אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות / מיכל קירזנר – אפלבוים


התמונה של דן לחמן

לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות / מיכל קירזנר – אפלבוים. הוצאת מפה.

אליס הקטנה מציצה אלינו שוב ומבקשת קצת תשומת לב. מיכל קירזנר – אפלבוים כתבה ספר חדש המנסה להוליך אותנו במבוכי העניין שמעוררת אליס מאז הולדתה בכתב. בעבר הלכתי בעקבות ספרו של חיים שפירא שניתח את הספרים בעיקר מהצד המתמטי שלהם. מיכל קירזנר מנסה לעשות לנו סיור מודרך בדרכי הסתכלות רחבים יותר ובטיול לא ארוך מדי להאיר נקודות הסתכלות רחבות.כמעט שלושה מליון אזכורים יש לאליס בגוגל. כולם עוסקים בה ומנסים לפענח את חידתה. אותה ילדה שיושבת משועממת בתחילת הספר על שפת נהר שקט ובעוד כמה שורות תצנח לעולם מרתק ושונה מכל המוכר לה ולנו. נעשו כמה וכמה סרטים, ורק בימים האחרונים מצאתי את הגרסה האילמת הראשונה משנת 1903 והמון וריאציות על ילדה המגיעה לעולם מוזר. כולן אליס, אך לא כולם לואיס קרול. כדי להגיע לאליס מוכרחים להתחיל בקרול. האם המתמטיקאי הזה היה איש בעל הפרעות אישיות כאלה שרק ילדים היו מרגיעים אותו? האם היה פדופיל, כמו שמנסים להגיד עליו. בכל יום נולדת עובדה חדשה ומחקר חדש הסותר את אלו מאתמול.

השאלה שחוזרת היא למה בכלל צריך לפרש כל כך הרבה את אליס. מדוע לא לקבל דברים כפשוטם מעשה פנטסטי לילדים. כנראה שאליס מבהילה אותנו, מבהילה בפראות שלה, בסירובה לציית לכל חוק או להיכנס למסגרות. הפרשנויות הן תגובה לאיום של עצם קיומה של ארץ הפלאות, והאדם האנושי צריך סדר, היגיון ופתרון לכל בעיה.כשהספר יצא לאור הגדירו אותו "חגיגה לילדים וניצחון לאיגיון" מאז 1865 הספר לא אזל מהשוק לרגע וממשיך להימכר בכל פינה בעולם ובכל שפה.הספר נכתב בתקופה הויקטוריאנית כספר ילדים, אך כזה שלעולם איננו ילדותי. הוא מכבד את קוראיו הצעירים, וגם המבוגרים נשבים בקסם. הוא אינו מפסיק לעמת אותנו עם הצורך האנושי למצוא סדר באי סדר, הגיון בשיגעון.

זוכרים את המלט, "יש שיטה בשיגעון שלו". אך הנה קרול- הכובען שואל את אליס חידה במסיבת התה, מה משותף לעורב ושולחן כתיבה. אין תשובה ואין פתרון. תסכולים כאלה, שבאופן מפתיע מהנים דווקא הם חלק מגדולתו של הספר. חלק. אין הסבר ובכל זאת יש נסיון לתרץ את החידה הסתומה באחד המחקרים. פתרון הנוגע לתקשורת.אליס לא הייתה יכולה להיוולד אלא במאה התשע עשרה, אלא באנגליה ואלא בתקופה הויקטוריאנית. ויקטוריה עלתה לשלטון ב1837 והחזיקה בו 64 שנים. אי אפשר לקרוא לתקופה כזאת אלא על שמה. האם הייתה אישה חכמה? כשהיא מתארת ביומנה את יום ההכתרה שלה היא מתארת את הטקסים אך לא מה היא חשה. אך בסיום כל פרק, ובכל פעם שמישהו בעל תפקיד מתקרב אליה היא מציינת שעמדו דמעות בעיניו. שחקניות אנגליות נהנות להגחיך את הקטע בערבי קריאה.האגדה מספרת סיפור שאיננו נכון כנראה, שגם המלכה ויקטוריה אהבה את הספר וביקשה מקרול לשלוח לה ספרים נוספים שלו, והוא שלח לה שני ספרי אלגברה.

המלכה ויקטוריה

ויקטוריה, נמוכה שמנמונת ובעלת פנים בולבוסיים הייתה רבת השפעה לא רק בצד הפוליטי של הממלכה. בימיה חלו השינויים הגדולים ביותר בחיי בני האדם. העם רחש לה הערכה על יציבותה, למרות הפוריטניות שלה. האצילים שהיה ברשותם פסנתר היו מכסים את רגליו בבד מחמת צניעות, אלא שלוויקטוריה היה רומן עם משרתו האישי של בעלה אחרי שנפטר. והסוד היה די גלוי. הצביעות חגגה בתקופה הזאת.

תקופה בה הרכבת עולה לראשונה על הפסים ובתי החרושת הנפתחים מביאים איתם את המהפכה התעשייתית. הטלגרף המהיר מתחיל להחליף את המברקים. בעוד רגע קט בל ימציא את הטלפון. האימפריה תלך תתרחב ותגדל.דרווין מפרסם את תורתו המהפכנית ולקראת סוף חייה פרויד מפרסם את תורתו. למזלה של המאה ההיא איינשטיין חיכה עוד רגע עם המהפכה שלו. מאה מסעירה ומפחידה. בני אדם מחפשים הבנה נחמה ומסתור. הספרות נותנת להם את מבוקשם. שינוי צורת החינוך ופתיחת בתי הספר לכל הילדים הביאה לפריחה של ספרות ילדים. אי אפשר לתאר את המאה התשע עשקה בלי דוד קופרפילד. בלי אגדות הילדים של אוסקר ויילד. בלי ג'יין אייר. אחר כך נוספו הספרים לבנים, ספרי ההרפתקאות נוסח אי המטמון. בשלב הבא נוספה ספרות הפנטזיה אל העולם הזה באו סיפורי אליס.אליס חווה חויות מוזרות. היא גדלה מאוד ומתכווצת מאוד, היא פוגשת חיות שמספרות לה סיפורים וחתול שמשאיר אחריו חיוך היא הולכת למסיבת תה עם חבורת מטורפים ומשחקת עם מלכת הקלפים. וכמעט טובעת בבריכת דמעות של עצמה.

האם זה ספר פנטזיה?. יש הרבה פנטזיה אך לא רק. הרפתקאות? יש הרפתקאות אך הן אינן מסוג הרפתקאות המתח.כמה שנים אחרי פרסום הספר הוציא קרול נוסח אותו ייעד לילדים עד גיל חמש והסתבר שלא הסיפור הוא המחזיק את העניין אלא יסודות של סאטירה ומשחקי מלים ושפה שגם ילדים יכולים להבין וליהנות מהם. הספר של קרול הוא ניגוד והיפוך לתקופה הויקטוריאנית. אליס צבעונית והתקופה חד גונית. אליס פורקת עול והויקטוריאנים שמרניים ופוריטנים. זו אנרכית וזו שומרת בקנאות על סדר ומשמעת. הספר הוא תמונת היפוך של התקופה. הארנב, היצור הראשון שפוגשת אליס מסמל היטב את התקופה שנכנסה לתזזית וקצב חיים משתנה שבה מהירות וזמן הפכו לראשונה למושג חשוב. התייחסותם של רוב החיות אל אליס מלמדת על מחשבתו של קרול על חינוך הילדים הנוקשה וההתייחסות הרעה אליהם.מכאן עוברת קירזנר לנתח במשפטים בודדים חלק מהדמויות. את החתול היכול להחליט כמה ממנו יתגלה פרשו כמהות רגשית נשית. אך גם כפרודיה על חיוכה של המונה ליזה. אך תהה הפרשנות אשר תהייה, החתול הוא הנפשה של משפט שהיה קיים בזמנו של קרול "לחייך כמו חתול צ'שר" גם הכובען והארנבון מוצאם מביטוי מוכר בזמנו "מטורף ככובען" או "מטורף כארנביב" קרול השתמש במטבעות לשון כאלה לצרכים אחרים.

הצב לא צב (בתרגומה של רינה ליטווין) לקוח מתחליף מרק צבים שהיה רווח. העשירים אכלו מרק צבים אמיתי והעניים תחליף. הגריפון בעל ראש הנשר וגוף האריה היה סמלו של טריניטי קולג' באוקספורד. הגריפון והצב הם סאטירות על הסטודנטים.הספר הוא אולי פנטזיה אך המעמדות מיוצגים בו במדויק. משקף אך לא מבקר. וכך המלכה הקפריזית מייצגת את כל האצולה. הדוכסית המנסה למצוא בכל דבר מסר ומחפשת דרכים לגעת באליס היא פרודיה על מטיפי המוסר. הארנב הוא המתעשר החדש, לבוש בגנדרנות וחושב שאליס המשרתת שלו. הפרק הבא עוסק בביוגרפיות האמיתיות של האנשים שחייהם השתזרו להיות חלק מהספר. קרול, אליס והסביבה. מיכל קירזנר מנסה להוכיח בהסתמך על יומני כל הנוגעים בדבר שלא היו יחסים פדופיליים וחיבתו של קרול לנערות צעירות באות ממניע נפשי אחר.הפרשנויות הן כה רבות וחלקן לא הגיוניות כמו כתבי האיגיון עצמו. יש בה כל כך הרבה סמלים עד שכל אחד יכול לפרשה כרצונו. החל מניתוחים פרוידיאניים, ניתוחים דרך מרכיבי אישיותו של קרול, טענה שקרול כלל לא כתב את הספר אלא המלכה ויקטוריה, שהספר פרו נוצרי ומתנגד לנצרות, שהוא בעד ונגד תורתו של דרווין, שאליס מסמלת פאלוס, אך גם תהליך לידה.הפילוסופים מתעסקים בשאלה שאליס שואלת את עצמה "מי אני" מי היא כשהיא בגודלה הממשי, כשהיא גדלה וכשהיא מתכווצת. מה יחס האני לגופים המשתנים שלה. וליחסו של הספר לשאלת הזמן, כי הספר כולו מתרחש בשעה אחת ( השעה היא תמיד שעת התה ), לכן בזמנו חלקתי על דעתו של ד"ר שפירא החושב שהזחל מציע לה התאבדות בעוד אני חשבתי שהתכוון למה אינה לומדת לעצור את הזמן. אחרים פרשו את אליס כחווית האבסורד של נערה המושלכת לעולם של אי סדר, אלימות, אכזריות גסות רוח וניכור. אך כל הפרשנים הללו מתעלמים מדבר אחד שאותו לא פתרו, מהו סוד הקסם של אליס, כי אם ובלי ניתוחים טרחניים הספר הוא בראש ובראשונה מקסים.מצחיק. מבדר, ומשעשע. לכן השאלה שגם היא התעוררה אם הספר מתאים בכלל לילדים עונה לתשובה בוודאי, הוא מפחיד כמו רכבת הרים בלונה פארק. פחד שאי אפשר שלא לרצות להתנסות בו.אליס הוא ספר "לכל אחד" אין מי שלא ימצא בו דברים המדברים אליו, אך גם מקוממים אותו. היצירה מצחיקה מאוד מקיימת מתח בין ניגודים ופותרת את המתחים מחדש.

יש בו חידות מתמטיות ושעשועי לשון השקפות דתיות ומוסריות וחידות לוגיות. אליס עצמה מקסימה בניגודים שבה. היא רגזנית, פחדנית, חסרת טקט ונטולת חוש הומור. ובכל זאת חינה הילדותי כובש. היא לומדת לתפקד בגבורה בעולם הכאוטי ונאמר " אליס מייצגת את החיפוש האנושי הנדון לכישלון אחר משמעות האולטימטיבית והסדר של "ימי גן עדן" ויש המפרשים אותו פירוש דתי, על הגירוש מגן עדן.

הספר הוא חדשני וחתרני מאז כתיבתו ועד לימינו. אין בו מוסר השכל לצעירים. אין בו אמירות חינוכיות או מוסריות, הספר לועג לתפיסות וערכים של תקופתו. אליס סקרנית ובלתי מרוסנת, ההיפך מהדרך בה חינכו ילדים בימים ההם. היא איננה מלאך קטן. היא איננה גברת קטנה בעלת מידות טובות מדי. ובודאי שאיננה מתקנת את דרכיה כשהיא שובבה. אליס איננה פחדנית. היא לא נבהלת כלל כשהיא נופלת למאורת הארנב וכל דבר מעניין אותה. היא סקרנית מאוד. היא אוכלת ושותה כל מה שמתחשק לה היא מלאת גחמות אותן היא מנסה לספק ונכנסת לאירועים פרטיים מבלי שתבקש רשות " אליס היא ילדה זדונית, אגואיסטית, תוקפנית ומפונקת" כתב עליה אחד הפרשנים.החתרנות האמיתית שבספר היא שאנו הקוראים, כמו אליס בספר איננו לומדים שום דבר חדש מהחוויות שאליס עוברת בספר. אנו יוצאים מן הסחרחרת כמו שנכנסנו אליה, כמו אליס שלא הסיקה שום מסקנה חשובה מכל ההתרחשויות. כמו אחרי סיבוב ברכבת שדים בלונה פארק. הרי אין בספר עלילה הגיונית ומתפתחת כמו בספרות הרגילה. אין שום קשר בין כל היצורים המופיעים בספר וכל אחד חי את חייו בדרכו. אין התמודדות עם רשעותו של הזולת או התעמרותם של המבוגרים בצעירים. העולם הוא כאוס מוחלט ואין בו שום משמעות המאפשרת צמיחה וגדילה.

בניגוד לעולם הוויקטוריאני שחיפש "מסר" בכל דבר וספרות הילדים הייתה מלאה בכאלה קרול בורא עולם חסר מסרים ומוסר. דווקא האיש שהיה דתי מאוד ולעצמו היה איש מוסר לא כתב את הספר מנקודת מבט של "אני יודע הכל יותר טוב." אין בספר שום דבר ערכי ואין שכר ואין עונש. אין בו אשמה ולא חרטה. הוא בא לשעשע צעירים בין כל ערכי המוסרניות המוטלים עליהם. אפילו למוות בעריפת ראש צוחק קארול כשמתנהל ויכוח אם אפשר יהיה לכרות את ראשו של החתול מכיוון שאין לו גוף. ובכלל איומי הוצאה להורג מופיעים בספר לעתים כה קרובות במצבים מגוחכים.אחרים טענו שהספר הוא ניצחון הילד על המבוגר. בעוד אליס היא ילדה אנושית הרי שכל המבוגרים מוצגים כבעלי חיים. אין שום מבוגר אנושי בספר. הספר מלא פרודיות, בעיקר על שירי הילדים שהיו מוכרים אז לכל ילד באנגליה וההיתול של קרול, שנטל מהשירים משמעות והפך אותם למצחיקים וחסרי מסר שעשעו את הילדים.אם עד כה הבאתי את הפרשנויות על חוסר המסר של קרול הרי שהכוונה הייתה למסרים של ערכיות התנהגות טובה מוסר ומיני מסרים שילדים סופגים מסיפורים, אך חוקרים אחרים רואים בספר מסר מאוד משוכלל שבו קרול מלמד את אליס את מכמני השפה, ובעיקר את דרך ההתקשרות המילולית והחברות. במפגש הראשון שלה היא פוגשת עכבר, אך היא בחוסר התחשבות מתאמנת עליו במשפט הצרפתי שהיא יודעת "היכן החתול שלי" ומיד נוצרת כמובן אי הבנה תהומית. ככל שהוא פוגשת יצורים רבים יותר כך היא לומדת לדבר, להסביר לנסות להיות מובנת ולנסות להבין. כשקוראים את הספר כך האיגיון נעלם קמעה ומופיעה בו בעיה של חוסר תקשורת וחוסר הבנה. השיחות הגיוניות אך תמיד לצד המדבר. אליס לומדת להתגבר על עלבונות, אי הבנות כעסים וכישלונות. הסבירי את עצמך אומרות לה החיות, ואין זה מקרי שהיצורים בארץ הפלאות שמים דגש על מילוליות ודיוק בניסוח, לקרול שהיה מתמטיקאי שהתמקד בלוגיקה חשיבות ההתנסחות המדויקת נעשית ברורה.כשהיא שואלת את חתול :התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן זה תלוי לאן את רוצה להגיע

אליס לא שאלה ברורה ולא ניסחה את היעד אליו היא רוצה להגיע ופתאום ההתחכמות הופכת לברורה מאליה. תאמרי בדיוק לאן את הולכת ותקבלי תשובה ברורה.

במקום אחר אומר לה הגריפון כמענה על שאלתה "את צריכה להתבייש לשאול שאלה כזאתי" בהתייחסות של הקטע זה מצחיק אך המשמעות הנחבאת מתבהרת כשמפרקים את האיגיון ומוליכים לכיוון המילוי הנכון.התקשורת המילולית הופכת להיות קנה המידה לרוב השיחות בספר.הגריפון מספר לאליס את ארבע המקצועות שלמדו בבית ספרו. לחוור, לייסר, להשפיל, ולצלק. מה זה חיוור? שואלת אליס. מה זה חיוור את יודעת? שואל הגריפון. כן פירושו להיות לבן חסר צבע. אז אם לא יודעת מה זה חיוור את ממש טיפשה.

המורים שלה לא סבלניים, הם נרגזים והיא נרגשת. אליס איננה מקבלת הנחות ממוריה.לא רק להתבטא נכון נדרשת אליס, במקומות רבים בספר היא נדרשת להקשיב, ולנסות להבין. אסור לה להפריע לדובר. ולאליס קשה לשתוק בהתחלה. קשה לה לחלק את הבמה עם אחרים. והטענה אינך מקשיבה, על מה את חושבת חוזרת גם היא כשאליס לא עונה או לא מתייחסת למה שנאמר לה באותו רגע. היא לומדת שצריך לחשוב ולהתאים את הדברים הנאמרים. לא לדבר על חתול עם עכבר. וכששואל אותה הצב אם ראתה דג לבנון, היא כמעט כושלת ומתחילה לענות ראיתי אותם על צלח אך היא אינה מסיימת את המלה ואינה מסבירה אותה. היא מתחילה להפנים מותר ואסור ומחשבה תחילה.כעס הוא תכונה המאפיינת את רוב בעלי החיים בספר, בעוד שמאליס מצופה להיות שקטה וצייתנית. ואם נזכור שהיצורים מסמלים את המבוגרים נקבל את צורת החינוך המדויקת של התקופה. ילדים צריכים להראות אך לא להישמע. רק למבוגרים מותר לכעוס ולצעוק. וסופו שאליס קוראת הלוואי שכוחם לא היו נעלבים כאן בקלות כזאת. אליס נענשת ונענשת על תפקודה הלקוי בשטח התקשורת המילולית. כל יצור מנסה להסביר לה בדרכו את טעותה אך לה קשה לקבל. וקרול לא מקל עליה את שיעורי התקשורת.הספר נגמר בזה שאליס מתעוררת ומוצאת את עצמה על שפת הנהר עם אחותה. היא מספרת לאחותה את החלום, אחותה עוצמת עיניים וחולמת גם היא את החלום על ארץ הפלאות. מי חולם אם כך את החלום. אך חלומה של האחות, על כל השינויים שבו מסתיים במשפט "אף כי ידעה שעליה רק לפקוח את העיניים והכל יחזור למציאות המשמימה" האם המציאות המשמימה מרגיעה? האם זה סוף טוב?מיכל קירזנר אפלבום לוקחת אותנו בספר לא גדול לטיול בין כמה וכמה צורות ניתוח של אליס. והיא עושה זאת בחן רב אם כי לא בעומק רב, חשוב לה להקיף יותר נושאים מאשר לרדת לעמקם של אחד או שניים.מעבר לכל הפרשנויות אמיתיות או לא, כי קרול לפחות פעם אחת אמר שזה סיפור ילדים פשוט, הספר כל כך שובה לב בכל הרמות שלו עד שגם קריאה סתם חוזרת ונשנית מעלה חיוך וגורמת הנאה מאין כמוה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן