מחזור החיים: צודקים אנו אם כן בחושבנו כל חיה לשלמות פיסיולוגית..."[13] תורת הצבעים של גתה עומדת בניגוד מוחלט לתורה שפיתח ניוטון בחיבורו "אופטיקה או מסה על השתקפויות, השתברויות, נטיות וצבעים של האור". opticks or a treatise of the reflections, refractions, inflections and colours of light (1704). על פי ניוטון אורו הלבן של השמש מורכב מקשת צבעים. גתה טען שהצבע הוא היסוד הפשוט ביותר שאיננו ניתן לחלוקה. הצבע עבור גתה הוא המתמורפוזה של האור, הנבנית במלחמת האור נגד החושך. בהתבססו על תורת הניגודים, החושך מופיע לא כהיעדר האור, אלא כאור-נגד חיובי. (lange, s. 37 )[14] רומז לתורה הניאופלאטונית שלפיה האל איננו ניתן לידיעה על – de docta ignorantia, die belehrte unwissenheit של nicholaus cusanus (kues) בין היתר.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת משה גנן