אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דוד פרישמן: דור המדבר


התמונה של אלי אשד

בחג הסוכות אנחנו חוגגים את הקמת הסוכות במדבר סיני בידי בני ישראל במסגרת מסעם הארוך שם. להלן כתבה על היוצר של היצירה המפורסמת והמשפיעה ביותר בספרות המודרנית על מסעותיהם של בני ישראל במדבר, הסופר המשורר, המתרגם העורך והמבקר, דוד פרישמן, מחבר סיפורי "במדבר". האיש שהכניס רעיונות שלא נשמעו כמוהם לספרות העברית וגם מאז רק מעטים מאוד העזו לחזור עליהם ולעולם לא באותה ההעזה. לא אלך עמם, לא אלך: דרכיהם לא דרכי ונשוא לא אוכל להגם וניבם ושיחם ושיגם , וסבול לא אוכל ארחם ורבעם וכל הגיגם נביאיהם לא נביאי, מלאכיהם לא מלאכי ולגועל לי מחשבות ,מחשבות ומוחות אינם, ולתועבה לי רגשות ,רגשות ואין לבבות ולזרא לי התלהבות שאין בה אש להבות – לא אוכל רעי ,לא אוכל שתות מימהם –יינם...... ( מתוך "לא אלך עמם " מאת דוד פרישמן, 1898 ) "איש לפניו בסופרי ישראל לא משח את חיציו ברעל אשר כזה, איש לא הרחיק קלוע ממנו עד להר סיני ...שמיים בקשו רחמים על משה ותורתו מפני חמת עטו הבלטריסטי של דוד פרישמן". (אברהם קריב "עטרה ליושנה" ע' 187 )

דומה שאי אפשר להגזים בחשיבותו של דוד פרישמן לספרות העברית מסוף המאה ה-19 ועד לשנות העשרים. כמבקר הוא היה להסכמת הכל המבקר החשוב ביותר של התקופה. אדם שניהל מלחמת חורמה למען העלאת סטנדרטים של הספרות העברית מספרות קרתנית ירודה לספרות ברמה אירופית. כעורך הוא היה אחראי לכתב העת "התקופה" שעד היום המבינים רואים בו את כתב העת האיכותי ביותר בתולדות הספרות העברית לדורותיה. כמתרגם פורה היה אחראי לכמה יצירות מופתיות של תרגום שלא נס ליחם גם היום. וכמספר וכמשורר יצירותיו נכנסו למקראות של התקופה והם עדיין בין היצירות הקריאות ביותר מהספרות העברית של התקופה שבה נכתבו. הוא היה גם האיש שהכניס את האגדה הרומנטית כסוגה לגיטימית בספרות העברית עם שבחיו לקובץ האגדות של זאב יעבץ "שיחות מני קדם" ותרגומיו לאגדות אנדרסן ו-האחים גרים והאגדות המקוריות שחיבר וקרא להחזיר לספרות הילדים (והמבוגרים) את הדמיון והפנטזיה שנעלמו מהם לדעתו לאחר דורות רבים של יובש ופלפול למדני. פרישמן היה נערץ על ידי הסופרים וקהל הקוראים של בני דורו.

אבל בו בזמן הוא היה אדם מבודד לחלוטין, הכל הרגישו שהוא אינו באמת "אחד משלנו". לכך תרמה בראש ובראשונה האנטי ציונות שלו. פרישמן היה בין הסופרים העבריים הבודדים ואולי הסופר העברי החשוב היחיד שסירב לקבל את האידיאולוגיה הציונית. הוא העדיף שהעם יהודי ימשיך להתקיים מפוזר בגלות. כמו כן הביקורות הארסיות והפוגעניות שלו מעולם לא תרמו לתחושת אהדה כלפיו בקרב ציבור הסופרים. ניתן לטעון שפרישמן היה הסופר העברי החילוני האמיתי הראשון. כאן היה אדם שהיה מסוגל לתקוף את כל קדשי היהדות , וזאת לא מתוך מחוייבות כואבת של אדם מבפנים כמו אצל י.ל. גורדון אלא מנקודת מבט של אדם מבחוץ ,אובייקטיבי כביכול שיש שלו לעיתים נטיות כמעט פגאניות במקרים מסוימים ואתאיסטיות במקרים אחרים. לא לשווא היו גיבוריו של פרישמן, המורדים הניטשאניים, אנשים מסוגו של קין של ביירון המורד המודע הראשון בסמכות (יצירה שפרישמן חשב שהיא עולה על מחזותיו של שייקספיר ) ו-פרומתאוס של גתה, אנשים שנאבקים ללא חשש בדעות המקובלות ובמקורות הסמכות האלוהית ונציגיה. איש לא העז לתקוף את כל הקדוש ליהדות כפי שעשה פרישמן לפניו ועם זאת הוא יצא מכך בשלום שכן עשה זאת לא במסגרת מסות תוקפניות מלומדות וארסיות כפי שעשו כבר משכילים שונים לפניו אלא במסגרת של שירים וסיפורים פנטסטיים –מיתיים שבהם "טיפל" במיתוסים של יצירת עם ישראל וכפי שרק מעטים יעשו אחריו ואיש לא באותה העוצמה הספרותית שלו. הפגאן מעריץ התנ"ך

איור לפרסום המקורי של הסיפור "בהר סיני " מסיפורי "במדבר" מכתב העת "התקופה ".

ובימים הנפלאים ההם היו עוד בשמים חדשים וכחולים אלף אלפי פעמים מאשר הם עתה, האדמה היתה עוד רעננה וירוקה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה, וגם האהבה היתה חזקה ועזה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה. (מחולות מאת דוד פרישמן )

פרישמן היה מעריץ של התנ"ך אך בו בזמן חתר נגד רוחו ורעיונותיו ביצירתו שלו. בהמשך הושפע יותר מכל מהמשוררים מ-מיכ"ל ו-מיל"ג המורדים בתנ"ך שהשתמשו בנושאיו למען המרד שלהם ולמד מהם.

איור לתרגום של פרישמן "ל"שמיים וארץ" מאת לורד ביירון, המתרחש בימי מרד המלאכים כנגד האלוהים. מכתב העת "התקופה".

בבגרותו הושפע פרישמן מאוד מ-לורד ביירון שחיבר מחזות תנכיים "מרדניים " שאותם תירגם. "קין" על הרוצח הראשון, שבמהלכו נערך לקין סיור מודרך בידי השטן ברחבי היקום והוא פוגש עולמות וגזעים שונים שהתקיימו לפני המין האנושי ושהושמדו בידי האל כניסויים לא מוצלחים, דבר המשכנעו למרוד באל.את ו"שמיים וארץ" שמתאר את מרד המלאכים באל וכיצד פיתו את בנות האדם (סיפור הלקוח מספר חנוך החיצוני). את שני המחזות האלו תירגם תרגום נפלא וקלאסי לעברית. היו שראו בתרגומו ל"קין" ככמעט משתווה למקור בעצמו. הוא גם הושפע מהפילוסוף ניטשה ואת ספרו הכמו תנ"כי (אך האנטי תנ"כי) "כה אמר זרטוסטרה" תרגם בשפה תנכית. וגם מ-גוסטב פלובר והרומן ההיסטורי הפראי שלו "סאלאמבו" ו-מאנטול פראנס וסיפור ההיסטורי האנטי דתי "תאיס" שאותו תירגם ומ-אוסקר ויילד ומחזהו הדקדנטי "סלום" המתרחש בארץ ישראל בתקופת בית שני והספר יורם של רודולף בורכרדט שאותו תירגם לעברית ומתרחש בתקופת התנ"ך וגם קבצי האגדות שתירגם של האחים גרים ו-הנס כריסטיאן אנדרסן ו-מקס נורדאו ו-טגור. מעניין שאת כל הסופרים האלו תירגם לעצמו בעברית וכולם שימשו כמקור השראה והשפעה ליצירתו התנכית החתרנית.

ואת רוח מרדנות זאת בתנ"ך ובסמכותו הפגין בראש ובראשונה בסיפורי סדרת "במדבר" שפורסמו תחילה בנפרד כסיפורים בכתב העת "התקופה " ו שיצאו כקובץ ב-1923. זאת הייתה סדרה של תשעה סיפורים (פלוס סיפור עשירי בשם "סיני" המתרחש באותה התקופה של יציאת מצרים אך אופיו שונה ואינו נכלל עם בדרך כלל עם שאר הסיפורים) שעסקו כולם באירועים המתחוללים במהלך המסע בן 40 השנה במדבר של משה ועם ישראל. פרישמן התכוון לכתוב עוד שישה סיפורים נוספים בסדרה זאת ודן בעלילתם עם ידידו ומעריצו זלמן שניאור אך מחלתו ומותו מנע ממנו להשלים את המלאכה. שניאור ערך והוציא את הקובץ לאחר מותו של פרישמן.

הוא בחר בתקופה הספציפית של הנדודים במדבר מאחר שבה ניתנה התורה ואז ראשית המרד והמאבק בין יצר האדם חופשי ורגשותיו לבין מוסר הדת הכובל אותו במצוותיו. בין הפראות לבין התרבות. אך למעשה לא ניסה לתאר בהם את העבר הרחוק אלא את המאבקים של תקופתו.

ביצירות אלה פתח למעשה דוד פרישמן ז'אנר מיוחד שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין) ובו היה שילוב של כתיבה דידקטית מוסרית עם מגמה אסתטית פיוטית בולטת ביותר המעוניינת בשחזור הסביבה הקדומה על האלמנטים ה"פראיים " אקזוטיים שלה. פרישמן בחר בימי המדבר כי רקע המדבר האקזוטי מתאים לו לשמש רקע לעלילות הגיבורים הסוערים והמרדניים המרוחקים בצורה האבסולוטית ביותר מחיי הגטו והעיירה קרתניים שלו ושל קוראיו. וגיבורים כאלה ניתן היה למצוא רק בימי קדומים כאשר התורה והדת עוד לא שמו שלשלאות על האנשים. כפי שציין פרישמן במאמר ביקורת שלו על רומן היסטורי של יעקב וסרמן "אלכסנדר בבבל": "רומן כזה אינו בא ללמד אותנו על ההיסטוריה, אלא אדרבא להפקיע ממנו את ההיסטוריה ואת כל אשר ידענו מן ההיסטוריה ולהעמיד את הכל על יצירה חדשה ועיקרית".

מה שאמר פרישמן על מחבר הרומנים ההיסטוריים, אברהם מאפו:"שהוא לא קבע מסמרות מאורעות היסטוריים ,אלא לקח לו תמונות מאשר ראו עיניו על סביבו ויכניסן על עולם אשר יצר לו בדמיונו. "היה נכון בה במידה ואולי אף יותר לגבי פרישמן שתיאר סביבה רומנטית לחלוטין בסיפורי המדבר הפראיים שלו שבהם מתנהלים קונפליקטים של דת נגד החיים מהסוג שאותם הכירו פרישמן ובני דורו כל כך טוב אבל פרישמן העדיף להעביר אותם למקום וזמן רחוקים מאוד ממנו ומקוראיו. זמן יציאת מצרים והמדבר. המדבר עבור פרישמן היה ערש התרבות סוג של גן עדן אקזוטי שרק בו יכול האדם לשחרר את יצר החיים והכוחות הגנוזים בו תוך מאבק בנציגי הדת הכובלת הכוהנים האכזריים. בסיפורי "במדבר" ניתן למצוא שנאה לסמכות הדתית הרבנית הכובלת (בסיפורים "המקושש" ו- "הסוטה") עם נהייה אל האקזוטיקה והפרימיטיביות והעייפות "דקדנטית" מהתרבות. בתיאורו את העבר הרחוק ניסה פרישמן להשפיע על וההווה להצדיק את האהבה על חשבון ההלכה והדת היבשים ואת המורד לעומת הכוהנים והרבנים המדכאים אותו על ידי בחינה חדשה של המיתוסים המעצבים של עם ישראל מנקודת מבט נגדית לחלוטין.

גיבוריו אינם האספסוף המטופש בסיפורי התורה אלא אנשים תאבי חיים ולמודי מאבקים שרוצים רק את החופש המגיע להם בדין ובצדק ואותו מונעים מהם הכוהנים הרצחניים והמושחתים כמו פנחס, שהקורא הבין הטב שהם מייצגים את הרבנים המודרניים. בכתיבת הסיפורים האלה נטש פרישמן את הלשון המקראית המליצית של מאפו ועבר ללשון מקראית חופשית יותר שאותה "ניקה" מכל מליצה וכך הפך אותה לפשוטה טבעית ומעל לכול ברורה יותר מלשונו של מאפו ( אם כי הייתה מדויקת כמעט באותה המידה) הלשון הייתה כתוצאה פחות נשגבת אך יותר מתאימה לאופי הסיפורים האנטי קלריקאליים.

 

"במדבר" עטיפת המהדורה הרוסית בהוצאת עלייה. מ-1992

סדרת סיפורי "במדבר " כוללת את הסיפורים הבאים: מחולות בהר סיני המקושש סורר ומורה במרצע עיר המקלט נחש הנחושת עגלה ערופה

משה הבורא

"עוד נער אלוהים". ) העזתו של פרישמן אף הייתה גדולה מכך. הוא העז לכתוב בשיריו על האלוהים עצמו בצורה אינטימית וכמעט לעגנית כפי שאיש לפניו בשפה העברית לא העז. בשירו "עוד נער אלוהים" הוא מדבר אל האל כאל צעיר חסר ניסיון שאינו מבין מה שהוא עושה ביצירת האדם שאותו יצר כצעצוע ממעשה ידיו ומתחרט לאחר שהאדם איבד את תלותו ביוצרו ומפסיק לשמוע בקולו אך חרטת האל היא מאוחרת מידי והאדם ממשיך להתקיים על פני האדמה אולי כנגד רצון האל. פרישמן רומז כאן שיצירת האל גדולה על יוצרה. וביום השביעי נח. הביט על יצירותיו והתענג. ופניו היו מאירות ועיניו היו מזהירות. אז ידע ברהמה כי הוא אלהים! (הסיום של "המבקר: אגדה הודית " ) פרישמן אף הרחיק לכת גם מעבר לכך וכתב את שתי היצירות הפגניות במפורש הראשונות בספרות העברית. שתיהן עוסקות במובלע במיתולוגיה ההודית שהייתה כה אהובה על ניטשה. אמנם השימוש ברעיונות הודיים הוא רק בשמות בלבד אבל בסיפורים אלו כמו גם מתרגומיו את המשורר ההודי טאגור יצר פרישמן למעשה את הנהייה אחר רעיונות הודיים בספרות העברית. נהייה שהגיעה לשיאה בזמננו כאשר מסעות עלייה לרגל הפכו לאופנתיים אצל צעירים רבים והדבר משפיע את השפעתו גם על יצירות שונות של ספרות עברית שמראות על השפעה של רעיונות הודיים שונים ו"השיבה להודו" של א.ב . יהושע היא רק אחת מהן. גיבור שתי היצירות הוא האל ההודי ברהמה. ואלו הם הפואמה "" (1919) שבה האל ההודי מתחרט על יצירתו ומנסה להשמידה אך ללא כל הצלחה.

והסיפור "המבקר: אגדה הודית" שבה יצור אלוהי משמש כמבקר ליצירתו האלוהית של "האלוהים הצעיר ברהמה" שהוא מאין אמן יוצר ביצירתו את העולם של האדם הנהפך לבסוף לישות אלוהית של ממש בדומה לאלוהים התנכי. כמובן שהאלוהויות האלו אינם אלוהיות אמיתיות לפי ההגדרה המונותאיסטית הקפדנית. הן יותר אנשים עליונים ניטשנאייים בדומה לדרך שבה ראה פרישמן את משה שככל הנראה לא נפל בעיניו בהרבה מבוראים אלו. אלו הם יצורים עליונים אבל בעלי חולשות שונות, בדומה לתפיסה הפגאנית של האלוהויות. ומכיוון שהיה המדובר ביצירות ספרות אגדתיות עניין פעוט זה לא עורר תשומת לב רבה בביקורת של בני הזמן.הנברא הקם על יוצרו

 תמונת העטיפה של כרכי "כל כתבי דוד פרישמן" משנות העשרים והשלושים. עם ציור עטיפה של ספינקס נשי. תמונה אירוטית עד להדהים לגבי הספרות העברית של התקופה בעותקים שונים בספריות רבות הושחתה תמונה זאת במיוחד בידי קוראים מזועזעים.

"הגולם" ( 909 ) על אהבת האדם המלאכותי הגולם של המהר"ל לבת הרב שיצר אותו ופריקתו כתוצאה את עול בוראו. בסיפור זה הופיע הגולם לראשונה בספרות העברית כיצור בעל יצרים משלו שמסוגל לאהוב,ומהווה כתוצאה סכנה ליוצרו שלא צפה זאת.מעניין שסיפור זה אחת היצירות הקלאסיות על הנושא בעברית הופיע בממש במקביל לספר המפורסם ביותר על הנושא ,"נפלאות המהר"ל עם הגולם " מאת יודל רוזנברג, שיצא לאור באותו הזמן בדיוק. ככל הנראה שנת 1909 הייתה שנת הגולם בספרות העברית.

"לילית" סיפור של אהבתו של סופר סת"ם לאישה שלא פגש מימיו וכתוצאה מחליף בכתיבת במזוזות את שם הבורא בשמה של לילית שדת האהבה והמיניות חסרת הגבולות. שני הסיפורים האלו הציגו נושאים קלאסיים מזווית חדשה באופן רדיקלי של הנברא הקם על בוראו כשם שבני ישראל במדבר קמים על יוצרם משה ושליחיו בשם הרגש והאהבה. אין ספק ששירים וסיפורים אלו כמו גם תרגומיו של פרישמן של יוצרים כמו ביירון וניטשה תרמו תרומה לא קטנה להתעוררות התודעה החילונית שמצאה את ביטויה השלם לראשונה בסיפורים אלו. כפי שהוא כתב בהקדמתו לתרגומו ל"ספר יורם" העוסק בדמות דמוית איוב בתקופה תנכית לא מוגדרת:הריב הזה עם האלוהים מזכיר לנו את האדיר ביותר ששירת העולמים הטראגית שירת הגיבורים עם שירת האמונה נתנו לנו מאז ועד אתה". אכן פרישמן נשאר המורד הגדול באלוהים ובסמכות הדתית השואבת את כוחה מהאלוהים בכל יצירתו מבחינות רבות ניתן לראות בפרישמן את מפלס הדרך שבעקבותיה ילכו יוצרים אחרים כמו ברדיצ'בסקי, טשרניחובסקי, זלמן שניאור, חיים הזז ואנשי התנועה הכנענית ובראשם יונתן רטוש. דומה שאת שורשיו של החילוני העברי המודרני "המשכיל" והמורד מדעת יש למצוא בסיפורי המאבק לחופש בכהונה חמסנית ובבורא הלא מושלם שמאחוריה של דוד פרישמן. נספח: ממשיכיו של פרישמן סופרים רבים המשיכו להשתמש בסגנון הסיפורי אותו יצר פרישמן,כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב ברוך, יצחק שנהר (בסיפורים ידועים כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי") זלמן שניאור עצמו שהביא את קובץ סיפורי "במדבר" לדפוס הושפע מאוד מהרעיונות שביטא פרישמן בקובץ סיפורים זה ואולי בהשראתם יצר את הפואמה המפורסמת שלו "לוחות גנוזים" (תשי"א) שבה ביטא את נקודת המבט האחרת המוסתרת בתנ"ך של בני ישראל הפגאנים ושל נביאי השקר שצונזר לחלוטין במקרא כפי שעשה לפניו פרישמן. אחרי פרישמן הופיעו עוד סופרים שכתבו בסגנון זה שבו נרמז שאולי הפגאניזם לא היה נורא כל כך כפי שתואר בתנ"ך. החשוב בסופרי זרם זה היה חיים הזז בסיפורו הקלאסי "חתן הדמים" (1925) שגיבורתו היא אשת משה ציפורה המנסה להקריב את ילדה לאלוהיו של משה והוא בנוי בסגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכה ליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן. והיו גם יצירות נוספות כמו מחזור השירים של זלמן שניאור "לוחות גנוזים" שהציג במפורש את ההיסטוריה של, בסיפורי סופרים ידועים פחות כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב ברוך, יצחק שנהר (בסיפורים ידועים כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי"), ביצירות של משוררים "כנעניים" כמו רטוש שבשירים ידועים שונים העלה על נס את אלי המיתולוגיה הכנענית הקדומה בשיריה המודרניים של המשוררת ש. שפרה. תוספת קיצונית במיוחד לז'אנר זה היא ספרה של טלה בר "מיכל בת המלך" (2001) שמציג את אירועי ימי המלכים שאול והדוד כמאבק בין אנשי שמואל ודוד הטליבאניים המונותאיסטיים הקיצונים הורסי הטבע הדוגלים בשעבוד הנשים במאבק כנגד שאול הטוב התומך בדת הפגאנית שישנה של הערצת האלה האם שהיא גם הערצת האדמה והטבע ודוגלת כמובן בשוויון בין המינים.בר פרסמה סיפורים קצרים בסגנון זה בקובץ הסיפורים ונוס אגדות למבוגרים ( 2002). בספרים אלה ובספורים כמו "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט "ומעשה תמר" של שלומית אברמסון, רומן פמיניסטי על תמר אשת ער שבו כל הדמויות כולל יעקב אבינו ובני ביתו מוצגים כפאגנים יצריים בדומה לדמויות של פרישמן והמונותיאיזם שהוא כה מרכזי בחייהם בסיפור התנ"כי נעלם לחלוטין אלא שיש בהם מידה של פמיניזם שאין למצוא ביצירתו של פרישמן. החלק הראשון בטרילוגית המדבר של שולמית הראבן ,החוזרת לנושאיו של דוד פרישמן. ומעל לכל יש להזכיר את היצירה החשובה ביותר של סיפורת תנכית בזמננו טרילוגית הסיפורים התנכיים של שולמית הראבן צימאון - טרילוגית המדבר ( 1996) שיש בה חזרה ברורה לנושאים ולרעיונות ובמידה מסויימת אף ללשון של דוד פרישמן בסיפורים המאבק בין האנשים צמאי החופש ובין האל המקראי הזועם ונציגיו הזועמים והמפחידים עלי אדמות. ביצירות מסוג זה הועמדו הערכים התנכיים בסימן שאלה גדול מאוד. נראה שבסיפורים אלה ובאידיאולוגיה ה"כנענית" שמאחוריהם יש לראות גם מעין תוצאה סופית הגיונית של סיפורי המאבק לחופש בכהונה חמסנית ובבורא הלא מושלם שמאחוריה של דוד פרישמן. הערה: כאשר התחלתי לכתוב את המאמר הזה לפני כמה שנים היה עלי לחפש את יצירותיו של פרישמן בספרים מאובקים ומהם מתפוררים שדומה שיד אדם לא נגעה בהם במשך שנים רבות לפני שהגעתי אליהם .כיום מי שירצה לכתוב על דוד פרישמן לא יצטרך לעשות זאת.

רוב יצירתו של פרישמן מצאת כעת ברשת בפרויקט בן יהודה, דבר שאי אפשר היה להעלות אותו על הדעת כאשר התחלתי לבצע את המחקר לכתבה זאת. אם זה דבר טוב או רע לחוקר שלא יזדקק יותר לספרים עצמם זאת כבר שאלה אחרת .ביבליוגרפיה ברזל, הילל "שירת חיבת ציון ספרית פועלים , 1987. ברתנא ,אורציון תלושים וחלוצים : התגבשות הניאו רומנטיקה בסיפורת העברית דביר , 1983. גלבוע ,מנוחה "במדבר " –בצל אידיאולוגיה ואגדה " מהות , 1990 . גלבוע ,מנוחה "עיון בשירו של דוד פרישמן "מפיסתופל " בתוך ספר ישראל לוין : כרך ב' אונ' תל אבי ב, 1995. גלבוע ,מנוחה ( עורכת ) דוד פרישמן : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו הקיבוץ המאוחד , 1988. כגן ,ציפורה "מעשה הסיפור –סיפורי "במדבר" לדוד פרישמן " דפים למחקר בספרות 7 1990. ע' 95-110 כגן ,ציפורה "כרוח המדבר " אחרית דבר למהדורה חדשה של הקובץ "במדבר מאת דוד פרישמן , דביר .כנעני ,דוד "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955. פיכמן ,יעקב "דוד פרישמן " בתוך רוחות מנגנות : סופרי פולין מוסד ביאליק ,תשי"ג קריב, אברהם "עטרה ליושנה : מאמרים על הספרות על העם ועל המדינה ". דביר , 1956 . שנפלד, רות מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם : עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1987. שקד, גרשון הסיפורת העברית 1880-1970 : כרך א' –בגולה " כתר, הקיבוץ המאוחד , 1977. קישורים:

כתבי דוד פרישמן בפרויקט בן יהודה חומר על דוד פרישמןדוד פרישמן באנגלית דוד פרישמן במגזין "היינט"

יצירות מאת פרישמן שמוזכרות במאמר

משההגולם לילית עוד נער אלוהיםברהמה מאת פרישמן המבקר אגדה הודית אליליםמשיחתרגום "קין " מאת לורד בירון תרגום "פרומתיאוס" מאת גתה שני גיבורים :פרבולה ידידיה יצחק על סיפורי "במדבר" ידידיה יצחקי על בהר סיני אתר חופש על "המקושש" דוד אוכנה על ניצשה והעברים החדשים רשמים מארץ ישראל של פרישמן תמונה של פרישמן המגזין הספרותי הטוב ביותר שירת המדע הבדיוני חנה יושבת על החלון שיר של פרישמן ,שרה יפה ירקוני סיפורת תנכית פגאניתבחזרה לימי התנ"ך : ז'אנר הסיפור התנ"כי שולמית הראבן טלה בר ו"מיכל בת המלך"האוהל האדום

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד