אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משה גרנות: ביוגרפיות של גיבורים לאומיים


התמונה של שושנה ויג

סדרת הופכים דף מאת הסופר משה גרנות בהוצאת דני ספרים הקדמה

הנער מתל עדשים / משה גרנות. הוצאת דני ספרים

באחרונה ראו אור שני ספרים מאת היוצר הפורה ד"ר משה גרנות. שני הספרים נועדו לילדים ולבני הנוער. גרנות חוקר ספרות ותיק וסופר יצירתי במיוחד מחלק זמנו בכתיבה אודות סופרים ומשוררים, אודות יצירות ספרות מן העבר ומן ההווה. יחד עם זאת מפנה מזמנו לכתיבת ספרים שיש להם ערך מוסף לתרבות הישראלית. במאמר יוצגו שני ספרים בסדרה לבני הנוער. ספר ראשון ראה אור בשנת 2006 ושמו בישראל "הנער מתל- עדשים", והשני "הנער שחלם לעוף" התפרסם בשנת 2007. שני הספרים מסדרת "הופכים דף" בהוצאת דני ספרים. מקריאה ועיון בשני הספרים ניתן להגיע למספר תובנות אודות נחיצותם של מיתוסים וערכים בחיינו כעם. מסתבר שספריו של גרנות מעידים עד כמה חשוב להעלות ולזכור דמויות עבר ובמיוחד דמויות מופת. חשיבות הצגתן של הדמויות עשויה לתרום לפיתוח מנהיגות אחרת בקרב אלה העתידים להיות אזרחי העתיד.הנער מתל עדשיםהספר הראשון שיצא לאור בלפני שנתיים הוא על המנהיג הצבאי רפאל (רפול) איתן והשני על אילן רמון האסטרונאוט הישראלי הראשון. שתי הדמויות מספריו של משה גרנות הן דמויות של גיבורים לאומיים שהיו חלק מן הנוף הישראלי של כולנו ונשאבו מאלמוניותם לטובת הכלל. משה גרנות טווה ביד אמן את חוויות ילדותם של השניים והצליח לעורר מחשבות על העבר על ההווה ועל העתיד שלנו כעם.הגיבורים של גרנות ניעורו לחיים בעת קריאת מסעותיהם במעגל חייהם. מעיון בשני הספרים עולה תמיד השאלה הכול כך נדושה, היכן הם אנשים כמו האיש הזה? שתי הדמויות קורצו מחומרים משובחים שאינם בנמצא בשפע בימים אלה. כל העת בקריאת הספרים דילגתי כקוראת בין הזמנים, בין הזמן אותו הצליח להעלות הסופר מנבכי העבר ואת הזמן שבו אני חיה. כמובן, כקוראת אני קרובה יותר לחוויות שחווה אילן רמון ז"ל בילדותו. הספרים שניהם מתמקדים בילדותם של הגיבורים ומתקדמים לקראת בגרותם. עיקר התמקדותה של העלילה המרכזית היא בחוויות הילדות של הגיבורים שהועלו לדרגות מיתוסים עוד בחייהם.מעניין ששני הגיבורים בסדרת "הופכים דף" הנם גיבורים שצמחו מן האתוס הצבאי, האחד היה מפקד של כוחות קרקעיים והפך להיות מפקד הצנחנים, הוא רפול עד שהפך להיות לרמטכ"ל ואחר כך מצא דרכו לפוליטיקה הישראלית, והשני טייס קרב בחסד עליון שהצליח להגיע הכי רחוק מכל טייסי צ.ה.ל הלא הוא אילן רמון. כאמור, שני גיבורים לובשי מדים שהותירו לאחר מותם מיתוסים חשובים לכולנו.כאמור, החוויות המרכזיות אותן מעלה הסופר משה גרנות בכתיבה הנן חוויות הילדות והנעורים של שני גיבורים שהפכו למיתוס עוד בחייהם. לספרים יש חשיבות במיוחד בימים אלה כאשר תהליכי חברות כבר לא נרכשים באופן הטבעי והמוכר. ילדי דור האינטרנט יגלו בספריו של גרנות שיש עולם אחר שהם לא זכו להכיר ואולי לא יכירו לעולם. כשקראתי בספריו פשוט הצטערתי על אובדן הילדות "הנורמאלית" שהייתה מנת חלקם של ילדי ישראל עם קום המדינה. הימים המתוארים בספר הם ימים בהם ילדים שיחקו בחצרות הבתים, הסתפקו במשחקי גולות. בספרו "הנער מתל עדשים" לומד הקורא כיצד התפתח הנער מן הכפר "תל- עדשים" והפך למנהיג צבאי אמיץ. עלילות ילדותו חשלו אותו והוא הפך לאחד מן המצביאים החשובים ביותר של עם ישראל. את התמימות שאפיינה את החברה שלנו ניתן למצוא גם בדמותו של רפול הילד שכבר מגיל צעיר ידע שישא לאישה את מרים בת השכן, ואכן כשבגר הוא נושא אותה לאישה. עומד בהבטחתו ללא היסוסים. הקטעים החשובים בספר עוסקים בתיאור הקרבות בהם השתתף רפול. ואין טעם להכחיש כאשר אתה קורא את הקטעים הללו אינך מפסיק לערוך השוואה לימינו. אינך מפסיק להרהר לאן הידרדרנו עם התפתחות הטכנולוגיה. כיצד אנו נלחמים בשלט רחוק, וכיצד היום המפקדים לא משתתפים כתף אל כתף עם פיקודיהם בעת התרחשות הקרבות. הם מלווים את החיילים מבעד למסכי הפלזמה. המפקד רפול לא זנח את חייליו להילחם לבדם בשדה הקרב, הפקודה "אחריי!" הייתה המילה החשובה ביותר בלקסיקון שלו. הוא נלחם ונפצע אנושות מספר פעמים עם חייליו. שכב עימהם במארבים. הצבא והשירות היה בעבורו ערך עליון אף יותר מחייו הפרטיים. מה גם מפליא לקרוא שבן המושב התנדב לשירות מילואים שנים רבות ולא רצה להיות חייל של קבע. להיקרא אל הדגל היה בעבורו ערך אמיתי, בלא מילים מיותרות הוא שימש דוגמה ומופת לרבים.לספר "הנער מתל עדשים" יש חשיבות גם מבחינה היסטורית, יש בידו להסביר לילדים ולבני הנוער על אירועים היסטוריים כמו מלחמות ישראל: מלחמת העצמאות, מלחמת סיני מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשפה פשוטה מתאר משה גרנות קרבות והתפתחות היסטורית לצד תושייה של גיבור מלחמה. לדוגמה הקטע הבא ממש זועק להשוואה לימים אלה. "המחבלים החלו מגדילים את החוליות החודרות לארץ.לעתים הגיעו לגודל של ארבעה –עשר איש לחוליה. הנשק נעשה מתוחכם וקטלני יותר. אך רפול ואנשיו לא נתנו להם מנוח, הם לא נחו, עד אשק הרגו או לקחו בשבי כל מחבל, שכף רגלו דרכה ממערב לירדן. תשעה חודשים פיקד רפול על אזור הבקעה. בתקופה זו בוצעו למעלה ממאה מרדפים, ובכולם היו אותן התוצאות : כניעת החוליה או השמדתה.הפעילות הייתה דחוסה ומתישה, אך פירותיה הצדיקו את המאמץ והסבל." (הנער מתל –עדשים, עמ'107-106 ).תכונותיו של מנהיג אמיתי עולות מדפי הספר, ועל ידי כך יכול הקורא ללמוד על ערכים כמו אהבת האדם, אומץ לב, נחישות והצלחה במשימות גם כאשר נערמים קשיים בלתי רגילים. אמנם חיינו השתנו מבלי להכיר עוד, אולם יש בספרים כדי להאיר מעט ערכים שיש צורך להשיבם לעולם הילדים.הנער שחלם לעוף

הנער שחלם לעוף / משה גרנות. הוצאת דני ספרים

בספר השני "הנער שחלם לעוף" בסדרת "הופכים דף" הצליח משה גרנות להתמודד עם המיתוס של אילן רמון באופן מאוד ראוי. אילן רמון הוא הנער מבאר שבע שהיה ילד למופת להוריו וחבר נאמן לחבריו. הוא הילד שבכיתה ח' ידע להתנצל בפני חברותיו לכיתה עת כמעט עמד להתפתות ולצאת עם בנות הכיתה הסמוכה. בספר הזה בחר גרנות בתפקיד המספרת את אחת הנערות מכיתתו של אילן רמון, נערה בשם נטע שהייתה מאוהבת בו, או אולי זוהי בדיה ספרותית. הספר מלווה את כל מסלול חייו של הגיבור שצמח לנו בקנה מידה עולמי, אילן רמון הצליח להגשים חלום להעלות אותנו על המפה הבינלאומית ,הוא עשה מעשה שלא נעשה לפניו. בכתיבתו הצליח הסופר לצייר את קווי דמותו של אילן רמון כאדם אנושי, כמי שחי כאן בינינו, כמי שחווה את חוויות ילדותו במשחקי הילדות של כולנו. כמי שאהב ללמוד ואהב לעזור לחברים ולשכנים בעת צרה. כמי שהבחין בצרתם של אחרים. דמותו של אילן רמון היא דמות מופת, היא שלמות שלא בנמצא בעולמנו לעתים קרובות. בניסיונו למצוא משהו שאינו מושלם שוב ושוב מגיע הסופר למצוא את אותן תכונות שהיו באילן רמון ואשר הפכו אותו לנסיך. יחד עם הקווים לדמותו מוצגים גם חיי הנפש של הגיבור, כמו קשרי האהבה שלו עם אהובת נעוריו טובה. הסיפור מבליט את חלקה של טובה בחייו של רמון, היא זו שניסתה למנוע מאילן להיות טייס, ולא הגיעה בעת השיגור של החללית קולומביה אף שהוזמנה לטקס השילוח. ב 20.12.07 נערך בבית- הסופר ברחוב קפלן 6 בתל אביב, ערב השקה לכבוד ספרו של גרנות על אילן רמון ז"ל. זה היה אחד האירועים החגיגיים ביותר שידעה האגודה לאחרונה. האורחים קורצו מחומר שונה. היו בין האורחים היקרים באולם הקטן של בית הסופר כמעט לראשונה טייסים. ישבו על כסאות האולם כמה טייסים שהשתתפו בהתקפה על הכור בעיראק בשנת 1981 בשבעה ביוני, היו בקהל תת-אלוף ישראל (רליק) שפיר שהיה מספר 7 בהתקפה על הכור בעיראק, וגם המפקד יפתח ספקטור שאף הוא היה בין היוצאים לפעולה המבצעית בעומק שטח האויב. האח גדי וגם הרעיה רונה רמון והילדים הקטנים . כל החברים עלו על הבמה והעלו קווים לדמותו של אילן רמון מכבדים את האדם שהפך לאגדה. היו בקהל גם חברי ילדות וגם חברים מתקופת השירות הצבאי, כולם באו לחלוק כבוד לגיבור שצמח מתוכם. המפגש הזה עם החברים ובני משפחת רמון באגודת הסופרים היה אירוע יוצא דופן, בתום האירוע לאחר שגרנות סיים לארח על הבמה הקטנה את החברים הצטופפו החברים עוד שעה קלה במבואות בית הסופר כמו מסרבים לעזוב את המקום ולהיפרד מאילן רמון. כשסיימתי לקרוא את הספר על אילן רמון, התחדדה תחושתי בדבר ההחמצה של כולנו . כל העת נותרתי בתחושה שאילן רמון יכול היה להיות המנהיג ההגון הישר שעשוי היה להנהיג את כולנו.לו היה נשאר בחיים והיה מסיים את שירותו הצבאי בוודאי היה נקרא אל הדגל שוב כדי להנהיג את העם. אנשים כמו רמון או רפול חסרים בנוף שלנו, חשוב שנעלה על נס וניזכר במעשיהם ובאישיותם למען הדורות הבאים. כל עם חייב שיהיו אמות מידה נעלות למנהיגיו , וניכר שלשני המנהיגים המשובחים הללו היה מה להנחיל לנו כעם. רפול בדרכו שלו הספיק להשפיע על תחומים רבים בחייו, לגבי אילן רמון חשתי צריבה בשל תחושת ההחמצה.בפרק המספר על האירועים שהתרחשו למשפחת רמון ולאילן רמון ביוסטון טקסס לקראת ההמראה לחלל ניתן לקרוא על התנהלותו של הטייס הישראלי לפני היציאה לחלל. אילן רמון פנה ל"יד ושם" וביקש לקחת עימו לחלל דבר מה סמלי הקשור לשואה. הם נתנו לו את הציור 'נוף ירח' שצייר נער שנכלא במחנה הריכוז טרנזינשטט. הנער , ששמו היה פיטר גינז, נער מוכשר שמצא את מותו האכזרי באושוויץ. "אילן לקח אתו לחלל עוד כמה דברים בעלי סמליות : את סמל המדינה, את דגל חיל האוויר, את דגלון רמת גן, את דגלון באר שבע ועוד. בסך הכול אחד עשר פריטים.אבל כלפי הציור של פטר גינז הוא חש את הרגשות העזים ביותר, וזה היה הפריט בעל המשמעות העמוקה ביותר לגביו."אירוע לכבוד הספר "הנער שחלם לעוף".לפני תחילת האירוע לכבוד ספרו של הסופר משה גרנות ב 20.12.07 , פגשתי באשתו של אילן רמון ז"ל הגב' רונה רמון. ניגשתי אליה בעת שהיא עברה בין האורחים עוד לפני הטקס. הגשתי לה את ספר שיריי "תבואת - השיגעון" ופתחתי את העמוד בו כתבתי שיר המוקדש לאילן רמון. בעת שלכדו עיניה את כותרת השיר "הנסיך אילן" היא הביטה בי ובקולה אמרה לי, את קלעת. באמת, קראו לאילן נסיך.

שושנה

שושנה ויג, רונה רמון.

ניתן לומר שלא במקרה כתב משה גרנות על דמויות מופת, הוא בעצמו סופר מוכשר מאוד, וגם אדם רב מידות , וכנראה, רק אדם כמוהו יכול להעמיד קווים לדמותם של שני אנשים מופלאים. אני רוצה לסיים במילות השיר שלי על אילן רמון.הַנָּסִיךְ אִילָןלְאִילָן רָמוֹןרֵיחַ מְשַׁכֵּר בָּאֲוִיר,רֵיחַ פְּרָחִים וְאִילָנוֹת רֵיחַ אָבִיב בָּא אֶל סַף בֵּיתֵנוּ.בַּשָּׁמַיִם כְּבָר הָיִינוּבַּיַּמִּים כְּבָר הִפְלַגְנוּ. רֵיחַ אָבִיב בָּא אֶל בֵּיתֵנוּ. צָחַקְנוּ מִכָּל הַבָּא לְפָנֵינוּ,וְרַק אִילָן אֶחָד לֹא יָבוֹא אֶל הָאָרֶץ.בְּדֶרֶךְ הֶחָלָל הַנָּסִיךְ הָלַךְ חָצָה אֶת הָאַטְמוֹסְפֶרָהכְּדֵי לָרֶדֶת אֵלֵינוּ כְּמוֹ בָּרָק,כְּמוֹ שֹׁבֶל צֶמֶר גֶּפֶן אָרֹךְוְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁמִּן הַצְּחוֹק בָּא הַדֶּמַע מִן הַדֶּמַע בָּא הַיָּגוֹן אֶל לִבֵּנוּ.כְּמוֹ כָּל הַיָּמִים בָּא הָאָבִיב הַזֶּה, בְּרֵיחַ הַפַּרְדֵּסִים דָּבֵק הַיּוֹם רֵיחַ חָדָשׁ רֵיחַ אִילָן אֶחָד שֶׁלֹּא יִצְמַח בֵּינֵינוּ.וְאִילָנוֹ יִהְיֶה גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּנוּ לְעוֹלָמִים. בְּפָנָיו הַשְּׁקֵטוֹת נָתַן לָנוּ תִּקְוָה אַחַת גְּדוֹלָהוְהִיא, הַתִּקְוָה, הִתְעוֹפְפָה לָהּ בֵּין הָעֲנָנִים. הִתְעוֹפֵף לָנוּ אִילָן אֶחָד, לְהוֹרִיד אֵלֵינוּ אֶת הַכּוֹכָבִיםוּכְבָר בָּא בַּדֶּרֶךְ עִם אֲבַק הַכּוֹכָבִים שֶׁדָּבַק בְּבִגְדּוֹ הָיָה כְּמוֹ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מֵבִיא לָנוּ שׁוֹשַׁנָּה אוֹ שׁוּעָל שֶׁהִצְלִיחַ לִכְלֹא בְּאַרְמוֹנוֹ. אֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ בַּדֶּרֶךְ מִתְבּוֹנְנִים בַּשָּׁמַיִם.אִילָן שֶׁלָּנוּ לֹא יִמְצָא אֶת שׁוּרוֹת הַפַּרְדֵּסִים לִצְמֹחַ לְפָנֵינוּ.רֵיחַ מְשַׁכֵּר בָּאֲוִיר וְהַכֹּל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמַּבָּט, שֶׁבָּאבְּעֵינֵי כָּל הָאֲנָשִׁים,מִתְנַפֵּץ לָנוּ מוּל הַמָּסָךְ:הַחֲלוֹם לְהוֹרִיד אֶת הַיָּרֵחַ, לָשִׂים אוֹתוֹ לְפָנֵינוּ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר, הָיְתָה רַק פְּסִיעָה בֵּינוֹ לְבֵינֵינוּ.הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְלֹא צָלְחָה דַּרְכּוֹ.מִמַּבָּטוֹ הָאַחֲרוֹן נִשְׁקְפוּ מַבְּטֵי אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו הָאֲהוּבִים.אָנוּ נוֹתַרְנוּ אִלְּמִים מוּל הָעֶצֶב שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם בִּדְמָמָה.אִילָן רָמוֹן צַיֵּר לָנוּ כִּבְשָׂה.מעיון בסדרה הקצרה יש לצפות להמשך ,לקרוא על גיבורינו הלאומיים עליהם אנו צריכים להישען.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג