אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקנוניה נגד אמריקה / פיליפ רות


התמונה של דן לחמן

הקנוניה

הקנוניה נגד אמריקה / פיליפ רות. כנרת זמורה ביתן.

מה היה קורה אילו היטלר היה נהרג במלחמת העולם הראשונה. מה היה קורה אילו נוצחה ישראל. ישנם ספרים רבים המנסים לנבא מה היה קורא אילו. ומה אם 1984 היה מתגשם במלואו.פיליפ רות, אולי גדול הסופרים היהודיים של דורו כתב ספר מדהים באמת. הפעם לא התחבא מאחרי גיבורו הקבוע נתן צוקרמן, סופר שדרכו סיפר פיליפ רות את חייו. אך במסווה מסוים. כאן בספר זה הוא חוזר להיות פיליפ הקטן. ו-פיליפ רות המבוגר מספר סיפור קטן על משפחה אמריקאית בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הוא בן למשפחה יהודית בשכונה קטנה שרוב תושביה יהודים. האנטישמיות מוכרת להם כדבר שקיים אי שם במקומות אחרים.הם שמעו על הגזרות באירופה. הם יהודים גאים בין יהודים אחרים., רחוקים מהגויים. בשכונה שלהם יהדותם אינה נמצאת באיום או בקונפליקט כלשהו.תחילת הסיפור מזכירה יהודי אחר שסיפר על אותם ימים. ימי הרדיו של וודי אלן. הזיכרונות היהודו-אמריקאיים שלהם דומים, המשפחות בני המעמד הנמוך דומות. הילדים נשמעים כאחים או בני אותה משפחה.פיליפ רות איננו כותב את ספרו בצורת מדע בדיוני מפחיד כמו ג'ורג' אורוול. אלא מתוך תיאור אמיתי למדי של חיי היום יום של משפחתו, של ההיסטוריה כמו שהיא נראית מבעד לשידורי חדשות יומני קולנוע ועיתונים. באירופה היטלר שונא יהודים. אך זה שם. השואה עוד לא התחילה. לא באופן רשמי, והדיה עוד לא הגיעו, רק ידיעות על הרדיפות. אך החרדה מפני אנטישמיות כבר הרימה ראש גם באמריקה. למר רות מתאפשר להתקדם בעבודתו דבר הכרוך במעבר לעיר אחרת. הוא מוות כי שם אין כמעט יהודים. הם מפחדים להיות בודדים.במאי 1927 הטיס צ'ארלס לינדברג את מטוסו רוח סנט לואיס מאמריקה לאירופה בלי חניה ומאז הוא נחשב לגיבור עממי. ב1932 נחטף בנו התינוק וגופתו נמצאה ללא רוח חיים לאחר עשרה שבועות. לינדברג ורעייתו עברו לאירופה. שם טייל בגרמניה והתרשם ביותר מהפעילות של היטלר אותו כינה מנהיג דגול. ב1938 גרינג מעטר אותו במדליית כבוד. ו-לינדברג מכנה את גרמניה בשם האומה המעניינת ביותר בעולם. מאז נחשב לינדברג למייצגם של הנאצים באמריקה וקולו נשמע בעד הבדלנות ונגד הצטרפות למלחמה. בקרב היהודים נחשב יחד עם כמה מטיפים אנטישמיים ברדיו ללא אוהד. עד כאן המציאות הממשית.פיליפ הקטן אוסף את כל הבולים שהוצאו לכבודו של לינדברג. הוא מכיר את רוח סנט לואיס לפרטיו. אחיו הגדול יותר המגלה כשרון ציור מצייר את האיש והמטוס.הספר מתחיל ביוני 1940. אמריקה עדיין איננה מעורבת במלחמה באירופה. רוזוולט עומד בפני מערכת בחירות חדשה. מול רוזוולט הנשיא המכהן, הזקן והמשותק מעמידים הרפובליקנים את לינדברג גיבור העם. צעיר יפה תואר ורב עזוז, המופיע באספות לבוש תמיד בבגדי הטייס שלו.מר רות, אביו של פיליפ היה מאלו שאהבו להחצין את יהדותם בפומבי לעורר מהומות בכל פעם שנשמעה הערה אנטישמית ולהביך את בניו הקטנים.

צ'ארלס

צ'ארלס לינדברג

לינדברג הופך להיות אויבו המושבע של רוזוולט. ככל שמתקדמים כיבושיו של היטלר הוא מעריץ אותו יותר. הוא נואם נגד שליחת עזרה לאנגליה, מתריע מפני כניסת אמריקה למלחמה. אנשים נפלו בקסמו של הצעיר שדיבר על הרחקת "מחרחר המלחמה הזקן" מהבית הלבן. לא רק את הנשיא תוקף לינדברג, בנאומי הבחירות שלו הוא תוקף את שתלטנותם והשפעתם של היהודים שחדרו לכל מקום. רטוריקה נאצית פשיסטית מוכרת.פיליפ הקטן לא מבין למה דווקא היהודים. הרי לאירים באמריקה אירלנד חשובה, איטליה לאיטלקים וכך מיני מהגרים אחרים, ורק ליהודים אין מקום אחר חוץ מאמריקה להיות נאמנים אליו בכל לבם.השדרן והעיתונאי היהודי המפורסם וולטר ווינצ'ל הדביק למעריציו של לינדברג את הכינוי "עכבראצים" ((ratzis. בתוך כל ההתרחשויות הללו ממשיכים חייו של הילד הקטן על הרפתקאות ההתבגרות שלו שאסף ברגשי אשמה בולים עם תמונת המטוס רוח סנט לואיס. ובוקר אחד כולם מתעוררים עם נשיא חדש. צ'ארלס לינדברג. לינדברג היה הגיבור האמריקאי הראשון שפיליפ הקטן לומד לשנוא. בטיול משפחתי לעיר הבירה וושינגטון, הולדת הדמוקרטיה האמריקאית לשם לוקח אותם אביהם נתקלים הילדים לראשונה באנטישמיות גלויה ומילולית. במלון בו הזמינו חדר חודשים מראש וגם שלחו דמי קדימה מסרבים לארח אותם. במקומות ציבוריים אנשים מעירים אחריהם הערות בכל פעם שהאב משבח את הדמוקרטיה או את רוזוולט שכשל בבחירות. שם הם רואים את הנשיא החדש מטיס את מטוסו מדי יום סביב העיר ומחוזותיה השונים "לטיול ערבית" להנאת התושבים והתיירים הרבים.כמה שבועות לאחר היבחרו טס לינדברג לפגישה עם היטלר וחותם על הסכם הבנות. אמריקה לא תצטרף לאף אחד מהצדדים הלוחמים. לאחר עשרה ימים הוא חותם הסכם דומה עם ראש ממשלת יפן הקיסרית. כשנשמעים באמריקה קולות התנגדות טענו תומכיו שהיטלר מכבד אותו כי הוא לינדברג, הקיסר היפני מכבד אותו כי הוא לינדברג, רק היהודים שונאים אותו כי הוא לינדברג.ב22 ביוני 1941 מפר היטלר את ההסכם שחתם שנתיים קודם לכן עם סטלין. לינדברג, בנאום לאומה משבח את היטלר ומודיע שכעת יש מי שעומד מול התפשטות הקומוניזם ורעותיו.וכך אף היפנים המנסים לשרש את הקומוניזם בסין.אלא שלינדברג יוזם גם דברים אחרים, לא רק פוליטיקה בינלאומית. פיליפ מתחיל להרגיש איך השינויים הקטנים מתחילים לחלחל לתוך חיי המשפחה שלו. ואסור לשכוח כי הספר מסופר מבעד לעיניו של ילד קטן המוסר רק מה שהוא רואה, אך עם פרשנויות של פיליפ רות המאוחר המאירים את ההתרחשויות התמימות ההן.אחת הפעולות היא הקמת סוג של מבצע" קירוב לבבות" בני נוער. לכאורה איסוף נוער עירוני ושליחתו לחוות בדרום הרחוק לשמונה שבועות. למעשה ילדים יהודים הנשלחים לחינוך מחדש אצל החוואים הימניים, משעבדי העבדים, ולחנך אותם בדרך "הלבנה" הלינדברגית הנכונה. אחיו הגדול הוא בין הנשלחים, וחוזר מעריץ של לינדברג והופך להיות קוץ בתוך משפחתו.הימים קשים לאביו של פיל הקטן. תקופת השפל נגמרה. הבורסה עולה, האנשים מתעשרים, והכל בגלל הנשיא החדש לינדי. ולך תתווכח עם אנשים שכיסיהם מתמלאים.

חייו של פיל אינם שונים מנערים אחרים ההולכים ומתבגרים. הוא מספר על חיי המשפחה שלו על הדברים הגדולים והקטנים הנחשבים בחייו, אך באירופה היטלר כובש וחודר עמוק יותר לתוך רוסיה. היפנים כובשים יותר ויותר ארצות באסיה הרחוקה ובקרוב יוכלו לאיים על אוסטרליה וניו זילנד. מלבד אביו וכמה משכניו לא נראה שאנשים מתייחסים לא למלחמה הרחוקה ואפילו האיבה ללינדי מפעפעת באביו יותר מאשר באחרים. כן, חייו חיי ילד רגילים אך יום אחד עוצר אותו ברחוב מישהו מהאפ.בי.אי ונראה שהוא יודע הכל על משפחתו, וכל מה שהוא רוצה לדעת בשיחת רעים ברחוב מה אומרים אצלו בבית על הנשיא.לינדברג מזמין את פון ריבנטרופ לביקור ממלכתי באמריקה. מתנגדי הביקור מקיימים עצרת מחאה גדולה שבה רוזוולט שפרש אחרי ההפסד בבחירות לביתו חזר לנאום ואמר שאמריקה לא תרשה להפוך את עצמה לפשיסטית. ולרגע, לפחות רגע הנאום היה נראה שכוחו של לינדברג מתערער. לרגע, ורק אצל אלו שממילא היו משוכנעים. לינדברג כתשובה לבש את מדי הטייס שלו, עלה על מטוסו וטס מעיר לעיר שם נאם נאומים בני כמה משפטים באזני ההמונים בהם הבטיח שכל מה שנעשה הוא לטובת אמריקה. הגיבור במדי הטייס זוכה מחדש בפופולאריות. ההיסטוריה היא לא רק מה שקורה בעולם, אומר אביו של פיליפ הקטן, גם מה שקורה בבית הפרטי הוא חלק מההיסטוריה. ופיליפ מתרשם ומנסה להבין עוד יותר. בעיקר כשדודתו היהודייה התומכת בלינדסי מוזמנת לבית הלבן לסעודה עם ריבנטרופ.וביום חד שני הבנים של משפחת רות מקבלים בפעם הראשונה בחייהם סטירת לח מהוריהם. כל אחד מסיבה אחרת, אך הסיבות קשורות בהחלט להיסטוריה המתרחשת בעולם. כך נכנסת ההיסטוריה הציבורית גם אל תוך הבתים הפרטיים.בקיץ 1942 מתילה הממשלה בניוד משפחות. משפחת רות מתבקשת אחר כבוד לארוז את עצמה ולעבור לאיזו עירה בקנטאקי. עיירה בלב הערבה, שם יהיו כנראה היהודים היחידים, וכך כל חבריהם מהשכונה, אלא שכל משפחה למקום אחר התחלה של טיהור אתני ופיזור היהודים ממרכזים ופיזור הקהילות. ומה שנורא בעיניו זו העובדה שדודתו משתפת פעולה ועובדת עם הממשל ומארגנת את השילוח למקומות החדשים.החוקה הולכת ומועלמת. לינדברג חוזר על המנטרה ששום צעיר אמריקאי לא נהרג במלחמה המטופשת באירופה. שהיטלר בסך הכל מחסל את הבולשביזם הנוראי. שהגזענות היפנית אינה דבר שצריך להתייחס אליו כי אינה נוגעת לאמריקאים טובים. והיהודים ששיתפו פעולה עם הממשל החדש לגלגו על היהודים שהתנגדו ללינדברג וקראו להם יהודי גטו פרנואידים. וכשמתרחש ליל בדולח אמריקאי והשנאה פורצת, יהודים שואלים את עצמם ואחד את השני אם לא הם בעצמם הביאו את התפרצות השנאה הזו נגדם. פיליפ רות מצליח לנתח את הקבוצות השונות המתאגדות בתוך הקהילות היהודיות, את הלכי המחשבה והרוח מכל הכיוונים, זה מרתק ולא תמיד נעים לראות כמה הוא מבין לעומק את הזרמים השונים ודרכי מחשבתם.ההמשך הופך להיות מאורעות הניתנות לפרשנות קונספירטיבית המנסה להראות איך חלקי שמועות והפצת "עובדות" חסרות בסיס יכולות להשתלט על מדינה ענקית. ורות מצליח לטוות שוב מתח וחלחלה בפני אפשרויות שלא ניתנות בכלל להערכה.אני לא יכול להגיד שזה הטוב שבספריו של פיליפ רות כי לא קראתי את כולם, אך זהו ספר מצוין. כי הוא אמין לאחרון הפרטים שבו. למציאות שלא התרחשה אך הייתה יכולה לקרות. הוא איננו כתוב בצורה מפחידה ובכל זאת הוא מטלטל. התמימות של הילד הקטן המספר על חיי היום יום שלו שמשתנים, חלקם רק מהאזנה לשיחות המבוגרים וחלקים מפני שאירועים רעים אכן קורים. ואמריקה הופכת כמעט בשמחה, כמו במקומות אחרים שהתהליך התרחש בהם, לפשיסטית. והכל כל כך הגיוני ומובן מאליו. מפחיד איך הפשיזם מתפשט כשרק מעטים מבינים מה קורה מול עיניהם. מצד שני זה כמעט ספר חניכה רגיל לגמרי ולכן כל כך מצמרר באפשרות שהוא פותח בפני מה שהיה יכול לקרות. בפני הדרך שאמריקה הייתה יכולה ללכת בה, בפני מה שהיה קורה לעולם כולו. ואולי הספר הוא בכלל לא על האפשרות הזו אלא דווקא על אנשים כמו אביו של פיליפ, זה שאינו מסתנוור מזוהרו של המנהיג הגיבור והכריזמטי כמו כולם, זה שכולם חושבים שהוא נודניק בלתי נלאה כי איננו מפסיק לדבר נגד במקרה הטוב ובוגד במקרה הפחות טוב. כי הרי לעולם אי אפשר לדעת באמת מה היה קורה אם אירוע משמעותי אחד היה נגמר אחרת לחלוטין משנגמר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן