אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רותי רום / עקיצת האקנתוס - ראיון


שושנה ויג's picture

רותי רום / עקיצת האקנתוס. הוצאת ידיעות אחרונות
רותי רום / עקיצת האקנתוס. הוצאת ידיעות אחרונות

הסופרת והמשוררת רותי רום, ילידת תל –אביב יפו, חיה ויוצרת בגבעתיים. ספר השירה "סיפור פשוט על אהבה" בהוצאת ספריית הפועלים יצא לאור בשנת 2001. רומאן פרוזה ראשון פרי עטה "אהבה מודרנית אני יודע" יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2004 . לפני כחודשיים ראה אור הרומאן החדש של רותי רום, "עקיצת האקנתוס" בהוצאת ידיעות אחרונות.

זהו רומאן היסטורי מרתק הנע בין תקופות היסטוריות שונות. נקודת מבטה של המספרת היא נקודת מבט מודרנית, היא יוצאת לאמסטרדם להתחקות אחר יומן שאבד, ודולה פרטים אודות משפחה יהודית בשלהי המאה השבע עשרה. תוך כדי שרטוט העלילה מצטייד הקורא במסע פילוסופי מרתק. התקופה וגם תהליך הגילוי הוא מסע אותו עובר הקורא יחד עם הגיבורה המודרנית. במרכזה של העלילה ההיסטורית דמותה של ברכה-ציפורה שמנסה לחרוג מגבולותיה של הנערה היהודייה הכשרה שכל עולמה בבית פנימה.

ברכה-ציפורה נעה בשווקים, חוקרת מקומות ומנהגים של כתות שונות, אמונות משיחיות. מול נחרצותה של ברכה-ציפורה מוצגים הגברים בחייה כאנטי- תיזה לדמותה. פורת-יוסף בעלה, חכם גדול בתורה, מקדיש את כל מרצו ללימוד התורה והיא ברכה-ציפורה הנשואה הטרייה מוצאת לעצמה עולם חלופי. במיוחד היא נמצשאת בביתו של אחיה יעקב ואיתו היא מתעמתת ומנסה להציב בפניו את הגילויים שלה. בנוף הכתיבה שלנו לא מוצאים כתיבה שרחוקה מהכאן עכשיו, כתיבתה של רותי רום משדרגת את העולם הספרותי מכמה בחינות. ראשית, וזו הייתה הסיבה הראשונה שלקחתי את הספר לידיי, השפה שבה כתוב הספר היא שפה יפהפייה ותיאוריה של הסופרת את העולם האחר בנבכי המאה השבע עשרה מותיר הרגשה שמדובר ביותר מאשר רומאן היסטורי. כשנטלתי את הספר לא יכולתי להשאירו בחנות הספרים. ולא הצטערתי, אף שהקריאה הייתה איטית, הייתי צריכה להתעכב כדי לקלוט את העולם העשיר שנגלה בכתיבה, את התורות הרבות שעליהם מספרת הסופרת. ניכר שהסופרת היא יוצרת רב גונית שעולמה הפנימי עשיר ביותר. והיא מצליחה להעשיר את הקורא בעולמה. אין זה ספר שמתאר חוויות קיומיות מודרניות רדודות אלא מעניק לקורא חוויה אחרת של עומק רוחני. עקרון מרכזי שמנחה את הכתיבה נחשף בקריאה. פשוט להעשיר את עולמו של הקורא, גם בעושר תרבותי רוחני ולא רק בסיפור על עלילותיהן של גיבורי הרומאן. ניכר צימאון של הגיבורה המודרנית לגלות עולמות נסתרים, ותורות סוד.

הסופרת נענתה בחיוב להתראיין על ספרה האחרון: ש. סיימתי לקרוא בספרך "עקיצת האקנתוס". הרעיון של הספר הוא באמת מיוחד. את ככותבת נעה בין שתי תקופות כאן ועכשיו בביקור באמסטרדם כדי למצוא יומן מן העבר של גיבורת הספר. כסופרת את בונה בדיה או נשענת על אמיתות היסטוריות?ת. הסיפור על ברכה-ציפורה והחיפוש אחרי יומנה הוא בדיה שהעובדות ההיסטוריות אשר ברקע משמשות לו אחיזה אמינה. החכם צבי היה רבה של קהילת אמסטרדם במאה ה-17 למשך שנים מספר ובעקבות מחלוקת עבר לשרת את קהילת לבוב ושם גם נפטר. בנו, יעקב עמדן, היה עילוי ושמו ידוע עד היום בקהילות החרדיות. באותה עת היו גלים של שבתאות באירופה שחתרו תחת הקהילות האורתודוקסיות. הדונמה, היא כת, ענף שבתאי, שעסקה בטקסים מיניים וגילויי עריות. אני לא יודעת אם הם פעלו באמסטרדם ולצורך העניין זה גם לא היה חשוב לי. יעקב עמדן ואביו היו ידועים במלחמתם חסרת הפשרות בשבתאים. אלו הן העובדות. אבל היומן והסיפור של ברכה-ציפורה, כאמור, הם בדיון. ש. הגיבורה שלך ברכה ציפורה היא גיבורה פמיניסטית טרם זמנה, היא גיבורה החיה בתוך העולם היהודי המנסה לפרוץ בטרם היא הופכת לאם את הגבולות שהציבו בפני הבנות. הרצון לחקור ולהעמיק בתורות הסוד או להתפלפל עם אחיה יעקב הם חלק מדרכיה של הגיבורה מן העבר להציב בפני הקורא תמונה של דמות הלוחמת על שינוי מעמד הבת על פי התפיסה הדתית. הבלטת במראה וגם באישיות את האופי "האדום" של ברכה ציפורה, כלוחמת אדומת שיער, מדוע בחרת בדמות זו לעלילת הרומן ? ברכה-ציפורה נאבקת על זכותה לדעת. היא חקרנית, מרדנית, אינה מקבלת "לא" כתשובה, בעלת צמא אמיתי לידע ומוכנה כדי לרכוש אותו גם "להיכנס עם הראש בקיר". חיפשתי ביטוי חיצוני לתכונות אלו. והרי "ג'ינג'י הוא אופי" כמאמר השיר.לפני שנים רבות הייתה לי חברה כזו. דעתנית, ג'ינג'ית ושום דבר באמת לא עצר אותה. אני אוהבת נשים כאלה והיא עמדה לנגד עיני כשכתבתי את ברכה-ציפורה. ש. את כיוצרת ציירת וסופרת כנראה מגיעה אל הכתיבה עם תובנות של אמן רב תחומי, ניכרות השפעות על הכתיבה. את יכולה להצביע על תורות שהשפיעו עלייך בכתיבת הספר? והאם אינך חשה שיש מעין ריבוי של תורות פילוסופיות. אני ככל שקראתי בספר הרגשתי שההסברים מייגעים בקריאה, ההסברים ההיסטוריים גם יוצרים הפסקה ברצף הקריאה. יש תחושה שבאמת יש כאן כמה ספרים.

מהי תחושתך? ת. כמובן שתחושתי שונה אחרת לא הייתי כותבת כך את הספר. התקופה בה מתרחשת העלילה באמסטרדם מתאפיינת באינפורמציה מרובה, בפריחה באמנות, בהגות, בגילוי ארצות ובמדע. רציתי לתת ביטוי לאמסטרדם המבעבעת והתוססת באותה עת. לא עניין אותי לכתוב רומן היסטורי "רגיל". כאמנית רב תחומית מעסיקה אותי היצירה והיא נושא הספר. לכן תקופה זו שמתאפיינת ביצירה מרובה התאימה לכך ולא די היה לי לבחון את היצירה בציור ובשירה בלבד (גיבורה אחת ציירת וברכה-ציפורה משוררת), רציתי להרחיב את החקירה שלי למקומות נוספים כמו יצירה תורנית, פילוסופית ועד בריאת העולם. גם אם ניתק פה ושם רצף הקריאה, הרווח לדעתי שווה כי זו אינה עלילה שמסתפקת בעצמה. העומס, הגודש, הבעבוע הם ראי התקופה ודרך הבחינה שלי את היצירה. ש. הסיפור המרכזי הוא הסיפור המותח בספר כאשר הפרקים של הגיבורה המספרת המודרנית משהים את המתח. האם קיים יומן כזה? האם הספר לא מזכיר את תקופתה של גליקל, שלא הייתה צעירה אלא אלמנה ? אני לא חושבת שהמספרת המודרנית משהה את המתח. בכל אופן המתח נלווה ליצירה אבל לא חיוני לה. זה אינו ספר מתח. זהו בהחלט ספר תובעני. כמו שאמר סארטר בספרו "מהי ספרות", אני מצפה מהקורא לנדיבות. הוא חייב להתמסר לספר ולתת מעצמו אחרת הוא יישאר מחוץ לסיפור. על הקורא לתבוע מהסופר שיאתגר אותו בספר ולא שיאכיל אותו בכפית של קצף קל לבליעה. ועל הסופר לתבוע מהקורא את שהוא תובע מעצמו.היומן הוא בדיוני ושונה לחלוטין מיומנה של גליקל. גליקל מציירת את חוויותיה עובדתית ודיווחית. לא הרהורי נפש, לא שאלות על אמונה, היא לא יוצרת ואין לה לטעמי בתיאורה "נפש יתרה". גליקל חיתה באשכנז ובאמסטרדם קרו באותה עת דברים מדהימים שלא קרו באשכנז. היומן של גליקל נכתב כדי לספק ליורשיה מידע על משפחתם ובצדו הוראות מוסר. יומנה של ברכה-ציפורה נכתב כמוצא לסערת הנפש שהיא אחוזה בה. יש בו יצירות שלה, שירים, סיפורים, מחשבות, שאלות. זהו יומן של אישה חושבת, יוצרת וחוקרת. והוא נכתב לעיניה בלבד.ש. ספרי על תהליך כתיבת הספר, מה קרה לך כיוצרת בעת תהליך הכתיבה, וכיצד התקבל הספר על ידי העורך ועל ידי הקוראים? ת. רציתי לכתוב ספר שנושאו היצירה האנושית. מלכתחילה ידעתי שתהיה בו גיבורה ציירת וגיבורה שנייה תאבת ידע. את הגיבורה המודרנית הכרתי אבל השנייה הייתה עדיין תעלומה עבורי.כציירת התעניינתי תמיד בעשייה שבמרכזה ניצבו נשים. מעמדן ותפקודן בתוך קבוצה שמושכת לכיוון אחד היה במשך שנים ארוכות נושא שאתו התמודדתי על הקנבס.באותה עת חקרתי קצת אודות החכם צבי, שמילדות אמי טרחה לעדכן את אחיותיי ואותי שאנחנו דור תשיעי לו. טיפין טיפין הצטלבו שני הסיפורים והיו לסיפור אחד. עורכת הסדרה רנה ורבין קיבלה את הספר בהתלהבות ואהבה אותו מהרגע הראשון. במשך כל תקופת עריכתו זכיתי ממנה לעידוד רב ולתחושה שהספר ייחודי וטוב. רוב התגובות שקיבלתי מקוראים התייחסו לשפה ומכך שהספר העשיר אותם. התגובות לא היו סטנדרטיות והביעו התלהבות גדולה. מפי העורכת שלי סופר לי על גברת צעירה שנסעה לאמסטרדם בעקבות הספר, הלכה לבקר באתרים המוזכרים בו ואפילו רצתה להשתכן באמריקן הוטל.

ש. חיי המדף של הספרים מאוד קצר, חיפשתי את הספר כעבור חודש על מדפי הספרים החדשים וכמעט אינו נמצא. מה תחושתך על כך. ריבוי עצום של ספרים והטובים נבלעים בין ים הספרים. מהי תחושתך? כיוצר כאדם?ת. כמובן שחבל אבל אין בכוחי לשנות את השיטה. הרידוד קיים בחיינו וחבל שהתאפשר לו לחדור גם לחנויות הספרים. למרות התסכול המסוים אני הולכת הלאה. אני משתדלת לא לשקוע בעצבונות כשאיני יכולה לעשות כלום בנדון. אני נמצאת כעת בתהליך של כתיבת רומן היסטורי חדש. זמן אחר, אנשים אחרים, סיפורים אחרים ואני במקום אחר...פרסום כזה או אחר, הצלחה כזו או אחרת, לא ישנו את מהלכי. אני יוצרת מודעת שנהנית מכל רגע בעבודתה. הכתיבה היא לי צורך גבוה, חוויה מתקנת לקיום האנושי. אז מדחיקים את הרידוד.ש. מן הביוגרפיה הקצרה כתבת שירים, וגם בספרך שילבת שירים מדהימים ביופיים. אשמח אם תסבירי על התהליך שעברת כיוצרת. קשה לי להסביר את תהליך כתיבת השירים. כתיבת שיר הנו דבר מורכב מאד. שלא כמו כתיבת פרוזה הוא קשה להסבר. בעת הכתיבה נכנסתי חזק לתקופה והתנגנה לי בראש השפה המסוימת שכתבתי בה. השירים נשלפו די במהירות. מעבר לזה ממש איני יודעת להסביר.------------------ברומאן עקיצת האקנתוס משלבת המספרת גם מספר שירים. אני מסיימת בשיר מתוך הרומאן, כדי להעביר מעט מיופייה של הכתיבה.

מַה לִּי עֲדָיִים מַה רִקְמַת כְּרֻבִים וָחֵן אֲפַרְכֵּס נָוִי חַנְיוֹן וּבְנַפְשִׁי רְפִיסוּת תִּשְתַּכֵּן. דַעַת, הֶגְיוֹנוֹת, תְּבוּנָה מְצַוַּחַת מְעַי חוֹמְרִים מַחְרֶקֶת שֵׁן, הֶבֶל אִוֶּלֶת וְרוּחַ רוֹוַחַת תֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ רִיק וָאֵין. אָבִי תְּיַיסְּרֵנִי פְּנִימָה בִּדְאָגָהבַּת מֶלֶךְ נִפְגֶּמֶת בִּכְבוֹדָהּ מַדְרֵגָה מֻקְצִים הֵם מַטִּים הַכַּף חָפְשִׁיּים אֱמֶת מַטְרִידִים מִתּוֹרַת הָאֱלֹהִים. בִּתִּי, בִּתִּי, הַצִּילִי נַפְשֵׁךְ מִן הַמְּדוּרָה רֹאשׁ פֶּתֶן מֵגִיחַ מֵצִיץ מִן הַיּוֹרָה. נַפְשִׁי מִתְהַפֶּכֶת לְרוֹעֵץ לִי נִפְתַחַת מִי רָקִיעַ אֵין חֵקֶר וְאֶרֶץ מִתַחַת אֱלֹהי אַתָּה שָׂם לַאַל אַתָּה אֵינְסוֹף לוּ שְׁלַחְתַּנִי סִימָן לְךָ אֶזְקֹף. חַיִּים וְצוֹמֵחַ וְיָם וְיַבָּשָׁה נָחָשׁ וְאָדָם וְחַוָּה הִתְבֹּשְשָׁה. רִקְמַת עֲנָנִים, צְעִיף טֶבַע מַשְׁזֶרֶת וְאֵין מַרְגוֹעַ לְנַפְשִׁי וְלוּ כַּזֶּרֶת. (רותי רום, עקיצת האקנתוס)

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג