אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קינת מרסיאס / יואב רינון


התמונה של דן לחמן

את השם של יואב רינון הכרתי מקודם. זכרתי שתרגם את "פואטיקה", של אריסטו לפני כמה שנים.

כשהגיע לידי ספרו החדש "קינת מרסיאס", עלעלתי ראיתי שזו שירה וחשבתי לעזוב. לעזוב כי אינני אמון מספיק טוב בקריאת שירה. אך הסקרנות גרמה לי לדפדף קצת הלאה ואז משכה את עיני שורה בגרמנית וזיהיתי אותה מיד. השורה הייתה מתוך "השיר על הארץ" של מאהלר. בהמשך ראיתי שהוא מצטט כמעט את כל השורות האחרונות.

אני חייב להודות ש"השיר על הארץ" היא אחת היצירות המוסיקליות האהובות עלי ביותר. ולמרות שאינני דובר גרמנית כלל, ישבתי כל כך הרבה פעמים עם הטקסט המתורגם גרמנית –אנגלית - גרמני – עברית עד שלמדתי אותו בע"פ. הסתקרנתי והתחלתי לקרוא. ומבעד לערפילי ההבנה שלי התבצבצו להם תכנים הומוסקסואליים, שלרגע לא הייתי בטוח אם הם בספר או בפרשנות האישית שלי. חזרתי לקרוא ומצאתי את הנושא ההומוסקסואלי בספר. לא בוטה. לא צף מעל כל הדברים, אך ישנו. זו אחת הסיבות שביקשתי לפגוש את יואב רינון.

יואב, ד"ר יואב רינון, מרצה בכיר בלימודים קלאסיים וראש החוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

-בוא נתחיל מהסוף. למה השיר על הארץ?

-אני מסביר את זה בהקדמה.

-אני חייב להודות שלא קראתי את ההקדמה כי הייתי בטח שהיא תהייה רק שלל תודות למי שעזר בפרסום הספר. אך לא יואב כתב הקדמה מסבירה.

-בחרתי בשיר על הארץ כי זה בגרמנית. ולא תרגמתי לעברית. אפשר להגיע לטקסט בקלות. צריך לזכור שגרמנית איננה שפת המקור של השיר. זה שיר סיני עתיק שתורגם לגרמנית, היה מאוד פופולארי בזמנו ו-מאהלר השתמש בו לצרכיו.

-משורר ישראלי משתמש בשיר סיני מתורגם לגרמנית?

-השימוש הוא בגלל המוסיקה. המוסיקה של המלים. של המלים ושל מאהלר. לא חושבים על זה יותר כמשהו שאיננו גרמני במקור. מי שמכיר את היצירה של מאהלר מבין את ההקשרים. הפרידה מהחיים – המוות. המזל הרע של הסימפוניה האחרונה.

-לאורך שנים היה ביצוע אחד שנחשב לגדול מכולם. הזמרת האנגלייה קתלין פרייר הקליטה את היצירה בניצוחו של ברונו וולטר שהיה תלמידו של מאהלר. פרייר הייתה זמרת ענקית.. בפסטיבל אדינבורו (הראשון) בשנת 1947. הפסיקה לשיר בגלל שנחנקה מבכי ולא שרה את המילה האחרונה של השיר ewig "לנצח" והתנצלה בפני וולטר על חוסר המקצועיות שלה, אמירה שעליה השיב וולטר במילים: "לו כולנו היינו אמנים כמוך כולנו היינו עכשיו שטופי דמעות".

-בגילך לחשוב על מוות?

-בגילי מתחילים לחשוב. כשמגיעים לגיל ארבעים קורים דברים ועולות מחשבות שונות.

התכוונתי לכתוב שירה אנטי רומנטית. התחלתי ב-ייסורי וורתר הצעיר וגמרתי ב"שיר על הארץ". זה מוסבר בהקדמה, הקדמה שהיא חלק מהספר ( הוא נוזף בי שוב).

עיסוק ברומנטיקה הגרמנית. הסיפור הפנימי עוסק במה שקורה אחרי אהבה נכזבת. את וורטר היא מובילה להתאבדות. המפגש עם הגרמנית הוא לא רק תמאטי אלא מוסיקלי. הרעיון שצריכה להיות דיסהרמוניה מסוימת.

הגרמנית כמו שהיא מודפסת הרי כתובה הפוך לעברית. השורות נקראות הפוך בצורה מוצלבת. ישנם חרוזים בין שתי השפות אך הם הפוכים. זו גם תוספת של ויזואליה למשמעות הפנימית.

היה לי חשוב לקיים דיאלוג עם השפה הגרמנית ולראות מה קרה לה. השפה הפכה למזוהמת. הנאצים זיהמו לא רק את הגרמנית של הרגע שלהם, הם זיהמו אותה אחורה. כל מה שנכתב קודם לכן זוהם. שילר רילקה הלדרליין כולם הפכו למוסיקה נאצית.

בכל הדברים האחרים הקשורים לתקופה הנאצית אנחנו מקיימים דיאלוג מסוגים שונים. עם ההיסטוריה, בעניין הזה לא מתקיים דיאלוג. השפה הפכה דוחה. ולא שהשפה הפכה דוחה באמת.

-הגרמנית שפה סגורה. חמורה. בלי אוויר לנשימה.

-השפה אכן כשלעצמה סגורה וחמורה. אבל היא לא מטונפת. היא קשה וכבדה, זה נכון. גם העם הגרמני לא קליל. מה שקרה בגלל הנאצים זה הלכלוך שהביא אתם. הנאצים חידשו את המסורת הרומנטית והפנו אותה לכיוון האיום שאליו פנו.

-למה לא שוברט –שומן הפרידה המלנכולית העצובה האם למלנכוליה של מאהלר הומואים מתקשרים ביתר קלות?

-לא חשבתי על זה אף פעם. אולי זה לא מודע וזו אחת הסיבות לבחירה. לא התלבטתי. ברגע שהחלטתי להפגיש גרמנית ועברית היה לי ברור שזו תהייה היצירה שאשתמש בה.
את הספר כתבתי תשע שנים הגרמנית נכנסה מאוחר.

-ומי שלא מכיר?

-הקורא לא אמור לדעת גרמנית, יש הפניה במבוא. הרעיון של ההקדמה היה לכוון את הקוראים. הרי לגבינו זו קודם כל היצירה של מאהלר. קודם כל מאהלר ולא שירה סינית. מוסיקה לפני השירה.

ומכאן אנו מגיעים ללב השיחה. חוזרים אל ההתחלה, לשיר "קינת מרסיאס."

במיתולוגיה מרסיאס הוא נגן גאוני על אבוב. הוא מזמין את אפולו לתחרות כשהמוזות הן השופטות. אפולו מנגן על לירה, סוג של נבל קטן. בסיבוב הראשון מרסיאס מנצח, אך אפולו אל המוסיקה דרש סיבוב נוסף והעמיד תנאי שהמבחן יהיה גם על שירה. אפולו היה יכול לשיר עם נבל בידיו. מרסיאס לא היה יכול לשיר כשאבוב בין שפתיו. הוא הפסיד. העונש היה שהפשיטו את עורו בעודו חי ואחר כך הוא הפך לנהר.

קינת מרסיאס הוא שיר ארס פואטי העוסק בהולדת השירה. הרעיון לפי המיתוס הוא שהשירה באה אחרי המוסיקה וקלקלה את המוסיקה. השירה נולדה בחטא כמעט. חטא למוסיקה בהונאה רמאות ולכלוך. למעשה מרסיאס, המוסיקה, ניצח והאל רימה. אל השירה ניצח בזכות טריק ורמאות. מאז נוצר היחס בין מלים ומוסיקה. כל הקשר בין שירה למוסיקה מורכב. מלים ומשמעות מול צלילים שהם רק מוסיקה. ומכאן היחס למשורר כמקולל. מה יחס בין מלים ומוסיקה.

-מי המקולל?

-אני, יואב שאיננו אני, אך הוא אני המשורר שאותו הרגתי בשיר. שאני מזכיר אותו -אותי גם בשיר וקורא לו בשמי, כדי שלא ישכחו שזה אני ולא אני באותו זמן.

-למה מקולל?

האמת, אינני יודע. בכתיבה הרגשתי שזה נכון בלי להבין. מקולל כמשורר. הקשר בין שירה לקללה. מה שניסיתי לעשות זה לא לחבר את הקללה להומוסקסואליות. לא שההומוסקסואליות מוסווית. אני לא הומוסקסואל מקולל. יתכן שההומוסקסואליות לא ברורה על פניה מידית. זו לא שירה הומוסקסואלית. זו שירה יותר מעודנת מרוחקת וסגורה.

זה בגלל הצורה האסטטית שבחרתי. חשבתי כן שאני כותב שירה הומוסקסואלית. אני לא פחות מעורפל מהסונטות של שייקספיר לגבר שהנמען שלהן הוא גבר. לא חסכתי בתיאורים מדויקים הומוסקסואליים. כל התיאורים שיש בהם הרבה לכלוך. המרחב שבו מתרחש הסיפור הוא גן העצמאות.

-אתה חושב שהמלה גן בלבד ברורה לכל קורא כגן העצמאות? כי המונח " גן עצמאות" איננו מקושר יחד?

-נכון שבגלל הקשר הפנימי גם ל"שיר השירים" הקשר עשוי להיות לא מובן, אבל יש שם רמזים נוספים. לא כתבתי עצמאות. יש נקודות גיאוגרפיות בשיר.

-ובכל זאת זה איננו דומה לשירים הומוסקסואליים אחרים. ב השוואה לשיר של שיינפלד שכתב " ענבלי עכוזי הענוג" אצלך אין הומוסקסואליות כזאת.

יואב רינון / קינת מרסיאס. הוצאת כרמל. איור של ג´ובאני דה פאולו ( 1440) למזמור הראשון של דנטה. אפולו מעניק לדנטה שני זרי דפנה, מימינו מרסיאס.-מהשורה "מהפה נוטפים זרמי חלב" לא ברור שזה זרע? לא כתבתי מפורשות אבל הדימויים ברורים. אני מקווה שהם ברורים. שמלים מהדהדות לכיוונים הנכונים. היה חשוב לי מבחינה אסטטית היה לי נכון לכתוב כך בלי ענבלי עכוזי. לא כדי שלא יבינו נכון. אצלי הכל רומזני יותר. העברית שלי גבוהה יותר.

-אם נער בן שמונה עשרה יקרא את הספר הוא יבין? ייעזר?

-לא כתבתי את זה בשביל ניחומים או עזרה. כשהייתי בן שמונה עשרה קראתי את שינפלד. אני מחוץ לארון מגיל 17. לא חיפשתי תשובות בשירה. חיפשתי משהו יותר אוניברסאלי.

-אתה מרחיק דרך הפואטיקה שרק היודעים יבינו?

הרגשתי שהתכנים מאוד קשים לכן כתבתי קצת מרוחק. להגן גם על עצמי. הרחקתי בעזרת המלים הגבוהות. התבניות הקלאסיות. הבחירה של אדם להדביק את עצמו באיידס ולמות מזה. זו בחירה קשה. הייתי מוכרח להגביה, לא כדי להסתיר אלא כדי לתת לזה משמעות שירית ולא עיתונאית. התכנים מאוד קשים. ניסיתי לבנות מתח קר. לא ניסיתי לערפל. אני מקווה שהכל ברור.

-"הגן נושא זרע של מותי" לא הבנתי שזו הדבקות

-יש שם תאור של סדינים מלוכלכים... זו לא כרוניקה של מוות מאיידס. זו שירה על הנושא. יש קו נרטיבי.אבל כן, יש הדבקה בשיר. זו רמיזה. ( אני לא הבנתי) אבל זה מוביל למוות לא? זה לא סיפור זו שירה. יש סיפור של אהבה נכזבת, יש פיצוי ניחומים באמצעות כל מיני נחמות מיניות. שמובילות למוות. הרי יש שם דיאלוג עם מלאך המוות.

יש בזה משהו מופרע. מחטט בהרבה טינופת, בגן יש משהו רומנטי גם ארוטי. הנופים של הגן. גם לכלוך. איך הגן נראה בבוקר והשמש זורחת על הלכלוך של הלילה. מי לא יבין שזה ספר הומוסקסואלי.

מבחינה אסטטית לא רציתי תיאורים של מעשים מפורשים. המלה היחידה שיש לה קשר פורנוגראפי היא "שפיך" היא מופיעה רק בדיבור פורנוגראפי. זה לא כוס או זין. היא לא נשחקה בקללות.

-אם כך, למי מיועד הספר?

-אני מקווה שהספר אוניברסאלי. לא כתבתי לקהל הומוסקסואלי למרות שברור שהכותב הוא הומו. לא רציתי להיכנס לנישה הסגורה ההומוסקסואלית. זה הומוסקסואלי אבל לא בנישה.

בחנות תשים את הספר במדף שעל יד שייקספיר ו-פרוסט. לא סגור במדף הומוסקסואלי. זה לא ספר מתנה לנער הומו בן 18 לפני גיוס. אין מיקוד הומוסקסואלי ואין תשובות. ההומוסקסואליות נתונה ולא בעייתית. אין שם שום שלב התלבטות או יציאה מהארון.  זה לא ספר מתבגרים. אין קונפליקט לגבי ההומוסקסואליות או לגבי כל דרך החיים ההומוסקסואלית. אין התבוססות בנושא. אין לכלוך ואין חרטות. הלכלוך כי המקום מלוכלך, לא מבחינת התייחסות המשפילה. אלא מפני שהוא מלוכלך פיזית ואיש איננו מנקה.

-השירים מאוד מורכבים ומצטטים מקורות שונים

השירים מבוססים על קינת ירמיהו, קטעי משפטים מתהילים ושיר השירים. לכן אלו שמות השירים. אין עולם של תחכום אלקטרוני בספר. ההנחה שקוראי שירה קצת משכילים ומזהים. זה בהחלט ספר דורש מאמץ. צריך להכיר את בודליר למשל כדי להבין את אלבטרוס. אני לא רוצה לכתוב שירה מאוד מפורשת. זה לא מודל פסול אבל אני לא כותב כך.

תראה את זך, כמה השירים שלו קשים בתוכם. ויש הדהודים לזך בספר שלי. אני מקווה שיש רובד רגשי שגם אם אתה לא קורא שירה אמון תבין. יש רובד אינטלקטואלי אבל לא על חשבון הרובד הרגשי. אני מקווה שזה לא לגמרי אטום.

-בקריאה על פניה נראה לי שהחזרת את השירה אחורנית

-או שלקחתי קדימה בהסתמך על העבר. הבחירה בחריזה ומשקל היא בחירה בגלל המשקע הקלאסי. אני נסמך על אבן גבירול או יהודה הלוי אבל גם להביא למקום חדש.

-אתה מזכיר קצת את כוונותיה של יונה וולך

-יונה עשתה בצורה בוטה. אני לא. היא השתמשה באישיות האקסצנטרית שלה ליצירה. האישיות שלה אולי מעניינת את החברים שלה, לא אותי. השאלה מה היא יצרה עם המוחצנות שלה. והיא עשתה דברים נפלאים. אבל כשהיא כותבת על הדגדגן שלה אתה לא מרגיש במקום גבוה. אני כן ניסיתי להגיע גבוה.

מי שייכנס לעומק יבין. שירה פועלת על מני רבדים. האורסטיה של אייסכילוס זכתה במקום הראשון בתחרות באתונה. ו"אגממנון" הוא מחזה מאור קשה. השופטים היו הקהל. ועד היום מנתחים ומסבירים את גובה השירה. לאנשים יש תחושות עמוקות כשהם פתוחים והקהל היווני אז היה בחלקו אנלפבתית. אך המכלול דיבר אליו. שייקספיר היה צריך להתחרות במלחמות דובים שהוצגו מול התיאטרון שלו. אבל הקהל אהב גם אותו, הוא היה עסק מסחרי. הבינו אותו.

-------------------

בסוף השיחה יואב אמר לי שכמי שמצהיר על עצמו שאיננו מבין בשירה אני מכיר הרבה מאוד משוררים, יודע בע"פ די הרבה שורות ומזהה השפעות החל מיהודה הלוי ואבן גבירול דרך דליה רביקוביץ נתן זך ושמות אחרים שעלו לנו בשיחה. ועדיין נראה לי שבשירה אני לא מבין. סוג של תפיסה עצמית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן