אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כפית הדבש שברומניה / דוח נסיעה לרומניה


התמונה של מנחם מ. פאלק

כנס הפדרציה של כתבי-העת באיחוד האירופי6-8 לספטמבר 2007, במָאמָאיָה שליד קוֹנְסְטַנְצָה ביום רביעי, השישי בספטמבר 2007 נפתח כנס ספרותי של שלושה ימים (עד השמיני בספטמבר) ברומניה, כנס שאופיו התברר לי רק עם בואי למקום, מאמאיה, פרבר הנופש שבכניסה לעיר קונסטנצה השוכנת על חוף הים השחור. מיד לאחר קבלת ההזמנה מאגודת הסופרים הרומנית, הציע לי בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים לצאת בשליחות האגודה לכנס זה. הכנס החל כאמור ביום רביעי, בקבלת פנים בשעות הערב. לצערי לא יכולתי להשתתף בה כיוון שהטיסה שלי מישראל נחתה בבוקרשט רק ב 10:30 בערב, מרחק של ארבע שעות נסיעה מהמלון במאמאיה (mamaia).המארחים, (שמימנו את השהות, הנסיעה והטיסה מימון מלא), המתינו לי בשדה התעופה ולקחו אותי הַיְשֵׁר אל היעד שעל חוף הים. בשעה שתיים וחצי בלילה, עם הגיענוּ למלון, זכיתי לארוחת צהרים, על פי כללי הטקס, מנה ראשונה ושנייה, כבד עוף בפירה על פי בחירתי ובחירת הנהג.למחרת בבוקר החלו דיוני הכנס עצמו, בו השתתפו נציגים ממספר מדינות (לא כל המוזמנים הגיעו), ובהם: נציגי כתבי עת רומנים (עורכים, משוררת אקדמית, פרופסור מהאקדמיה האחראי על כל כתבי העת באקדמיות ברומניה, עיתונאים מתחום האומנות ועוד); נציג ממולדובה; נציגים מצרפת שייצגו את התפיסה הפילוסופית-אומנותית; עורכת כתב-עת מבולגריה, שדברה רק בולגרית וְלֻוְּתָה על-ידי מתורגמנית דוברת מעט צרפתית; נציגה איטלקית ובעלה; משורר, בעל הוצאת ספרים הונגרית ורעייתו, (שדיבר רומנית "סינטטית"); נציג ספרדי שדיבר אף הוא רומנית; נציג שוויצרי דובר אנגלית; מרצת-פרופסור מרומניה המשמשת בנוסף לעיסוק האקדמי ברומניה גם כמרצת אורח לשפה הרומנית בארות הברית - קולומביה; ואנוכי, כנציג ישראל, דובר רומנית. לא הופתעתי לגלות שרוב המשתתפים היו משוררים ומיעוטם סופרים או מחזאים.הדיונים עצמם, ההרצאות והשאלות, רובם ניתנו בשפה הרומנית ולחלק מהם ניתן תרגום סימולטני בצרפתית(כמחווה לשלושת דוברי הצרפתית). פעם או פעמיים היו תרגומים חלקיים באנגלית.

עם תחילת הכנס, התברר שמדובר ביוזמה רומנית, להקמת פדרציה של האיחוד האירופי לכתבי-עת ספרותיים, זאת לקראת קבלתה של רומניה לאיחוד האירופי (בשנה הבאה).כאן המקום לציין שהעיר סִיבִּיוּ נבחרה השנה על-ידי האיחוד האירופי למקום הראשון כעיר אומנות אירופית, והחגיגות והאירועים התרבותיים בה נערכו שנה שלמה, כאשר רוב המימון הוא של האחוד האירופי, וזאת שוב, לקראת השתלבות רומניה באיחוד ובשוק האירופי.המארגנים הרומנים יצאו מתוך הנחה בארגון הכנס הנוכחי, שבעיות מימון, הפצה, חשיפה, צוות הכותבים וקהל הקוראים דומות בַּמדינות השונות. ואכן, כבר בתחילת הדיונים התברר שהם צדקו.לאחר הברכות של המארגנים ובעיקר מר טומסקו, יו"ר הכנס ורעייתו דניאלה, יו"ר התאחדות הוצאות הספרים ברומניה, הם פנו אלי, "הנציג מהארץ הרחוקה שעל גדות הירדן", שאפרט מעט על כתב העת "מאזניים". עשיתי זאת בשמחה, ועוד בשפת אִמִּי - רומנית, למרות שעברו למעלה מארבעים ושלוש שנים מאז עזבתי את רומניה ועליתי לישראל.

האווירה הייתה חמה וידידותית, למרות שחלק גדול מהאנשים לא הכירו זה את זה. מזג האוויר הנוח באזור יפה זה תרם אף הוא להצלחת האירוע. (באזור טרנסילבניה באותם הימים היו שיטפונות שגרמו למותם של שבעה אנשים, ועיכוב בלוח הנסיעות של הרכבות של עד עשר שעות).במהלך הדיונים, וככל שהמשתתפים הכירו זה את זה, עלו שאלות שונות, והנציגים שמחו להשמיע את דעתם עליהם.כבר בתחילה עלתה השאלה של ממון כתבי-העת וזאת ביחד עם שאלת ההפצה והתחדשות קהל היעד, לא מעט בשל הדברים בהם אני פתחתי בהצגת כתב-העת "מאזניים". יש להוסיף ולציין כאן שבאולם הדיונים הוכנה תערוכה של כתבי-עת, עיתוני ספרות וספרים שונים. "מאזניים" קיבל מקום של כבוד כאשר הוצגו מספר כרכים של כתב העת, ולמרות שהיה זה כתב-העת היחיד שאותיותיו שונות שינוי של ממש מהאותיות הלטיניות או הקיריליות, ואיש לא יכול היה לקרוא בהם, עדיין האורחים דפדפו בין עמודיו, שבחו אותו והעירו על צורתו הנאה והאסטטית.כפי שציינתי בדברי לפני הפורום, התברר שאכן, ברוב המקומות, כתבי-העת סובלים מתת-תקצוב ועליהם לחפש מממנים אוהבי תרבות. רומניה עצמה היא מדינה אוהבת תרבות ואומנות ומעודדת מאוד את העיסוק בספרות. העובדה שיש באגודות הסופרים השונות, במחוזות השונים, קרוב ל- 2700 סופרים, משוררים, מחזאים, חוקרים ואחרים, רק מעידה על האינטנסיביות בעיסוק הספרות. עוד יש לזכור, שכדי להתקבל לאגודת סופרים רומנית יש להציג בפני וועדת השיפוט בין שלושה לחמישה ספרים שפורסמו בחמש השנים האחרונות בהוצאות ספרים מוכרות ומכובדות, וכן מאמרים, ביקורות, חוות דעת והמלצות מחוקרים ויוצרים אחרים, שלוש מתוכם חייבים להיות חברי אותה אגודת סופרים הפעילים בה בחמש השנים האחרונות. אם כך, נראה שלא קל לקבל אשור פורמאלי כמשתייך לאחת האגודות (כפי שתיאר לפני מירצ'ה דן צ'פאריו, יו"ר חטיבת השירה באגודת הסופרים הרומנית).טִיּוּל אֶל נְקֻדַּת הָאֶפֶסמאת: מירצ'ה דן צ'פאריוהִבְטַחְתָּ שֶׁתִּהְיֶה טוֹב יוֹתֵרמִכָּל מַה שֶׁאַתָּה צָד בְּטוּרֵי הָעִתּוֹנִיםבָּרְחוֹבוֹת הַכְּבוּשִׁים עַל-־יְדֵי הַפִּרְסוֹמוֹת וְהַפּוֹפּ-קוֹרְןיוֹם חָדָשׁ בּוֹ תְּדַבֵּר בִּפְתִיחוּתעַל הַצַּד הַנָּשִׁי שֶׁבְּמֹחֲךָעַל טֶקִילָה קְטַנָּה מְשֻׁחְרֶרֶת מִבָּשָׂר וְאִידֵאוֹלוֹגְיָהאוֹתָהּ תַּחְלִיק שׁוּב וְשׁוּב בַּגָּרוֹן"אָפְנוֹת וּזְמַן"פָּנָסֵי מְכוֹנִית שֶׁמְּבַצַּעַת תְּאוּנוֹת פְּנִימִיּוֹתוְנוֹזֵל שֶׁל הָרֶחֶםנֶשֶׁק טֶקְסְטִים וַחֲבִילוֹתבְּדִידוּת שֶׁתָּנִיחַ אֶת כְּתִיבָתְךָ עַל הַפֶּצַעמתוך הספר של "צונמי", עמ' 24, 2007, רומניה, תרגם: מנחם מ' פאלקלמרות כל אלו, כתב-העת יוצאים במהדורות של חמש מאות עד אלף עותקים בלבד. עוד יצוין, שגם את מעט העותקים הללו לא קל למכור.

מלאכה לא קלה נוספת, ששוב אינה ייחודית לרומניה, ישראל או הונגריה, היא המטרה להגיע לקהל יעד צעיר, להכניס לתוך מעגל הקוראים דור חדש שהוא גם קהל יעד לספרות וממנו יצמח גם דור העתיד של הכותבים.שאלה נוספת שעלתה בדיונים הייתה על קשרי הגומלין בין כתבי-העת במדינות השונות ובתוך המדינות עצמן. על השאלה הזאת ניתנו תשובות. עצם הכנס הזה הוא סוג של יצירת קשרי גומלין. כמו כן, ברומניה נהוג לערוך פסטיבלים שונים וכשבועיים לאחר הכנס התקיים אחד כזה. הפסטיבלים תלויים באזור הגיאוגרפי ומזג האוויר במהלך השנה. סוג של קשר נוצר גם על-ידי ראיונות שונים שנעשו שם בין האורחים. אני אישית רואיינתי ללמעלה מחמישה כתבי-עת ולערוץ התרבות של רומניה. כתבי-עת רומנים הביעו נכונות לכלול ספרות עברית מתורגמת אצלם, והם גם נתנו ספרים משלהם בציפייה (שלא נאמרה במפורש בשל הצניעות האופיינית) לפרסום בכתבי-העת הישראליים. (במאמר מוסגר אומר שלא עמדתי בפיתוי ותוך ארבעה ימים לאחר חזרתי לישראל תרגמתי מספר שירים, של המשוררת האקדמית, עמליה סטאנסקו, ושל מירצ'ה דן צ'פאריו, יו"ר חטיבת המשוררים באיגוד הסופרים הרומני הכולל 700 משוררים, אותו מירצ'ה שמלאו לו 35 שנה במהלך הכנס, סיבה טובה לחגיגה נוספת).*מאת: עֲמֵלִיָה סְטָאנֶסְקוּאֲנִי מַבִּיטָה בְּךָמִכָּל הַכִּוּוּנִיםמַשֶּׁהוּ אוֹמֵר לִישֶׁעַל פֶּרַחנִתַּן לְהַבִּיטמֵאֶלֶף זָוִיּוֹתמֵאוֹתוֹ מִסְפָּראֲנִי מוֹצֵאת בְּךָדְּרָכִים נִפְרָשׂוֹת אֶל הַיָּרֵחַמתוך "מכניקת האופי" מאת עמליה סטאנסקו, 2005, עמ' 16, תרגם: מנחם מ' פאלקהשאלה השלישית שעלתה על שולחן הדיונים הייתה אולי המעניינת מכולן. הנושא היה שמירה על רב-תרבותיות לעומת המגמה של האיחוד, בעקבות הצטרפות מדינות רבות לאיחוד האירופי. המטבע הוא אחיד, הקשרים הדוקים, השפה המשתלטת היא אנגלית. לא פלא על כן שהנציגים הצרפתיים יצאו חוצץ נגד הִטָּמְעוּת המדינות השונות הן בשפה והן בתרבות. הם היו מודאגים מאוד מכך שעלול להיווצר מצב שהייחוד של כל תרבות, כל מדינה, יַעֲלִימוּ עם הזמן את הייחוד של כל פריט בודד בה, את המסורת הארוכה של כל מדינה בפני עצמה וכל מחוז עם הדברים האופייניים שלו. והתרבות החזקה תשלוט. מעניין ששאלות של הטמעות הספרויות החלשות בתוך החזקות, בדומה לשאלה של מרכז ופריפריה בספרות עולות גם בישראל, הן באקדמיה והן בדיונים הספרותיים החוץ-אקדמיים. הדבר אינו מקרי, בהתחשב בכך שישראל היא מדינה קולטת עליה, ואנו בעצם "האיחוד הישראלי של יהודי כל העולם".אתם ודאי שואלים את עצמכם, איך לא נאמרה מילה על אינטרנט, כאשר הדבר הראשון שעושים במפגשים מסוג זה הוא החלפת כרטיסי ביקור ובהם כתובות מייל של כל אחד, כדי להמשיך להשאר בקשר גם לאחר המפגש המרגש. גם אני שאלתי את עצמי אותה שאלה, אך עשיתי זאת בקול רם, כאשר עלתה השאלה של רב־תרבותיות, ולאחר הדיון על ההפצה.מסתבר, שבעיקר הנציגים הצרפתים פוחדים שהאינטרנט. הם חוששים שכתבי-העת הוירטואליים יהוו תחליף לכתבי-העת המודפסים על הנייר. "שום דבר לא יחליף את ריח צבע-הדפוס על הנייר ביום הוצאת הגיליון, את האושר בעיניים כאשר אתה מדפדף ונעצר בעמודים של היצירה שלך שהופיעה בו".כאשר אני העליתי, והנימוס האירופאי עזר בכך שלא התערבו באמצע הצגת דברי אלא נתנו לי להמשיך את הטעונים שלי, הצעתי להשתמש באינטרנט ככלי להעברת מידע על הפצה, כפרסום קדימון (promo) חלקי ומפתה וזאת כדי למשוך קוראים וקונים פוטנציאליים. שני טעונים העליתי להצעה זו: האינטרנט כאן ואיש לא יזיז אותו, לא יעלים אותו והוא משתלת על הכל. מלחמה נגדו היא אבודה מראש, כך שיש לזכור את האמרה האנגלית "אם אינך יכול לנצח אותו, הצטרף אליו", ואני מוסיף, תשתמש בו לצרכיך. הטעון השני הוא שהנוער, הדור הבא של הקוראים הפוטנציאליים ושל הכותבים, גדלים בתוך עולם של אינטרנט, של קשר בין-לאומי, ואנו חייבים למשוך אותו אלינו. חלק מהם לא יגיעו לדף הכתוב ודרך אינטרנט, עם חשיבה ארוכת טווח ותכנון נכון, אולי נמצא את נקודות המשיכה לקהל זה, למען המשך הספרות וכתבי העת.כמובן שהנציגים הצרפתים היו שוב נגד שימוש באינטרנט, אך נציגים רומנים, הונגרים ואחרים הבינו את המצב הנתון ותמכו ברעיון.

* * *מטבעו, כנס מעין זה, במיוחד לאור העובדה שזהו מפגש הַיִּסּוּד, בעיקר מעלה שאלות ולא נותן תשובות, יוצר קשרים שאם ישמרו, יובילו למהלך נוסף בקשר הבין-לאומי.יחד עם זאת, עצם המפגש הוא חשוב מניב המשך קשרים, לפחות בין חלק מהמשתתפים. כך למשל נמשכים הקשרים ביני לבין הנציג ההונגרי, אהרון גאל (aharon gaal ) ואני מצרף שיר חדש שלו: תָּמִידאהרון גאלתָּמִיד חָיִיתִי רַק דֶּרֶךְ הַנָּשִׁיםוְאַחֲרֵיהֶן אָמוּת, כְּמוֹ זְבוּב בְּסוֹף הַקַּיִץדַּרְכָּן הֶאֱמַנְתִּי, דַּרְכָּן קִוִּיתִינוֹלַדְתִּי, נִלְחַמְתִּי, הָיִיתִי לֶעָנִייָכֹלְתִּי לִהְיוֹת עָשִׁיר בִּסְפִינַת הַחֵמָר הַזֹּאתדִּבַּרְתִּי בַּמִּלִּים שֶׁלָּהֶן, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּימֵהַלֵּב שֶׁלָּהֶן הָיִיתִי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִימֵהַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהֶן הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר הִנָּן,גַּם הַיּוֹם.בודפסט-פיליצפארו, 19 באוקטובר 2007, תרגם: מנחם מ' פאלקביום האחרון, התפנינו לטיול קצר בעיר קונסטנצה. ראינו את הבתים הישנים וההרוסים, לצד בניני הבנקים המבריקים עשויי זכוכית ושיש. ראינו אפילו את בית "התאחדות האסירים הפוליטיים לשעבר", סניף קונסטנצה הממוקם ברחוב המרד. בקרנו במוזיאון ארכיאולוגי וזכינו לראות את הים השחור, את החוף, בדרכינו לקזינו. אכן, בדרך לקזינו עצרנו מול פסלו של מיחאי אמינסקו (mihai eminescu) גדול משוררי רומניה מהמאה ה- 18, שיש חילוקי דעות לגבי סיבת מותו, בגיל צעיר. אין חילוקי דעות על עוצמת ויופי שיריו, כמו למשל "המכתבים" שבהם הוא מתאר את המלך הרומני וצבאו המנצחים את הפולשים הטורקים.

מעט אחרי הפסל נמצא בניין מפואר ביותר, ממש ארמון, שהינו בית הקזינו. בית זה, שימש כקזינו עד שנת 1945, שנת הכרזת רומניה כמדינה סוציאליסטית. מאז היה סגור ומידי פעם נערכו בו מופעי תרבות. ארבע ימים טרם ביקורינו במקום, הוא ניתן למשקיע מסוים לצורך שיפוץ והפעלה מחדש, כולל אפשרות של שימוש למופעי תרבות. המארח שלנו בסיור הזה, הצייר יוֹן טִיצוֹיוּ, סיפר על המקום והראה לנו את התקרות אותן הספיק לשחזר בגג בקזינו המפואר.

איני יכול לסיים לדווח על אירוע זה מבלי להביא מבט אישי על ביקורי זה ברומניה, וכוונתי, אם לדייק, רומניה והנקודה היהודית/ישראלית שלי.אני עליתי ארצה בשנת 1964, כנער בן 13 וחצי. אני זוכר היטב מספר אירועים אנטישמיים, לא רק כלפי אבי אלא קְלָפַּי. אחד המקרים כפר פורסם כסיפור במספר מקומות. סיפור זה ועוד סיפור נוסף כלולים בספר קטן שרואה אור בימים אלו, ולצד הספורים כוללים גם מספר שירים מהביקור ברומניה. הצלקת מהעבר הרחוק עדיין מגלידה. לכן, הביקור הזה, קבלת הפנים החמה, הדאגה המיוחדת לישראל והעניין בה, היו בשבילי סגירת מעגל. ביום שחזרתי ארצה, כארבע שעות לפני הטיסה, צלצלה אלי למלון המארגנת, גב' דניאלה טומסקו לברר אם הכל בסדר, והתנצל ששכחה לברך אותי לשנה טובה, כי הרי בעוד כמה ימים נכנסת השנה היהודית החדשה.

זו הייתה כפית הדבש המתוק שסיימה את שהותי שם, הפעם לא כילד יהודי נרדף אלא כנציג מדינה שיש לְזַמֵּן אותה לאירועי תרבות ולשמוע את דבריה, לאור ההיסטוריה הארוכה והעשירה שלה, וההווה הלא פחות מוצלח.אסיים בשיר מספרי "שבעה ימים של זעם", שראה אור בשנת 2005 (עמ' 18), ובו עקבות המעבר מרומניה לישראל, כפי שמשתקפות לאחר שנים.חִלּוּפֵי מָקוֹם מֵעִירוֹ שֶׁל דְרָקוּלָה יָצָאתִי לַדֶּרֶךְעַל כַּנְפֵי חֲלוֹמוֹתַי.הַמּוֹרָה הוֹרְתָה לִי תַּמְרוּר שֶׁל תַּפּוּזִיםחֵץ לְכִוּוּן הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶתהַמְּשַׁזֶּפֶת אֶת עוֹרִי הַבָּהִיר.הַחֲבֵרִים קִנְּאוּ בִּי עַל שֶׁאָטוּס בְּמָטוֹסאָשׁוּט בָּאֳנִיָּהוְאֶרְאֶה מְקוֹמוֹת מְשֻׁנִּים.אִמִּי תָּפְשָׂה בְּיָדִי הָרוֹעֶדֶת וְאָמְרָה:"אַל תְּפַחֵד! בַּמָּקוֹם שֶׁנַּגִּיעַ אֵלָיו אַבָּא יִמְצָא עֲבוֹדָה קְבוּעָה,וְלֹא נַחְשֹׁשׁ עוֹד לְהַדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ".וַאֲנִי -יָצָאתִי לַדֶּרֶךְמֵצֵר שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לְעָמְקוֹ שֶׁל הַיַּעַרוְאֶת הָאַרְמוֹן לֹא רָאִיתִי.אֲפִלּוּ לֹא וִדֵּאתִי אִם הוּא קַיָּם.רַק אֶת דַּיָּרָיו הִשְׁאַרְתִּי מֵאָחוֹר.יוֹרְשֵׁיהֶם הַמְּגֻיָּרִים פָּגְשׁוּ אוֹתִי כָּאן.מנחם מ' פאלקסגן יו"ר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק