לכל איש יש שם – זלדה


185 צפיות

הערות מקדימות:ההתייחסות להלן לא באה מצד הספרות, או ביקורת ותורת הספרות; גם לא באה מן ההיבטים של מדעי הלשון, או הבלשנות, או מצד מערכות פילוסופיות – אסתטיקה, אתיקה (תורת המוסר), או משולבות, כמו הפסיכו-לינגוויסטיקה. זאת התייחסות שבאה מצד הכתיבה בלבד. במילים אחרות: כאן נדון בתהליכים שהובילו לכתיבת השיר המסוים הזה, ובדיוק כזה, לפי השערתנו. מסיבה זאת, לא ייעשה כאן שימוש במושגים טעונים וידועים מעולם הספרות והעיסוק בה, או במושגים השאולים ממדעי הלשון, הלינגוויסטיקה ו/או הפסיכו-לינגוויסטיקה: שימוש בכלים אלה יהיה יומרני, מבלבל ולא הולם.מן הראוי להדגיש ולהבליט כי אין כאן ניסיון ו/או יומרה להיכנס לעומק הדת והמיסטיקה היהודית ולפענח על פיהן את הטקסט של זלדה. נכון יותר לומר כי נעזרנו במה ש"ידוע" ו"בפי-כול" – ואלה רשימות ביבליוגרפיות מפוקפקות -, והסתפקנו במובן-מאליו, או, אם תרצו: במה שמתקבל על הדעת, המשתמע והצומח מהשיר עצמו למיטב הבנתנו. גם נדגיש כי אופיו של חלק ניכר מנייר העבודה עוסק במה שיכול להיות קרוב לניחוש: מה ואילו היו הכוחות שפעלו על זלדה לכתיבת " לכל איש יש שם". כל עוד העיסוק בכתיבה כדיסציפלינה אינו ממוסד (מלבד ההיבטים השייכים לבריאות הנפש, ליקויי למידה ודומיהם – הווה אומר: ההיבטים הפתולוגיים), לא נוכל לבסס מערכת שתזכה למבנה, יחס ושם רציניים.

---------------------------------------------------------------------לכל איש יש שםשנתן לו אלוהיםונתנו לו אביו ואמולכל איש יש שםשנתנו לו קומתו ואופן חיוכוונתן לו האריגלכל איש יש שםשנתנו לו ההריםונתנו לו כתליולכל איש יש שם שנתנו לו המזלותונתנו לו שכניולכל איש יש שםשנתנו לו חטאיוונתנה לו כמיהתולכל איש יש שםשנתנו לו שונאיוונתנה לו אהבתולכל איש יש שםשנתנו לו חגיוונתנה לו מלאכתולכל איש יש שםשנתנו לו עונות השנהונתן לו עיוורונולכל איש יש שםשנתן לו היםונתן לומותו. זה אחד השירים הטובים והידועים של זלדה, משוררת שחייה, כנראה, היו קשים במיוחד מההיבט הכלכלי. אינני בקיאה בקורותיה. הידיעות שברשותי ניתנות להשיג על ידי כל מי שקורא את גב הכריכה של אחד מספריה, או של הספר המכנס את כל יצירתה.מה ששייך לפורום מעין זה, וראוי להבלטה, נוגע לדרך שבה פרסמה זלדה את יצירותיה: נהגה לשלוח אל מכריה, בדואר – לפעמים על גבי גלויה, לפעמים באיגרת מתוך הארץ, לפעמים בתוך מעטפה -, את השיר שאך עתה סיימה את כתיבתו, או את עיבודו. אחד בכל פעם. דרך זו הייתה ידועה ובשימוש אצל גדולים וטובים: פורסמו ומתפרסמים בלי הרף ספרי התכתבויות בין משוררים, סופרים, הוגי דעות ומה ומי לא, מאז ימי יוון העתיקה, הגמל, הספינה, הדואר בדיליג'נסים, אחר כך גם דרך הים, והגענו לימי דואר האוויר – ולימי האאוטלוק-אקספרס, האתרים הפרטיים, הפורומים ומי ינבא את האמצעי למשלוח הבא. בוודאי שכחתי מיני "תואם-דואר" ממזרח ומערב, מצפון ודרום. הדגש כאן הוא על הדרך שאפשרה לה, לזלדה, לא להסתגר עם יצירתה, לא להעיק על איש במנות גדושות, לשלוח את לחמה על פני המים, וברוב ימים מצאתו: למעשה, ידידיה ומכריה שכנעו אותה להוציאם לאור, וכך ראו בית דפוס, כריכה ופרסום. ממה שידוע לי, כירושלמית (זלדה התגוררה בשכונת "בית ישראל", לא רחוק ממקום הימצאי ברגע זה ממש), גם אחרי שספרה הראשון יצא לאור המשיכה לשלוח את שיריה אל מכריה-ידידיה. השירה הייתה עבורה תקשורת, ולכן ניסתה להיות קומוניקטיבית – המילה 'תקשורתית' נשמעת זרה מדיי לאינטימיות שיש במילה הלועזית.דוגמה חיה, מציאותית, להתייחסות זאת מצדה: על ערש דווי נהגה לבקש מחברותיה: "שירים, תקראו לי שירים, אני רוצה לשמוע שירים." (לא נמניתי ביניהן, לא הכרתיה. כן היו ביניהן רחל עוזיאל-חלפי ומשוררות ירושלמיות אחרות, ומהן שמעתי על כך.) ביקשה שירי משוררים אחרים – ביקשה קשר-של-שירה.באשר לשיר "לכל איש יש שם": כתיבתו, שנועדה להישלח כך, אל מכר אולי ידוע-מראש, יש בה מאפיינים שניתן לעקוב אחריהם במרקם הטקסט עצמו – אינני מתייחסת להיבט שנדון בתורת הספרות אלא לכתיבה עצמה. כך גם קורה בעקבות נתון נוסף, חשוב מאוד: זלדה אישה דתית, אורתודוקסית. היא לא מתעלמת מאף אחד מנתונים אלה. להלן נתייחס לאלמנטים שבכתיבת השיר.1 . מותר ואסור.בהיותה אישה דתית (אורתודוקסית מאמינה ואדוקה), תחום המותר מחייב אותה לכתיבה יראת שמים. החומרים העומדים לרשותה יהיו מותרים בהיבט זה, ומאורגנים לפי סדר שיתאים לכתיבתה. הווה אומר:* הבחנה בין קודש לחול;* סדר (ארגון פנימי) שיהלום את עליונות האלוהים על החולין; * שימוש חוזר במבנים אלה, אשר יבטיח את הביטוי של גודל האדיקות של המשוררת. למעשה, המותר מגדיר את האסור:* זלדה לא יכולה להיעזר במה ש"מחוץ לתחום". (דוגמה קטנה אבל משמעותית: בשורה השישית של השיר היא כותבת:שנתן לו האריג כשמתבקש לכתוב:שנתן לו מלבושו...אלא ש"המלבוש" נמצא בשימוש אצל ש"י עגנון, בסיפור בעל שם זה, וש"י עגנון ויצירתו לא התקבלו בציבור האורתודוקסי. נהפוך הוא: לדידם, עגנון ויצירתו נשארו מחוץ לתחום הקריאה החיצונית המותרת להם – כך שעל זלדה לעקוף את הקושי.)אלה אפוא החומרים העומדים לרשותה. להלן נתייחס למבנה של השיר. 2 . ארגון הטקסט.ארגון הטקסט יבטא את סדר החשיבות של האלמנטים –* תחילה, או: בפתיחה, תבוא ההכרה של עליונות האל על הבריאה כולה;* כך גם יבוטא מה בידי אלוהים / בידי שמים, לעומת ** מה בידי האדם / ברואי האל; * התפתחות השיר תוביל אל תחילתו – עליונות האל.אין אנו מתייחסים כאן ל-"סגירת מעגל", אלא ליישום ארגוני של האלמנטים. עלינו לזכור שסדר הבריאה נקבע בספר בראשית: בראשית א – בריאת העולם והאדם; בראשית ב – השבת, ושוב: פסוק ז: חזרה על בריאת האדם, והלאה: תיאור הגן, מתן שמות; בראשית ג – הנחש, הפיתוי, התוצאה, קביעת האל שאדם וחווה יהיו בני תמותה ("כי עפר אתה ואל עפר תשוב"), וגירושם מגן עדן.מבנה השיר יענה על דרישות אלה.להלן נתייחס בפירוט לדרך הרקמה – החוטים, הצבעים, הבד, המחטים – של זלדה.

3 . הרכיבים הקבועים.ה"בד" שעליו תרקום זלדה יהיה חלק למדיי – כך היא תוכל להדגיש את המגבלות של ברואי האל. ההדגשה הזו נרקמת בעזרת חוט עבה שצבעו קבוע, ובונה את ה"רבועים", או "משולשים", שבתוך גבולותיהם יהיה תמיד קבוע, בשורה הראשונה:לכל איש יש שםובחוט-משנה, פחות בולט, פחות עבה, ובצבע שיכול להשתנות – אבל תמיד באותו המקום:שנתן / שנתנה / שנתנו לוונתן / נתנה / נתנו לו- מעין חתימה קטנה, סימן-היכר קבוע המפנה לגבולות האיש / המקבל [המקבל מה שנתן/נתנו לו].4 . הרכיבים המשתנים (המילים הלא-קבועות).להלן רשימת המילים הלא-קבועות – הרכיבים המשתנים – של השיר, לפי סדר הופעתן/ם (אם יש יותר ממילה אחת אחרי "שנתן/שנתנו" ו/או "ונתן/ונתנו", יופיע סוף השורה במלואו):

אלוהיםאביו ואמוחטאיוכמיהתוחגיומלאכתוקומתו ואופן חיוכוהאריגשונאיואהבתותקופות השנהעיוורונוההריםכתליוהיםמותוהמזלותשכניו

סידרנו את המילים המעטות (עשרים במספר, אם אופן-חיוכו ו- תקופות השנה מתקבלות יחדיו; עשרים ושתיים, אם נספור אותן בנפרד) בשלושה טורים לאורך.טור ימין: ארבעת ה"משולשים" הראשונים;טור אמצעי: שני ה"משולשים" הבאים אחריהם;טור שמאל: השלושה האחרונים.השיר כתוב בלי סימני פיסוק מלבד הנקודה הסופית, ובלי חלוקה לבתים – ברצף אחד.זלדה יכולה (מותר לה) לרקום את יצירתה ממילים אלו, בין המילים הקבועות.כל מילה נבחרה בקפידה ומייצגת את גבול המותר: "שם" הוא לא-סתם מילה, או שייך לשם עצם, שם תואר, שם פרטי ושם-משפחה. זהירות. הלא אנחנו אומרים "למען השם", "על קידוש השם" ועוד ביטויים המזהים בין "שם" לבין האל. 5. הבתים-המשולשים: מה עשתה זלדה בחומרים שבידיה.ארבעת המשולשים הראשונים מתייחסים לנתונים שנקבעו לאדם – לכל אדם באשר הוא – ואשר אין לו כל שליטה עליהם.ההדגשה – הכתיבה, החוט, המכחול – מושמת קודם כול לבורא הבריאה: במשולש הראשון, המילה אלוהים מופיעה כדי להסיר כל ספק, וכן כי אין גדול או קובע ממנו; מיד אחריו, בשני, קביעת האל (אפשר לומר: "זה בא בגנים, בשרשרת ה-d.n.a") תוחמת את הגבולות הפיזיים (קומתו) והנפשיים (אופן חיוכו) של האדם; בשלישי, הנתונים הגיאוגרפיים - וגם האתנוגראפיים – נקבעו על ידי האל: איפה ולמי ייוולד, סביבה פתוחה/סגורה, איזה אוויר ינשום, וכן הלאה; המשולש האחרון מצביע קודם כול על גלגל המזלות, במובן העמוק שיש לתואמי-מזל במיסטיקה היהודית וביהדות בכלל – קביעה מוחלטת של האל. כל אלה, כפי שהערנו לעיל, מדגישים את חוסר האונים של ברוא האל ותלותו בקביעותיו.לאיזון ההרגשה הפטליסטית שנוצרת בעקבות אלה, זלדה מביאה את הפן הנסיבתי שאינו שייך רק לאל: בהמשך ל"אלוהים" אנו פוגשים את "אביו ואמו", שאמנם ניתנו במסגרת "משורשרת" מידי הישות העליונה, אבל יד האדם (אביו, אמו) מתערבת במלאכתו. כך גם: בהמשך ל-dna בא האריג (גם מילה זו טעונה – אבל התרחקנו מהמלבוש), שהוא מעשה ובחירת האדם. האריג, בתחילת הדרך, הוא חיתוליו; ובסוף הדרך - תכריכיו. ויהיה כל מה שיבחר "ללבוש" בין שני מצבים קיצונים אלה, לפי בחירתו של האדם.הבית-המשולש השלישי מעניק להרים את הממד האנושי כשבהמשכם באים כותלי הבית של האיש, כתליו. מעשה ידיו, ללא ספק, וגבול ברור שבנה לעצמו. אולי גם השלמתו עמם.

ובבית-המשולש הרביעי נמצא את גבולות בחירתו ב שכניו – אלה נותנים לו שם, ובו-זמנית: האיש בחר לדור/לגור בשכנותם-בשכונתם. משמע – האדם-האיש השפיע על הסביבה [השכנים] ועל השם שקיבל כתוצאה מיחסי הגומלין ביניהם.בטור המרכזי קורה דבר-מה שבוודאי העסיק את זלדה – אנחנו מקבלים שני בתים-משולשים שניתן לבנותם בעזרת אותם חומרי הגלם, אולם באופן שונה. הבה ונראה.לכל איש יש שםשנתנו לו חטאיו [ חטאיו מתחרז עם שונאיו ] ונתנה לו כמיהתו [ כמיהתו מתחרזת עם אהבתו ] לכל איש יש שםשנתנו לו שונאיוונתנה לו אהבתואילו החריזה עמדה בראש מענייניה של זלדה, הייתה מתגברת על הצלייה בבית-משולש השני, בטור ימין, ומוצאת מילה שוות ערך ל" מלבושו" ושתתחרז כמוה – למשל: " ביגודו".כמו-כן, ייתכן שאנחנו טורחים ומבקשים אחר משהו שלא העסיק אותה כלל. אולם: התבוננות קצרה בלבד תמצא כי הבתים-המשולשים, לפי הדרך שבה בנתה זלדה טור ימין – "הגדול" נסגר על ידי "הקטן", או: העדר מוחלט של שליטת אנוש מוצא איזון-מה בחלק אשר בידיו -, הבתים-המשולשים של הטור היו יכולים להיכתב כך:לכל איש יש שםשנתנו לו חטאיו [ חטאיו מתחרז עם שונאיו ] ונתנו לו שונאיולכל איש יש שםשנתנה לו כמיהתו [ כמיהתו מתחרזת עם אהבתו ] ונתנה לו אהבתו ואם ביקשה זלדה לשמור על החריזה בכל שורה שלישית, יכלה לכתוב גם כך:לכל איש יש שםשנתנו לו חטאיו [ חטאיו // שונאיו ] ונתנה לו אהבתולכל איש יש שםשנתנו לו שונאיוונתנה לו כמיהתו [ אהבתו // כמיהתו ] ה"רגש" (אולי שייך לענף העוסק בפסיכולוגיה של הקורא?) אומר לנו כי בשביל זלדה, הכמיהה "קטנה" מהחטא – האדם מגביל את עצמו ואת מידת חטאיו כשהוא מוכן לא לממש את הכמיהה, כאשר יש לו מודעות לסיכון שבפיתוי. כך בבית-המשולש הראשון, טור אמצעי (החמישי מתחילת השיר).ובבית-המשולש הבא – כבר נעשתה העבודה: שונאיו, כמובן, יהיו בין אלה שחטאיו הפכו אותם לכאלה, או שכמיהתו עשתה זאת: גבול דק מאוד מפריד בין כמיהה לחטא, למשל, כשהמדובר בכמיהה לאישה שהיא אשת-איש. כך קורה שהבית-המשולש השישי מכיל בשלום את שונאיו ו- [+] את אהבתו – לאיזון, כנגדם, או לעומתם.וכעת לטור האמצעי:* כפי ש"האריג" בולט ממבט ראשון במשולש-הבית השני, כך קורה עם עיוורונו – בעיקר, כמשקל-נגד ל"תקופות השנה" (הבית-המשולש השמיני, באמצע טור שמאל);* בולטים מאוד, או: מתבקשים שיהיו בולטים: חגיו // מלאכתו, ימי הקודש לעומת ימי החול;* לסיום ארגון האלמנטים: הים // מותו;

בים, במים, יתחדש מעשה-בראשית. מותו שהאיש, של האדם, אמנם נקבע בידי שמים, אבל יהיה מוות אינדיבידואלי, פרטני, פרטי, כמו כל מוות אצל ברואי האל.[הים מביא לנו תמונות מיתולוגיות רבות: פוסידון, או נפטון; הציור של בוטיצ'לי, "לידתה של ונוס"; טבילת יוחנן המטביל, הטבלת ישו וטקס הטבילה בנצרות; והאסוציאציות פתוחות אצל כל אחד מהקוראים.]* על רקע שני בתים חזקים אלה (השביעי והתשיעי, כשזה האחרון כתוב בארבע [4] שורות) בולטת הצליעה של הבית-המשולש השמיני: לכל איש יש שםשנתנו לו תקופות השנהונתן לו עיוורונוניתן לעסוק בו, כי הוא נמצא, פיזית, באותיות שחורות על דף הספר ובמקום שהועד לו. אבל העיסוק בעייתי:עיוורונו – כחלק מהשלם? ז"א: חלק ממגבלותיו? החלק שלקוי ביכולתו? כי לא ראה את חלוף הזמן? את העת לכל דבר שאמור להתקיים בעתו? את המחזוריות? כי לא התפעל מעבודת הבורא? הלא תקופות השנה הן בבחינת מוֹרוֹת המלמדות כיצד לנהוג, להתייחס, לכל עת ואירוע; שמא: עיוורונו – כי לא ראה בלבו פנימה? בוודאי יעלו צידוקים והסברים הגיוניים יותר מאלה שגייסתי לכאן.6. השפעת הטקסט כשיר על הקורא ועל המאזין.נתייחס כאן לשני היבטים החופפים זה את זה:1*. ה"מנגינה" ש"נשמעת" אצל כל אחד מאיתנו כשאנו קוראים [= שומעים] "לכל איש יש שם"; 2**. המנגינה שהולחנה לשיר – ואשר שורה זאת [לכל איש יש שם] הכתיבה לחזור עליה פעמיים, עם סיום כל בית בשיר המולחן [שחלוקתו אינה חופפת את כתיבתו כטקסט], כמו בשיר פולחני, או תפילה.1*. אכן, השורה לכל איש יש שם פועלת עלינו כקסם, ככישוף, כסיסמה.היא מכניסה אותנו לתחום דו-משמעי: קודש, "ברומו של עולם", + ליד "מוכר וחביב"; יראת שמים + שימוש של חולין, יומיומי; צפוי ונורא + צפוי ואינו מחדש לנו דבר.2**. הלחן:(בלי יומרה לעסוק במוסיקולוגיה!)הטקסט, בעל המאפיינים שצוינו לעיל, "מתנגן" ו"משתורר" מעצמו, מזמין למעין תפילה. אין אנו בקיאים בתפילות, בחזנות, עוד פחות בנוסחים השונים – נוסח אשכנז ונוסח ספרד. זלדה הייתה אשכנזייה. מכאן שהנוסח האשכנזי היה שגור באוזנה. כך או אחרת: כאמור, השיר מזמין להיזכר במתפללים (עוד לפני שהולחן), בתפילות שגם בהן יש פסוקים (שורות במקרה שלנו) בלתי אחידים, בעלי אורך שונה. הלחן משרת זיכרון זה – בשורות הארוכות הוא "שומר" עליהן ומתמיד, בלי להעבירן ל"שורה חדשה", או ניגון שונה. המלחין, אם כן, הושפע אף הוא מאופיו הרליגיוזי של השיר.7 . שונות (miscellaneous).בלי שנהיה בקיאים בתחום שנעלה להלן [חשוב וראוי מאוד שנדגיש זאת פעם אחר פעם], נפנה כעת לעולם הנסתר: מיתולוגיה, מאגיה, יהדות ומיסטיקה. ניסינו להראות – לא ניסינו להוכיח: רק להראות – את האפשרות שמערכות האמונות השייכות לתחומים אלה פעלו על זלדה, כפי שהן פועלות עלינו בדרך זו או אחרת: מי לא מכיר את ה"מיקוח" עם הגורל, המזל, האל, "אם תעשה ש-[.....], אני מבטיח ש[.....]"; או "טפו,טפו,טפו" [שלוש (3) פעמים, כמובן]; המספר 13.כאן המקום לציין כי –4 (ארבע) אמהות – ארבעה הבתים-המשולשים הראשונים, טור ימין;2 (שניים) לוחות הברית – שני הבתים-המשולשים האמצעיים, טור אמצעי;3 (שלושה) אבות – שלושה הבתים-המשולשים האחרונים, טור שמאל; סך הכול:9 (תשעה) ירחי לידה. ראינו גם שניתן לארגן אחרת, וכי לא כל בית-משולש חזק – למעשה, ניתן להרכיב רק שבעה בתים ואז יהיה:7 (שבעה) – שבעה ימי השבוע.ולא לשכוח: הבתים-המשולשים (שאינם מופיעים כאלה, אבל זלדה רקמה אותם כאלה) נבנו לפי המספר 3.כי המספרים בעלי משמעות והשפעה דתית-מאגית-מיסטית עבורנו, הגם שאנו נוטים להתייחס לכך כאל מערכת אמונות תפלות.אם ניתן לארגן/לכתוב רק שבעה (7) בתים משולשים, למה תשעה (9)?כי 9, כנראה, היה משמעותי יותר לזלדה, שלא היו לה ילדים. לא התנסתה בחלק זה של בריאת יצור חי, נשיאת עובר וולד לחיי עולם.פירוט נוסף מצד זה של השיר ותהליכי כתיבתו ימצא כי –* השורה הראשונה והחוזרת תשע (9) פעמים משמשת בבחינת "אחד מי יודע": אני (זלדה) יודעת ש- "לכל איש יש שם". אבל לפי מתכונת ה-"אחד מי יודע", המענה יינתן בשורה השנייה: אלוהים. הוא האחד.בשורה השלישית מופיעים אביו ו[+] אמו = 2 (הם שניים) – שני (2) לוחות הברית. יחד [1 + 2] = 3 [המספר שלוש, המספר החזק אחרי מספר 1, שלושה (3) אבות].וכך נוצר "שילוש" שהוא גם "משולש" בעל שלוש (3) שורות – וארבע (4) ישויות בתוכו: האל [אצל הנוצרים: האב], הבן [האיש], האב והאם. אלא שהאיש [= הבן] נמצא גם מחוץ לבית-משולש זה – וכך אנחנו מקבלים "שילוש": בלעדי האיש.לאחר בית-משולש אחד, ראשון זה, המספרים המאגיים-מיסטיים מוסיפים להופיע:* בבית-משולש שני: קומתו + אופיו + אריג = 3;* בבית-משולש רביעי: גלגל המזלות = 12;* בבית משולש שמיני: תקופות השנה = 4.אלמנטים נוספים ניתן למצוא בשפע – כל אחד מכיר מערכות נסתרות שפועלות עליו. עלינו.8. לסיום.ניסינו להראות חלק מהתהליכים שמתחוללים אצל היוצר – במקרה שהבאנו לכאן, אצל זלדה – לפני, במשך ותוך כדי מלאכת היצירה. יש בהם אלמנטים צורניים (איזו צורה תיתן הכתיבה לעיני הקורא), שמיעתיים (איך יישמע הטקסט), אידיאולוגיים (מותר ואסור, דת ואמונה, מיסטיקה, מאגיה, מיתולוגיה), ארגוניים (כיצד לארגן את חומרי הגלם), מבניים (פיזית, מבנה הטקסט), רכיבים שיהיו קבועים כן/לא, רכיבים שיופיעו באופן חד-פעמי, עבודת הרקמה-הציור של כל אלה, ולבסוף, הצבענו על הכוחות המשפיעים ופועלים עלינו (על זלדה, כאן) באופן אולי לא-מודע, לא-במתכוון, כדי שהיצירה תהיה-תיראה-תישמע-תתקבל כפי שהיא מתקבלת-נראית-נשמעת אצל הקורא, וכדי שתשפיע עליו כפי שכוחות ושיקולים אלה השפיעו על היוצר. 9. רשימה ביבליוגרפית – הצעה.לא נראה לנו שנוכל לספק ביבליוגרפיה מתאימה לכל קורא. כמו-כן, ברגע שוויתרנו על העזרה בדיסציפלינות קיימות שמנינו בתחילת הנייר, בהערות, נוכל להציע מעט מאוד, כללי יותר מאשר ממוקד. מלבד זאת, המתעניינים בתחומים אלה מכירים מקורות לביבליוגרפיות עם הדגשים שונים.1. זלדה, "שירי זלדה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה): עמ' 117.2. איאן סטיוארט, "המספרים של הטבע" (הוצאת הד ארצי, 1999): פרולוג ופרק ראשון: 7 – 18. [הדיון הוא מתמטי; הפרולוג והפרק הראשון מביאים את קשיי האנושות מול התופעות.]3. "המיתולוגיה של עמי העולם", עורך ראשי: רוי ויליס (הוצאת הד ארצי, 1999). [הספר, שהוא מעין אנציקלופדיה, מאורגן כמיתוגרפיה עולמית ומקדיש את הפרק הראשון לנושאים מרכזיים במיתוס. החומר אמנם תמציתי, אבל רציני בגישתו על אף הפנייה לקהל-יעד כללי-"עממי".] ביבליוגרפיה נוספת – חשיבה, סמל, לשון, מיתולוגיה, תרבות, אמנות.הרשימה להלן מתאפיינת – ביוֹשנהּ. בוודאי הספרים מוכרים לכם, וכמו כן, הוגי הדעות שהם יוצריהם. אלה ספרים שלמרות גילם, עדיין תורמים לי, אישית:יונג, ק.ג., "זיכרונות, חלומות, מחשבות" – ראיון ועריכה: אניאלה יפה (הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1993. * לוי-שטראוס, קלוד, "החשיבה הפראית" (ספריית הפועלים – דעת זמננו, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה – לא צוין תאריך). [לפי הנושא והרשימה הביבליוגרפית, הספר ראה אור במקור בשנות השישים המאוחרות – השערה אישית.]* פרום, אריך, "השפה שנשכחה" (הוצאת א' רובינשטיין, ירושלים – לא צוין תאריך). [הספר ראה אור ב-1951.]* קסירר, ארנסט, "מסה על האדם" (הוצאת עם עובד, תשט"ו).

cassirer, ernest, the philosophy of symbolic forms [volume 1: language; volume 2: mythical thought; volume 3: the phenomenology of knowledge] (yale university press, 1970, new haven & london). eco, umberto, the open work (harvard university press, 1989). [הערה חשובה: הספר ראה אור לראשונה ב-1962. היו שתי הדפסות נוספות ששמרו על המקור, ובו יש פרקים שאינם מופיעים בהוצאה באנגלית.]frye, northrop, anatomy of criticism (princeton university press, 1971/1973, princeton, new jersey).jung, carl, man and his symbols (aldus books ltd, 1964, london)lévi-strauss, claude, structural anthropology (penguin university books, 1972).

---------------------------------------------------------------------כיוון שהטקסט לעיל אינו מנוקד, סיום יאה לו יהיה העלאת השיר בביצועה של חווה אלברשטיין – להלן הקישור מתוך אתר-you tube.

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר