אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לפני שירד הלילה / רינלדו ארנס


התמונה של דן לחמן

לפני שירד הלילה / רינלדו ארנס. הוצאת כרמל. תרגום רמי סערי
לפני שירד הלילה / רינלדו ארנס. הוצאת כרמל. תרגום רמי סערי

כבר הזכרתי לדעתי שכשאני נתקל בספר ש-רמי סערי תרגם הרי שזו המלצה ראשונית לקרוא. הבחירות שלו תמיד מרתקות. רינלדו ארנס סופר קובני הומוסקסואל, ברח לאמריקה שם חלה באיידס והתאבד. בארצות דוברות הספרדית הוא סופר נחשב מאוד, אך זה ספרו הראשון המתורגם לעברית. ואם זכרוני אינו מטעה אותי נעשה גם סרט לפי הספר הזה. לפני שירד הלילה הוא אוטוביוגרפיה של ארנס. ושלא כצפוי הוא מתחיל בסוף. בהחלטתו להתאבד. בגלל איידס. כמו ב-טרילוגיה המלוכלכת של הוואנה של חואן גוטיירס גם ארנס מתאר את צורת החיים בקובה של קסטרו. כבר מן ההתחלה חשים בקצב הגועש של הכתיבה. דהירה מהירה על הפרטים, כאילו כדי לא לשכוח כלום, שהכל יעבור מהזיכרון לנייר לפני שיעלם. והוא ממש לא חוסך פרטים מהקורא. תאור של מחלתו ואשפוזיו בבתי חולים. זו התחלת הספר. פרק אחד. משם יעבור אל תחילת חייו.

כבר מתיאור ילדותו מתגלה צורת חיים פחות מוכרת לנו. אמו, אישה שנזנחה על ידי בעלה כמה חודשים אחרי החתומה חוזרת לחיות בבית הוריה. להיות אישה "זנוחה" זו לא המלצה טובה להמשך חייה, והיא כולה רק בת עשרים. וחיה בידיעה שלא יהיה לה גבר נוסף בחייה. בבית הוריה מצטופפים כל בני המשפחה האחרים. אחרים ואחיות, חלקן רווקות חלקן זנוחות, לחלקן ילדים. אלו שאינן זנוחות, חסרות מזל כי הו מבוגרות שאיש לא רצה אותן. אישה שדודו זנח וברח השאיר אותה ותינוקה בבית הסבא. גם האחיות הנשואות בורחות לבית כשהבעלים מכים אותן יותר מדי וכך הבית מלא כל הזמן בנשים. הרבה נשים והרבה ילדים בגילים שונים. ועל כל המהומה שולטת הסבתא ביד רמה.הנשים עסוקות בשלהן והוא חופשי לנפשו. יום אחד טייל בחורשה רחוקה ומצא עובר של תינוק. אולי את מדודותיו הפילה ואולי עזבה שם תינוק שרק נולד. הוא הולך לנהר שם ביום שמש הוא רואה גברים צעירים שוחים. העירום הגברי מדהים אותו. הוא מגלה את היופי ואת האוננות, למרות שהיה רק בן שש ולא לגמרי הבין מה הוא עושה.בבית הספר הוא מתאהב לראשונה בנערים אחרים, ויחד אתם הוא הולך לזיין תרנגולות עיזים וחזירות, כשהתבגרו קצת הלכו לזיין סוסה.כשהיה תינוק וקצת יותר, הייתה סבתו לוקחת אותו כשיצאה לעבודה בשדה התירס, שם חפרה גומה באדמה שם היה מונח עד סיום העבודה, שם למד לעמוד ושם למד לאכול אדמה. כל הילדים אכלו אדמה, הם היו רזים מאוד עם בטן נפוחה בגלל תולעי האדמה בבטנם. המיילדת שהייתה מנתקת את חבל הטבור הייתה משפשפת את המקום באדמה מי שלא מת מזיהום, למד לאכול אדמה. העולם הארוטי של הילד התפתח.

בחצר ראה את כל החיות מקימות יחסי מין. כשלא הייתה לו תרנגולת או סוסה ניקב חור בעץ הפפאיה, בדלועים ובמלונים. כולם היו ראויים לאוננות עליהם, אך לא רק הוא, דודניו וכל הילדים סביבו היו חופשיים לגמרי בהתנהגותם. הקשר הישיר עם עולם הטבע לימד אותו את עיקרי הדברים מוקדם ובמהירות. הדעה שלכפריים יש תום מיני היא טעות, העוצמה הארוטית סביבם כה גדולה. מכיוון שהם לא מתייחסים למין במיוחד הם מדברים עליו פחות.ובמקביל לארוטיקה, האלימות. כבשים שנתלו בעודן בחיים ברגליהן. סוסים ופרים שסורסו באלימות פרימיטיבית, עגלות שתקעו להן שיפוד בראש לפני מותן. בילדותו לא מדו אותו קרוא וכתוב. את ההשפעה היוצרת את הספרות רכש מסבתו שהייתה אישיות כמעט מאגית. היא הכירה את הלילה וידעה לקרוא בו סימנים לעתיד. אוספת סביבה את כל בני הבית בלילה ומקימה מפקדה נגד העלטה. היא ספרה סיפורי רפאים על אוצרות שמתים השגיחו עליהם ועל גברים המטיילים כשראשם מתחת בית שחיים.ב1952 בטיסטה עשה מהפכה נגד המשטר והפך להיות הרודן הבא של קובה. מהפכה שהביאה להרס כלכלי. המשפחה נאלצה למכור את החווה הקטנה ולעבור לעיירה קטנה. עיירה שבית הקברות שלה היה זהה לעיירה עצמה. אותן קופסאות בטון אך בצורה מוקטנת. עיירה צרובת שמש בלי מקום מוצל. המקום היחיד אליו היה יכול להימלט היה הקולנוע. ובאותו זמן, בגלל הסרטים וההרפתקאות התחיל לכתוב רומנים.

רינלדו בן השלוש עשרה מתאהב לראשונה בנער בן גילו, אך הוא לוקח אותו לבית זונות וכך שוכב רינלדו לראשונה עם אישה. במקביל לאהבתו לקרלוס בן גילו הוא מתאהב גם במורה שלו לדקדוק גבר בן שבעים, אהבות אפלטוניות אך משמעותיות.ב1957 כבר היו ההרים מסביב לעיירה מלאים במורדים בהנהגתו של קסטרו. רציחות ורציחות נגד היו דבר של יום יום. בטיסטה היה שנוא על כל העם. למזלו של קסטרו.

קסטרו זכה לאהדה כה גדולה עד שאפילו הניו יורק טיימס תמך בו. בטיסטה הסתלק בעצמו בלי קרב וברח. קסטרו הופתע. הוא ניצח במלחמה שלא הייתה ונכנס להוונה רכוב על טנק שהוזנח. העולם אהב את המורדים בתחילה. הם היו גבריים, צעירים, יפי תואר מזוקנים. איך התפתחה המהפכה יגלו מאוחר יותר. איש לא חשב שהולכת לקום רודנות אלימה ואכזרית יותר, אפילו כשחיילי המהפכה הרגו כל מי שנראה חשוד בהשתייכות למשטר הישן. אחר כך התחילו משפטי הראווה ששודרו בטלוויזיה. עוד אלפים רבים נרצחו לעיני העם. ועדיין לא הבינו גם כשהמשפטים נמשכו שלושים דנה אחרי עליית קסטרו ואנשים נרצחו. קובה עברה שורת טיהורים מוסריים וטיהורים פוליטיים. בתי הספר התחילו ללמד מרקס ו-לנין במקום את המקצועות הרגילים, אך בפומבי בעיני העולם קסטרו הכחיש שהוא קומוניסט. אך בבתי הספר לימדו רק את הדוקטרינה הקומוניסטית. ביולי 1960 נלקחים הסטודנטים לעיר הוונה, למלא את הכיכר. קסטרו עמד לנאום נאום חשוב. רינלדו גילה עולם חדש. עיר. שבעיניו הייתה תוססת ונפלאה. רק אחרי כשלון הפלישה למפרץ החזירים הכריז קסטרו בנאום שהמהפכה היא סוציאליסטית. רינלדו הבין, ועדיין בלי התנגדות שלימדו אותו להיות מפיץ הדוקטרינה ובעיקר משתף פעולה עם המשטר החדש. החופש היה דבר שדיברו עליו הרבה אך, לא יישמו אותו. היה חופש לומר שיש חופש אך לא חופש למתוח ביקורת על המשטר. אחרי שנתיים שלוש כבר אפשר היה לראות את הכיוון אליו הולך המשטר, אך הצעירים היו עדיין מלאי תקווה. הוא נשלח לאחת החוות החדשות שהולאמו. העובדים הם עירוניים שאין להם מושג בעבודה חקלאית. "הצמח יודע מי אוהב אותו ומי אינו מכיר אותו, והוא אינו צומח ואינו מניב..... רק אנשים שאוהבים את הטבע ומכירים את סודותיו כשירים לעבד את האדמה. עבודת אדמה היא מעשה אהבה, פעולה אגדתית. הצמח והזרע זקוקים לשיתוף פעולה שבשתיקה מצד מי שמגדל אותם"בתקופה זו הוא פוגש את הגבר הראשון אתו הוא מקיים יחסי מין של ממש וכמו כל הצעירים הוא מתאהב בגבר הראשון שלו. "שמחתי הייתה כמו עלבון לבית ההוא, המלא בנשים נטושות ובשני זקנים ממורמרים"ב1963 התחיל המשטר לרדוף אחי הומוסקסואלים, אלו שחיו מחוץ לארון, ולשלוח אותם למחנות שם נעלמו לתמיד. רינלדו ניצל כי באותם ימים עדיין היה נער מתלבט שלא העז להודות בנטיותיו ולהראות במועדונים, כשעוד היו כאלה. כשרינלדו מתבגר ומתחיל לכתוב הוא מעביר אותנו דרך שמות הסופרים ואנשי הרוח בקובה. אלו שאהב והעריך ואלו שלא. גם אם חלק משמות זרים לנו כי לא תורגמו זה עדיין מסע מרתק לעולם שהרוח נכלאה בו. חיים שהכתיבה הייתה יכולה להיות מסוכנת כמו אמירה בוטה בציבור. וכמובן מכיוון שרינלדו כותב על הכל בגלוי הוא מספר על נטיותיהם המיניות של אלו שהיה מה לספר עליהם ובתוך הכמעט כרוניקה זה איננו הופך לרכילות. הוא מונה את אלו שהתנגדו למשטר ואלו שנכנעו לו ונודו אחר כך בכל זאת. עולם שבו רעש המצעד הצבאי מחניק את מקצב השירה וקצב החיים. במשטר כזה גם הארוטיקה לובשת צורה של מרדנות. כל רודנות היא מדכאת מינית ושוללת חיים.

הארוטיקה המוגברת היא חלק מהנחמה של אנשים עניים מאוד שחייהם אינם חופשיים. אפשר לראות זאת בספר "הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה" שם מנקודת מבט סטרייטית וכאן בעיקר הומוסקסואלית. רינלדו מתאר מקרים רבים של גברים שמצד אחד רצו לקיים יחסי מין מצד שני היו הומופובים שטופי מוח שהיכו את בני זוגם ההומואים או גרמו להם צרות אחרות. הפחד הוא תמיד מרכיב חשוב בעולם של אי ביטחון מוחלט.מעניינים מאוד החיים ההומוסקסואליים שרינלדו מתאר. הן מבחינת התרחשות, לפחות לפי ניסיונו האישי והפרשנות שלו שלפיה כמעט כל גבר קובני מוכן לקיים יחסי מין עם גברים, היה מוכן לפחות, ב-שנות השישים. גם תפיסת ההומוסקסואליות שלו פחות מקובלת ומוכרת במערב, ואולי בגלל השינוי העולמי שחל במערב בעקבות השחרור המיני. אך אי אפשר להתעלם מהקרבה שבין תפיסתו של ז'אן ז'נה לזו של רינלדו, אלא שז'נה כתב את מיטב ספריו בשנות הארבעים בפריז שבחלק מהזמן הייתה כבושה על ידי הגרמנים.אחד המאורעות שגרמו לרינלדו לפקפק במשטרו של קסטרו הייתה הפלישה לצ'כסלובקיה. שלושה ימים פורסמו ידיעות בעיתונות בלי נקיטת עמדה, כי קסטרו לא ידע מה להגיד אחרי שלושה ימים יצא בנאום חוצב להבות בעד הפלישה. הרוסים הכתיבו לו עמדה. בתל אביב אריק איינשטיין יצא מקליפתו, שלא הייתה כל כך עבה באותם ימים ושר את שיר שחלמנו על פראג בהפגנה מעוטת משתתפים. בהוואנה התארגן אחד המצעדים האחרונים וצעד לשגרירות צ'כיה לאות תמיכה. מחאה עקיפה אך ברורה במשטר.כמו כל הצעירים הוא מגויס לשירות חובה, שירות הנקרא צבאי אך בפועל הפכו את הצעירים לעבדים במטעי קני הסוכר, עודה בגיהינום. כשהמכסה שקבע קסטרו, מאה מליון טון סוכר, לא הייתה יכולה להתמלא והוא היה צריך להודות בכישלון ובמקום זה המציא איזה תעלול. קרנבל שנמשך חודש ימים ובו חילקו חינם, מהמלאי המידלדל של המדינה, בירה ומזון ברחובות. דרך שהפכה להיות חלק מהמשחק הקבוע. תעלולים להסבת תשומת הלב מהכישלונות.מפתיע כמה סופרים ומשוררים מונה רינלדו ששמם לא הגיע אלינו. קשה להבין כמות כזאת של כותבים באי המצטייר כשדה קני סוכר ותירס. ונוראה מכל היא העובדה שכה רבים מהם התאבדו בשל הרדיפות. אחרים הצטרפו לכוחות הביטחון והמשטרה והסגירו חברים לכתיבה כדי להמשיך להתקיים. רינלדו מעמיד באור פוליטי כל מעשה. כתיבה, משטר, הומוסקסואליות. אין שום דבר שאין בו צד פוליטי.בסופו של דבר רינלדו נעצר ומוכנס לכלא וכאן מתחילה מסכת חייו כאסיר. בכלל טעות זיהוי הוא מוכנס לאגף הפליליים. שום בית סוהר איננו נעים, אך להיות אינטלקטואל בכלא של פליליים אלימים קשה מנשוא. הוא נחקר ונחקר עד שהוא מודה בכל מה שדורשים ממנו.

כשהשתחרר לבסוף רצה ללכת לים, אך הסתבר שגם הם הפך בינתיים לעניין בירוקראטי ולפי צו חדש אי אפשר יותר להסתובב על החופים חינם. רק מי ששילם מסים חודשיים לאיגוד המקצועי שלו הותר לרדת לחוף, וגם אז רק לחופים שאושרו לכל איגוד בנפרד. קובה הפכה להיות אי מוקף מים שהיו כאלה שאסור היה להם ללכת לים. בדרך לא דרך הוא מצליח לצאת מקובה ומגיע לפלורידה. שם הוא נתקל בפרוצדורות בירוקרטיות וכלכליות חדשות. הוא מכריז שם :"ההבדל בין השיטה הקומוניסטית והשיטה הקפיטליסטית הוא שאם כי שתי השיטות נותנות לנו בעיטה בתחת, בקומוניסטית אתה אמור למחוא כפיים ואילו בקפיטליסטית אתה חוטף ומותר לך לצעוק. אני באתי הנה לצעוק"מכיוון שאת סוף חייו מספר רינלדו כבר בתחילת הספר, הרי שהספר הולך לקראת סוף ידוע מראש. התאבדותו בגלל האיידס. ואכן הדף האחרון בספר הוא מכתב הפרידה שכתב כמכתב פרידה.הפסיכולוגיה עשתה את כל בני האדם דומים. אפשר לאבחן באותה שפה פסיכולוגית טיבטי מקצה האוורסט, אינדיאני מפסגת האנדים ווינאי שרק גמר שניצל וקפה – קצפת. ההבדל יהיה בצורת חיים שיצרה את החיים וצורת המחשבה. קובה איננה על פסגת האנדים, היא די קרובה לאמריקה ובכל זאת משהו אחר מבצבץ מבעד לאותו הדבר. מעבר לחיים אחרים. וצורת מחשבה שונה. אולי זה החום, ואולי משהו עמוק שנולד מעירוב אמונות תרבויות וגזעים. הספר כתוב כאילו הוא מסופר בקול. אוסף פרטי פרטים ותיאורי יום יום. לכאורה בקושי ספרות, אך הפרטים ההולכים ומצטברים הופכים להיות תאור כל כך מדויק של חייו של רינלדו והחיים בהוונה. אי אפשר להגיד שנהנים לקרוא את הספר, הוא מדכא בדרך מוזרה, מכיוון שאין ניסיון להיכנס לעולם הרגשי, רק המעשים והחיים מייצרים את התחושה. אך אין ספק שכספר שבא מתרבות כתיבה שונה לחלוטין הוא מביא את הניחוח המיוחד את תמונת העולם ודרך המחשבה הייחודית כל כך.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן