אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמוס עוז: הצצה לסדנת הסופר באמצעות הסיפור דרך הרוח חלק ב


התמונה של מנחם מ. פאלק

יחסי אבות ובנים - הגרסה הראשונה, השינויים ומשמעותם

בפרק הקודם דנתי בהרחבה ברוב הנושאים הקשורים ליחסי אב-בן לפי הגרסה הנפוצה, הגרסה המאוחרת. הדיון היה לפי נושאים ולא תמיד באופן ליניארי לפי התקדמות הכתיבה של הסיפור. בדרך זו ניסיתי להראות את מערכת היחסים הזו שנבנית (ליתר דיוק נהרסת) ואיך היא באה לידי ביטוי באמצעים שונים. בין האמצעים היו שיבוצים תנ"כיים, בניית השמות, שימוש במיתוס העקידה ופסיכולוגיה פרוידיאנית (ארוס וטנטוס, אדיפוס ועוד), דגם נבואי, הפעלה של כוחות טבע (להם קראתי פירוטכניקה), מבנה הסיפור ועוד אמצעים שונים. בדרך זו הכרנו מקרוב את הסיפור על כל חלקיו.בפרק הנוכחי אנסה לעבור על הנוסח הראשון, המוקדם, משנת 1962. נוסח זה שונה מהותית מן הנוסח המאוחר (אם כי נכון יותר לומר שהנוסח השני שונה מהותית מהראשון, כפי שיתברר לנו). הכרנו קודם את הנוסח הנפוץ לעומק דבר שיאפשר בדיקה של הַמְּצַאי בנוסח הראשון. החסר בו או השונה בו יחייבו התייחסות, ברורים ופרשנות. לאור דברים אלו נדמה לי שנוכל לפענח את מהות השינויים ומשמעותם.עקב העובדה שאנו מכירים היטב את הנוסח הנפוץ, השני, נוכל לעשות את הבדיקה של הנוסח הראשון בצורה ליניארית, לפי התקדמות הטקסט, ובמידת הצורך נעשה גם קפיצות ובדיקות השוואתיות. אולי נראה מוזר לבדוק קודם נוסח מאוחר ואז להשוותו למוקדם, אך לאור הסיבות שהועלו קודם, נראה לי שדרך זו של בדיקה עדיפה, ופשוטה יותר במקרה של הסיפור שלפנינו.* * *כבר בפתיחה ניתן לומר שהנוסח הזה, נוסח ראשון, נראה יותר קצר מהשני. הוא נראה יותר מרווח ונוח לקריאה אך כולל אותה חלוקה ליא' פרקים.המשפט הראשון, שהינו כל-כך חשוב, המנבא את מותו של גדעון מסתיים במילה שונה מהנוסח השני. כמובן שהשינוי מתרחש בנוסח השני, אך היות והוא נבדק ונכתב ראשון במסגרת עבודה זו, אני מביא אותו כעת, עם בדיקת ההשוואה של הנוסחים. בכל מקרה, המסקנות יובהרו כשינוי הנוסח השני לעומת הראשון. השינוי עצמו הוא במילה "מרטיטה" בנוסח ראשון לעומת "נהדרת" בשני. המילה מרטיטה יש בה מידה מסוימת של אופי רגשי, אפילו אינטימי משהו. המילה "נהדרת" היא ניטרלית יותר, תואר חשוב אך ללא צביון מיוחד אלא כוללני.מגמה זו של מילים יותר אינטימיות נמצאת גם בהמשך הנוסח הראשון ולא בשני. כך גם ב"ריצודי אור זריזים קרצו זה לזה בעליצות" בנוסח ראשון בלבד. את עניין הקריצה עוד נפגוש בהמשך. עוד נאמר בפסקה זו שהבוקר היה רך ורגוע (בנוסח ב' היה סתווי), השחר צפן "זדונו", אמירה יותר ישירה של התנבאות. נראה לי שבנוסח ראשון, רצה לרמוז הכותב בצורה בוטה יותר על העתיד, גם אם עדיין לא כתב את כל פרטי התפתחות הסיפור דמויותיו ועלילתו. על כן, כבר בפסקה הראשונה רצה שיהיה ברור לנו לאן מוביל הסיפור, ועוד יותר, שזהו סיפור של גורל הנקבע בתחילה ואין דרך לשנות את רוע הַגְּזֵרָה. לעומת זאת, הנוסח השני, כאשר כל פרטי הסיפור ידועים והעריכה המאוחרת מלאה ברמזים אחרים, אין צורך בהדגשה נוספת בפסקה ראשונה ועל כן ניתן, ואולי אף רצוי לוותר על המילה "זדונית".בפסקה השנייה בנוסח ראשון "הרוח הרכה כמו ליבתה אותו בחדווה". בנוסח השני נעלם "כמו" אין צורך בדימוי, אלה ליבתה ממש. מצד שני נעלם "בחדווה", שהיה תאור עשיר יותר, רגשי יותר. הדימויים הרגשיים הולכים ונעלמים אט אט בנוסח השני, וזאת מגמה שמופיעה כבר בפרק הראשון.למרות שאנו רק בתחילת הסיפור, יש כבר שלושה או יותר שינויים בעלי אופי רגשי יותר בנוסח הראשון, אינטימי יותר לעומת נוסח שני קר, מָדוּד ומדויק יותר.באמצע פיסקה שנייה בנוסח א' נאמר גם "חרכים אפלים... והניחו לשברירי הזוהר להתעלל..." שוב מילה קשה שהתחלפה בנוסח השני במילה מדויקת וקרה יותר "הוטח ב..." מדויקת אך חסרת הקונוטציות של "להתעלל". בתחילת הפסקה השלישית מופיע בנוסח ראשון השם המלא של גדעון, גדעון שנהב, וכן מסופר שהוא נמצא במחנה צבאי. בנוסח השני, הכותב היותר מנוסה ומכיר כבר היטב את היצירה, ועל כן עוסק בעריכתה, ולא כותב אותה, יכול להסתפק בשם הפרטי, ולגלות רק בהמשך את שם משפחתו החדש, וכן את העובדה שזה מחנה צבאי. בהמשך אותה פסקה, נאמר בנוסח ראשון "בדרך טבע העירו בו המראות ריגשה פיוטית", מילים שנעלמו מהנוסח השני, שוב עקב הדיוק של הנוסח השני ודיווח קר יותר של הדברים. בנוסח ראשון, יש רמז לעיסוק הפיוטי כבר בפתיחה.בהמשך "הקולות העסקניים" של הנוסח הראשון הוחלפו "בקולות אנשים" בנוסח השני. עסקניים, הוא הרמז לעיסוק האב. "הנער" מנוסח א' נתחלף ב"גדעון" בנוסח ב', שוב יותר אינטימי בנוסח א', והוא צריך לצנוח עם חבריו בתבור עמק יזרעאל בנוסח א' לעומת "צניחת ראווה חגיגית בעמק יזרעאל" בנוסח ב'. התבור של נוסח א' מתקשר היטב למינוח "נער" באותו נוסח ומאפיין שונה את גדעון, לעומת הדיווח היותר קר ומדויק בנוסח המאוחר.בהמשך אותה פסקה, בנוסח א' נאמר: "הצנחנים... ימריאו להפגין גדולתם... והעמק כולו יצפה בהם בפיות פעורים." הערצה זו מתחלפת בדיווח סתמי יותר בנוסח המאוחר.עוד יותר בולטים שני הדברים הבאים: "המפגן הכללי עתיד איפה לשמש עיטור נאה לחגו הפרטי" מנוסח א' נעלם בנוסח ב'. ו- "זאטוטי הקיבוץ יקיפוהו", מתחלף בנוסח המאוחר "בילדי הקיבוץ", אם כי בנוסח זה, המאוחר, גם הנערות ימתינו להם. אנו עדים שוב לנוסח פחות בשל, יותר רגשי וישיר בהוצאה הראשונה וקרה ומדווחת יותר בנוסח המאוחר. גם השימוש ב"ויעתירו עליו [על גדעון] אותות גאוה ..." שנעלמים מהנוסח המאוחר מחזקים הערכה זו.אך הסיום של הפרק הזה נותן את החיזוק הסופי לסברה שהועלתה כאשר נאמר בנוסח הראשון: "ביקש גדעון לקנות לו שותף לשמחתו. הסמיך כתפו על כתף החיל המתגלח לשמאלו ונתחכך בו.", סימן של אינטימיות והמשך השיחה עימו על חום, שנעלמת בנוסח המאוחר. גדעון עוד קובע במשפטו האחרון בפרק: "מוטב חמסין ולא רוח" ששוב נעלם בנוסח השני, משפט משמעותי ביותר, ניבוי של גורל אכזר, עליו מוותר הכותב-העורך בנוסח הבשל יותר, והמגובש יותר למטרה אחרת. לסיום פרק זה, ניתן להסתכן ולומר שמתקבל הרושם שהנוסח הראשון נכתב כסיפור בלהט הכתיבה, בכישרון רב, אך הוא חסר עדיין את אותו התכנון המאוחר בעל מטרה נוספת, של תאור אופי מְכֻוָּן וקר, של דבקות במטרה ולמענה אפשר לוותר על רגשיות ואורְנָמֶנְטִיקָה ובמקומם להיצמד ליעד שהעמיד לעצמו כעורך של סיפור חדש.* * *קודם השוויתי באופן עקבי בין המלל של הנוסח המוקדם לזה של הנוסח המאוחר. מטרת ההשוואה הייתה להראות איך נבנה שינוי על-ידי מילים בודדות, המוחלפות בנוסחים. בהמשך הדיון לא אתעכב בפרוטרוט כה רבה, אלא אדגיש את השינויים העיקריים והמשמעותיים בלבד.בתחילת הפרק הזה מנדב לנו המספר את האינפורמציה ששמשון שינבאום הוא אביו של גדעון שנהב, דבר שצריך לפענח לבד בנוסח השני. אולי רצה הכותב שנלמד אותו לגופו, ללא קשר לבן, כי חשוב לקבוע עמדה עצמאית עליו לגופו. יש להתייחס אליו כפרט בודד בעל ייחודיות מיוחדת, כפי שנוכל להבין ממטרת הנוסח השני, שתובא בסיכום. לכן האב מתואר באופן יותר מפורט בנוסח השני. צניעות, פעולותיו האובססיביות להכנה לכתיבה מודגשות ולא פגשנו בהן בנוסח הראשון. כאן גם מתווסף "שנאת נפש שנא שמשון שינבאום את בזבוז הזמן...". כבר עמדתי על עניין "שנאת הנפש" כתכונה אופיינית של האב לעומת "אהבת הנפש" כתכונה אופיינית של הבן, ואלו נוספו בנוסח המאוחר, המגובש אחרת. כמו כן מופיע בנוסח השני המונח "בשעות הבוקר הפוריות", מונח משמעותי אף הוא. בנוסח ראשון אין את הספק שהבן יצנח בניגוד לגרסה המאוחרת "שאולי ... יהיה ביניהם ולא יחלה..." (סוף עמו' 44). מהות השינויים כמו מתוארת על-ידי הכותב בתיאור שמשון שיינבוים, תאור המופיע רק בגרסה המאוחרת: "... חולשותיו שלו. ... ביד ברזל וחי על-פי עקרונותיו, בקו ישר כסרגל, במשמעת פנימית חסרת רחמים וגם בכמו שמחה מוסתרת אבל לוהטת." (עמ' 45)".בשתי הגרסאות מוטרד שמשון מהחלום. בראשונה מדובר בזימי דג, והמילה "זימי" משמעותית בשל קרבתה למילה "זימה" כפי שעוד ניראה, וּבַשֵּׁנִי רק דג זהב. כמו כן, הצבע השחור של הצינור יופיע בנוסח השני מאוחר יותר. לעומת זאת, בנוסח הראשון אין אזכור לויכוח בחלום, דבר הנמצא בנוסח המאוחר.דבר משמעותי נוסף נמצא בנוסח הראשון, כמו כדי לכוון אותנו לרצונו ־ המילה "גורל" שאיננה בנוסח הראשון: "מרחפים על היד החורצת את תהפוכות גורלנו, גורל היחיד כמו גם גורל הכלל". שלוש פעמים בשורה אחת היא בהחלט הפניית תשומת לב. הדבר מראה שוב מודעות רבה של הכותב לכל מילה, לכל ביטוי, כאומר יד מכוון.גם באזכור השני לחלום, שהוא אחד הפרטים החשובים ביותר בסיפור, יש "זימים" בנוסח הראשון, והם חסרים בנוסח השני, ולעומת זאת האלימות של "לזרוק אותו מכל המדרגות" [את החלום], אלימות זו איננה בנוסח הראשון. לאחר אזכור זה מסופר לנו על שמשון, בגיל 56 הנושא את רעיה גרינשפן לאשה ומוליד ממנה את גדעון, לפי נוסח ראשון, אך בנוסח השני "נשא פתאום לאישה את רעיה... והוליד... ואחר-כך שב ונפרד ממנה...". ההתייחסות לרעיה כ"מכונת לֵדָה" ליורש הרוחני שלו היא ברורה לגמרי בנוסח המאוחר אך מטושטשת בראשון, שוב בהתאם למגמה הקרה של מעשיו המתוכננים היטב של שמשון. בהמשך, בנוסח המאוחר נאמר ש"כבש בסערה... נערה גוצה ומגמגמת..." אמירה המחזקת את הסברה שרעיה הייתה רק כלי כִּיבוּל ליורשו, שבנוסח זה נולד שלושה חודשים אחרי החתונה, לעומת חמישה חודשים בנוסח הראשון! בנוסח השני מתקבל הרושם ששמשון ירד מהאולימפוס הרוחני שלו, כבש אישה מבנות הארץ, וחזר למקומו המקודש ולעסקיו הרוחניים.עכשיו אנו מגיעים לחלום עצמו, בנוסח הראשון בעמוד 45 ובשני בעמוד 47. בשני הנוסחים עובר המדבר, שמשון שיינבוים לדבר אל עצמו בלשון רבים, כדי להשתמש במילה "נכפה", מילה נרדפת לאפילפסיה ולרמוז על מאמרו של פרויד על "דוסטויבסקי ורצח אב" כפי שכבר הזכרתי בניתוח על הנוסח המאוחר. יחד עם זאת, בנוסח השני נאמר: "עכשיו נאמץ... שיטה מסודרת" כאשר "עכשיו" חסר בנוסח הראשון. לעומת זאת בנוסח ראשון באה אליו "אשה מכוערת וצעקנית" ולא "היא באה..." כמו בנוסח השני, משהי סתמית יותר. כנראה שהיו יותר מדי "מכוערות" ובעלות תכונות לא מחניפות בנוסח הראשון ולכן הדבר עוּדן בשני, ואין תאור של האישה. אותה האישה בנוסח ראשון אומרת "כי מחובתו למהר... נתנסחה בלשון עילגת..." וזהו רמז שזו רעיה. אם ההנחה שהילד בחלום, בעל הצינור הוא זאקי, אפשר להבין למה רעיה רוצה להרחיק אותו. אך בנוסח המאוחר, החלטה להרחיק את זאקי היא של שמשון, והדבר מתאים יותר לאופי שלו, האופי ההחלטי, ובשלב הזה של החיים, לפני מות גדעון, זאקי עדיין אינו מועמד להיות תחליף, על כן יש להרחיקו.בהמשך אומר שמשון בנוסח השני "ואני רתחתי מכעס" אמירה התואמת את רצונו הקודם ל"זרוק" את החלום לכל המדרגות.כאן באים מספר שינויים מהותיים נוספים בין הגרסאות. בנוסח השני נאמר על איזה "פריץ פולני" (?) וצינור שחור, וילד שאינו נשמע לו. לעומת זאת, המגמה בנוסח הראשון ברורה יותר. יש איש גס רוח שטופח בטיפשותו על לחיי עצמו, ילד תמיר ממלא בריכה בצינור שחור "הצינור השחור נזדקר מבין ברכי הילד ההדוקות. "הצעתי [לא "צעק" כמו בנוסח ב'] לו שירוץ להביא לוח-שחמט ואלמד אותו תחבולה נאה. ... הילד השיב לי קריצת-זימה והבטיח בהתרגשות כי נשים ערומות תבואנה לטבול בבריכה. הזהרתי אותו כי המעשה יפגע במפגן הצניחה, קרץ ... ואמר בגיחוך כי כשיפול גדעון לבריכה נצטרך להתקין לו זימים.".השינוי שעבר הנוסח השני מדהים. לפי הנוסח הראשון ברור שהילד הוא זאקי (הוא מדבר על גדעון), צינור מזדקר מבין רגליו (סמל פאלי ברור) יש לו קריצת זימה, מדבר על נערות ערומות. זהו נער ולא ילד כמו בנוסח השני. זהו נער המשתמש בסימני מיניות רבים, מוכן להעביר את גדעון לִשְׁכֹּן בבריכה (להוסיף לו זימים, אולי זימה?). אולי יש בזה רמזים של קשרי אב ובן מתבגר, שיחה ברורה או מרומזת על מין, מה שחסר לגדעון. בני אדם מתוארים באופן אנושי מאוד. לא כך בנוסח השני. שם האנושיות נעלמת, האב קר. אפילו בחלום אין לו את הרמזים האנושיים-רגשיים. במקום זאת, בסוף אותו פרק חוזר שמשון של הנוסח השני לעיסוקו על הדיאלקטיקה והמצע האוריגינלי של תנועת פועלי ציון, דברים שלא היו בסוף אותו פרק בנוסח הראשון. במילים אחרות, שמשון חוזר להיות איש רוח עליון.מעניין שרצון הפסקת זרימת המים בצינור מופיע בשתי הגרסאות, ויתכן שמשמעות הדבר היא גרימת מותם של הדגים, שמייצגים את גדעון.אם כך, ראינו עד כה גם התנהגות וגם תת-מודע חלומי שונה בין הדמות האנושית-ארצית של שמשון בנוסח הראשון שהופכת לרובוט אידיאולוגי או על-אדם חסר רגשות (חוץ מכעס), בנוסח המאוחר.* * *לפי הנוסח הראשון, נודע לנו ששמשון עזב את רעיה כעבור שלוש שנים ולא "אחר-כך נפרד ממנה", ז"א באופן מידי, בנוסח השני. לא זאת בלבד, אלה שלפי הנוסח הראשון הוא עושה זאת "לאחר לבטים ממושכים הכריע לצד ההגות...". היורש שהופך לנער, אין בו "אף שמץ מאוניו הכּובשניים של אביו" לפי הנוסח הראשון, אמירה אנושית רגשית מינית ברורה. בנוסח השני היא תתחלף באמירה על רוחו של שמשון, על יורש רוחני. זה הוא ההבדל המהותי בין דרך בנית הדמויות. כדי שהאב יהיה איש רוח, איש אידיאולוגיה שיש ממשיך למלאכתו עליו להעמיד לו יורש, אך לא חשוב הקשר למיניות שתפקידה הולדת היורש. עליו להרחיק את אשתו, לא לחלום על זאקי במונחים מיניים ומתבגרים. ואכן, דמותו עוברת לשינוי כזה מהמהדורה הראשונה לשנייה.בנוסח הראשון, סמוך לכינוי פינוקיו, מופיע בעמוד 46 פעמים הכינוי "יחידו", רמז לעקידה. בהמשך, "גרושתו "רעיה (לא כך בנוסח ב') מתנגדת לגיוס גדעון לצנחנים. זה מראה על "אנוכיותה וצמצום אפקיה" נאמר בנוסח הראשון, ובנוסח השני זאת ההזדמנות של גדעון להוכיח גבריותו. האם הופכת ללא יציבה נפשית. אמירה כזאת יכולה להרחיק את המכשול של אי-חתימתה. אכן, הפתרון הוא אלגנטי יותר בנוסח השני. * * *הפתיחה החוזרת בפרק ד' עם העתקת המשפט הראשון של פתיחת הסיפור עקבית בשתי הגרסאות. כאן מופיע חלומו של גדעון. המילים המשמעותיות שהושמטו בנוסח השני הן "וְכִסּוּם בפלומה רכה" [נאמר על העלים]. זהו הרמז עליו, על גדעון, העלם הרך, שטרם התבגר וכבר צונח מהעץ. שוב ביטוי אינטימי, רגשי, שפחות מתאים לנוסח הַסְּפַּרְטָנִי המאוחר.התיאור הארוטי של הצניחה והרוח המובא על-ידי גדעון, מתאים לאופיו ולכן נשאר במהותו דומה בחלקו הראשון של שני הנוסחים, אך מתארך ומחזק את התיאור הארוטי בנוסח המאוחר כאשר חבריו של גדעון וקציניו מתוארים אף הם בשפה המתאימה בדרך כלל לשפת האוהבים. נצטט כאן אחדים מן הביטויים: "קצין בלונדיני יפה תואר", "המפקד דיבר... דברי אהבה...", "להבחין בעורק כחול שהתנפח בצווארו של הנער והתפעם בהלומות תכופות.". גדעון נשאר באופיו הרגשי הדומה בשני הנוסחים. האב הוא זה שמשתנה בין הנוסחים.* * *הנוסח המאוחר, מהווה את תיאור השאיפה של שמשון מגדעון להיות ליורש לדרך הרוח, האכזבה, וההעברה של היורשוּת לנכדיו של שמשון.אנסה לתת כאן בצורה טבלאית חלק מן השינויים שבין נוסח א' לנוסח ב'.

נוסח א' נוסח ב'יש לצאת... ולקדםצריך לצאת החוצה... ולקדםללמוד מידת ההעזה בעיסקי נשים איך לנהל את עיסקי הנשיםנתעלתה יכולתו בשחמט השתפרה יכולתו בשחמטאיש המביס את אביו [בשחמט] יוכל לסכן את אביו מולידובני יהיה אב גשמי ואני אביאבני יגדל אותם ואני אפתח לפניהם אל תוכם את הרוח [לנכדים]את הרוחישרנותם של אבותיהםאבותיהם ינחילו להם ספונטניות ורוחם של זקניהם וזקניהם - את הרוח־ ־ ־תפסיק להתגרד, תפסיק לאכול ציפורניים־ ־ ־לך החוצה וְתִגְדַּל בדואילהתגאות בך גדעון שינבויים להתגאות בך קצת, גדעון שינבויים

אלו חלק מן השינויים אך המגמה הבולטת בהם ברורה. אנו נחשפים לאופי השונה של האב, לצורה השונה בה הוא מתייחס לבנו.* * *בראשית פרק ו' אנו שומעים על "יורשו" של שמשון בגן הנוי (האיש שמחליף אותו בתחזוקת הגן). שמשון חש כלפיו, בנוסח א' "בוז לגלגני ...רשלנות של יורשו הצעיר". בנוסח ב': יורשו הצעיר ממנו בארבעים שנה" ו- "זה צייר אקוארלים" ו"מחודש לחודש הגן מדרדר". ההקבלה בין יורש זה לגדעון ברורה וממנו נובע גם שוני בתיאורים.אך היות ובפרק זה מופיע זאקי, הבדיקה לגביו מעניינת יותר. ננסה גם כאן בדיקה טבלאית חלקית:

נוסח א' נוסח ב'זאקי... נחבט... וקרוב היה להכשילושמשון תפס אחד בכנף כותנתושמשון... וימינו חבטה בעורף הפרחח קרב את פניו אל פני הילד "כמו מטורף""אתה זאקי.""אתה מתחצף... עכשיו תדע לזוז?""על מה הצעקות... אסור לדרוך..."[שמשון] פלט התנצלות רופסת---

נסתפק בנקודות אלו. אנו רואים היטב ששמשון של נוסח א' מתנצל, זאקי צועק עליו, מדובר בדמויות אנושיות, ודי מרוחקות מבחינת ההכרות והקשר ביניהם, אם זאקי מעיז לדבר ולהביך כך את שמשון. בנוסח ב' שמשון בטוח בעצמו, צועק וזאקי בורח ממנו ברגע שהוא מצליח. שמשון הוא השולט וזאקי הוא חיית פרא בורחת וחיה בטבע, לפי חוקי הטבע.המשך הפרק עוסק בתחילת הצניחה וכדאי לציין רק את העובדה שהחזרה החשובה על המילה "נופל" שש פעמים בחמש שורות, חזרה עליה עמדתי בפרק הקודם, אינה מופיע בגרסה הראשונה, שוב כהוכחה לתשומת הלב שמוקדשת לכל מילה ומשפט של עורך הגרסה השנייה.* * *זה הוא הפרק העוסק במאבק החיים של גדעון התלוי על כבלי החשמל.הויכוח בין האב לבן חריף יותר ומפורט יותר בנוסח השני. זאת כיוון שזה הוא המפגש הממשי הראשון והיחיד המתועד בין השניים ולכן יש לו חשיבות כעימות. חיילים מסביב מתגודדים בעסקנות (כפי שנראה בפרשנות הסופית העסקנות יש לה מקום בנוסח א' לא בדמות המוענקת לשמשון בנוסח ב'). לנוסח מתאים יותר עניין לחשי כישוף, שאכן מופיעים בנוסח מאוחר זה. (כי במקרה של גורל נתון, רק כישוף יכול לעשות משהו!). האב יותר תוקפני והחלטי בנוסח השני. וכדי לחזק זאת אומר שמשון בסוף קטע זה ""פחדן", צעק, "אתה פחדן מטורף" (עמ' 54). ובנוסח שני הבוטה יותר: "אתה יכול ואתה מוכרח. רק שאתה משוגע, זה מה שאתה. משוגע ופחדן." (עמ' 58). כאן, בנוסח הזה המאוחר, שוב מאבד האב את שלוותו הרוחנית ומתפרץ. כל מה שנאגר כניסיון להשליט את הרוח יוצא ברגעים אלו, כמו בחלום, וכמו מול זאקי.עוד נזכיר שבנוסח א' "נערה טרופת חושים פרצה אל טבור ההמון ופרשה זרועותיה...". בנוסח זה יש שילב מעניין של טירוף חושים וטבור, מידה של סימבוליקה ארוטית לעומת נוסח ב' שם הנערה היא רזה ומכוערת ולכן נעלמו הסימבולים הארוטיים. ישנם עוד הבדלים רבים אך נזכיר כאן, בפרק זה רק עוד אחד, הדימוי של גדעון על החוטים "כגדי שחוט" בנוסח ב' שהיה "גוש בשר" סתמי בנוסח א', הבדל משמעותי מאוד, הן בדמוי עצמו והן בארמז המקראי, לעקידה.* * *נציין עוד שינויים אחדים משמעותיים בפרקים האחרונים. בפרק ח' משפטו של המפקד "המדינה כולה חוגגת את גדולת צבאותיה ואין דעתה פנויה לאסונות" שהופיע בנוסח א' משמיט אותו הכותב בנוסח ב'. נראה שזו אמירה באנאלית מדי ושייכת לנימוקים ארציים, ולכן ניתן להשמיטה. לעומתו אומר הרופא "יהיה מה שיהיה, יהיה מה שממילא מוכרח להיות" בנוסח השני, כמו המקהלה בטרגדיה שמזכירה לנו שאת הגורל אין לשנות!בפרק י' בנוסח הראשון זאקי מתואר כבעל שיני זאב, וזה מפחיד את גדעון שקופץ ו"בא אור גדול ונטל את גדעון שנהב". בנוסח השני נעלמו שיני הזאב, והמוות רק נרמז "וראה אור..."פרק יא' האחרון, נושא אף הוא שוני בגרסאות. בנוסח א' "אב שכול יש בו מעין הילה מקודשת" לעומת "בהילה של יסורים קדושים" (אלוזיה לישו, איש הרוח, שסבל ייסורים קשים), בנוסח שני. כמו כן, בנוסח ראשון נאמר "לצידה של רעיה, למעט את אבלה, בדרכי עקיפין ראוי הדבר להיעשות, בדרכי עקיפין." לעומת נוסח קר ויבש יותר בגרסה המאוחרת "עליו להיות ליד רעיה." אך השינוי החשוב הוא במפגש האחרון עם זאקי. בנוסח א', רך, אנושי, סתמי, כהמשך למפגש הראשון "הניח שיינבוים יד רועדת על קודקוד הממזר וביקש לומר דבר. קולו בגד בו ושפתיו רטטו באלם. ליטף בכבדות את בלורית [קודם הבלורית הייתה לגדעון] בנו הנידח ונאנק. ... למרגלות מגדל המים קרס הזקן אל תוך הארוגות והתמוטט".בנוסח השני זאקי גיבור, כיאה למי שמחליף את גדעון, כמו עזריה: "זאקי, משולהב, מתנשף, גיבור. וילדים אחרים... שמשון הניח יד רועדת על ראש ילדו [הוא לא מכונה ממזר, כי הוא הופך ליורש] וניסה להגיד. קולו עזב אותו ושפתיו רעדו דומם. הוא ליטף בכבדות את הבלורית המקורזלת והמלאה באבק. והוא מעולם לא ליטף את הילד הזה לפני־כן. כעבור צעדים אחדים החשיך הכול והזקן התמוטט אל אחת מערוגות-הנוי." כאן בנוסח המאוחר זאקי הופך לְבֵן. שמשון מאמץ אותו כאשר אומר שמעולם לא ליטף אותו קודם. הוא מבצע אקט סמלי של משיחה למלך והארמז המקראי לעזריה שהומלך בגיל 16 כבר הוזכר בפרק הקודם. כמו בזמן מותו של גדעון, שנאמר ברמז בנוסח השני כך גם מותו של שמשון רק נרמז בנוסח השני. שני מקרי המוות נאמרים בשפה ברורה בנוסח הראשון.בנוסח הראשון שמשון מתמוטט בארוגות ובשני "החשיך הכול והתמוטט", כמו רמז להחשכת אולם ההצגה.בפסקה האחרונה נעלם "דרך הבשר" המוזכרת בנוסח ראשון ונשארת רק דרך הרוח בנוסח המאוחר, המזכירה לנו שהמדובר בסיפור של דרך הרוח ואין אנו עוסקים בבשר, באנושי, בבני אדם!סיכוםשתי דרכים לרוח, אחת מתוכננת ואחת יותר, אחת אנושית ואחת פחותאחד הנושאים היותר מעניינים בספרות הוא יחסי הורים ילדים. רבים היוצרים הנוגעים בנושא זה. חלקם עושים זאת בצורה מודעת, עושים את חשבון הנפש, או התחשבנות עם ההורה בצורה מודעת, חלקם משחררים הערות לא מודעות, מהן ניתן ללמוד על היחסים. בדרך כלל אלו דיונים של הילדים נגד ובעד הקשרים שהיו עם ההורים. מעטים המקרים בהם ההורים מדברים על היחסים עם ילדיהם, ועוד פחות, תלונות ההורה על הילד.במאמר זה, התייחסתי לסיפור חריג שבו הקשרים בין הורים לילדים מובא מזווית ראייתו של האב, וגם בזה יש חריג. לרוב ההורים שמחים ומשבחים את יורשיהם, כי לרוב הילד הוא התממשות הפוטנציאל שההורה לא הצליח לממש בעצמו. האהבה והגאווה הן ללא תנאי בדרך כלל. ההורים אינם מעיזים לומר דברים קשים ובעיקר לא לדבר על אכזבות. סיפור זה מפתיע אם כן, פעם נוספת בכך שהוא מביא את האכזבות, את הדברים הקשים, ועוד בדרך גלויה.הנוסח הראשון, יש בו יותר מן סיפור המעשה ובנוסח השני יותר מסיפור מעשה מתוכנן, בעל כוונות ברורות, והעיצוב משרת כוונות אלו.היות ותחילה עמד לרשותי הנוסח הנפוץ, המעובד יותר, השלם והמתוכנן יותר, בחרתי להתמקד בו בחלקו הראשון של המאמר. אחר כך מצאתי את נוסח המוקדם,והדבר אפשר לי להשוות ביניהם.מן הבדיקה הראשונית עלה מיד, כמו שציינתי, על-פי הנוסח המאוחר, שיש לפנינו סיפור מתוכנן מאוד. זהו פאזל ענק שהושקעה בו מחשבה בכל פרט ופרט, החל בשמות, בארמזים המקראיים, בתכנון הפסיכולוגי, ברמזי שלטון הגורל (כמו בטרגדיה יוונית), בבניית התקדמות העלילה, בבחירת המילים והביטויים, בבחירת הגיבורים (למשל גברים ונשים). ניסיתי להראות את התכנון המדויק, הביצוע המושלם שמתוכם עולים יחסים עגומים, פרוידיאניים בין אב לבן, בין אב שמעלה את עצמו כמעט לרמה של אֵל קר ומחושב, אֵל הרוח, אל תנועת העבודה, אל שאינו צריך אֵלָהּ לצידו. אל זה, שתחילתו בצורה שמשונית, אינו יכול לקבל פחות מבן כמו הוא עצמו, גם הוא אל. נקודה זו מתחזקת בבניית אופיו של הסיפור כסיפור גורל, כמו שכבר הוכחנו למעלה. "ולא עלינו", הבן יצא כמו אֵל השירה, נשי, פייטן, רגשן, שמוכן לעשות הכול כדי שהאב - אל הרוח - יקבל אותו, אפילו ללכת אל מותו. נקודה זו מתקשרת אל עניין המיתוסים. בפרק הראשון הוקדש מקום נרחב לעקידת יצחק, המיתוס התנ"כי, ובסעיף על הפסיכולוגיה הייתה התייחסות רבה למיתוס של אדיפוס. הדמויות המככבות ששמם שאוב מן התנ"ך מתבססות אף הם על מיתוסים תנ"כיים. על העניין המיתי - ארכיטיפאלי נרמזנו, אם כי לא עמדו שם על מלוא המשמעות "בסיועם של שלושה רבדים: סמלי - ארוטי, משמעותי - אידיאולוגי ומיתי - ארכיטיפאלי.".כך גם הרמזים לישו, צליבה, (ואף הנושא: האב הבן ורוח ...). הסביבה כולה מיתית.היות והנוסח הזה כה מורכב, תואם בשילוב מרכיביו, זכינו לראות איך בונים בסיפור יחסים בין הורה לילד, או יותר נכון, איך הורה מסוגל להרוס את חייו של יורשו כאשר הוא רואה רק את עצמו ואת ייעודו, במראה.אך זכינו ביותר מכך. היות ולסיפור יש נוסח מוקדם, יכולנו לראות הן את היחסים הללו בנוסח המקודם והן את הדרך שסיפור אחד הופך לְאַחֵר על-ידי עריכה מודעת וכוונות ברורות. בנוסח הראשון האב הוא יותר אנושי, מתלבט, רועד, מאשר בנוסח המאוחר. זה איננו אֵל אלא אדם קשה, נחרץ, בעל תוכניות ברורות, אך עדיין אדם. בנו משתנה פחות בין גרסה לגרסה. לעומת גדעון, זאקי משתנה יותר, כדי לתפוס את מקומו על במת האלים כיורש של אל הרוח. לא ברור אם אכן יממש זאת, אך ברור שמבחינת האב, שמשון, רואה בו את הרע במיעוטו ועל כן ממליך אותו תחתיו רגע לפני מותו. זאת הזדמנות כמעט חד-פעמית לראות איך באופן מכוון, שינוי במילים, במשפטים, בהדגשים, בדמויות הופך הסיפור האנושי המורכב של הגרסה הראשונה לטרגדיה יוונית מודרנית, בגרסה המאוחרת.בטרגדיה זו, שמשון הוא האל שירד מן האולימפוס, לקח לו אישה מבנות הארץ להוליד לו יורש, גירש אותה ומתכנן את חיי היורש. כאל, אִם בנו לא יהיה מספיק טוב לרשת אותו, יש לו, לשמשון - אל - הרוח זמן כנצח להפוך את נכדיו, יורשי יורשו לממשיכי המסורת. גם השימוש בניצוצות, זיקוקי די-נור, יום מיוחד, שמש, חמסין, תופעות הטבע מוסיפים לתחושה של אירועים קוֹלוֹסָלִיִּים. גרמי השמים, עולם האלים תורמים לתחושה של מיתולוגיה מודרנית בשנות ה- 60 של המאה העשרים.רק כאשר שמשון מגלה, באופן בלתי מודע, בהיותו אב שכול, את העובדה המרה שגם הוא בר-מוות, מחליט כמעשה אחרון להמליך את זאקי, שהוא התגלמותו של דמותו האמיתית של שמשון המקראי, והופך אותו ליורש, כברירת מחדל.זאת בעצם הטרגדיה של גדעון , שבניגוד ליצחק בעקידה, את "גידי" לא יכולים להציל מהגורל. הטרגדיה של שמשון היא, שכאשר הפך עצמו לאל הביא על עצמו את הכליה האישית ועוד בלא יורש של ממש. זאת הטרגדיה של האם, שנותרה ללא נפש אוהבת, אולי כדי לטפח בן-לא-שלה. הקוראים יצאו מורווחים מכך שיכלו להציץ מאחורי גבו של סופר מחונן ושקדן ולראות איך מתרקם סיפור, וכיצד מתפקדים חלקים שונים בפאזל הספרותי, כדי להביא לתוצאות הרצויות על בורא עולמות הספרות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק