אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אורח בין ערביים / גוליאנוֹ קאזונאטו


התמונה של רמי נוידרפר

ג'וּליאנוֹ קאזוֹנאטוֹ, giuliano casonato משורר איטלקי, הוציא לאור לפני כמה עשרות שנים ספר שירים אחד בלבד - commensale della sera .חברי טומי גיל, שהאיטלקית שגורה בפיו מאז למד הנדסה בארץ המגף, ופרסם בעבר הרחוק ספר משלו של שירי ילדים ושמו "זה רק שלי", נשבה בקסמו של הספר האיטלקי ותירגם אותו לעברית בשם: "אורח בין ערביים".

זהו ספר של שירים קצרים ופשוטים, מִכתמים כמעט, מעין הגיגים פיוטיים, המזכירים פה ושם את שירי ההַייקוּ היפניים. הם מדברים על אהבה ומוות, על אמונה והזדקנוּת, על רגעים יפים שהיו ואינם. נראה כי המשורר כותב אותם בתחילת הערב של חייו, והם ממיסים את לבי.לשירים צירף טומי ציורים קסומים, מעשה ידיה של אם זוגתו, תרצה טנאי.תרצה היא אלמנתו של המשורר הנפלא שלמה טנאי. היא איירה עשרות ספרי ילדים במרוצת המחצית השנייה של המאה ה-20, וזכתה ב"פרס יציב" מטעם "דבר לילדים". לפני כמה שנים אף מצא השירות הבולאי לנכון להנפיק בול הנושא את אחד מאיוריה. אישה מרתקת, יפת תואר ואצילית, שסיפור חיי משפחתה הוא אחת הסאגות המדהימות ביותר של ארץ ישראל הישנה והטובה. תרצה, כך חתמה על האיורים, ציירה תמיד בסגנון פשוט ומינימליסטי, אולי מתיילד אפילו, וציוריה ליוו את ילדותי המתרחקת.לפני הרבה שנים ציירה תרצה גם ציורים אחרים, מעין מיניאטורות מקסימות, למגֵירה.

סגנונן של המיניאטורות הללו שונה לחלוטין מזה של האיורים: הן משורטטות בקפידה ואופיין מסתורי ורומנטי, חלומי משהו. את הציורים הללו נטל טומי ושילב בספר, והתוצאה לדעתי קסומה ביותר.בשיחה עם טומי למדתי שלידתו של "אורח בין ערביים" הייתה – ועודנה - כרוכה בכמה תהיות שלא נמצא להן מענה.הציורים שבספר המכונים במשפחה "מיניאטורות" הם סיפור בפני עצמו, מספר המתרגם, ומתוודה על רומן מתמשך בינו לביניהם. הוא התבונן מדי פעם באוסף הטמון מזה שנים במגֵירות של הציירת, והתרגש עם כל גילוי שחווה מחדש בכל פגישה עם הציורים."יכולתי להסתכל על ציור במשך שעות" הוא אומר, "ולדמיין לעצמי סיפור שלם המסתתר בין אלפי הנקודות הקטנות ומעט הקווים שמתחברים יחדיו לתיאור מקסים של אירוע, לפעמים סוריאליסטי ולפעמים 'מהחיים'. בכל פעם ראיתי בציורים תמונות מקורות חיי או מאלה של חברַי"."ופתאום, כמו בהארה, כאשר השירים היו כבר מתורגמים ומוכנים להגהה, עלה במוחי הרעיון של צירוף המיניאטורות," מספר טומי בתהייה מחויכת. "לפתע ראיתי בדמיוני איך ציורים שהכרתי מתחברים לשירים כאילו נועדו מלכתחילה אלה לאלה! כאילו יצירתו של קאזונאטו נתנה השראה לתרצה, או להיפך... ואז שאלתי את עצמי האם רק יד המקרה היא ששתי היצירות האלה נולדו ממש בו זמנית אצל שני יוצרים, שאיש לא ידע על קיומו של האחר והם יצרו במרחק אלפי קילומטרים זה מזה??"ההתרגשות הובילה לשורה של שיחות נפש אל תוך הלילה בין המתרגם לציירת. "תרצה מעידה," משחזר טומי "שבתקופת המיניאטורות שלה היא הייתה מתיישבת ליד שולחן העבודה מבלי לדעת מראש מה היא הולכת לצייר. ידה עבדה כמו מעצמה וגם היא הייתה מופתעת בכל פעם מהתוצאה.

היום היא מסתכלת על השירים ועל הציורים הצמודים, ואינה מסוגלת לספק לעצמה הסבר הגיוני לקשר ביניהם, המופלא גם בעיניה".ועוד תהייה של טומי: האם רק יד המקרה היא, שספר השירים המקורי באיטלקית עבר מיד ליד עד שניתן במתנה דווקא לחתנהּ של תרצה? לפנינו דוגמה לקשר בין אחד השירים – "אל תקשיבי" – לבין הציור שלו.הנה אישה יפה, הנפרדת מצמתה המדהימה. איננו יודעים מדוע היא נפרדת ממנה: רצון לשנות תדמית? החלטה להיפרד מסימן ההיכר הנשי כי אהובה עזב אותה? חזרה בתשובה? או אולי השתתפות בתוכנית הריאליטי "הדוגמניות"? מבטה של היושבת מושפל, ידיה כנועות, ופניה נראות כעומדות ברגע מכריע – האם לפרוץ בבכי, או לשמוח. היא יודעת שחברתהּ, הצופה בה מאחורי גבּהּ, תנסה לנחם אותה בעצבותה. החברה אינה יכולה לעצור את דמעותיה למראה יְפי הצמה ההולך לאיבוד, אך מנסה להסתיר את סערת רגשותיה מאחורי הווילון.איזו חברוּת מופלאה מסתתרת בשיר ובציור – כל אחת עושה כמיטב יכולתה לנצח את עצבות חברתהּ!ועוד תעלומה חובקת עולם:ניסיונות ההתחקוּת אחר עקבותיו של קאזונאטו כדי לקבל את הזכויות לתרגום שיריו מזכירים סרט מתח. אמנם ידוע לכל שהוא נפטר אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת, אך מעבר לכך, כל פיסת מידע שנבדקה הביאה את המתרגם-החוקר למבוי סתום!כך, למשל, מצאו חברים איטלקיים אתר אינטרנט סיציליאני המפרסם מדי שנה את אחד השירים של קאזונאטו במסגרת תחרות שנתית של משוררים לא מפורסמים, שכל אחד מהם רשאי לשלוח לתחרות שיר אחד. כיצד זה קורה? הרי המשורר כבר מזמן לא אִיתנו?? החקירה הובילה למישהו שטען שהוא חבר קרוב של קאזונאטו וככזה הוא דואג לשלוח לתחרות פעם בשנה את אחד משיריו. כן, כמובן שהוא יודע שהמשורר-החבר נפטר, אך חוץ מזה – ניאֶנטה, כלום! לא על משפחה ולא על חברים אחרים.עוד ניסיון נגמר מיד בלא כלום: חבר אחר של קאזונאטו ששימש כמו"ל בהוצאה לאור הפרטית של הספר, נפטר מזמן! משם, בתקווה מחודשת, פנה המתרגם למכון האיטלקי לתרבות בתל אביב, שהבטיח לסייע .""eureka! חזרו אליו כעבור כמה ימים. נמצאו עקבות של קאזונאטו באתר ה"מאסונים" - הבונים החופשיים - האיטלקיים! מיד נפתחה תכתובת עם הנהלת האתר אשר אכן הכירה והוקירה את החבר קאזונאטו. החברים שמחו עד מאוד על כך שהספר מתורגם דווקא לעברית, השפה העתיקה שדיברו בה לפני כ-1000 שנה, כאשר נוסדה האגודה בירושלים הקדושה! גם הם הבטיחו לבדוק, חזרו כעבור שבוע - ושוב אכזבה! גם ידי הבונים החופשיים היו ריקות – איש לא יודע דבר על המשורר או על משפחתו.והמסתורין בעינו עומד. כך גם החיפושים אחר עקבותיו של קאזונאטו, שעוד ועוד מכרים מצטרפים אליהם, ולפי שעה מעלים חרס בידיהם. אביא לכם כמה דוגמאות מהשירים:עשה שאאמין – מתוך מחרוזת התפילות עשה שאאמין בגן עדן, אפילו דמיוני, שיצליח להוריק שוב את לבי שנובל.

השיר הקטן הזה, כמעט הייקוּ, מדבר אלי באופן אישי. פעמים רבות אני מתבונן סביבי ומקנא במאמינים. אני חושב שאמונה באלוהים, בצדקת הדרך, במשמעות החיים, היא כלי חשוב במאבקו של האדם מול סופיות החיים הבלתי נמנעת. האמונה עוזרת לנו לחצות את החיים שהוקצבו לנו בראש מורם יותר, בנפש חפצה. כותב שורות אלה, ככל שהוא מתבגר, מוצא עצמו חושב יותר ויותר כקוהלת – הבל הבלים, אני אומר לעצמי, הכול הבל.עשה שאאמין. כשאראה אותךָ שובכשאראה אותךָ שוב,אבא,עינַי כבר לא יהיו אנושיותושפתַי ידברוללא צלילים.אאחוז את ידךבידי הדמיוניתואלך אחריךברחובותעולמנו החדש.

כל מי שאיבד את אביו, אבדה שלעולם אין לה תחליף, ימצא את עצמו במילים פשוטות ונוגעות ללב אלה. מי לא חלם פעם לפגוש שוב את יקיריו האובדים? מי לא האמין בזה, ולו לרגע קט?ושיר אהבה תמים:רגעים שלנורגעים. שלנו. פשוטים. אמיתייםכל כך. כמו הסמקתך הראשונה והמלח של דמעותייך על שפתַי.

המלח של דמעותייך על שפתיי. זוכרים?"אורח בין ערביים" זמין לרכישה בחנויות ספרים מובחרות, באינטרנט,וגם אצל המתרגם: טומי, 0522575844

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר